אימפריה בהפסקת תה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דמוקרטיה או אנרכיה?

אימפריה בהפסקת תה

ותיקי המלחמות פורצים לאנדרטאות, חברי הקונגרס משתכרים, הסנקציות על איראן לא נאכפות ו-800 אלף עובדים יושבים בבית ומחכים שהשבתת הממשל בארה"ב תסתיים ■ אלא שההשבתה היא רק תחילת הבעיה

32תגובות

הפלישה החלה בסביבות 11:00, ביום אביבי בספטמבר. וושינגטון כבר נפלה שעות קודם לכן. הם הגיעו מרחוק: עשרות לוחמים קשוחים, ותיקי הקרבות של מלחמת העולם השנייה בנורמנדי, באיטליה ובאוקינאווה. הם היו בשנות ה-80 וה-90 שלהם, חלקם נעזרים במקל, חלקם בכיסא גלגלים, אבל זה לא הפריע להם לפרוץ את שערי האויב. כבר חודשים הם מתכננים את הטיול הזה, ולא היה שום סיכוי שהם ייתנו לאיזו השבתת ממשל רכרוכית להחזיר אותם בידיים ריקות לבתיהם. אז בלי לחשוב יותר מדי, הם פרצו - 90 קשישים - לאנדרטת מלחמת העולם השנייה בוושינגטון, שנסגרה השבוע הודות להשבתת הממשל.

האווירה במקום היתה מכובדת, אבל כאוטית כמו שרק קרבות פוליטיים מגוחכים בין אמריקאים לאמריקאים יכולים להיות. חברי קונגרס רפובליקאים הגיעו כדי להתראיין, להראות תמיכה בוותיקי המלחמות ולפתוח עבורם את השער, ונגן חמת חלילים ניגן את השיר העממי “שננדואה”, בזמן שעוברי אורח הריעו וצעקו מלות תמיכה. זו, התברר, היתה רק ההתחלה של המרד על האנדרטה: אחרי אותה קבוצה הגיעו למקום עוד קבוצות ותיקים מאילינוי, וכולן הסתערו על האנדרטה כאילו היתה חוף אומהה בנורמנדי.

בזמן שוותיקי המלחמה החליטו לצפצף על השבתת הממשל שכמעט הרסה את הטיול שלהם לוושינגטון, בתוך גבעת הקפיטול המשיכו חברי הקונגרס להתהלך שיכורים, כפי שעשו גם ביומיים שלפני כן. דיווחים על מסיבת השתייה המתמשכת בבית הנבחרים נפוצו כבר מסוף השבוע, והמשיכו ביומה הראשון של השבתת הממשל הראשונה בארה”ב מזה 17 שנה. “כל חבר בית נבחרים שני שדיברתי אתו הריח כמו אלכוהול. רק תשע בערב”, צייצה ג’ניפר בנדרי, הכתבת הפוליטית של האפינגטון פוסט. כתב הבית הלבן של האתר, סאם סטיין, אישר את הדיווח והוסיף: “זה עניין על־מפלגתי”. יום לפני כן היתה זאת כתבת הקונגרס של פוליטיקו, ג’ינג’ר גיבסון, שסיפרה שהיא מריחה ריח חזק של אלכוהול בכל פעם שהיא עוברת ליד חברי בית הנבחרים. קייט נוסרה, הכתבת הפרלמנטרית של באזפיד, דיווחה שראתה יותר מחבר קונגרס אחד מרים כוסית בתוך הקונגרס. בשניים היא נתקלה בחנות משקאות. חלק מהדמוקרטים העדיפו ללכת לשתות ב-The Tune Inn, פאב שנמצא לא רחוק מגבעת הקפיטול.

ובינתיים, נכון לאתמול בערב, בזמן שחברי הקונגרס משתכרים ונהנים, 800 אלף עובדים פדרליים - מתוך 2.1 מיליון - נשלחו לחופשות כפויות ללא תשלום, בהם כל עובדי הפארקים והגנים הלאומיים, כל עובדי הסוכנות להגנת הסביבה ‏(EPA‏), כמעט כל עובדי נאס”א וחצי מעובדי הפנטגון, ובאופן כללי כל מי שעבודתו לא נחשבת חיונית להגנה על רכושם וחייהם של אזרחי ארה”ב. 1.5 מיליון עובדים פדרלים נוספים התבשרו שהם ימשיכו לעבוד, אך משכורותיהם יעוכבו. חבריהם המושבתים צוו להגיע למשרד רק כדי להקליט הודעות קוליות ולפרסם פוסטים בפייסבוק שמבשרים על היעדרותם, ולאחר מכן קיבלו הוראה חד־משמעית להפסיק לעבוד.

רבים מאותם עובדים פדרליים, שחלקם גם כך בקושי שורדים מחודש לחודש, לא בהכרח יקבלו פיצויים על התקופה שבה לא עבדו בגלל השבתת הממשל. בהשבתות ממשל קודמות אמנם הועברו חוקים שפיצו את העובדים על תקופת ההשבתה, אך לאור אווירת הקיצוצים בוושינגטון דיווחו עיתוני ארה”ב שייתכן שהפעם לא כולם יפוצו, אלא אולי רק העובדים “החיוניים”. השכר של חברי הקונגרס, לעומת זאת, לא יעוכב.

ובזמן שמאות אלפי עובדים פדרלים תוהים כיצד ישלמו את תשלום המשכנתא הבא שלהם, 300 מיליון אמריקאים מצאו את עצמם השבוע כשהם נאלצים להתמודד עם השבתה כמעט מוחלטת של הממשלה שלהם, מצב שעשוי להימשך שבועות ‏(ההשבתה הקודמת, שהתרחשה בין נובמבר 1995 לינואר 1996, נמשכה לסירוגין 27 יום‏) ולמנוע מהם שירותים כמו תוכניות לימודים לפעוטות או סיוע ברכישת בית, שלא לדבר על הפגיעה בשגרה: בפארק הלאומי גטיסברג שבפנסילווניה, אסיפה של הקו־קלוקס־קלאן, שהיתה אמורה להתקיים בשישי, בוטלה בגלל שהפארק נסגר עקב השבתת הממשל. בפארק החיות הלאומי בוושינגטון כובתה “מצלמת הפנדות”, שהעבירה לרשת בשידור חי את מעשיהן של הפנדות בגן החיות 24 שעות ביממה. חשבונות הטוויטר הממשלתיים “הוחשכו”.

שלט עצור
אי־אף־פי אי-אף-פי

אבל היו גם השלכות רציניות יותר: בפארק מכתשי הירח שבאיידהו, החיפושים אחר אשה נעדרת, ג’ו אליוט בלייקסלי בת ה-63, התעכבו בשל החופשה הכפויה שאליה נשלחו עובדי הפארק, והסיכויים למצוא אותה בחיים הולכים ואוזלים. גופתה של מטיילת אחרת נמצאה בפארק מוקדם יותר השבוע. מקלטים לנשים מוכות ברחבי ארה”ב הזהירו שחלקם עשויים להיסגר בשל היעדר הסיוע הפדרלי. רשת ABC דיווחה ש-200 חולים שחיכו לטיפולים ניסיוניים - בהם עשרות ילדים חולי סרטן - לא יקבלו טיפולים בשל השבתת המכון הלאומי לבריאות ‏(NIH‏), ש-75% מעובדיו נשלחו לבתיהם.תוכנית המעקב אחרי שפעת של המרכז לבקרת מחלות (CDC) הושבתה, בדיוק כשעונת השפעת עומדת להתחיל. גם היכולת של ארה"ב להפעיל לחץ על איראן נפגעה - 90% מעובדי המחלקה במשרד האוצר האמריקאי האחראית לאכיפת הסנקציות על איראן (TFI) נשלחו לחופשות כפויות. משרד החוץ האמריקאי הזהיר שלשום שגם הסיוע הצבאי לישראל עלול להתעכב.

וזה עוד מבלי לומר מילה על המחיר הכלכלי של ההשבתה: כל שעה של השבתה עולה לכלכלה האמריקאית, לפי הערכות, 12.5 מיליון דולר, 300 מיליון דולר ליום, 1.6 מיליארד דולר לשבוע. ברבעון הרביעי של 2013, הזהיר הכלכלן מארק זנדי ממודי’ס השבוע, יגרע שיתוק הממשל 1.4% מהצמיחה של כלכלת ארה”ב.

תמונת השער של המקומון “ניו יורק דיילי ניוז” בשלישי סיכמה את מה ש-75% מהאמריקאים, לפי סקרים, חשו כלפי השבתת הממשל שנכפתה עליהם בשל משחקי האגו של הרפובליקאים בקונגרס: House of Turds ‏(“בית הגללים”, בתרגום חופשי‏) זעקה הכותרת, ומתחתיה הודבק פרצופו של יו”ר בית הנבחרים הרפובליקאי ג’ון ביינר על גופו של קווין ספייסי בכרזה לסדרה “בית הקלפים”. “הם מקבלים תשלום בזמן שהמדינה סובלת”, הכריז עמוד השער. לסנאטור הרפובליקאי מייק לי היתה תשובה משלו לטענות האלה, שכאילו אישרה את כל הסיבות לשנוא את הקונגרס: "אני עובד, אני אמשיך לקבל שכר", אמר בראיון לערוץ מקומי ביוטה.

בינתיים מסתמן המשבר כאסון מבחינת המפלגה הרפובליקאית, שהפכה לבת ערובה של הפלג הקיצוני ביותר שלה. לפי סקר של "נשיונל ג'ורנל", 32% מהאמריקאים מאמינים שהעדיפות העליונה של המפלגה הרפובליקאית היא "לעשות לאובמה צרות". לפי סקר של “וושינגטון פוסט” ו-ABC, רק 26% מהאמריקאים תומכים בהתנהלות של המפלגה עד כה בדיוני התקציב. אבל אובמה לא נהנה משיעורי תמיכה גבוהים בהרבה: לפי אותו סקר, שיעור התמיכה בנשיא הוא 41%.

זה לא אומר, אגב, שהאמריקאים באמת מבינים על מה כל המהומה: השבוע יצא מנחה הטוק־שואו ג'ימי קימל לרחוב לשאול את האמריקאים את מה הם מעדיפים, את אובמה־קייר או את ה-Affordable Care Act. מהסקר המאולתר התברר שהאמריקאים שונאים את אובמה־קייר, אבל דווקא אוהבים את ה-Affordable Care Act. הרוב לא ידעו שמדובר באותו דבר בדיוק.

סוף העולם האמיתי: תקרת החוב

אי-אף-פי

למרות שמה האפוקליפטי, השבתת הממשל אינה סוף העולם. במונחי עלות כלכלית, אם השבתת הממשל הנוכחית תהיה דומה לזו הקודמת, היא תעלה כ–2 מיליארד דולר סך הכל - לא סכום משמעותי כשמביאים בחשבון את העובדה שהממשל הפדרלי מוציא בערך 3 מיליארד דולר ביום. ארה”ב כבר התמודדה עם 17 השבתות ממשל בעבר, ולרובן לא היו השלכות משמעותיות בטווח הארוך. כמה פארקים סגורים הרי לא יפילו את הכלכלה האמריקאית לקרשים.

אבל האפוקליפסה האמיתית, זו שבאמת מדירה שינה מעיניהם של קובעי המדיניות, קורמת עור וגידים במקביל להשבתת הממשל, ושמה תקרת החוב האמריקאית. כישלונו של הקונגרס להעביר את התקציב סימן את הקרב הבא של הרפובליקאים והדמוקרטים בקונגרס: העלאת תקרת החוב האמריקאית, שעומדת כיום על 16.7 טריליון דולר. בפועל, אפשר לומר שארה”ב כבר חצתה את תקרת החוב שלה: משרד האוצר, בראשות ג’ייקוב לו, מנצל כיום שורה של מנגנוני חירום שמאפשרים לו למשוך קצת את המצב הנוכחי ולהמשיך ללוות. אולם בעוד שבועיים, ב-17 באוקטובר, הכסף יתחיל לאזול באמת, ולמשרד האוצר האמריקאי יישארו פחות מ-30 מיליארד דולר כדי לשלם את התחייבויותיה של ארה”ב, בעוד שבדרך כלל הוא פורע חובות בסך כ-60 מיליארד דולר בכל יום נתון. אם הקונגרס לא יואיל בטובו להעלות את תקרת החוב עד אז, ארה”ב תגיע - לראשונה בתולדותיה - לחדלות פירעון.

ההשלכות של אי־העלאת תקרת החוב יהיו מהירות - וקטסטרופליות. לפי תרחיש שהכינו כלכלני RBC קפיטל מרקטס, משרד האוצר כנראה יצליח “למשוך” עד 31 באוקטובר לפני שהכסף באמת יאזל באופן סופי. מאותו רגע, האירועים יתגלגלו במהירות למשבר שיגרום למשבר הפיננסי של 2008 להיראות כמו שעת משחק בגן ילדים: המערכת הפיננסית תקפא לחלוטין, בין היתר משום שמערכת הסליקה של הבנק הפדרלי, Fedwire, לא תוכל לעבד אג”ח ממשלתיות חדלות פירעון. השווקים יתרסקו, וכלכלת ארה”ב תאבד את מעט האמינות שעוד נותרה לה. האג”ח הממשלתיות שלה, שמשמשות כיום כמפלט בטוח למשקיעים, כבר לא ייראו בטוחות.

לא בטוח שתרחיש האימים הזה יתגשם. אחרי הכל, כבר היינו בסרט הזה ב-2011, ואחר כך שוב ב-2012: הרפובליקאים מסרבים להעלות את תקרת החוב עד הרגע האחרון, מביאים את ארה”ב כמעט לסף חדלות פירעון במטרה לסחוט ויתורים מהנשיא, ובדקה ה-90 מושגת פשרה והמצב נשמר. אך גם למצב כזה, בו תקרת החוב מועלית ממש ברגע האחרון, עלולות להיות השלכות חמורות: ב-2011 המשחק המסוכן של הרפובליקאים הוביל את ארה”ב לאבד, לראשונה בתולדותיה, את דירוג האשראי המושלם שלה. הוא הפך את הרעיון שארה”ב תגיע לחדלות פירעון - שפעם נחשב למדע בדיוני - למציאות פוטנציאלית מבהילה, הפיל את הדאו ג’ונס ב-14% בפחות מחודש, ואף שהסתיים בפשרה, הוביל לשחיקה בביטחון העסקים והצרכנים, להאטה בהעסקה ולהחלשת ההתאוששות הכלכלית. הוא גם עלה למשלמי המסים האמריקאים 20 מיליארד דולר, לפי מכון המחקר האמריקאי Bipartisan Policy Center. והפעם, אפילו יותר מ-2011, נראה שהקרב על תקרת החוב הולך להיות על כל הקופה.

“הסיבה שהקרב הזה על תקרת החוב שונה היא שאין לנו בחירות מעבר לפינה שבהן אנחנו מרגישים שננצח ונוכל לתקן את המצב בעצמנו. אנחנו תקועים עם הממשלה הזאת עוד שלוש שנים”, אמר חבר הקונגרס פול ריאן השבוע, בהודאה מבהילה שגרמה למגזין “ניו יורק” להכריז על המאבק להעלאת תקרת החוב כ”מאבק חייו של אובמה”. ב-2011, ציינו פרשנים, הקונגרס לא היה גם שקוע במקביל למאבק על תקרת החוב במאבק חריף על ביטול הרפורמה בבריאות ולא היה בעיצומה של השבתת ממשל.

אם הקונגרס יחכה יותר מדי לפני שיעלה את תקרת החוב, ארה"ב יכולה להגיע לחדלות פירעון גם אם תושג פשרה. זה כבר קרה ב-1979, אז שילוב בין עסקה של הרגע האחרון בקונגרס להעלאת תקרת החוב ותקלת מחשב הוביל את משרד האוצר לפרוע התחייבויות מסוימות באיחור - כלומר, טכנית, להגיע לחדלות פירעון.

“המפלגות ב-2013 לא מסכימות על שום דבר”, כתב העיתונאי והבלוגר הפוליטי של ה”וושינגטון פוסט”, עזרא קליין. “הרפובליקאים מאמינים שחוסר הפופולריות של אובמה־קייר ‏(רפורמת הבריאות של אובמה, א”ש‏) נותן להם מנדט לבטל או לעכב את החוק. הדמוקרטים מאמינים שהניצחון שלהם בבחירות נותן להם מנדט ליישם את סדר היום שלהם. הרפובליקאים מאמינים שצריך להתנהל משא ומתן סביב תקרת החוב. הדמוקרטים מאמינים בתוקף שלא. לא מתנהלים כרגע שום מגעים בנושא, ואין כל תוכנית להתחיל בכאלה. אין שום קרקע משותפת לעסקה פה. רוב האנשים בוושינגטון ובוול סטריט מאמינים ששתי המפלגות יצליחו למצוא פתרון - זה כנראה נכון. אבל בראיונות עם רפובליקאים ודמוקרטים בבית הנבחרים ועם הנהגת הסנאט, כמו גם הבית הלבן, עוד לא שמעתי שמישהו מצא דרך לעשות זאת”.

אובמה, מצדו, משדר לפחות כלפי חוץ נכונות ללכת הפעם על כל הקופה. "עשיתי שמיניות באוויר כדי לעבוד עם המפלגה הרפובליקאית בתקופת נשיאותי", הוא אמר שלשום בראיון ל–CNBC. "אני מתוסכל, בגלל שאם לא אגיד ל-20 מיליון איש 'אתם לא יכולים לקבל ביטוח בריאות' הרפובליקאים לא יפתחו מחדש את הממשל. כשיש לך מצב שבו פלג קטן מוכן להביא את ארה"ב לחדלות פירעון, אז אנחנו בצרה". במסר לוול סטריט אמר אובמה: "הפעם וול סטריט צריכה לדאוג".

בכל משבר תקרת חוב, כמובן, יש גם את מי שמצדדים בצעדים יצירתיים. ב"אטלנטיק" החיה גארט אפס את הרעיון לעקוף את הרפובליקאים ולהעלות את התקרה באמצעות שימוש בסעיף קטן בתיקון ה 14 לחוקה האמריקאית, שקובע כי "לא יוטל בספק תוקפו של החוב הציבורי של ארה"ב". בינתיים, לפחות, איש לא העלה שוב את הרעיון המשונה להנפיק מטבע של טריליון דולר כדי לעקוף את המשבר.

יש גם קולות שמבקשים להרגיע את הפאניקה. "אנחנו נגיע ממש עד הנקודה של אידיוטיות קיצונית, אבל לא נחצה אותה", אמר המיליארדר וורן באפט בראיון ל-CNBC. שר האוצר לשעבר הנרי פולסון הסכים אתו ואמר: "הרפובליקאים אולי מאיימים לקחת את אמא שלהם בת ערובה, אבל הם לא יפגעו בה". וינסנט ריינהארט, הכלכלן הראשי של מורגן סטנלי בארה"ב, ביקש גם הוא להרגיע את הרוחות והבהיר: "ארה"ב לא תגיע לחדלות פירעון". עם זאת, הוא גם הבהיר שבתרחיש הגרוע ביותר, בו לא תושג פשרה בקונגרס, אובמה יצטרך להפר לפחות אחד מתוך שלושה חוקים אפשריים כדי למנוע חדלות פירעון.

כל זה לא אומר שאין מי שגוזר קופונים מהמצב הנוכחי. הילרי קלינטון, למשל, שמסתמנת כרגע - למרות הכחשות מצדה - כמועמדת המובילה של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ב-2016, צפויה להרוויח בגדול מהאסון שמתרחש בימים אלה בוושינגטון. לא משנה איך מסתכלים על זה, השבתת הממשל והמאבק על תקרת החוב נראים כמהלכים הרי אסון עבור המפלגה הרפובליקאית. כשהיא מתקשה להתמודד עם קיצוני “מסיבת התה” שהשתלטו על מוסדות המפלגה, בחסות תומכים סופר־עשירים כמו רופרט מרדוק והאחים קוך, הנהגת המפלגה הרפובליקאית נגררה אחרי המהלכים הרדיקליים של רפובליקאים כמו הסנאטור הטקסני טד קרוז, האיש שעל שמו רשומה השבתת הממשל הנוכחית וכנראה הפוליטיקאי השנוא ביותר על השמאל ועל חלקים גדולים בימין בארה”ב כיום, שערך בשבוע שעבר פיליבסטר של איש אחד כשנאם במשך 21 שעות ו-19 דקות נגד רפורמת הבריאות והשווה את אלה שלא יצטרפו אליו במאבק נגד אובמה־קייר לנוויל צ’מברליין ולמי שלא היו אמיצים מספיק להתנגד לנאצים.

על ההשוואה הזאת בין רפורמה שמבקשת להבטיח שלכל אזרחי ארה”ב יהיה ביטוח בריאות לבין גרמניה הנאצית חטף קרוז קיתונות של ביקורת מהאגף המתון, ההולך ומצטמצם, של המפלגה הרפובליקאית, בתוכו גם הסנאטור ג’ון מקיין. חבר הקונגרס הרפובליקאי פיטר קינג האשים השבוע את אנשי מסיבת התה בניסיון "לחטוף את המפלגה" ואמר שלהערכתו יותר ויותר מהרפובליקאים בבית הנבחרים עייפים מההשבתה ומבקשים למצוא דרך לרדת מהעץ.

רויטרס

כאן חשוב לציין שביינר יכול לסיים את השבתת הממשל באופן מיידי, אם רק יעלה להצבעה הצעת חוק שתעביר את התקציב ללא תנאים מוקדמים Clean Funding Bill.

20 רפובליקאים כבר הודיעו בפומבי שיתמכו בהצעה כזאת, ויחד עם הדמוקרטים מדובר במספיק קולות כדי לסיים את ההשבתה. אבל ביינר, שבוי בידי הקיצונים במפלגתו, עדיין מסרב לנקוט בצעד כזה. אפילו הקיצונים שברפובליקאים לא יודעים איך לצאת מהבור שחפרו לעצמם. "לא ניתן שיזלזלו בנו", אמר חבר הקונגרס הרפובליקאי מרלין סטוצמן בראיון ל"וושינגטון אקזמינר". "חייב לצאת לנו משהו מזה, ואני אפילו לא יודע מה זה יהיה".

אולי מתוך הבנה של עוצמת האסון שאליו הובילו את עצמם, מנסים כיום הרפובליקאים “לרכך” את השבתת הממשל ולהעביר בקונגרס הצעות חקיקה שיעבירו מימון לאגפים הנצפים יותר של הממשלה, כמו הפארקים הלאומיים, במטרה להפחית את הזעם הציבורי. בפוקס ניוז, רשת הבית של הימין האמריקאי, כבר מכנים את השבתת הממשל Partial Shutdown ‏(“השבתה חלקית”‏) ו-Slimdown, מונח מכובס שמאפשר להימנע מהשימוש במונח “השבתה”. אולם למרות הניסיונות הרפובליקאיים לרכך את עוצמת המכה, במצב הנוכחי נראה שכל דמוקרט עם אונה קדמית מתפקדת יתקבל ב-2016 בבית הלבן בתרועת חצוצרות. במלים אחרות: הילרי קלינטון כבר יכולה להתחיל לתכנן מה תאמר בטקס ההשבעה שלה לנשיאות.

הדמוקרטיה האמריקאית שוקעת?

קל לראות בהשבתת הממשל והמשבר הפוליטי שסביבה סימנים לכך שהדמוקרטיה האמריקאית התחרפנה לחלוטין. מפלגת אופוזיציה שהשתלטו עליה קיצונים לוקחת מדינה שלמה כבת ערובה, בזמן שהיא מנסה - כפי שציין מנחה ה”דיילי שואו” ג’ון סטוארט בשני - לבטל חוק שכבר הועבר על ידי הקונגרס ב-2010: רפורמת הבריאות של ממשל אובמה, או בשמה הלא־רשמי, “אובמה-קייר”.

האסטרטגיה הטיפוסית של המפלגה הרפובליקאית בשנים האחרונות - לסחוט ויתורים באמצעות בריונות פוליטית - יצאה משליטה, ציינו פרשנים בארה”ב, ונהפכה לניסיון להדיח בפועל את הנשיא. “הסימנים הטיפוסיים של קריסה ממשלתית לא נראים לעין ברחובות של הבירה הישנונית. קולונלים חובשי ברט טרם השתלטו על גלי הרדיו כדי להכריז על משטר צבאי. חלפני הכספים עוד לא קונים ערימות של דולרים חסרי ערך ברחובות. אולם מזג האוויר הסתווי והנעים מסתיר ממשלה שמתנדנדת על הקצה. בשני בערב, ממשלתו של העם הלאומני והגאה הזה תושבת, סימן קיצוני לחוסר תפקודה של המערכת הפוליטית ברפובליקה הגוססת”, כתב ג’ושוע קיטינג בטור סאטירי במגזין המקוון “סלייט”, ש’דיווח’ על השבתת הממשל באותו טון היסטרי שבו מדווחת התקשורת האמריקאית על אירועים מעבר לים.

רויטרס

הדיווחים האמיתיים מחו”ל לא היו שונים בהרבה: “קבוצה קטנה של רפובליקאים קיצוניים בבית הנבחרים אחראים לאסון הזה. הם מובילים לא רק את המפלגה שלהם אל הקצה, אלא את ארה”ב כולה”, דיווח העיתון הגרמני “די צייט”. בבלוג שלו באתר ה”לה מונד” פירסם המאייר הצרפתי הרב בודרי איור של פסל החירות, כשאלת החירות מקבצת נדבות ופחית מרשרשת בידה.

אולם אף שקל להתייחס להשבתת הממשל כסימן מאיים לקריסת הדמוקרטיה האמריקאית, חשוב לזכור: זאת לא הפעם הראשונה שהדמוקרטיה האמריקאית מתחרפנת. גם ב-1995, כשהנשיא קלינטון סירב לדרישותיהם של הרפובליקאים לבצע קיצוצים עמוקים בתקציב, התמודדה ארה”ב עם השבתת ממשל שאורגנה על ידי חברי בית הנבחרים הרפובליקאים, אז בהובלת היו”ר ניוט גינגריץ’, כשמאחוריו משתרך בין היתר יו”ר בית הנבחרים הנוכחי ג’ון ביינר ‏(אז במקום הרביעי בסולם החשיבות הרפובליקאי‏). גם אז הפציץ ה”ניו יורק דיילי ניוז” בשער שקלע לרוח השעה, ועליו איור של גינגריץ’ בצורת תינוק בוכה ולבוש בחיתול. “ניוט משבית את הממשלה מפני שקלינטון הכריח אותו לשבת באחורי המטוס” ‏(בטיסה הממלכתית להלווייתו של יצחק רבין, א”ש‏), נכתב שם.

מה השתנה מאז? ההבדל הגדול ביותר הוא באמון הציבורי בקונגרס. ב-1995 עוד היה לאמון של האמריקאים במערכת הפוליטית שלהם לאן לרדת. היום כבר אין. לפי סקר שפירסמה השבוע CNN, שיעור האמריקאים שעדיין מאמינים בקונגרס צנח לשפל חסר תקדים של 10%. אפילו ביוון זוכה הפרלמנט ליותר אמון. יותר ויותר אמריקאים, שגילו אינספור סקרים בשנים האחרונות, כבר לא מרגישים שהקונגרס משרת אותם.

אפשר לראות עדות לכך בסדרות הטלוויזיה שבהן מתוארת המערכת הפוליטית. בשנות ה–90 היתה זו “הבית הלבן” האידיאליסטית, זו שבה המערכת מתפקדת והנשיא תמיד עושה, או משתדל לפחות לעשות, את הדבר הנכון. כיום, לעומת זאת, הסדרה הפוליטית של הרגע היא “בית הקלפים” בכיכובו של קווין ספייסי, שמציגה וושינגטון מנותקת ובזויה, עולם ציני שבו הציבור הוא בכלל לא פקטור במרוץ של פוליטיקאים לפסגה.

וושינגטון כסמל לכל מה שרקוב בארה”ב, חשוב לציין, היא לא דבר חדש. “וושינגטון” כסמל לריקבון כיכבה בנאומי הבחירות של פוליטיקאים שהבטיחו לנקות אותה ברגע שייבחרו כבר יותר מ-200 שנה. בפעם האחרונה היה זה מועמד בשם ברק אובמה שהבטיח לנקות את האורוות, ונכשל. באופן פואטי, אחד מרבי המכר של הקיץ האחרון, ערב השבתת הממשל, היה This Town ‏(“העיירה הזאת”‏), ספרו של העיתונאי מארק לייבוביץ’ שבו נחשפת וושינגטון המנותקת במערומיה כמפלט הדוניסטי של רודפי פרסום וממון חסרי אחריות, שמשרתים את הקריירות שלהם, את התורמים הסופר־עשירים שלהם מה-1% העליון של האוכלוסיה האמריקאית ואת הלוביסטים שיעסיקו אותם בעתיד - במקום את הציבור.

כעת, כשהממשל כבר מושבת ותקרת החוב מאיימת, מתפנים פרשנים רבים לסוג של חשבון נפש. מה בדיוק קרה לדמוקרטיה האמריקאית? מתי היא הפכה לכל כך לא מתפקדת, ומדוע? היו כאלה שדיברו על הכיסוי התקשורתי שיצא משליטה, והפך את הכותרות של היום לחשובות יותר מההשלכות שעלולות להיות למעשיהם של פוליטיקאים על המחר. היו כאלה שתלו את האשם בגזענות המושרשת של המפלגה הרפובליקאית, שלכאורה מנסה לחבל במאמציו של הנשיא השחור הראשון בתולדות ארה”ב.

הכלכלן חתן פרס הנובל פול קרוגמן הציע בבלוג שלו באתר ה”ניו יורק טיימס” תשובה משלו: המאיון העליון בארה”ב, הוא כתב, יצר מפלצת - הימין הרדיקלי של מסיבת התה - כדי שתשרת את האינטרסים שלו. קרוגמן, ליברל ידוע, ייחס את ההתנגדות הרפובליקאית לאובמה־קייר למלחמת מעמדות שמתנהלת בין מממניו הסופר־עשירים של הימין הרדיקלי בארה”ב לבין שאר הציבור. “יש בהחלט היבט של מלחמת מעמדות לקרב הזה, שבו האינטרסים של המאיון העליון מתנגשים באלה של המשפחות מעוטות ההכנסה”, כתב קרוגמן.

עזרא קליין כתב משהו דומה השבוע: “כל זה נובע מהרצון לעצור חוק שמעלה את המסים לעשירים ומפחית סובסידיות לחברות ביטוח פרטיות כדי לעזור לאמריקאים חלשים לקנות ביטוח בריאות. זה הכל. זאת הסיבה שהמפלגה הרפובליקאית עשויה לסגור את הממשלה וארה”ב עשויה להגיע לחדלות פירעון”.

עם זאת, קרוגמן הודה שההסבר הזה לא מספר את הסיפור כולו: “אפילו המאיון העליון מתחנן בפני המפלגה הרפובליקאית להפסיק. זה אולי התחיל במלחמת מעמדות, אבל המפלצת כבר מזמן ברחה מהכלוב. אפילו קארל רוב, מגינן של השכבות העליונות, בוכה שהמפלגה לא מקשיבה לו. העשירים שקנו לעצמם מפלגת ימין רדיקלית לא הבינו שבסופו של דבר השיגעון ימצא חיים משלו, ושהמפלצת שיצרו תצא נגד יוצריה, כפי שיצאה נגד האנשים הקטנים”.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#