בועת הנדל"ן של לפיד - מכונה לייצור אחים עבדים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בועת הנדל"ן של לפיד - מכונה לייצור אחים עבדים

הנדל"ן מתנפח, האי-שוויון גדל ומספר העבדים למשכנתא ולשכירות מזנק

186תגובות

א לברט איינשטיין העריץ אותו. מרק טוויין ציטט אותו. וינסטון צ’רצ’יל שאב ממנו השראה ומילטון פרידמן תמך בחלק מרעיונותיו. כאשר הלך לעולמו ב–1897, הגיעו כ–100 אלף איש להלווייתו.

נא להכיר: הנרי ג’ורג’, כנראה אחד הכלכלנים המשפיעים והפופולריים ביותר של המאה ה–19 - שלא שמעתם עליו.

את פרסומו קנה ג’ורג’ לפני 125 שנה בזכות ספרו Progress and Poverty, שממנו נמכרו 3 מיליון עותקים ושתורגם לעשרות שפות. למרות ההתקדמות האדירה של הכלכלה, הטכנולוגיה והמדע, השאלות וחלק מהתשובות שהעלה ג’ורג’ והפכו אותו לכה פופולרי רלוונטיות כיום יותר מתמיד.

ג’ורג’ ניסה ליישב את הסתירה האדירה בין הקדמה הקידמה התעשייתית והמדעית של המחצית השנייה של המאה ה–19 לעוני והאומללות של חלקים עצומים באוכלוסיה. כיצד דווקא במרכזים העירוניים, שבהם הכלכלה והתעשייה פורחות ומתחדשות, יש כל כך הרבה עובדים אומללים? ג׳ורג', שכתב ופעל בסוף המאה ה–19, בתקופת קרל מרקס, הציע פתרונות לקידום הצדק, החברה והכלכלה דרך השוק החופשי והיזמות.

הוא נחשב אחד האבות המייסדים, יש הטוענים החשוב בהם, של התנועה הפרוגרסיבית הכלכלית בארה”ב, אבל רעיונותיו של ג'ורג' זכו וזוכים לתמיכה מכלכלנים, מאנשי רוח ומפוליטיקאים משני הצדדים - ימין ושמאל. איינשטיין, שתמך ברעיונות הסוציאליזם, אמר על ג’ורג’ ש”אנשים כמוהו נדירים בשילוב של יושרה אינטלקטואלית, אמירה אמנותית ואהבה יוקדת לצדק”, וזאת על אף שג’ורג’ היה קפיטליסט שהעלה על נס את כוחות השוק החופשי, היוזמה הפרטית וריסון כוחה של הממשלה כמנועי הקדמה של החברה.

כמו אדם סמית’, ג’ורג’ ידע להסביר מדוע הקפיטליסטים הם לעתים קרובות אויבי הקפיטליזם: מדוע השוק החופשי יוצר מונופולים וקבוצות אנשים קטנות שמרכזות כוח כלכלי ופוליטי אדיר ושואבות ערך כלכלי אדיר לא מיצירה ומתרומה אלא מרנטות - מעבודה ומכישרון של אנשים אחרים - של ציבור רחב ביותר.

חלק מאנשי האקדמיה החוקרים את עבודתו של ג’ורג’ טוענים שלמרות שהיה ליברל שהאמין בשוק החופשי וביוזמה הפרטית, הרעיונות שלו איימו על האוליגרכיה בארה”ב יותר מאשר אלה של מרקס, משום שהוא ידע להסביר כיצד הם מסיגים לאחור את כוחם של היזמות והשוק החופשי באמצעות מונופוליזציה של משאבים ציבוריים ושימוש בפוליטיקאים מושחתים.

בעוד בצד השני של האוקיאנוס האטלנטי הציע מרקס להתמודד עם האי־שוויון באמצעות חיסול הרכוש והיוזמה הפרטית, ג’ורג’ העלה אותה על נס ותמך במסחר חופשי, בביטול מכסים ובריסון כוחה של הממשלה.

יש סיבות רבות לחזור לרעיונותיו של ג'ורג', שבמשך שנים ארוכות נתנו השראה לאנשי ציבור, הוגי דעות וכלכלנים הן מהשמאל והן מהימין, דווקא בתקופה זאת של התקדמות טכנולוגית אדירה מחד גיסא ואי־שוויון עצום מאידך גיסא. אבל הסיבה החשובה ביותר היא הרעיון המצוטט והידוע ביותר של ג’ורג’, שרלוונטי בישראל כיום יותר מתמיד: המס הצודק, הכלכלי והיעיל ביותר, הוא המס הג’ורג’יאני.

מחירי הנדל”ן המתנפחים בישראל בשנים האחרונות הם הסרטן הכלכלי השקט והאכזרי ביותר. האדישות של הפוליטיקאים לעובדה שהיחס בין השכר בישראל לבין מחירי הדירות הוא הגבוה בעולם היא הביטוי הבולט ביותר להשפעה של קבוצות קטנות על הפוליטיקה בישראל.

נתוני המשכנתאות של אוגוסט שפורסמו השבוע והמשך עליית מחירי הנדל”ן והשכירות מעידים שהמדיניות הכלכלית של הממשלה בראשות בנימין נתניהו, יאיר לפיד ובנק ישראל לא מעוניינת להוריד את מחירי הנדל”ן באמת, אלא רק לדבר על הנושא. מספרם של “אחיו העבדים” של לפיד גדל במהירות מאז התיישב בכסאו - עבדים למשכנתא, לשכירות ולנדל”ן מנופח.

בניגוד לצעדי הקיצוץ והמיסוי, שאפשר לתרץ בחשש ממשבר פיסקלי ופיננסי ‏(תירוץ חלש בהינתן הכניעה לקבוצות האינטרס החולבות את התקציב ונהנות מפטור ממיסוי‏), את הכישלון בתחום מחירי הנדל”ן קשה לתרץ. לא צריך לפרוץ את התקציב כדי להוריד את המחירים - צריך רק לרצות. אבל הממשלה לא רוצה.

בחמש השנים האחרונות גדלה היתרה נטו של הלוואות שנטל הציבור לרכישת נדל”ן ב–100 מיליארד שקל. אלה 100 מיליארד שקל שיתנפחו עם השנים והריבית לסכום גדול בהרבה, שיאמלל מאות אלפי משפחות. אלה 100 מיליארד שקל שמגדילים את האי־שוויון במשק באופן קיצוני.

רוב הדיון באי־שוויון בישראל ובעולם מתמקד באי־שוויון בהכנסות, כי אותו קל למדוד. אבל האי־שוויון הגדול ביותר, שעובר בדרך כלל בירושה, הוא ברכוש. גם כיום, למרות מהפכת הטכנולוגיה, חלק אדיר מהרכוש שנצבר ומועבר מדור לדור הוא עליית ערך של נדל”ן. גם כיום חלק גדול מהעושר העולמי מצוי בידי האנשים השולטים במשאבי טבע ובמונופולים שקיבלו מהמדינה.

וכאן מגיע המס של ג’ורג’: מיסוי על עליית ערך רכיב הקרקע בנדל”ן. ג’ורג’ הסביר שכל עלייה בערך הקרקע נובעת בסופו של דבר מהמשאבים ומהמאמצים של המדינה, של הציבור הרחב. עליית ערך הקרקע היא העושר היחיד שתמיד נצבר לא כתוצאה מכישרון או ממאמץ של של בעליה, אלא רק כתוצאה מתרומת החברה כולה.

ג’ורג’ טען שמיסוי עליית ערך הקרקע הוא המס היחיד שצודק וגם יעיל, המס היחיד שלא משבש הקצאת מקורות, לא עוצר פעילות כלכלית ולא חוסם יזמות ויצירה. בניגוד למס ההכנסה, שאינו יודע להבדיל בין אלה שצוברים עושר בזכות כישרון ומאמץ לבין אלה שצוברים אותו ממונופול, מחיבור פוליטי או משחיתות, המס של ג’ורג’ מחזיר לחברה את מה שקיבל ממנה בעל הקרקע.

רעיונות הצדק החברתי והמיסוי של הנרי ג׳ורג׳ נתנו השראה לעשרות פוליטיקאים, מדענים והוגי דעות. לב טולסטוי כתב על ג׳ורג' והמס שלו: "אנשים לא מתווכחים עם הרעיונות של ג'ורג', הם פשוט לא מכירים אותם. מי שמכיר את רעיונותיו לא יכול שלא להסכים". במקום אחר הוסיף: "הדבר היחיד שישקיט את העם בתקופה זו הוא החלת מערכת מיסוי ערך הקרקע הנרי ג'ורג'. הקרקע שייכת לכולנו, ולכולנו יש זכות זהה עליה".

התנפחות בועת הנדל”ן בישראל, הפערים האדירים שנפתחו בין השכר במשק לבין מחירי הדירות והשכירות, הפערים האדירים שנפתחו בין בעלי הרנטות הנדל”ניות לבין שאר הציבור - כל אלה הם הוכחה נוספת, למי שהיה זקוק לאחת כזו, שהאידיאולוגיה הכלכלית היחידה של השלטון עדיין לא השתנתה: שימור המצב הקיים, דאגה לחזקים וכניעה למחוברים.

בועת הנדל"ן היא בת ערובה בידי הבנקים

אינטרסים רבים גורמים לשר האוצר ולבנק ישראל להימנע מטיפול בבועת הנדל”ן הישראלית, אבל המשמעותי מכולם הוא האינטרס הבנקאי. בארבע השנים האחרונות גדל האשראי לנדל”ן בישראל ביותר מ–100 מיליארד שקל. כנראה שחלק גדול מהצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות נובע מבועת אשראי ונכסים זאת.

פיצוץ בועת הנדל”ן יחשוף את הבנקים להפסדים של מיליארדי ואולי עשרות מיליארדי שקלים, אבל אחזקת כל המשק כבן ערובה אינה הפתרון. הבנקים חילקו אשראי בהיקפים עצומים מתוך הנחה שהממשלה תחלץ אותם במקרה של נפילה במחירי הנדל”ן. מאחר שכל הבנקים בישראל גדולים מכדי ליפול, להבטחה הממשלתית הסמויה לחלץ אותם צריכה להיות צמודה ההרשאה להכפיף את האינטרסים של הבנקים למדינה. הממשלה צריכה לשלוח מסר לשוק שהיא מחויבת הן להורדה חדה במחירי הדיור והן לשמירה על יציבות הבנקים. את זה היא יכולה להשיג במגוון כלים, כולל התחייבות להזרמת הון לבנקים שבצדה רפורמה במערכת הפיננסית והפיכתה למערכת שמשרתת את הציבור ולא רק את עצמה.

להפוך את היוזמה החופשית לחופשית באמת

"ישנה גם דרך האמצע. ישנה אמת שמשלבת את התובנות הטובות ביותר של הקפיטליזם ושל הסוציאליזם. אך אלה אינן תובנות שנשזרות ביחד באופן מלאכותי לצורה של פשרה מכוונת. במקום זאת, הן מתעוררות באופן טבעי, בסוג של היגיון פנימי, מתוך הבחנה מוסרית משמעותית שהיא ליבת המערכת. הן מתעוררות באופן אכזרי מתוך הבנת משמעות הדיבר: 'לא תגנוב'. דרך האמצע היא פילוסופיה הקשורה לשמו של הנרי ג'ורג'", כך כתב ד"ר רוברט אנדלסון.

"אני אוהב לתאר תיאוריה כלכלית כפאזל ג'יגסו גדול שמחולק לשני שולחנות: האחד נקרא קפיטליזם והשני הוא סוציאליזם. אבל בין החתיכות האמיתיות של הפאזל יש גם הרבה חתיכות מזויפות, שמפוזרות אף על שני השולחנות. רובנו מוגבלים מבחינה תפישתית לשולחן אחד, אחרת לא נוכל להבחין בין החתיכות האמיתיות למזויפות. אולם הנרי ג'ורג' ידע כיצד למצוא את החתיכות הנכונות, ולכן היה מסוגל להרכיב את הפזל – לפחות בקווים כלליים. אני לא טוען שהוא היה חסין מטעויות, או שאין צורך בעוד עבודה. אך גם אם אני רואה שחתיכה של פאזל חסרה פה או שם, זה לא מערער את הביטחון שלי בהרמוניה של הדפוס הכולל שיצר. זה לא גורם לי לרצות להשליך את הפזל על הרצפה ולהתחיל אותו מהתחלה.

"נתחיל בשולחן הקפיטליזם. ג'ורג' ראה עצמו כמטהר הקפיטליזם, לא אויבו. הוא התבסס על היסודות שהניחו הכלכלנים הקלאסיים. שלד המערכת שלו הוא במהותו קפיטליסטי. למעשה, מרקס התייחס לתורתו של ג'ורג' כ'מוצא האחרון של הקפיטליזם'. ג'ורג' האמין בתחרות, בשוק חופשי ובהפעלה לא מוגבלת של חוקי ההיצע והביקוש. הוא חשד בממשלות ותיעב את הביורוקרטיה. הוא לא לחם לשוויון; השוויון היחיד שרצה היה שוויון בחופש ההזדמנויות. למעשה, הכוונה שלו היתה להפוך את היוזמה החופשית לחופשית באמת, באמצעות היפטרות מכל הכבלים המונופוליסטיים שמונעים ממנה לפעול באפקטיביות.

"בספרו The Condition of Labor כתב ג'ורג': 'אנחנו נבדלים מהסוציאליסטים באבחנה שלנו לגבי הרוע, ונבדלים מהם בתרופות אליו. אין לנו שום פחד מהון, אנחנו מתייחסים אליו כתוצר הלוואי הטבעי של העבודה; אנחנו מסתכלים על האינטרס עצמו כטבעי וצודק; לא נציב מגבלות לצבירת עושר, ולא נטיל על העשירים שום עול שלא יוטל באופן שווה גם על העניים; אין כל רע בתחרות, צריך להבין שתחרות ללא הגבלה נחוצה לבריאותו של האורגניזם התעשייתי והחברתי כפי שזרימה חופשית של דם חיונית לגוף - היא הסוכנת שבאמצעותה מובטח שיתוף הפעולה המלא ביותר'".

ד"ר רוברט אנדלסון (2003–1931) היה פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת אובורן ועמית מחקר בכיר במכון האמריקאי לחקר כלכלי.

המאמר פורסם לראשונה בספרון ב-1994.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#