למרות הזינוק באבטלה - הפשיעה מתחילה להיעלם - גלובל - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למרות הזינוק באבטלה - הפשיעה מתחילה להיעלם

הפשיעה בעולם המערבי נמצאת בדעיכה מתמדת, גם לאחר המשבר הכלכלי העמוק והגידול החד באבטלה; מה מסתתר מאחורי התופעה הרחבה והמדהימה הזאת?

33תגובות

העיר העתיקה בטאלין, בירת אסטוניה, היא כבר מזמן לא מרכז לפשע ורשע. באחר צהריים קיצי זורם נחיל של תיירים מבוגרים - אמריקאים, יפנים ובריטים - בין חנויות המזכרות וגומע בירת לאגר בבתי הקפה שמתחת לבניין העירייה הגותי. בפארק הסמוך, בני נוער מפטפטים ומעשנים סיגריות בשמש.

ואלדו פודר, קצין משטרה מקומי, נזכר בימים אחרים. באמצע שנות ה–90 נסגרו התיאטראות בשש בערב כדי שהקהל יספיק לשוב לביתו לפני השקיעה. צעירים חסרי מעש הסתובבו ברחובות באותם ימים וניסו למכור וודקה מוברחת. הרמזורים היו מנופצים.

כתבות נוספות ב-TheMarker

לתקן דליפה של 14 מיליארד דולר: "ישראל תהיה אומת הסטארט אפים של המים"

לחבר את הטלוויזיה לעולם, להתנתק מ-yes ומ-HOT - ולחסוך אלפי שקלים

אפלבאום תומר

ואולם רמת הפשע באסטוניה צנחה. מאז 1995 צלל שיעור מקרי הרצח ביחס למספר התושבים במדינה ב–70% וגם גניבות הרכב והרכוש צנחו בשיעור דומה. אפילו כשכלכלת המדינה שקעה למיתון ב–20, והאבטלה המריאה ל–19%, הפשיעה המשיכה לדעוך. המגמה הזאת אולי יוצאת דופן בקרב חבר העמים, אבל ברחבי העולם המפותח הפשיעה עוברת נסיגה ניכרת.

הן נתוני המשטרה ‏(שלרוב נמוכים מנתוני האמת‏) והן סקרים שנערכים בקרב קורבנות פשיעה ‏(שאינם מקור מידע קבוע וזמין‏) מראים כי הפשיעה נגד אזרחים ועבירות הרכוש נפלו בעשר השנים האחרונות ברוב המדינות העשירות. בארה”ב החלה הירידה ב–1991. בבריטניה היא החלה בסביבות 1995, אף שהירידה בשיעורי הרצח החלה רק עשור מאוחר יותר. בצרפת עבירות הרכוש טיפסו עד 2001, אך מאז נפלו בשליש. יש סוגי פשיעה שממש נחתכו, כמו גניבות רכב: 400 אלף כלי רכב נגנבו באנגליה ובוויילס ב–1997, ועד 2012 צנח הנתון ל–86 אלף בלבד.

בארה”ב, מספר הפשעים האלימים צנח ב–32% מאז 1990, ומספרם בערים הגדולות בלבד צנח ב–64%. בניו יורק, אזור טיימס סקוור ורחוב 42, שבעבר התמזגו בו אנשי תעשיית הפורנו עם גנבים, הוא כיום מלכודת תיירים טיפוסית למשפחות. בשיכונים של לונדון, ילדים משחקים על מדרכות בטון, אותן המדרכות שבעבר הלא־מאוד רחוק שימשו זירת ירי במכורים להרואין. ובטאלין אפשר לצעוד חזרה הביתה מהתיאטרון בבטחה בכל שעות הלילה.

היו זמנים באמריקה

מה מסתתר מאחורי התופעה הרחבה והמדהימה הזאת? שינויים דמוגרפיים הם גורם ברור. דור הבייבי־בום של אחרי מלחמת העולם השנייה יצר בועה בשכבת הגילאים 16–24 שני עשורים לאחר מכן, ורוב הפשעים בוצעו בידי גברים מקבוצה זו. ואולם הבועה הזאת הצטמקה, וכיום ברוב מדינות המערב האוכלוסייה מזדקנת, בדרך כלל בקצב מהיר.

עם זאת, דמוגרפיה אינה חזות הכל. לדברי מארק סימונס ממשטרת לונדון, מספר הגברים בעיר בני 18–24 דווקא עלה בשנים האחרונות, אך הירידה בפשיעה נמשכת. גם השיפור העצום בערים כמו ניו יורק ולוס אנג’לס, שבהן מספר הפשעים מסוגים מסוימים צלל בכ–90%, אינו ניתן להסבר רק באמצעות התכווצות שכבת הגיל הזאת.

סטיבן לוויט, כלכלן מאוניברסיטת שיקגו, טען שהחקיקה בארה”ב בשנות ה–70 שהתירה הפלות הפחיתה את מספר הילדים הגדלים בעוני בערים, ובכך תרמה לירידה בפשיעה. גם אם זה נכון, זה לא מסביר מדוע שיעורי הפשיעה המשיכו לרדת גם אחרי שההשפעה של חוק ההפלות פגה, או מדוע שיעורי הפשיעה בבריטניה, שבה ההפלות חוקיות זמן רב יותר, החלו לסגת אחרי השיעורים בארה"ב.

לחוקרת האמריקאית ג’סיקה וולפאו רייס יש גרסה משלה, והיא טוענת כי ההשפעות הקוגניטיביות של חשיפה לעופרת היו גורם עיקרי לפשיעה אלימה, ודלק נטול עופרת הביא לשיפור. הקשר הסיבתי של ההסבר הזה רחוק מלהיות מוכח.

אולי התשובה נעוצה בכך שיותר פושעים נמצאים מאחורי סורג ובריח? מספר האסירים בבתי הכלא גדל באופן עקבי במדינות רבות ב–20 השנים האחרונות. בבריטניה, מספר האסירים הוכפל בין 1993 ל–2012, ובאוסטרליה ובארה”ב הוא כמעט הוכפל. ואולם בכמה מדינות, בהן קנדה, הולנד ואסטוניה, מספר האסירים דווקא ירד, ולא גרם לעלייה בפשיעה. כך גם בכמה מדינות בארה”ב, כמו ניו יורק, שבה שיעור הפשע צלל בקצב המהיר ביותר. בתי הכלא מרחיקים פושעים מהרחובות, אבל במקומות רבים הירידה בפשיעה נובעת מכך שאנשים לא הופכים לפושעים מלכתחילה. מספר האנשים בבריטניה שהורשעו בעבירה בפעם הראשונה בחייהם בין 2007 ל–2012 צנח ב–44%.

שיפור ברמת השיטור היא הסבר משכנע יותר מאשר בתי סוהר גדולים יותר. החשש להיתפס בידי שוטר מרתיע עבריינים ללא צל של ספק. בניו יורק ובלוס אנג’לס, שבהן ירדה הפשיעה מהר יותר מבכל מקום אחר, ביל בראטון, ששימש מפכ”ל המשטרה בשתי הערים, מקבל לרוב קרדיט על התפנית. חלק מכך נובע מסטנדרטים גבוהים יותר: משטרת לוס אנג’לס כיום רחוקה שמים וארץ מהתדמית הגזענית, המושחתת ועתירת הסקנדלים שדבקה בה בשנות ה–90. וגם הטקטיקות השתנו.

המדיניות המשולבת של שוטרים המשוחחים עם תושבי השכונות שעליהן הם מופקדים עם אכיפה אינטנסיבית בנקודות פשיעה חמות - שינתה את דרך ההגנה על רחובות העיר. בשנות ה–90 אימץ בראטון מדיניות מבוססת נתונים בשם קומפסטאט ‏(CompStat‏) והציף את השכונות הקשות ביותר בהמוני שוטרים. הפשעים החמורים ביותר ירדו במהרה. למשל, באזור רחוב קאנאל שבדרום מנהטן, שיעור הרצח צנח מ–29 מקרים לכל 100 אלף תושבים ב–1990 ל–1.5 מקרים בלבד ב–2009.

לפי לורנס שרמן, קרימינולוג באוניברסיטת קיימברידג’, טקטיקות כאלה הצליחו גם באזורים אחרים בעולם, כמו טרינידד וטובגו ושוודיה. בשיקגו, שבה הפשיעה ירדה בקצב אטי יותר, פוליטיקאים מקומיים זקפו את שיעור הרצח הנמוך בחצי המאה האחרונה לשיטת הנקודות החמות.

גם השתכללות הטכנולוגיה שיפרה את יעילות עבודת המשטרה. בדיקות DNA, בדיקת מיקום לפי מכשיר נייד ומצלמות אבטחה, שהתפשטו במהירות, במיוחד בבריטניה, הגדילו את הסיכוי להיתפס.

שינויים חברתיים משמעותיים ודאי תרמו לביטחון ברחובות. צעירים ברוב המדינות מתנהגים כראוי ואינם מסתובבים ברחובות כשהם שתויים. רוב הסיכויים שהם יתגוררו עם הוריהם וילמדו באוניברסיטה. 28% מבני 25–34 באיחוד האירופי חיים בבית ההורים. בבריטניה, הדור הנוכחי של בני 18–24 הוא בעל סיכויים נמוכים יותר לנסות סם לא חוקי או לשתות משקה אלכוהולי מאשר בני גילם לפני 10 שנים, והנתון דומה ברוב מדינות אירופה. ברוב המדינות נהפכה הכאת נשים לסטיגמה ולתופעה שכיחה פחות: דיווח עצמי על אלימות בתוך המשפחה ירד מאז 1994 ב–75% בבריטניה וב–66% בארה”ב.

בארה”ב, סופה של מגיפת הקראק־קוקאין בשנות ה–90 מוזכר כאחד הגורמים לירידה בפשיעה. באירופה, הזינוק בשימוש בהרואין, שהתלווה לאבטלה הגבוהה בשנות ה–90, הואט ברובו, אפילו שהזמנים הכלכליים קשים במיוחד ביבשת. יש כיום פחות נרקומנים והם לרוב מבוגרים יותר.

ברוטרדאם שבהולנד יש כיום הוסטל במימון ממשלתי עבור מכורים מזדקנים להרואין. אנשים רבים בעולם העשיר עדיין צורכים סמים לא חוקיים, אך הנטייה היא לרכוש סמים בכסף שהרוויחו, ולא בכזה שגנבו.

סיבה נוספת היא האכלוס מחדש של מרכזי הערים. ההגירה של מעמד הביניים אל הפרברים באמצע־סוף המאה הקודמת הותירה מאחור פעמים רבות מרכזי ערים שדופים עם בניינים מוזנחים וריכוזי עוני. ג’ורג’ קלינג, הקרימינולוג האמריקאי שפיתח ראשון את התפישה שלפיה סימנים קטנים של הזנחה כמו חלונות שבורים עשויים לעודד עבריינות משמעותית, מצביע על כך שהחלונות השבורים תוקנו - שכונות במרכזי הערים כמו הארלם בניו יורק ורובע ניומארקט באמסטרדם החלו למשוך תושבים אמידים.

אלה, המכונים מהגרי ג’נטריפיקציה, אולי לא תמיד אהודים, אבל הם מארגנים מפגשי שכונה, מנקים שטחים נטושים ומפעילים לחצים על פוליטיקאים לטובת מאבק יעיל ואינטנסיבי יותר בפשיעה. הם אולי עברו למרכזי הערים בעקבות הירידה בפשיעה, אבל מורידים את הפשיעה עוד יותר.

אין טעם לפרוץ בשביל DVD ב-30 דולר

הקטגוריה האחרונה של ההסברים לירידה בפשיעה היא אולי המסקרנת ביותר: לפושעים פשוט יש פחות הזדמנויות. ז’אן ואן דייק, קרימינולוג מאוניברסיטת טילבורג בהולנד, מסביר כי בשנות ה–50 וה–60 של המאה הקודמת רכשו מיליוני אנשים ברחבי העולם המערבי מכוניות, טלוויזיות, פטיפונים ותכשיטים לראשונה בחייהם - מבחר עשיר לגנבים. אלא שבעשורים שחלפו מאז, האנשים האלה הוסיפו מערכות אבטחה, סורגים וכספות ביתיות. בין 1995 ל–2011 עלה שיעור משקי הבית בבריטניה שבביתם מותקנת מערכת אבטחה ב–50% - ל–29% מסך הבתים. ויש מוצרים ביתיים שערכם ירד בחדות, הרי אין טעם של ממש בפריצה לבית כדי לגנוב DVD בשווי 30 דולר.

גם החנויות השקיעו רבות באבטחה. הן התקינו קוראי מוצרים אלקטרוניים ביציאה מחנויות כדי להרתיע גנבים מלנסות ולהבריח פריטים החוצה, והוסיפו מאבטחים. למעשה, ענף האבטחה הפרטית משגשג במקומות רבים. מספר המאבטחים באירופה זינק בכ–90% בעשור האחרון ומספרם כיום רב יותר ממספר השוטרים. פחות ופחות עסקים מתעסקים עם הרבה כסף מזומן, ואלה שכן משאירים חלק קטן ממנו בניהול השוטף.

השוד המזוין נפגע, לפיכך, במיוחד בעקבות הירידה במספר ההזדמנויות. בלונדון של שנות ה–50, פושעים מקצועיים השתמשו בחומרי נפץ כדי לפרוץ לכספות של מפעלים ובנקים. כשהכספות נהפכו לחסינות, הפושעים עברו לשדוד בנקים. כשהבנקים הגבירו את אמצעי האבטחה - סורגים ואזעקות, מחיצות מוגנות ירי ומצלמות מעקב - הפושעים עברו לשוד של בניינים מאובטחים פחות. בשנות ה–90 הם התרכזו בדוכני הימורים ובחנויות אלכוהול, ואילו כיום כבר כמעט ולא מתרחשים מעשי שוד מזוינים. כפי שרוג’ר מתיוס מאוניברסיטת קנט הגדיר זאת: “אתה יכול לקחת איתך 1,000 ליש”ט ולהיתפס. אז מה הטעם?”

ייתכן שמקרי השוד המזוין פחתו בשל סיבה נוספת: הגנבים לרוב מסתמכים על מכוניות גנובות לצורך מילוט. ואולם הודות לנעילה מרכזית במכוניות, אזעקות ואביזרי הגנה נוספים, קשה כיום בהרבה לגנוב מכונית. בניו יורק, מספר גניבות הרכב צנח ב–93% ב–20 השנים האחרונות.

לפי גראהם פארל מאוניברסיטת סימון פרייזר בקנדה, הצמצום בגניבות הרכב נובע מסיבות רחבות יותר מאשר רק הגבלת אפשרויות המילוט. גניבת מכונית “בשביל הכיף” נחשבה פעם לשער לפשיעה והובילה בני נוער לעבירות אחרות. כיום, לעומת זאת, הידרדרות זו לפשע מוגבלת בעיקר לגניבה של משחקי מכוניות וירטואליים ‏(שלפי מחקר מהווה גורם נוסף לירידה בפשיעה, משום שהמשחקים מעסיקים צעירים תוקפניים‏).

למרות הכל, יש ענפי פשיעה שלא נמצאים בירידה. עבירות מין, למשל, שבמקרים רבים אינן מדווחות, נהפכו לנפוצות יותר. הונאות בנקאיות ופיננסיות ומסחר במידע פרטי הם בעלי פוטנציאל צמיחה גדול. פשע מאורגן עשוי להיות פחות אלים בעולם העשיר, אך הוא עדיין מקור לפורענות במקומות רבים.

גם במדינות שבהן הפשיעה ממשיכה לרדת במהירות, כמו בריטניה, סוגים מסוימים של עבירות רכוש כמו גניבה מחנויות וכייסות עלו עם הגידול באבטלה ‏(כוח המשיכה של סמארטפונים, שקל יותר לגנוב אותם מאשר לגנוב מכונית, בוודאי שיחק תפקיד‏). הפשע האלים רשם עלייה קלה בארה”ב באחרונה, והוא עולה בכמה מקומות נוספים, בהם צרפת. במקומות רבים מספר השוטרים נמצא בירידה, מה שעלול לבשר רעות, בהנחה שהמשטרה תרמה רבות להורדת הפשיעה.

קנה המידה העצום של הירידה בפשיעה והתמדתו גם בתקופת המשבר הכלכלי העמוק ביותר מאז השפל הגדול אמור לעודד, והוא מותיר סיכוי לא סביר לגל פשיעה חדש. השיטור ממשיך להשתפר, צריכת הקראק וההרואין ממשיכה ליפול, ואף אחד לא מתכוון לחדש את ייצור העופרת לבנזין. תקופת העלייה בפשיעה של 1950 עד 1980 נראית יותר ויותר כמו אנומליה היסטורית.

עדיין יש פושעים, אבל פחות מאי פעם, והם מזדקנים. כשהכלכלה העולמית תתאושש יהיו עוד פחות מהם. בטאלין, המשטרה צריכה להתאים את עצמה להשלכות של הפשיעה הנמוכה. “כיום יש לנו בעיה חדשה”, מתלוצץ פריט פרקנה, מראשי המשטרה בעיר. “אם אנחנו רוצים לעצור מישהו, אנחנו חייבים הרבה יותר ראיות מפעם”. כיום הוא מודאג ממקרי הכייסות שמושכים התיירים הרבים שפוקדים את העיר. מבין הבעיות השונות שמביאה עמה הקידמה, זאת בוודאי לא הגרועה שבהן.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#