למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חוק בלי פקק

למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק?

מאז שחוקק חוק הפיקדון לפני 12 שנה נאספו למיחזור 4.5 מיליארד בקבוקים ו"כל ילד בגן מכיר את המלה מיחזור", אבל מהצד השני נשמעת ביקורת על ניהול בזבזני של תאגיד א.ל.ה - ששייך לארבע יצרניות המשקאות הגדולות, ועל השארת בקבוקים בנפח ליטר וחצי מחוץ לחוק

67תגובות

יומו של ירמי מזר, 52, מתחיל ב-5:00 בבוקר. הוא עוזב את ביתו בשכונת קטמון הישנה בירושלים ויוצא לסיבוב במסעדות ובבתי קפה בעיר, שם מחכות לו שקיות עמוסות בבקבוקים ובפחיות משקה ריקות. לבית העסק שלו, מחסן בשטח 90 מ"ר בקצה גבעת שאול, הוא מגיע בסביבות 6:00, אז גם מגיעים שני הפועלים שמסייעים לו במיון, באיסוף ובספירת מכלי המשקה. לאחר מכן הוא יוצא לסיבוב איסוף נוסף, וכך חוזר חלילה עד שיום העבודה מסתיים ב-17:00.

עבור השירות הוא מעניק לבעלי העסקים 20 אגורות למכל, בעוד שהוא מקבל מתאגיד המיחזור א.ל.ה 30 אגורות, המחיר הנקוב בחוק הפיקדון עבור החזרת בקבוק קטן או פחית למיחזור. מלבד זאת, הוא מקבל עוד 3.3 אגורות, בונוס על כך שהוא אוסף יותר מ-60 אלף בקבוקים בחודש, שאותו מעניק תאגיד המיחזור א.ל.ה כדי לעודד אספנים. מזר היה בצעירותו נהג של נכה צה"ל ולאחר מכן עבר לתחום השיפוצים, עד שהחליט לעסוק באיסוף בקבוקים. אפשרות זו נפתחה בפניו, כמו בפני אלפי אספנים אחרים, בעקבות חוק הפיקדון שנחקק באוקטובר 2001, ובאחרונה מלאו לו 12 שנה.

"מיד כשהחוק נכנס לתוקף התחלתי לאסוף בקבוקים", הוא אומר. "אחרי תשלום לפועלים והוצאות נוספות, אני מביא הביתה 8,000-7,500 שקל בחודש. לא מתעשרים מזה, אבל זאת פרנסה, וזה בטח עדיף מדמי אבטלה או מקצבאות. אני לא אוסף מהזבל, אלא נותן שירות לעסקים בצורה מכובדת. לפני כמה שנים היה קל יותר - הייתי אוסף 700 או 800 אלף בקבוקים בחודש. בשנים האחרונות נכנסו יותר אספנים למקצוע, וכיום אני אוסף כ-300 אלף בקבוקים".

12 שנה לאחר חקיקתו, סיכום הביניים של חוק הפיקדון מצביע על חצי כוס מלאה. בצד המלא נמצאים הרבה מאוד פחיות, בקבוקי פלסטיק ובקבוקי זכוכית שנאספו בתקופה שחלפה מאז - 4.5 מיליארד בקבוקים החייבים בפיקדון מוחזרו במקום שיתגלגלו בפארקים ובפחי אשפה או יוטמנו בקרקע ויזהמו אותה. הצד הריק של הכוס הוא העובדה שהמכלים הממוחזרים הם בנפח של עד 1.5 ליטרים בלבד, כי בקבוקים גדולים יותר אינם כלולים בחוק.

"העיקרון של כלכלת סביבה הוא לקחת מוצר מזהם ושלילי ולהפוך אותו לבעל ערך כלכלי", מסביר ד"ר דורון לביא, מומחה לכלכלת סביבה ומנכ"ל קבוצת פארטו, שייעצה לממשלה וביצעה מחקרים בנושא חוק הפיקדון. "בחוק הזה אין מימון. בסך הכל יש פרוצדורה - הציבור נדרש להחזיר את המכל הריק. הפעולה הפשוטה היא זו שיוצרת את הערך".

השנים הראשונות ליישומו של החוק לא היו מוצלחות, בלשון המעטה. אלה היו שנים של משחקי חתול ועכבר בלתי פוסקים בין א.ל.ה לבין המדינה, בנוגע ליעדי האיסוף שא.ל.ה נדרשת לעמוד בהם. א.ל.ה הוקמה על ידי ארבע יצרניות המשקאות הגדולות - קוקה קולה, טמפו, יפאורה־תבורי ומי עדן - השולטות ב-90% משוק הבקבוקים ‏(קוקה קולה מחזיקה גם בנביעות‏ ובפריגת). היא הוגדרה כגוף שלא למטרות רווח, שמטרתו לאסוף את הבקבוקים ולהביא אותם למיחזור. היא מקבלת את כספי הפיקדון מיצרני הבקבוקים ומהיבואנים, ואחראית לעמוד ביעד של איסוף, אחרת תשלם קנסות למדינה.

אבישג שאר ישוב

יעדי האיסוף היו נמוכים בתחילה, והחוק קבע שיגדלו בהדרגה עד שב-2008 יגיעו ליעד איסוף של 85% מהמכלים המיוצרים. יעד זה לא הושג מעולם, ולרוב אספה א.ל.ה כ-65%, יעד שאושר לה באופן רטרואקטיבי ב-2008 על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, גם בזכות מסעי שכנוע נמרצים שערכה באמצעות יועצים ולוביסטים. במקביל ויתרה המדינה על קנסות של 300 מיליון שקל בגין אי־עמידתה של א.ל.ה ביעדי האיסוף. לטענת א.ל.ה, בשנים אלה היא לא היתה יכולה לעמוד ביעדי האיסוף, בעיקר בגלל מימון לא מספק.

טענותיה של א.ל.ה נבעו מהמודל הבעייתי של פעילותה, כפי שנקבע בחוק. מודל זה קבע שההכנסות של התאגיד הן ההפרש בין כספי הפיקדון שהיא מקבלת מיצרניות הבקבוקים בגין כל בקבוק שהן מוכרות ‏(אז 25 אגורות‏), לבין הסכום שהוחזר לציבור על הפיקדון, הפרש שקיים משום ששיעור המיחזור אינו 100%. לפי מתווה זה, ככל שאיסוף הבקבוקים גדל, א.ל.ה נדרשת להחזיר יותר כסף לציבור, אך מצד שני קופתה מידלדלת ויש לה פחות כסף לטפל במיחזור הבקבוקים. "במשרד לאיכות הסביבה ובכנסת הבינו שיש כאן עיוות", אומר בכיר בא.ל.ה.

למרות המודל הבעייתי, התנהגותה של א.ל.ה בשנים אלה היתה בעייתית גם היא. כך לדוגמה נכתב ב-2005 בפסק דין של הממונה להגבלים עסקיים דאז, דרור שטרום. "הממונה הצביע על סוגי הוצאות שהוציא התאגיד, אשר יש בהם להעיד על התנהלות בזבזנית בכספיו, דבר זר למטרות שלשמן הוקם", נכתב בפסק הדין. "תאגיד המיחזור הוציא מדי שנה חצי מיליון שקל עבור יועץ תקשורת ושתי חברות שתדלנות ‏(לוביסטים‏), שמטרתם לפעול להורדת יעדי האיסוף שנקבעו בחוק ובתקנות. עוד הוברר כי לאחר שראו ראשי תאגיד האיסוף שהוא צפוי לעבור את יעד האיסוף המופחת שנקבע לו ב-2003 הם נקטו צעדים כדי להקטין את כמויות האיסוף באותה שנה. בין השאר הודיע תאגיד האיסוף כי ישלם דמי עידוד מוגדלים בינואר 2004, כדי שאספנים ישמרו את הבקבוקים שברשותם ויעבירו אותם רק בינואר 2004".

העתירה לממונה הוגשה אז על ידי אגודת אדם טבע ודין, שטענה שבאיחוד של ארבע חברות הבקבוקים הגדולים בא.ל.ה יש משום הסדר כובל. שטרום דחה את העתירה, אבל מתח ביקורת על התנהלות א.ל.ה. גם כיום מעסיקה החברה לוביסטים ויועצים למיניהם. לחברה יש גם חיבה מיוחדת להעסקת פוליטיקאים לשעבר: יו"ר החברה היא נחמה רונן, לשעבר ח"כ ומנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה. באחרונה מינתה א.ל.ה את ח"כ לשעבר דליה איציק כדירקטורית מטעמה.

מינוי חדש הוא זה של שר התמ"ת לשעבר, שלום שמחון, שבעברו היה גם השר לאיכות הסביבה, שמונה להיות יועץ חיצוני לחברה. "שמחון אינו עובד שלנו, אלא מייעץ לנו בענייני רגולציה ועבודה עם הממונה על ההגבלים העסקיים", מסבירים גורמים בא.ל.ה. "אני יועץ בסדרה שלמה של נושאים שקשורים לרגולציה ולתהליכי עבודה", אומר שמחון. "חוק הפיקדון עשה מהפכה. חבל שהוא לא הוחל על מכלי המשקה הגדולים, ועדיין יש כשלים שצריכים להיות מתוקנים. אני אעזור לא.ל.ה בכל בעיה".

הבקבוקים הגדולים עדיין נזרקים בים

השינוי המשמעותי ביותר בחוק הפיקדון בוצע בפברואר 2010 בעקבות תיקון חקיקה ששינה את המודל הכלכלי של איסוף הבקבוקים. בתיקון נקבע שחובת האיסוף תעבור מתאגיד א.ל.ה ליצרני ויבואני המשקאות. כל אחד מהם מחויב לאסוף 77% מהבקבוקים שאפשר לקבל עליהם פיקדון, ואם לא יעמוד ביעד זה יושתו עליו קנסות. במארס השנה הטיל המשרד לאיכות הסביבה קנסות של 20 מיליון שקל על כ-130 יצרנים ויבואנים של בקבוקי משקאות, מכיוון שב-2011-2010 לא עמדו ביעדי האיסוף שלהם.

מאז התיקון מקבלת א.ל.ה 1.4 אגורות עבור בקבוק קטן ו-2 אגורות עבור בקבוק גדול, כדמי טיפול שהיצרנים מעבירים. זאת בנוסף לפיקדון הבקבוקים המועברים לא.ל.ה, על הבקבוקים שלא נאספו על ידי הציבור. סכום זה מאפשר לא.ל.ה לתפעל את מנגנון איסוף הבקבוקים ולהשקיע כסף בפרישת כלובי מיחזור ובפרסום לטובת עידוד המיחזור של הבקבוקים הגדולים. בשנים האחרונות השקיעה א.ל.ה 60 מיליון שקל במטרות אלה, וכיום פרושים כ-20 אלף מתקני מיחזור בכ-300 ערים ברחבי הארץ.

אלא שהתיקון הגדול של פברואר 2010 השאיר את הבקבוקים הגדולים בחוץ. "האמת, אין לי מושג למה לא ממחזרים בקבוקים גדולים", אומר מזר. "אומרים שהדתיים מתנגדים מפני שיש להם משפחות מרובות ילדים, אבל אני לא כל כך מבין את הפואנטה. א.ל.ה הסבירה לנו פעם, האספנים, שאוטוטו הבקבוקים הגדולים ייכנסו לחוק הפיקדון ונצטרך להתארגן בצורה אחרת. הם אמרו את זה לפני יותר משלוש שנים, אבל דבר לא קרה מאז".

ככל הנראה, הדברים נאמרו לאספנים ערב חקיקת התיקון לחוק הפיקדון בפברואר 2010. בתקופה זו הגיעו לשיאם מאמצי הלוביסטים של א.ל.ה וקוקה קולה להשארת הבקבוקים הגדולים מחוץ לחוק הפיקדון, והמאבק נשא פרי. מי שהצביעו שוב ושוב בכנסת נגד הכנסת תיקון זה היו הח"כים של ש"ס, בטענה שהתייקרות הבקבוקים תפגע במשפחות מרובות ילדים שצורכות שתייה בבקבוקים גדולים. אבל קשה היה שלא להבחין בקשר בין קוקה קולה לש"ס - בד"ץ בית יוסף הוא זה שנותן את חותמת הכשרות למוצרי השתייה של חברת המשקאות הגדולה בישראל. שני הצדדים הכחישו כל קשר בין הדברים.

בסופו של דבר נמצאה פשרה, לא בחקיקה אלא בהסכמה בין א.ל.ה למשרד לאיכות הסביבה, שלפיה עד 2016 על א.ל.ה להוכיח שהיא אוספת 55% מהבקבוקים הגדולים. אם היא לא תעמוד בכך, במועד זה יוכנסו לחוק הפיקדון גם הבקבוקים הגדולים. חברות המשקאות, בעיקר קוקה קולה, הצליחו לשכנע את המשרד לאיכות הסביבה לתמוך בפשרה זו גם בזכות המהלך של חוק האריזות. חוק זה, שעבר בדצמבר 2010, קבע שבכל בית משותף יותקנו שלושה פחים נפרדים - לאריזות, לפסולת יבשה ולפסולת רטובה, מהלך שאמור לפתור בטווח ארוך גם את עניין מיחזור הבקבוקים. ואולם כיום, כמעט שלוש שנים אחרי אישור חוק האריזות, יישומו עדיין אטי מאוד, בין היתר בגלל קצב אטי יחסית של עמידה ביעדים.

"יש כאן פספוס אדיר בנוגע לבקבוקים הגדולים", אומר לביא. "זו היתה אחת ההמלצות שלנו לממשלה לפני החקיקה של 2010, אבל היא נפלה בגלל הלחץ שהפעילו היצרנים הגדולים והלוביסטים. מעבר להיגיון הכלכלי, זה היה מכניס את הציבור הרחב לתוך תהליך המיחזור. את הבקבוקים קונים בסופר, ופשוט ונוח להחזיר אותם לשם בקנייה השבועית הבאה".

ירון ברדוגו, הבעלים של חברת האיסוף והמיחזור אסופתא, מצביע על האינטרס של קוקה קולה בעניין. "בא.ל.ה מתגאים ב-60 מיליון השקלים שהם השקיעו בחינוך ובהצבת מכלי מיחזור", הוא אומר. "ברור שחלק גדול מהכסף הזה מגיע מקוקה קולה, בהיותה יצרנית גדולה. אבל החברה היתה משלמת הרבה יותר אם חוק הפיקדון היה חל גם על הבקבוקים הגדולים. להערכתי הם היו צריכים לשלם במקרה הזה קרוב ל-100 מיליון שקל בשנה".

בא.ל.ה טוענים מנגד שאין שום צורך בפיקדון לבקבוקים גדולים. "להטיל פיקדון על בקבוקי ליטר וחצי זה להרוג הצלחה", אומר בכיר בא.ל.ה. "הרי בזכות פרסום וחינוך בבתי ספר ובגנים הצלחנו להגיע לקרוב ל-50% איסוף של בקבוקי גדולים. מה נעשה אם נוציא את הכלובים מהרחובות? הרי הציבור לא ילך בעצמו לסופרים למחזר. בזכות שיתוף הפעולה הנהדר שלנו עם מערכת החינוך, אין היום ילד בגן ילדים שלא מכיר את המילה מיחזורית ‏(כלובי המיחזור, ש"ש‏). הציבור משתף פעולה ממקום של חינוך ושינוי תרבותי, ולא ממקום של טובת הנאה ותמריץ כספי. פרט לכך, חוק האריזות עדיין צעיר, ועדיין אי אפשר לשפוט את יישומו. אי אפשר לחוקק חוקים ולצפות שהישראלים יתנהגו כמו בבלגיה, שבה חוק האריזות נמצא בתוקף 15 שנה. דבר אתי עוד חמש או עשר שנים, ונראה".

אמיר חייק, יו"ר תאגיד המחזור תמיר ‏(הפועל במסגרת חוק האריזות‏) ומנכ"ל התאחדות התעשיינים, שהיה בעבר מנכ"ל משרד התמ"ת, מסביר שאין שום טעם בהכנסת הבקבוקים הגדולים לחוק. "כרגולטור לשעבר, אני יכול להגיד שלפעמים מטרתם של חוקים היא לעודד חינוך של אזרחים לעשייה חיובית, וכך קרה במקרה הזה. פיקדון על בקבוקים גדולים יעלה את מחירם, ובתקופה כזו זה מהלך מיותר".

אלא שיש מי שמפקפקים בנתונים שא.ל.ה מציגה בדבר מיחזור 50% מהבקבוקים הגדולים. בניגוד לבקבוקים הקטנים, הנספרים מעצם העובדה שמועבר תשלום עליהם, כאן הספירה היא לפי הערכה של בקבוקים הנכנסים לתוך מכלי המיחזור, ולא תמיד הכלובים שנאספים מלאים. "אני לא קונה את המספר הזה, 50%", אומר לביא. "ב-2009-2008 בדקנו את העניין, והגענו לשיעור מיחזור של 25%. אני יכול לומר היום די בביטחון שלפחות 60% מהבקבוקים הגדולים לא ממוחזרים. הבעה העיקרית היא שאין פיקוח ובקרה חיצוניים על הנתון הזה, והכל מסתמך על הדיווח של א.ל.ה. לטעון שבאמצעות החינוך אפשר להגדיל את אחוזי ההשבה זה לא סביר. אין מדינה בעולם שבה מגיעים ל*50% השבה רק על בסיס חינוך. גם אם נניח שהם הגיעו ל-50%, הרי ברור שאם חוק הפיקדון היה חל על בקבוקים גדולים, אפשר היה להגיע בקלות כבר כיום לשיעור איסוף של 80%, כי זה המצב בתחום הבקבוקים הקטנים. לא חבל על הזיהום שמצטבר?"

"הבעיה היא שהרגולטור לא מתפקד כמו שצריך", מוסיף דניאל מורגנשטיין, יועץ כלכלי וסביבתי ומיוזמי חוק הפיקדון. "אם המשרד לאיכות הסביבה היה מפעיל רגולציה חזקה יותר, אפשר היה לדעת בוודאות גדולה יותר מה שיעור הבקבוקים הגדולים שנאספים. גם בגלל זה אין מנוס אלא לחוקק כבר עכשיו את חוק הפיקדון על הבקבוקים הגדולים. בהזדמנות זו כדאי להגדיל את הפיקדון לחצי שקל, כדי לתת ערך גדול יותר לפסולת".

בא.ל.ה דוחים את הדברים בתוקף. "אין סיבה להתווכח עם אנשים שלא מאמינים לנו", אומר בכיר בא.ל.ה. "אנחנו סופרים את הכלובים לפי משקל ומפנים כלובים מלאים או כמעט מלאים. הדיווחים שלנו זהים לאלה של הרשויות המקומיות. אם מישהו מעלה סימני שאלה על מהימנות הדיווחים שלנו, זה מעלה סימני שאלה גם על מהימנות הדיווחים של הרשויות".

אינדיקציה מסוימת למצב בשטח אפשר למצוא בעבודת הדוקטורט של ד"ר גליה פסטרנק מאוניברסיטת חיפה. בשנה האחרונה אספה פסטרנק פסולת משמונה חופים בישראל במחקר שנערך כחלק מפרויקט ב-100 מדינות בעולם. פסטרנק גילתה ממצאים עגומים ביותר ביחס לשקיות פלסטיק ולאריזות מזון חד־פעמיות, שתורמות 28% ו-31% בהתאמה לפסולת בחופים. הבקבוקים והפחיות היוו רק 4% מהפסולת שפסטרנק מצאה, מדד מצוין גם ברמה בינלאומית - רק במדינה אחת, אוסטריה, היו נתונים טובים יותר ‏(3%‏). ואולם פסטרנק מצאה בחופים פי ארבעה יותר בקבוקים גדולים מאשר פחיות ובקבוקים קטנים. נדמה שהנתון הזה מדבר בעד עצמו, בכל הנוגע לשאלה מה התמריץ הטוב יותר למיחזור - חינוך או פיקדון כספי.

בא.ל.ה לא אוהבים תחרות?

תופעה לא צפויה שהתרחשה בעקבות השינוי של 2010 היתה כניסת מתחרים חדשים לשוק המיחזור. עד אז השחקנים בשוק, ובמיוחד אנשי א.ל.ה, כלל לא העלו על דעתם שמישהו יתחרה בהם, מכיוון שהם תפשו את עצמם כגוף ללא כוונת רווח. אלא שהשינוי של 2010 יצר מצב שבו ליצרני ויבואני הבקבוקים יש אינטרס כלכלי לאסוף בקבוקים, כדי להימנע מקנסות, ולכן הם מוכנים לשלם לגוף שיאסוף עבורם את הבקבוקים וידאג למיחזורם.

מי שהבין את המצב החדש היה ירון ברדוגו, הבעלים של חברת אסופתא. בתחילת דרכו היה ברדוגו, בדומה למזר, אוסף בקבוקים. במשך השנים הוא שיכלל את העסק ונהפך לספק העיקרי של א.ל.ה מבין האספנים המקצועיים, ואסופתא אף מקבלת ייעוץ משר הפנים לשעבר אופיר פז־פינס. ברדוגו מציע ליצרנים וליבואנים להעניק לו את האחריות להעברת הבקבוקים למיחזור ללא דמי טיפול. לדבריו, הוא אוסף 77% מהבקבוקים של יצרן מסוים, בעוד שאותו יצרן מעביר לו 100% מדמי הפיקדון - ו-23% הנותרים הם הרווח שלו.

ברדוגו מודה שקשה מאוד להתחרות בא.ל.ה, מעצם העובדה שמאחוריה עומדים גופים גדולים השולטים ב-90% משוק הבקבוקים. אבל הוא התעקש, וחברת אסופתא זוכה להצלחה ב-10% הנותרים, ובמקביל ממשיכה לספק בקבוקים לא.ל.ה כאספנית.

החברה התחילה את פעילותה כגוף ממחזר ביולי 2012, כשהקימה סמוך לאזור הקריות מתקן עיבוד של הבקבוקים לקראת העברתם למפעלי המיחזור, פעילות שהיתה עד אז תחת אחריותה של א.ל.ה בלבד. הפעילות הזו מרגיזה מאוד, בלשון המעטה, את אנשי א.ל.ה. "כיום, המעמד שלי ושל א.ל.ה זהה - שנינו מקבלים בקבוקים מאספנים ודואגים להעברתם למיחזור", אומר ברדוגו. "אבל הם, שנשלטים על ידי טייקונים, לקחו את התחרות הזו קשה מאוד". כאשר שמעו בא.ל.ה שברדוגו הגיע להסכם עם חברת יקבי טפרברגר בנוגע לאיסוף בקבוקים, הם הודיעו לכל האספנים האחרים שלא יקבלו בקבוקים של יצרנים שיעבדו עם אסופתא. בנוסף הם הודיעו לאסופתא שלא ישלמו להם את הבונוס על איסוף 60 אלף בקבוקים בחודש.

בעקבות צעדים אלה פנתה אסופתא בתלונה לממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה. ביולי קבע גילה באופן חד משמעי שא.ל.ה ניצלה לרעה את כוחה המונופוליסטי במקרה זה, והיא מנסה להעניש קבלן משנה שלה המבקש להתחרות בה. "בידי א.ל.ה לא עלה להציג טענה משמעותית להצדקת התנהגותה", כתב גילה בפסיקתו. "לשיטת א.ל.ה מבנה השוק אינו מאפשר תחרות ומחייב פעילות של שחקן אחד בלבד ‏(א.ל.ה עצמה‏)... טענה זו כשלעצמה מעוררת קושי רב, ובוודאי כאשר אין זו מסקנה המחויבת מהוראות לחוק הפיקדון. להפך... החוק מבקש לאפשר תחרות בתחום איסוף ומיחזור מכלי משקה". בא.ל.ה הגישו ערעור על הפסיקה, והוא תלוי ועומד.

בכירים בארגון תוקפים את הפסיקה. "יש כאן פרצה בחוק. לא ייתכן שעל תאגיד אחד מוטלות חובות של גוף ציבורי שצריך להשקיע בפרסום ולהציב בשטחים ציבוריים כלובים למיחזור, גם במקומות מרוחקים שעלויות השינוע אליהם רחוקות, בעוד שלתאגיד אחר אין את החובות האלה והוא פועל רק למטרות רווח. כל נושא המיחזור לא צריך להיות למטרות רווח. אם המדינה רוצה לשנות את הכללים, היא צריכה להטיל את כל החובות על המתחרים החדשים".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#