האם ערוץ 10 מצא את הגאולה בחדר הלידה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האמא של המציאות

האם ערוץ 10 מצא את הגאולה בחדר הלידה?


"בייבי בום", הריאליטי שמתעד לידות בבית החולים בילינסון, מסתמן כהצלחה, אבל לא רק לערוץ ■ כשבתי החולים מרוויחים הרבה מכל לידה ומתחרים על כל לקוחה, גם מצלמות ברגע האינטימי ביותר נראות כמו רעיון הגיוני

30תגובות

כמה ימים לאחר שהחלו הצילומים לסדרה "בייבי בום", שצולמה במחלקת היולדות של בית החולים בילינסון ועוקבת אחרי סיפורי הלידה במחלקה, נתקל הבמאי יובל כהן בבעיה לא שגרתית: פשוט לא היה לו מה לצלם. זה לא שמחלקת היולדות היתה ריקה, אבל אף אחד מהזוגות שהגיעו ללדת באותו זמן לא היה "זוג של ההפקה" - כלומר זוג שחתם מראש על הסכמה להשתתף בצילומים. וכך ישב חדר הקונטרול, על 15 בעלי המקצוע שבו, בבטלה גמורה 24 שעות ביממה. עוד יום חלף ועוד אחד ואף לידה לא נראתה באופק. "בניגוד לסדרות אחרות שבהן אתה מגיע ליום צילום והכל מוגדר מאוד - בסדרה הזאת לא יכולנו לדעת כלום. אין לך שום שליטה על המתרחש", אומר כהן. בתום ארבעה ימים יבשים ומותחים הגיע היום החמישי ואתו הגיע "מבול מטורף של 12 לידות", מספר כהן, "בקושי הצלחנו לתעד את הכל".

בסך הכל חתמו כ–60 זוגות על טופסי ההסכמה להשתתף בסדרה שתיעדה את קורותיהם בחדרי הלידה - באמצעות 40 מצלמות שהותקנו ברחבי המחלקה וצילמו ללא הרף. המצלמות תיעדו במשך כחודש וחצי את הזוגות ברגעים האינטימיים ביותר שאפשר להעלות על הדעת - כאב, מתח, בכי, התרגשות ושמחה, תוך שמירה על כלל אחד: "לא רואים אצלנו דם, לא מחזות קשים או איברים מוצנעים. לא באנו להגחיך את הדמויות אלא להביא את הסיפור המרגש של הזוגות האלה", אומר כהן. "זאת טלוויזיית פיל גוד בהגדרה, כמעט טלוויזיה נאיבית - זאת אמנם סדרה דוקומנטרית, אבל היא משודרת בפריים־טיים בערוץ מסחרי והיא פונה לכל המשפחה".

את הזוגות איתרו תחקירני התוכנית בעיקר דרך רופאי נשים שפועלים באזור. זוגות שהביעו עניין בהשתתפות צולמו מבעוד מועד בבתיהם וצוידו במספר טלפון אדום של ההפקה, שנועד לקבל שיחות מזוגות שנמצאים בדרכם לבית החולים. "הם היו מתקשרים אלינו מהדרך ומעדכנים שהם מגיעים. שם, בחניון בילינסון, היה פוגש אותם איש טכני ומחבר אותם למיקרופונים", מספר כהן. "מאותו רגע הם לא ראו אותנו. כך גם כל אנשי הצוות הרפואי היו מתחברים למיקרופונים בתחילת משמרת ובזה היה מסתיים אתם המגע - המצלמות הופעלו מחדר הבקרה המיוחד שהוקם לשם כך במחלקה".

ההיענות של זוגות רבים להיחשף בצורה כל כך טוטאלית הפתיעה אפילו את אנשי ההפקה: "החשש הכי גדול שלנו היה שלא נצליח לגייס משתתפים", מספר המפיק אסף גיל. "התוכנית מבוססת על התוכנית הבריטית One Born Every Minute שמשודרת בערוץ 4 הבריטי מאז 2010, והפורמט שלה הופץ עד כה בארבע מדינות (בריטניה, ארה"ב, גרמניה וצרפת). לפני שהתחלנו לצלם נסענו לראות את ההפקה הצרפתית - לשם השוואה, היו להם בתחילת העונה הראשונה רק 12 זוגות שחתמו על הסכמה".

גם כהן היה מוטרד: "היה לי חשש שישראלים יסרבו לקחת חלק בדבר כזה", הוא מודה, "אבל אנשים נמצאים כיום בעידן של תיעוד עצמי וחשיפה - הם מתעדים הכל וגם מצלמים בעצמם בווידאו בחדרי הלידה, ואנחנו פשוט עשינו בשבילם את התיעוד בצורה יותר טובה ומקצועית".

אלדד רפאלי

כחלק מהפקת התוכנית בישראל הגיע לבילינסון קווין מנדיי, אחד מיוצרי הפורמט. הטיפוס הבריטי הזה דווקא אהב את המנטליות הישראלית. ״אהבתי מאוד לצלם את הישראלים, חשבתי שזה נפלא. יש פה חום אמיתי והתלהבות וגם מעט יותר אנרגיות וקולניות. זה שיקוף של חיים ישראליים טיפוסיים״, הוא אומר. ״יש הבדלים ושוני בכל תוכנית. האמהות בארצות השונות הן בעלות מנטליות שונה וזה מה שעושה את הסיפור״.

השבוע עלה הפרק הראשון בסדרה, שצולמה בקיץ האחרון במשך כחודש וחצי והגיעה ל–526 אלף צופים (רייטינג של כמעט 20% במשקי בית יהודיים) - שיעור גבוה ביחס למקובל בערוץ 10. באותו יום העלתה זכיינית ערוץ 2 רשת תוכנית חדשה, "משחקי השף", שזכתה לכ–808 אלף צופים ולרייטינג נמוך מהציפיות של 27.9%.

בערוץ 10 עוד לא פותחים את בקבוקי השמפניה, אבל מרוצים מאוד מההשקה. גם האינטרנט קיבל את הסדרה בזרועות פתוחות: עמוד הפייסבוק של הסדרה שרק נולדה כבר מונה 55 אלף עוקבים - וחשוב מכך, יותר ממחציתם פעילים בעמוד (כלומר משתפים, מעירים הערות או עושים לייק), מה שמבטיח ויראליות. לשם השוואה, בעמוד הפייסבוק של "משחקי השף" המשודרת במקביל חברים רק כ–37 אלף גולשים ורק כ–19 אלף מהם פעילים. "מדובר בנתונים מצוינים", אומרים אנשי שיווק דיגיטלי, "כל דף מסחרי היה רוצה נתונים כאלה בשבוע של השקה. האתגר יהיה לשמור את רמת המעורבות הגבוהה של הגולשים".

"הריון ולידה הם מהתחומים הכי מדוברים ברשת הישראלית", אומר אורי גורן, מנכ"ל אי־פוכונדר, יועץ בתחום הדיגיטל והבריאות, שמייעץ באחרונה גם לאתר של בילינסון. "הסדרה הזאת נופלת על קרקע בשלה מבחינה זאת ומקבלת המון תשומת לב ברשת, רובה חיובית. וזה אחרי פרק אחד בלבד - להערכתי זה רק יצבור תאוצה".

עלות התוכנית המשוערת היא כחצי מיליון שקל לפרק - עלות גבוהה יחסית לתוכנית דוקומנטרית, כפי שמוגדרת הסדרה על ידי חברת ההפקה וערוץ 10, אך זולה מתכניות ריאליטי גדולות כמו "אקס פקטור" שמצולמות בעלות של יותר ממיליון שקל לפרק. על פי התוכנית העסקית, הסדרה אמורה היתה להגיע לאיזון עם רייטינג של כ–12%. הרייטינג הטוב של הפרק הראשון גורם לאנשי הערוץ לפתח תקוות כי הסדרה תיהפך רווחית. זאת בשורה חיובית במיוחד לערוץ שעתידו עדיין מעורפל, לאחר שבעל המניות הדומיננטי, רון לאודר, נטש אותו.

לאור ההצלחה הראשונית מפתיע לגלות כמה קשים היו חבלי הלידה של הסדרה. במשך שנים הסתובבה מנהלת הפיתוח של הערוץ, אילנית סימן טוב, עם הרעיון להפיק גרסה מקומית של "בייבי בום", אבל אף אחד בערוץ לא היה שותף להתלהבות שלה. "היו אצלנו המון חששות מתוכנית כזאת", מודה זיווית דוידוביץ, סמנכ"לית התוכניות בערוץ. אבל סימן טוב לא ויתרה, ומיד כשנכנס המנכ"ל רפי גינת לתפקידו היא הציגה גם לו את הרעיון. גינת התלהב ונתן אור ירוק. "אנחנו יודעים שהזכיינים של ערוץ 2, שכמובן הכירו את הפורמט הזה, מצטערים שהם לא לקחו אותו", אמרו השבוע בסיפוק גורמים בערוץ.

המלחמה על חדר הלידה

לא רק אנשי ערוץ 10 חוגגים את מה שמסתמן כהצלחה. גם הצוות הרפואי והנהלת בית החולים בילינסון מתקשים להסתיר את הגאווה. "היו לנו הרבה חששות לפני שהסכמנו להצטלם", מודה ד"ר ערן הלפרן, מנהל המרכז הרפואי בילינסון. "זה לא טריוויאלי להכניס מצלמות למשך זמן ארוך המחייב חשיפה גדולה. היו חששות גדולים, אבל הערכנו בסופו של דבר שלסדרה כזאת יש ערך עצום, היא תסייע להקטין חששות מתהליך הלידה וגם יכולה לסייע לנו ללמוד על עצמנו. מעל הכל היה ברור שאין לנו מה להסתיר, אלא רק להראות את מוקדי המצוינות שלנו, את האחיות והרופאים המצוינים במחלקה. בתקופה האחרונה מתגלים פה ושם דברים קשים על המערכת הרפואית, בעוד שמרבית העובדים עושים עבודה טובה - וחשוב להראות את זה".

לא רעד לך קצת הפופיק? בתחום הלידות יש הרבה מאוד תביעות רשלנות.

"הפופיק רועד לי כל יום, בלי קשר לסדרה, בגלל האחריות הכבדה. ביום שבו הוא יפסיק לרעוד לי מצבי לא יהיה טוב".

אתה חושב שהסדרה תעלה גם את הביקוש ללדת בבילינסון?

"עוד מוקדם לדעת. נשים שצריכות ללדת בקרוב כבר בחרו איפה ללדת, ולא ישנו את ההחלטה ברגע האחרון בגלל פרק או שניים".

"זה לא שחדרי הלידה של בילינסון ריקים", מסביר גורם בענף הבריאות, "הם לא היו זקוקים לסדרה הזאת כדי למלא אותם, כמו גם יתר בתי החולים בישראל. אבל בילינסון תופש את עצמו כבית חולים מוביל, וסדרה כזאת מחזקת את תפישת המובילות שלו. אין ספק שסדרה כזאת היא בוננזה תדמיתית".

לא רק התדמית עומדת כאן על הפרק. תחום המיילדות נחשב מאוד תחרותי, בעיקר באזורים שבהם פועלים כמה בתי חולים, כמו בגוש דן. למעשה, התחרות על לבן של היולדות היא הקשה ביותר בין בתי החולים הציבוריים, אולי אפילו התחרות היחידה. הסיבה לכך כפולה: ראשית, היולדות בוחרות בעצמן את בית החולים שבו יילדו ולא מופנות על ידי קופת החולים כמו בתחומי רפואה אחרים - כך שהבחירה החופשית הזו מחייבת את בתי החולים להיות אטרקטיביים. שנית, התמורה שמקבל בית החולים עבור הלידות אינה רק גבוהה (12,400 שקל ללידה רגילה ו–197 אלף שקל ללידת פג), אלא מגיעה מהביטוח הלאומי ולא מקופות החולים - עניין שמשמעותו כסף מזומן במחיר מלא, בלי הנחות או תקרת צריכה.

התחרות חריפה אפילו יותר בקרב בתי החולים שמספקים ליולדות שירותים נוספים בתשלום כמו מלוניות אירוח לאחר הלידה, קורסי הכנה, ייעוץ הנקה ושלל שירותים אחרים. "אין ספק שבתי החולים האחרים מצטערים מאוד שהסדרה לא נעשתה עליהם ואצלם, גם אם זה לא יתבטא בעלייה בביקושים ללידות בבילינסון", אומר הגורם במערכת הבריאות.

שלב ליהוק בית החולים ערך כמה שבועות וכלל מגעים עם לפחות ארבעה בתי חולים במרכז: איכילוב, שיבא, וולפסון ובילינסון. "כל בתי החולים הביעו עניין חד־משמעי לשתף אתנו פעולה", מספר גיל, "אני מניח שזה נבע משיקולים תדמיתיים". בבתי החולים האחרים נשמעים מסויגים יותר: "המפיקים הגיעו אלינו לסיור", מאשר אמיר מרום, דובר המרכז הרפואי שיבא (תל השומר), "אבל ציינו בפניהם שבחודשים המדוברים יתקיימו שיפוצים מסיביים במחלקת היולדות ולכן זה ירד מהפרק". עוד מוסיף מרום כי "במהלך הצגת הפרויקט היו דעות לכאן ולכאן לגבי כדאיות השתתפות בסדרה".

תחום היולדות הוא מהרווחיים והתחרותיים ביותר בין בתי החולים. אתם לא חוששים שהחשיפה החיובית תביא להסטת לידות משיבא לבילינסון?

"התפוסה במחלקות היולדות המאוד פופולריות שלנו היא יותר מ–100% לאורך השנה, ואנחנו מאמינים שכך יהיה גם בעתיד. בסופו של דבר, החיים והמציאות חזקים יותר מכל תוכנית טלוויזיה".

"המפיקים יצרו אתנו קשר ורצו לצלם את הסדרה אצלנו", מסביר אבי שושן, דובר המרכז הרפואי איכילוב, "אבל באותה תקופה שודרה ב–yes התוכנית הדוקומנטרית 'איכילוב', שתיעדה את שגרת יומם של חמישה רופאים צעירים בבית החולים. הסדרה, שזכתה לשבחים רבים, גם תעלה לשידור חוזר בערוץ 2, אצל הזכיינית רשת, ותזכה לחשיפה מחודשת בפריים־טיים, ולכן העדפנו לא להשתתף בסדרת ריאליטי. חשנו כי ההשתתפות בסדרה מסוג זה היא נטילת סיכון והעדפנו להמשיך עם המומנטום החיובי של 'איכילוב'. אבל אנחנו מאוד מפרגנים לבילינסון: צריך לתת להם את הכבוד שלהם. זה מוצר שזכה ברייטינג ובביקורת טובות".

ואם תגיע הצעה לקיים באיכילוב את צילומי העונה השנייה של "בייבי בום", תשקלו אותה?

"נשמח מאוד שעונה שנייה של הסדרה 'איכילוב' תצא לפועל. אם תהיה פנייה של 'בייבי בום', בהחלט נשקול זאת באופן חיובי".

היו גם זוגות שהתחרטו

הבחירה בבילינסון התקבלה בסופו של דבר בגלל שני מרכיבים עיקריים, מסבירים בהפקה: "גם שתהיה כימיה עם אנשי הצוות הרפואי ושנרגיש שהם שמחים לשתף איתנו פעולה, וגם המבנה הפיזי של מחלקת היולדות - שכל אגפי המחלקה יהיו מרוכזים יחד ולא מרוחקים זה מזה. בבילינסון מצאנו את שני הדברים", אומרת דוידוביץ.

"משהו בצוות של בילינסון ובפרופ' יריב יוגב, מנהל חדרי הלידה, פשוט כבש אותנו", מצטרף כהן למחמאות. "כשאתה עושה סדרה על אנשים צריך דמויות מעניינות ואנשים מעניינים - והרגשנו שבבילינסון יש לנו את זה".

גם שלב חתימת החוזה עם בית החולים ארך כמה שבועות, לאור הרגישות הרבה. גם בהפקה וגם בבית החולים מדגישים כי ההתקשרות נעשתה ללא כל תמורה כספית. "לפורמט הזה יש ספר הנחיות מאוד קיצוני וברור", אומר גיל. "על פי הבייבל של הפורמט, אסור לי לקבל טובת הנאה מבית החולים ואסור לי לשלם אגורה לזוגות".

במהלך המגעים בין ההפקה לבית החולים התבקש בילינסון לערוך קצת תיקונים קוסמטיים במחלקה - שאותם מימנה הפקת התוכנית. "בסך הכל מדובר במעט סיוד של קירות, דבר שקורה גם כך בשגרה", אומר הלפרן ומדגיש: "הדבר שהיה לנו הכי חשוב היה לוודא שתהיה הסכמה מוחלטת של הזוגות המצולמים, גם תוך כדי וגם בדיעבד". וכך באמת היה, לדברי גיל: "עבדנו עם פורמט מצליח ונצמדנו לקביעה של הפורמט, שלפיה הזוגות יכולים לסגת מהחתימה שלהם גם לפני הלידה וגם אחריה. ובאמת היו כמה זוגות שהתחרטו כי הם חוו לידה קשה ולא רצו, לא יודע בדיוק למה, שזה ישודר בטלוויזיה, וכמובן כיבדנו את זה לחלוטין. אבל אפשר לספור אותם על כף יחד אחת".

אתם מאפשרים לזוגות לצפות בקטעים לפני השידור?

גיל: "כן. כל הזוגות שהראינו להם עד היום את הקטעים הערוכים הביעו שמחה גדולה והודו לנו".

ולבית החולים?

"המלה האחרונה היא שלנו ולא של בית החולים. עם זאת, זו לא תוכנית תחקירים על שערוריות בבית חולים, וברור שכוונתנו היא לא להפיל את בית החולים בפח".

היו מקרים שבהם בית החולים התערב? היו לידות שהסתבכו ונפלו בעריכה?

גיל: "לא קרו מקרים כאלה, אבל אם הייתי מצלם לידה שמסתבכת ובית החולים היה מבקש שנפסיק לצלם כי יש שם בעיה, הייתי מפסיק".

אגב, בעונה השנייה של התוכנית בבריטניה הסתיימה אחת מהלידות במות העובר. הלידה הטרגית נכללה בתוכנית, באישור ההורים. "אני יכול להרגיע את הצופים מראש, שכל הלידות שהם יראו אצלנו ייגמרו בטוב", אומר כהן.

זאת לא הצגה מעט מעוותת של המציאות? הרי סדרת דוקו אמורה להראות את המציאות ממש כפי שהיא.

כהן: "לא התערבנו פה בכלום - לא בזהות אנשי הצוות המטפלים, לא בתהליכים הרפואיים ולא בסיטואציה. בשום דבר. היינו ממש זבוב על הקיר. אבל אנחנו עושים כמובן בחירות עריכתיות. כמו בכל יצירה דוקומנטרית".

כיצד היית מגדיר את הסדרה? כריאליטי? כדוקו־ריאליטי?

כהן: "ממש ממש לא. זאת סדרת דוקו לחלוטין".

דווקא יוצר הפורמט, מנדיי, מודה שמדובר "בשילוב של שני ז'אנרים - תיעודי וריאליטי. אבל עמדנו על כך שבכל מדינה שבה התוכנית מצולמת יבואו לידי ביטוי המאפיינים הטבעיים של המקום. בבריטניה, למשל, מצולמים בכל פרק רק זוג אחד או שניים, כך שהקצב אטי הרבה יותר. בישראל, בערוץ מסחרי, זה לא התאים".

אבל גיל וכהן מסרבים לראות בסדרה אלמנטים של ריאליטי: "אולי אנשים מתבלבלים בגלל המסך המפוצל של המצלמות והמוזיקה הקצבית", מסביר כהן, "אבל הגענו מתוך גישה דוקומנטרית. המעורבות הרגשית שלנו בסדרה היתה גבוהה מאוד. באנו עם המון אהבה לזוגות ובלי רצון להגחיך, אלא רק לתעד. התרגשתי ונקשרתי אל הזוגות. הסדרה עשתה לי חשק עוד יותר גדול לילד ממה שהיה לי עוד קודם לכן. גם לכל שאר אנשי הצוות. אני חושב שיהיה מעניין לבדוק את הבייבי בום של האנשים שהיו מעורבים בהפקת הסדרה הזאת בעוד תשעה חודשים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#