איך נראה הכישלון הרטוב של אורי יוגב - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניצל מטביעה

איך נראה הכישלון הרטוב של אורי יוגב

ביצועיסט שעובד מהר, מתמקד בגיוס כספים ולא מוודא את ההיתכנות האסטרטגית של מהלכיו - זו התמונה שעולה מהשנים שבילה אורי יוגב מחוץ לאוצר, בין היתר במיזם העסקי שלו - וייטווטר ■ עכשיו הוא חוזר

46תגובות

אורי יוגב היה רוצה שהציבור הישראלי יכיר אותו בזכות מהפכת הדירקטורים ברשות החברות הממשלתיות, שיצאה לדרך בשבוע שעבר. יוגב, מנהל רשות החברות, הצהיר מעל כל במה כי הוא שואף שהדירקטורים המפקחים על כ-100 חברות ממשלתיות יעשו זאת בצורה מקצועית ונטולת פניות, ובירך על החלטת האוצר לפרסם את הקריטריונים להצעת מועמדות לתפקיד דירקטור. יוגב מאמין כי צעד זה יוביל למהפכה בדרך שבה מתנהלות החברות האלה.

אלא שבשבועות האחרונים עלה שמו של יוגב לכותרות מסיבה אחרת לגמרי: המיזם העסקי הגדול שלו, קבוצת האחזקות וייטווטר, שעל פי הכרזותיו היתה אמורה להיות "צ'ק פוינט של תחום המים", שמשקיעים פרטיים השקיעו בה בשש השנים האחרונות כ-80 מיליון שקל ושחייבת לבנקים כ-16 מיליון שקל, עומדת לסיים את פעילותה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

איזיג'ט תפתח בפברואר קו טיסות מנתב"ג לברלין

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

תיק אי.די.בי. // אורנשטיין סלל את הדרך לאיחוד בין אלשטיין לבן משה

תומר אפלבאום

יוגב מחזיק ב-29% מהקבוצה והוא בעל המניות השני בגודלו בה, אבל מעבר לכך - הוא זה שיזם את הקמתה, גייס את המשקיעים על בסיס שמו והישגיו, הוביל אותה והיה הפנים הציבוריים שלה.

מי שסגרה את וייטווטר היתה אשת העסקים חנה גרטלר, שבשבוע השני של נובמבר החליטה שהספיק לה. גרטלר, שסירבה להתראיין לכתבה זו, היתה היחידה שבמהלך השנה האחרונה החזיקה את החברה והמשיכה להזרים לה מדי חודש את הכספים הנחוצים לה לתשלום משכורות ולהמשך פעילותה.

גרטלר חשה שיוגב, שהחזון שלו הביא אותה לווייטווטר, המשיך הלאה ועסוק בתפקידו החדש כמנהל רשות החברות, וסגרה את הברז. כשהידיעות על כך זרמו לתקשורת היא זו שלקחה אחריות והתייצבה מול העובדים כדי להסביר להם את המצב, אף שמעולם לא נשאה בתפקיד פעיל בקבוצה.

לכ-30 עובדי החברה - מה שנותר מ-60 העובדים שהיו בה בשיאה לפני כשנה - לקח יומיים לעכל את המצב החדש. בשבוע שעבר הם הפשילו שרוולים והגישו תביעה לבית המשפט לפירוק החברה כדי לדאוג לכך שיזכו בפיצויים המגיעים להם. ברביעי הגיש בנק דיסקונט בקשה לכינוס נכסים נגד הקבוצה. קולו של יוגב, שנשמע רם וברור במהפכת הדירקטורים ברשות החברות, לא נשמע בכל הנוגע לווייטווטר.

הסיבות לכך שווייטווטר הגיעה לסוף דרכה מעניינות במיוחד בהתחשב בתפקידו הנוכחי של יוגב, האחראי על הפיקוח על החברות הגדולות במשק - חברת החשמל, הנמלים, תעש, דואר ישראל ועוד. יוגב חולש כעת על 98 חברות ועמותות ממשלתיות שהעסיקו ב-2012 כ-60 אלף עובדים ומשקלן בתוצר המשק היה בשנה שעברה 2.8%.

בעיית מזומנים קבועה

יוגב מונה לממונה על התקציבים באוצר ב-2002, בתקופת סילבן שלום, אבל נהפך לאיש של בנימין נתניהו משזה נכנס למשרד. יוגב שימש בתפקיד בשנתיים משמעותיות מאוד למשק הישראלי, שבהן גובשה תוכנית הבראה למשק ויצאו לדרכן רפורמות שכללו הורדת מסים ליחידים ולחברות, קיצוץ משמעותי בקצבאות הרווחה מתוך מטרה לעודד את האזרחים לעבוד, שורת הפרטות של חברות בשליטה ממשלתית כמו אל על, צים, בזק ובנק דיסקונט, ורפורמה בשוק ההון שבה נמכרו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים לגורמי פרטיים ובעקבותיה איבדו קרנות הפנסיה את הגיבוי הממשלתי שלו הן זכו עד אז.

כיום יש התוהים אם הקדנציה של נתניהו כשר אוצר הניחה את התשתית למחאה החברתית של 2011 ולפערים החברתיים הגדולים שעמם מתמודדת כיום החברה הישראלית, אבל עד פרוץ המחאה היא זכתה למחמאות בלבד, ונחשבה לתקופה שבה הותווה המסלול לצמיחה הכלכלית המהירה שממנה נהנה המשק עד 2010. ההערכה כלפי יוגב, אחד הגורמים הדומיננטיים באוצר שהוכתר כאידיאולוג הכלכלי של נתניהו, היתה בשמים.

רויטרס

לפני שהיה הממונה על התקציבים שימש יוגב כמנכ"ל בזק בינלאומי במשך ארבע שנים. ב-2004, בגיל 44, החליט לצאת שוב למגזר הפרטי. הוא לא רצה לשמש מנכ"ל שכיר כבעבר, אלא החליט לפצוח בקריירה של יזם ואיש עסקים עצמאי. את הספתח סידר לו הפטרון נתניהו: מכר של שר האוצר, מיליארדר אוסטרלי בשם ג'ון גנדל, חיפש מישהו שיוביל את תוכנית ההתרחבות העסקית שלו לישראל - ונתניהו שלח את גנדל ליוגב עם המלצה חמה.

יוגב וגנדל בחרו להשקיע בתחום המים: הם בדקו אפשרות לרכוש את חברת נטפים, וכשהדבר לא עלה בידם הוביל יוגב את השקעתו של גנדל במתחרה - מפעל פלסטרו של קיבוץ גבת - שהושלמה ב-2005. יוגב מונה ליו"ר החברה, והוביל את פלסטרו להמשך ההתרחבות שהחלה בה קודם לכן ברכישת שתי חברות בספרד. 30 מיליון הדולרים שהשקיע גנדל בפלסטרו היו אמורים להיות רק ההתחלה: התוכנית המקורית שלו היתה להשקיע 100 מיליון דולר בפעילות בישראל.

בתחילת 2006 הקים יוגב את קבוצת וייטווטר. אלה היו שנות הגיאות בשוק ההון המקומי והעולמי: תחום הקלינטק וההשקעות הירוקות היה פופולרי במיוחד, ותעשיית המים משכה משקיעים רבים. גנדל היה אמור להשקיע 10 מיליון שקל בווייטווטר, ויוגב היה אמור להוסיף מכספו האישי. אלא שמדיניות ההתרחבות הובילה את פלסטרו לאזהרת רווח ולהפסדים, וגנדל נלחץ והחליט שהוא אינו מעוניין לנהל השקעות בשלט רחוק דרך נציג במזרח התיכון, בעודו יושב באוסטרליה. ב-2006 הוא החליט לפרוש מההשקעה בפלסטרו ולוותר על ההשקעה בווייטווטר.

יוגב החליט לעמוד בראש קבוצת משקיעים שתרכוש את חלקו של גנדל בפלסטרו, מהלך שעשוי בבסיסו לייצר ניגודי עניינים - שכן תפקידו של יו"ר חברה ציבורית הוא לדאוג לאינטרסים של בעלי המניות ובמקרה של חילופי בעלות לוודא שהחברה שעליה הוא אחראי נמכרת בשווי המקסימלי שאפשר לקבל עבורה. יוגב הציע לקנות את מניות קיבוץ גבת ומניותיו של גנדל במחיר של 8.75 שקל למניה - 47% יותר ממחירן בבורסה ו-18% מעל המחיר המתואם שלפיו רכש גנדל את ההשקעה - והשניים חתמו על הסכם.

אלא שבקיבוץ גבת, שהיה מעוניין למכור את מניותיו גם כן, הרגישו לא נוח עם מהלכיו של היו"ר. סביב פלסטרו התפתח מאבק שליטה: חברת נטפים והקונצרן האמריקאי ג'ון דיר היו מעוניינים בחברה, שבסופו של דבר נמכרה לג'ון דיר תמורת 13.6 שקל למניה, מחיר גבוה ב-55% מהצעתו של היו"ר. המחיר הזה הבטיח בדיעבד לגנדל ולקיבוץ אקזיט משמעותי הרבה יותר מזה שציפה להם מההסכם עם יוגב. גנדל ויוגב נותרו ביחסים טובים ובוועידת הנשיא האחרונה נצפו משוחחים.

ניר קידר

גם לאחר שגנדל עזב את וייטווטר, יוגב לא ויתר על שאיפותיו להיות איש עסקים עצמאי בכלל, ועל שאיפותיו בתחום המים דרך וייטווטר בפרט. בהיעדרו של גנדל הוא היה זקוק למשקיע חדש, ומצא אותו בדמותה של אשת העסקים חנה גרטלר. גרטלר, בת למשפחת היהלומנים שניצר (אביה, משה שניצר, ייסד את בורסת היהלומים הישראלית), ביקשה לגוון את השקעותיה שהתמקדו עד אז בנדל"ן ובתקשורת, והגיעה למפגש עם יוגב דרך מתווכים עסקיים בשוק. הרקע של יוגב והתוכניות שלו שיכנעו אותה, וקבוצת וייטווטר יצאה לדרכה.

גרטלר השקיעה בתור התחלה 30 מיליון שקל, השקעה שעוד תתפח בהמשך, ויוגב השקיע מיליוני שקלים בודדים, שאותם צבר בפלסטרו. עם הכסף שגייס יצא יוגב לחפש חברות שבהן ישקיע. השקעה אחת היתה בחברת גלקון מקיבוץ כפר בלום - חברה מבוססת בתחום הגינון, החקלאות ובקרת ההשקיה, פעילה מזה 30 שנה עם מערך הפצה משלה, שמכרה בכ-16 מיליון דולר בשנה. וייטווטר רכשה 37% מהחברה תמורת 37 מיליון שקל, ששיקפו לגלקון שווי של 100 מיליון שקל. הרכישה נעשתה במכפיל 8 על ה-EBITDA (רווח לפני מס, פחת והפחתות) של גלקון. זה לא היה מחיר נמוך עבור אחזקת מיעוט בחברה, אבל וייטווטר קיבלה אופציה להגדיל את אחזקותיה בהמשך.

יוגב לא התמהמה בביצוע השקעות, ועד 2008 השקיעה החברה בעוד שלושה סטארט אפים: צ'ק לייט, שהתמחה באיתור ובהתרעה על מזהמים במים, יחד עם ד"ר נירית אליצור שהיא ואביה פיתחו את הטכנולוגיה עבורו; וייטווטר סקיוריטי (שהחליפה את שמה בהמשך לווייטווטר טכנולוג'יס) שפיתחה טכנולוגיות לבקרת איכות מים; ווייטווטר וול, המתמחה בטכנולוגיות לקידוחי מים, בהשקעה משותפת עם משפחת הופמן. הקבוצה גם חתמה על הסכם לשיווק פיתוחיה של חברת מקורות בארה"ב.

בדיעבד ייתכן שההשקעות בוצעו מהר מדי. "לדעתי נעשו שתי שגיאות עיקריות", אומר אדם שמכיר את הקבוצה. "ראשית, האסטרטגיה של הקבוצה לא הוגדרה כמו שצריך, ולא בטוח שהם הצליחו לייצר סינרגיה בין ההשקעות שלהם. שנית, יוגב וגרטלר לא הבינו כמה כסף נדרש לכדי לממן הרפתקה כזו". ואכן, בעיית המזומנים היכתה את החברה מהר. מבין ההשקעות שניהלה הקבוצה, גלקון היתה היחידה שהחזיקה את עצמה והניבה תזרים דיווידנדים לווייטווטר, אבל גם צמיחתה לא היתה רציפה וב-2009 הסתכמו מכירותיה ב-10 מיליון דולר בלבד.

הבעיה האמיתית היתה הסטארט אפים של הקבוצה. צ'ק לייט וווייטווטר סקיוריטיס דרשו הזרמות כסף בלתי פוסקות. יוגב לא העריך נכונה את היקף ההשקעות הכספיות ומשך הזמן שייקח לחברות להבשיל, ונאלץ לחפש משקיעים נוספים. ב-2008 היה אמור ליאון רקנאטי להשקיע 24 מיליון שקל בווייטווטר דרך חברת גמול שבשליטתו ולקבל 18% מהחברה. ההשקעה היתה אמורה לשקף לקבוצה שווי של 133 מיליון שקל. אלא שאז הגיע המשבר העולמי, שהביא לקריסתה של גמול והגביל את יכולתו של יוגב למצוא משקיעים.

גם עם היציאה מהמשבר, יוגב כשל במה שרבים מעידים שהיה תפקידו העיקרי. "עיקר עבודתו של יוגב היתה לגייס כסף, והוא גייס אותו בעיקר מגרטלר", אומר אדם שמכיר את הקבוצה. איש עסקים שיוגב הציע לו להשקיע בווייטווטר מספר: "הוא בא אלי, ישב אתי והסביר לי על החברה. כשניסיתי לרדת לעומק ולבדוק מה הוא עשה הבנתי מהר מאוד שהוא בעיקר גייס כספים שוב ושוב, כל פעם לפי שווי גבוה יותר, מבלי שהביא אתו ידע ניהולי משמעותי לחברה".

אייל טואג

עם ההתאוששות ממשבר 2008 הצליח יוגב למצוא משקיע חדש - המיליונר היהודי-קנדי בני טיש, שעשה את הונו מייצור חולצות טי במרכז אמריקה ומכירתן בארה"ב ובקנדה. טיש, שבתו עלתה ארצה ונישאה לישראלי, חיפש השקעה מקומית שבה יוכל חתנו להשתלב. מנכ"ל מכון התקנים לשעבר, דורון טמיר, קישר ביניהם, וב-2009 חתמו השניים על הסכם שלפיו ישקיע טיש 3.2 מיליון דולר בווייטווטר ותהיה לו אופציה להכפיל את השקעתו בהמשך. השקעתו של טיש שיקפה לקבוצה שווי של כ-100 מיליון שקל.

אך מערכת היחסים בין טיש ליוגב לא עלתה יפה. בינואר השנה הגיש טיש תביעה נגד יוגב, שבה הוא טוען כי יוגב הציג בפניו מצג שווא והעסיק את אחיו בייעוץ לווייטווטר, כי אשתו של יוגב השתמשה במשרדי החברה וכי יוגב תיאם נסיעה לברזיל מטעם החברה במועד שבו בתו טיילה בדרום אמריקה וללא הצדקה עסקית. בכתב ההגנה מציג יוגב את טיש כאדם שנוהג לעשות מניפולציות עסקיות שיסייעו לו לסגור את העסקות שבהן הוא מעוניין.

טיש טוען בתביעה, שהגיש באמצעות עו"ד זוהר לנדה ממשרד ברנע ושות', שיוגב הטעה אותו בכל הנוגע להשקעה בווייטווטר. לפי טיש, יוגב טען כי בפניו כי החברה צפויה לצמוח ממחזור של 12 מילון דולר ב-2009 למחזור של 101 מיליון דולר ב-2013 ולרווח של 12 מיליון דולר. לפי טיש, כשיוגב ניסה לשכנע אותו לבצע את ההשקעה, הוא אמר לו שגלקון תשיק קו מוצרים חדש ב-2010, שווייטווטר סקיוריטיס תפרוץ בגדול ושלצ'ק לייט יש קו מוצרים מוכנים לשיווק. הוא טוען כי אמנם נאמר לו כי יש סכסוך בין הצדדים בהשקעה בווייטווטר וול, אך זהו סכסוך קטן שייפתר בקלות.

טיש טוען כי הוא היה מוטרד מפעילויותיו הנוספות של יוגב ומכך שהוא לא מקדיש את כל כולו למיזם. לדבריו, הוא אף שאל אותו בנוגע לכך כמה פעמים, ורק כשיוגב הבהיר שאין לו עניין בפעילות ציבורית נוספת הוא השתכנע להשקיע בחברה. בפועל, טוען טיש, הוא גילה שקו המוצרים של גלקון לא הושק, שהמוצרים של צ'ק לייט לא גמורים, שההשקעה בווייטווטר וול בוטלה בעקבות הסכסוך עם בעלי החברה, ושיוגב לא מקדיש את עצמו לחברה כפי שהבטיח אלא היה עסוק גם במגזר הציבורי.

בכתב ההגנה מכחיש יוגב את רוב טענותיו של טיש, וטוען כי טיש מנסה להכפיש אותו באופן ציבורי כדי להפעיל עליו לחץ וכי אין לו כל מסמכים המגבים את טענותיו. ואולם המציאות מעידה כי היו לו עיסוקים אחרים פרט לווייטווטר. ב-2009 סיים נתניהו את שנות המדבר שלו וחזר לשלטון, ויוגב מצא את עצמו במהרה חזרה במגזר הציבורי. "יוגב תמיד עירב את המדינה בעיסוקים שלו", אומר מכר שלו, "בין אם זאת הפעילות ברכבת ישראל ובין אם אלה שיחות מנתניהו".

התחזיות של יוגב התפוגגו

לימור אדרי

לאחר בחירות 2009, שבהן נבחר נתניהו לראש ממשלה, מונה יוגב ליו"ר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה. הוא פרש מהתפקיד ב-2010 והצהיר כי הוא עושה זאת כדי להתמקד בווייטווטר, מה שסתר את העובדה כי בינואר 2010 הוא התייצב מול הוועדה למינוי דירקטורים בבנק לאומי כדי להתחיל במסלול לתפקיד יו"ר הבנק.

המינוי ללאומי לא הסתייע, ובמאי 2010 הוא מצא את דרכו לרכבת ישראל כשמונה לתפקיד דירקטור - בדרך לקבלת תפקיד יו"ר. אלא שכאן החל שמו להיקשר בפרשיות לא נעימות. סגן נשיא סלקום לשעבר, אורן מוסט, שהתמודד במכרז לתפקיד מנכ"ל רכבת ישראל, טען כי יוגב ביקש ממנו להגיע לפגישה לילית בביתו. בפגישה, כך טען מוסט, דרש ממנו יוגב להסיר את מועמדותו לתפקיד, משום ששר התחבורה ישראל כ"ץ אינו מעוניין בו - ולא יחתום על מינויו. מוסט סירב. בהמשך, אף שהוא היה זה שהוביל במכרז לבחירת המנכ"ל, החליט השר להשאיר את המנכ"ל באותם ימים בתפקידו.

חצי שנה לאחר מכן נחשף כי יוגב השתתף בדיון עסקי שקיים צוות המשא ומתן של הרכבת לרכישת 150 קרונות ב-1.25 מיליארד שקל מבומברדייה, בבית מלון בגרמניה. יוגב טען כי שהה במקום במקרה במסגרת ביקור פרטי, ולא התערב במשא ומתן. שמו של יוגב הופיע בפרוטוקול הדיון שערכה בומברדייה, ולא הופיע בפרוטוקול המקביל שערכה רכבת ישראל. בהמשך נודע כי מנכ"ל בומברדייה ישראל, יוסי דסקל, ישב בדירקטוריון ווייטווטר, ויוגב אף היה פקודו של דסקל בעת שירותם הצבאי. יוגב לא דיווח על קשרים אלה לפני מינויו לתפקיד.

בסוף 2011, כשיוגב ביקש להתמנות ליו"ר הרכבת, עלו לדיון שתי הפרשיות, והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז אבי ליכט טען כי צל מוטל על מינויו של יוגב בגינן. יוגב התכחש לטענותיו של מוסט, והתנדב להיבדק בפוליגרף. גרסתו, כי הוא לא ביקש או דרש ממוסט להסיר מועמדותו, אומתה בבדיקה. בכל הקשור ליחסיו עם מנכ"ל בומברדייה ישראל טען יוגב כי מינויו לדירקטור בווייטווטר נעשה על סמך כישוריו, וטענתו התקבלה.

ליכט הכשיר את מינויו של יוגב ליו"ר הרכבת: "אין כל ראיה שיוגב היה מעורב בהליכי שינוי פרטי העסקה שגובשה עם בומברדייה (...) בתקופה הרלוונטית, עוצמת הקשר האישי בין דסקל ליוגב לא היתה משמעותית והקשר העסקי ביניהם נותק. על יוגב היה לדווח על היכרות זו אולם לא מדובר בהתנהלות המונעת את מינויו", קבע ליכט, אך סייג בסיכום דבריו: "בראייה כוללת אכן נפלו פגמים בהתנהלותו של יוגב, אולם אין לראות בהם מסכת אחת של מעידה עקבית".

יוגב שימש כיו"ר הרכבת רק עד אמצע 2012 - אז הודח על ידי שר התחבורה ישראל כ"ץ, שהעדיף למנות את איש אמונו דורון וייס ונימק זאת בכך שהוא זקוק ליו"ר במשרה מלאה.

הביצועיסטיות של יוגב באה לידי ביטוי גם ברכבת, והוא היה שותף פעיל בשנים אלה בפיתוח המסיבי של תשתיות רכבת ישראל. "הוא בחור מוכשר", אומר אדם שמכיר את יוגב מימיו באוצר. "בבסיסו הוא אדם ישר עם אמביציה גדולה, שיודע לבצע. העניין הוא שהרבה פעמים מי שדוחף קדימה עלול לחתוך פינות. אנחנו צריכים אנשים כאלה, בוודאי ברשות החברות, אבל הוא צריך להיזהר שלא להיות פזיז מדי. הגיל עושה את שלו, כיום הוא בוגר יותר וההחלטה למנות אותו למנכ"ל הרשות היתה נבונה".

אליהו הרשקוביץ

במהלך השנים האלה המשיך יוגב לשמש כיו"ר וייטווטר ב-80% משרה, והרוויח כ-80 אלף שקל בחודש. הוא ניסה לשוות לה נופך בינלאומי, ואף שדובר בסך הכל בסטארט אפ מעולם הקלינטק שאינו נסחר בבורסה ולא מוכר את מוצריו לאזרח הקטן, הוא החזיק משרד יחסי ציבור שצייר את עתידה המבטיח של החברה. במקביל הוא הכחיש שוב ושוב את השמועות על כך שהיא סובלת מקשיים.

לקבוצה לא היה מנכ"ל רוב השנים, ובהיעדרו היא היתה זקוקה ליו"ר פעיל שיכוון אותה. הטכנולוגיה של החברה היתה ייחודית, והבעיות שמהן היא סבלה היו ניהוליות. צ'ק לייט, לדוגמה, ניסתה לשווק מערכת ביולוגית לבדיקת מים, ושאפה לבצע אוטומציה של התהליכים שלה ולמכור ערכות לבדיקות מים. היא לא ייצרה את הערכות בעצמה, אלא העבירה את העבודה לקבלני משנה. כתוצאה מחוסר השגחה נפלו פגמים מהותיים בתהליך הייצור.

"צ'ק לייט נכשלה מבחינה הנדסית", אומר מקור בחברה. "החברה השקיעה הרבה כסף באוטומציה של התהליכים, ולא הצליחה. בבסיס הטכנולוגי של צ'ק לייט יש גאונות, אבל הפיתוח של הקבלן הראשוני לא היה מוצלח. הוא ייצר מערכת לא מושלמת שהיה צריך להתחיל להשקיע בשיפור שלה. זו היתה מסוג הטעויות שכשיש כסף אפשר לסדר אותן, ופשוט מייצרים הכל מחדש. כשאין כסף - זו בעיה".

החובות המשמעותיים הצטברו בווייטווטר טכנולוג'יס, שפיתחה חבילת תוכנה גדולה ומורכבת לבדיקת איכות המים. "בווייטווטר לא נערכו נכון ולא הבינו שלא מדובר בקופסה שמוכרים ללקוח ושוכחים ממנו, אלא בסוג של פרויקט שבו כל לקוח דורש ליווי צמוד", אומר מקור בקבוצה. החברה לא נערכה לכך מבחינת מימון ומבחינת כוח אדם, והמודל העסקי שלה לא היה מבושל עד תומו.

שני הסטארט אפים לא התקרבו לרווחיות. החזון הגדול עבור שתי החברות - מכירות של 35 מיליון דולר בווייטווטר טכנולוג'יס ב-2013 ומכירות של 20 מיליון דולר בצ'ק לייט - קרס. שתיהן לא מתקרבות ליעדים האלה והן מכניסות מיליונים בודדים בלבד.

מי שישב עם יוגב בדירקטוריונים מגדיר אותו "איש חד כתער". מקור בגלקון אומר: "הוא היה דירקטור מקצועי שמבין את העסק ושואל את השאלות הנכונות. אני לא חושב שאפשר לתקוף את האינטליגנציה וההבנה העסקית שלו". ובכל זאת, המהירות שבה התפוגגו התחזיות של יוגב מעוררת תהיות לגבי הפזיזות שבה הוא הציג אותן בפני טיש כשרצה לגייס ממנו כסף. לפי טיש, ביוני 2010 - שמונה חודשים בלבד לאחר שהשקיע בווייטווטר על סמך תחזית הכנסות של 100 מיליון דולר ב-2013 - כבר נחתכה התחזית ל-77 מיליון דולר. במאי 2011 היא היתה 50 מיליון דולר בלבד.

"יוגב וגרטלר לא הבינו שלהרים חברה טכנולוגית כזו מאפס זה תהליך שנמשך חמש-שבע שנים ויעלה 20 מיליון דולר", אומר עובד לשעבר בחברה. "גרטלר היתה מושקעת בעסקים אחרים לפני כן, והם חשבו שזו תהיה חברת אינסטנט. זה חבל, כי אם לקבוצה היה מימון והיא היתה ממשיכה - היא היתה מצליחה. לווייטווטר טכנולוג'יס יש לקוחות גדולים בארה"ב וביפן, ובישראל יש 25 תאגידי מים שעובדים עם החברה. אפילו בצ'ק לייט נעשו המון שיפורים והמוצר מתייצב. החברה פשוט עצרה את הפעילות כשהיא במרחק של מטר אחד מהצלחה גלובלית".

הטכנולוגיה של וייטווטר אכן זכתה להכרה עולמית, ובאפריל הוכתרה החברה כאחת מעשר חברות הקלינטק המבטיחות בעולם על ידי בלומברג. ההסכמים שלה עם חברת מקורות ועם חברות המים של פילדלפיה, דאלאס, קולורדו ואוהיו העידו על יכולותיה - אבל טיש סירב להזרים עוד כסף.

בתחילת 2011 גייס יוגב דרך חברת גיזה כ-3 מיליון דולר מקבוצה שכללה שמות מוכרים במשק, בהם אילן בן דב, נוחי דנקנר (דרך חברת אלרן), משפחת מנור וניר גלעד מהחברה לישראל, שכל אחד מהם השקיע מאות אלפי שקלים בחברה של מקורבו של ראש הממשלה. אלא שגם זה לא עזר, וגרטלר נאלצה להמשיך להלוות כסף לקבוצה.

ב-2012 פיטר יוגב את אביעד (עדי) כספי, חתנו של טיש. "כספי היה בחור טוב", אומר אדם המעורה בפרטים. "במקרה שלו יוגב קיבל החלטה מקצועית, וכשיוגב מחליט - הוא מחליט. אין לו סנטימנטים. אולי הוא היה צריך להיות שקוף מול טיש במהלך הזה. המחלוקות הגדולות ביותר בעולם העסקים הן הרי אמוציונליות, ואלה בדיוק הדברים שלאנשים קשה לשכוח".

בווייטווטר נותרו עובדים מתוסכלים, שמרגישים שהחברה נפלה בגלל שרשרת של "כמעטים". הם מספרים על עסקות גדולות שהיו על סף סגירה ולא היה מי שינעל אותן, על גיוסי כספים בהיקפים גדולים שלא הושלמו בגלל שיקול דעת שגוי ועל שיתופי פעולה בינלאומיים שהיו אמורים לצאת לדרך בשבוע האחרון.

אף שגרטלר הזרימה לקבוצה יותר מ-40 מיליון שקל - ולא ברור כמה מתוכם יחזרו אליה - גרטלר ויוגב אינם בעימות. מקורבים לשניים גורסים כי יחסיהם תקינים, ומי שראה אותם יחדיו בשבועות האחרונים טוען כי אי אפשר להבחין בדם רע הזורם בין השניים. בניגוד אליה, טיש, שהשקיע בחברה עד היום כ-16 מיליון שקל, לא טורח לשמור על יחסים קורקטיים עם יוגב.

"הוא רוצה לעשות שינוי גדול"

כישלון וייטווטר צרב ליוגב פחות לאור העובדה שכבר חזר למרכז העניינים באוצר. באפריל הוא היה אחד מאלה שהמליצו ללפיד למנות את יעל אנדורן למנכ"לית האוצר, וביוני התמנה למנהל רשות החברות.

הדרך שבה מונה יוגב לתפקיד מעט מפתיעה. התפקיד לא אויש בשנה וחצי האחרונות, ולוועדת האיתור הוגשו שמותיהם של 49 מועמדים. הוועדה בחרה תחילה את עשרת המועמדים המובילים לתפקיד, ובהמשך את שלושת המועמדים הבכירים. שר האוצר הקודם יובל שטייניץ והשר הנוכחי יאיר לפיד לא היו מרוצים מהשלישייה, והוועדה נאלצה לפרסם פנייה למועמדים נוספים להגיש את מועמדותם ברגע האחרון.

יוגב היה בין אלה שנעתרו לפנייה - וקטף את התפקיד. הוא אמר בעבר כמה פעמים כי ייטול על עצמו את תפקיד מנהל רשות החברות רק אם יקבל יד חופשית לבצע מהפך במבנה, בדרך הפעולה ובתפישת העולם של הרשות, כך שתקוות גדולות מועמסות על כתפיו.

"אם היו משלמים לי מיליון שקל ליום לא הייתי רוצה את התפקיד הזה, כי שיטת הממשל בעייתית", אומר מכר שעבד עם יוגב ברכבת. "אבל הוא חדור מוטיווציה לעשות דברים טובים. שאלתי אותו לא פעם למה הוא נכנס לזה, והוא פשוט מאמין שצריך לעשות כאן שינוי גדול". כעת מוטלת על יוגב חובת ההוכחה כי הוא לא חזר למגזר הציבורי רק בגלל כישלונו במגזר הפרטי - אלא באמת כדי לשנות משהו.

כספי עצמו ביקש למסור השבוע כי "בניגוד לרושם שיוגב מנסה לצייר, הפיטורים שלי היו הכל חוץ מעל רקע מקצועי, והגיעו בסמיכות לבקשה של בני טיש ושלי להכניס בודק חיצוני שיבדוק את מצב החברה. לראיה, ברגע שבו 'הבחור הטוב' הלך הביתה – כולם יודעים מה קרה לחברה. ובניגוד ליוגב שכצפוי, נטש את הספינה ומצא מקלט בעוד תפקיד ממשלתי- אני המשכתי בעסקים בינלאומיים"

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#