"ביל גייטס לא מבין בכלכלה ויש יותר מדי סיוע הומניטרי בעולם" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ביל גייטס לא מבין בכלכלה ויש יותר מדי סיוע הומניטרי בעולם"

פול וולפוביץ - נשיא הבנק העולמי לשעבר, מי שנחשב לאדריכל המלחמה בעירק ואחת הדמויות השנויות במחלוקת בפוליטיקה האמריקאית - מספק הצצה לתפישת עולמו: עזרה הומניטרית מזיקה לעניים, הרווארד מקבלת שחורים רק אם הם עשירים ואת המנהיגות הישראלית צריך להחליף

30תגובות

עם משכורת של כמעט 400 אלף דולר בשנה, נשיא הבנק העולמי לא אמור להיתפס עם חורים בגרביים. אולם ב–2007 מיהר צלם חד עין להנציח את פול וולפוביץ מחפש את נעליו בעת ביקור במסגד בטורקיה, וגרם לו מבוכה רבה. חמישה חודשים לאחר מכן נאלץ וולפוביץ לפרוש מתפקידו כנשיא הבנק העולמי, בתום שנתיים בלבד בתפקיד. אף שוודאי רוו מהן נחת, המבקרים הרבים שצמחו לוולפוביץ בארגון לא היו זקוקים לתמונות החורים בגרביו כדי לטעון להתנהלות לא הולמת שלו. פרשה מביכה יותר בכהונתו הקצרה היא שגדעה אותה, כשנחשף כי וולפוביץ דאג לרפד את בת זוגו, בכירה בבנק העולמי, בשכר הגבוה כפליים מהתקן, שבשיאו עקף את שכרה של שרת ההגנה דאז, קונדוליזה רייס.

וולפוביץ משך אש מיומו הראשון בתפקיד. הרפובליקאי הנץ שהוזנק לתפקיד בתמיכה בלתי מסויגת של קברניטי ממשל בוש מיהר מתחילת כהונתו להחזיר טובה לחבריו בשורה של מינויים פוליטיים חיצוניים, דאג להם לשכר שנתי של 250 אלף דולר והפך את הבנק העולמי לחצר רפובליקאית, לדברי מבקריו שרצו אותו בחוץ מן ההתחלה.

דרור ארצי

הוא הואשם לא רק בנפוטיזם ובהעדפת מקורבים, אלא גם בגיבוש מדיניות שנויה במחלוקת שעודדה, בהשראת תפישותיו השמרניות, איסור על הפלות וביטלה תוכניות להגבלת ילודה במדינות בעלות ריבוי טבעי גבוה, כמו אל סלוודור ומדגסקר. "טכניקות הניהול שהכניסו את וולפוביץ לצרות בבנק העולמי הן תמונת ראי לאלה שבהן הוא השתמש כדי להיכנס למלחמה בעירק", נכתב עליו בכתבת פרופיל ב"דר שפיגל", עם פרישתו מהבנק העולמי.

אל הבנק העולמי הגיע וולפוביץ לאחר כהונה סוערת כסגנו של שר ההגנה דונלד רמספלד, בין השנים 2001–2005. הוא נחשב לאדריכל המרכזי של מלחמת עירק ולמי שעמד בחזית מחנה התומכים בהפלת סדאם חוסיין וכיבוש המדינה לאחר אסון התאומים ב–2001. זאת, אף שדו"חות מודיעין התקשו אז, בלשון המעטה, לקשור בין המשטר העירקי לבין ארגון אל־קאעדה, שהוציא לפועל את הפיגוע. "ללא הפעלת חוגים נגד מתנגדי המלחמה, בראשם שר ההגנה קולין פאוול וראש ה–CIA ג'ורג' טנט, חורש המזימות לעולם לא היה משכנע את בוש לצאת לעימות ואת העם האמריקאי לתמוך בו", נכתב ב"דר שפיגל" על וולפוביץ.

קורט אייכנולד, מהעיתונאים החוקרים המעוטרים בארה"ב, תקף קשות את וולפוביץ במאמר שפירסם במארס שעבר. "מדהים לראות כיצד אדם שהיה כל כך בטוח בצדקת דרכו ב–2002–2003, ושטעה לחלוטין, יכול כיום לדבר באותו ביטחון. 'בושה' אינה מלה שנכללת בלקסיקון הרגשי שלו".

קשה למצוא בתקשורת פרופילים מחמיאים על וולפוביץ. כלי תקשורת כמו BBC, "ואניטי פייר", "ניו יורקר" ו"דר שפיגל" מתארים אותו כאחד הפוליטיקאים השנויים ביותר במחלוקת בעשור הקודם, בעיקר בשל התגייסותו התקיפה למלחמה בעירק. בראיון לפני פחות משנה ל"סאנדיי טיימס", במלאות עשר שנים למלחמה, הודה וולפוביץ כי ארה"ב שגתה בהיבטים שונים בניהול המלחמה, אך המשיך להגן על הצורך בה. הוא טען כי ללא פלישה, "היינו צריכים להתמודד עם תמיכה גוברת של סדאם בטרור... רוב הסיכויים שהיינו צריכים לעשות את זה בכל מקרה, אבל כנראה במחיר כבד יותר אם היינו מתעכבים, או שהיינו צריכים להתמודד לא רק עם אירן שמתקרבת לפצצת אטום".

למרות הנטייה לצייר את וולפוביץ בצבעי שחור ולבן (בעיקר שחור), אישיותו חושפת סתירות מפתיעות. מיקומו בימין הנצי של הפוליטיקה האמריקאית ותמיכתו הנלהבת במדיניות ישראל לא הפריעו לו לפתח קשרי ידידות עם שורת מנהיגים במדינות ערב. דוקטרינת החוץ שעיצב, התומכת בהפלת דיקטטורות בכל מחיר כדי לכונן משטרים דמוקרטיים, הוצנעה כשהצליח לפתח יחסים הדוקים עם רודן אינדונזיה סוהארטו בסוף שנות ה–80, אז שימש שגריר במדינה המוסלמית. גם בחייו האישיים, יהדותו לא היוותה עבורו מכשול לזוגיות בת יותר מעשור עם שאהה ריזה, מוסלמית חילונית מבריטניה שגדלה בסעודיה, שהביאה לפירוק נישואיו. אותה ריזה היא הבכירה בבנק העולמי שנהנתה מתוצאות מינויו לראשות הארגון.

בלומברג

למרות ואולי בגלל ההיסטוריה השנויה במחלוקת שלו, וולפוביץ, שהגיע בחודש שעבר לישראל כאורח מכללת תל חי, שומר על שתיקה. בתחילת הראיון עמו הוא מבהיר כי אינו מוכן להתייחס לשאלות בנוגע לעברו. הדיפלומט שדילג בין עשרות מדינות, כיהן תחת שישה נשיאים ודובר חמש שפות - כולל עברית - דוחה בשפה לא דיפלומטית כל ניסיון לברר מה התחולל, או השתבש, בתפקידים הציבוריים הבכירים שבהם היתה לו השפעה על חייהם של מיליארדי אנשים. ייתכן שמבחינתו הפצעים עוד טריים. אבל הטבע הדעתני של וולפוביץ פורץ לעתים את גבולות הראיון שהוא קבע, תוך שהוא משגר חצי ביקורת - אל ההנהגה הישראלית וסדר העדיפויות שלה, אל הצביעות האמריקאית, אל הנזק שגורם הסיוע ההומניטרי ואל התפישות השגויות של ביל גייטס.

על הסיבה לביקורו בישראל הוא כמובן שמח לדבר. הוא הגיע למכללת תל חי כאורח מיוחד לבקשת אחייניתו, העובדת במוסד האקדמי. "אחייניתי פטריוטית מאוד, וכשהיא סיפרה לי על היוזמות שנעשות כאן וביקשה שאבוא לדבר בפני סטודנטים, הסכמתי. כשלמדתי על המקום הבנתי כמה הוא יוצא דופן, באזור מאוד מאתגר בישראל".

ביקורו הראשון של וולפוביץ בישראל היה ב–1958, כשהיה בן 14. "לאבי היתה שנת שבתון בחיפה. היתה אווירה נהדרת של מדינה צעירה שחגגה עשור לקיומה. בכל דבר היתה אווירה חלוצית. אני חושב שהרבה מזה התנדף, שזה נורמלי. גם ארה"ב היתה מדינה של חלוצים וכיום אם אתה רוצה למצוא אותם אתה צריך להרחיק עד אלסקה. בישראל מוצאים חלוצים מסוג אחר - חלוצי טכנולוגיה. הממשלה סוף סוף הבינה שהיא צריכה לפתוח יותר מקום ליזמות פרטית, וזה חלק מסיפור ההצלחה הנוכחי של ישראל. לא תליתי תקוות רבות לגבי היכולת של מכללה קטנה וחדשה יחסית באזור גיאוגרפי מרוחק בכל הקשור לחדשנות, אבל ראיתי כמה דוגמאות באמת מדהימות שהמוסד הזה מקדם".

אתה חושב שהממשלה לא עוזרת מספיק לפריפריה?

"אסור שתהיה עיר אחת גדולה על הים התיכון ועוד עיר אחת גדולה שמתפשטת לעבר יהודה ושומרון. אני חושב שבריא הרבה יותר למדינה לצמוח כאן, בצפון, ולא בחלק מההתנחלויות בשטחים הכבושים, שבעיניי מהוות בעיה. מה שתפס אותי אולי יותר מכל בתל חי זה המאמצים לקרב בין יהודים לערבים. הפיצול בין שני העמים הוא בעיה גדולה, והמוסד הזה עושה משהו בקשר לזה. נפגשתי עם ארבעה סטודנטים שעובדים יחד - שניים ערבים ושניים יהודים. הם אמרו באופן מאוד בטוח בעצמו שהיחסים בין סטודנטים יהודים וערבים טובים בסך הכל, אבל לא ניסו להעמיד פנים שאלה יחסים מושלמים. יש כאן מאמץ אמיתי בכל הקשור לגיוון האתני. לא נעים לומר את זה, אבל בארה"ב, הרווארד תקבל לשורותיה סטודנטים שחורים ממעמד בינוני־גבוה ותגיד 'הנה, יש לנו גיוון, כי לא לכולם יש אותו גוון עור.

"אגב, המקום הזה מוכיח שאתה לא חייב להיות בוגר הרווארד או MIT כדי להוביל את העולם בנישות ספציפיות. אני מהמר שהמכללה הזאת תצמיח מנהיגים לעתיד של ישראל, הן יהודים והן ערבים, שיוכלו להוביל אותה למה שאני חושב שהוא הכיוון המוצלח היחיד. זאת קלישאה, אבל הדור הצעיר הוא עתיד המדינה הזאת, ואם הם יצליחו לשנות חשיבה של דור שלם אז אולי זה יוביל להחלפת ההנהגה. אולי לא נצטרך לחכות זמן רב מדי".

רויטרס

איזה שינוי דרוש בהנהגה הנוכחית?

"אני חושב שצריכים להיות עוד אנשים כמו יצחק רבין. לפחות אחד כמוהו, בתור התחלה. הכרתי אותו די טוב, ואני חושב שהירצחו הוא טרגדיה עצומה לישראל. הוא היה מנהיג ייחודי ולא ראיתי אף אחד כמוהו מאז".

אתה חושב שבשנים האחרונות ישראל נהפכה ליותר לאומנית, יותר קיצונית, יותר גזענית?

"זה נכון, יש סימנים לכך ואני מוצא אותם מאוד מטרידים. אני לא חושב שזה כיוון בריא לישראל".

מה המפתח לשינוי?

"חלק מהשינוי צריך להגיע מהרמות הגבוהות ביותר, וההנהגה יכולה לעשות שינוי גדול מאוד. ראיתי את זה גם במדינה שלי. היינו ללא מנהיגות במשך זמן רב עד שמישהו הגיע - איש לא חשב שרייגן יהיה מנהיג גדול כשהוא התחיל את כהונתו, גם אלה שעבדו בשבילו ובחרו בו הופתעו ממנו. טרומן הוא דוגמה נהדרת בהיסטוריה האמריקאית לאדם שהגיע משום מקום. הבן אדם פשט רגל בתחום הטקסטיל, הוא היה נשיא בטעות, אבל הוא היה נשיא מצוין".

"צריך לתת לעניים השכלה, 
לא אוכל"

וולפוביץ, שבדצמבר מלאו לו 70, משמש כיום עמית בכיר במכון המחקר השמרני AEI
(American Enterprise Institute) בוושינגטון, הנחשב לאכסניה האידיאולוגית המרכזית של המפלגה הרפובליקאית. הוא גדל בברוקלין במשפחת מהגרים יהודית ממוצא פולני. בגיל 27 החל להרצות במחלקה לפוליטיקה ומדע המדינה באוניברסיטת ייל ובגיל 30 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת שיקגו, על עבודת מחקר שעסקה בהפצת נשק גרעיני במזרח התיכון. באותה שנה, 1972, החל לעבוד בממשל תחת הנשיא ניקסון והתקדם בשורותיו. ב–1980 הפסיק לתמוך במפלגה הדמוקרטית, משום שלדבריו הפנתה עורף למדיניות הבינלאומית של טרומן וקנדי ואימצה השקפה בדלנית. באותה שנה, עם בחירתו של רייגן הרפובליקאי, מונה וולפוביץ לעמוד בראש גוף המדיניות של משרד החוץ.

ב–1986 מונה לשגריר ארה"ב באינדונזיה, מהלך שהתקבל בהרמת גבות, בעיקר בשל מינוי יהודי לשגריר במדינה מוסלמית. אולם בכהונה של שלוש שנים הצליח וולפוביץ להדק את יחסי המדינות, רכש את אמונו של הרודן הצבאי סוהארטו תוך לימוד שפת המקום, ונחשב לשגריר בולט. התפקיד הזה סימן את הפריצה של וולפוביץ. עם חזרתו לארה"ב ב–1989 מונה לתפקיד בכיר במשרד ההגנה בממשל בוש האב. וולפוביץ, כמו בכירים נוספים שכיהנו כעבור עשור בממשל בוש הבן, פתח כאן את החשבון שלו עם סדאם חוסיין בעקבות מלחמת המפרץ ב–1991. ב–2001, לאחר שבע שנים כמרצה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, חזר וולפוביץ לחיק ממשל בוש כשמונה לסגנו של רמספלד.

מתקפת הטרור ב–11 בספטמבר, חודשים ספורים לאחר מינויו, הביאה לתפנית חדה במדיניות החוץ של ארה"ב וגררה פלישה לאפגניסטן ולעירק. וולפוביץ הודה כעבור שנים כי הוא ורמספלד העלו את האפשרות לנצל את אסון התאומים לטובת פלישה לעירק וסגירת חשבון עם משטרו של סדאם יומיים בלבד לאחר אסון התאומים. הפלת סדאם הושגה, אך ממשל בוש ספג ביקורת קשה על הפלישה לעירק.

ב–2005 מונה וולפוביץ לנשיא הבנק העולמי לאחר שמועמדותו נתמכה על ידי הנשיא בוש הבן, למרות התנגדות של כלכלנים בכירים, בהם חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ וג'פרי סאקס. אלה טענו כי וולפוביץ, הנעדר רקע בעולם הכלכלי, אינו מתאים לתפקיד. ביקורת נשמעה גם לנוכח העובדה שבת זוגו ריזה היא בכירה בארגון.

כאמור, מערכת היחסים בין השניים הביאה לפרידתו של וולפוביץ מהתפקיד כעבור שנתיים בלבד, לאחר שנחשף בתקשורת האמריקאית כי הוא דאג להעלאה משמעותית בשכרה של ריזה ולקידומה בבנק העולמי. שורה של עיתונים, בהם "וושינגטון פוסט", "ניו יורק טיימס" ו"רויטרס", פירסמו חשיפות בנוגע להתנהלות הבלתי תקינה של וולפוביץ בבנק העולמי. לכהונתו הקצרה שם מסכים וולפוביץ להתייחס רק בהיבט צר: "הייתי מעורב בפיתוח בחלקים רבים בקריירה שלי, בתור נשיא הבנק העולמי, ואני רואה בכל מקום שחינוך הוא המפתח לא רק לפיתוח אלא גם לקיום בכבוד. ישראל היא מדינה מתקדמת כלכלית, אבל אזורי הפריפריה חייבים להדביק את הפער".

לאחר שניהל בבנק העולמי תקציבי סיוע של מיליארדים למדינות מתפתחות, לוולפוביץ ביקורת נוקבת על האג'נדה ההומניטרית של ארגוני סיוע מערביים. "יש יותר מדי סיוע הומניטרי, וחלק מזה זה לחלק אוכל בחינם. אם אנשים גוועים ברעב חייבים לחלק להם אוכל, אבל אם הם רק עניים, לתת להם אוכל חינם רק יגרום להם לא לצאת לעבוד. מה שצריך לעשות הוא לתת להם את האמצעים לרכוש השכלה טובה יותר וכך להשיג עבודה טובה. זה הדבר החשוב ביותר".

ביל גייטס תקף באחרונה את גוגל ופייסבוק ואמר שחיסון למלריה חשוב יותר מחיבור לאינטרנט.

"יש לי הרבה כבוד למה שגייטס עושה עם הפילנתרופיה שלו, אבל זה שהוא מיליארדר עוד לא הופך אותו לגאון. תראה, ברור שטועה מי שחושב שאם רק נשים מחשב נייד בידיים של כל אדם עני זה יפתור את העוני. יש מידה של טיפשות בעניין הזה. זה כמו שאם הכלי עבודה היחיד שיש לך הוא פטיש אז כל בעיה היא מסמר. ואם הכלי היחיד שיש לך הוא אייפוד אז כל בעיה תיפתר באמצעות האינטרנט. אז אם גייטס מביע סקפטיות בנוגע לזה אני מסכים אתו. אבל האמת היא שלא מתמודדים עם מגפת המלריה באופן נקודתי. חוץ מלתת חיסון, צריך שהממשלה תתפקד, צריך כלכלה מתפקדת.

"שמעתי את גייטס אומר פעם שלא אכפת לו 
מתמ"ג, כי תמ"ג אף פעם לא ריפא מישהו ממלריה. ובכן, תמ"ג זה מה שמרפא אנשים מעוני, והרעיון שעלינו רק להיכנס ולרפא אנשים ממחלה ספציפית וזה כבר יהפוך אותם ליצרניים זאת פשוט חוסר הבנה של הבעיה. כשנותנים לאם חיסון למלריה עבור ילדיה זה דבר נהדר, אבל אם אין רופאים שיטפלו בילדים האלה, סביר שהם ימותו ממשהו אחר. ואם הילד לא רוכש חינוך, רוב הסיכויים שהוא יגדל להיות מבוגר ללא עבודה ויחיה חיי אומללות. אני מאוד בעד חיסון למלריה, כשעמדתי בראש הבנק העולמי הגדלנו את תקציבי החיסונים פי עשרה, אבל אני מאמין יותר בהבנה כוללנית יותר של הסביבה והמערכת".

כלומר?

"הבעיה הכי גדולה היא להבין שאתה לא עוזר לאנשים אם אתה נותן להם דברים בחינם. אתה יכול לתת להם קצבת ביטוח לאומי, אתה יכול לתת תרופות ולהרגיש טוב עם עצמך, אבל יצרת בעיה - יצרת אדם שיש לו תלות בקצבה מהממשלה, במקום להכשיר אותו לעבודה. זה דורש הרבה יותר תכנון ומחשבה. זה תקף גם לישראל - דרושים כאן הנהגה ובוחרים שיגידו שמה שקורה בצפון חשוב למדינה כולה, ואם נוכל להביא יותר אנשים לחיות בצפון זה יועיל לכולם. אני מקווה שזה משהו שנמצא בתהליך, אבל אני חושב שיש עוד כברת דרך ארוכה ללכת".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#