בן ברננקי: מים שקטים שעוררו גלים בכל העולם - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בן ברננקי: מים שקטים שעוררו גלים בכל העולם

איש שקט עם כישרון אקדמי נכנס בדלתות הבנק הפדרלי ב-2005 ■ שמונה שנים מאוחר יותר הוא יוצא כאחד הנגידים החשובים שהיו אי פעם לבנק המרכזי של ארה"ב

3תגובות

זמן קצר לפני שהתמנה לתפקיד יו"ר הבנק הפדרלי ב-2005, נסע בן ברננקי לבקר באוניברסיטת סטנפורד, שם החל את הקריירה האקדמית שלו ב-1979. בנאום שנשא, נזכר ברננקי בבית ששכר בעבר עם אשתו וחברים נוספים, מכיוון שהיו משוכנעים כי מחירי הנדל"ן באזור מפרץ סן פרנסיסקו ייפלו. במקום זאת, מחירי הנדל"ן באזור הוכפלו, ואז הוכפלו פעם נוספת. "מאז", אמר ברננקי לקהל, "אני טוען שבנקאים מרכזיים לא צריכים לנסות לחזות את ערכם הבסיסי של נכסים".

ואכן, מרבית עבודתו האקדמית של ברננקי עזרה בעיצוב התפישה שלפיה בנקים מרכזיים אינם מסוגלים לאתר בועות נדל"ן, ואינם צריכים לנסות לפוצץ מה שנראה להם ככאלה. במהלך העשור האחרון ברננקי חזר כמה פעמים ואמר שהוא לא רואה ראיות מוצקות לקיומה של בועת נדל"ן. ב-2004 שילמו בני הזוג ברננקי סכום נאה של 839 אלף דולר עבור בית בשכונת קפיטול היל בוושינגטון הבירה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

באג 2013 // שעון החורף הוזז - ושיבושים צפויים במחשבים ובסמארטפונים

הארלי דייווידסון חוגגת 110 שנים במילווקי

בלומברג

ברננקי היה זקוק למיתון משמעותי כדי לשנות את דעתו. המיתון - שהחל בעקבות התפוצצות בועת הנדל"ן שברננקי, ומרבית המומחים האחרים, כשלו לחזותה - סיים עידן של מינימליסטיות בבנקאות המרכזית. הדרך הטובה ביותר לראות זאת היא בהצהרותיו של ברננקי, שטוען כיום כי הבנק הפדרלי צריך לשקול סדרה של פעולות שבעבר לא הובאו בחשבון, כמו לפוצץ בועות נדל"ן כשיש צורך, מכיוון שלעתים מחירה של אי עשייה גבוה יותר.

ברננקי, שיפרוש בינואר לאחר שמונה שנים בתפקיד יו"ר הבנק הפדרלי, ייזכר בשל תפקידו בבלימתה של קריסת המערכת הפיננסית ב-2008. הכלכלן הזהיר, שכולם ציפו שיהיה ממשיך דרכו של אלן גרינספן וישמר את הצלחת הבנק הפדרלי בשמירה על יעד האינפלציה, התגלה תחת לחץ כאחד המנהיגים החדשניים והנועזים בהיסטוריה של הבנק הפדרלי.

מה שברננקי עשה לאחר המשבר עשוי להיות בעל השפעה ארוכת טווח הרבה יותר. במשך שלושה עשורים הבנק הפדרלי התמקד בפיקוח על אינפלציה מתוך אמונה כי זו הדרך הטובה ביותר לעזור לכלכלה. על רקע המשבר, ברננקי יצר חזון נרחב יותר עבור הבנק הפדרלי והחל במהלכים ניסיוניים, שלא הסתיימו, להפחתת שיעור האבטלה ולמניעת משברים עתידיים.

הבנק הפדרלי תחת ברננקי לא הצליח להשיג את מטרותיו. הצמיחה עדיין אטית, האבטלה עודה גבוהה והאינפלציה נמוכה. יש מבקרים שממשיכים להזהיר - ועד כה מבלי שצדקו - כי מאמציו של ברננקי יגרמו לאינפלציה שתערער את השווקים הפיננסיים.

בלומברג

בנקים מרכזיים רבים בעולם מחקים כיום את הניסויים שעורך ברננקי. מעריציו הרבים מתקשים להאמין כי מישהו אחר היה מצליח יותר בשיקום הכלכלה על רקע הנסיבות. לברננקי, הם אומרים, היתה האמינות הנדרשת לשכנע מוסד נחבא אל הכלים להשתנות במהירות. "רוב הסיכויים שבנקאים מרכזיים אחרים לא היו נועזים כמו ברננקי", אמר מייקל וודפורד, כלכלן באוניברסיטת קולומביה.

חוסר נחת 
בעולם האקדמיה

בן שלום ברננקי נולד ב-1953 באוגוסטה ג'ורג'יה, וגדל באחת מהמשפחות היהודיות הספורות שהתגוררו בעיירה דילון בדרום קרוליינה. הוא הלך ללמוד באוניברסיטת הרווארד בעידוד חבריו, אף שהוריו לא התלהבו מכך.

מסלול חייו הבוגרים החל להתעצב במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ‏(MIT‏), שם הכיר לו סטנלי פישר ‏(לימים נגיד בנק ישראל‏), שהיה המנחה שלו בדוקטורט, את עבודתם של מילטון פרידמן ואנה שוורץ על הסיבות לשפל הגדול של שנות ה-30 בארה"ב. במשרדו של ברננקי בבנק הפדרלי תלויה תמונה ישנה של ארבעה נגידים של הבנק, שכישלונותיהם בתפקיד החמירו את המשבר ההוא לממדי ענק.

פישר גם החדיר בברננקי את המחשבה שהממשלה, במידה מתונה, יכולה להשפיע על המצב הכלכלי - גישת ביניים מעשית במלחמות בין הגישה הקיינסיאנית, הדוגלת בניהול פעיל, לבין גישת חוסר ההתערבות המוחלטת של תורת הציפיות הרציונליות. ברננקי הוא איש מעשי בטבעו. כחובב בייסבול, הוא היה אוהד בוסטון רד סוקס, עד שקבוצת נשונלס הגיעה לוושינגטון ב-2005. כיום הוא הולך למשחקי הנשונלס.

ברננקי היה כוכב עולה בפרינסטון ב-1994, שם שיכנע 953 אנשים לבחור בו לתפקיד חבר מועצת החינוך של העיר מונטגומרי. "זה היה טירוף לקחת משרה שנייה", אמר פרופ' מרק גרטלר, כלכלן שעבד עם ברננקי בשנות ה-90. המהלך היה סימן לחוסר המנוחה שטרד את ברננקי בעולם התיאורטי של האקדמיה, ולעניין המתעורר שלו בשירות הציבורי.

הניסיון הזה סייע להכין אותו לתפקידי ניהול גדולים יותר. במשך שש שנים הוא בילה כמה לילות בחודש בספריית התיכון המקומי, ותרם לוויכוחים נלהבים על בניית בתי ספר חדשים בקהילה הצומחת. "כשפגשתי אותו, הוא היה ביישן ונבוך", אמר גרטלר. "כך התפתחה יכולתו לנהל פגישות ואנשים".

ב-2002, כשגלן הברד, יו"ר מועצת היועצים הכלכליים בתקופת הנשיא ג'ורג' וו. בוש, נקרא כדי לבחון את האפשרות להפוך את ברננקי לאחר משבעת חברי מועצת הבנק הפדרלי, ברננקי קפץ על ההזדמנות. הוא חשב שיהיה שבוי בעולם האקדמיה לעד, ועדיין נראה שהוא מרגיש הכי בנוח כשהוא מדבר עם סטודנטים - אבל הוא גילה שהוא אהב את האתגרים המעשיים ואת ההשפעה האפשרית של השירות הציבורי.

ברננקי כתב במייל לחבריו שהנשיא בוש שאל אותו אם אי פעם נבחר לתפקיד ציבורי. "אולי אין לזה חשיבות, אבל נבחרתי למועצת החינוך המקומית", אמר ברננקי. "זה מספיק טוב, התקבלת", אמר בוש. שלוש שנים מאוחר יותר, מינה בוש את ברננקי לנגיד הראשון שכיהן לפני כן במשרת נבחר ציבור.

הנאומים שנשא ברננקי במהלך תפקידו במועצת הבנק המרכזי, היו כיתת אמן בכל הנוגע למדיניות מוניטרית. הם חיזקו את התפישה שיש לו את היכולת האינטלקטואלית לרשת את גרינספן. אבל ברננקי זכה בתפקיד יו"ר הבנק המרכזי בגלל שהרשים את הנשיא בוש בדרך אחרת - כך מספרים אנשים שהיו מעורבים בהליך בחירתו. במהלך כהונה קצרצרה כיועץ כלכלי בבית הלבן, ברננקי בידל את עצמו, בכך שבחר לענות על שאלות הנשיא במלים "אנחנו לא באמת יודעים, אבל הנה מה שאני חושב על הנושא...".

בלומברג

כשהמערכת הפיננסית החלה להתפורר במשבר, התברר שלברננקי יש עוד תכונות חשובות: יכולת להישאר רגוע תחת לחץ, והבנה היסטורית עמוקה בנוגע למשברים כלכליים. זמן קצר לאחר שהצטרף לבנק הפדרלי ב-2002, הוא הבטיח לפרידמן ולשוורץ שהבנק המרכזי לא יחזור על הטעויות של שנות ה-30. ואז הוא ביקש מעמיתיו וחברי הצוות לזנוח את ההרגלים שלהם ולמצוא דרכים חדשות עבור הבנק הפדרלי להזרים כסף למערכת הפיננסית. הוא השתמש לעתים בשיטות של פרנקלין ד. רוזוולט - לזרוק הרבה דברים על הקיר ולראות מה נדבק.

"השקנו 12 מוצרים חדשים", נזכר קווין וורש, שעבד בצמוד לברננקי כחבר מועצה במהלך המשבר. "הבנק הפדרלי לא הוציא שום מוצר חדש זה דור, אבל ברננקי אמר שהבנק חייב לפעול באופן שונה כדי להתגבר על המשבר. בן היה במובן מסוים המומחה הראשי בכל הנוגע למדיניות מוניטרית - הוא הבין כמה מעט ידענו".

ברננקי אמר לאחר מכן כי המשבר בסתיו 2008 היה "המשבר הפיננסי הקשה ביותר בהיסטוריה, כולל השפל הגדול". הוא לא חזה אותו כלל, וגם לא עשה דבר כדי למתן את המכה הראשונית. ואולם הוא עמד בהבטחותיו לפרידמן ושוורץ - למנוע שפל כלכלי נוסף. היה זה הישג מדהים - אך הוא גם היה הישג חלקי. כמעט 8 מיליון אמריקאים איבדו את עבודתם.

מציאות אכזרית

היתה תקופה שבה נראה כי ברננקי יודע בדיוק איך צריך להתנהג כדי להוציא מדינה ממשבר כלכלי. במאמר שפירסם ב-1999 הוא האשים את נגיד הבנק המרכזי של יפן כי אינו נוקט צעדים הנדרשים כדי להחיות את כלכלת המדינה. פתרון אחד שהציע, שהוליד את הכינוי "הליקופטר בן", היה שהבנק המרכזי של יפן צריך להסכים לאזן קיצוץ במסים על ידי רכישת כמות זהה של אג"ח ממשלתיות - אסטרטגיה שברננקי השווה ל"הליקופטר שמשליך כסף שהודפס".

ברננקי חזר על הפואנטה של המאמר בפגישה הראשונה של ועדת קבלת ההחלטות בבנק הפדרלי ב-2002: לבנק המרכזי יש מגוון דרכים לעודד צמיחה, אפילו אחרי שלחץ חזק על דוושת הגז והוריד את הריבית לרמה אפסית.

ואולם בחמש השנים שעברו מאז שברננקי הוריד את הריבית לרמה אפסית בדצמבר 2008, הוא לא נקט צעד דרסטי כמו זה שהמליץ בזמנו ליפן. במקום זאת, הוא הסתמך על מה שהוא עצמו כינה פעם בתור האופציה החזקה פחות: הכרזה כי הבנק ישמור על הריביות ברמה אפסית עד ששיעור האבטלה יירד, וכן הרחבה כמותית - קניית כמויות גדולות של אג"ח ממשלתיות ואג"ח מגובות משכנתאות כדי לעודד יצירת משרות.

בלומברג

"נראה כאילו אחרי שהם שלפו את התחמושת הכבדה במשבר, הם נסוגו מעט כשהאבטלה ירדה ל-10%", אמר לורנס בול, כלכלן מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בול טען ב-2012 כי לברננקי אין אומץ ליישם את התיאוריות שלו. ברננקי השיב כי מבקריו לא מבינים את ההקשר של מאמריו. הוא טען כי לבנקים המרכזיים יש הכוח למנוע דיפלציה, כפי שעשה הבנק הפדרלי בשנים האחרונות, אך אין עליהם לפעול באותה עוצמה לעודד יצירת תעסוקה.

אפילו כשהחששות של ברננקי בנוגע לאבטלה התעצמו, והוא קרא לפעולות קיצוניות יותר, הוא מצא עצמו כבול על ידי גורם שברננקי הפרופסור לא חשב עליו - המציאות הפוליטית. חלק מהפעולות שהוא רצה להוציא לפועל, דורשות את שיתוף הפעולה של הממונים על התקציב, אבל בשנים האחרונות הקונגרס אינו מראה רצון רב לתמרץ את הכלכלה. במקום זאת, מאמצי הבנק נדחו לטובת קיצוצים בתקציב.

ברננקי נאבק גם עם התנגדות פנימית, שגברה בכל סיבוב נוסף של הרחבה כמותית, וגורמים רשמיים טענו כי ההשפעות קטנות עם כל סבב נוסף, וכך גם הסיכונים שדבר מה ישתבש. "הוא הגיע כאקדמאי מבריק - בחור חכם מאוד עם רקע נרחב בכלכלה מוניטרית - אבל זה היה כאקדמאי", אמר דונלד קוהן, שכיהן כסגן יו"ר תחת ברננקי עד 2010. "אחד הדברים שמתבהרים כשהאקדמיה פוגשת את העולם האמיתי, הוא שיש מגבלות על התיאוריה ושהמודלים והפונקציות לא יתנהגו בעולם האמיתי כפי שהם מתנהגים במודלים". קוהן הוסיף כי ברננקי עמד יפה באתגרים.

בסתיו האחרון, אחרי חודשים של מסע שכנוע שקט, ברננקי קיבל תמיכה בשני ניסויים שהעמידו במרכז עבודתו של הבנק את התעסוקה. הבנק הפדרלי הכריז בספטמבר 2012 כי ירכוש מדי חודש אג"ח ממשלתיות ומגובות משכנתאות ב-40 מיליארד דולר, עד ששוק התעסוקה ישתפר משמעותית. בדצמבר, הוא הודיע כי ישאיר את הריבית קרובה לאפס, עד ששיעור האבטלה ירד מתחת ל-6.5% ויישאר מתחת לשיעור זה.

ואולם רבים מאנשי הבנק שתמכו בתוכנית, עשו זאת בהיסוס, ודחפו להחלטה שהביאה את ברננקי להכריז ביוני שהבנק הפדרלי מתכוון להפחית את רכישות האג"ח לפני סוף השנה. לא כולם הרגישו בנוח עם הצהרותיו, והלחץ הגובר גרם לו להודיע ביוני כי הבנק הפדרלי מתכוון לצמצם את היקף רכישות האג"ח לפני סוף השנה.

שקיפות בבנק המרכזי

ביום חמים במיוחד בינואר 2012, ברננקי נכנס לחדר מלא עיתונאים והודיע כי מטרת הבנק הפדרלי היא להגיע לרמת אינפלציה של 2% בשנה - בפעם הראשונה הבנק הצהיר על כוונותיו כל כך במדויק. היה זה רגע שיא עבור ברננקי, שבמשך 20 שנה היה הדובר הבולט ביותר בעד הצורך של בנקים מרכזיים להגביר את כוחם באמצעות דיבור ישיר וברור על כוונותיהם. כחבר במועצת הבנק לפני כן, הוא טען כי הבנק צריך לקבוע יעד אינפלציה מוצהר - בניגוד לדעתו של גרינספן, שטען כי דיבורים על העתיד מגבילים את גמישותו של הבנק. ברננקי האמין כי הפיכת הבנק לשקוף יותר תשפר את תפקודו.

בתקופת כהונתו כנגיד הצליח גרינספן לדחוק את רגליהם של אקדמאים אחרים שנשלחו לבנק כדי לאזן את עוצמתו, אבל פרישתו המתוכננת חייבה אותו להיפתח לאפשרויות חדשות. ברננקי, כחבר מועצה, הציג את גישתו כדרך שתסגור את הבקבוק שממנו שיחרר גרינספן את קסמיו. ברננקי רצה שהבנק יעבוד יותר על טייס אוטומטי, ולהפחית את חשיבות היו"ר שלו. "הדבר שאני חושב שהוא ייזכר בזכותו הוא שבירת הזיהוי של הבנק המרכזי עם נגידו", אמר מרק גרטלר, כלכלן מאוניברסיטת ניו יורק. "הרעיון הוא שלבנק הפדרלי יש תגובה מערכתית למשבר, והוא לא פועל רק על פי תחושת הבטן של נגיד הבנק".

ואולם עד שברננקי הצליח להשיג את רצונו, המטרות השתנו. יעד אינפלציה ויציבות מחירים כבר לא היו חשובים כל כך. באופן פרדוקסלי, על ידי ריבוי הופעותיו בתקשורת - מנהג שבו החל ברננקי באפריל 2011 - הוא חיזק את המעמד של תפקידו במקום לחזק את הבנק כמוסד. הדגש על השקיפות נותר פופולרי בקרב האקדמאים, אך פחות בקרב מקבלי ההחלטות בשווקים.

בלומברג

פול וולקר, נגיד הבנק המרכזי לשעבר, טען כי שקיפות יכולה לעודד משקיעים להיות בטוחים בנוגע להמשך המדיניות, והתוצאה היא נטילת סיכונים מופרזים, בעיקר כי אנשים אינם טובים בלהבחין בין הבטחה לתחזית. כשברננקי רצה מוקדם יותר השנה לנער מהשוק עודפי ספקולציה על ידי הצהרה על הורדת קצב רכישת האג"ח, יש שטענו כי הוא נאלץ לתקן את הבעיות שהוא יצר בעצמו עם המדיניות התקשורתית שלו.

בשבועות שלאחר ההצהרות הראשונות, ברננקי ובכירים אחרים בבנק ציינו שוב ושוב את אותן הנקודות, עד שהם הרגישו שקולם נשמע. אם הבנק הפדרלי יצמצם את רכישות האג"ח, יהיה זה רק מכיוון שהוא מתחיל להשיג את מטרותיו.

באביב 2012 אמר ברננקי ל"ניו יורק טיימס" כי הסכים להישאר לכהונה שנייה משתי סיבות: "ראשית, רציתי לראות את תוצאות רפורמת הרגולציה הפיננסית, שלה יהיו השפעות לטווח ארוך על הכלכלה", אמר. "שנית, הרגשתי שאני יכול לשחק תפקיד מועיל בניהול היציאה מהצעדים יוצאי הדופן שנקט הבנק". ברננקי אמנם מתכונן ליציאה מתפקידו, אבל העבודה על הרפורמה עדיין לא הושלמה, ועדיין אין תאריך מדויק ליציאה של הבנק הפדרלי מהשווקים.

אף על פי כן, ברננקי כבר התחיל להשיל מעל גבו את המשא הכבד. ביוני הוא דיבר בטקס סיום באוניברסיטת פרינסטון ונראה נינוח בגלימה המסורתית של האוניברסיטה. "כתבתי באחרונה שאילתה בנוגע לסטטוס של החופשה שלקחתי מהאוניברסיטה", הוא התבדח, "ובמכתב שקיבלתי חזרה נכתב 'לצערנו, פרינסטון מקבלת פניות רבות ראויות לחברות בפקולטה, יותר מכמות התקנים הפנויים שיש לנו'".

ביולי, ברננקי לא טרח לבלום פרץ צחוק כשאחד הסנטורים, שהודה לו במהלך פגישת הקונגרס האחרונה בנוכחותו, אמר: "אני בטוח שאנחנו נחסר לך". לפני שבוע, ברננקי דילג על הסימפוזיון השנתי של הבנקאים המרכזיים בעולם בג'קסון הול, ויומינג.

"זה באמת נראה כאילו נטל ההתמודדות עם המשבר היווה משקל עצום על כתפיו", אמר על ברננקי פרופ' מייקל ודוורף, כלכלן מאוניברסיטת קולומביה. "אני מקווה שבגלל שהכלכלה תתאושש, או בגלל שהוא מעביר את התפקיד לאחר, הוא באמת יחזור להיות אדם עליז יותר".

ומי יודע, אולי ביום מן הימים, הוא יוכל אפילו למכור את הבית שקנה ברווח.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#