מה קורה כשהאדם הכי עשיר בעיר נהפך למנהיגה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סוף עידן השפע

מה קורה כשהאדם הכי עשיר בעיר נהפך למנהיגה?

לאחר 12 שנה בהן כיהן מייקל בלומברג כראש עיריית ניו יורק, עובר התפקיד מהאיש העשיר בניו יורק לביל דה בלאזיו ■ "מדיצ'י המודרני" השקיע לפחות 650 מיליון ד' מכספו במטרות הקשורות לתפקיד ■ יורשו לעומת זאת, מסמן התחלה של עידן צנוע יותר

18תגובות

מייקל בלומברג אוהב דגים טרופיים. כשנבחר לראשות עיריית ניו יורק, הוא התקין שני אקווריומים ענקיים בעירייה. העלות של תחזוקת האקווריומים ב–12 שנות כהונתו: 62,400 דולר. ראש העירייה אוהב אוכל טוב. אז הוא שילם כדי להגיש לצוות שלו מדי יום ארוחת בוקר קלה (קפה, בייגל, יוגורט) וארוחת צהריים צנועה (סלט טונה, כריכי חמאת בוטנים וריבה, פירות חתוכים). החשבון לתקופת כהונתו: כ–890 אלף דולר.

בלומברג, יותר מכל, אוהב לנסוע בלי בלגן. כשהוא לוקח את העוזרים שלו אתו לכל מקום, מהעיר אלבני ועד אתונה, הם נוסעים במטוס פרטי. תג המחיר לנסיעות האלה: כ–6 מיליון דולר. כשבלומברג יצא ממשרדו ביום שלישי האחרון הוא השאיר למחליפו, ביל דה בלאזיו, נתונים מהממים: שיא בהפחתת שיעור הפשיעה ובעלייה בביטחון האזרחים ובנייה ששינתה את קו הרקיע של העיר. אולם הנתון המהמם ביותר הוא הכמות של כספו האישי שהוקדשה לתפקודו כראש עירייה - דבר שהציבור לא בהכרח מודע לו.

אי–פי

ניתוח של "ניו יורק טיימס" מראה כי בלומברג הוציא לפחות 650 מיליון דולר מכיסו על מגוון הוצאות: מהטבות ובונוסים, דרך קמפיינים פוליטיים, לובי, צדקה ומטרות חברתיות, ועד לנסיעות ולינה, שהיו קשורות כולן לתפקידו כראש העירייה. הנסיעות לסין לבדן עם עוזריו ואנשי האבטחה עלו חצי מיליון דולר מכספו האישי. באופן זה, בלומברג הפך על ראשה את הדינמיקה הפיננסית של התפקיד: בעבר העיר שילמה לראש העירייה, אולם בלומברג שילם כדי להיות ראש העירייה.

בלומברג דחה את המשכורת בסך 2.7 מיליון דולר בשנה שלה היה זכאי, והסכים לקחת מעיריית ניו יורק רק דולר אחד בשנה. מאז בחירתו ב–2001 פתח ברז מזומנים שלא הפסיק לזרום מאז. הוא הזרים לפחות 268 מיליון דולר מכספו הפרטי לשלושה קמפיינים שבהם התמודד. הוא תרם לפחות עוד 263 מיליון דולר לקבוצות אמנות, תרבות, בריאות ואזרחות בניו יורק, אישית ודרך החברה שלו, בלומברג LP. הוא תרם 23 מיליון דולר למטרות פוליטיות. הוא אפילו תרם 5 מיליון דולר כדי לשפץ את מעון ראש העירייה, שבו מעולם לא התגורר (הוא מעדיף את האחוזה הפרטית שלו, שנמצאת בסמוך). "מדיצ'י מודרני", כינה אותו מרק גרין, לשעבר מועמד לראשות העירייה, על שם משפחת השליטים מפירנצה של המאה ה–15.

כהונתו רחבת היד של בלומברג היתה מלהיבה עבור עוזריו, מרגיזה עבור יריביו, חסכנית לציבור בוחריו ונדיבה בעיני תומכיו. כל מי שפגש את המיליארדר אומר כי סגנון השלטון שלו היה עוצר נשימה. גאי מולינארי, לשעבר נשיא מחוז סטטן איילנד, נזכר איך בלומברג הזמין אותו לראות את המעבורות החדשות שנושאות את שמו של מולינארי. הוא הניח כי ההזמנה כוללת ביקור בסירות בחופיו הצנועים של סטטן איילנד. בלומברג חשב על משהו קצת יותר מפואר: הוא הטיס את מולינארי לוויסקונסין במטוסו הפרטי כדי לראות את המפעל שבו יוצרו הספינות. "זה מטוס יפהפה", אמר מולינארי, "ושאלתי אותו, כמה עולה מטוס כזה?" תשובת ראש העירייה: 28 מיליון דולר. "חשבתי לעצמי", אומר מולינארי, "כמה אנשים יכולים להוציא סכום כזה מהבנק ולקנות מטוס?"

בעיני כריס מקניקל, היסטוריון שכתב על ראשי העירייה של ניו יורק, עוצמתו הפיננסית של בלומברג הפכה אותו לראש העירייה החזק ביותר מאז לידתה של ניו יורק המודרנית בשלהי המאה ה–19. מכיוון שהיה חופשי מהשפעתם של תורמים, קבוצות אינטרסנטים או מפלגות, "הכוח שלו הועצם והורחב", אומר מקניקל.

רויטרס

כדי לחשב כמה הוציא בלומברג הסתמך "טיימס" על תיעוד פומבי, תיעוד נסיעותיו, מסדי נתונים של ארגוני צדקה, שיחות עם ספקים וראיונות עם עובדיו בעירייה. ההערכה של 650 מיליון דולר היא ללא ספק נמוכה: דו"חות שנתיים מעודכנים לא היו זמינים בכמה מהארגונים שבלומברג תרם להם כסף, ומגוון רחב של הוצאות לא אומתו בעקבות כך, כמו סעודות שאירח בביתו, ארוחות שקנה לעוזריו בעירייה ודמי נחיתה בשדות תעופה זרים.

למרות זאת, הנתונים מצביעים על כך שאין הרבה פינות בעיר שבלומברג לא נגע בהן, מהמוסדות התרבותיים הגדולים ביותר ועד קבוצות התיאטרון הקטנות ביותר. במוזיאון מטרופוליטן לאמנות, שקיבל יותר מ–30 מיליון דולר מראש העירייה מאז 2002, שילם בלומברג עבור מדריכי אודיו ואינטרנט אלחוטי, כדי "להגיע לכל מי שנכנס בדלתותינו", אומר הרולד הולצר, סגן נשיא בכיר במוזיאון. בתיאטרון קווינס בפארק, התרומה השנתית של 100 אלף דולר שניתנה תחילה באנונימיות היתה חבל הצלה פיננסי, שנפל על התיאטרון משמים. "זה היה מעבר לתפישתנו", אומר מנהל התיאטרון לשעבר, ג'פרי רוזנסטוק, על המתת. בלומברג לא ממש הצטיין כנואם עממי, אולם תושבי ניו יורק העניים היו היעד העיקרי לתרומותיו: הוא כתב, למשל, המחאה של 30 מיליון דולר להקמת תוכנית לשיפור חייהם של גברים לטיניים ושחורים מקופחים.

יריביו התלוננו על כך שכיסו העמוק קנה לו אהדה פוליטית, גישה למצביעים ובמה שכל ארה"ב צפתה בה. ברגעים של כנות, יועציו הודו כי בלי כספו הוא לא היה זוכה בתפקיד, שלא לדבר על כהונה שלישית שהיתה שנויה במחלוקת. אולם מנקודת המבט של העירייה, הונו סייע להשיג הישגים בתרומות לנושאים שונים: פיקוח על נשק (7 מיליון דולר), רפורמה בהגירה (5.7 מיליון דולר) וקידום התנדבות (6.2 מיליון דולר). הניו־יורקרים חלוקים בדעתם בנושא: בסקר שנערך באוגוסט על ידי "טיימס", 30% אמרו כי עושרו של בלומברג עשה אותו לראש עירייה טוב יותר; 27% אמרו שהוא גרע מתפקודו; 35% אמרו כי לא היתה לו השפעה.

בלומברג שונא דיונים על עושרו. משרדו סרב להגיב למאמר או לניתוח הוצאותיו. גרין, שחש במלוא עוצמתה את השפעת כספו של בלומברג כשהתמודד מולו לפני 12 שנה - בלומברג השקיע 73 מיליון דולר כדי להביס את גרין, שהשקיע רבע מזה - ניסה להעלות את הנושא בפניו שנה לאחר הבחירות. "טוב, זה היה יקר", הוא זוכר שראש העירייה אמר. וזה היה הכל.

כעת, עם סופו של עידן בלומברג, עתיד האקווריומים בסימן שאלה. התחושה היא שהפיכתו של האיש העשיר ביותר בעיר למנהיגה היתה ניסוי ענקי: חדשני ורב רושם, לפעמים משכר, לעתים מערער, אולם כזה שלא יחזור שוב. "מעולם לא היה לנו מישהו כזה", אומר מולינארי. "ולעולם לא נראה מישהו כמוהו שוב".

רויטרס

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#