הכירו את טל קינן - הישראלי שמנהל מיליארדים בשביל עשירי מדינות ערב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכירו את טל קינן - הישראלי שמנהל מיליארדים בשביל עשירי מדינות ערב

טל קינן הוא מנהל השקעות ישראלי עם השכלה אמריקאית ולקוחות מכל העולם, כולל ערב הסעודית ■ מפגשיו הרבים עם שכנינו שיכנעו אותו שישראל חייבת להשתלב במרחב שבו היא נמצאת - לטובת עתיד כלכלי טוב יותר

51תגובות

טל קינן, 44, הוא מנהל השקעות ישראלי ומייסד בית ההשקעות KCPS Clarity, אבל נדמה שהוא חצוי בין שני עולמות. הוא יליד ארה"ב, שם למד עד סיום התיכון. לאחר מכן עלה לישראל, התגייס לצבא ושירת כטייס קרב בחיל האוויר. התחנה הבאה שלו היתה קריירה בתחום הפיננסים בארה"ב, אבל לפני כשבע שנים עשה שוב עלייה - כדי להקים בית השקעות בישראל. כיום הוא מנהל 6 מיליארד שקל, כספי קרנות של מוסדות אקדמיים ומוזיאונים מרחבי העולם.

חלק מהכספים שמנהל קינן מגיע ממקור מפתיע יחסית כשמדובר בבית השקעות השוכן במגדלי עזריאלי בתל אביב - עשירי מדינות ערב. הרקע המגוון שלו הוא כנראה הגורם לכך שקינן נהנה מקשרים עסקיים שמנהלי השקעות אחרים בישראל לא יכולים לדווח עליהם. "ההיכרות שלי עם אנשי פיננסים במדינות ערב נובעת מכך שבסך הכל מדובר באנשים שעובדים מול אותם מרכזים פיננסיים ברחבי העולם כמוני", הוא מסביר. "לקוחות מהמפרץ הפרסי עובדים בדרך כלל עם מוסדות פיננסיים הממוקמים בשווייץ, ושם הם מקבלים המלצות על בית ההשקעות שלנו".

עבודה עם ישראלים היא בכלל אופציה עבורם?

"נכון שיש בארצות ערב משפחות שלא יעשו אתנו עסקים, אבל יש גם כאלה שאין להם שום דבר נגדנו כישראלים. לא מזמן נפגשתי עם אדם בכיר מאוד מערב הסעודית, איש עסקים שלא התבייש לומר לי שאם הוא נזקק לקרדיולוג, עורך דין או מנהל כספים - יש בני אומה אחת בלבד בעולם שהוא סומך עליהם".

תומר אפלבאום

אתם מצליחים לתקשר בנושאים עסקיים בלי לערב פוליטיקה?

"אני פעיל בארגון Young Global Leaders
(YGL), הפורום הצעיר של הפורום הכלכלי העולמי המאגד כ–700 צעירים מכל העולם. המפגש הראשון שלנו היה בטנזניה, וזה היה מרתק. כולם היו בראש של תיקון עולם והגיעו לשם מתוך הבנה שמשאירים את הציניות בחוץ.

"בלילה הראשון של הכנס נכנסתי למעלית כדי לעלות לחדר המלון שלי, ונכנסה אתי אשה שהיא יו"ר קרן ההשקעות של ואליד בן טלאל (נסיך ממשפחת המלוכה הסעודית הנחשב לאחד מעשרת האנשים העשירים בעולם, ח"ע). אשה מרשימה מאוד, שפתאום התחילה לדבר אתי בערבית, אני לא יודע למה. בתג השם שלי היה כתוב טל, אולי היא חשבה שזה טלאל.

"היא שאלה מאיפה אני ועניתי לה בשפתה שאני מישראל. מיד ראיתי על הפנים שלה שהתשובה לא עשתה לה טוב. היא שאלה אם אני ישראלי־פלסטיני, ואמרתי לה בערבית משהו שאני מצטער עליו עד היום: 'לא, אני ישראלי־ישראלי'".

מה היית צריך לומר?

"הייתי צריך לומר 'ישראלי־יהודי'. היא יצאה מהמעלית, וביום השני של הכנס היא שמרה על מרחק ממני. סיפרתי על כך לידידה טובה שלי שהשתתפה גם היא בכנס, והיא החליטה שהיא חייבת לקשר בינינו ושאני חייב להכיר את האשה הזו. היא יצרה שיחה בין שלושתנו, ואז עזבה, כך שמצאנו את עצמנו משוחחים לבד. דיברנו על הילדים ועל המשפחות שלנו, והיה בינינו קליק.

"רק שאחרי כמה דקות של של שיחה כזו, היא אמרה לי שיש פיל שהיא חייבת להוציא מהחדר, והצהירה באוזני: 'אתה אדם נחמד, אבל אתה לא חלק מהמזרח התיכון. אני רוצה שתחיו, אבל מבחינתי אין לכם שום זכות ריבונית פה. אתם יושבים על אדמתנו ואני לא מקבלת אתכם כישות ריבונית'. ואז היא חזרה לדבר על התמונות של הילדים, כאילו כלום. עניתי לה שאין לי אופציה לקבל את הדברים שהיא אמרה, שזו פשוט לא אפשרות מבחינתי.

"הוספתי ואמרתי לה שאם נתחיל להתנהל כאזור - ולא כמדינות נפרדות - נוכל לשנות את זה, ושאם רק נשתף פעולה, התרומה שכולנו יכולים להעניק לאזור תהיה כל כך גדולה. המזרח התיכון, למעט ישראל, מפגר בצמיחה שלו אחרי העולם. החובה שלנו היא לא לוותר וכל הזמן לחפש הזדמנויות שיאפשרו לנו להשתלב פה ומודלים חדשים של שיתוף פעולה - ובוודאי עכשיו, בתקופה הזו שבה האזור כל כך דינמי ועשוי לייצר הזדמנויות חדשות".

היכן למדת ערבית?

Bloomberg

"התחלתי ללמוד ערבית כשלמדתי באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב. המרצה שלי היה סורי. בתיכון נוצר אצלי קשר חזק לישראל וחשבתי שאולי אחיה בה יום אחד, ואז למדתי בג'ורג'טאון, והיתה בה התוכנית הטובה ביותר בארה"ב ללימודי ערבית - דבר שתמיד עניין אותי".

דווקא הישראלים לא נוטים ללמוד ערבית.

"אני מבין את התסכול של הישראלים, שמרגישים 'לא מקובלים' פה, במזרח התיכון, ואת הרצון להתנתק ממנו ולהתקבל לעולם הנאור. אפשר לומר גם שעד היום לא היתה לנו ברירה. אבל עלינו למצוא מודל שיאפשר לנו להשתלב כאן, ואני מתחיל לראות סימנים לכך שהגיע הזמן לזה".

למה הלקוחות מהעולם הערבי בחרו בכם?

"רוב הלקוחות שלי הגיעו בהמלצת לקוחות אחרים. כשאנחנו פוגשים לקוחות מהנסיכויות הערביות כמעט לא אכפת להם שאנחנו מישראל. הם מבינים שאולי לא יוכלו לבקר במשרדים שלנו בתל אביב, אבל למרות שיש כאלה שדווקא היו רוצים, זה לא משנה להם".

ואיך התקשורת מתנהלת?

"הפעילות מול כל לקוח שם נעשית דרך ישות שרשומה באיי קיימן או באירלנד, והכל נעשה באנגלית. במשפחות של העשירים הסעודיים יש לרוב 'פמילי אופיס' (מוסדות פיננסיים לניהול רכוש משפחתי, ח"ע), שמאוישים על ידי בריטים או הודים שמדברים אנגלית".

מה עם קשרים עסקיים עם הערבים הקרובים יותר אלינו, ברשות הפלסטינית?

"על רקע הכאוס האזורי, אחת המדינות היחידות במזרח התיכון שנבנית ולא מתפרקת היא פלסטין. מי שמסתובב כיום ברמאללה יכול לראות את זה. אנחנו עושים שם עסקים ויש לנו הרבה מערכות יחסים אישיות שם. זו מדינה מסודרת, עם מוסדות מסודרים וביטחון ברחובות. כיום אני מרגיש בטוח לשבת ברמאללה עם אנשים שמדברים עברית ויודעים מי אני.

"יש מעט מאוד מקומות בישראל שמחירי הנדל"ן בהם גבוהים יותר מברמאללה, ושם ובשכם יש מסה קריטית של אנשים שיש להם הרבה מה להפסיד אם השקט לא יישמר. זה נהדר לסביבה, יש פחות סיבה להתקומם. כיום יש ברשות הפלסטינית קהילה עסקית שמשקיעה כסף רב בבנייה של מדינה.

"יש לנו גם אחזקות בחברות פלסטיניות, כולל חברות אנרגיה והבורסה של שכם. אלה אחזקות שנובעות משיקול כלכלי טהור. תחום הגז, למשל, עומד להתפתח באופן משמעותי ברשות, כי בעוד בישראל יש כבר חדירה של תשתית הגז, ברשות אין בכלל - וזו הזדמנות עבורנו. בעקבות תגליות הגז, זו בחירה טבעית בשבילם להקים משק אנרגיה שמושתת על גז.

"אנחנו כישראלים אוהבים להסתכל על המצב בינינו לבין הרשות כעל משחק סכום אפס, וזה לא תמיד כך. נכון שכשמדובר בשטח, באדמות, זה כך. כל קילומטר הוא או שלך או שלהם. אבל כשמדובר בשגשוג כלכלי זה לא המצב, וראייה כזו תגרום לנו לפספס את הפתרון. שגשוג כלכלי פלסטיני הוא שגשוג ישראלי.

"המגמה כיום ברשות היא הפוכה לכל העולם הערבי. הם מתגבשים וצומחים. לא שאין סכנה שזה יידרדר, אבל כרגע הם צומחים. ומחר, כשתקום שם מדינה ערבית, יהיה להם שותף כלכלי אחד: ישראל. זה יגדיל הרבה מהשווקים שבהם חברות ישראליות פועלות. רואים את זה אפילו עכשיו. ניסיתי לעזור בזמנו לבשאר אל־מסרי (איש העסקים שבונה את העיר רוואבי בסמוך לרמאללה בימים אלה, ח"ע), כשהיה הרבה רעש סביב זה שהוא לא משתמש בחומרים מהתנחלויות. והוא אמר לי שהוא לא יכול להגיד לציבור שלו שהוא עובד עם ההתנחלויות, ושגם כך יש לו בעיה עם כך ש–70% מהספקים שלו ישראלים. כששואלים אותו על כך בתקשורת הפלסטינית הוא עונה: 'אם מישהו אחר יודע איך לבנות עיר, שיקום'.הקהילה העסקית הפלסטינית היא לא ציונית, אבל רובה פרגמטית. אלה אנשים שאם תשאל אותם, הם יגידו שהם רוצים שישראל תמשיך להתקיים. וזו אמירה חזקה שמפוספסת אצלנו".

לא בטוח שהפלסטיני הפשוט רוצה שישראל תמשיך להתקיים.

"נכון, אבל האדם הפשוט לא מבין מאיפה מגיע האוכל לצלחת שלו. זה בדיוק כמו הישראלים שיוצאים נגד ארה"ב ומזלזלים בה ואומרים שהם לא צריכים אותה. הם לא מבינים שה–16–F מגיע רק משם. אנחנו חיים בעולם מורכב, עם רשתות של תלות בין מדינות, ואנחנו סובלים מהניתוק שלנו מהאזור הגיאוגרפי שלנו הרבה יותר ממה שהישראלי הממוצע מבין. כשהישראלי הממוצע חושב על דיווידנד השלום הוא חושב על אפשרויות היצוא והתיירות שאנחנו מפסידים, אבל יש דברים אחרים שהוא מפספס.

"ישראל היא כיום כלכלת אי. ההשפעה של זה מתבטאת בשני תחומים: באפשרויות היצוא המוגבלות שלנו, ובכך שיש תעשיות שפועלות במשק שלנו ובהן השילוב של בידוד כלכלי וקוטן השוק גורמים בהכרח לניצול של הלקוחות הישראלים. כשהשוק המקומי מונה רק 8 מיליון בני אדם, יש תעשיות שמרוויחות רק אם הן משרתות את כל השוק או לפחות חצי ממנו. אין בישראל מקום למיליון בנקים, לעשר חברות תעופה ולעשרה ספקי חלב, חברות כרטיסי אשראי וטלפוניה. זה אומר שבתעשיות רבות נצטרך לחיות עם מונופולים, אוליגופולים וקרטלים.

"רואים את זה גם ביבוא. אין מקום לשלושה יבואנים של מיצובישי בישראל. בארה"ב, רק במחוז לוס אנג'לס יש כמה יבואנים של טויוטה. אם היו פה יבואנים אזוריים זה היה נראה אחרת. בבלגיה, למשל, אם אתה קרוב לגבול עם הולנד - ברור לכולם שתשרת בעיקר לקוחות הולנדים.

"אני מאמין במה ששמעון פרס קורא לו 'בנלוקס ירדן־פלסטין־ישראל'. אני לא בא לומר משהו פוליטי, אלא כלכלי: אילו יכולנו לפתח כלכלה אזורית, מצבנו היה משתפר ברמת התחרות בצורה שרוב האוכלוסיה הישראלית לא מבינה אותה. כיום כל עסק פה רוצה להרוויח, ואני לא מאשים את העסקים שמנצלים את השוק. כך גם כשמתייחסים ליצוא. היצוא הקיים נהדר, אבל העובדה שאנחנו לא עובדים עם השכנים מגבילה את אפשרויות היצוא שלנו לתחום התוכנה. אין לנו אפשרות לשלוח מוצרי חלב אל מעבר לים. אם היה אפשר למכור במצרים היינו רואים את ההשפעות של החדשנות הישראלית גם בתחומים כאלה, אפילו של מוצרי חלב. מבחינה זו, התקופה הזאת היא הזדמנות".

כלכלת הרשות קטנה מכדי לשנות את מצבנו.

"הרשות הפלסטינית היא לא פתרון לכלכלת האי שלנו, אבל היא כן מגדילה את השווקים שישראל משרתת ב–40%–30%. כלכלת הרשות יכולה אולי להוות גשר לכלכלות אחרות.

"ארגנתי יחד עם שותף ערבי קבוצה של כ–20 אנשים מתוך ה–YGL, יהודים וערבים, שנפגשים כל שנה בדאבוס ובאיסטנבול. התכנסנו שם, קבוצה של אנשי עסקים ובכירי הכלכלה, ממשפחות מלוכה וגם מבנקים מרכזיים, מתוך רצון להקים קהילה קטנה, ללמוד אחד על השני ולייצר ערוצי תקשורת בין־אישיים, כדי לשאול שאלות ולקבל תשובות.

עופר וקנין

"אני מרגיש מגמה של שינוי דורי בעולם הערבי. כל אנשי הפורום שלי הם בני פחות מ–50, וככל שהם מגיעים ממקומות שרחוקים יותר מישראל אפשר לראות שלבני הדור הצעיר לא אכפת מהסכסוך היהודי־ערבי. יש במדינות האלה דור ותיק עם דעות מושרשות שזוכר את ההשפלה של מלחמת ששת הימים, ודור צעיר שמבחינתו אין משמעות לישראליות. אצל הפלסטינים, אגב, זה הפוך: יש דור ותיק שעבד בישראל ומדבר עברית, ומבין שאנחנו והפלסטינים מסובכים אחד עם השני. ויש דור צעיר שגדל מאחורי החומה - שאני אגב מאמין בה וחושב שהיא הצילה חיים - אבל זה דור שראה ישראלים רק עם מדים".

איך מתבטאת העוינות של הדור הצעיר הזה?

"יש כיום ברמאללה קבוצה של 40 סטארט־אפיסטים, שאמור להיות להם כל אינטרס עסקי להכיר ישראלים ולהיפגש אתם - אבל הם לא מעוניינים. וזה הדור שיקבל את ההחלטות ברשות בעוד עשור.

"בארה"ב פגשתי פעם אשת תקשורת מצרית, והיתה לנו שיחה מעניינת מאוד. אמרתי לה שיש לה ראיית עולם חדה והגיונית בנוגע לכל דבר בעולם, חוץ מישראל. והיא הסבירה לי את זה ככה: 'העולם הערבי שאליו אני שייכת חווה תבוסות חריפות במשך 1,000 שנה, ועדיין לא עיכל את זה שהוא לא הפסגה התרבותית של העולם. אנחנו ממשיכים להיאחז בזה שכבר לפני 1,000 שנה אפשר היה להעביר מסר מבגדד למרקש בתוך 24 שעות - משהו שלא התקיים בשום מקום בעולם. אנחנו נאחזים בידיעה שכאשר כל העולם היה בחשיכה, הקלאסיקה היוונית שרדה רק בערבית, בספרייה של אלכסנדריה, על כל מחקרי האסטרונומיה שלה. ואם לא די בהשפלה הזו, יש מולנו את ישראל - שהיא התגלמות הקולוניאליזם הכי נוראית שיכולה להיות, ובה אחד העמים החלשים בעולם יצר יהלום מול הפרצוף שלנו. לראות את זה זה הדבר הכי קשה בשבילנו. על רקע ההשפלה הזו, העדר נורמליזציה זה הקלף האחרון שאנחנו מחזיקים נגדכם. וזה שאני רואה שהעדרה פוגע בך מראה לי שהכוונה שלי השיגה את מטרתה'".

איך אתה עונה לאמירות כאלה?

"שאפשר לעזור לפלסטין לשגשג כך שהיא תהווה דוגמה לכל העולם הערבי, שיראה מה יכול לצמוח משיתוף פעולה. כך אנחנו ניבנה".

יש מי שטוענים שאין פרטנר.

"נלחמתי בשביל ישראל והייתי נלחם עבורה שוב. אבל האמירה שאין פרטנר היא כניעה במלחמה".

"אני מודאג מאוד מהנטייה הישראלית להסתגר"

את בית ההשקעות שלו הקים קינן ב–2006, יחד עם דיוויד שטיינהארט וג'יי פומרנץ, לאחר ששאל את עצמו איך ייתכן שאחרי מאות שנים שבהן היהודים היו ידועים בהיותם מלווים בריבית ובנקאים - דווקא כאן, בארץ הקודש, הם זנחו את ייעודם והפסיקו לנהל את הכספים של הגויים מרחבי העולם. לדבריו, הוא מודאג מאוד מהנטייה הישראלית להסתגר בבית פנימה ולהתנתק מהעולם.

כך, למשל, הוא מקפיד לשלוח את שלוש בנותיו לבתי ספר אמריקאיים דוברי אנגלית. "אני מאמין בעולם גלובלי ובתחושת זהות של יהודי קוסמופוליטי, מעורבת עם ישראליות", הוא אומר. "השפה העברית היא אחת המעמסות הגדולות של ישראל בעת המודרנית. אחת התכונות שקידמו את העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה - ואפשר לומר שאנחנו העם הכי פרודוקטיבי בעולם מבחינה כלכלית - היא הקוסומופליטיות היהודית. בין אם במרוקו, בפרס או בגרמניה, ליהודים תמיד היתה נטייה לקוסמופוליטיות. רק בישראל אימצנו לנו שפה שבסך הכל 7–6 מיליון בני אדם בעולם דוברים אותה. זו אחת הטעויות של הישראלים בעת המודרנית. לאורך כל ההיסטוריה היהודים תמיד הקפידו לשלוט בשפה של המקום שבו הם גרו, בשפה נוספת ובעוד שפה יהודית - לדינו או יידיש. ההחלטה שבישראל תהיה רק עברית, כדי ליצור ייחוד וזהות, היא נטל על היהודים. אני רואה את זה בכל מקום שאני הולך אליו בעולם.

"זה התרחש במקביל לכך שההנהגה הישראלית בחרה להתרכז בעשורים הראשונים במלחמות ובחקלאות, ושכחה שעל מלחמות צריך לשלם בבנק. החקלאות והמלחמות אולי היו חשובות בתחילת הדרך ובלעדיהן לא היתה קמה מדינה, אבל כיום זה נטל שאנחנו משלמים עליו מחיר גבוה מאוד. היינו צריכים להיות הכי פתוחים לעולם שרק אפשר.

"השפה האנגלית היא שפת המסחר הבינלאומית החזקה והדומיננטית ביותר שהיתה אי פעם. אם תבחן את רשימת 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם, אולי עשר מהן לא דוברות אנגלית. כל סחורה וכל חוזה עתידי נקובים כיום בדולרים אמריקאיים. מי שמבקר בסין רואה שפגישות בין יפנים לסינים נעשות באנגלית. ואני, בניגוד לרבים אחרים, מאמין שגם בסוף המאה הזו ארה"ב תהיה המעצמה הגדולה בעולם".

אתה לא צריך לשלוח את הילדות ללמוד מנדרינית?

"במונחים של תוצר לאומי לנפש, סין היא עדיין גמד לעומת ארה"ב. יש לי לקוח סיני־אמריקאי, איש עשיר מאוד שלא מזמן החליף את העוזר האישי שלו. העוזר המפוטר היה אדם מוכשר מאוד, אז שאלתי למה הוא החליף אותו, והוא ענה לי שהעוזר החדש שולט במנדרינית. אני צחקתי על החברים שלי ששולחים את הילדים שלהם ללמוד מנדרינית כדי שכל ההזדמנויות ייפתחו בפניהם בעתיד. למה זה טוב? כדי שיוכלו להיות עוזר אישי ולהזמין מקום במסעדה עבור הבוס? ארה"ב היא תופעה שמשמרת את עצמה יפה מאוד. יש בה נגישות רחבה להזדמנויות".

מה שיעור הלקוחות הלא־יהודים שלכם?

"80% מהלקוחות שלנו אינם ישראלים, אבל להערכתי הרוב יהודים".

ואת הכסף של כולם אתם מנהלים מישראל?

"יש לנו משרדים בניו יורק, אבל אנחנו מחזיקים שם כיום רק מנהלי לקוחות, כלומר לא מנהלים שם את הכסף. כיום אני יכול לבנות בישראל צוות שאין לי שום אפשרות לבנות בניו יורק. יש פה כל כך הרבה כישרון".

ישראלים מוכשרים בניהול השקעות יותר מהאמריקאים? הרי אנחנו בסך הכל מחקים אותם.

"בארה"ב, על כל מנהל השקעות מוכשר מתחרים 10,000 בתי השקעות. כאן אין היצע משרות כזה, ויש לי יתרון יחסי. ככל שמדובר בממשק, בנוהלי העבודה, באפשרויות ובמשכורת, אני מציע לאנשים עם הרקע הנכון משהו שאף אחד אחר לא יכול להציע להם פה בישראל. מדובר בעבודה מול כל שוקי העולם ובשכר בקנה מידה של וול סטריט".

גם אחרי שנים רבות בישראל, נראה שקינן עדיין לא אימץ את צורת המחשבה הישראלית־צברית. "כשבאתי לישראל כילד, במסגרת התנועה, ונפגשנו עם ילדים ישראלים, היה אחד שהתבקש לסכם את המפגש עם הילדים האמריקאים ואמר: 'פעם חשבתי שישראל גדולה והעולם הוא קטן, והיום אני מבין שהם בערך שווים בגודלם'. אנחנו רואים את העולם כולו בעיניים ישראליות. כשאני נוסע במכונית ושומע בחדשות שהדולר התחזק, אני לא יכול שלא לחשוב עד כמה האמירה הזאת בעייתית - ומראה שהישראלים לא מבינים מה זה הסירה ומה זה הים פה. זה משל לתפישת העולם של הישראלים, שמדגישה את ייחודיות הבעיות של ישראל. אבל אנחנו בסך הכל משק קטן שסובל ונהנה מתופעות גלובליות".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#