מידע פנים: הדרך היחידה להרוויח בבורסה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מידע פנים: הדרך היחידה להרוויח בבורסה

החוק מגדיר שימוש במידע פנים לשם הפקת רווחים כעבירה פלילית שנושאת עונשי מאסר, אבל המציאות תמיד נזילה ומעורפלת יותר מלשון החוק. בפועל, יש לא מעט דרכים להשתמש במידע כזה - ולחמוק מעונש

22תגובות

סמנכ"ל הכספים של חברת אלספק הנדסה, אפרים קדץ, בוודאי לא חשב שייזכר כנושא המשרה הבכיר הראשון בתולדות המדינה שנשלח לכלא בשל שימוש במידע פנים. בספטמבר 2012 הוא נשלח לעשרה חודשי מאסר בפועל על ידי שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, שהחליט שהגיע הזמן להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות של שימוש במידע פנים. קדץ ערער לבית המשפט העליון וטען כי מדובר במעידה חד פעמית, ושאין הצדקה להעלות את רף הענישה דווקא על גבו, אך ללא הועיל. בית המשפט העליון הותיר את העונש בתוקף, והמשנה לנשיא, מרים נאור, חידדה: "מי שיעבור בעתיד עבירות של שימוש במידע פנים, מוטב שיידע כי הוא צפוי לעונשי מאסר בפועל, עונשים חמורים בהרבה מזה שהוטל הפעם על קדץ".

ההחמרה בענישה אצלנו עדיין לא מתקרבת לתג המחיר המוצמד לעבירות מידע פנים בארצות הברית. באחרונה הודתה קרן הגידור SACבעבירות מתמשכות של הונאת משקיעים ובשימוש במידע פנים, ושילמה קנסות בהיקף כולל של 1.8 מיליארד דולר. ההליכים המינהליים נגד מייסד הקרן, סטיבן כהן, נמשכים, וכמוהם ההליכים הפליליים נגד בכירים אחרים בקרן הגידור. לפי הפרסומים, הקרן סחרה במניותיהן של יצרנית המחשבים Dellוספקית השבבים Nvidiaורשמה רווחים של 1.4 מיליון דולר ממידע פנים. הוסיפו לכך את העובדה שההודאה חושפת את הקרן לתביעות אזרחיות מצד משקיעים, והמסקנה היא שאסטרטגיית האכיפה של התובע הכללי של מנהטן מרתיעות למדי.

ואצלנו? למרות דגלוני האזהרה שמנסה הרשות לניירות ערך, בגיבוי בית המשפט, להציב מעל עבירת השימוש במידע פנים, התחום רחוק מלהיות סגור הרמטית. אפילו פרשת אלספק הנדסה עצמה ממחישה עד כמה הרשות נוהגת סלקטיביות באכיפה, בלית ברירה.

היקף השימוש במידע פנים באלספק הנדסה הדהים את חוקרי הרשות. בדו"חות התקופתיים שפורסמו בסוף מארס 2009, דיווחה החברה על משא ומתן לקראת חתימה על חוזים לאספקת טכנולוגיות חשמל לחברות ספרדיות. המנכ"ל, יורם הררי, יצא לספרד לחתום על ההסכמים, וב־5 באפריל הודיעה אלספק שההסכמים אכן נחתמו. בימים שלפני ההודעה זינק מחיר המניה בשוק ב־49% וביום פרסום ההודעה עלתה המניה בכ־6% נוספים. הזינוק הקפיץ את חוקרי הרשות. הם גילו שרבים מעובדי החברה רכשו מניות של החברה וגם טפטפו מידע לבני משפחה ולחברים.

בכירים ברשות לניירות ערך דיברו על תרבות ארגונית לקויה. עשרות קיבלו מידע פנים. ואולם למרות זאת, לא כל מי שעשה שימוש במידע פנים הועמד לדין. בכיר הנאשמים, הסמנכ"ל קדץ, הורשע ברכישת מניות בהיקף כ־70 אלף שקל על בסיס מידע פנים. מינהל מחלקת ההנדסה, אייל עדן, ומנהל הרכש, נחום גרטנר, הודו ונידונו בהסדר טיעון לשישה ולשלושה חודשי עבודות שירות, בהתאמה. יותר מעשרה עובדים אחרים של החברה, שנחשדו אף הם בשימוש אסור במידע פנים, כלל לא הועמדו לדין. השופט כבוב ציין כי הרשות צדקה כשפעלה כך וכי לנוכח היקפי רווחים קטנים יותר היה נכון לעשות שימוש באכיפה מינהלית - חוק המאפשר לרשות ניירות ערך לנקוט הליכי אכיפה שבסופם אין הרשעה פלילית אלא קנס של עד חמישה מיליון שקלים לתאגיד וסנקציות חריפות נגד יחידים  - קנס עד מיליון שקל או השעיית רישיון לפרקי זמן ממושכים.

באחרונה השית טריבונל האכיפה של הרשות לניירות ערך לראשונה קנס מינהלי על חברה שהורשעה בשימוש במידע פנים, חברת אפריקה ישראל תעשיות. החברה רכשה מהציבור ומחקה מהבורסה את חברת נגב קרמיקה מבלי לספר למשקיעים על עסקת ענק שנרקמה באותה עת לחברה. היא חויבה לשלם חמישה מיליון שקלים ועל בכיריה הוטלו קנסות של מאות אלפי שקלים. במקרה של אלספק הנדסה לא ניתן היה ליישם את הליכי האכיפה המינהליים כי המעשים אירעו לפני שהחוק נכנס לתוקף. מעתה והלאה מתכוונים ברשות לנצל את האכיפה המינהלית כדי לפעול נגד סוחרים במידע פנים בסכומים קטנים, במקום לנקוט הליך פלילי שהוא מסובך ועתיר עלויות.

 

למה מתעשרים הנבחרים?

העונש על עבירת שימוש במידע פנים הוחמר לפני כעשור משנה לחמש שנות מאסר. החוק אוסר כל מסחר על סמך מידע פנים והוא חל על מי שהוא "איש פנים" בחברה, בעל מניות עיקרי (המחזיק 5% ומעלה), בן משפחה וגם תאגיד שנשלט על ידי מי מאלה. גם מי שמוסר מידע פנים לאדם אחר שעה שיש לו יסוד סביר להניח שהאחר יעשה בו שימוש או ימסור אותו לאדם שלישי - מבצע עבירה. מי שעושה שימוש במידע שהגיע לידיו במישרין או בעקיפין מאיש פנים חשוף לעונש של עד שנתיים מאסר.

ישנן הקבלות רבות בין החוק האמריקאי והישראלי, אך בתובנת היסוד שלהם, שני החוקים שונים מאוד זה מזה. בישראל, מתבסס האיסור על העיקרון שלפיו מי שקיבל מידע פנים על החברה אינו יכול לסחור בניירות הערך שלה, כדי שלא ייווצרו פערים במידע בינו לבין שאר המשקיעים בשוק. בארצות הברית ננטשה גישה זו, ושימוש במידע פנים נתפס כהפרת אמון כלפי החברה.

הדוגמה המובהקת לשימוש מותר במידע פנים בישראל שיהיה אסור בארצות הברית היא המצב הבא: נניח שאתם מנכ"ל חברת רמדיה וקיבלתם זה עתה מידע על התקלה החמורה שעומדת להביא לקריסת מניות החברה. אם תיתנו ברגע זה הוראה למכור את מניות רמדיה, תבצעו עבירה של שימוש במידע פנים. לעומת זאת, אם תיתנו לברוקר שלכם הוראה לקנות את מניות המתחרה העיקרית שלכם, למשל מטרנה, זהו מהלך חוקי לגמרי בישראל. מנכ"ל רמדיה הוא לא איש פנים במטרנה, בדיוק כפי שהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ אינו איש פנים בשום חברה ולכן לא היתה זו עבירה של שימוש במידע פנים כאשר נתן הוראה למכור את תיק ניירות הערך שלו טרם פרוץ מלחמת לבנון השנייה. אגב, כמה יוזמות חקיקה שנועדו למנוע הישנות של פרשות כדוגמת זו של דן חלוץ – למשל על ידי העברה של ניירות ערך המוחזקים על ידי אישי ציבור לנאמנות עיוורת - נתקעו ונגוזו בכנסת. למה? רמז: גם חברי הכנסת היו אמורים להיכלל בחוק.

בארצות הברית עצם השימוש במידע שהגיע לידי מנכ"ל מתוך החברה הוא הפרת אמון כלפי החברה, לכן המקרה הדמיוני של רמדיה־מטרנה היה נחשב שם לעבירה פלילית חמורה. לעומת זאת, גם בארצות הברית מסחר במידע פנים על ידי הרמטכ"ל, או שר או חבר קונגרס הוא חוקי לחלוטין. מחקרים שבוצעו בארצות הברית מצאו כי הביצועים של תיקי ההשקעות של חברי בית הנבחרים האמריקאי טובים יותר מאלה של הממוצע בשוק, באופן לא מפתיע.

מקרים כמו אלה שתוארו לעיל יכולים להתרחש כמעט כל יום. באחרונה דחתה השופטת הכלכלית רות רונן בקשה לאשר תביעה נגזרת בחברת אורמת. רומן אלטמן, בעל מניות באורמת, טען כי חברת גזית קיבלה החלטה אסטרטגית להשתלט על אורמת או לפחות לרכוש בה עמדת השפעה על ידי רכישת עד 20% ממניות אורמת במחיר הגבוה ממחיר השוק. ההחלטה התקבלה על ידי דירקטוריון גזית, ואלטמן טען כי היתה חייבת לחשוף את ההחלטה הזו, וכי העובדה שלא עשתה זאת משמעה שהיא עשתה שימוש במידע פנים כאשר רכשה את מניות אורמת. השופטת רונן דחתה את הבקשה. היא הסבירה כי מידע פנים מתקיים רק כאשר מדובר במידע של החברה. לגזית היה מידע על תוכניותיה, אבל לא על אורמת, לכן אי אפשר לומר שהיא עשתה שימוש במידע פנים של אורמת.

אגב, גם במקרה תיאורטי שבו עובד בגזית שיודע על ההחלטה של גזית לרכוש מניות של אורמת נותן הוראת רכישה למניות אורמת בציפייה שמסע הרכש יביא לעליית מחיר המניות – מהלך המכונה "הטרמה" (Front Running), אין מדובר בעבירה של שימוש במידע פנים. החוק מכסה כיום רק מעשי הטרמה מצד עובדיהם של גופים המוגדרים כחברי הבורסה.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*

 

 

עיקרון הפאזל

מחלקת החקירות והמודיעין של רשות ניירות ערך עוקבת באמצעים ממוחשבים אחר נתוני המסחר בניירות ערך וזהו המקור העיקרי שלה לפתיחה בחקירה. מחשבי המחלקה הם מקור לאלפי ידיעות ראשוניות בשנה. הידיעות הללו נבדקות בדיקה ראשונית שטחית ביותר ואלה מהן שלא נפסלות, מועברות לבדיקה מעמיקה יותר. רק כמה עשרות ידיעות כאלה יבשילו לכדי חקירה של ממש, שעליה יחליט יו"ר הרשות. אם תיפתח חקירה, יגיעו חוקרי הרשות לניירות ערך אל הנחקר, לרוב בהפתעה. הוא יובל לחדר החקירות ובמקביל יפשטו החוקרים ויתפסו מחשבים וכל חומר שעשוי להוות מקור לראיות לעיבוי החקירה.

כיצד ניתן לעשות שימוש במידע פנים ולחמוק מהחוק? שיטת אחת היא "שיטת המוזאיקה", הפסיפס. בשיטה זו על המשקיע לצרף זה לזה פריטי מידע קטנים שכל אחד מהם בפני עצמו אינו בגדר מידע מהותי, אך כאשר הם מתחברים יחדיו נוצרת תמונה שלמה. בית המשפט העליון קבע כי עבירת שימוש במידע פנים מתקיימת רק כאשר המידע שמקבל הסוחר הוא "מהותי". זה מינוח חמקמק, אבל אפשר לומר כי מידע מהותי הוא מידע שישפיע על מחירו של נייר הערך. אם המידע שקיבלתם זניח, אין בעיה. אם אספתם הרבה פרטי מידע זניחים לכדי תמונה אחת מהותית – אתם על הסוס.

הנה המחשה דמיונית: משקיע משוחח באופן אישי עם 20 רופאים־מדענים, כל אחד מהם בנפרד, העורכים ניסויים קליניים בתרופה נגד מחלת עור. בניסוי קליני המדען אינו יודע אם המטופלים מקבלים תרופה אמיתית או תרופת דמה (פלסבו), לכן לא זו בלבד שהמידע שמוסר כל רופא למשקיע אינו מהותי, הוא גם חסר תועלת בפני עצמו. עם זאת, צירוף פריטי המידע עשוי לשנות את התמונה. נניח שחלק מהרופאים מספרים כי אצל החולים המטופלים לא חל כל שינוי. חלק אחר מהרופאים מספר כי במחלת העור חלה נסיגה מדהימה, וכמה מהחוקרים מספרים על נסיגה חלקית ומדווחים על גירודים שסבלו המטופלים. מצירוף כל פריטי המידע האלה יכול המשקיע להסיק ברמת הסתברות גבוהה שהתרופה יעילה, ושיש לה תופעות לוואי. מקור המידע הוא אמנם באנשי פנים, אבל אף אחד מפריטי המידע שנמסרו אינו בגדר מידע מהותי שמהווה עבירה על החוק. בארצות הברית זה חוקי לגמרי, וכך גם בישראל.

עם זאת, היה בישראל לפחות מקרה אחד שבו דחה בית המשפט את גישת הפסיפס. מנהל ההשקעות רונן קאופמן, שנחשב למנהל השקעות מצליח בחברת י.ל.ר שוקי הון, נחשף באמצעות אנשי פנים לכוונות החברה לישראל (ששלטה אז בי.ל.ר), למחוק מהבורסה במהלך של הצעת רכש את מניותיה של חברת פריון. קאופמן לא ידע מהי החברה שמיועדת להימחק אך אסף פריטי מידע וצירף את הפסיפס. כאשר הגיע למסקנה כי מדובר בפריון רכש בה מניות עבור לקוחותיו. בשנת 2003 גזר עליו בית משפט עבודות שירות לטובת הציבור אך לא הרשיע אותו, בגלל שלא נטל כספים לכיסו ולנוכח גבוליות העבירה.

באותה פרשה זוכה הבוס של קאופמן, מנכ"ל י.ל.ר מאיר הדר, מעבירה של מסירת מידע פנים לישראל מאיו, שהיה מנהל תיקים בחברה אחרת, בטוחה. מאיו הורשע ב־15 עבירות שימוש במידע פנים. הדר טען כי נהג להתייעץ עם מאיו באופן מקצועי ולא העלה על דעתו שהוא יעשה שימוש במידע הפנימי שקיבל ממנו. למרות הזיכוי מחמת הספק, בית המשפט קבע אז כי "המילה 'התייעצות' אינה סיסמת עלי בבא לפתיחת שער המערה לאוצרות המוכמנים בה. הנאשם חייב היה לנקוט את כל אמצעי הזהירות כדי שיהיה ברור למנהל התיקים שמדובר ב'התייעצות', וכי הוא מוזהר מניצול המידע הרגיש שקיבל למטרותיו שלו".

כיום יכולה הרשות לניירות ערך לנקוט במקרה כזה הליך אכיפה מינהלי במקום הליך פלילי. לפי החוק, במקרה של אכיפה מינהלית אין צורך להוכיח כי למוסר המידע היתה כוונה פלילית אלא די להראות שהתרשל. כמו כן - וזה מרחיק לכת - הפרה מינהלית של שימוש במידע פנים מתקיימת אפילו אם המידע נמצא בידי החברה ולא בידי איש הפנים. נניח למשל שטיוטת הדו"חות הכספיים נחתה על שולחנו של מנכ"ל החברה אך הוא טרם הספיק לעיין בה ולכן אינו יודע ששורת הרווח הצפויה גדולה ממה שנאמר לו עד כה. אם המנכ"ל יסחור במניות החברה באותו יום, לא ניתן יהיה להרשיע אותו בעבירה פלילית כי הוא אינו יודע את מידע הפנים בעצמו אבל ניתן יהיה להטיל עליו קנס כי המידע נמצא פיזית בחברה, למרות שאינו בידיעת המנכ"ל באופן אישי.

 

טיפ קטן בין חברים

מי שחשופים במיוחד למידע פנים הם יועצים חיצוניים לחברות, כמו יחצ"נים, יועצים אסטרטגיים, רואי חשבון. גם עיתונאים. לפני שנה הורשע עדי בן ישראל, כיום עורך ב"גלובס", בכך שבשנת 2008, בעת שהיה עורך באתר ביזפורטל, העביר מידע פנים על דו"חות כספיים בבנק לאומי שהגיע לידיו במקרה ובטעות, לפעיל בשוק ההון, יומיים לפני מועד פרסומם. בית המשפט פסק כי היותו של הנאשם עיתונאי הוא נסיבה לחומרה, שכן החשיפה לכמויות מידע גדולות טומנת בחובה אחריות. על בן ישראל נגזרו עבודות לתועלת הציבור. ואולם גם מי שנמצא בצומתי המידע יכול להעביר את המידע הזה מבלי להפליל את עצמו ואת חבריו, אם יעשה זאת נכון. הדרך היא להעביר את המידע באופן לא קונקרטי.

נדגים זאת באמצעות המקרה של מיכאל שטיינר - חברו של אפרים קדץ מפרשת אלספק הנדסה. שטיינר, בכיר בחברת סאפ ישראל, נהג לבלות שעות רבות עם קדץ בפעילות הליכה משותפת, שבמהלכה שוחחו על ענייני דיומא ומדי פעם גם על עבודה. בעקבות השיחות הללו רכש שטיינר מניות באלספק ב־5,000 שקל זמן מה לפני השלמת העסקה הספרדית. שטיינר הודה כי הבין מחברו שמשהו חיובי קורה באלספק. לא יותר מכך. בית המשפט זיכה אותו משימוש במידע פנים וגם קבע כי קדץ לא מסר לו מידע פנים. השופט כבוב קבע בעניין זה כי "בהיעדר הוכחת מידע ספציפי שנמסר על־ידי הנאשם – לא תוכל ממילא להתיימר התביעה להוכיח כי מידע זה מהווה מידע פנים".

במילים אחרות, איש פנים המתקשר לחברו ואומר לו "קורים אצלי דברים טובים בעבודה", אינו מוסר בהכרח מידע על עסקאות שיעלו את מחיר המניה. גם החבר אינו יודע למה בדיוק התכוון איש הפנים ולכן אם יחליט לקנות מניות על רקע השיחה הזו, ספק אם ניתן יהיה להרשיע אותו.

שאלה שעולה תכופות בבתי המשפט היא האם מידע על משא ומתן לקראת עסקה עתידית הוא בגדר מידע פנים. נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, שדנה בכמה תיקים כאלה, קבעה את הקו המנחה הבא: רק כאשר המשא ומתן הגיע לנקודה שבה סביר יותר כי העסקה תתממש מאשר שהיא תתפוצץ, רק אז ייחשב המידע על המו"מ למידע פנים. כל עסקה שביצעו אנשי פנים לפני אותה נקודת זמן היא חוקית לחלוטין. הבעיה, כמובן, היא שקשה לנחש מה ייחשב בדיעבד כנקודת האל־חזור בעיני בית המשפט.

על רקע זה, נחשבת פרשת קרדן לרגע מתסכל מבחינת הרשות לניירות ערך. בשנת 2008 זוכה בעל השליטה בקרדן, יוסף גרינפלד, מעבירה של שימוש במידע פנים. גרינפלד רכש מניות בקרדן בשעה שהחל להוציא לפועל תוכנית לאיחוד הון בחברה, שהגה בינו לבינו. בית המשפט קבע כי במועד הרכישה לא ניתן היה לקבוע בוודאות כי התוכנית תצא לפועל. למשל, נדרש עדיין אישור של הדירקטוריון ואחריו תהליך התמחרות מול בעלי המניות שאותן התכוונה החברה לרכוש. לפיכך, בנקודת הזמן שבה רכש גרינפלד את המניות, לא היה המידע על תוכניות החברה – שהיה בעיקר במוחו - מהותי מספיק כדי שייחשב מידע פנים.

מי שנהנה כנראה מחשיפה למידע פנים הם הגופים המוסדיים. אנליסטים ומקבלי החלטות בגופים מוסדיים מנהלים באופן קבוע שיח עם נושאי משרה בחברות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה. מחקרים בארצות הברית מצאו כי הביצועים של גופים מוסדיים טובים יותר בשיעור של 3% בממוצע לעומת הביצועים של משקיעים אחרים. האם זו רק תוצאה של מקצוענות בניהול ההשקעות? אשרי המאמין.

 

מה יודעות המכונות

הלהיט הנוכחי בשוק ניירות הערך הוא מסחר אלגוריתמי (אלגו־טריידינג) בעצימות גבוהה (High Frequency Trading, או HFT). הטכנולוגיה מאפשרת למי שמשתמש במחשבים ובתוכנות מסחר מהירות להעביר הוראות מסחר במספרים עצומים ובמהירות בלתי נתפסת. האם זהו שימוש במידע פנים? מבחינה משפטית, לא. כדי להישאר בגבולות החוק צריכים סוחרי ה־HFTלהקפיד על הנחיה שפרסמה הרשות לניירות ערך לפני זמן לא רב, ולפיה מידע נחשב פומבי 30 דקות אחרי שפורסם. רק מי שייתן הוראת מסחר על בסיס מידע שפורסם לפני חלוף 30 הדקות, ייחשב לעבריין.

תוכנות המסחר המשוכללות מסוגלות לעכל מידע תוך שברירי שנייה מרגע פרסומו ולדעת כיצד לנצל אותו לטובתן. מי שיורה לתוכנת מסחר כזו לסחור בשוק שתי שניות לאחר קבלת המידע, יעלה מיד על הכוונת של הרשות. לעומת זאת, הוראת מסחר שתבוצע 30 דקות ומיליונית השנייה לאחר פרסומו של המידע - כבר תהיה כשרה וחוקית לחלוטין. כיוון שהאדם הממוצע עלול להידרש ליותר מ־30 דקות כדי לעכל דו"חות מפורטים או נתונים מורכבים, הסוחרים הטכנולוגיים זוכים ביתרון.

כיוון שהחוק הישראלי מתבסס על הרעיון שאסור לסחור במצב של פערי מידע בין הקונה למוכר, עשויות להתעורר במסגרתו שאלות משפטיות סבוכות, שאין להן תשובה חד משמעית. לדוגמה, תארו מצב שבו מנכ"ל מחליט לממש אופציות שנתנה לו החברה על בסיס מידע פנים שאצור בחברה. מימוש אופציות פירושו עסקה בין המנכ"ל לבין החברה שבה הוא מקבל לידיו מניות במחיר שנקוב באופציות שהוקצו לו. כיוון שגם המנכ"ל וגם החברה יודעים על מידע הפנים, אין לכאורה פער מידע בין שני הצדדים לעסקה. עם זאת, אפשר לטעון שיש פערי מידע בין המנכ"ל שמקבל מניות לבין שאר המשקיעים בשוק. חוות דעת משפטית פנימית שקיבלה חברת שמן מנעה מהיו"ר (שהתפטר מאז), גבי אשכנזי, לממש אופציות שהיו "בתוך הכסף" ומועד המימוש שלהן פקע זמן קצר בלבד לפני היוודע תוצאות הקידוח הימי של החברה. חוות הדעת קבעה כי אשכנזי היה חשוף למידע פנים שעלול להשפיע על החלטתו. הקידוח נכשל והמניה קרסה. הזהירות המשפטית חסכה לאשכנזי הפסד רציני.

בתחום האיסור על שימוש במידע אין שום אכיפה על ידי תביעות אזרחיות. בשנים האחרונות מקדמת הרשות תביעות ייצוגיות ונגזרות בשלל נושאים שמטרתן לגרום לחברות ולפעילי שוק ההון להתנהל בצורה חוקית. הרעיון הוא שהאיום על הכיס ירתיע. בתחום השימוש במידע פנים – זה לא קורה וגם לא יקרה בזמן הקרוב. בישראל יש קושי רב להגיש תביעה אזרחית על הנזק שנגרם למשקיע בעקבות שימוש של אחרים במידע פנים. קחו למשל משקיע שרכש מניות בחברת קידוחי גז מתוך ציפייה למציאת גז קרובה בכמות מסחרית. נניח שעקב שימוש במידע פנים, מחיר המניה כבר גילם בתוכו את הגילוי שהיקפו כבר היה ידוע לאנשי פנים בחברה. במצב כזה, הדיווח על גילוי הגז לא ישפיע על מחיר המניה ולמשקיע שקנה ייגרם חסרון כיס. הפרשנות המקובלת של חוק ניירות ערך היא כי החברה ולא המשקיעים היא זו שיכולה לתבוע את אנשי הפנים העבריינים. הבעיה: לחברה אין מוטיבציה להשקיע בתביעה כזו. היא תוציא לה שם רע, תעלה לה כסף והסיכוי להצליח אינו ידוע. בישראל מעולם לא נעשה שימוש בסעיף הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#