הסדרי חוב שכיחים יותר בלקוחות הפרטיים - IFRS בשטח - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסדרי חוב שכיחים יותר בלקוחות הפרטיים

כיום שורר בישראל מצב של חוסר סימטריה כשנערך רה־ארגון של החוב עם הבנק

3תגובות

החל בדו”חות 2012 הבנקים נדרשים לספק גילוי נרחב לגבי חובות בעייתיים, לרבות לעניין ארגון מחדש של חובות אלה. בשפה הבנקאית, ארגון מחדש של חובות בעייתיים מייצג למעשה הסדר חוב בין הבנק לבין החייב. גילוי זה מספק מידע מעניין על ההיקפים המשמעותיים יחסית של הארגון מחדש שמבצעים הבנקים, ומאפשר לבצע השוואה בין הבנקים בנושא.

חובות שתנאיהם שונו בשל ארגון מחדש הם חלק מהחובות הפגומים של הבנקים. חוב פגום מוגדר כחוב שהבנק צופה כי לא יוכל לגבות את כל הסכומים המגיעים לו בגינו - תשלומי קרן וריבית לפי התנאים החוזיים. לעניין זה, נהוג בבנקים לפרש את המונח “צפוי”, בהתאם לתקינה האמריקאית, כהסתברות של כ–75%.

בגין חובות שזוהו כפגומים הבנקים יוצרים הפרשה פרטנית לכיסוי הפסדי האשראי הצפויים. ההפרשה מחושבת בהתבסס על תזרימי המזומנים העתידיים הצפויים מהחוב, ואלה מהוונים בשיעור הריבית האפקטיבי המקורי של החוב או על פי שווי הוגן בניכוי עלויות מכירה של הביטחון ששועבד להבטחת אותו אשראי.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

17 דקות למטופל // מעל 20% מהרופאים: רמת שירותי הרפואה ירדו בעשור האחרון

המנהל שלכם מהגיהנום? אל תתנו לו להרוס לכם את החיים

לסיווג חוב כפגום משמעות נוספת, מאחר שבמועד הסיווג כפגום, הבנק מפסיק להכיר בהכנסות הריבית על בסיס צבירה ואף מבטל את כל הכנסות הריבית שנצברו וטרם נגבו - אך כבר הוכרו כהכנסה בדו”ח רווח והפסד. החריג לכך הוא חוב שעבר ארגון מחדש ו כעת קיים ביטחון סביר שהחוב ייפרע בהתאם לתנאיו החדשים. כפועל יוצא מכך, מרבית הכנסות הריבית בגין חובות פגומים מוכרות על בסיס מזומן.

הבנקים גם נדרשים למחוק בדו”חות כל חוב או חלק ממנו המוערך על בסיס פרטני כבלתי ניתן לגבייה, או חוב שבגינו הם מנהלים מאמצי גבייה ונערכו בגינו הפרשות פרטניות להפסדי אשראי, בדרך כלל בתקופה שאינה עולה על שנתיים. מדובר אמנם בעניין חשבונאי טכני לכאורה, שלפיו ההפרשה מופחתת מהחוב עצמו, אך יש לכך משמעות רבה מבחינה חשבונאית בדו”חות הכספיים העוקבים.

מאחר שבניגוד להפרשה שיכולה להיות מושבת במקרה של שיפור בתנאים הכלכליים והתחזיות לעתיד, מחיקה יוצרת בסיס עלות חדש לחוב בספרי הבנק. אי לכך ההשבה שלה תוכר כהכנסה מאוחר הרבה יותר רק על בסיס תקבולי מזומן בעתיד - ולא על בסיס שינוי התחזיות.

מחיקה אינה ויתור

השוואת הנתונים לתום יוני 2013 בין שני הבנקים הגדולים מלמדת כי יתרת החוב לאחר מחיקה ולאחר הפרשה פרטנית של חובות פגומים בישראל, משקפת בבנק לאומי שיעור השבה צפוי של כ–36% - לעומת 43% בבנק הפועלים. מהנחה כי תמהיל הסיכון של הבנקים דומה והפרמטרים לזיהוי חוב כפגום זהים, ניתן להסיק לכאורה על שמרנות יחסית של לאומי.

עובדה היכולה לחזק מסקנה זו היא ששיעור ההפרשה הפרטנית על חובות פגומים שבגינם קיימת הפרשה גבוה יותר בבנק לאומי ‏(24.8%‏) מאשר בבנק הפועלים ‏(17.9%‏). לחלופין, אם נניח שרמת השמרנות של הבנקים זהה, הרי שההסבר האפשרי שנותר הוא שהתיק הפגום בבנק הפועלים איכותי יותר בממוצע מאשר זה שבבנק לאומי.

חשוב לבצע הבחנה בין מחיקה חשבונאית לוויתור משפטי: מחיקה חשבונאית היא עניין רישומי פנימי ואינה כרוכה בוויתור משפטי כלפי החייב אלא מקטינה את יתרת החוב המדווחת לצרכים חשבונאיים בלבד. ויתור משפטי כלפי החייב מגיע רק כאשר מדובר בארגון מחדש.

חוב בעייתי בארגון מחדש מוגדר כחוב, שמסיבות כלכליות או משפטיות הקשורות לקשיים פיננסיים של החייב, הבנק העניק לגביו ויתור פורמלי בתנאי החוב במטרה להקל על החייב את נטל תשלומי המזומן בטווח הקרוב או בדרך של קבלת נכסים אחרים כפירעון החוב. כלומר, לצורך הסיווג כארגון מחדש נדרשים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שהחייב מצוי בקשיים פיננסיים, והשני שבמסגרת ההסדר הבנק העניק לו ויתור.

גם לאחר שבוצע ארגון מחדש החוב ממשיך להיות מסווג כפגום. מנגד, לולא הארגון מחדש חוב פגום יכול לצאת למצב שאינו פגום - כלומר לחזור ולהיחשב כחוב טוב.

הנתונים מלמדים כי היקפי הארגון מחדש משמעותיים ומגיעים לעשרות אחוזים מתוך החובות הפגומים. אלמנט מעניין נוסף שיכול ללמד על הבדל בין ההתנהגות הריאלית של הבנקים הגדולים הוא הכמות היחסית של הארגון מחדש: בנק הפועלים שיעור החובות שנכנסו לארגון מחדש הוא כ–36%, ובבנק לאומי הוא 24%.

מתעלמים מעליית הסיכון

הטיפול החשבונאי בארגון מחדש של חובות בדו”חות הבנקים מתבצע לפי התקינה האמריקאית ונהנה מהקלה משמעותית: לצורך מדידת החוב אחרי הארגון מחדש נעשה שימוש בשיעור הריבית האפקטיבי המקורי ולא בשיעור הריבית המתאים לסיכון הנוכחי של החייב. דהיינו, מדידת החוב לאחר הארגון מחדש מתעלמת ממרכיב עליית הסיכון של החייב שאמורה להוביל להקטנת השווי ההוגן של החוב.

הנתונים של הבנקים הגדולים, על ארגונים מחדש שבוצעו במחצית הראשונה של 2013 מלמדים כי יתרת החוב לאחר הארגון מחדש דומה בממוצע ליתרת החוב מבחינת הבנק לפני הארגון מחדש. כך, בנק הפועלים מדווח כי יתרת החוב הרשומה לפני הארגון מחדש היתה 1.276 מיליארד שקל לעומת 1.25 מיליארד שקל לאחר הארגון מחדש. כלומר, אם נתעלם מגידול בסיכון האשראי של החייב, הרי שבממוצע הבנק כמעט לא ביצע ויתור כלכלי ביחס למצב החייב רגע לפני הארגון מחדש - כלומר ביחס לסיכויי הגבייה של החוב כפי שהם משתקפים בערך של החוב בספרים.

בעניין זה, יש לציין כי ב–2012 החליט ה–IFRIC - גוף הפרשנויות של ה–IFRS - כי מבחינת הבנקים באירופה בהסדר החוב היווני יש לבצע גריעה מלאה של האג"ח הישנות לאור הנסיבות המיוחדות של החלפת החוב היווני. המשמעות במקרה זה היא יצירת סימטריה אל מול הטיפול בהסדר חוב משמעותי מהצד של מקבל האשראי.

טיפול חשבונאי בארגון מחדש של חובות על בסיס השווי ההוגן של החוב לאחר הארגון מחדש, עלול לגרום לרישום הפסדים מהותיים בבנקים ואולי אף להשפיע על רמת המוטיבציה שלהם להיכנס לארגון מחדש. כדי לקבל מושג על ההשפעה, נניח לרגע שהריבית חסרת הסיכון אינה משתנה וכי מדובר במח”מ של 5 שנים, הרי שעלייה של 2% בריבית המותאמת לסיכון מקטינה את הנכס בלפחות 10%. טיפול חשבונאי כזה עלול לפגוע בהון של הבנקים בישראל במאות מיליוני שקלים.

כיום שורר בישראל מצב מוזר של חוסר סימטריה כשנערך רה־ארגון משמעותי של החוב עם הבנק. הצד של מקבל האשראי ‏(החברה‏) המיישם את ה–IFRS מבצע גריעה של ההתחייבות הקיימת ויצירת התחייבות חדשה על פי שווי הוגן, תוך רישום רווח. לעומת זאת, בצד של הבנק לא מתבצע רישום מקביל של הפסד המכומת בפרמיית הסיכון העדכנית של החברה.

לצורך ההמחשה, נניח כי לחברה ציבורית קיים חוב של 100 מיליון שקל כלפי בנק שרשום בספרי הבנק כ–50 מיליון שקל - בעקבות מחיקות והפרשות. בעקבות ארגון מחדש של החוב, נעשה ויתור על חלק מהחוב ודחיית תשלומים אחרים, אך מבחינת הבנק החוב עדיין רשום כ–50.

עם זאת, החברה נדרשת בהתאם ל–IFRS לבצע גריעה של החוב הקודם ולהכיר בחוב חדש לפי שוויו הוגן במועד הארגון מחדש. נניח שלא היה שינוי בריבית חסרת הסיכון, אך בעקבות הגידול בסיכון האשראי של החברה ביחס למועד המקורי שבו גייסה את ההלוואה, השווי ההוגן של ההלוואה הוא כעת 40 מיליון שקל. בהתאם לכך, החברה תרשום רווח חשבונאי של 60 מיליון שקל, בעוד הבנק רשם בעבר הפסד של 50 מיליון שקל בלבד. מדובר במצב מוזר שלכאורה נוגד את הזהירות החשבונאית.

הענף הפיננסי אינו מוביל את הסדרי החוב

נתון מעניין נוסף שניתן לגזור מהמידע החדש בבנקים הוא השכיחות של הארגון מחדש לפי ענפי משק. נתונים אלה כוללים כמה ממצאים מפתיעים לכאורה. כך, שכיחות הארגון מחדש נמוכה ביותר באופן יחסי בענף השירותים הפיננסיים, שאמור לכלול את חברות האחזקה.

מנגד, בולטת העובדה כי הארגון מחדש שכיח הרבה יותר אצל הלקוחות הפרטיים מאשר בענפים העסקיים. ביצוע השוואה זו מותנה בכך שאיכות הנתונים שעליהם מדווחים הבנקים זהה לגבי הלקוחות הפרטיים וכפוף למגבלות שעלולות לנבוע מהשוואה של מספר רב של יתרות קטנות בלקוחות הפרטיים למספר קטן יחסית של יתרות גדולות בלקוחות העסקיים.

ניתן להסביר שכיחות גבוהה יותר של ארגון מחדש בלקוחות הפרטיים בכך שהבנקים, אולי בשונה מכפי שהדבר נתפש בציבור הרחב, דווקא הולכים לקראת הלקוח הקטן. הסבר חלופי ופחות אופטימי לכך הוא שכשמדובר בלקוח קטן האפשרויות שעומדות בפני הבנק לגביית החוב מצומצמות יחסית ולכן הוא נוטה מהר יותר להיכנס להסדר מאשר בחברות גדולות - שם מנסים למצוא פתרונות מן הגורן ומן היקב.

הכותב הוא יועץ IFRS וסגן דקאן ‏(חשבונאות‏), בית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם