עיני: לא הולך לפוליטיקה, לא שולל עסקים; "אין לי חובות, רק משכנתא של 2 מיליון שקל" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עיני: לא הולך לפוליטיקה, לא שולל עסקים; "אין לי חובות, רק משכנתא של 2 מיליון שקל"

עופר עיני פורש כי הוא "כבר מעבר לשיא", אבל את הלהט הוא עדיין לא איבד: "העובדים, אפילו החלשים, מבינים שבלי התאגדות אף אחד לא ידאג להם. יש טרנד הצטרפות מטורף, נגיע גם להיי־טק" ■ "הממשלה בכלל לא חושבת על העובדים, הרפורמות בשוק ההון דפקו פנסיונרים"

44תגובות

"אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה תעשה אחרי הפרישה מההסתדרות בפברואר 2014", אמרנו לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות שהודיע שלשום על פרישתו, בפתח הראיון העצבני שקיימנו אתו אתמול בלשכתו שבקומה החמישית בבית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.

"כשחיכינו במסדרון בחוץ, הבנו כבר הכל", אמרנו. "אתה הרי דירקטור בבנק יהב, שההסתדרות היא אחד הבעלים שלו. בשלב כלשהו תיהפך ליו"ר הבנק ב–90% משרה, עם שכר די יפה, וב–10% הנותרים תהיה מיישב סכסוכי עבודה ובורר בין גופים. כך תוכל להתפרנס בכבוד, אפילו מאוד בכבוד, מצד אחד, ומצד שני לא תצטרך לעבוד אצל אחד הטייקונים כדי לעשות מיליונים". "אני הולך להרגיע אתכם", השיב עיני עוד לפני שהתיישבנו. "לא אהיה יו"ר בנק יהב".

כתבות נוספות ב-TheMarker

לפיד: "בני ה-30 היום הם הדור הראשון שחי פחות טוב מההורים שלו"

"יש לי 40 משרות היי-טק בשכר גבוה שאני לא מצליח לאייש"

המלשינון חשף: השכירה דירה תמורת 19 אלף שקל בחודש - ולא דיווחה על הכנסה

אז למה בעצם פרשת?

"אני 30 שנה בשירות הציבורי, תחילה בוועד עובדי מס הכנסה, אחר כך כיו"ר הסתדרות עובדי המדינה, בהמשך כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, ומלפני שמונה שנים - כיו"ר ההסתדרות. הגעתי למיצוי. הרי תמיד יש מה לעשות, תמיד יש משבר כלשהו". אבל זה לא טריוויאלי, רק לפני שנה וחצי רצת לבחירות להסתדרות ונבחרת. אז לא אמרת שלא תמשיך את מלוא הקדנציה ואפילו לא את מחציתה.

אתה לא חושב שזה קצת בגדר עבודה על הבוחרים שבחרו בך?

“לא. דווקא אם הייתי נשאר עוד שנים, עד הבחירות הבאות, הייתי עובד על הבוחרים, כי לא הייתי נותן להם את מלוא התפקוד”.

יכול להיות שרצת לבחירות עם תוכנית מגירה - אני רוצה להיבחר, אבל לא להישאר כאן באמת את כל הקדנציה?

“לא. רצתי לבחירות מתוך מטרה להישאר”.

מעורב בזה גם כסף? אתה רוצה לעשות הרבה כסף?

“אני לא יודע מה אני רוצה לעשות. ב–1 בפברואר הקרוב אצא לחופשה ואז אחליט לגבי ההמשך. אעשה זאת כשאהיה אדם פרטי”.

אתה בטוח שתהיה אדם פרטי?

“אני מאמין שכן”.

לא תפנה לפוליטיקה? לא תחזור לפעול במפלגת העבודה, שבה נחלשת?

“לא אלך לפוליטיקה. אתם אמרתם שנחלשתי במפלגה. אני לא חושב כך”.

אז אתה הולך למגזר העסקי?

דניאל בר און

“לא יודע עדיין. אני מניח שאקבל את ההחלטה הכי טובה”.

אבל אתה לא שולל על הסף עשיית עסקים.

“לא שולל”.

קיבלת כבר הצעות? מאז הודעת הפרישה אתמול הגיעו אליך טלפונים?

“לא. עדיין לא”.

מצבך הכלכלי טוב?

“יש לי בית עם משכנתא של 2 מיליון שקל”.

זה החזר מטורף, לא? מהו ההחזר החודשי?

“7,500–8,000 שקל, אבל הכל בסדר אצלי ואין לי טענות”.

זאת אחת הסיבות לפרישה? שאתה רוצה לעשות כסף?

“לא חסר לי כלום ואני לא חייב כלום לאף אחד, חוץ מהחזר המשכנתא. אני אפילו לא במינוס בבנק”.

מינוי היורש על ידך - יו”ר האגף לאיגוד מקצועי אבי ניסנקורן - נראה קצת בעייתי. לא מדובר על תקופת ביניים של כמה חודשים. יעברו עוד לפחות ארבע שנים עד הבחירות הבאות. ההסתדרות היא לא ממלכה שלך.

“ככה זה בכל מקום, אני פועל בהתאם לחוקה שלנו. כשלאריק שרון קרה מה שקרה, אהוד אולמרט נכנס במקומו אוטומטית. ככה זה קורה גם ברשויות המקומיות עם פרישתו של ראש העיר. בית נבחרי ההסתדרות מונה 171 איש, והם יבחרו במחליף. ניסנקורן זוכה לאהדה של כמעט כל סיעות הבית. אני חושב שהוא המועמד הראוי ביותר לעמוד בראשות הארגון”.

דודו בכר

הוא חבר מפלגת העבודה?

“לא. וזה גם לא חשוב”.

אתה היית חבר.

“נכון, אבל אני חבר ותיק במפלגת העבודה עוד מלפני שהייתי יו”ר ההסתדרות. לכל אורך הדרך אתם העיתונאים טועים. הכוח של ההסתדרות לא נובע ממהלכים פוליטיים. נכון שהיה מהלך אחד פוליטי של הרכבת הממשלה בתקופת אהוד ברק שהובלנו, ב–2009. אבל בדרך כלל הכוח הפוליטי הוא לא המשמעותי. אתם ממלאים דפים, אבל תראו לי מהלך אחד שנעשה במשק בלי הסכמה שלנו. כל מה שעובר זה רק בהידברות ורק בהסכמה. זה מה שתמיד אמרתי וזה מה שקורה בפועל”.

אבל 12 חוקי העבודה שהעברת ב–2009 היו בזכות כוחך הפוליטי.

“זה נכון. זו היתה אולי הפעם היחידה שבה ההסתדרות מצאה את עצמה משתמשת בכוחה הפוליטי כדי להגיע להישגים בתחום החקיקה”.

ועכשיו מעסיקים מתלוננים שיש על שולחן הכנסת 120 הצעות חוק שקשורות לשוק העבודה. איך הם יכולים לעבוד ככה?

“חברי הכנסת לא עובדים אצלי ובטח לא אצל המעסיקים. זכותם להגיש הצעות חוק, בטח בנושאים שמחזקים את העובדים”.

“תטפלו בבנקים - ואז נראה"

אתמול בעיתון מנינו את הכישלונות ואת ההישגים שאתה משאיר אחריך.

מוטי מילרוד

“ב–TheMarker אין לי הישגים”.

בהחלט יש לך גם הישגים והדגשנו זאת, אבל אנחנו רוצים להתמקד בבעיות. בכל אופן, עדיין שוק העבודה קפוא ואין בו התקדמות, החזקים חזקים מדי והחלשים נמצאים בקרקעית. אתה טוב בגישור בסכסוכים ובחיבור מול הממשלה, אבל אתה משאיר שוק עבודה בעייתי.

“אני לא מסכים אתכם. לטעמי, שוק העבודה השתנה מאוד. בתקופה שלי, ההסתדרות התחילה לטפל בעובדים החלשים. הכרזנו אפילו שביתה גדולה במשק למען שיפור מצבם של עובדי הקבלן. סיימנו לא מזמן את ההסכם בעניין עובדי הקבלן וטיפלנו בפנסיית חובה למיליון עובדים במשק. זה לא אירוע קטן. במקביל יש טרנד מטורף של התאגדות: עובדים במאות מקומות עבודה מתאגדים במסגרת ההסתדרות ומקימים ועד שייצג אותם מול ההנהלה. הצלחנו בזה יותר מכל. למשל בחברת מגדל - ביום אחד חתמו 1,500 איש על טופסי הצטרפות. מי חלם לפני 10 שנים שהעובדים בחברות הביטוח ובחברות כרטיסי האשראי יצטרפו להסתדרות?”

איך אתם בהיי־טק?

“נגיע גם להיי־טק. יש המון אנשים שמבינים שמהממשלה לא תהיה להם ישועה כלכלית. ברגע שיש תהליך כזה של הצטרפות - זה רץ. האג’נדה שלכם ב–TheMarker לא תפסה. אתם אומרים שהחזקים צריכים להיות חלשים כדי שכולם יהיו שווים, ואני אומר שהחלשים הבינו שהם יכולים להיות חזקים. אם הם מתאגדים, הם נהפכים להיות חזקים. הם פחות חוששים מהמעסיקים שלהם, הם מבינים שיש מי שיגן עליהם. ציון הדרך המרכזי הוא המאבק של עובדי פלאפון, עם פסק הדין של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, שניתן בסוף 2012 - שקבע שלמעסיק אסור למנוע מעובדיו להצטרף לארגון עובדים ולהקים ועד או אפילו להביע דעה בעד או נגד ההתארגנות”.

הגישה שלך היא לשמר את כוחם של הוועדים הגדולים, “השאלטריסטים”, שהם יהיו הרוטווילרים שלך ואתם אתה יוצא למאבק למען החלשים?

“ההסתה שלכם נגד הוועדים הגדולים אומרת שהם מרוויחים יותר מדי על חשבון החלשים, וזה תופס - לפעמים. אבל חלק גדול מהחלשים השכיל להבין שהחוזק תלוי בזה שהוא יהיה ביחד. וזה הטרנד שקורה עכשיו. אנחנו נותנים להם את כל הכלים להגיע לפוזיציה שבה יש להם ייצוג. מאותו רגע, כללי המשחק אצלם בחברה משתנים. יש איזונים. יש בעל בית עם זכויות וזה בסדר, אבל יש גם עובדים שצריכים לזכות בחלק מהפירות של העסק”.

להלן דוגמה לחוסר איזון: כשרוצים להיפרד מעובד במערכת הבנקאות, נותנים לו מיליון שקל בנוסף למה שהוא צבר. תסתכל על ענפים אחרים במשק, למשל אצלנו בעיתונות - אם אתה רוצה לשלוח הביתה עובד, אתה נותן לו 10,000–20 אלף שקל.

“אז מה אתם אומרים, שעדיף שהבנקים יחסכו לעצמם 990 אלף שקל על כל עובד שמפטרים?”

לא. אנחנו אומרים שיש חוסר איזון. למשל, אתה כדירקטור בבנק יהב גובה מאתנו כציבור לקוחות מחיר גבוה כדי לפרנס את אותו עובד עשיר שפורש.

אילייה מלניקוב

“אנחנו מספיק נבונים לשמור על האיזונים בכל מקום עבודה. ההסתדרות זה לא מקום של אדם אחד. יש לה אנשים טובים בכל מקום. נניח מפעל קניאל בכפר סבא, שנמצא בקשיים כתוצאה מביטול מכסים של הממשלה. אז ישבו יחד ההנהלה, הוועד ואנשי ההסתדרות, והגיעו להסכם. באופן הזה העובדים מרגישים בכל מקום שהם חלק מהבית.

“אם הבעלים מרוויחים מיליארדים, מה אתם מצפים, שהעובדים לא יהיו שותפים? אתם ב–TheMarker מחפשים לטפל רק בעובדים, אבל לא בבנקים עצמם וברווחים שלהם. אתם אומרים - קודם נוריד לעובדים. תטפלו בבנקים ואז נראה. כיום אתם תוקפים את התספורות ובצדק, אבל ועדת בכר אחראית לזה, וביטול האג”ח המיועדות על ידי נתניהו אחראי לשחרור של מאות מיליארדים בפנסיה. ומה קרה? נוצרה ג’ארה של כסף שיכולים לקחת משם בלי שום הגנות. אתם תמכתם במהלך הזה”.

לך יש חברים בקרב הטייקונים שעושים תספורות.

“הם חברים שלכם, ואל תהיו לי חכמולוגים. יש לכם אג’נדה ואתם כביכול משרתים את האדם החלש. וחוץ מזה, זה בושה?”

הבנקים ניהלו כספי הציבור בצורה רשלנית וחסרת מקצועיות. זו היתממות להגיד שאז היה יותר טוב. דווקא היה ניסיון של הממשלה לטפל בבנקים. אתה היית נגד ועדת בכר. ההסתדרות שיתפה פעולה עם בעלי הבנקים בהתנגדות לרפורמה ומה שנדרש היה לגרום לתחרותיות במערכת הבנקאות, מכיוון שרווחי הבנקים גדולים מדי ומכיוון שבניהול קרנות נאמנות וקופות גמל על ידי הבנקים יש ניגודי עניינים שפוגעים בציבור. ההסתדרות עשתה יד אחת עם הבעלים של הבנקים.

“אתם רוצים להתראיין בעצמכם או שבאתם לראיין אותי? לבנקים יש תהליך שלם של ביטחונות. אפשר לחיות בחיים עם ססמאות ובסוף מי שצריך לעשות את הדברים לא יכול לחיות מססמאות. בתקופת ועדת בכר אני בכלל לא הייתי יו”ר ההסתדרות. קרנות הפנסיה בכלל היו בבעלות ההסתדרות ולא בבנקים”.

אתה חושב שהמדינה יכולה לעמוד בהנפקת אג”ח מיועדות לכל הציבור בקרנות הפנסיה?

“זו שאלה אחרת. אבל ברור שהרפורמות בשוק ההון דפקו את התשואות לפנסיונרים”.

"שואף להגיע להסכמות”

אז אתה משאיר את כל הרפורמות הבאות במשק לאחרים?

“כמו שאמרתי, תמיד יש נושאים חשובים על הפרק. אני לא מאמין בזבנג וגמרנו. קח כל נושא של ההתנהלות מול העובדים, למשל בחברת חשמל. כל הצדדים יודעים שצריך לעשות רפורמות - הממשלה, ההנהלה והעובדים”.

אז למה זה לא קורה?

“בהסתדרות ניסינו לאורך השנים לדחוף לרפורמה, רק שאחת הבעיות הכי גדולות זה שבממשלה אין בעל בית אחד. כל אחד, כל משרד, כל רשות, ממונה על משהו אחר. אין לידר - זה מבנה מעוות”.

יש ראש ממשלה.

“יש לו עוד עיסוקים. אם הוא היה יושב בדיונים, זה משהו אחר. ככה אי אפשר לנהל מו”מ, כי אין פונקציונר. בקדנציה הזו, הממשלה הבינה זאת והקימה ועדה שבראשה אורי יוגב. אז מה עשו בוועדה? לכאורה מי שהיה אמור להוביל את המו”מ מבחינת הטייטל הוא הממונה על השכר. אז הם הציבו ממונה על השכר לשעבר בוועדה, את אלי כהן. אז הוועדה מתנהלת, אבל בגלל גחמות אישיות באוצר בא הממונה על השכר וירה, הוא עשה מהלך שלא על דעת שר האוצר, לא על דעת שר האנרגיה ולא על דעת אורי יוגב. כל מי שדיברתי אמר לי שזו טעות בעיתוי וזה לא על דעתו”.

עופר וקנין

כי כולם מפחדים.

“ממי?”

מהכוח של עובדי חברת חשמל.

“אם זה ככה - אנחנו הסתדרות חזקה. כולם משמיעים את אותו תקליט. אבל אף אחד לא יכול לעשות, כי כל אחד יש לו את המגרש שלו ולכן ראש הצוות לא מצליח לנהל את המו”מ כמו שהוא רוצה. אצלנו זה לא יכול לקרות. יש לנו ראש צוות מו”מ, והוא מוביל אחרי שהוא מתייעץ כמובן”.

התחושה שלנו שאתה צודק לגמרי בתיאור המצב, אבל שבעצם אתה מרוצה מזה שיש ריבוי בעלי תפקידים בממשלה, כי זה טוב לך. אתה יודע ששום דבר לא יזוז ככה, ואתה תצטייר כמי שמוכן לדבר אבל בינתיים לא חייב לוותר על כלום, כי הדברים לא זזים.

“אתם טועים בגדול. השאיפה שלי היא להגיע להסכמות. למשל, היה כאן נושא של תעש ואני מבקש שתקבלו תגובה של משרדי הביטחון והאוצר. הצלחנו להגיע להסכם עם האוצר והביטחון - הסכם סגור שמסדיר את הפרטת תעש, כולל פיצויים ופרישה של עובדים והכל. לאחרונה היינו עדים לוויכוח על התקציב בין שני המשרדים. נושא תעש נהפך לבן ערובה בוויכוח. ועכשיו שני הצדדים אומרים שאין להם טענות אלינו ושהיינו הוגנים, אבל כל אחד שולח אותי למשרד השני. לפני דקה אמרתם שיש ראש ממשלה - זה נכון ואני מכבד אותו, אבל הנה, כשדנו על התוספת של הביטחון, את הנושא הזה השאירו בחוץ”.

על כמה כסף מדובר?

“700 מיליון שקל. זו התחייבות מ–2012, ועכשיו יש ויכוח מי ייתן את הכסף. ב–9 בחודש יש משכורות. מה עם המשכורות? אתה מתאר לעצמך שניתן שלא ישלמו?”

יש סימן שאלה על זה?

“ודאי. זה מראה לכם כיצד מתנהלת הממשלה. בגדול, ברוב המקרים עדיף לנהל מו”מ מול מישהו שיהיה חזק אפילו אבל שיהיה בעל סמכות. אי אפשר לסבול מצב ש’כן’ נהפך ל’לא בטוח’. כן זה כן. לצערי זה קורה יותר מדי. זה יותר גרוע מבממשלה הקודמת”.

משרדי האוצר והביטחון סירבו להגיב על טענותיו של עיני בעניין תעש.

על אהוד ברק אמרת “אהבל”, בהקשר של העסקת עובדת זרה בביתו. מה דעתך על יאיר לפיד?

“לא אענה על השאלה. תעבור לשאלה הבאה ואם תמשיך להיות חכמולוג אני לא אענה לך על אף שאלה יותר”.

איך אתה מסביר את החזרתו של אלון חסן לראשות הוועד בנמל אשדוד?

“אתם ב–TheMarker מצפים שכל גוף יעבוד לפי החוקה שלו, אז למה אתם לא נותנים להסתדרות לעבוד לפי החוקה שלה? כשהיה המקרה של עסקי אלון חסן, בדקנו מה אומרת החוקה בהקשר הזה. תקשיבו טוב, לא היה אצלנו סעיף בחוקה שהתייחס למקרה של איש ועד שיש לו גם עסקים פרטיים. הבנתי שצריך לתקן את החוקה, והוספתי את הסעיף שאומר שחבר ועד לא יכול שיהיו לו עסקים פרטיים שקשורים לחברה - לא במישרין ולא בעקיפין. זה עכשיו קיים בחוקה בעקבות המקרה”.

יפה, אבל חסן חזר לוועד.

“חסן השעה את עצמו, ואחרי שלושה חודשים הוא הודיע ליו”ר האגף לאיגוד מקצועי שהוא חיסל את העסקים שבהם היה מעורב והיו קשורים למקום עבודתו. מונתה ועדה בתוך ההסתדרות, שהיתה בעיקרה ועדה משפטית, והיא קבעה חד־משמעית שאין מניעה להחזיר אותו לעבודה”.

זה כמו שגנב גונב במשך שנים, ואחרי שתופסים אותו הוא בא לחברה ואומר הפסקתי לגנוב - תחזירו אותי. אין לדעתך כאן משהו לא בסדר?

“אל תגיד גנב. אני אומר את זה בשבילך, אני רוצה לשמור עליך. יש לכם אג’נדה - סבבה.

טיפלת בזה רק אחרי שזה היה בטלוויזיה. הכל היה ידוע גם שנים קודם.

"ברגע שזה נחשף בערוץ 2 טיפלנו בזה, ואלון חסן השעה את עצמו ונקבע שאין סיבה לא להחזיר אותו לוועד”.

עשו באמת בדיקה אמיתית?

“אל תטילו דופי. חברי הוועדה, משפטנים מנוסים, עשו בדיקה, ביקשו מסמכים, עשו כל מה שצריך והחליטו שאין מניעה להחזיר אותו לוועד. וברגע שיש חוות דעת כזו, מה אתה צריך לעשות? סתם להיות פופוליסטי?”

למה לא עשית כלום כשכל זה נחשף בכמה כתבות ב”הארץ” לפני שנים?

“כנראה שהתפוצה של ‘הארץ’ לא מספיקה”.

השאלה זה לא “הארץ”, אלא שיש כאן דפוס שמטפלים במשהו רק כשהלהבות מגיעות לבית ההסתדרות.

“לא היה סעיף על זה בחוקת הוועדים. אני הכנסתי סעיף וקבעתי איך מטפלים”.

“לא חיים בשלום עם החוליים”

איך אתה מסביר את זה שבתקופת כהונתך אולי יותר עובדים מתארגנים, אבל יש גם יותר הבנה בציבור לגבי המחירים שהוא משלם באמצעות יוקר המחיה במקומות שבהם העבודה המאורגנת חזקה מדי וגם נחשפות בה שחיתויות. אתה, וגם שלי יחימוביץ’, כמנהיגת מפלגת העבודה, נותנים הגנה מוחלטת לחוליים של העבודה המאורגנת ויורים לעצמכם ברגל.

“זה לא נכון. אנחנו לא חיים בשלום עם החוליים ולא כל דבר מגיע לתקשורת. אנחנו פועלים בנחרצות וביתר שאת. אבל אם אתם מסתכלים על התמונה הכוללת, רוב ועדי העובדים שמאוגדים בהסתדרות הם אנשים רציניים טובים שעושים את תפקידם נאמנה. תמיד יש חריגים, ואנחנו מטפלים בהם”.

נראה שבכל שינוי שעומד על הפרק אתם מתעקשים לראות רק את האיומים ומתעלמים מההזדמנויות. למשל, תחום אחד שבו עומדת להיות מהפכה הוא רכבת ישראל, שבה נתניהו רוצה להשקיע 100 מיליארד שקל.

“רק תגידו מאיפה הוא ייקח 100 מיליארד שקל? אין לו סכום כזה”.

התחום השני שבו אתם לא רוצים לראות הזדמנות הוא הנמלים. למה אתם לא רואים גם את החשיבות של השינוי ואת הפוטנציאל ליצירת מקומות עבודה? למה ראשי העיר חיפה ואשדוד נלחמים על הנמלים האלה - כל אחד רוצה שיוקם נמל אצלו - ואתה לא?

“מי אמר לכם שאני לא רואה הזדמנויות? אני בעד פיתוח רכבות, ואם ראש הממשלה ישים 100 מיליארד שקל ברכבות, אני אהיה הראשון שאשמח. אני גם בעד תחרות, ובלבד שתהיה תחרות הוגנת. בנמלים, לפי מה שאתם יודעים, הם רוצים שני נמלים חדשים. תעשו בדיקה - האם זו העמדה של שני המשרדים - תחבורה ואוצר. קודם שיחליטו מה העמדה שלהם.

“כדי לייצר תחרות הוגנת, צריך שכל הנמלים יפעלו בתנאים שווים. לדוגמה, עניין המים העמוקים. אם זה יהיה רק בנמל הפרטי החדש - אתה פוגע בתחרות. זה פשוט החלפת מונופול ממשלתי במונופול פרטי. מי שצריך לזעוק את זה הם דווקא המשתמשים בהובלה ימית. אז אם רוצים להגיע למצב שיהיו נמלים שייצרו תחרות הוגנת - אין בעיה.

“אתם מדברים על עליית יוקר המחיה, אבל מי קובע את התעריפים? הממשלה. והיא גם מרוויחה מאות מיליונים מהנמלים. תראו למשל את החשבון הבא: עלות פריקת מכולה הוא 700–800 שקל בסך הכל. נניח שהיינו מורידים את המחיר לאפס - כמה זה היה חוסך בכלל במחיר הנעליים שאלפים מהן מגיעות באותה מכולה? כמה גרושים”.

מה לגבי עיכובים? בכל נקודת זמן תראה 20–30 אוניות מחוץ לנמל. המשתמשים אומרים שהיעילות נמוכה בהשוואה לנמלים ברחבי העולם.

“אני מוכן להתערב שגם זה לא מוסיף הרבה לעלות. מה שאני מנסה להגיד זה שאם לא רוצים בזבוז, צריך לקחת נתונים השוואתיים, ושאף אחד לא עשה בדיקה אמיתית האם באמת צריך נמל נוסף. אין אף דו”ח כזה. המעסיקים הפרטיים עשו בדיקה והגיעו למסקנה שאולי צריך עוד רציף אחד. בנמל אשדוד היתה התקדמות בהסכמה על הפרטה”.

אבל אמרת בצדק שאין משמעות להפרטה אם לא פתרת את בעיית המונופול.

“אם יש תחרות בין 2 או 3 נמלים, זה מה שאתה מחפש. גם אני באופן אישי וגם הוועדים לא נגד תחרות, אבל אנחנו בעד הוגנות”.

בסיכום קדנציה של שמונה שנים ובמבט קדימה, אנחנו רוצים להציע למחליף שלך עוד משהו מעבר לגישורים ופשרות בסכסוכי עבודה: לבנות את שוק העבודה המודרני לעשור הקרוב - הכשרה מקצועית, דמי אבטלה, שוויון הזדמנויות. נראה לך שמחליפך צריך לעסוק גם בזה, או רק בסכסוכים?

“אני בעד שהוא יעסוק בבניית שוק העבודה. אבל אין כיום שחקן בממשלה שיכול להוביל רפורמות. ובכל מצב לא ניתן שזה יקרה על גב העובדים. צריך איזונים. הרפורמות שמגיעות לשולחן שלנו זה רק מה שרוצה הממשלה - בלי שמתחשבים בעובדים”.

אבל זה לא כדי שלממשלה יהיה טוב אלא לאזרחים, שיקבלו שירות טוב.

“אני בעד שירות טוב. נניח שאתה רוצה לפתוח משרד כלשהו במקום שעתיים ביום שמונה שעות. אז צריך גם לתת לעובד פתרון, כי הוא עובד יותר קשה. צריך פתרונות - וזה עולה כסף. רפורמה לא יכולה רק לקחת בלי לתת. תמיד הם לא באים עם סעיף העלויות”.

אבל אנחנו יודעים שרמת הפריון במשק נמוכה. אולי צריך להתחיל בקטן יותר - משעתיים לארבע שעות, בלי תוספת שכר.

“יש צד שני למטבע, והצד השני הזה לא במגרש. במהלכים חד־צדדיים לא פותרים בעיות”.

מה אתה מייעץ למחליף שלך?

“הכנסתי סעיף שדיבר על מבנה ההעסקה בשירות המדינה. נלחמתי על זה, יזמתי ומסמסו אותו. דיברתי על כל מבנה העסקה במגזר הציבור, סעיף גלובלי שדרשתי, אבל מהר מאוד הבנתי שאין עם מי לדבר”.

נהנית בהסתדרות?

“נהניתי. זה תפקיד מרתק עם הרבה אתגרים, ואני שמח שאת רוב האתגרים הצלחתי ליישם. אין ספק שיש עוד הרבה”.

אתה רואה את עצמך בתפקיד ציבורי בעתיד?

“כרגע אין לי מושג. אבל אני לא מתנבא”.

אתה תומך ביצחק ‏(בוז’י‏) הרצוג בבחירות לראשות ממפלגת העבודה?

“אני לא מתערב”.

מי ינצח לדעתך?

“זה קרב צמוד, ינצח מי שיצליח לשנע את הבוחרים שלו לקלפי”.

את זה בדרך כלל ההסתדרות עושה.

“זה סיפורים של העיתונות”.

בוא ניגע קצת במידות אישיות.

“שעליתי במשקל?”

לא, דווקא רצינו לשאול לגבי הדירה שההסתדרות רכשה בעבורך בצפון תל אביב.

“הייתי יו”ר ההסתדרות ויו”ר האגף לאיגוד מקצועי וגרתי בבאר שבע. ההסתדרות שכרה לי בית שהייתי ישן בו יומיים־שלושה בשבוע, ואז אגף הכספים באו ואמרו שיותר כלכלי לרכוש דירה במקום לשכור. המחירים היו אז בקרשים, ורכשו דירה עם שני חדרים וסלון. זה לא פנטהאוז”.

בצפון תל אביב.

“כן, בכוכב הצפון. בדיעבד השיקול שלהם היה נכון, כי מחיר הדירה עלה מאז וזה כיסה את כל העלויות. כיו”ר ההסתדרות היתה אפשרות ללינה בתל אביב והיו שלוש אופציות - מלון, שכר דירה ודירה. אני בחרתי בהתחלה בשכר דירה. בחודשים האחרונים אני בכלל לא משתמש בדירה. יו”ר ההסתדרות הבא יצטרך להחליט מה עושים אתה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#