"לא נממן יותר תעשיות נכחדות" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא נממן יותר תעשיות נכחדות"

מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג לא מתכוון לזרוק מיליונים על מפעלים כושלים, אבל תומך בהמשך הזרמת מאות מיליוני שקלים בשנה לאינטל ■ הוא מסתייג מהקמת אזורי תעשייה ייחודיים לערבים ובטוח שהתנגדות משרד הבריאות לכריית הפוספטים היא לא יותר מפופוליזם

153תגובות

שיחת טלפון קצרה מבכיר לשעבר במשרד האוצר סללה את דרכו של עמית לנג לראשות אחד המשרדים המשפיעים על הכלכלה הישראלית. זה היה בתחילת 2012, זמן קצר לאחר שלנג פרש מתפקידו כסמנכ"ל פיתוח עסקי ורגולציה של פרטנר. "הרגשתי שמיציתי את עצמי שם, ושהגיהנום מתחיל לשחוק אותי. גם המנכ"ל חיים רומנו הרגיש את זה. אנחנו מכירים מתקופת רפורמת השמים הפתוחים, כשרומנו היה מנכ"ל אל על, והגענו להבנה שאני עוזב. מאמצע ינואר 2012 ישבתי בבית, בדקתי מה אני רוצה לעשות. איכשהו הגיע אלי נפתלי בנט. לא הכרנו קודם. הוא החליט שהוא רוצה למנות למשרד הכלכלה מנכ"ל מקצועי ולא פוליטי, ושאל כל מיני אנשים. יום אחד קיבלתי טלפון מסגן ממונה באוצר לשעבר, ששאל מה דעתי על התפקיד וביקש שאעביר קורות חיים".

המפגש הראשון עם בנט לא עסק בפוליטיקה, אלא בכלכלה. "הגעתי למשרדים בתל אביב, ישבנו שעה ודיברנו. בינתיים התקדמתי בכיוון אחר, כשהוצע לי לכהן כמנכ"ל סטארט־אפ עם מוצר מעניין. לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון מבנט, נפגשנו בבית קפה במודיעין ואחרי יומיים הוא אמר לי לבוא".

העמדות הפוליטיות של בנט השפיעו על החלטתך?

"לא, כי הבנתי מהמפגש הראשון שהוא מתעניין בכלכלה נטו. הוא דיבר איתי על יוקר המחיה, חוק עידוד השקעות הון, איך מובילים רפורמות בתקציב - הכי מקצועי בעולם. הוא אמר לי 'באתי לעבוד'. אמרתי שאם זו האג'נדה, אני כאן".

הפוליטיקה מתבטאת בעבודה השוטפת?

אוליבייה פיטוסי

"אני לא מרגיש שום לחץ שנובע מעמדות אידיאולוגיות. הכל מקצועי נטו. אני מאמין בדרך הכלכלית שלו. הוא, וגם אני, קמים בבוקר בשביל לעשות יותר טוב בכלכלה. אני לא שואל את עצמי אם לפנות שטחים או לא, אני גם לא חושב שיש תשובה חד־משמעית. מאוד נוח לי אתו, והוא נותן לי חופש פעולה מלא. הוא מתווה קווים כלליים שאני מסכים אתם לחלוטין, והוא תמיד נמצא כשאני צריך להתייעץ ותמיד נותן גיבוי. הוא רוצה הכל כאן ועכשיו - עסקים קטנים, חדשנות. הוא רגיל לקצב של היי־טק, ואני לקצב של התקשורת, וכולנו עובדים קשה. הקצב הממשלתי המוכר אטי יותר. מה שברור הוא שלא מדברים פה על פוליטיקה".

לנג, 43, התפרסם בשנות ה–90 כאלוף ישראל בג'ודו ואף זכה ב–1995 במדליית ארד בתחרות אירופה הפתוחה בבריטניה. בגיל 29 הוא נכנס לאגף התקציבים של משרד האוצר כרפרנט לנושאי פנים וסביבה, ולאחר מכן התקדם לשמש כרכז וכסגן הממונה על התקציבים בתחומים אלה. ב–2010 פרש לטובת תפקיד סמנכ"ל בפרטנר בתקופת מהפכת הסלולר של משה כחלון.

למרות הזמן הקצר כמנכ"ל משרד הכלכלה, ועוד לפני שהצליח לרשום הישג משמעותי, הוא כבר גיבש לעצמו עקרונות עבודה ברורים. כך למשל הוא מצהיר שלא תינתן הנשמה כספית לחברות בקשיים שאין להן זכות קיום עצמאי, ראו מקרה נגב טקסטיל שנסגר, ובכוונתו לדאוג רק לעובדים ולא למפעל. מנגד, הוא תומך בהמשך הזרמת מאות מיליוני שקלים בממוצע כל שנה לאינטל, כל עוד ההשקעות, לדבריו, כדאיות למשק.

לנג הוא תוצר מוכר של אגף התקציבים - איש צעיר חדור אידיאולוגיה מתובלת ביהירות, שנובעת מהעובדה שבגיל צעיר יחסית קיבל לא מעט כוח וחונך על ברכי תפישת "אני מבין ואתם תעשו". אומרים עליו שהוא אינטליגנטי וחריף, לומד מהר, אבל ניחן בפתיל קצר. לזכותו ייאמר שהוא מכיר את החומר, ובאמת אכפת לו.

תעשייה? רק עם יתרון יחסי

אחד המספרים שיעסיקו בשנה הקרובה את הממשלה, ובמיוחד את לנג ואת עמיתתו במשרד האוצר, יעל אנדורן, הוא מענק בן 700 מיליון דולר ואולי יותר לאינטל, תמורת שדרוג קווי ייצור והקמת מפעל חדש בקריית גת בהשקעה של 10 מיליארד דולר. אף שברור שהכסף קיים, לנג יודע שלא יקבל אותו אם אינטל לא תבצע את השקעתה בישראל. לכן, אף שמשרד הכלכלה אחראי על התעסוקה בכלל המשק, הוא אינו מגבש תוכנית השקעות חלופית לזו של אינטל, שייתכן שהיתה כדאית יותר מהשקעה במפעל בודד. בממשלה לא מאשרים באופן רשמי שמישהו בכלל הציע את המענק, מכיוון שאינטל עדיין לא הגישה הצעה מפורטת. "אנחנו מחכים לפנייה פורמלית מהם ומקווים שתגיע, ואז נבחן את הדברים", אומר לנג.

בחנת מה עדיף - להשקיע סכום עתק בחברה אחת, או לפזר אותו בין הרבה חברות קטנות ובינוניות?

"אין כלל שמתייחס להשקעה אחת או לפיזורה בין כמה מפעלים. כל מקרה נבחן לגופו, ונבדקות התועלות למשק. התשואה לא חייבת להיות אחוזים מההשקעה. היא תכלול גם שיעורי תעסוקה, איזו טכנולוגיה תובא לפה, מה פוטנציאל הגדילה ועוד. יש לנו ניסיון מוצלח עם אינטל. היא עמדה בהתחייבויות העבר שלה עד השקל והעובד האחרון, שלא כמו חברות רבות אחרות שקיבלו מענקים.

"אני רוצה שאינטל תגיש את הבקשה להקמת המפעל בישראל כדי שישראל תישאר במשחק, אבל יודע שזה לא יהיה בכל מחיר. אם לא - סביר שלא אקבל את הסכום למטרות אחרות. אם הייתי מקבל אותו, הייתי צריך לחשוב מה אני יכול לעשות עם הכסף. יש לנו מדיניות ורצון למשוך כמה שיותר משקיעים זרים גדולים שמקימים מפעלים ומרכזי פיתוח. אנחנו רוצים גם וגם, וזה אפשרי".

הכסף שמשוריין לאינטל לא חסר לתעשייה האחרת בארץ, שהולכת ונעלמת?

מוטי מילרוד

"חלקה של התעשייה בתוצר יורד בכל המדינות המפותחות. כולם נלחמים במגמה, והיא לא משתנה. ברור שיש חשיבות גדולה לתעשייה, אבל רק לתעשייה בעלת יתרון יחסי, לא לתעשייה שמנשימים באופן מלאכותי".

אינטל מקבלת כל שנה כ–400 מיליון שקל בממוצע. זה לא סוג של הנשמה?

"זו לא הנשמה אלא פריסה של התשלומים לעשר שנים. אנחנו משקיעים 200 מיליון שקל בשנה בחברות תעשייה בתחומים רפואיים, בפלסטיקה ובתעשייה מסורתית, עם העדפה לפריפריה".

מהם 200 מיליון שקל מול 700 מיליון דולר?

"כשבודקים את התשואה של אינטל בתמורה להשקעה, תעסוקה ומה שמסביב, היא נותנת יותר מכל מפעל אחר. עם זאת, אני מתרגז כשהופכים את אינטל לחזות הכל. הסוד הוא תמהיל, מגוון. אני אוהב את זה שגם גוגל ופייסבוק מגדילות את הפעילות כאן".

הכל היי־טק?

אליהו הרשקוביץ

"זו המומחיות שלנו כישראלים. אנחנו משקיעים גם מאות מיליונים שממנפים השקעה בתעשיות אחרות, כמו חברת פריגו שפועלת גם בדרום. לשם צריך ללכת, לא לנגב טקסטיל".

איך תפעלו במקרה של קריסת מפעל בפריפריה, למשל פרי הגליל בחצור הגלילית?

"מרכז ההשקעות מטפל בתעשיות שונות, אבל תעשייה שאין לה זכות קיום עצמאית לא תהיה פה בסוף. אנחנו חייבים ללכת הרבה יותר לכיוון של חדשנות. אם נמשיך להחזיק תעשיות נכחדות לא נגיע לכלום. אם מפעלים מסוימים ייסגרו, נטפל בעובדים. אין מה לעשות לפני כן. אם פרי הגליל ייסגר מחר, לא ננשים אותו. נעשה מאמץ לטפל בעובדים".

במפעל רותם אמפרט מדברים עכשיו על פיטורי 180 עובדים. אתם נערכים לקליטתם?

"מבדיקות שערכנו עולה שבדרום יש לא מעט דרישה לעובדים לא מומחים שאפשר לשלב בקלות במפעלים אחרים. אם רותם אמפרט ישלחו 180 עובדים הביתה, נבדוק מה אפשר לעשות אתם. אנחנו לא בודקים זאת כרגע, כי המדינה לא צריכה לעשות פעולת מנע, אלא לתמוך ולגרום לכך שיהיה כדאי להקים את המפעלים האלה. אנחנו מקווים שרותם אמפרט יקבל את הזכיון לכרייה בשדה בריר ולא יפטר עובדים".

פרשת שדה בריר עלתה לכותרות ב–2013: כיל מעוניינת לכרות פוספטים במקום באמצעות רותם אמפרט, משום שבאזור תרוויח יותר מאשר בחלופה אחרת. תושבי ערד מתנגדים משיקולי בריאות, ומשרד הבריאות עמד לצדם, עד שבאחרונה הודיעה שרת הבריאות יעל גרמן כי המשרד יהיה מוכן לבדוק מחדש את הסוגיה. מקורבים לדיון טוענים כי השינוי בעמדתה של גרמן נובע מלחץ שהפעיל יו"ר מפלגתה, השר יאיר לפיד, לאחר שמקורבו של לפיד, הפרסומאי יורם באומן, החל לעבוד עם כיל בספטמבר 2013. משהתבקש לפיד באחרונה להגיב לטענות אלה, נמסר ממשרדו כי "שר האוצר אינו מתייחס לשמועות לא מבוססות".

"נילחם עבור כיל", אומר לנג. "על פי המידע המקצועי שיש לנו, ההתנגדות לכרייה בשדה בריר היא פופוליזם זול, ואין שם בעיה בריאותית. זה רחוק מספיק מהיישובים בסביבה. ואם יש חשש בריאותי - שיערכו פיילוט. ההתנכלות למפעל מפואר שמעסיק כל כך הרבה עובדים בדרום היא מוגזמת".

ואם יתברר שיש בעיה בריאותית?

"בואו נבדוק. גם במשרד הבריאות לא אמרו שזה סופי".

אולי כי לפיד לחץ על גרמן?

"בצדק, כי זה מריח כמו 'בואו נעשה סיבוב' על חשבון כיל שכולם שונאים".

"אין צורך באזורי תעשייה חדשים במגזר הערבי"

אחד הנושאים שמעסיקים את משרד הכלכלה בימים אלה הוא היצוא הישראלי, ובעיקר ירידת הדולר. "חיזקנו את מכון היצוא והוספנו עשרות מיליונים ליצוא, בין השאר בקרנות סיוע", הוא אומר. "אני מודאג, אבל אנחנו לא יכולים לעשות משהו מול הדולר. דיברנו עם משרד האוצר, ואנחנו בוחנים מתן פיצוי בגין ירידת שער הדולר, שיאפשר ליצואנים לפרוץ לשווקים חדשים. אנחנו בוחנים הגדלת ערבויות לאשראי בכמה מאות מיליוני שקלים".

אחת הטענות בתעשייה היא שיש להכפיל פי שלושה את מסגרת הערבויות, שהיא כיום יותר מ–2 מיליארד דולר, ושהמצב הנוכחי נובע משמרנות יתר באוצר.

"אני בעד הגדלת המסגרת פי שלושה. אני מבין את החששות באוצר מהגדלת חשיפת הערבויות. לאור חולשת הדולר גם הם מבינים שאנחנו בבעיה, והם משמיעים אמירות אחרות שהם בוחנים, ואנחנו מקווים שבשבועות הקרובים הם יסכימו להגדלת הערבויות. הם לא התחייבו לכך, אבל הם בכיוון חיובי. נפעל לטובת סיוע נוסף ליצוא. יש לנו משאבים משלנו ואנחנו מסיטים אותם לחיזוק היצוא. אני שם דגש על מפעלים מייצאים, כדי לעזור להם לעבור את התקופה הזו. נפעל גם להגדלת הקרן לטובת עסקים קטנים שמייצאים, ונשתדל להציע כלים חדשים בסיוע במימון. אני רוצה להקים קרן שישקיעו בה הגופים המוסדיים, ומקווה שזה יקרה השנה".

אפשר לקבל תמיכה מהמרכז לעידוד השקעות הון רק אם 25% מהתוצרת עוברים ליצוא, מה שמונע ממפעלים רבים לפנות אליו.

"מנכ"לית משרד האוצר עומדת בראש צוות שבוחן את תחום עידוד השקעות ההון. לטעמי, התנאי הזה לא טוב ולא נכון. נחכה לתוצאות הבדיקה".

אתם מדברים הרבה על המגזר הערבי ועל שילובו בשוק העבודה, אבל לא מקדמים בו הקמת אזורי תעשייה, למשל.

"יש לנו מעט מאוד כסף להקמת אזורי תעשייה חדשים, כי זו ההקצאה שקיבלנו מהאוצר. אני לא מרוצה מזה, אבל זה מה יש. לדעתי, המגזר הערבי לא זקוק לאזור תעשייה ספציפי, אלא לאזורים שגם מפעלים ערביים יכולים להשתלב בהם ונגישים באמצעות תחבורה ציבורית. למיטב הבנתי המצב אינו קטסטרופלי, ולא התרשמתי שיש בעיה אקוטית של מחסור באזורי תעשייה במגזר".

איך משלבים נשים ערביות בשוק העבודה?

"הופכים אותן לרלוונטיות, מעודדים יזמות, דואגים לתחבורה ציבורית מסודרת".

אלפים רוצים לעבוד בחקלאות, אך רבות מהמשרות נתפסו על ידי עובדים תאילנדים, בעידוד הממשלה.

"אשמח אם נשים ערביות יחליפו פועלים זרים. לדעתי צריך להקטין את מספר העובדים הזרים לאפס, אבל אנחנו לא מחליטים לבד. אנחנו מציגים את כל הטיעונים ולא מצליחים לשכנע להקטין את המכסות".

זה כישלון של משרד הכלכלה?

"של הממשלה. הפתרון הוא להמשיך לעשות את העבודה ולדעת שאי אפשר לשנות את המציאות מהיום למחר. בינתיים אנחנו פורשים את המרכזים שלנו בשטח, משנים תרבות וחינוך, מנגישים באמצעות הסעות, מתקצבים גני ילדים".

שלא נבנים.

"אין בעיית תקציב אלא בעיה בקצב הבנייה ברשויות המקומיות. הרשויות בונות לאט כי הן מתקשות בתכנון. אם התקציב שאנחנו נותנים ינוצל, ייתנו לנו עוד. בינתיים הוא לא מנוצל, ולא בגללנו".

מה אתם עושים כדי לקדם עבודה במגזר החרדי?

"אנחנו מכינים את עצמנו ליום שאחרי השוויון בנטל, בדומה למגזר הערבי. אנחנו מקימים מרכזי הכוונה והשמה במקומות הרלוונטיים ועובדים על מתן פתרונות להכשרה מקצועית והסבה. מעסיקים יקבלו תמריצים כמו במגזר הערבי".

אנשים מעל גיל 40 לא מוצאים את עצמם בשוק העבודה.

"מי שרוצה לעבוד - עובד, ובהתאם לכישוריו. אני לא מזהה בעיה קשה של תעסוקה במשק, אך יש בעיה של פריון ושכר נמוכים. הפתרון צריך להיות משולב. אנחנו יכולים להיות אחראים להכשרה מקצועית - ואכן נתנו תוספת תקציב גדול למכללות המקצועיות - אבל אני לא יכול לקחת אחריות על ילדים שלא הולכים ללמוד חמש יחידות מתמטיקה. אני מאוד מוטרד מהמחסור במהנדסים".

ואנשי מקצוע אחרים שחסרים פה כל כך?

"נעשית עבודת מיפוי רצינית בתחומים שבהם נדרשות הכשרות. אני לא יכול להגיד שאני כבר שם".

סוגיית ביטול גיל הפרישה עולה שוב ושוב על הפרק.

"לא חשבתי על זה מספיק. עוד אין לי עמדה".

"סיפור הנמלים נגמר"

בשנותיו במשרד האוצר שימש לנג בין השאר כרכז תחבורה בתקופת שבה התקבלה ההחלטה על הרפורמה בנמלים. לנג טוען כי הפעולות הנעשות כיום לפתיחת הנמלים לתחרות מבוססות על העבודה שנעשתה עד 2008. "סיפור הנמלים נגמר", הוא קובע. "זה דאן דיל. הממשלה מאוחדת, המכרז בחוץ, אנחנו פועלים בשיתוף עם התעשיינים, והתחרות יצאה לדרך".

ייתכן שההסתדרות תקיים שביתה כללית בתגובה.

"לא תהיה שביתה כללית, כי המעמד הציבורי, הן של ההסתדרות והן של הוועדים, לא מספיק חזק כיום. בהסתדרות מבינים שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ מאוחדים בעניין, מה שלא תמיד קורה. המכרז מתקדם וברגע שתיבחר החברה הזוכה - הדברים ירוצו".

לדברי לנג, הרעיון לתקוף את היעדר התחרות דרך הכרזת הנמלים כמונופול היה שלו. "ב–2008 ראיתי את המכרז בחברת נמלי ישראל, והיה ברור שאנחנו עלולים לחזור למצב של תחילת שנות ה–90, שהכל תקוע. באתי לשלומי פריזט, שהיה אז ממלא מקום הממונה על ההגבלים העסקיים, ושאלתי: אתה לא יכול להחליט שהנמלים הם מונופול, וכך לדחוף לפתיחת הענף לתחרות? הוא עשה שימוע והתקבלה החלטה. היום העסק סוגר עליהם. אפילו מבחינת ההגבלים העסקיים הם לא יכולים לשלוט יותר בנמל".

ובכל זאת העובדים נלחמים, ובכל דרך.

איליה מלניקוב

"הם מבינים שהגענו לנקודת האל־חזור, אבל הם נלחמים, בצדק, כדי שהנמל שהם עובדים בו יהיה תחרותי. לחברים שלי באוצר, אנשים שאני גידלתי, אני מציע ללכת על תחרותיות. לדוגמה, לא ייתכן שבנמלים הישנים לא יוכלו לעגון ספינות גדולות. זה חלק ממשא ומתן שעולה מיליארדים, ועל זה המאבק. העובדים מבינים שהסיפור גמור, ובתוך ההתחשבנות הזו נלחמים על זכויותיהם. אם משרדי הממשלה יעבדו נכון, במחצית 2014 יהיה זוכה, עוד חצי שנה תחלוף והוא יתחיל לעבוד, תוך ארבע־חמש שנים הוא יסיים. אפשר לקבוע במשא ומתן שהתחרות תתחיל רק ב–2020".

יכול להיות שיקומו שני נמלים חדשים?

"הממשלה חשבה על שני נמלים, אבל רצו לראות ראשית מה תהיה התגובה של היזמים. אישית אני לא יודע מה צריך. זה תלוי בגורמים הזרים המומחים שיבחנו את התחזיות".

התעשיינים חוששים מהתהליך שיתרחש כאן עד להקמת נמל חדש.

"כשהיו איומי שביתה ישבנו אתם ועם נציגי משרד התחבורה. הם רצו הידברות ואני מבין אותם. עבורם שביתה היא אסון".

ואם תהיה בכל זאת?

"קיימת תוכנית למקרה כזה, שתשחרר שסתומי לחץ דרך אילת ובעזרת מספנות ישראל. כנראה שהצבא לא ישתלב בתוכנית הזו, כי אנחנו לא קוריאה הצפונית, אלא אם השביתה תהיה ממושכת מאוד, אבל בהתגלגלות נורמלית של הדברים זה לא יקרה. כרגע יש הידברות, לפעמים עיצומים, אנחנו לא על סף קטסטרופה. עם זאת אני אומר: מישהו צריך פעם אחת לעמוד מול העניין הזה ולסיים אותו".

הניסיון שצבר לנג באוצר מסייע לו בתפקידו הנוכחי, וכך גם שלוש השנים שבילה במגזר הפרטי. הוא עבד בפרטנר תחת שני מנכ"לים - יעקב גלברד וחיים רומנו - והתמודד עם האתגר שהציבה הרפורמה בענף הסלולר. "עבדתי בחברה שעברה טלטלה וניצבה מול אתגר לא פשוט", הוא אומר. "נהניתי מהעובדה שמדובר בחברה גדולה שיכולת הביצוע שלה גבוהה ביחס למקום שממנו הגעתי, אף שבחלק מהתחומים היא התנהלה לא פחות גרוע מהממשלה. הצד הפחות מהנה היה ההתמודדות עם הרגולציה שהוטלה בקצב גבוה מאוד. כל בוקר הגיעה הנחיה חדשה, או שינוי ברשיון, או חוק חדש או מהלך שמשפיע עלינו באופן דרמטי. זו היתה תקופה שיצרה חוסר שיווי משקל וקושי בתכנון אסטרטגי. היינו כל הזמן במצב של התגוננות".

יש לך ביקורת על הרפורמה?

"הביקורת שלי אינה על הרפורמה, אלא על הקצב שבו היא נעשתה. מאחר שחברות הסלולר כל כך גדולות, היה מקום לפרוש אותה על תקופה ממושכת יותר, ואז היא היתה מסתיימת אחרת, הן מבחינת פליטת העובדים לשוק והן מבחינת מחירי המניות שירדו, וכך נפגעו החסכונות של כולנו. מצד שני אני יכול להבין את הריצה קדימה. בתור רגולטור לא הייתי מתנהל אחרת.

"בשנים האלה למדתי שמה שהרגולטור תופש כבכי ונהי זה לא תמיד בכי ונהי. הנטייה הטבעית של רגולטור היא להגיד 'יאללה בכיין', אבל כיום, כשאני חושב על ימי כסמנכ"ל, אני יכול להבין שלעתים יש בטענות יותר מסתם בכי. אני זוכר את עצמי זוחל במשרד התקשורת ומנסה להסביר את המורכבות, ממש זוחל ומתחנן. הייתי צריך להשתמש במשקל שלי כאיש אוצר לשעבר כדי לקבל ארכות. קיבלנו אותן, אבל זה היה קשה. אלה היו מצבים הזויים שלימדו אותי על צניעות של רגולטור. כיום, כשמבקשים ממני יותר זמן, אני נוטה לתת. למדתי שאי אפשר לעשות הכל במכה אחת".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#