"עוני הוא מצב מנטלי" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נגד הזרם

"עוני הוא מצב מנטלי"

בישראל אין רעב, והמשכורות רק עולות. גם של העניים. אז איפה הבעיה? בתפיסה • "המחאה החברתית היתה צריכה להתמקד בפערים החברתיים ולא ביוקר המחיה"

133תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

כשדפני ליף הקימה אוהל בשדרות רוטשילד, היא לא העלתה בדעתה ששנתיים אחר כך יטען חוקר מכובד שהמחאה שהציתה כלל לא נבעה מקושי כלכלי. "בדיוק ההפך", אומר פרופ' איל וינטר. "המחאה נבעה משיפור כלכלי, ומצמיחה מרשימה שכולם נהנו ממנה, אבל כיוון שהיא התחלקה באופן לא שווה - היה מי שנהנה ממנה יותר. במילים אחרות, את אותו סל שאזרחי ישראל יכלו לצרוך קודם, הם יכולים לצרוך גם כיום, ואפילו יותר ממנו. אבל בעוד שהכנסתו של אדם המשתכר 10,000 שקל עלתה בשנים האחרונות בכ־10% בלבד, הכנסתו של העשירון העליון עלתה במאות אחוזים. כיוון שההכנסה הריאלית של מעמד הביניים עלתה, אך במקביל נוצר פער הרבה יותר גדול מול הכנסתו של המאיון העליון, נוצר אי שוויון וזה מקור המחאה, ולא המצוקה הכלכלית".

מה הקשר בין עוני לאי שוויון?

"כאשר רמת החיים עולה ואני יכול לצרוך את אותם דברים שצרכתי לפני עשר שנים, אבל השכן יכול לצרוך הרבה יותר - אני מרגיש עני. אם נשווה את עצמנו למלך לואי ה־16, שהיה עשיר מאוד, נגלה שיחסית אלינו הוא היה עני מרוד, אלא שהוא לא הרגיש ככה. יש אנשים שירוויחו סכום כסף מסוים וירגישו עשירים, ויש אנשים שירוויחו את אותו סכום וירגישו עניים. תלוי למי אתה משווה את עצמך".

אם כך, המחאה נבעה מקנאה ביכולות הכלכליות של אנשים אחרים ולא ממחסור אמיתי?

"פערים עצומים בהכנסות יוצרים תחושה נפשית של מחסור. זו תחושה קשה. עם זאת, עוני הוא מצב מנטלי. תחושת מחסור נובעת הרבה פעמים מתסכול בשל מעמדך ביחס לאחרים. אתה רוצה דברים שידך אינה משגת, הוא יכול ואתה לא".

לכן אין בעצם מצוקה חומרית. הכל בראש שלנו.

"אני לא היחיד שאומר שאין בארץ מצב של רעב. לאנשים יש מה לאכול. באפריקה, עוני הוא מצב חומרי. בישראל זה בעיקר מצב מנטלי. עם זאת, המצב המנטלי לא פחות קריטי מהמצב החומרי. בישראל זו בעיה חברתית - אין מנגנון שמאפשר חלוקת הכנסות שוויונית".

אייל טואג

איך הקושי המנטלי מסתדר עם העובדה שיותר ויותר אנשים מדווחים שהם לא מסוגלים לשלם שכר דירה, למשל?

"מחירי הדיור הגבוהים היו קיימים גם בעבר. במקרה של מחאת 2011, המסר היה לא מוצדק לטעמי, כיוון שהוא היה 'אנחנו רוצים לגור במרכז תל אביב'. גם כיום אפשר לרכוש או להשכיר דירות באותה רמה אבל במחיר נמוך יותר במקומות מרוחקים מהמרכז, ואפילו בתנאים טובים יותר. זו לא בעיה חומרית, אלא בעיה שנובעת מהתחושה המוצדקת של אנשים שחושבים שכאשר רמת החיים עולה, היא צריכה לעלות באורח שווה לכל האוכלוסייה, וזה לא קרה. בארצות הברית המסר היה 'אנחנו ה־99%', הרוב שנלחם נגד חוסר הצדק בחלוקה נגד האחוזון העליון. בארץ המסר הזה לא עלה, וזו שגיאה. היה סביר הרבה יותר לדבר על חוסר שוויוניות מאשר לדבר על מצוקה כלכלית".

למה המסר הזה לא נקלט?

"המסר של מצוקה כלכלית לא יכול להיקלט כשמסביב קונים מכוניות יותר משוכללות, טלפונים יותר יקרים ושדה התעופה מלא באנשים שטסים לחו"ל. זה לא מסתדר. אין מצוקה כלכלית במדינת ישראל, אלא באזורים שבהם תמיד היתה מצוקה, ובהם צריך לטפל".

מהו המסר שהיה צריך לעבור לציבור?

"כשאני מקבל 10,000 שקל והמנכ"ל משתכר מיליון שקל לחודש, החברה הופכת ללא בריאה. יש לטפל באי שוויון כדי שאנשים לא ירגישו עניים".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#