מי אתם רוצים שישלוט בכם - הממשלה או התאגידים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי אתם רוצים שישלוט בכם - הממשלה או התאגידים?

הסכם הסחר הטרנס־פסיפי (TPP) שמקדמת ארה"ב מובל על ידי לוביסטים שרוצים להעניק לתאגידים כוח רב יותר מזה של מדינות ■ 
המחוקקים אפילו לא מקבלים הצצה בהסכם - ומתבקשים לאשרו במהירות ■ כך דמוקרטיות מחוקקות חוקים שאינם מיטיבים עם רוב הבוחרים

5תגובות

ב–2010 ישבתי מול עוזרת נציג הסחר האמריקאי, ברברה וייזל, שהיתה ממונה על המשא ומתן על השותפות הטרנס־פסיפית (TPP), הסכם הסחר החופשי העל־אזורי בין וייטנאם, מלזיה ועשר מדינות אחרות באזור האוקיאנוס השקט עם ארה"ב. ממשל אובמה מעוניין כי ההסכם ייחתם בשבועות הקרובים. באותה עת, הייתי יועץ מדיניות בכיר לוועדת בית הנבחרים לחינוך ועבודה - עמדה שהפכה אותי לאיש הסגל הבכיר בקונגרס להגנה על סטנדרטים של עבודה באמנות סחר בינלאומיות.

מטרת הפגישה היתה להבהיר לקונגרס אילו צעדים מתכנן ממשל אובמה כדי להגן על עובדים אמריקאים נגד תחרות לא הוגנת מול עובדים במדינות שחברות בהסכם שבהן השכר נמוך. שאלתי את וייזל שאלה שנראתה לי פשוטה: "מהי עמדת הבית הלבן בנוגע לדמוקרטיה?" וייזל טענה שאיננה מבינה, אז הסברתי: רוב הדמוקרטים בסנאט תומכים בעיקרון שארה"ב תחתום על הסכמי סחר רק עם מדינות דמוקרטיות.

מדינות דמוקרטיות אחרות פועלות באופן דומה. לדוגמה, הסכמי סחר של חברות בחבר העמים הבריטי כוללים סעיף כזה. ההיגיון ברור: אם אנחנו, במדינה דמוקרטית מפותחת, לא היינו בעלי הזכות להפגין, לדבר, להתאגד ולהצביע לנציגים לפי בחירתנו, מעולם לא היינו מפסיקים עבודת ילדים או קובעים יום עבודה של שמונה שעות. הזכויות האלה שיפרו את רמת החיים שלנו, ועתה עלינו להעמיד את עובדי הכלכלות המפותחות בתחרות ישירה מול עובדים נטולי חירויות יסוד הנדרשות לשפר את תנאי חייהם.

ואולם ההסבר שלי לא עזר. וייזל ציינה כי אין לממשל עמדה בנוגע לדמוקרטיה. דחקתי בה להסביר כיצד הבית הלבן מתכנן להתמודד עם, לדוגמה, וייטנאם, מדינה שבה ילדים בני 14 מאולצים לעבוד 12 שעות ביום, ושבה אין חופש דיבור וזכות להפגין, לשבות או להתאגד. "אפשר להשיג זכויות עובדים בלי דמוקרטיה", ענתה וייזל, אך התקשתה למצוא דוגמה.

בלומברג

זה לא באמת 
הסכם סחר

במציאות, משטרים לא־דמוקרטיים לא יכולים לסבול ארגוני עובדים עצמאיים. בגלל זה פעילי איגודים היו הראשונים שחצו את שערי דכאו, ובגלל זה תנועת סולידריות בפולין היתה איום לקיומו של המשטר הקומוניסטי ברחבי הגוש הסובייטי.

חלק ממשיכתם של משקיעים בינלאומיים למדינות כמו וייטנאם וסין איננה בגלל השכר הנמוך שבהן, אלא בגלל היעדר זכויות דמוקרטיות, שמבטיח כי כוח האדם יהיה זול למשך שנים. לדוגמה, כשסין שינתה את חוקי העבודה ב–2008, אפל, HP וחברות אחרות במועצת העסקים ארה"ב־סין הפעילו בהצלחה לובי להגביל את הרחבת זכויות העובדים בסין.

סין אמנם איננה חברה במשא ומתן, ואולם הסכם הסחר TPP מתוכנן לאפשר למדינות נוספות להצטרף בעתיד. והסינים, אפשר להניח, יזכו לחיזור נמרץ. נציג ארה"ב לסחר לשעבר, רון קירק, ציין כי "היינו מאוד רוצים שסין תצטרף להסכם".

TPP איננו באמת הסכם סחר כלל ועיקר. TPP הוא כלי עבור לוביסטים של תאגידים להשיג מה שהם לא הצליחו לשכנע מחוקקים לעשות בדרכים הרגילות. לדוגמה, חברות תרופות התעקשו ש–TPP יאלץ את כל החברות בו להעניק פטנטים של 12 שנים לתרופות, ובכך להגדיל את רווחיהן תוך עיכוב תחרות מצד גרסות גנריות זולות יותר.

בדומה לכך, חברות הטבק מנסות להשתמש ב–TPP כדי לאסור על מדינות מתפתחות - שהן השווקים הגדולים ביותר לסיגריות - להימנע מאימוץ פיקוח הדוק יותר על המוצרים שלהן.

דמוקרטיה 
למראית העין

הסעיף הכי שנוי במחלוקת ב–TPP, אם יאומץ, יאפשר לתאגידים פרטיים לתבוע ממשלות זרות על אימוץ מדיניות שפוגעת ברווחים הצפויים שלהם. לדוגמה, אם וייטנאם תקבע על פי חוק חופשת לידה של שישה שבועות בתשלום לכל העובדים, בעל מפעל זר עשוי לתבוע את הממשלה בטענה שעליה לבטל את החוק או לפצות אותו על עלות מתן החופשה. טריבונל פרטי יקיים את השימועים בתביעות אלה ויפסוק באופן שיחייב את הצדדים, ללא אפשרות לערער בפני בית משפט אחר או רשות דמוקרטית אחרת.

זהו, אם כך, העתיד ש–TPP צופן לנו: דמוקרטיה למראית עין, שבה האזרחים רשאים לבחור את הדגלים והחגים הלאומיים, אבל לא יכולים לחוקק חוקים שיפחיתו רווח של משקיעים בינלאומיים. שכר העובדים בארה"ב, קנדה, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד ומדינות מפותחות אחרות יסבלו מחיסרון תחרותי חמור מול שותפות הסחר מעוטות השכר שלהן, ועובדים במדינות מתפתחות יתקשו - אפילו באלה הנחשבות לדמוקרטיות - לשפר את רמת החיים שלהן.

המגעים ל–TPP מתנהלים בסודיות מוחלטת, ואפילו המחוקקים אינם יכולים לראות את הטקסט של המסמך - אף שלוביסטים של תאגידים קיבלו יחס של שותפים בתהליך כתיבת הטיוטה. אין זה מפתיע: בארה"ב, שבה כמעט 5 מיליון משרות ייצור נעלמו מאז אימוץ NAFTA (הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה), ושהשכר הריאלי בה דרך במקום, רוב הבוחרים מתנגדים לעוד הסכמי סחר כאלה.

לפחות עבור ממשל אובמה, הבהילות לחתום על ההסכם מונעת מהרצון לסגור אותו לפני בחירות האמצע של הקונגרס בנובמבר. וגם זה רע לדמוקרטיה. אף שהחוקה בארה"ב מציינת כי הסמכות "לפקח על הסחר עם אומות זרות" נמצאת בידי הקונגרס בלבד, ממשל אובמה לוחץ על המחוקקים לאשר הליך חתימה מזורז, שבו הם לא יזכו לדעת כלל את תנאי ההסכם או מי הצדדים לו - ולא יהיה בידיהם הכוח לתקן אותו בבוא הזמן.

כחוקר מדעי המדינה, אני נשאל לעתים כיצד ייתכן שדמוקרטיות מחוקקות חוקים שפוגעים באינטרסים של רוב הבוחרים. זה נעשה, בחלקו, על ידי התעלמות מכל מחויבות לדמוקרטיה עצמה. אין דוגמה ברורה יותר לכך מהסכם TPP. מדובר באיום הגדול ביותר, כמעט, לשימורו או יצירתו של מעמד ביניים בכל מדינה שחותמת עליו.

המאמר פורסם 
ב–Project Syndicate. הכותב הוא פרופסור ליחסי עבודה באוניברסיטת אורגון.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#