כבר לא שוטף + 30: פשוט לגייס כסף באינטרנט - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כבר לא שוטף + 30: פשוט לגייס כסף באינטרנט

בעלי עסקים קטנים, שנאלצים בדרך כלל להמתין חודשיים לפחות לתשלום על עבודתם, ישמחו לשמוע על אתר חדש שמבטיח לקצר את זמן ההמתנה, באמצעות גיוס כסף מההמונים ■ האם זה בטוח?

33תגובות

איש העסקים דקל גולן, יו"ר חברת מימון ההמונים קרדיט פלייס, אוהב להמחיש את הצורך בשירותים שמציעה החברה שלו באמצעות סיפור אישי. "ב–1982 הייתי נגר, ויום אחד קיבלתי הזמנה מצוינת, ההזמנה הכי טובה שיכולה להיות. זה היה פרויקט גדול - לייצר חדר אוכל חדש לשגרירות ארה"ב. רק שההזמנה הזו היתה כל כך מצוינת שלקח לי שנה להתאושש ולעמוד שוב על הרגליים.

"הרי מה קורה כשאתה מקבל הזמנה כזו? קודם כל אתה מזמין את העץ שאתה צריך עבורה. אתה משלם על העץ מראש ויושב ומחכה לו שיגיע. אחרי שהעץ הגיע עבדתי על ההזמנה במשך חודשיים. היה לי אז עובד אחד, שגויס לחודש מילואים במלחמת לבנון הראשונה, וזה עיכב אותי. אחרי שההזמנה היתה מוכנה והעברתי אותה ללקוח, חיכיתי 60 או 90 יום עד שהגיע התשלום. וכל זה התרחש בזמן ששררה אינפלציה של 20% בחודש. זאת הבעיה שאנחנו רוצים לפתור. אנחנו אומרים לספק העבודה - 'תראה לנו את החשבונית שהוצאת, ואל תחכה 90 יום. אנחנו נותנים לך את הכסף עכשיו'.

"בעל עסק קטן בטוח פעמים רבות שהכל בסדר, אבל לאט לאט הוא נחנק, כי לקוח אחד מעכב תשלום. הוא רוצה לקנות מכונה ואין לו אשראי, והוא שוקע בבוץ, וברגע שהוא בבוץ - אין דרך החוצה. בישראל כל אחד רוצה להקים עסק. זו מדינה של יזמים, אבל לעסקים בארץ יש הון רזה. אין בעל עסק קטן אחד שלא אומר: 'פה יכולתי לעשות טוב אם הייתי מקבל את האשראי'. וכשהוא בא למנהל הסניף לבקש הלוואה, אומרים לו: 'חכה חודשיים, נעבור את כל הוועדות'".

(איור) שרונה גונן

כעת מציע גולן לבעלי העסקים הקטנים פלטפורמה למסחר בחשבוניות, שתאפשר להם לקבל מימון מיידי. במקום להמתין לביצוע התשלום בנוהל של שוטף פלוס 60, 90 או 120 יום, יכול ספק של שירותי תוכנה, מוצרי מזון או כל שירות אחר, שעשה עבודה או סיפק סחורה ושלח ללקוח את החשבונית בדואר, להעלות את פרטי החשבונית שלו לאתר האינטרנט של קרדיט פלייס. כך הוא ינסה לקבל מימון ממשקיעים על בסיס התשלום העתידי, שלו הוא ממתין.

לכאורה, פלטפורמות אינטרנטיות מסוג זה הן פתרון מתבקש בעידן שבו הרבה כסף מחפש אפיקי השקעה יצירתיים. מצד שני, מגזרים גדולים במשק סובלים מחוסר נזילות ומחפשים מקור להלוואות. למה שלא נחבר ביניהם ישירות דרך הרשת, נדלג על המוסד האנכרוניסטי שנקרא בנק - וכולם ירוויחו?

הגישה הזו, שבמחי אתר אחד שומטת את הקרקע מתחת למוסדות הפיננסיים העומדים בבסיס המערכת הכלכלית הקיימת ומייתרת את ועדות האשראי ומחלקות ניהול הסיכונים בבנקים ובבתי ההשקעות, הפכה את מימון ההמונים לאחד הדברים החמים בשווקים הפיננסיים בשנים האחרונות. השם הגנרי של חברות הטכנולוגיה הפיננסית האלה הוא "פינטק", ויש רבות כאלה.

מדובר בחברות כמו Funding Circle הבריטית, שמחברת בין משקיעים קטנים לעסקים המעוניינים לקבל הלוואות; וונגה הבריטית, המתמחה בהלוואות קצרות טווח בריבית אטרקטיבית; ומעל 
כולן Lending Club האמריקאית, שהפלטפורמה שלה, המקשרת בין לווים למלווים, כבר העבירה מיליארדי דולרים בין כיס לכיס. באחרונה הושק השכפול הישראלי שלה - האתר e–loan. כולן רוצות לרכוב על גל המיאוס מהמערכת הפיננסית הישנה ולספק פתרון אלטרנטיבי למשקיעים.

קרדיט פלייס, שהשיקה את האתר שלה החודש, מתיימרת לעשות יותר: לא רק שהיא מבקשת להיות אלטרנטיבה לבנקים, היא מאמינה שהיא יכולה לרכוב על בעיה אקוטית אחרת במשק הישראלי - מוסר התשלומים הבעייתי, שמציב אותנו במקום גרוע בדירוגים העולמיים. ספק ישראלי רואה את הכסף רק 100 יום לאחר שהוציא חשבונית: לשם השוואה, הממוצע בצרפת הוא 28 ימי אשראי, בפולין 34 ובצ'כיה 49.

דודו בכר

"הנזילות במשק הישראלי היא עניין כאוב", אומר גולן, "והיא נהפכה לכאובה עוד יותר מאז שנכנסו לתוקף תקנות בזל 3, שתבעו מהבנקים לשפר את יחס הלימות ההון שלהם. הבנקים מחפשים איך לצמצם את היקף האשראי שהם מעניקים. הקטנת היקף האשראי לחברות הגדולות במשק היא מהלך כואב מבחינתם, בגלל היחסים האישיים עם המנהלים והבעלים של החברות האלה, ומצד שני הקטנת האשראי למשקי הבית אינה פוליטיקלי קורקט, משום שעבור משקי הבית האלטרנטיבה לאשראי בנקאי היא להיכנס לצרות. כך, מי שנשאר רלוונטי הם העסקים הקטנים. דווקא הם, נטולי המינופים הגדולים, נמצאים בתחתית שרשרת המזון. אם אתה יצרן בינוני, שמעסיק אפילו 100 עובדים, ואתה בא לבנק ואומר 'תן לי 20 מיליון דולר' - אתה בבעיה".

קרדיט פלייס לא מציעה לספקים הלוואות שלא קיימות כיום במערכת הבנקאית, שם הן נקראות פעילות פקטורינג. מקור באחד הבנקים הגדולים, האחראי על פעילות זו, מעלה כמה תהיות לגבי החברה. "השאלה היא איך חברה כזו יכולה להיות בטוחה ברקורד של הספק שאותו היא מציגה", הוא אומר. "האם ספקים שהגיעו אליהם עשו זאת מפני שלא השיגו מימון מהבנק, ואם כן - מדוע לא? אני בספק אם התשואה שבה לקוח ייתן הלוואה דרך מערכת כזו תהיה מותאמת לסיכון שהוא לוקח. לא בטוח שצרכן באינטרנט יידע להעריך את הסיכון שהוא לוקח. הוא עלול למצוא את עצמו מממן מישהו מסוכן מאוד מפני שלא לגמרי הבין מה הוא עושה, ואז הוא יפסיד את הקרן וגם את הריבית.

"קל להשוות את זה להפקדת כסף בפיקדון בנקאי, אבל בפיקדון כזה הקרן והריבית מובטחות, בעוד שכאן אפשר להפסיד 100%. בנוסף, בבנק יש דרכים רבות לבדוק את הלווה: אנחנו בודקים אותו בחברת דירוג אשראי, אנחנו שואלים לקוחות אחרים של הבנק אודותיו, למשל לקוחות שלו וספקים מתחרים. בבנק גם דורשים ערבות אישית של הספק והלקוח, כדי שבמקרה של חדלות פירעון נוכל להגיע בסוף אליהם ולקבל את הכסף. אני דואג שהמימון יהיה מפוזר, שלא יהיה מישהו שקיבל אשראי של מיליון שקל - שכל המיליון נתן כהלוואה כנגד חשבונית אחת".

"חברה של מיליארד שקל תסתדר בלעדינו"

גולן, המחזיק ב–25% מקרדיט פלייס, הוא איש עסקים צבעוני שעשה את כספו בעולם השלישי. בשנות ה–90 הוא עמד בראש אפריקן פלנטיישן קורופריישנס, שרכשה חוות חקלאיות שממשלות היבשת מכרו במדינות כמו דרום אפריקה, טנזניה, מלאווי וזמביה. בין המשקיעים שלו היה ג'ורג' סורוס. במקביל הוא רכש במחירי שפל זיכיונות על מכרות כסף בשטחה של בריה"מ לשעבר. כיום הוא עומד בראש חברת כרייה בשם צ'רט הנסחרת בבורסת לונדון בשווי של כ–50 מיליון דולר, ורוצה לעשות עסקים גם בישראל.

בעלי העסקים שישתמשו בשירותי קרדיט פלייס יתבקשו לקבוע את הריבית המינימלית והמקסימלית שהם מוכנים לשלם עבור ההלוואה - ריבית שלמעשה מגלמת את ההצעה שנותנת להם קרדיט פלייס. אם הם לא יקבלו הצעות למימון ממשקיעים, קרדיט פלייס מתחייבת לממן עבורם את ההלוואה בריבית המקסימלית.

כשהמכרז באתר נפתח, המשקיעים מוזמנים להתחיל להציע הצעות. הם יכולים לבחון את הרקע של הספק ואת הרקע של הלקוח שאמור לשלם את החשבונית, ולהחליט על סמך אלה באיזו ריבית הם מוכנים לממן את הספק - עד למועד שבו תשולם החשבונית. "אנחנו מחפשים עסקים עם מחזור שנתי של 8–200 מיליון שקל", אומר מנכ"ל החברה עמרי סליטרניק. "אבל התנאי הזה גמיש: נקבל גם חברה עם מחזור של 7 מיליון שקל, אם היא חברה מסודרת".

ומה עם חברה בעלת מחזור גדול מ–200 מיליון שקל?

סליטרניק: "חברה של מיליארד שקל תסתדר בלעדינו".

כמה אשראי אפשר לקבל מכם?

סליטרניק: "מ–100 אלף שקל עד 10 מיליון שקל".

וכמשקיע־מלווה, מה הסכום המינימלי שאני יכול להשקיע אצלכם?

סליטרניק: "25 אלף שקל ומעלה. אבל קהל היעד שלנו הוא אנשים שיש להם לפחות 100 אלף שקל זמינים, כדי שההלוואה שהם מעניקים דרכנו לא תהיה העסקה היחידה שלהם. אנחנו מחפשים אנשים עם כמה שקלים עודפים בכיס".

גולן: "קהל היעד הוא המשקיעים המתוחכמים, שמבינים את השוק ואת ההזדמנות. אנשי היי־טק לדוגמה".

מה עם מכורים להשקעות, שחיים את שוק ההון?

סליטרניק: "בסופו של דבר זה יהיה כל אדם עם כסף נזיל וזמין. אנחנו עונים על צורך אמיתי של השוק. אנחנו נמצאים בשיא של כל הזמנים מבחינת מניות ונדל"ן. כבר 40 חודשים שהמשקיעים נמצאים במצב הזה, ולגברת כהן מחדרה אין מה לעשות עם הכסף. היא מוצאת את עצמה משקיעה בתמ"א 38, שהיא קופסה שחורה, או שמה את הכסף בבריכות דגים בנגב, או קונה בית בסינסינטי. היא עושה את זה מתוך ייאוש".

סליטרניק וגולן בטוחים כי יבוא יום וסמנכ"לי כספים, משקיעים מוסדיים, בתי השקעות וקרנות פנסיה ישקיעו אצלם, אבל עד אז הם יצטרכו להתגבר על החששות שתעשיית הפינטק מעוררת בקרב משקיעים מנוסים רבים, שזוכרים את תופעת הפורקס. בתפקידו הקודם היה סליטרניק מנהל המסחר המקוון בחברת מט"ח 24, המספקת פלטפורמה למסחר במטבע חוץ, וב–2010 אף היה אחד הנתבעים בתביעה ייצוגית שבה טען לקוח כי מט"ח 24 מזמינה לקוחות לעשות ספקולציה בשערי מט"ח ולמנף את השקעתם לסכומים מסוכנים. שמו של סליטרניק נמחק בסופו של דבר מהתביעה.

קרדיט פלייס וחברות הפינטק האחרות אינן דומות לחברות המט"ח, אבל השאלה שעולה כשבוחנים את פעילותה היא אם פלטפורמות כאלה עשויות להפוך את עולם ההשקעות למשחק. האם ברגע שבו תינתן בידי הלקוחות אפליקציה המאפשרת להם גישה למכרז - סוג של מכירה פומבית - הם יצליחו לשמור על קבלת החלטות סולידית ושקולה? הרי הפלטפורמות הפיננסיות המקוונות מתיימרות להציל את כולנו מציפורני המערכות הפיננסיות הוותיקות שסוחטות את כספנו בעמלות, אבל משאירות אותנו לבד, ללא ייעוץ צמוד, כשהאויב שלנו הוא אנו עצמנו.

בנוסף, גם בפני החברות האלה עומד פיתוי, שכן הן יכולות להרוויח לא רע בכלל מהעסקות שהן מתווכות. קרדיט פלייס מרוויחה לא מעט משני הצדדים לעסקה: מהמשקיע - המלווה - היא גובה כ–10% מהרווח שלו, ומהספק היא מקבלת שיעור קבוע מהיקף החשבונית, שלדברי בעלי הבית מסתכם בשיעור דומה. התשלום לקרדיט פלייס נעשה רק עם קבלת התמורה: הספק משלם לחברה את העמלה כשהוא מקבל את ההלוואה, והמשקיע - כשהוא מקבל את הריבית.

וכמובן, שאלת הסיכונים. הסיכון הגדול טמון בספק: מה יקרה אם בעל העסק יפשוט את הרגל? מה אם לקוחותיו לא יהיו מרוצים מהסחורה או מהשירות ולא ישלמו? האם אנשי קרדיט פלייס מסוגלים לזהות עסקים מסוכנים ולא לסבך את הגולשים עם הלוואות לספקים שמצבם לא טוב? מה לגבי הסכנה שספקים יעלו לאתר רק את החשבוניות שהם מטילים ספק בסיכויי הפירעון שלהן, בניסיון למצוא פראיירים שיישאו בהפסד במקומם?

"אתה שואל אם אתם מסוגלים לזהות סיכונים?", אומר גולן. "יש לנו מחלקת חתמות מקצועית לא פחות מהמחלקה של הבנק, ויו"ר ועדת האשראי שלנו היא אסתי פרידמן, לשעבר המשנה למנכ"ל כלל ביטוח".

סליטרניק: "אנחנו שמרנים ובודקים את העסקות כמו בנק. אנחנו מוודאים שלספק יש היסטוריה של עבודה עם הלקוח, משום ככל שהם עבדו יחד יותר פעמים, כך קטן הסיכון. אנחנו בודקים את המחזור הכספי, אם יש הנהלת חשבונות מסודרת והון עצמי סביר כך שלא יהיה חשש שמחר בבוקר הוא יגיע לפשיטת רגל. חשוב לנו שזו תהיה חברה גדולה ויציבה.

"כשמישהו מוציא מדי חודש במשך עשור חשבונית על סך 100 אלף שקל ומקבל את הכסף אחרי 90 יום - זה בטוח. אנחנו לא נותנים אשראי לעסק, אלא קונים תקבולים עתידיים. אנחנו רוצים שזה יהיה עסק טוב, אבל אם העסק נופל זה לא מעניין אותנו. הסיכון של החשבונית שבגינה אתה מלווה את הכסף הוא בעצם הסיכון של הלקוח הגדול, כמו תעש או HOT.

"בשלב הראשון של הספק במערכת אנחנו עוברים על כל עסקה, ואם אנחנו רואים מקרים לא סבירים - לא נעלה אותה למערכת. אם הספק רוצה למכור את התקבול על החשבונית בריבית שנתית של 2%, לא אעלה את ההצעה לאתר, כי אני צריך לשמור על המערכת ועל המשקיעים. הרי אף אחד הרי לא ישקיע בהלוואה בריבית שנתית של 2%".

גם המסלול שצריך לעבור הגולש־משקיע כדי להשתמש במערכת אינו פשוט. מי שמעוניין בשירות נכנס לאתר החברה, ממלא את פרטיו האישיים, ומחכה שנציג החברה ייצור עמו קשר ויקבע אתו פגישה כדי לבחון אם הוא לקוח ראוי. כשאנחנו תוהים מהו לקוח ראוי, סליטרניק משיב: "אנחנו רוצים לדעת ברמה הבסיסית עם מי אנחנו עובדים, שהבן אדם לגיטימי, שהוא יכול להביא את הכסף ונראה לנו בסדר".

צריך להשקיע משאבים רבים כדי להיפגש עם כל משקיע. זו לא אמורה להיות מערכת להמונים?

סליטרניק: "אנשים שמשקיעים 100 אלף שקל בהחלט שווים את הפגישה".

מתי מועבר הכסף?

סליטרניק: "ברגע שזכית במכרז, בהעברה בנקאית".

ואם מישהו מתחרט ומחליט לא לשלם?

סליטרניק: "הוא ייקנס בכך שלא יוכל יותר להשתתף במכרזים".

ומה עולה בגורל ההלוואה במקרה כזה?

סליטרניק: "מי שגיע למקום השני במכרז ייכנס לעסקה במקומו, או שנערוך מכרז חדש, או שאנחנו נממן את ההלוואה במקומו".

אם כך, משתלם לספק לנסות לעקוץ אתכם. למשל, לדאוג שמישהו מטעמו יציע הלוואה בריבית נמוכה, יפרוש - ואתם תיתקעו עם ההצעה.

סליטרניק: "לא ממש. אנחנו נלווה לו את הכסף בריבית הגבוהה ביותר שהוא הגדיר בהצעה המקורית".

הקונספט שלכם מצריך הרבה התעסקות מצד המשקיע. זאת לא תוכנית חיסכון שפותחים לשבע שנים. כל שלושה־ארבעה חודשים הוא צריך למצוא השקעה חדשה.

סליטרניק: "עסקה של חצי מיליון שקל מתמצה בהשקעה של עשר דקות, רבע שעה. למשקיע יש את כל הנתונים מולו".

ואם אני זקוק לנזילות מיידית ורוצה לקבל את הכסף כאן ועכשיו? אני יכול למכור את ההלוואה שנתתי לפני שהחשבונית שהוציא הספק משולמת?

סליטרניק: "אם אתה צריך כסף נזיל, אתה יכול למכור אותה הלאה".

אני יכול למכור אותה במחיר גבוה יותר? הרוכש רואה באילו תנאים הלוויתי את הכסף במקור?

סליטרניק: "אתה יכול למכור אותה בריבית טובה יותר וטובה פחות. הרוכש לא יראה באילו תנאים הענקת את ההלוואה במקור. הוא כן יראה שאתה רוכש שמוכר את ההלוואה פעם נוספת. גם במכירה ההלוואה צריכה לעבור דרכנו".

למה?

סליטרניק: "אנחנו רוצים לדעת מה המניעים למכירה. אם המשקיע יודע שיש משהו לא בסדר בהלוואה ולכן רוצה למכור אותה - זו בעיה. אם מישהו מציע למכירה הלוואה יום לפני פקיעת התוקף שלה, זה מוזר. אנחנו גם רוצים לבדוק שהוא מעמיד אותה למכירה במחירים סבירים. אלה בדיקות שאנחנו עורכים עד שלמשקיע המדובר יהיה מספיק זמן וותק".

איביי של המוצרים הפיננסיים

יש חברות דומות שכבר פועלות בחו"ל?

גולן: "בבריטניה יש חברה שפועלת מול עסקים בסיכון גבוה יותר עם ריביות גבוהות יותר. בארה"ב יש מערכת שנותנת הלוואות לעסקים עם מחזורים גדולים יותר. כשהתחלנו לבדוק את השוק בישראל, התברר לנו שהשחקן הגדול ביותר בתחום - כלל פקטורינג - יוצא מהשוק, משום שכחלק מהרה־ארגון בכלל החליטו למכור את העסק. עמד להיווצר חור ענקי בשוק, וזה בנוסף לכך שהשוק טובע כבר עכשיו בגלל חוסר נזילות.

"לאנשים יש נכונות להיפתח למימון חוץ־בנקאי, ויש מחסור בתשואות. עסקים שזקוקים להלוואות מהסוג שאנחנו מציעים צריכים לשלם לבנק ריבית של 10%–12%, בעוד שלקוח פרטי שמפקיד את הכסף בבנק מקבל 1%. אצלנו כולם יכולים להרוויח: המלווה שנתן את הכסף, הלווה שמקבל את הכסף, וגם לנו יישאר משהו לקנות אתו במכולת. בעל עסק שייגש לבנק ויבקש להגדיל את האשראי ב–20% יגלה שבבנקים מסוימים יש מגמה להוציא עסקים קטנים החוצה, כי הם מרוויחים מעסקים אחרים. הרי הפקיד בבנק בדרך כלל רוצה למכור לך משהו. הבנקים נהפכו לסופרמרקטים שמשווקים מוצרים פיננסיים שמישהו אחר יצר. כשנתפוס תאוצה יהיה לספק כוח, והוא יוכל לבוא לבנק ולהגיד שיש לו אלטרנטיבה".

סליטרניק: "הבנק יצטרך לומר אז 'אני לא שוחט אותך'. במקרה מסוים היתה לנו כבר עסקה סגורה, וכשהבנק שמע על זה הוא אמר ללקוח: 'בוא נפתור לך את הבעיות עכשיו'".

גם האינטרס שלכם הוא להרוויח.

גולן: "כן, אבל האינטרס שלנו הוא המחזור של העסקים, לא העלאת הריבית. אנחנו באים משני הצדדים. להבדיל מגופים אחרים, אנחנו לא אומרים לספק: 'נעלה לך את עלות ההלוואה'. אפילו הבנקאים שישבנו אתם לפני הקמת המערכת נדהמו ושאלו איך לא עשו את זה קודם".

איך ההיענות עד עכשיו?

סליטרניק: "בצד הביקוש להלוואות אנחנו כבר צריכים לסגור את הדלת. יש ביקוש ענק של חברות טובות שאומרות 'אנחנו לא רוצות להיות תלויות בבנקים'. יש הפרש משמעותי בין מה שהם וגם המלווים יקבלו מאתנו לעומת שיקבלו מהבנק".

אם זה יצליח, תפעלו גם במדינות אחרות? במגזרים אחרים?

סליטרניק: "קודם כל תוריד את המלה 'אם'".

גולן: "יש כמה כיווני התפתחות. השוק בישראל מוגבל, ואנחנו רוצים ליישם את הרעיון בשווקים נוספים. עם זאת, זה לא טריוויאלי להקים מערכת כזו במקום אחר. חשוב להישאר באזור ה–Fixed Income (מימון המקנה תשואה קבועה, ח"ע). אולי ניכנס לתחום היבוא.

"כשהקמנו את המערכת הזו זיהינו שמימון עסקות הוא הסוד הפרטי של הבנקאים. זה סיכון נמוך, זו עסקה לטווח קצר, אין בה כמעט הפתעות. זה עסק עם הרבה שמנת. החוכמה היא למצוא את בורות השומן. השוק משתנה כל הזמן וקשה לי לומר 'נלך לזה ולזה'. המהות היא לחבר בין ההון האינסופי של הציבור לבין צרכני הכסף. אני רוצה שנהיה איביי של המוצרים הפיננסיים. בעולם יש בכל רגע נתון 9 טריליון דולר של חשבוניות, ורק 3 טריליון מתוכם ממומנים. זה סכום עצום.

"אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי בעולם הפיננסי, שבה מתפתחים הרבה כלים לשיפור היעילות בשווקים הפיננסיים. לפני כניסתה של מערכת השוואות המוצרים הפנסיוניים, קופות הגמל וחברות הביטוח דפקו אותנו. הנה, לפני שנפגשנו העברתי את הביטוחים שלי מהסוכן שדפק אותי במשך 20 שנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#