"כשמישהו אצלנו אומר 'אני הולך לתפוס ראש' לא מבינים לגמרי למה הוא מתכוון" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ללא כוונת רווח

"כשמישהו אצלנו אומר 'אני הולך לתפוס ראש' לא מבינים לגמרי למה הוא מתכוון"

איך מתמודדים אנשי זק"א עם הזוועות שנגלות להם בפעילות היום-יומית? בעזרת בדיחות שחורות למשל

9תגובות

מזגין ביקשו לארגן מסיבה ליום הולדתו ה-40, כותרות העיתונים עסקו בפרשה מזוויעה בתל אביב - מזוודה שבה נמצאו חלקי גופתה של עובדה זרה מרומניה. קצין משטרה שמכיר את אוטמזגין הודיע לו בדיסקרטיות כי עליו להגיע בדחיפות לאזור מסוים בפתח תקוה, שם נמצא ראשה של הנרצחת. במקום, כמובן, חיכו לו בני משפחתו וחבריו מחויכים ומאושרים. "כן, אלה החיים של מתנדב זק"א", אומר אוטמזגין כששומעי הסיפור מגיבים בחלחלה. "אצלנו כשמישהו אומר 'אני הולך לתפוס ראש' לא מבינים לגמרי למה הוא מתכוון".

הבדיחות השחורות, אולי חסרות הטעם, הן הדרך של אנשי זק"א להתמודד עם הזוועות שנגלות לנגד עיניהם בפעילות היום־יומית. אוטמזגין מעיד על עצמו שטיפל כבר ב-2,000 גופות. לצד זאת, כמגיש עזרה ראשונה ב"זק"א - הצלה מהירה", הוא מעריך שטיפל במאות בני אדם.

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

לכל הכתבות במוסף השנתי של Markerweek 

שיחה עם אוטמזגין, מפקד היחידות המיוחדות של זק"א שפועלות בתחום איתור הנעדרים, כרוכה בלא מעט אי נעימות. מדי כמה דקות הוא בוהה בבן שיחו בעיניים מזוגגות ותשומת לבו מופנית לקולות ממוקדי החירום הנשמעים מאחד משני מכשירי המירס שצמודים אליו כל הזמן. "אנחנו צריכים להיות בחלוקת קשב תמידית, מתרגלים לזה", הוא מסביר.

שגרת החיים שלו היא הדבר הכי רחוק משגרה: ביום-יום הוא עובד במשרד עורכי הדין של רעייתו, מגשר וגם מנהל חברת כוח אדם לעובדים זרים בהרצליה - אבל ברגע שמתרחש אירוע חירום, תאונה, הודעה על נעדר או פינוי גופות, הוא נעלם. "כשאני קובע פגישות, אני מבקש מראש להתקשר אלי חצי שעה מראש כדי לוודא שהפגישה אכן מתקיימת, כי עלול לקרות משהו ולא אוכל להודיע. זאת דרך חיים". את מכשירי המירס שלו הוא לא מכבה גם בלילה. ומה עם האשה? "לא רק שהיא כבר התרגלה לזה, היא עוזרת לי עם זה. כשאני ישן עמוק והיא שומעת הרבה צפצופים ומבינה שקורה משהו לא שגרתי, היא מעירה אותי", הוא מספר.

וזה לא פוגע בתפקוד המשפחה?

"אם אתה משתף את המשפחה, ובני המשפחה מבינים את הערך של ההתנדבות והעזרה, הם גדלים עם זה וזה משפיע על חייהם".

עופר וקנין

אוטמזגין מצויד בג'יפ 4X4 של זק"א, שנועד בעיקר לחיפוש נעדרים בתנאי שטח קשים. בשבוע שעבר, בנסיעה עמו למחסן הלוגיסטי של זק"א בפתח תקוה, מכשירי המירס לא הפסיקו לטרטר. תאונת דרכים כאן, ירוי שפונה לתחנת מד"א שם. במקביל, המתנדבים חברים בקבוצות WhatsApp, שגם בהן מתקבלות הודעות והקפצות.

אוטמזגין, חניך מוסדות לימוד חרדיים, חובש כיפה שחורה ולבוש בחולצה לבנה, התחיל את פעילותו בתחום בגיל 18, כשבמקביל ללימודים בישיבה עבר קורסים במד"א והחל להתנדב בהצלת חיים. "מגיל קטן נמשכתי לעולם הרפואה", הוא מסביר. עם הזמן, כשהגיע לאירועים שבהם קצרה ידו מלהושיע, הוא ראה את צורת פינוי הגופות - ויחד עם מאות מתנדבים אחרים קמה קבוצה ששמה לה למטרה לפנות הרוגי אסונות לפי כללי ההלכה. הם אוספים את חלקי הגופות, מנקים את כתמי הדם ומביאים את ההרוגים לקבורה. הקבוצה ההיא נהפכה לימים לזק"א, שמתנדביו נראים בכל זירת פיגוע או אסון. עם הזמן התרחבה הפעילות של זק"א גם לתחום הגשת עזרה ראשונה, חילוץ ואיתור נעדרים ומה לא. "לפחות פעם בשבוע יש לנו משימה לאיתור נעדר - חולה אלצהיימר, ילד שברח מההורים או מישהו שהשאיר מכתב התאבדות", הוא אומר. אוטמזגין הוא אב לארבעה ילדים - שאחד מהם, בן שנתיים וחצי, נכה בשל בעיה נדירה. "הלידה שלו הכניסה את ההתנדבות לתוך הבית שלנו. הוא זקוק להשגחה קבועה ולהמון ביקורים בבית חולים", הוא מספר.

במחסן בפתח תקוה, לצד שקיות ניילון לבנות גדולות שייעודן ברור, ניצבים סירות, אופנוע ים וציוד צלילה. כל אלה משמשים את המתנדבים שתחת אוטמזגין לחיפוש נעדרים בים. על הקיר תלוי צב מפוחלץ. "חשבנו שזה ראש", מסביר אוטמזגין בשלוות נפש. העיסוק היום־יומי באסונות ובאירועים קשים היה עשוי לערער את יציבותו הנפשית של כל אדם, אבל אוטמזגין מסביר שהוא ומתנדביו מצליחים להשאיר את הרגש בחוץ. "כשאני מגיע לאירוע אני רואה את הגופה בצד אחד, את השקית בצד שני, ואחד צריך להיכנס בתוך השני. כאן מסתיימת העבודה שלי", הוא אומר. "אם אתחיל לחשוב של מי הגופה ומי היו הילדים שלו אני אשבר מזה ולא אוכל לעשות את העבודה. איש מקצוע משאיר את הרגשות לרגע שבו הוא נמצא בסביבה תומכת, לא באירוע עצמו".

ובכל זאת, יש רגעים שבהם גם אתה נשבר?

"שני רגעים כאלה עולים לי בראש. הראשון היה מקרה שבו טיפלנו בתאונה בכביש 6, והיתה שם מתנדבת מד"א, ירדנה בר נוי המנוחה. אני טיפלתי בגופות והיא בפצועים. היא ראתה אותי מזיע והגישה לי בקבוק מים. היא ניגשה להחזיר את הציוד לאמבולנס, ואז פגעה בה מכונית והיא נהרגה במקום. הייתי צריך לברוח כדי לא להיפגע. ידעתי שהיא נהרגה במקום, אבל לא הייתי מסוגל לגשת ולטפל בגופה שלה. נסוגתי 200 מטר אחורה ונתתי למתנדבים לטפל בה.

"מקרה נוסף היה כששכן שלי דרס ילד של שכן אחר, תינוק בן 3. האב דרש לשמוע מה המצב של בנו, אבל לא יכולתי להגיד דבר עד שתגיע ניידת טיפול נמרץ ויסבירו לו מה המצב בזמן שיש שם פסיכולוג. אלה אנשים שאתה צריך לפגוש אחר כך בבית הכנסת או במכולת, והם זוכרים את הרגע שבו היית איש מקצוע קשוח שלא מדבר אתם. רק אחרי כמה שנים ניהלנו שיחה וסגרנו את העניין".

בחום הלוהט של המחסן הלוגיסטי אנחנו פוגשים את אבי, צעיר חילוני שמתנדב ביחידת הצוללנים של זק"א. הוא נוטף זיעה בעת שהוא מסדר חבילה של חליפות צלילה חדשות שהגיעו רק היום. "אצלנו אין חרדים או חילונים. רציתי להתנדב ומצאתי פה מקום מעניין וחשוב", הוא מסביר. אוטמזגין מודה שערך ההתנדבות קיים אצל כולם, ובכל זאת סבור שמשהו באמונה הדתית גורם לו לעשות יותר. "הערך הדתי הוא ערך מוסף שמשפיע עליך ברגעים שבהם ערכים אחרים לא משפיעים עליך, כמו בנקודת שבר של עייפות או של קושי", הוא אומר. "אלה הזדמנויות שבהן לולא הערך הדתי הייתי מוותר, אבל הערך הדתי מחייב אותך. ב–2:30 בלילה, בדיוק כשהריסים שלך נוגעים אלה באלה, אתה מקבל הודעה על מישהו שמרגיש כאבים בחזה. זה יכול להיות סתם מישהו עצבני, אבל זה יכול מישהו שעובר התקף לב ונמצא בסכנת חיים. בדילמה הזאת נכנס הערך הדתי".

בזק"א, ובכלל בארגוני ההצלה החרדיים, מתנהלים לא פעם מאבקים קשים בין ראשי הארגונים - לעתים זה מאבק שליטה ואגו, לעתים זה מאבק על כסף ותרומות. "לכלוכים יש בשפע", אומר אוטמזגין. "אבל כל אחד מהמלכלכים עושה כל כך הרבה שחבל שהוא מלכלך. אני שמתי כבר מזמן בצד את הפוליטיקות האלה".

מה השלב הבא?

"יש לנו חזון לקחת מאסות גדולות של אנשים שלא מגויסים למילואים, הן בציבור הדתי והן בציבור החילוני, ולתת להם הכשרה חד־פעמית של ארבע שעות והשתלמויות ואימונים במשך השנה. הם ייהפכו לידיים מצילות חיים בשעת חירום".

זה ברוח הימים האלה? אתם נערכים במיוחד לקראת מתקפה בסוריה?

"יש דברים שאנחנו יודעים שמן הסתם הם לא נחלת הכלל, גם אם הם לא נקודתיים להיום או למחר. באווירה של הימים האלה מצפים ממתנדבי זק"א להיות דרוכים ומוכנים לכל משימה".

מה נאחל לשנה הבאה? שתהיו מובטלים?

"אימונים זה גם נחמד. נאחל שנה שבה נראה כל אחד את מעלת חברו ולא את חסרונו, ושלום בינינו ועם שכנינו".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#