"נפתלי בנט לא מבין שהוא צריך לייצג את התעשייה מול הממשלה" - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"נפתלי בנט לא מבין שהוא צריך לייצג את התעשייה מול הממשלה"

צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים וראש נשיאות הארגונים הכלכליים, מתנגד לכמה מעמדותיו של שר הכלכלה - למשל, בנושא הרפורמה במכון התקנים ובעניין הורדת המכסים

22תגובות

כמעט שנה חלפה מאז שהפתיע שר הכלכלה, נפתלי בנט, ושינה את שמו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת) למשרד הכלכלה. בעיני התעשיינים, הצעד נתפש כסימן ראשון, ולא אחרון, לכך שהשר האמון על ענייניהם בעצם אינו מייצג אותם. "אנחנו מאוד כועסים על החלפת השם, זה לא עניין סמנטי. אנחנו לא בטוחים שבנט מבין שהוא נציג התעשייה בממשלה", אומר צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים וראש נשיאות הארגונים הכלכליים (לשעבר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים).

"ככלל, יש עם מי לדבר בממשלה. אמנם יושבים שם כיום אנשים שחלקם לא מנוסים - למשל שר האוצר, יאיר לפיד - אבל אני משוכנע ברצון שלו לעשות טוב ולהצליח. ואולם מישהו צריך לומר סביב שולחן הממשלה את עמדות התעשייה. בנט רוצה לטפל ביוקר המחיה, אבל זה תפקידה של כל הממשלה.

"תפקידו של שר הכלכלה להסביר מה תהיה ההשפעה של כל מהלך שנבחן על התעשייה - וזה לא קורה. בנט לא מבין שהוא צריך לייצג את התעשייה מול הממשלה, למשל, בנוגע לרפורמה במכון התקנים או בעניין הורדת המכסים".

לא לחינם מזכיר אורן את שני הנושאים שבנט קידם חרף התנגדותה של התאחדות התעשיינים. מטרת השר היתה לעודד הורדת מחירים תוך חיזוק תחרות בתעשייה המקומית באמצעות יבוא, צמצום תקנים מיותרים והכרה בבדיקה של מעבדות בחו"ל. לתפישת התעשיינים, צעדים אלה עלולים לפגוע בהם.

אייל טואג

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

באחרונה פתח בנט חזית נוספת, כשהצהיר כי יפעל לביטול דמי הטיפול - התשלום שמשלמים עסקים לארגונים כלכליים, ובהם התאחדות התעשיינים. "אם אני מגיש עתירות לבג"ץ בנושא הפחתת תשלומי ארנונה, כולם ירוויחו מזה - לא רק תעשיינים. לכן, כולם צריכים להשתתף בעלויות", אומר אורן. "השר רואה את זה אחרת. אם יציע חוק לביטול התשלום, נילחם בזה - אחרת ייווצר מצב אבסורדי, שנגדל פה פרזיטים. יטפלו בבעיות של אנשים, ומישהו אחר ישלם על זה. אנחנו גם לא מעריכים את העובדה שרגע אחרי שיוצאים מדיון ראשון בנושא, מתקשרים עיתונאים לספר שהשר בנט כבר החליט".

על אף הכעס, מודה אורן כי בנט "צילצל בפעמון" שהעיר את הארגונים הכלכליים, שצריכים להסדיר בחקיקה את מערכת היחסים בין הארגונים לחבריהם המשלמים. במקביל, הוא מציע הצעת חוק חדשה, שלפיה "כל אדם, עובד או מעסיק, חייב להיות חבר בארגון כלכלי על פי בחירתו. מי שלא יהיה מרוצה מהתנהלות הארגון, יוכל לבטא את דעתו בבחירות".

גם מכם לא כולם מרוצים. תעשיינים גדולים שקלו באחרונה לפרוש מההתאחדות.

"תעשיינים גדולים באו אלי לפני כמה חודשים וטענו שאני מייצג את התעשיינים הקטנים ואותם לא, כי בין השאר, חוק עידוד השקעות הון נמצא על השולחן ומעורר תסיסה. אני מסכים שיש בהתאחדות בעיה, שמתבטאת בהרבה ניגודי אינטרסים: חברות קטנות וגדולות, ספקים ולקוחות, יבואנים ותעשיינים. מאידך, הכוח שלנו בא מתוך איחוד הכוחות".

אז איום הפילוג התפוגג?

"אני בא מבית ספר שאומר שהפשרה היא ההחלטה הפחות טובה. כולנו צריכים להבין שזה מחיר ההתאגדות. לפעמים צריכים להתגמש עם החלטות שאינן מקובלות על כל אחד ואחד. אני לא חושב שקיימת עכשיו סכנה של פילוג".

חוק עידוד השקעות הון הוא אכן הנושא החם המונח כיום על שולחן ההתאחדות. החוק שונה ב–2011 לשביעות רצונם של התעשיינים. בעקבות ביקורת ציבורית על הטבות מס במיליארדי שקלים שהמדינה מעניקה לחברות ענק, בעוד מפעלים קטנים שאינם עוברים את סף 25% המכירות לחו"ל כמעט שאינם נהנים מהן - בוחנת ועדה בראשות מנכ"לית האוצר, יעל אנדורן, את שינוי החוק, והתעשיינים נערכים להצגת עמדותיהם. בלחץ החברות הגדולות כבר נסוגה ההתאחדות מהצעה להעלות את הרף ל–35% יצוא לחברות גדולות תמורת הורדתו ל–15% לקטנות.

לדברי אורן, החוק החדש יצטרך לבטא את השילוב הנכון בין מסלולי המענקים שמצמיחים את התעשייה המקומית, לבין הטבות המס שניתנות בעיקר לחברות רב־לאומיות. "אם המדינה הוציאה 7.5 מיליארד שקל הטבות ליצואנים, ומתוך זה רק 350 מיליון שקל למענקים מקומיים - זה לא מאוזן", הוא אומר. "המענקים המקומיים צריכים להיות הרבה יותר גבוהים. אנחנו נציע שיינתן שיעור קבוע מהתמ"ג למענקים לפיתוח עסקים. זה יהיה שיעור נמוך משמעותית מהמקובל במדינות OECD".

ומה לגבי מסלול הטבות המס?

"צריך למשוך חברות רב־לאומיות, ואנחנו מתלבטים מה להציע כך שסביבת המס עדיין תמשוך הקמת מפעלים. מה שיותר משפיע על ההחלטה אם להקים מפעל בישראל זו דווקא הרגולציה. כדי להקים פה עסק אתה צריך להיות בעל שבע נשמות, כי יוציאו לך את הנשמה.

"החברות הרב־לאומיות, למשל, לא אוהבות את העובדה שחוקי העבודה פה כל כך נוקשים ושיש זכות התארגנות לכל אחד. פסק דין פלאפון הטריף לחברות הגדולות את החושים. צריך לשחרר חסמים רגולטוריים ולהפוך את ישראל לידידותית יותר לגורמים בינלאומיים".

ומה תהיה המלצתכם לסף היצוא?

"את סף היצוא למפעלים קטנים נציע להוריד. אני לא בטוח ש–15% זה מספיק נמוך. נעשה סקר שהוכיח שהפריון של עסק קטן שחשוף ליצוא עולה דרמטית. לא בטוח שנציע להעלות את השיעור של יצוא החברות הגדולות ל–35%. אני חושב שטעיתי כשהצעתי את זה בעבר".

בכוונת התעשיינים לבקש להגדיל את המענקים מ–0.1% מהתקציב ל–0.3%.

"התעשייה מתכווצת - ואיש לא מוטרד"

אין חולק על העובדה שהתעשייה הישראלית מתכווצת. דור ההמשך של התעשיינים קטן, ומפעלים חדשים כמעט לא מוקמים. התעשייה עוברת תהליך מיכון, שמחליף עובדים במכונות, גם כשמדובר בתעשייה מסורתית. הממשלה לוחצת להעלאת הפריון בתעשייה, שהוא מהנמוכים במדינות המפותחות וכ–50% מהפריון בתעשייה האמריקאית. העלאת פריון עלולה להתבטא שוב במיכון על חשבון עובדים, והצורך למצוא תעסוקה לעובדי כפיים עולה. מנגד, חסרים בתעשייה בעלי מקצוע כמו רתכים, מסגרים וכרסמים, וחלק מהתעשיות מכשירות כאלה בהכשרה פנימית נקודתית.

"הבעיה הראשונה של התעשייה הישראלית היא שיש ירידה דרמטית בהשקעות ולא קמים מפעלים חדשים בישראל. היזמים מצביעים ברגליים ומקימים מפעלים בחו"ל".

עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה, אמר שהתכווצות התעשייה היא תופעה עולמית.

"נכון, מדובר בתופעה עולמית, אבל בישראל איש לא מוטרד מכך ולא מטפל בזה. באירופה יש תוכניות אסטרטגיות לשינוי המגמה, אבל אצלנו משרד הכלכלה לא מספיק מודאג. חייבים להתחיל לייצר כאן סביבה עסקית נכונה, גם לנו יש אחריות. הכרזתי על 2014 כשנה שבה נשנה את הסביבה העסקית לכזו שתוכל לחיות גם עם השקל החזק. לצורך זה יש להוריד עלויות. לראשונה מאז משבר 2008 אנחנו רואים התרחבות בפעילות בחו"ל, אבל אנחנו מגיעים אליה עם הלשון בחוץ ועם תחרותיות שחוקה.

"לכן, אני אומר לנגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שצריך להרוויח את הזמן עד לשינוי הסביבה העסקית, ועד אז – בנק ישראל צריך לעזור. הממשלה לא יכולה מצד אחד להגדיל עלויות, ומצד שני לאפשר שקל חזק. במקביל, כדי לאפשר סביבה עסקית הגיונית צריך לטפל בחסמים ביורוקרטיים. לשם כך, נקים גוף שייקח כל רגולציה, חדשה או ותיקה, ינתח אותה ויגיש המלצות למשרד ראש הממשלה".

אילו עוד צעדים תציע לשינוי הסביבה העסקית?

"חייבים לחזק את כוח האדם, שיגיע לתעשייה האותנטית".

היי־טק נחשב תעשייה אותנטית?

מוטי מילרוד

"היי־טק זה מושג זוועתי. לא צריך לתת ציונים כמו high או low. אף מטוס לא טס על אלקטרונים. מישהו צריך לבנות לו מטבחים ומושבים וגלגלים. יש תעשייה אחת שיש בה הרבה מסלולים. סטף ורטהימר הוא תעשייה אותנטית. גם שטראוס. אינטל היא תעשייה רב־לאומית, לא ישראלית אותנטית, אבל יש חברות תוכנה או חומרה אותנטיות".

מה דעתך על הכוונה לתת מענק בסך 700 מיליון דולר לאינטל?

"על בסיס ניסיון העבר, שווה לתת מענקים לאינטל, כי היא מאלה שמספקים את הסחורה. הם מייצרים הרבה מקומות עבודה והשביחו את אזור קרית גת כולו. כל כסף שהושקע באינטל החזיר את עצמו, מבלי לדבר על השם שזה עשה לנו בעולם, שהביא לישראל עוד מרכזי פיתוח. עם זאת, מדובר בהרבה כסף. אבדוק אם יש חלופות טובות יותר ואביע דעתי".

מנכ"ל משרד הכלכלה אמר שמשרדו לא ינשים תעשיות נכחדות.

"אני מציע ללנג דיון אחר: לבדוק לאיזה מפעל יש זכות קיום ולטפל בו. התפקיד שלי הוא לפתח תעשייה שיודעת להעסיק עובדים ולהרוויח לאורך זמן. טקסטיל זו תעשייה נכחדת? אז איך קוראים למפעל כמו נילית, שמייצא כמעט 100% מהתוצרת?"

אתה בעד להנשים מפעל בקשיים?

"אם הממשלה החליטה שיש לה מטרה אסטרטגית להנשים את פרי גליל, כי יש לו אפשרות לעמוד על הרגליים, היא צריכה לעשות את זה. גם אני לא הסכמתי לתת מענקים לנגב טקסטיל, כי אני לא חושב שצריך לתת כסף למפעל שעומד להיסגר.

"תפקיד הממשלה לייצר מקומות עבודה ולהשקיע במפעלים שיש להם זכות קיום לאורך זמן. ממשלות באירופה נפלו על תעסוקה, לא על קוטג''.

"נקים מוקדים לחינוך מקצועי"

לדברי אורן, יש חשיבות גדולה לחינוך המקצועי ביצירת סביבת עבודה שונה במשק. "בישראל יש לא מעט נוער שבורך בידיים חכמות, אבל העבודה בתעשייה עדיין מצטיירת כבחירה של מי שלא הצליח בבגרויות. בגרמניה, 60% מהתלמידים בוחרים מרצון ללכת לחינוך מקצועי. בישראל לא. צריך לשנות את המצב".

היה ניסיון להסללה של בני נוער, שיצר בעיות קשות לדור שלם.

אוליבייה פיטוסי

"פעם הרעיון היה שמי שלא יצליח בבגרות יישלח לחינוך מקצועי. השיטה הזו פסולה. צריך לייצר מערכת שאנשים יבחרו בה באופן חיובי. הצלחתי לשים את הנושא על סדר היום הממשלתי. הרעיון פשוט: להקים מערכת דומה לגרמניה, מבוססת על רגל עיונית, שבה ילמדו אנגלית ומתמטיקה, ורגל מקצועית בשיתוף התעשייה. אנחנו מתכוונים להקים כבר השנה כמה מוקדים מקצועיים על בסיס גיאוגרפי. למשל, ברמת חובב נקים מרכז לכימיה ובתפן מרכז לחרטות. כל בתי הספר בסביבה ישתמשו במוקד, שיהיה יוקרתי ויכלול ציוד מתוחכם. רגל שלישית תהיה מעשית: תלמיד שילמד רתכות, יעבוד בשנה ראשונה יום בשבוע בישקר, בשנה השנייה יומיים וכך הלאה. לכך צריכות להתלוות משכורות מתאימות, וכך נפתור את בעיית המחסור בכוח אדם בתעשייה וגם חלק מבעיית יוקר המחיה".

בעזרת מי תקימו את המרכזים? מי הרגולטור המופקד על הנושא?

"יש בעיה בקביעת הרגולטור האחראי. בהתחלה חשבנו על משרד התמ"ת, אבל אז באו בחירות וראש הממשלה דחה את ההחלטה. כיום נראה ששר החינוך יהיה האחראי, כי הרטוריקה שלו מתאימה".

אבל לא כולם במשרדי הממשלה מסכימים עם הכיוון.

"יש לנו מאבק איתנים עם מי שחושב שהמדינה צריכה להמשיך במתכונת קיימת, לקחת כיתות קיימות ולתת להן אספקט טכנולוגי בלבד, ולא מקצועי־טכני. באחרונה הצגתי את הגישה שלנו גם בפני השר בנט, והוא התלהב ונרתם למשימה, ואז הוחלט שמי שיוביל יהיה משרד החינוך, ואני לא מתנגד. השנה נקים לפחות שלושה פיילוטים - בנצרת, בתפן וברמת חובב".

מה יהיה המקור התקציבי להקמת המרכזים?

"מתוכניות ההכשרה הקיימות. מיפינו את כל התקציבים, וזה יספיק כדי להקים את המרכזים".

ייתכן כי אורן פותח כאן חזית נוספת: תקציבי תוכניות ההכשרה אינם גבוהים ממילא, והניסיון להעמיס עליהם תוכנית נוספת עלול להיתקל בהתנגדות גורפת, כמו זו שבה נתקלה הצעתו של ח"כ איתן כבל (העבודה) לשנות את ייעודה של הקרן למקצועות שוחקים עבור תמרוץ העסקת עובדים מעל גיל 45. ואולם אורן לא מוטרד מהתקציב, אלא דווקא מממצב התעסוקה.

"במפעל שלי בדימונה מועסקים כמעט 100 עובדים, ואני צריך עוד עובדים. 80% מהמפעלים מדווחים על חוסר בכוח אדם. אנחנו רוצים לשלם יותר מהשכר החציוני במשק, אבל אין עובדים".

מה זאת אומרת "אין עובדים"?

"נניח שאני רוצה לקלוט עשרה עובדים. באים 20 איש לראיון, ומתוכם עשרה רוצים אחרי חודש מכתב כדי שיוכלו להמשיך לקבל דמי אבטלה. בינתיים שילמתי להם משכורת, כשהם לא באמת רצו לעבוד. אם מתוך 20 איש אני קולט עובד אחד, זה טוב - כי אנשים לא רוצים לעבוד. אם במשך שנה של מאמץ אני קולט ארבעה־חמישה עובדים, זה המון. זו עוד סיבה מדוע חייבים ליצור הפניה של עובדים מוכשרים כבר מגיל צעיר לתעשייה".

לסיום, תעשיינים אומרים שבניגוד לקודמך בתפקיד, ההתאחדות מממנת לך נהג, שלפעמים מסיע את רעייתך. זה נראה לך סביר?

"מוסדות ההתאחדות אישרו שהוצאות הרכב יתחלקו שווה בשווה ביני לבין ההתאחדות. הרכב והוצאות הדלק הם שלי, הנהג ממומן על ידי ההתאחדות. אני עובד בהתאחדות ללא שכר, והגיוני שהנסיעות הרבות במסגרת התפקיד ימומנו על ידה בצורה כלשהי".

ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "המשרד מייצג את כלל אזרחי ישראל ויעדו המרכזי הוא פתיחת השווקים הריכוזיים לתחרות, פיתוח הכלכלה הישראלית והבאתה להישגים חדשים, תוך טיפול משמעותי ביוקר המחייה והקלה על הצרכן הישראלי. בהתאם לכך פועל המשרד מול מגוון אוכלוסיות וגורמים, בהם גם התעשיינים. המשרד פועל זה חודשים לסייע לתעשיינים בהקלות ברגולציה, בהשקעות בהון, בסיוע ליצואנים ובמחקר ופיתוח, וימשיך לפעול בנושא גם בעתיד".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#