העיר שמייצרת סטארט־אפ חדש בכל 20 שעות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העיר שמייצרת סטארט־אפ חדש בכל 20 שעות

בשנים האחרונות ביססה עצמה ברלין כזירה הלוהטת ביותר באירופה לסטארט־אפים, שמושכים צעירים מכל העולם ומחיים את שוק התעסוקה הרדום של העיר. בביקור בשלושה מהם גילינו הרבה התלהבות, אך גם לא מעט תסכול לנוכח הקושי לגייס משקיעים והיעדר תמיכה מספקת מהממשלה

20תגובות

"Video games ruined my life. Thank god I have two extra lives" - למרות הכיתוב המשעשע על חולצתו של הבחור הצעיר, הוא נראה קצת חסר חיים. במעלית העולה בבניין אפרורי בשכונת פרנצלאואר ברג בברלין הוא לא הפסיק לפהק, אף שהשעה היתה כבר 12:00. עם פתיחת דלתות המעלית הוא התעורר לחיים, ונכנס מלא מרץ לחלל תעשייתי פתוח שאת קירותיו מעטרים ציורי קיר של חיות ודמויות ססגוניות.

האיש במעלית הוא אחד מ–280 העובדים של ווגה (Wooga), חברת משחקים לרשתות חברתיות ואחד הסטארט־אפים המבטיחים של גרמניה, שצמח במהירות אדירה עם משחקים כמו "דיאמונד דאש", "מאנסטר וורלד" והלהיט הנוכחי "ג'לי ספלאש". ציורי הקיר והרהיטים הצבעוניים גורמים למשרדי ווגה להיראות יותר כמו מגרש משחקים מאשר כמו משרד של אחת מחברות הסטארט־אפ שבהן תולה ברלין תקוות. רק הלוחות האלקטרוניים שפזורים בכמה מקומות בחלל הפתוח מזכירים שמדובר במקום שאפתני. הלוחות האלה מציגים שורה של נתונים: כמה אנשים הורידו בשעה האחרונה את האפליקציה, כמה משחקים במשחקים של החברה, כמה קנו מוצרים ועוד.

"היה לנו חשוב לעצב את המקום הזה בצורה שתגרום לכל מי שנכנס להגיד 'וואו, זה המקום שבו אני רוצה לעבוד'", מספר פביאן הויזר, מנהל יחסי הציבור של ווגה, רגע לפני שהוא מראה לנו את תאי השינה המיועדים לעובדים שהתעייפו. "אני אוהב להיכנס הנה לנמנם בשעות הצהריים", הוא מודה.

ווגה, שנוסדה ב–2009, היא דוגמה מובהקת לצמיחתה המהירה של סצנת הסטארט־אפ של ברלין. היא נכללה השנה ברשימת הסטארט־אפים המבטיחים של העיר שפירסם המגזין "Wired" (שהכתיר את ברלין כאחת מבירות הסטארט־אפ החשובות בעולם), וכעת נראה שהיא כבר מקיימת את ההבטחה וצומחת בקצב מעורר קנאה. ווגה, חברת המשחקים לרשתות החברתיות השלישית בגודלה בעולם, גייסה עד כה 32 מיליון דולר ממשקיעים באירופה ובארה"ב, 
וב–2012, פחות מארבע שנים לאחר היווסדה, כבר הגיעה לרווחיות. היא ממשיכה לייצר עוד ועוד משחקים - "חשוב לנו לא להישען על כותר אחד בלבד, טעות שעושות הרבה חברות אחרות", אומר סמנכ"ל התפעול יאן מיצאיקה - ומחפשת עוד ועוד עובדים.

בלומברג

באחת העמדות אנחנו מוצאים את דניאל פרידמן, ישראלי שעובד בווגה כאמן משחקים ומעצב דמות לאחד המשחקים העתידיים של החברה. פרידמן עבד בחברת פלריום הישראלית והמשיך לעבוד שם גם לאחר שעבר עם אשתו לסלובניה בעקבות עבודתה. "חברים סיפרו לי על ווגה, אז פשוט נכנסתי לאתר שלהם ושלחתי קורות חיים", הוא מספר. עכשיו הוא חי עם אשתו ועם בתם בברלין. "נוח פה", הוא מודה. "יש הרבה דברים שאני אוהב בווגה. באיזה עוד מקום עבודה אפשר לראות את מייסדי החברה יושבים ביחד עם כולם בחלל הפתוח?"

דווקא בעיר הבירה של גרמניה, מדינה שנשענת על תעשייה כבדה כעמוד התווך של הכלכלה שלה, התבססה בשנים האחרונות סצנת סטארט־אפ ששואבת אליה צעירים מכל העולם ורוצה להיות מוקד הסטארט־אפים של אירופה. "משהו בהחלט קורה בברלין", אומרת קורינה פיסר, כתבת כלכלה בעיתון הברלינאי "טאגס שפיגל". "יש מומנטום שאפשר לחוש בו, אנשים באים לכאן. זו עיר יצירתית ואטרקטיבית לצעירים, יש כאן כל מה שרוצים. חוץ מחוף ים", היא צוחקת.

"אם בוחנים את ההיסטוריה, ברלין היא בעצמה סטארט־אפ, עיר שהמציאה את עצמה מחדש בעשור האחרון", אומר דיוויד נואל, סגן נשיא לענייני קהילה (VP Community Evangelist) בסאונד קלאוד, הסטארט־אפ המצליח ביותר של ברלין בימים אלה, שהמטה הראשי שלו שוכן במרחק חמש דקות הליכה ממשרדי ווגה. לעיר, שהיתה חצויה בחומה עד 1989, אכן לקח זמן להשתקם וליהפך למרכז הקוסמופוליטי התרבותי ושוקק החיים שהיא היום. מאז האיחוד השקיעה ממשלת גרמניה רבות בפיתוח העיר המאוחדת, וצעירים רבים התיישבו במזרח העיר, בשכונות כמו פרנצלאואר ברג. כעת הם מקימים בהן סטארט־אפים. "זו לא רק האווירה שמושכת לכאן אנשים מוכשרים מכל העולם, אלא גם השילוב של טכנולוגיה ואמנות, חדש וישן", אומר נואל, שהגיע לגרמניה מבלגיה, כשהוא יושב בג'ינס ובחולצת טי בחדר ישיבות צבעוני במשרדי סאונד קלאוד. ניחוח של מרק גולש מבשר על ארוחת הצהריים המתקרבת - "באמצע השבוע יש לנו קייטרינג", הוא מספר - כשברקע מתכונן הדי.ג'יי לנגן באזור המשותף שבו אוכלים ארוחת צהריים.

סאונד קלאוד, פלטפורמת מוזיקה ותכני אודיו ראשונה מסוגה, הוקמה ב–2007 על ידי אלכסנדר ליונג ואריק ולפורס. אף שהשניים מגיעים משטוקהולם, שבעצמה מצמיחה בשנים האחרונות סצנת סטארט־אפים לוהטת, הם בחרו בברלין להקמת המטה הראשון של החברה. לפי הבלוג טק קראנץ', סאונד קלאוד, שגייסה בשנה שעברה 50 מיליון דולר בסבב בהובלת הקרן האמריקאית קליינר פרקינס, לפי שווי של 200 מיליון דולר לפני ההשקעה (סאונד קלאוד עצמה אינה מפרסמת את נתוני הגיוסים שלה). לשירות נחשפים מדי חודש יותר מ–250 מיליון משתמשים בכל העולם, עם משרדים בסן פרנסיסקו, ניו יורק, לונדון וסופיה - אך בברלין נמצא המשרד הראשי, ובשנה הבאה החברה תעבור למשרדים גדולים יותר בעיר. "בברלין יש יסודות טובים לצמיחה של סטארט־אפים, ואני מקווה שהעירייה והממשלה הפדרלית יבינו שזהו התחום שייצר את המשרות בעיר ב–10–15 השנים הבאות", אומר נואל.

להציל את ברלין

"הסטארט־אפים האלה עשויים להציל את כלכלת ברלין", אומר העיתונאי פלוריאן וילרסהאוזן מהשבועון העסקי "וירטשאפטס ווכה". ברלין היתה מאז ומתמיד מרוחקת מהמרכז התעשייתי של גרמניה, והיא שונה משאר המדינה בכך שלא יושבות בה חברות תעשייה והכלכלה שלה מתמקדת בעיקר בתיירות ובשירותים. אף אחת מ–30 החברות הגדולות בגרמניה לא יושבת בברלין, וזו כנראה גם אחת הסיבות לכך ששוק התעסוקה שלה חלש לעומת זה של ערים אחרות במדינה. בשעה שעוד ועוד צעירים נוהרים אליה מכל העולם, רבים מהם אמנים, מוזיקאים ומעצבים שמקווים למצוא בה השראה, שיעור האבטלה בבירה הגרמנית הוא 11% - פי שניים מאשר בגרמניה כולה.

"קשה לי למצוא כאן עבודה", מודה טינה, צעירה שמוכרת קישוטים באחד הדוכנים בשוק חג המולד באלכסנדרפלאץ. "המצב הכלכלי בברלין טוב, אבל זה תלוי במקצוע שבו עוסקים. אני מעצבת גרפית, ומאחר שיש כאן רבים כמותי התחרות גדולה ואני לא מצליחה למצוא עבודה", היא מספרת. ולמרות זאת, "לא הייתי מדמיינת את עצמי חיה באף מקום אחר. למדתי בהולנד וחזרתי לברלין כי זו העיר שלי".

סצנת הסטארט־אפים הצעירה בעיר זכתה לכינוי Silicon Allee ("סמטת הסיליקון" בגרמנית). לפי מחקר של מקינזי, בכל 20 שעות מוקמת חברת סטארט־אפ חדשה בגרמניה. יש גם לא מעט חברות טכנולוגיה גרמניות צעירות בערים אחרות במדינה, אך אלה מתמקדות בדרך כלל בתחומים כמו ביוטק או תעשיות מסורתיות יותר, ולא במיזמים דיגיטליים, שהם תחום המומחיות של ברלין. "אם צריך לאפיין את סצנת הסטארט־אפים המקומית, אפשר לומר שהם לא עוסקים בטכנולוגיה עמוקה, כמו בישראל. החברות כאן יותר פונות לצרכנים ומבוססות על אינטרנט", אומרת פיסר.

BLOOMBERG NEWS

כמה מהסטארט־אפים שהוקמו בברלין כבר עשו אקזיטים מצליחים בעשור האחרון: ג'מבה נמכרה ב–273 מיליון דולר ב–2004, סיטי דיל נמכרה ב–130 מיליון יורו ב–2010 ודיילי דיל נמכרה ב–130 מיליון יורו ב–2011. אך אלה דוגמאות בודדות להצלחות. רבים מהסטארט־אפים בברלין עדיין נמצאים בשלבי התחלה, ויש התוהים אם לברלין יש יכולת לייצר את גוגל או פייסבוק הבאות.

הצלם פלוריאן מייזנר, 29, הקים לפני שנתיים ביחד עם שלושה חברים את EyeEm, אפליקציית צילום חברתית שמציעה לצלמים חובבים הזדמנות לשתף את חבריהם או חובבי צילום אחרים מכל העולם בצילומים אמנותיים. עד כאן זה נשמע דומה מאוד לאפליקציה מצליחה אחרת ממעבר לים - אינסטגרם. אבל ל–EyeEm, שנכללה בשבוע שעבר ברשימת הסטארט־אפים הגלובליים המבטיחים של המגזין "פורבס", יש טוויסט: הצילומים מוצעים למכירה למותגים ולגופים פרטיים שאינם רוצים לשלם ביוקר לסוכנויות כמו גטי אימג'ס - וההכנסות מתחלקות בין החברה למשתמשים.

הצמיחה של EyeEm מרשימה: ממיליון משתמשים בינואר ל–10 מיליון כיום. החברה, שמעסיקה בינתיים 25 עובדים ("הגיל הממוצע הוא 30, אבל עכשיו הצטרף אלינו מנהל לשעבר מגטי שהוא בן 50", מספר מייזנר), מגייסת עובדים בעקביות ובאחרונה התרחבה לעוד קומה בבניין שבו היא שוכנת. "אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים ונמצאים פה הרבה שעות ביום", מסביר מייזנר, "ולכן אנחנו לא מגייסים אנשים שלא נאהב לעבוד אתם. יש לנו 
no assholes policy".

"הגרמנים צריכים להעז"

החדשנות בברלין אינה מסתכמת רק בסטארט־אפים. בקצה אחר של העיר התכנסו ביום נאה של תחילת דצמבר מאות חוקרים, אנשי אקדמיה ובכירי תעשייה לכנס "חדשנות 2013", שעבר השנה ממינכן לברלין. את הכנס אירגנו ארבע אגודות המחקר הגדולות בגרמניה - הלמהולץ, לייבניץ, פראוונהופר ומקס פלנק - במטרה להדק את שיתוף הפעולה בין המחקר והמדע המצליחים של גרמניה לתעשייה המשגשגת שלה ולייצר ביחד חדשנות.

"אחת הבעיות הגדולות בגרמניה היא שיש מחסומי תקשורת בין המדע לתעשייה - החברות לא יודעות אילו מחקרים עומדים על הפרק והמדענים לא יודעים איך השוק מתפקד ומה הצרכים שלו", מסביר יורג קרופה, הממונה על העברת טכנולוגיות בהלמהולץ, שמאגדת 18 מכוני מחקר גרמניים. לארגוני המחקר של הלמהולץ שיתופי פעולה רבים עם גופים ישראליים, כמו שיתוף פעולה בן 36 שנה של מכון המחקר DKFZ עם משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל הישראלי, שמתמקד בחקר הסרטן, ושיתוף פעולה חדש יותר בתחום הרפואה המותאמת אישית עם האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן, הטכניון ואוניברסיטת בר אילן.

בין קפה ועוגה לסמול טוק, הכנס - שעם נותנות החסות שלו נמנות כמה מחברות התעשייה הגדולות בגרמניה, בהן סימנס ובוש - איפשר לחוקרים וליזמים להציג רעיונות בתחומים כמו טכנולוגיה, אנרגיה, רפואה ותרופות, בתקווה כי יפותחו לכדי מוצר שיהיה לו שימוש בשוק. הדגש השנה היה על ביג דאטה. "אנחנו שומעים הרבה על כך שבגרמניה נערכים מחקרים טובים, אבל האמריקאים והסינים הם אלה שמייצרים את מה שמגיע לשוק", אומר יאן מרטין ויארדה, דובר הלמהולץ. "את זה אנחנו מנסים לשנות".

WOOGA GMSH

לגרמניה אין תרבות של יזמות, מודה ויארדה, שמאמין כי המדינה תמשיך להישען על תעשייה. "מה שכן ישתנה הוא חיזוק הקשרים בין התעשייה לחוקרים, אבל אני לא צופה שבזמן הקרוב נראה כאן חברות קטנות שמוקמות בגראז' ומפתחים בהן תוכנה. זו פשוט לא התרבות הגרמנית".

מה שמונע מהגרמנים לפתח תרבות יזמית הוא הנטייה שלהם להימנע מסיכונים. "גרמנים לא נוטים ללכת על משהו אם הם לא בטוחים שהוא יצליח", אומר וילרסהאוזן מ"ווירטשאפטס ווכה". בתקופת בועת הדוט.קום היו ניסיונות להקים חברות היי־טק בגרמניה, אבל אחרי התפוצצות הבועה איש לא רצה לחזור לתחום, מספר קרופה. "גם בארה"ב ובישראל אנשים הפסידו באותה תקופה הרבה כסף, אבל הם פשוט קמו והמשיכו לסטארט־אפ הבא. כאן אנשים נבהלו ועזבו את התחום". "בארה"ב מסתכלים על כישלון בצורה חיובית - 'היי, לפחות הוא ניסה ולמד משהו'", אומרת פיסר. "כאן, אם נכשלים פעם אחת, אנשים לא סומכים עליך יותר וחושבים שאתה לוזר, ואין הזדמנות שנייה".

"לעולם לא אחזור לעבוד בסטארט־אפ", אומרת אנה, תושבת ברלין בשנות ה–30 לחייה, שעבדה לפני כמה שנים במיזם כושל בתחום הווידאו באינטרנט. "בהתחלה האווירה היתה טובה מאוד והיה כיף, אבל כשהחברה קרסה היה מאוד לא נעים והרבה אנשים פוטרו, בהם גם אנשים מעל לגיל 40 שהתקשו אחר כך למצוא עבודה".

"כשאני סיימתי את לימודיי באוניברסיטה, אנשים רצו לעבוד בבנק או בנדל"ן", אומרת פיסר. "בגלל זה אני נוהגת לשאול יזמים מתחילים 'מה אמא שלך אמרה כשסיפרת לה שאתה מקים סטארט־אפ?', כי אנשים כאן חושבים שהם פשוט משוגעים". אם יש דבר אחד שהגרמנים יכולים ללמוד מהישראלים, היא אומרת, "זו פשוט הגישה של לנסות ולהעז, ולא לתכנן הכל מראש".

אווירה נינוחה, 
אבל הרבה ביורוקרטיה

האווירה בסטארט־אפים בברלין נינוחה, וגם בין החברות יש יחסי ידידות ולא תחרות. "אנחנו מתייעצים אחד עם השני ועורכים ארוחות בוקר משותפות", מספר מייזנר. הוא מודה כי כמה מעובדיו קיבלו הצעות עבודה מסטארט־אפים מתחרים, אך טוען כי זה אינו נוהג נפוץ. "חשוב לשתף פעולה, כי עולם הסטארט־אפים הוא רשת, וחדשנות לא תגיע מתוך בידוד", אומר נואל מסאונד קלאוד. "כשהתחלנו לפני חמש שנים היינו צריכים ללמוד הרבה, ועכשיו אנחנו יכולים להראות לחברות צעירות יותר את הדרך. חשוב לתת בחזרה ולעזור לאנשים ללמוד ולא לחזור על טעויות".

האינטרס של החברות לשמור על יחסים טובים ביניהן ברור, היות שכולם פועלים למען מטרה משותפת - ביסוסה של תעשיית היי־טק ברלינאית רצינית. "מה שמקשה על חברות ההיי־טק כאן הוא שאין הרבה יזמים מנוסים", מסבירה פיסר. "אפשר לקבל כסף כדי לייסד חברה, אבל קשה לגייס אחר כך עוד כדי להצמיח אותה. בארה"ב יש יותר הזדמנויות - חברות גדולות בעמק הסיליקון כל הזמן מחפשות סטארט־אפים שכדאי לקנות. כאן זה לא קיים".

אחת הדוגמאות ליזם סדרתי שעוזר לחברות בצמיחה היא כריסטוף מייר, "הסנדק של סצנת ההיי־טק בברלין", כפי שמכנה אותו מייזנר מ–EyeEm. מייר, שכבר מכר שתי חברות לנוקיה, שותף בקרן ההון־סיכון אטלנטיק ונצ'רס, שמשקיעה בחברות בשלבים הראשונים שלהן. אטלנטיק ונצ'רס היתה אחת המשקיעות הראשונות בסאונד קלאוד, ומלבדה ומלבד EyeEm, שם משמש מייר יו"ר, היא השקיעה בסטארט־אפים ברלינאיים רבים, בהם אפליקציית קורא הספרים Readmill, חנות המעצבים המקוונת Monoqi 
ו–StudiVZ שכונתה "פייסבוק הגרמנית". קרנות נוספות שמשקיעות בסטארט־אפים הן HPV, שהוקמה ב–2005 על ידי מייסד SAP האסו פלטנר, וארלי בירד הוותיקה יותר, שכבר השקיעה ביותר מ–100 חברות.

מקור מימון גדול אחר לחברות סטארט־אפ בגרמניה הוא רוקט אינטרנט, חברה לבניית סטארט־אפים שהקימו מרק, אוליבר ואלכסנדר סמוור, שלושה אחים שהם בין יזמי ההיי־טק הבולטים של אירופה והשקיעו בין היתר בפייסבוק וגרופון. על אף ההישגים שלה בזיהוי מיזמים מצליחים, ספגה רוקט ביקורת רבה על כך שהיא בעצם רק מעתיקה רעיונות מצליחים מחו"ל - ומוכרת אותם למקור החיקוי. היא שיבטה את אלאנדו מאיביי ומכרה אותה לאיביי, וחזרה על אותו טריק עם סיטי דיל וגרופון. הנכס המצליח ביותר של רוקט בגרמניה הוא זלנדו, הדומה לחנות הנעליים והבגדים המקוונת האמריקאית זאפוס. "רוקט אינטרנט חשובים, מקצוענים ויעילים, והם מנהלים מברלין עסקים בכל העולם", אומרת פיסר. "נכון שהרבה אנשים אומרים שהם גונבים רעיונות של אחרים, אך הסצנה יכולה ללמוד מהם הרבה - הם באמת יודעים לבצע ולהזיז דברים".

מלבד מפעל הסטארט־אפים של רוקט אינטרנט קמו בשנים האחרונות כמה חממות ואקסלרטורים (תוכניות האצה לסטארט־אפים) נוספים בברלין, כמו פלאג אנד פליי של הוצאת אקסל שפרינגר, אקדמיית הסטארט־אפים של ברלין ו–The Factory. אבל התמיכה הזו עדיין קטנה מאוד לעומת מה שאנשי סצנת הסטארט־אפ של ברלין רוצים. בשנה שעברה משכה אליה ברלין השקעות הון סיכון בשווי 173 מיליון יורו (236 מיליון דולר). לשם השוואה, חברות היי־טק ישראליות גייסו באותה שנה 1.9 מיליארד דולר, פי שמונה, לפי נתוני חברת המחקר IVC Online.

זו כנראה הסיבה לכך שלמרות המשיכה הישראלית לברלין, לא הרבה יזמים ישראלים בוחרים להקים בה את הסטארט־אפ שלהם. "לישראלי אין סיבה ממשית לבוא לברלין, משום שסצנת הסטארט־אפים בתל אביב מעניינת לאין ערוך והרבה יותר בשלה", אומר ישראלי המקורב לתעשיית הסטארט־אפים הגרמנית. "למה שישראלי בוגר 8200, שיכול להקים סטארט־אפ רציני בישראל ולקבל בה מימון, יבוא לברלין, שבקושי יש בה קרנות הון סיכון? מה יש לו לחפש שם?". הזירה מאוד התפתחה בברלין בשנים האחרונות, הוא מודה, אך לדבריו, כשחברה מקבלת השקעה רצינית "בגרמניה אלה חדשות, כי זה קורה אולי שלוש פעמים בשנה. בישראל זה קורה שלוש פעמים בשבוע".

רוחות השינוי מסצנת הסטארט־אפ הגדלה של ברלין הגיעו עד לבונדסטאג, ובמערכת הבחירות של השנה כבר אי אפשר היה להתעלם מהמגזר. "בבחירות האחרונות הקמפיינים התייחסו לראשונה לחברות ההיי־טק", אומר מייזנר. "זה שימש ככלי להרבה פוליטיקאים אבל גם עזר להעלות את המודעות. לברלין אין ליבה עסקית, ולכן זו הזדמנות לסצנה לבסס את עצמה כמרכז יצירתי. הממשלה מבינה את זה ואנחנו מקווים שהיא תמשיך לתמוך בנו". נואל מסאונד קלאוד מסכים: "החדשנות אמנם צומחת מבפנים, אבל הממשלה צריכה לספק לה מסגרת. ראינו קצת התקדמות בשנים האחרונות, אבל יש עוד הרבה עבודה".

רונית דומקה

גם מבחינת מימון הממשלה מנסה לעזור. בנק הפיתוח הפדרלי KfW מלווה לחברות חדשות, וכך גם מקביליו בתוך המדינות השונות. המשקיעה הגדולה ביותר היא HTGF (High–Tech Gründerfonds), חברת הון סיכון רשמית למחצה. חלק מההשקעות שלה, בסך 574 מיליון יורו, מגיעות מחברות גרמניות גדולות, אך 80% מגיעים ממשרד הכלכלה הגרמני. החברה סיפקה ייעוץ והשקעות אינדיווידואליות של 500 אלף יורו ומעלה למאות סטארט־אפים, בתמורה לנתח של 15% בהם. היא רואה את עצמה כקרן הון־סיכון מקצועית, אך מייסדי הסטארט־אפים מתלוננים כי שורשיה הממשלתיים בולטים.

במארס ביקרה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בשני סטארט־אפים בברלין, ווגה ו–Research Gate, רשת חברתית למדענים וחוקרים. התלונה העיקרית ששמעה בווגה, ש–55% מעובדיה אינם גרמנים, היתה על המחסומים הביורוקרטיים שמפריעים לחברות צעירות לצמוח. הולי, צעירה אמריקאית שעובדת בווגה, סיפרה למרקל על הקשיים הרבים שעמדו בפניה כשהחלה לעבוד בברלין. במשרדי העירייה "יש לך מזל אם מישהו מדבר אנגלית", התלוננה, והוסיפה כי הרשויות אפילו לא מספקות טפסים באנגלית. "שאלו אותנו מה אנחנו חושבים שגרמניה צריכה כדי למשוך יותר יזמי היי־טק, ואמרנו פשוט welcome culture. אנחנו לא צריכים הטבות מס או רגולציות מיוחדות", מספר מיצאיקה מווגה. "מה שגרמניה צריכה הוא להסיר את המחסומים הביורוקרטיים ולאמץ גישה ידידותית יותר. לונדון היא דוגמה נהדרת לעיר שקל לה למשוך יזמים, בין היתר משום שאין בה מחסום שפה".

הולי אינה היחידה שמתמודדת עם בעיות הסתגלות בברלין. כמוה יש עובדים רבים מכל העולם, ובחברות המקומיות מנסים לסייע להם ככל האפשר. "העובדה שיש כאן עובדים מהמון מדינות שונות מכניסה לחברה נקודת מבט שונה והסתכלות רחבה. זה גם יוצר אווירה כיפית כי לומדים הרבה דברים שלא ידענו על תרבויות שונות, ומספק השראה", אומר נואל מסאונד קלאוד. "העולם הוא מגרש משחקים ואנחנו רוצים להיות נוכחים בו כקהילה מגוונת, לכן אנחנו מגייסים עובדים מכל העולם. כשהצטרפו אלינו באחרונה עובדים מברזיל הם ממש הביאו אתם שמש והרבה אנרגיה חיובית", הוא מחייך.

אבל גיוס עובדים מכל העולם לא נעשה רק בשביל הכיף, אלא גם בשביל ליהפך במהירות לחברה בינלאומית. "לסאונד קלאוד יש 250 מיליון משתמשים ביותר מ–200 מדינות - זה רק 8% מאוכלוסיית האינטרנט, ואפשר עוד לצמוח", אומר נואל. "מערב אירופה וארה"ב היו המוקדים שלנו בהתחלה, אבל אנחנו רואים בדרום־מזרח אסיה, באמריקה הלטינית, במזרח התיכון ובאפריקה אזורי צמיחה אדירים, ויש לנו משתמשים אפילו באנטארקטיקה". גם בווגה, ש–280 עובדיה מגיעים מ–45 מדינות, "מכוונים לכל העולם", אומר מיצאיקה, שמדגיש כי רק 10% מהכנסות החברה מגיעים מגרמניה. הלהיט הנוכחי של החברה, ג'לי ספלאש, הושק ב–22 שפות.

אבל למרות כל השבחים שהם חולקים לברלין, לעובדים אין בהכרח נאמנות גבוהה לעיר. "אני לא כל כך קשור לברלין, אני יכול לדמיין את עצמי גם בלונדון. אנחנו הדור הראשון שהוא גלובלי", אומר הויזר, אך מיד מסייג בחיוך: "אם יהיו לי ילדים זה כנראה ישתנה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

סאונד קלאוד
Ben Fuchs


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#