האוצר של הרצל מפרנס בעיקר את חברי הדירקטוריון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האוצר של הרצל מפרנס בעיקר את חברי הדירקטוריון

אוצר התיישבות היהודים הוקמה למען המפעל הציוני, אך כיום מהותה מתמצית באחזקת 5% מבנק לאומי ■ למרות זאת יושבים בדירקטוריון 14 חברים בשכר של 1.5 מיליון ש' בשנה ■ בעקבות עתירה שדורשת לפרק את החברה, שאלנו מה הם בעצם עושים בשביל המשכורת

50תגובות

עד היום מחזיק י"ש במגירה את תעודת המניה המצהיבה של חברת אוצר התיישבות היהודים (אוה"ה), שקנה אבי סבו שעלה לארץ ישראל ב–1906 והיה ממייסדי תל אביב. הסבא־רבא קנה את המניה ב–1899, ומניות נוספות קנו אשתו, אחיו ואחותו - דבר המסב כיום גאווה רבה לנינו (י"ש מסרב להזדהות, לדבריו, משום שהוא עובד מדינה). מה שפחות מסב לו גאווה, לדבריו, היא העובדה שהחברה ממשיכה להתקיים, אף שהמטרה שלשמה הוקמה - לשמש מנוף פיננסי להקמת מדינת ישראל - הושגה כבר מזמן.

כיום, מהותה של חברת אוה"ה היא אחזקת 5% ממניות בנק לאומי, ששוויים כמיליארד שקל. אף שמדובר בפעולה פשוטה למדי לניהול, בדירקטוריון החברה יושבים לא פחות מ–14 חברים - יותר מבחברות המנהלות פעילות בהיקף נרחב הרבה יותר, כמו החברה לישראל, למשל. הדירקטורים, בחלקם פונקציונרים פוליטיים מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, שהיא בפועל בעלת השליטה בחברה, מקבלים שכר הנע סביב 10,000 שקל בחודש, המהווה עבורם השלמת הכנסה נאה.

לדברי י"ש, מצב זה הוא שהניע אותו להצטרף לאנשי עמותת תהודה, שהגישו באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לתביעה ייצוגית, בדרישה לפרק את החברה. "הציונות הגשימה את מטרתה – הקמת מדינת ישראל. יש עוד הרבה מה לעשות ולתחזק במדינה עצמה, אבל בחברה הזו פשוט אין צורך", הוא אומר. "זה פשוט מקומם לראות את כל האנשים האלה יושבים על ערימות של כסף, בזמן שבחוץ יש כל כך הרבה נזקקים שזקוקים לעזרה. זה אבסורד שחייב להיפסק".

את עמותת תהודה, הפועלת למען תיקון חברתי וצדק חלוקתי, ייסד משה קריף, לשעבר מראשי הקשת הדמוקרטית המזרחית. בעתירה, שהוגשה על ידי עוה"ד אביגיל כץ ונמי גולדהבר (שנותנות את השירות לעמותה פרו־בונו), נטען כי ראשי אוה"ה "עושים בחברה קרדום לחפור בו, למטרותיהם האישיות בלבד, תוך משיכת משכורות מופרזות ומופרכות והגדלת הונם העצמי.... קיומה של אוה"ה אף אינו משרת את בעלי המניות שלה, למעט אלה שמנצלים אותה לשם מינוי מקורבים לדירקטוריון החברה".

קריף מצביע על היעדר ההיגיון הכלכלי במצבה הנוכחי של החברה. שווי אחזקת המניות שלה בבנק לאומי מסתכם כיום ב–1.03 מיליארד שקל - אבל שווי השוק של מניות אלה בבורסה מסתכם ב–631 מיליון שקל בלבד. כלומר, באם החברה תתפרק, לבעלי המניות צפוי רווח של 450 מיליון שקל בתשואה של כ–70%. קריף טוען שאת הכסף הזה ניתן להפנות למטרות חברתיות ראויות. "זה עוד מקרה של נכסים ציבוריים שמאבדים את הזיקה שלהם לערך ההיסטורי המקורי שלהם", הוא אומר. "אני בטוח שלמשל, בחורף הזה יש הרבה ניצולי שואה נזקקים שהיו שמחים לקבל את הכסף הזה".

ההסתדרות הציונית מחזיקה 17% ממניות אוה"ה, אבל היא גם בעלת "מניית זהב" בחברה, המאפשרת לה שליטה באסיפה הכללית שלה. החברה להשבת נכסי נספי השואה, המחזיקה ב–25% ממניות אוה"ה, מחויבת על־פי חוק להעביר מדי שנה 100 מיליון שקל לניצולי שואה נזקקים (לפי חקיקה חדשה, הסכום צפוי לעלות ל–135 מיליון שקל). מקורבים לחברה אומרים שגם ללא שווי מניות לאומי שהיא מחזיקה באוה"ה, החברה מסוגלת לעמוד ביעד זה. בנוסף, האפוטרופוס הכללי מחזיק במניות אוה"ה בשם בעלי מניות (חלקם ניצולי שואה), שלא ניתן לאתרם, חברות הראל וכלל ביטוח מחזיקות 11% ו–6% מהמניות, בהתאמה, ובנק לאומי מחזיק ב–6% מהמניות.

הבנק הציוני הראשון

בנימין זאב הרצל, מייסד התנועה הציונית, יזם את הקמת החברה בסוף המאה ה–19, לאחר שלא הצליח לגייס כסף מנדבנים יהודים עשירים לטובת חזונו להקמת מדינה יהודית. אוה"ה נוסדה ב–1898, במהלך הקונגרס הציוני השני בבאזל, כבנק שמטרתו לשרת את המפעל הציוני. לאחר מכן הבנק פתח סניף בלונדון, בשם בנק אנגלו פלסטינה (אפ"ק), שבתחילת שנות ה–50 נהפך בישראל לבנק לאומי.

עד להתמוטטות מניות הבנקים ב–1983, אוה"ה היתה בעלת השליטה בבנק לאומי. לאחר הלאמת הבנקים, בעקבות פרשת ויסות המניות, נשארו בידי החברה רק 5% מהמניות. עד היום חולמים אנשי ההסתדרות הציונית על החזרת עטרה ליושנה וחזרה לשליטה בבנק לאומי, או לפחות חזרה לקבוצה של גרעין שליטה. עד היום הם מחזיקים בידיהם מכתב מ–1989 משר האוצר דאז, שמעון פרס, שבו כתב כי יש אפשרות שאוה"ה תחזור לשליטה בבנק לאומי.

לפני כשנה נעשה ניסיון להצטרף לגרעין שליטה בלאומי, כאשר בתיווכם של חבר הכנסת לשעבר חגי מירום, אז יו"ר אוה"ה, וחיים רמון, נבחנה האפשרות שהחברה תצטרף לגרעין השליטה של איש העסקים שלמה אליהו, שביקש להשתלט על לאומי. ואולם, מהלך זה לא צלח בסופו של דבר.

באותו הזמן, נגיד בנק ישראל הבהיר את עמדתו הלא נוחה, באופן עקרוני, ביחס לגרעיני שליטה בבנקים, כשאמר בוועדת הכספים כי "בעתיד יהיו בישראל בנקים ללא גרעין שליטה, ויש להתכונן ליום שבו זה יקרה". שמואל סלבין, דירקטור חיצוני באוה"ה, מודה כי בנק ישראל לא רואה בעין יפה את הרעיון שהחברה תצטרף לגרעין השליטה של לאומי.

"האחזקה דורשת תחזוקה"

השבוע פנינו לכמה דירקטורים באוה"ה, כדי להבין, מנקודת מבטם, מדוע החברה צריכה להמשיך להתקיים. "מה זה מטרות חברתיות? טענה כזו צריך להעלות בפני ההסתדרות הציונית, לא נגד החברה", אומר הדירקטור מאיר שביט, לשעבר המפקח על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר. "זה כמו להגיד למישהו 'המכונית שלך מיותרת לגמרי, היא כל הזמן בחניה. אופניים זה מספיק טוב. אבל אתה, כבעלים, רוצה להחזיק את המכונית מטעמים שלך. למיטב הבנתי, להסתדרות הציונית, כמו לכל גוף אחר, יש זכויות קניין כמו לכל אדם אחר. למה לא? בגלל שזה גוף שהוקם על ידי הרצל?"

הדירקטור מתתיהו דרובלס, ח"כ לשעבר מטעם הליכוד ומי שהיה במשך שנים ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, אומר כי "יש איזה 200–250 מיליון שקל שהצטברו בחברה, עודף מרווחי דיווידנדים, ויש אנשים שלוטשים עין אל הכסף הזה. מי שהגיש את התביעה אלה עורכי דין שמחפשים כסף, הם לא צדיקים".

לטענת דרובלס, מטרתה של אוה"ה היא "לרכוש מפעלים ציוניים בישראל, אבל לצורך כך, לא ניגע במניות בנק לאומי, כי בבוא היום נרצה להשתלב בגרעין השליטה של הבנק. אנחנו רוצים להפוך את הבנק לבנק לאומי, כמו שהרצל חלם".

אבל החזון של הרצל מומש. יש מדינה יהודית.

"נכון, אבל יש גם סוכנות יהודית שפועלת. למה יש סוכנות? אפשר לתת את הכסף ישירות למדינה".

נכון.

"אבל צריך לשמור את הקשר בין הגולה לבין ישראל. תראה, אף אחד לא מרוויח מהכסף הזה. הוא סגור ומנוהל".

כדוגמה לפעילות החברה מזכיר הדירקטור ראובן שלום, ראש המטה של יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, את העובדה שאוה"ה היתה זו שהציעה את פרופ' ידידיה שטרן כמועמד לדירקטוריון לאומי. "אנו רואים בכהונתו של שטרן בדירקטוריון הבנק תרומה משמעותית גם לבנק וגם לחברה בישראל. הוא גם פרופסור למשפטים שההתמחות שלו כלכלית, והוא גם איש עם איכויות חברתיות בולטות", אומר שלום.

ומה עם להשפיע בנושא של שיעור הריבית בפיקדונות והפחתת עמלות?

"ידידיה שטרן הוצע על ידינו, אבל הוא לא נציג שלנו. הוא לא מתייעץ אתנו מה לעשות שם. ואולם, בחרנו אדם עם איכויות לדירקטוריון".

אז בשביל זה אתם קיימים, בשביל להציע דירקטורים לבנק לאומי?

"המטרה של החברה נקבעה על ידי בנימין זאב הרצל, והחברה לא זונחת את המטרות שלו. האחזקה בבנק לאומי זה לא משהו ששמים בארון, זה דבר שדורש תחזוקה".

כאמור, חלק מהדירקטורים באוה"ה הם בעלי אופי פוליטי מובהק. כך לדוגמה, אפשר למצוא ביניהם את חברות הכנסת לשעבר מאשה לובלסקי (העבודה) ועמירה דותן (קדימה), את השר לשעבר שמעון שטרית (העבודה) ועסקני מפלגות אחרים, פחות מוכרים לציבור הרחב. בעבר כיהנו כראשי החברה הח"כים לשעבר מירום ממפלגת העבודה ודב שילנסקי מהליכוד.

מלבד אלה, אפשר למצוא בדירקטוריון גם שמות בכירים בשוק ההון: בנוסף לשביט ולפורר, ובנוסף לסלבין, פעיל הליכוד שהיה בעברו מנכ"ל משרד האוצר, חבר בדירקטוריון דורון תמיר, שותף בכיר במשרד עורכי הדין יגאל ארנון.

דירקטורים חיצוניים (דח"צים), כמו גם פורר בשל "תרומתו המיוחדת", מקבלים על כל ישיבת דירקטוריון 2,536 שקל בנוסף לגמול שנתי של 68 אלף שקל. דירקטורים אחרים בחברה מקבלים 2,300 שקל לישיבה, ו–62 אלף שקל גמול שנתי. ב–2012 הסתכמו הוצאות הנהלה וכלליות של אוה"ה ב–3 מיליון שקל - וקרוב לחצי מהסכום הוא עלות שכרם של הדירקטורים. בסוף החודש, אמורים להתמנות שלושה דירקטורים חדשים, ושניים מהדירקטורים הקיימים אמורים לפרוש - כך שמספר חברי הדירקטוריון יגדל ל–15.

"גם אני הייתי רוצה להיות דירקטור באוה"ה", אומר חבר בוועד המנהל של ההסתדרות הציונית. "איך ממנים דירקטורים? שאלה טובה. אני יודע שזה מאוד מבוקש. הרבה פעמים שאלתי איך אני יכול להיות דירקטור. יש נוהל מסודר, אבל למיטב ידיעתי, הוא לא מיושם. צריכה לבוא הודעה מראש שיש תחלופה, והנה, אתה עכשיו מודיע לי על המינויים החדשים".

ציונות סולארית

ראובן גרסטל, מנכ"ל אוה"ה, מודה כי לפני כמה שנים החברה קפאה על שמריה, אך בשנים האחרונות, לטענתו, נפח הפעילות של החברה גדל באופן ניכר, בהתאם למטרותיה המקוריות. עם זאת, דו"חות החברה מראים שלעומת שווי מניות של כמיליארד שקל, הרי שהשקעותיה השונות מסתכמות בכמה עשרות מיליוני שקלים בלבד. זאת, כאמור, מכיוון שהחברה מסרבת למכור את אחזקתה בלאומי לצורך השקעות רציניות יותר.

תומר אפלבאום

"החברה הגדירה לעצמה שהיא רוצה לעסוק בהשקעות ציוניות ריאליות, לטובת המשך הפיתוח של מדינת ישראל", אומר גרסטל. "התחייבנו להשקיע 50 מיליון שקל בגופי תשתיות ובאנרגיות ירקות, דרך קרנות. מלבד זאת, השקענו בפרויקטים סולאריים בקיבוצים, ואנחנו ממשיכים לבחון השקעות בתחום זה. אם יפרקו את החברה, איזשהו עני אחד יקבל כסף? הכסף יילך לבעלי המניות השונים, לא לקשת המזרחית או לעמותת תהודה".

אמיר פלד, יו"ר הדירקטוריון ואיש תנועת מכבי, סבור כי אין הצדקה למתקפה על החברה. "הוצאות הנהלה וכלליות הן נמוכות מאוד. עלות השכר של המנכ"ל, שעובד בחצי משרה, היא 31 אלף שקל בחודש. אין דברים כאלה בבורסה של תל אביב. זו חברה שלחלוטין לא מבזבזת כספים על מנגנון. בכלל, הסוגיה כאן רחבה יותר ונוגעת לכל המוסדות הציוניים שהוקמו לפני קום המדינה: האם לקק"ל יש זכות קיום? האם לסוכנות היהודית יש זכות קיום? אלה שאלות שצריך להפנות לכלל החברה הישראלית".

סלבין מחדד את הדברים: "בשנים האחרונות החברה מתעניינת בהשקעות שנושאות ריבית לטווח ארוך. לא בטוח שיש חברות המנוהלות יותר טוב ממנה בהרבה. השאלה היא איך ממקסמים את ה–5% שבהם אנו מחזיקים. חוץ מזה, להגיד שקריף הוא המייצג של האינטרסים הלאומיים, זה קצת מצחיק".

לדברי רו"ח יצחק פורר, מייסד פירמת הביטוח קוסט־פורר ודירקטור באוה"ה, "בשנתיים הראשונות שלי בתפקיד, היה רעיון שהחברה תהפוך לחלק מגרעין השליטה בבנק לאומי, אבל זה לא הסתדר. כיום החברה עוסקת במטרות ציוניות, כמו אנרגיות סולאריות ותשתיות. דברים כאלה לוקחים את הזמן שלהם. צריך לעשות את זה בשכל, לאט־לאט".

האם לא כדאי למכור את מניות לאומי כדי להגדיל את ההשקעות האלה?

פורר: "כרגע עוד יש מה להשקיע, בהתאם לתוכניות ולהתחייבויות. כשנגמור עם זה, יצטרכו לדון מחדש במימוש המניות של לאומי".

יניב פגוט, האסטרטג הראשי של קבוצת איילון, סבור כי הטיעונים של ראשי החברה לא משכנעים. "בשורה התחתונה, אין היגיון ליישות הזו", הוא אומר. "אני מכיר את הטענה של השקעות במיזמים סולאריים, אבל יש מספיק חברות טובות שעושות את זה. מה אוה"ה יודעת לעשות שאחרים לא יודעים? תשאיר את התחום הסולארי לאנשים שיודעים לעשות את זה. כיום, מי שקונה מניות אוה"ה, מקבל בעצם הנחה על מניית לאומי. זאת הסיבה לקנות מניה של החברה - ולא יכולות ניהוליות יוצאות דופן בתחום הסולארי. מצד שני, כל עוד נשמר הפער בין שווי השוק להון העצמי, אז בעלי המניות מפסידים כאן הרבה כסף, אם הם לא מממשים".

נכס מניב לפוליטיקאים

אלא שאם תשאלו את אנשי ההסתדרות הציונית העולמית, אין שום צורך לממש את פוטנציאל הרווח של אוה"ה. ניתן, ואף רצוי, להסתפק בדיווידנדים המגיעים להם כבעלי מניות. כסף זה משמש לתפעול השוטף של ההסתדרות הציונית.

זה נשמע מעט מפתיע, בהתחשב בכך שההסתדרות הציונית מוכרת כגוף מטה בלבד, שהאכסניה העיקרית שלו היא הסוכנות היהודית, שאליה מגיעים תרומות מיהודים עשירים מכל העולם. אלא שב–2009 בוצע שינוי ארגוני, ושני הגופים נפרדו זה מזה ופועלים באופן עצמאי. "אחרי ההפרדה שנעשתה, נקבע שהסוכנות תעסוק בנושאים של עלייה וחינוך, וההסתדרות תעסוק בסוגיות אחרות של ציונות, כמו עידוד של חזרת יורדים לישראל וחיזוק קהילות יהודיות בחו"ל", מסביר מקור בהסתדרות הציונית. "עד לפיצול, ההסתדרות הציונית כמעט שלא עשתה כלום, אבל כעת היא צריכה כסף. היא אמנם מקבלת קצת מהתורמים של הסוכנות היהודית וקק"ל, אבל לא הרבה - כי אין טעם להתחרות על אותם תורמים. לכן, הכסף של אוה"ה נחוץ. לדעתי, צריך להסתכל על החברה כעל נכס מניב. באותו אופן, יש להסתדרות הציונית בניין ברחוב קפלן 17 בתל אביב, שכל שנה מקבלים עבורו 4 מיליון שקל דמי שכירות. זה בניין ששווה 75 מיליון שקל - המון כסף, אבל למה שנמכור אותו?"

מאחורי השינוי הארגוני והגברת הפעילות של ההסתדרות הציונית, מסתתר יתרון נוסף עבור העסקנים והפוליטיקאים. לא רבים מודעים לכך, אבל ההסתדרות הציונית היא אחד הגופים הבודדים שלפי חוק חובת מכרזים, פטור ממכרז. משמעות הדבר היא שפונקציונרים במשרדי ממשלה יכולים להזרים כספים בקלות רבה יותר למטרות שלהם, דרך ההסתדרות הציונית (שתחתיה נמצאת גם החטיבה להתיישבות - זרוע הביצוע להקמת התנחלויות).

ככה נסגר המעגל הפוליטי: הבכירים למעלה דואגים להמשך קיום חברה כמו אוה"ה, שמזרימה כספים להסתדרות הציונית - בעוד הפעילים בדרגות הביניים הנמוכות יותר נהנים מהזרמת פרויקטים מהממשלה, בזכות הפטור ממכרז. "הכי קל למשרדים הממשלתיים להעביר את הכספים דרכנו", מסביר המקור בהסתדרות הציונית. "הליכוד או הבית היהודי, מפלגות שיש להן נציגות בהסתדרות הציונית, אוחזות במשרדים חשובים. זה לא שמזרימים כסף לטובת כיס פרטי של מישהו - נותנים את הכסף למטרות ציבוריות אמיתיות. אבל על הדרך, זו גם הזדמנות לתחזק פעילים שמקבלים תפקידים".

מההסתדרות הציונית העולמית נמסר בתגובה: "ככל שתתבקש עמדתנו לגבי קיום חברת אוה"ה, נעשה זאת במסגרת ההליך המשפטי. בשנים האחרונות, מעת שההסתדרות הציונית העולמית היתה לבעלת השליטה בחברה, החלה אוה"ה להשקיע בתחומי תשתיות לאומיות עשרות מיליוני שקלים. ההסתדרות הציונית העולמית עוקבת אחר פעילות החברה, שהינה בעלת מניות מרכזית בבנק לאומי. במסגרת זו ראויה לציון פעילותה המבורכת של החברה בעניין תיקוני החקיקה הבנקאית, שהשפיעו על זכויות החברה ועל בעלי מניותיה. ככל בעלי המניות, ההסתדרות הציונית העולמית מקבלת דיווידנדים מהחברה, ואלה משמשים את התנועה הציונית למימוש פעילויותיה בישראל ובתפוצות. הצעת מועמדים לכהונת דירקטורים נעשית על פי החוק, ובשים לב לאופיה של החברה, מטרותיה ופעילויותיה. במסגרת 'ההפרדה' בין ההסתדרות הציונית העולמית לסוכנות היהודית, הועברו אליה מניות באוה"ה. מניות אלה ונכסים נוספים הם נדבך בחוסנה הפיננסי של ההסתדרות הציונית העולמית".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#