ג’יי.פי מורגן ישלם פיצוי שיא על הונאות משכנתאות - אבל אומר תודה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יצאו בזול

ג’יי.פי מורגן ישלם פיצוי שיא על הונאות משכנתאות - אבל אומר תודה

ההסדר הצפוי של ג’יי.פי מורגן עם משרד המשפטים האמריקאי, שצפוי לעלות לבנק 13 מיליארד דולר לפני הנחות במסים, הוביל רבים לשבח או לתקוף את ידו הקשה של הממשל כלפי הבנקים ■ אבל האם הבנק הגדול בארה"ב באמת בא על עונשו?

6תגובות

זה התחיל בשיחת טלפון בהולה, לפני כחודש, ארבע שעות לפני מסיבת עיתונאים שבה אמור היה משרד המשפטים האמריקאי להכריז על אישומים אזרחיים נגד ג’יי.פי מורגן צ’ייס - אישומים הקשורים למשכנתאות רעילות שהבנק ארז ומכר למשקיעים לפני שיאו של המשבר הפיננסי העולמי. יוזם השיחה היה ג’יימי דיימון, המנכ"ל והיו"ר האימתני של הבנק הגדול בארה"ב. היעד: אחד מסגניו הבכירים של אריק הולדר, התובע הכללי של ארה"ב.

ב-2009, אז כונה על ידי "ניו יורק טיימס" "הבנקאי המועדף על אובמה", לא היה צריך דיימון לפנות בעצמו לדרג כל כך זוטר אם רצה לפנות לממשל. אבל מאז זרמו לא מעט מים בנהר הפוטומק, והיחסים בין דיימון לממשל התקררו משמעותית. דיימון נשמע לחוץ. הוא ביקש, פעם נוספת, להסדיר את האישומים המתוכננים נגד הבנק.

לכתבות נוספות באתר TheMarker:

פרשנות // הפוליטיקה החלשה של המין החזק

חוק בלי פקק // למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק?

בלומברג

הממשל כבר דחה שתי הצעות קודמות של ראש הבנק, אחת בסך מיליארד דולר והשנייה בסך 3 מיליארד דולר. עוד באותו שבוע הגיע דיימון עצמו למשרד המשפטים, ובפגישה עם הולדר הגיש הצעה נוספת: 11 מיליארד דולר. 4 מיליארד דולר מתוכם, הוא הסביר, יילכו לסיוע לבעלי משכנתאות שסובלים מקשיים. אבל הולדר היה נוקשה: הוא רצה עוד כסף בתמורה להסדרת האישומים, ולא הסכים להעניק לג’יי.פי מורגן פטור מחקירה פלילית.

למעשה, אמר הולדר, משרד המשפטים מעוניין שג’יי.פי מורגן יודה באשמה באחד מהאישומים הפליליים הנוגעים למכירת המשכנתאות - צעד יוצא דופן בחומרתו במסגרת היחסים התקינים שבין הממשל לוול סטריט. כשגולדמן סאקס הואשם בסעיפים דומים ונאלץ להגיע להסדר של 550 מיליון דולר ב-2010, הוא לא נאלץ להודות באשמה - מהלך שחוץ מסמליות יש לו גם השלכות משפטיות, החושפות את הבנק לתביעות נוספות.

המגעים בין ג’יי.פי מורגן לממשל נמשכו קרוב לחודש. בשבועיים שאחרי אותה פגישה בוושינגטון, דיימון והולדר שוחחו חמש פעמים. לבסוף הם הצליחו להגיע להסדר: 13 מיליארד דולר - ההסדר התאגידי הגבוה ביותר בתולדות ארה"ב עבור חברה בודדת - ללא הבטחה להפסיק את שאר החקירות הפליליות נגד הבנק, שפעם, לא כל כך מזמן בסך הכל, נחשב לבלתי פגיע.

השתלשלות האירועים הזאת, שתוארה השבוע בפרוטרוט ב"ניו יורק טיימס", מאירה את ההתרחשויות בשבועות האחרונים מאחורי הקלעים של המגעים המתוחים בין הממשל האמריקאי - שמאז 2008 ספג ביקורת חריפה מהציבור ומחלקים בתקשורת על כך שלא העמיד לדין איש מהבנקאים הבכירים שהובילו את ארה"ב לאסון כלכלי, ולא עשה מספיק כדי להבטיח שההתנהלות שהובילה למשבר לא תישנה - לבין ג’יי.פי מורגן, שצפויים להסתיים בהסדר שיכריח את הבנק לשלם מספר לא ברור של מיליארדי דולרים ‏(בין 9 ל-13‏) כדי להסדיר רק חלק מהחקירות הרבות שמתנהלות נגדו כיום.

אין ספק שלפחות תדמיתית, ממשל אובמה הוא המנצח הגדול של השבוע האחרון. העסקה אמנם עדיין לא סגורה, אבל כבר עכשיו נהנה הממשל מכותרות שמציגות אותו כמנצח של הק רב הנוכחי בינו לבין הענקים של וול סטריט. אחרי שנים של כותרות שליליות, שהציגו אותו כנשיא רכרוכי שנכנע לכוחם העצום של הבנקים הגדולים, נראה לפתע אובמה כנוקשה במיוחד כלפי הבנקים - ורבים אף טענו שהוא נוקשה מדי.

האקדח השלוף של הדוד סאם

"ארה"ב שודדת 13 מיליארד דולר מבנק", זעקה השבוע כותרת המשנה הסנסציונית בעמוד השער של הצהובון "ניו יורק פוסט", מעל הכותרת הגדולה "Uncle Scam", לצד איור של הדוד סאם לבוש במסיכה ובידו אקדח שלוף. בתוך הכתבה עצמה, אנליסט הבנקים הידוע דיק בובה תיאר את המהלך של הממשל כ"התקפה בסיסית ויסודית נגד הקפיטליזם". "הממשל עשוי להפקיע את הרכוש של בעלי המניות של ג’יי.פי מורגן, אף שבעלי המניות לא ביצעו עבירה כלשהי", כתב בובה. "וול סטריט ג’ורנל" ביקר גם הוא בחריפות את הקנס העצום, וכתב כי הממשל "מחרים מחצית מרווחיו השנתיים של ג’יי.פי מורגן כדי לרצות את בעלי בריתו בשמאל הפופוליסטי".

בשלב זה חשוב להבהיר: לפחות שבע סוכנויות פדרליות, בנוסף לכמה מדינות בארה"ב ושתי מדינות זרות, חוקרות בימים אלה את ג’יי.פי מורגן בחשד לשורה של עבירות, בהן עבירות שוחד בסין ‏(הבנק העסיק לכאורה את ילדיהם של בכירים סינים בתמורה לסיוע בעסקיו במדינה‏); עבירות הקשורות להטעיית משקיעים שרכשו מוצרים מגובי משכנתאות מהבנק; ועבירות הקשורות לפרשת "הלווייתן מלונדון", שבמסגרתה סוחר בג’יי.פי מורגן בשם ברונו איקסיל הסב לבנק הפסדים בסך 6 מיליארד דולר, לאחר שצבר פוזיציות עצומות על חוזי CDS ‏(ביטוח נגד פשיטת רגל‏) על תעודות סל של אג"ח קונצרניות בארה"ב.

בלומברג

הבוץ המשפטי שבו מצא את עצמו ג’יי.פי מורגן בשנה האחרונה כבר הסב לבנק פגיעה תדמיתית קשה, והוביל גם למרד בעלי מניות, שבמסגרתו ניצל דיימון מניסיון הדחה. ההסדר הנוכחי, עם זאת, נוגע לשורה של אישומים אזרחיים לגבי ניירות ערך מגובי משכנתאות, רובן משכנתאות סאב־פריים, שהיו ברשות ג’יי.פי מורגן ונמכרו למשקיעים לפני שיאו של המשבר. הוא צפוי לכלול קנס של 4 מיליארד דולר שנוגע לאישומים שהגישה הסוכנות הפדרלית למימון דיור ‏(FHFA‏), שלפיהם ג’יי.פי מורגן הטעה את ענקיות המשכנתאות הממשלתיות פאני מיי ופרדי מאק כשמכר להן משכנתאות רעילות. פאני ופרדי ספגו לאחר מכן הפסדי ענק שקשורים לניירות מגובי משכנתאות שהיו ברשותן, ונזקקו לחילוץ ממשלתי בסך 187 מיליארד דולר.

ההסדר לא ישים קץ לחקירה הפלילית המתנהלת נגד הבנק בקליפורניה, הנוגעת גם היא לאג"ח מגובות המשכנתאות שמכר הבנק למשקיעים לפני המשבר. משרד המשפטים ידרוש מהבנק להמשיך לשתף פעולה עם החקירה, וייתכן שגם להודות באשמה - אבל כן ישים קץ לאישומים שהוגשו החודש על ידי התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, הנוגעים להטעיית משקיעים שנמכרו להם אג"ח מגובות משכנתאות על ידי בנק ההשקעות בר סטרנס, שנקנה על ידי ג’יי.פי מורגן במארס 2008.

הנקודה האחרונה היא למעשה המקור העיקרי לזעם בקרב בכירים בג’יי.פי מורגן והאנליסטים המקורבים לוול סטריט. 80% מניירות הערך המדוברים, לטענת ג’יי.פי מורגן, נרכשו בכלל מבר סטרנס ומבנק המשכנתאות הכושל וושינגטון מיוצ’ואל, שאותם שוכנע ג’יי.פי מורגן לרכוש בשיאו של המשבר - על כל נכסיהם המסוכנים - על ידי ממשל בוש, שניסה למנוע ערעור נוסף ביציבותה של המערכת הפיננסית.

"במשבר הפיננסי הבא, ג’יי.פי מורגן של העתיד, הג’יימי דיימון של 2012 או 2018, יגיד לממשל ‘זאת הבעיה שלכם, אני לא הולך לסכן את המאזן שלי’", אמר לורנס מקדונלד, סוחר לשעבר בליהמן ברדרס, ל"פייננשל טיימס". "אין שאלה בכלל שהממשל ביקש מג’יי.פי מורגן לקנות את בר סטרנס ואת וושינגטון מיוצ’ואל", הוא הוסיף. "הממשלה עושה משהו מאוד מרושע כאן, היא משנה בדיעבד את החוקים".

למרות הביקורות השליליות מצד וול סטריט ותומכיה בעיתונות, נראה שג’יי.פי מורגן יקבל הנחה משמעותית בהסדר שלו. לפי רויטרס, העלות הסופית של ההסדר, אחרי מסים, תהיה קרובה יותר ל-9 מיליארד דולר, מכיוון ש-4 מיליארד דולר מתוכה ייחשבו כהוצאה מוכרת. למרות הכותרות על ידו הקשה של הממשל כלפי ג’יי.פי מורגן, נראה שהיד הקשה שבה הוא נוקט תהיה קשה קצת פחות מהמצופה. 13 מיליארד דולר הם בסך הכל 15% מההכנסות השנתיות של ג'יי.פי מורגן, ובהתחשב ברווחיו בעשור האחרון, קשה לראות בהסדר הזה הרתעה של ממש.

ועדיין, למרות הציניות, נראה שמשהו משמעותי עובר על הממשל בארה"ב: לראשונה מאז 2008, מסתמן שהבנקים הגדולים יידרשו לקחת אחריות על המשבר הפיננסי שאליו הובילו את הכלכלה האמריקאית. שלשום, במקביל למגעים אחרונים על ההסדר עם ג’יי.פי מורגן, קבע חבר מושבעים פדרלי כי בנק אוף אמריקה אשם בהונאה בנוגע למשכנתאות רעילות שמכרה חברת המשכנתאות קאנטריווייד, שאותה רכש ב-2008. לפני פחות משלושה חודשים הגישו תובעים פדרליים במנהטן אישומים פליליים נגד קרן הגידור SAC קפיטל בגין מסחר לפי מידע פנים - אישומים שכדי להסדירם צפויה SAC לשלם קנסות בסך יותר ממיליארד דולר.

גם על ג’יי.פי מורגן עצמו עברה שנה לא קלה בכלל, מבחינה משפטית. בנוסף לכל החקירות המתנהלות נגדו, הבנק כבר שילם השנה קנסות בסך יותר ממיליארד דולר הקשורים לפרשת "הלווייתן מלונדון"; קנסות בסך 80 מיליון דולר בנוגע לנוהלי כרטיסי האשראי שלו; וביולי הוא נאלץ לשלם 410 מיליון דולר כדי להסדיר אישומים הקשורים למניפולציות שביצע במחירי החשמל בקליפורניה ובמערב התיכון.

הוצאותיו המשפטיות של ג'יי.פי מורגן תפחו כל כך, שהוא הקצה 23 מיליארד דולר לטיפול בתביעות עתידיות, 9 מיליארד דולר מתוכם ברבעון השלישי של 2013, שבו דיווח הבנק על הפסד של 380 מיליון דולר. בנוסף להסדר הנוכחי עם הממשל, ג'יי.פי מורגן ייאלץ כנראה לחתום על הסדרים נוספים: לפי רויטרס, הבנק קרוב כיום להסדר בסך 6 מיליארד דולר עם קבוצת משקיעים מוסדיים שטוענים שהוא מכר להם ב-2008 אג"ח מגובות במשכנתאות רעילות.

מקל קטן בגלגלים

אז למה בכל זאת זה נראה כאילו ג’יי.פי מורגן יצא בזול מכל העניין? לביל בלאק, לשעבר אחד מהרגולטורים הבכירים במערכת הבנקאית האמריקאית והאיש שהעמיד אלפי בנקאים לדין במהלך משבר ההלוואות והחיסכון של שנות ה-80 וה-90, יש תשובה פשוטה לכל העניין: "ג’יי.פי מורגן באמת יצא בזול".

בלומברג

לבנק הגדול בארה"ב יש נכסים בסך 2.5 טריליון דולר, והוא כבר הקצה 23 מיליארד דולר לטיפול בהסתבכויותיו המשפטיות. לכן, למרות גודלו היחסי, להסדר לא תהיה השפעה משמעותית על פעילותו. מקל קטן בגלגלים, לא הרבה יותר. "במונחים מספריים אבסולוטיים המספר הזה - 9 מיליארד דולר - נראה גדול, אין ספק", אומר בלאק, כיום פרופ’ לכלכלה ולמשפטים באוניברסיטת מיזורי קנזס סיטי ‏(UMKC‏) ואחד מהמבקרים החריפים ביותר של המגזר הבנקאי, בראיון ל-Markerweek. "אבל אם אתה משווה את הסכום הזה לכמה הבכירים בג’יי.פי מורגן הרוויחו, או להפסדים שהם גרמו לעולם ולסכום שהם יצטרכו להחזיר - כלום - אתה רואה שמדובר בטיפה בים".

בלאק, שב-2005 כתב ספר תחת הכותרת The Best Way to Rob a Bank Is to Own One )"הדרך הטובה ביותר לשדוד בנק היא להחזיק אחד בבעלותך(", היה בסוף שנות ה-80 סגן יו"ר רשות הפיקוח הפדרלית על בנקי ההלוואות והחיסכון ‏(FSLIC‏) בארה"ב. לפני כן, הוא שימש בשורה של תפקידים בכירים, שבמסגרתם פיקח על כמה מבנקי ההלוואות והחיסכון הגדולים בארה"ב: בין השאר מנהל התביעות של רגולטור ההלוואות והחיסכון FHLBB ויועץ משפטי בכיר למשרד הפיקוח על בנקי החיסכון ‏(OTS‏).

אם יש דבר אחד שהוא מבין בו, זה שחיתויות בנקאיות: הוא מילא תפקיד מפתח בחשיפת השחיתויות הפוליטיות והפיננסיות שהובילו למשבר ההלוואות והחיסכון. בין היתר הוא היה זה שחשף את "חמישיית קיטינג" - חמישה סנטורים בכירים, בהם ג’ון מקיין ‏(שהתמודד על הנשיאות מול אובמה ב-2008‏), שב-1987 הפעילו לחצים לביטול החקירה שניהל בלאק נגד בנק ההלוואות והחיסכון לינקולן סייבינגס אנד לואן, מכיוון שיו"ר הבנק, צ’רלס קיטינג, היה מתורמיהם הגדולים.

הצלחותיו של בלאק באותן שנים הפכו אותו לאחד מהמומחים המובילים בארה"ב לפשעי צווארון לבן, אבל חיסלו את המשך הקריירה הרגולטורית שלו, לאחר שנכנס לעימותים חריפים עם כמה מבכירי המערכת הפוליטית האמריקאית דאז. לבלאק, 62, אין שום ספק בנוגע למעשיהם של הבנקים הגדולים בארה"ב בשנים שלפני ואחרי המשבר: במשך שנים רבות הוא טען שוב ושוב שהבנקים האמריקאים מנהלים במודע הונאה פלילית רחבת היקף - ההונאה הגדולה בהיסטוריה - שנועדה למקסם את רווחיהם על חשבון הציבור.

אלא שההצלחות שלו כרגולטור אירעו בתקופה אחרת, כשלרגולטורים בארה"ב עוד היו שיניים ויכולת לפעול, לפני שקיצוצים תקציביים ומדיניות פראית של דה־רגולציה הפכו אותם לבדיחה עצובה. ג’יי.פי מורגן, הוא אומר, בדיוק כמו חבריו לתעשייה, יצא בזול לעומת מה שמגיע לו באמת.

"בוא נתחיל מההתחלה", הוא אומר. "הבנקים, בהם ג’יי.פי מורגן, ביצעו עשרות אלפי עבירות. הדבר הנורמלי שקורה לגופים ולאנשים שמבצעים עבירה הוא שהם מואשמים בפלילים - ואם הם ביצעו הונאה, החוק אומר שהם צריכים לשלם חזרה את כל מה שהרוויחו, בנוסף לפיצויי עונשין. לבנקים זה לא קרה עד כה. הדבר השני הוא שהיית מצפה שעם רקורד כזה, מנכ"ל הבנק יאבד את המשרה שלו, או שהבכירים שהתעשרו כתוצאה מההונאה יצטרכו להחזיר את כל הכסף הזה. אבל גם זה לא קרה. כל השאר זה בולשיט. הבנקים ביצעו את ההונאות הגדולות ביותר בהיסטוריה - פרשת תיאום הליבור לבדה מהווה את הקרטל הפיננסי הגדול בהיסטוריה - ואף אחד לא בועט אותם מחוץ למועדון".

כשהוא רואה את התגובות הסוערות בעיתונות הכלכלית נגד ההסדר של ג’יי.פי מורגן, בלאק אינו מופתע או מזועזע, אפילו לא מעט. "מכונת יחסי הציבור של הבנקים עובדת במלוא המרץ, והעיתונות מקבלת את דבריהם באופן לא ביקורתי", הוא אומר. "בתקופתי, בתקופת משבר ההלוואות והחיסכון, היו אנשים כמוני שעבדו בסוכנות והיינו מבלים שעות ארוכות בשיחות טלפון כמו זו שאנחנו מנהלים כרגע. הסברתי לעיתונאים ‘ככה עובדים מנגנוני ההונאה, הנה הסיבה שאנחנו יודעים שזאת הונאה, ככה ההונאה גדלה’. שום דבר כזה לא קורה בממשל כיום. הממשל נלחם עם יד אחת קשורה מאחורי הגב".

ואולם למרות הביקורת, בלאק מוכן להכיר בכך שמשהו מהותי השתנה ביחס של הממשל לבנקים. "הממשל בבירור רגיש לביקורת שלפיה הוא נכשל שוב ושוב בטיפול בוול סטריט. הוא גם בבירור אוהב את הספין שלפיו הוא קשוח, אולי אפילו קשוח מדי עם הבנקים. דברים השתנו מבחינה פוליטית, ולפי התקשורת משרד המשפטים מתכוון להשתמש בהסדר עם ג’יי.פי מורגן כמודל להסדרים עתידיים עם בנקים גדולים אחרים שכבר נמצאים על הכוונת".

אבל ההסדרים האלה, אומר בלאק, למעט הכותרות החיוביות, מספקים תועלת חלקית ביותר. "אם אתה רוצה הרתעה, זה לא מספיק שתאגיד אחד משלם לך סכום גדול. הם כבר רימו את בעלי המניות. הם קיבלו בונוסים ענקיים שלא הגיעו להם על יצירת הפסדים גדולים. הבכירים בבנקים מרוצים מהסדרים כאלה, כי הם יודעים שאם בעלי המניות ישלמו מספיק כסף, משרד המשפטים לא ידרוש מהם - מהנוכלים שהפכו למולטי־מיליונרים - אפילו גרוש. אז תגיד לי אתה, האם ההסדר הזה ימנע מבכירים נוספים בעתיד לבצע הונאות נוספות? ברור שלא".

הפתרון, לדבריו, הוא להגיש אישומים פליליים נגד הבנקים ונגד הבכירים שהיו אחראים למשבר. "כשאתה מביא תיקים למשפט, אתם מביא עובדות לידיעת הציבור. אתה מעניק לעיתונאים עובדות שהם יכולים לצטט, ללא פחד מתביעות לשון הרע. ואחרי שעשית כמה כאלה, הציבור אומר ‘היי, הדבר הזה נשמע כמו ההונאה הזאת, וההונאה ההיא דומה להונאה האחרת - אולי יש לנו מגיפת הונאות?’. אבל האם אתה שומע את אובמה או את בכירי הממשל מדברים אי פעם על התפקיד שההונאות הפליליות מילאו ביצירת המשבר הזה? לא. להפך: בכל פעם שהמילה ‘הונאה’ מוזכרת יש תגובת נגד מצד הממשל שאומרת ‘הונאות לא היו הגורם למשבר’".

הבעייתיות, הוא אומר, מתחילה בכך שאין ברירה אלא להוציא את ג’יי.פי מורגן והבנקים בזול מהסיפור הזה. "אם הבנקים יצטרכו לשלם את מה שהם באמת חייבים - כלומר הרווחים שגרפו מההונאות שביצעו, הפסדים להם הם גרמו ופיצויי נזיקין - זה ירושש את רוב הבנקים הגדולים לא רק בארה"ב, אלא בעולם כולו".

"באירופה המצב גרוע יותר"

באופן סמלי, דווקא בשבוע שבו נוקט הממשל האמריקאי את צעד העונשין המשמעותי ביותר שלו נגד וול סטריט, סיפקו נתונים שפירסם החשב הכללי של מדינת ניו יורק, תומאס דינאפולי, תזכורת מרתקת לעבר שממנו הגיעה המערכת הבנקאית בארה"ב לנקודה הנוכחית. הגרף שפירסם דינאפולי היה פשוט מאוד, אבל גם קולע מאוד: השכר הממוצע בתעשיית הפיננסים בניו יורק לעומת השכר הממוצע בשאר המגזר הפרטי, מאז שנות ה-80 ועד השנה שעברה. הגרף מציג מגמה עקבית וחד־משמעית: בזמן שהמשכורות בוול סטריט זינקו במאות אחוזים, המשכורות בשאר המגזרים עלו באטיות.

לאט לאט, אפשר לראות את וול סטריט מתרחקת מארה"ב. בזמן שהשכר הממוצע בתעשיית הפיננסים היה ב-1981 35.6 אלף דולר בשנה, לעומת 18.3 אלף דולר בשאר המגזר הפרטי, ב-2012 היה השכר הממוצע בוול סטריט 360.7 אלף דולר, לעומת 69.2 אלף דולר בשאר המגזר. גורדון גקו, הפיננסייר המושחת והחמדן ששימש גיבור הסרט "וול סטריט" של אוליבר סטון, סמל הקפיטליזם החזירי של שנות ה-80, לא היה מוצא את מקומו בין הבנקאים של היום, שמרוויחים הרבה יותר ממנו בשנה. הם כנראה היו רואים בו זקן רכרוכי.

במקביל לעלייה החדה בשכר, הממשל האמריקאי יצר דה־רגולציה עקבית במגזר הפיננסי, שניתקה את וול סטריט מהכבלים שריסנו אותה ואיפשרה את ההונאות שעליהן מדבר בלאק. אותה דה־רגולציה איפשרה לא רק שכר מנופח, אלא גם התחמקות מאחריות. "מצב הפיקוח על תעשיית הפיננסים בארה"ב מעולם לא היה גרוע יותר", הוא אומר. "בהקשר של ארה"ב זה נראה מאוד משונה, כי עברנו ממצב שבו אחרי משבר ההלוואות והחיסכון של שנות ה-90 הורשעו יותר מ-1,000 בנקאים ואחרי הונאת אנרון הורשעו 600 אנשים בדרגים בכירים - למצב שבו אף אחד לא הורשע. אפס".

ועדיין, הוא אומר, הנחמה הקטנה היא שבאירופה המצב גרוע בהרבה: "עם כמה שהמצב גרוע פה, המצב באירופה גרוע יותר. התביעה נגד בנק אוף אמריקה התחילה מהדלפות של חושפי שחיתויות - בגרמניה למשל חושפי שחיתויות הם בוגדים, הם נחשבים לאנשים הכי בזויים שיש. כמה שהעיתונות שלנו חלשה - במיוחד העיתונות הפיננסית - יש לנו הרבה ממנה וזה עוזר. בגרמניה או בספרד הם לא מרגישים כמונו, כי אין להם מה להשוות. אין להם שום ניסיון קודם עם מערכת שעובדת ומעמידה לדין את האחראים. הם לא מכירים תביעות אזרחיות ואת האפקט שלהן. אז האם, לאור ההסדר בג’יי.פי מורגן, אפשר לומר שדברים השתנו בארה"ב מבחינה פוליטית? קצת, כן. אבל תלוי למי משווים: אם משווים לאירופה, מצבנו טוב בהרבה. אם משווים לארה"ב של פעם, אז כבר לא כל כך".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#