כל זמן הוא הזמן לשלום - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ביטחון

כל זמן הוא הזמן לשלום

שקט זמני מטרור הוא לא תירוץ לדחות את פתרון הקבע, כשם שחוסר שקט וטרור אינם טיעון משכנע לא לפעול לשינוי המציאות

20תגובות

אלה שמציבים בפני אזרחי ישראל את הבחירה בין שתי ברירות בלבד - או שלום או ביטחון - עושים מניפולציה פוליטית. אלה שטוענים ״בשביל מה צריך הסדר מדיני? הרי יש שקט ביטחוני!" או לחילופין: ״יש טרור, לא מדברים״ - הם במקרה הטוב תמימים; ובמקרה הרע פופוליסטים ומניפולטיבים. את כל בועות הפופוליזם חסרות האחריות האלה הגיע הזמן לפוצץ.

אזרחי ישראל לא צריכים לבחור בין שלום לבין ביטחון, והשאיפה לשלום אינה במחיר ביטחון מדינת ישראל, אלא נועדה לחזק את המדינה ולהבטיח את עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית בטוחה. מי שמאמין, כמוני, בצורך בהסדר מדיני, לא מתעלם מצורכי הביטחון של ישראל, ובוודאי שאינו תמים אלא מציאותי, מפוכח, פרגמטי וציוני - כי צריך להיות עיוור למציאות כדי להאמין שאפשר להגיע לביטחון אמיתי בלי הסדר מדיני בר־קיימא. ובעיקר: אלה המאמינים בפתרון מדיני לסכסוך עם הפלסטינים, הם אלה שמבינים ששלום וביטחון יכולים וצריכים להתקיים זה לצד זה ושהסדר שלום הוא חלק מתפיסת ביטחון כוללת של ישראל.

זו שכונה קשה, השכונה שבה אנחנו חיים, והיא מחייבת אותנו לצאת מתוך הנחה שהשלום לבדו לא יביא איתו ביטחון בטווח הקצר. רצוי אפילו להביא בחשבון גם אפשרות שהסדר יוביל לאלימות מצד אלה שלא ישלימו איתו - גורמים אסלאמיים קיצוניים שמייצגים את הסכסוך בהיבט הפונדמנטליסטי שלו, אלה שמסרבים להכיר בקיומנו כאן. צריך לזכור גם שהמזרח התיכון משתנה לנגד עינינו. מה שנראה כמו משטר יציב אתמול, מתפרק היום, וגורמים קיצוניים וארגוני טרור בינלאומי משתלטים במקומות שמאבדים מהאחריות המדינתית שלהם. עם זאת, אסור לנו לתת למציאות הקשה הזו להכתיב לנו את עתידנו וביטחוננו.

אי–פי

צה״ל הוא צבא חזק וחכם, ותפיסת הביטחון של ישראל נשענת על עוצמתו, על כושר ההרתעה שלו ועל הנשק המתקדם והטכנולוגיה שבהם הוא מצויד. אבל זה לא מספיק. כדי שצה״ל יוכל לפעול בעת הצורך, אנחנו זקוקים גם ללגיטימציה בינלאומית. כאן יש תפקיד מרכזי למערכת היחסים האסטרטגית שלנו עם ארצות הברית. הביטחון הישראלי מושתת רבות על בנות בריתנו בעולם, ובמיוחד ארצות הברית. אין זה סוד, וזה אפילו טבעי, שלעתים יהיו בינינו לבין האמריקאים מחלוקות ומתח, אבל גם אם איננו מרוצים מחלק מההחלטות של ארצות הברית, וגם אם אנחנו חלוקים על אופן התנהלותה - כמו בעניין הגרעין האיראני - הברית האסטרטגית האינטימית עמה קריטית לעתידה של ישראל. אסור לנו לזלזל לרגע או להקל ראש בברית הזו, כי אף על פי שצה"ל הוא צבא חזק (כן, אפילו יותר מקפה שחור ומוזיקת מטאל), הוא לא יכול לפעול בוואקום, והוא זקוק לתמיכה ולנשק המתקדם מצד בנות הברית שלנו, אך ובעיקר ובמיוחד - ללגיטימציה בינלאומית לפעולותיו.

הגיעה העת גם להבין שאנחנו לא יכולים להמשיך להסתגר בד' אמותינו ולראות בעצמנו "מדינה קטנה מוקפת אויבים" שכל העולם נגדה – גם אם לחלק מאיתנו נראה שזה המצב. אנחנו יכולים וצריכים לרתום אינטרסים אזוריים שונים לאינטרסים שלנו.

חלק ממדינות ערב, למשל, מודאגות כמונו מאיראן גרעינית ומעליית האסלאם הרדיקלי בתוכן, ומכוחות אלימים וארגונים דתיים קיצוניים המאיימים על משטריהם מבפנים. אלמלא הסכסוך, היינו יכולים לגייס את המדינות האלה לחזית משותפת מול איראן. המשטרים האלה מבינים שישראל לא מאיימת עליהן, אבל הציבור שלהן גדל וספג את הסכסוך הישראלי פלסטיני ולכן רואה בישראל את האויב הציוני ואת מקור כל הרע. כדי לשכנע את הציבור הזה שצריך לשלב ידיים מול אויב משותף, צריך לנהל מו"מ רציני ולהגיע לפתרון מדיני, כי כל עוד זה לא קורה, הסכסוך הוא מכשול בדרכה של ישראל ליצירת בריתות אזוריות וחיוניות מול איראן ופוגע ביכולתה של ארצות הברית ליצור מחנה אזורי פרגמטי מולה.

הסכם מדיני יוכל אם כן להוביל ליציבות אזורית, אבל זה לא יקרה כהרף עין - הסכם אינו קסם, והמזרח התיכון לא יהפוך לקיבוץ ידידותי ביום שאחרי החתימה המיוחלת. גורמים אסלאמיים קיצוניים לא יקבלו אותה בשתיקה, וכנראה נהיה עדים לאלימות מצד אלו שמנהלים את הסכסוך מנקודת מבט דתית־קיצונית ומסרבים להכיר בזכותנו להתקיים. זו המציאות שאיתה אנחנו צריכים להתמודד והיא לא קלה – אך תסכימו איתי שבנות בריתנו יוכלו לעזור לנו בהתמודדות עמה, ותמיכה מצדן של מדינות ערביות באזורנו עשויה לסייע במאבק המשותף הזה.

צריך גם לומר את האמת הזו: הבנייה בהתנחלויות היא הגורם העיקרי שמחליש את התמיכה הבינלאומית בישראל. המשך ההתיישבות ביהודה ושומרון אינו דבר שמובן לעולם, והוא נתפס כקולוניאליזם. העולם רואה אותנו מצהירים שברצוננו להגיע להסכם, אך במקביל רואה איך אנחנו בונים ובונים בלהט הימין הקיצוני כדי שנעבור את נקודת האל־חזור. ויודעים מה? ההתנחלויות לא מספקות ביטחון. המשפחות הגרות בהתנחלויות אינן מגן אנושי ולא צריכות להיות כאלה - זה התפקיד של צה"ל - הן רק צורכות משאבים ביטחוניים, ומי שטוען שהיציאה מעזה רק הובילה להתחזקות הטרור צריך לשאול עצמו אם היה שותל מחדש את גוש קטיף.

השורה התחתונה ברורה: שקט זמני מטרור הוא לא תירוץ לדחות את פתרון הקבע, כשם שחוסר שקט וטרור אינם טיעון משכנע שלא לפעול לשינוי המציאות. שתי הבועות הללו התפוצצו. הסכם מדיני הוא אינטרס ישראלי מובהק, לא "טובה" לאמריקאים או לפלסטינים.

הכותבת היא שרת המשפטים והממונה על המו"מ המדיני עם הפלסטינים

הכתבה מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#