שיגעון בים התיכון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המפץ הגדול

שיגעון בים התיכון

רשת קלאב מד המציאה את הנופש מחדש, וכעת עומדת להפסיד אותו לאתרי ה"הכל כלול" הזולים

תגובות

בעבר רק בני מזל אמידים יצאו עם משפחתם לחופשה אקזוטית בבתי מלון בחו"ל. "כל השאר היו נכנסים למכונית ונוסעים לבקר קרובי משפחה", מספרת פרופ' גילי דרורי מרצה וחוקרת במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "בתרבות התיירות של פעם, מי העלה בדעתו לנסוע לחוף באפריקה או להיכנס למתחם סקי סגור לכמה ימים?".

ב־1950 התחולל מפץ גדול בתחום התיירות העולמית. האיש שחולל אותו היה ז'ראר בליץ, יהודי בלגי שחי בצרפת והיה בצעירותו שחקן כדור מים. "היתה לו אידאה", אומרת דרורי, "האיש, שהיה גם נשיא איגוד היוגה הצרפתי, הרבה לפני שהיוגה הפכה לטרנד עולמי, חשב שאנשים צריכים לחיות חיים יותר משוחררים, פעילים ופשוטים. הוא חיפש את ה־Antidote to civilization(תרופת־נגד לציוויליזציה), והחליט להקים מחנה אוהלים באי קטן סמוך למיורקה, ללא מים וחשמל". לא פחות מ־300 איש מיהרו להירשם להרפתקה החדשה, שנמשכה שבועיים, ודרשה נסיעה בת יום וחצי ברכבת, נסיעה באוטובוס מקומי וגם שיט בסירה, רק כדי להגיע אל מקום התרחשותה. מחירו של הנופש עצמו, אגב, לא היה זול.

 הקבוצה הראשונה כל כך נהנתה שבאותה שנה הגיעו למחנה 2,300 אורחים נוספים מתוך כ־10,000 שביקשו להיות ברשימת ההמתנה. בליץ ראה כי טוב ומחנה האוהלים - שזז מאתר לאתר לחופי הים התיכון (מכאן גם השם) כדי לא לשעמם את הלקוחות - פעל במרץ.

פליקר

"כבר בתחילת הדרך קבע בליץ את העקרונות שמלווים את קלאב מד עד היום", אומרת דרורי, "הראשון - מדובר בחופשה שאין בה טרדות. מרגע שהזמנת, החברה תדאג להכל. הם מביאים אותך לאתר הנופש, במשך החופשה אין צורך להשתמש בכסף. העיקר שראשו של האורח יהיה נקי מדאגות. בליץ המציא את המושג הכל כלול".

 עיקרון שני שעליו הקפיד הוא: אקזוטיקה. לא לחינם לקח בליץ את הקבוצות הראשונות למקום נידח, ולא כזה הסמוך לעיר בירה למשל. למיקום היה חלק חשוב מהיכולת להתנתק. גם בהמשך הקפידה החברה, שכוללת כבר 71 כפרים שונים בארבע יבשות, למקם אותם במקומות אקזוטיים כמו מרוקו, טוניס או פולינזיה.

עיקרון שלישי ואולי החשוב מכולם: חופשה משותפת, כמעט קהילתית. דרורי: "במשך הרבה שנים החדרים היו מאוד פשוטים, בהתחלה אוהלים ואחר כך בקתות צנועות שיש בהן בעיקר מיטות. בתחילת הדרך אפילו לא הובטח למשפחה שהגיעה אוהל משלה. העיקרון היה להוציא את הנופשים למרחב הציבורי, לכן גם כיום בחדרי האוכל יש שולחנות גדולים שלא מאפשרים אינטימיות".

האווירה בכפר היתה בהתאם. "ההתנהלות היא לא פורמלית במתכוון", מסבירה  דרורי. "החופש מתבטא באופן הלבוש, וגם ביחס הידידותי של העובדים, שמגיעים מ־100 מדינות, כך שנוצרת אווירה קוסמופוליטית ומשוחררת".

בשנות ה־60 כבר היו מפוזרים כמה עשרות כפרים בעולם, ובקלאב מד התאמצו מאוד כדי להתרחק מהדימוי של סקס, סמים ורוק אנד רול. הם לא רצו לפגוע בדימוי "החופשה המשפחתית".

עיקרון נוסף וחשוב שהוטבע כבר במחנה האוהלים היה הפעילות. בליץ האמין שפעילות גופנית היא מרכיב חיוני, ולכן כל הקלאבים מציעים מגוון פעילויות פיזיות לכל הגילאים. כעבור כמה שנים הם פיתחו את המיני קלאב לילדים כדי לאפשר להורים פעילות נמרצת עוד יותר. זול, כאמור, זה לא היה מעולם. "החופשות האלה - האקזוטיות, הפעילות, השיתופיות שכוללות הכל - היו מיועדות למעמד הבינוני־גבוה", אומרת דרורי, "מה שהפך בהמשך לעקב האכילס של החברה".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

 

בחזרה למחנה האוהלים הראשון במיורקה שהפך לאתר נופש מבוקש: מעמד הביניים הצרפתי התלהב מהחידוש המרענן, ובליץ זיהה את ההזדמנות העסקית. ב־1954 הוא חבר למי ששימש עד אז כספק שלו, ז'ילבר טריאנו. היכרותם החלה כשבליץ קנה מבית החרושת המשפחתי של טריאנו אוהלים ומיטות שדה למחנה במיורקה. טריאנו ייצר גם טרמפולינות שהפכו לסימן ההיכר של הרשת.

הסכם השותפות החדש איפשר להרחיב את הפורמט. בתוך עשור הוקמו לא פחות מ־19 כפרים באתרים אקזוטיים ברחבי העולם, וכן אתר סקי ראשון בשווייץ, מה שהפך את מועדון הים התיכון למועדון הכולל גם הרים מושלגים. ב־1955 החלו להשתמש בחרוזים כתחליף לכסף בכפרי הנופש. טריאנו, שב־1963 הפך למנכ"ל, תפקיד שמילא במשך 30 שנה, היה אחראי לצמיחה המרשימה של החברה. בשנות ה־60 הוקמו עוד 32 כפרים, בשנות ה־70 הוקמו לא פחות מ־59 כפרים חדשים, ובשנות ה־80 - 29 כפרים, בהם הקלאב הראשון (למעט הוואי) שהוקם בארצות הברית, וגם הכפר הסיני הראשון. זה קרה הרבה לפני שהקשרים בין סין והעולם הפכו טריוויאליים. במשך השנים הוקמו גם בישראל שני כפרים, באילת ובאכזיב, שנסגרו בהמשך.

כל הכפרים שמרו על אותם עקרונות: הכל כלול, מחיר לא נמוך (הכולל שירותים כמו סניף דואר, מרפאה, אוכל, בידור וגם מותגי רשת שנמכרו בחנות), אתרים אקזוטיים וחופשה משותפת וספורטיבית. עם השנים דאגה החברה לבדל את הכפרים כך שיתאימו לאוכלוסיות שונות - חלקם התמקדו במשפחות בעוד שלאחרים לא הורשו ילדים להיכנס; בשבועות מסוימים היו כפרים  שיועדו לבני גיל הזהב.

אלא שדברים החלו להשתנות לרעת קלאב מד. בשנות ה־80 נשבר המונופול, וקמו מתחרים שהעתיקו את הקונצפט. חברה גדולה ומוכרת ששברה את השוק שנשלט על ידי הרשת הצרפתית היתה סנדלס האמריקאית, שהקימה כפרים דומים בעיקר באיים הקריביים. סנדלס הציעה דיל של הכל כלול במחיר נמוך יותר, וקרוב לבית. היא גם לא חייבה את הנופשים בדמי חבר שנתיים, ואיפשרה לסוכני תיירות אחרים למכור את החופשות,  ולא שמרה אותן "בתוך הבית" כפי שעשתה קלאב מד. אל מול התרבות הפרנקופונית שנשמרת עד היום (כ־55% מהכנסות החברה מגיעות מצרפתים), הציעה סנדלס שירות דומה שהותאם לאמריקאים, ובמחירים נוחים יותר. גם הקמתם של מלונות חמישה כוכבים שהציעו חופשות הכל כלול זולות ביעדים אקזוטיים וים תיכוניים כמו סיני או טורקיה - כרסמו בשוק של קלאב מד.

שנות ה־80 היו קשות לחברה שנאלצה לסגור כפרים. ב־1992 היא היתה מעורבת באירוע קשה: מטוס ובו 30 נופשים התרסק בסנגל וכל נוסעיו נהרגו. טריאנו ובנו, שהיה גם הוא מנהל בכיר בקלאב מד, נתבעו והושתו עליהם שמונה שנות מאסר על תנאי וקנס קטן. שנה לאחר מכן הודיע טריאנו על פרישה מהחברה. ב־1997 הגיע מנכ"ל חדש, פיליפ בורגיניון, שהיה אחראי על הקמת יורו דיסני, והעלה את קלאב מד על פסי ההצלחה.

"לאנשי קלאב מד לקח זמן להבין שהבייבי בומרס, אלה ששמחו פעם לישון על מיטות שדה ולבלות בין טרמפולינות, כבר לא רוצים להתכלב", אומרת דרורי, "העולם השתנה וצעד לעבר חופשות יוקרה מפנקות, והם נדרשו להתאים את עצמם. כיום אנחנו מוצאים לא מעט כפרים אקסקלוסיביים שמציעים חדרים מאוד נעימים. על פי דו"חות החברה כ־45% ממחזור הפעילות שלה - כ־1.4 מיליארד יורו בשנה - מגיע דווקא מהכפרים היוקרתיים. עם זאת, התפיסה המשותפת והפעילה עדיין קיימת. מי שיוצא לקלאב מד, בדרך כלל לא רוצה להישאר בחדר".

נוסף על הקמת כפרים שמראיהם שונה מאוד ממחנות אוהלים, רכשה החברה שתי ספינות השטות בין אתרים שונים ומציעות שיט מפנק וספורטיבי.

האם קלאב מד, ששינתה את פני התיירות לנצח, תביא לנו גם את המפץ הבא? דרורי: "בליץ תיאר את הכפר הראשון כך: 'המטרה שלנו בחיים היא להיות שמחים, הזמן להיות שמח הוא עכשיו, והמקום להיות שמח בו - זה כאן'. הסיסמה הנוכחית של קלאב מד היא 'אנחנו מוכרים אושר'".

"בין אם הסיסמה הזו הולכת רחוק מדי או לא" אומרת דרורי, "חשוב לזכור שקלאב מד - כיום כבר חברה ציבורית - אמנם איבדה את המונופול, אבל לא את ההכנסות. הם כבר לא פורצי דרך, אבל לא נעלמו. החברה הזו קיימת כבר 64 שנים, ואם תדע להתחדש - למשל אם תצליח למשוך אליה תיירים סינים - ולא להתנתק מצורכי הלקוח, כנראה שהיא תהיה פה עוד לא מעט שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#