"אנשי האוצר חושבים שהשמש זורחת להם ממקומות שונים" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מה למדתי

"אנשי האוצר חושבים שהשמש זורחת להם ממקומות שונים"

למה הציג יוסי שריד מועמדות לדירקטוריון בנק לאומי ומה הוא חושב על אנשי האוצר בכלל ועל יעל אנדורן בפרט

80תגובות

כילד חשש יוסי שריד במיוחד מיום ההורים בבית הספר. "אמא היתה חוזרת ומכה אותי תוך שהיא אומרת מנהמת לבה 'מה אכפת לי שהמורים אומרים שאתה תלמיד מצטיין, אם הם גם אומרים שאתה לא בן אדם'", הוא מספר.
שריד, לשעבר יו"ר מפלגת מרצ, השר לאיכות הסביבה (1992) ושר החינוך (2000–1999) החל את דרכו הפוליטית בגיל 24, אז מונה ליועצו של ראש הממשלה, לוי אשכול. אחרי 40 שנה, שבמהלכן כיהן כחבר כנסת בתשע קדנציות ושימש שר בשלוש ממשלות, פרש מהפוליטיקה. בין תחנות חייו - מגורים במשך שלוש שנים בקריית שמונה, שם גם שימש מורה, ושלוש שנים במושב מרגליות, בהיותו שר. הוא בעל תואר שני במדע המדינה וסוציולוגיה מהניו סקול בארצות הברית וכיום מלמד באקדמיה (בין היתר במכללת תל חי) וכותב מאמרים פובליציסטיים.

 

גלי איתן

 "אשתי חושבת שאין לי יכולת ניהול. אני חולק עליה. כשמדובר באינטלקטואלים עולה מיד החשד שהם לא יודעים לנהל, אבל אני חושב אחרת מהטעם הפשוט -  כבר ראינו את אלה ש'יודעים לנהל'. הייתי שר בשני משרדים והטבעתי חותם בשני התפקידים. היתה לי שיטת ניהול משלי.

"פעולה ניהולית שאין בה מסר היא כנראה פעולה מיותרת, בעיקר כשמדובר בראש המערכת. הרי בעצם - נודה על האמת - אי אפשר לנהל מערכות גדולות כמו מערכת החינוך. מדובר במערכת הגדולה בארץ, לאין שיעור גדולה ממערכת הביטחון שאותה ניתן לנהל בפקודות. את החינוך, למרבה הצער ולמרבה השמחה, יכול אדם לנהל רק בתוקף סמכות שלא באה מתואר.

"מכיוון שאי אפשר לנהל את המערכת, האופציה היא להנהיג. מי שעומד בראש מערכת צריך לאותת לה כל הזמן מה חשוב לו ומה לא, מה ראוי ומה פסול. כל פעולה צריכה להיות רתומה למסר הזה.

"אני מנהל מיקרו, או מיקרו־מנהל. אם גונב לאוזני שתלמיד נשאר בחינוך המיוחד ולא נכנס למסגרת של שילוב – זה היה מבעיר את חמתי להשחית. לטעמי זה תפקידו של השר, מכיוון שטיפול במקרו משמעו טיפול בשום דבר. בכל בוקר הייתי קם בדחילו ורחימו ואומר לעצמי שאני הולך לעבודה עם מיליון וחצי תלמידים ועוד 150 אלף מורים ומנהלים. האחריות גרמה לי לעתים לביעותים של ממש.

"הגעתי למשרד החינוך ולא פיטרתי אף אחד. הבעת אמון גם היא חלק מהמסר. המנכ"ל הקודם נס על נפשו בבהלה, והייתי זקוק למחליף. ישבתי שעה עם שלומית עמיחי שהיתה המשנה, וקבענו מנכ"לות זמנית שהפכה לקבועה. היא היתה תקיפה ותובענית ומצוינת כי היא תמיד אמרה לי את דעתה. הרבה פעמים ביטלתי את דעתי מפני דעתה, וזה לא קל לי. ואז הגיעה לימור לבנת ותוך שעה שלומית לא היתה. הנחמה היחידה  היתה שהיא קיבלה את רונית תירוש וזה עונש בפני עצמו.

"קשה לנהל את הבולדוגים, אבל על כף המאזניים היתרונות נוטים לטובתם. במשרד לאיכות הסביבה התהלכה אישה ששמה בינה בר־און. לחשו לי באוזן להיזהר ממנה, כי היא אשתו של פעיל ליכוד בכיר, רוני בר־און. אבל בעיני היא דווקא מצאה חן כי היא 'נו נונסנס וומן'. במשרד הזה צריך להתמודד מול כוחות אדירים, כמו בענייני ים המלח. תשלח לשם פודל? לא. תשלח בולדוג. כל ארגון צריך מלונת כלבים.

"כלפי חשבים ויועצים משפטיים גיליתי גישה מעט מתנשאת. החשבים מסבירים למה אין כסף, והיועצים מסבירים למה אין נוהל. אחרי 25־30 שנה בחיים הציבוריים, הדבר הראשון שאמרתי לאנשי המקצוע האלה היה שעד היום הסתדרתי מצוין בלעדיכם, ואני לא מרגיש צורך עמוק במשגיחי כשרות. דקדוקי עניות מובילים בעיקר לשיתוק.

"האנשים הכי מעצבנים היו אנשי האוצר. הם חושבים שהשמש זורחת להם ממקומות שונים. הם בונים את הקריירה שלהם מ'חלב שאל, אפילו מים לא נתתי לו, וגם עשיתי ממנו צחוק. אגורה לא יקבל ממני'. הגרועה מכולם היתה יעל אנדורן. אני לא זוכר הרבה מקרים שקיבלתי קריזה, אבל לילה אחד נפרדנו לא כידידים. באופן ציורי השלכתי אותה מכל המדרגות. השארתי אחרי גירעון מסוים ובאוצר היו המומים, אבל לפעמים התכלית מחייבת.

"הצגתי עצמי לתפקיד דירקטור בבנק לאומי, כדי לשאול שאלות. כל הדירקטורים יושבים בכיסאות מוזיקליים. הם קורצו מאותו חומר. לא שואלים שאלות ולפעמים לא יודעים, מכיוון שלא נוח לדעת. בגלל שנוח לי לדעת - אני רוצה להיות דירקטור ולייצג את האינטרסים של הציבור. אני לא יודע אם אבחר, כי רק משוגעים ירצו איש כמוני.

"כלל מאוד חשוב הוא לדעת את התשובה כשאתה שואל שאלה. אם אתה לא יודע את התשובה, אתה יכול לקבל תשובות מופרכות. כי אף גוף לא מתנדב להסגיר אינפורמציה, בעיקר כזו שלא עולה בקנה אחד עם טובתו. צריך לאסוף מקורות מידע בלתי אמצעיים. אנשים צריכים לדעת שבמקום כלשהוא יש עבורם מישהו עם אוזן קשובה שגם פחות או יותר מבין את הנושא ויודע לשמור על דיסקרטיות, לכן אפשר שאדם ישיח לפי תומו. בבית שלי ישבו הרבה מאוד אנשים, ופתחו את סגור לבם, ואני תמיד הקשבתי.

"אני לא סובל מרות גם כשאני מכבד אותה. הייתי השר הכי קרוב ליצחק רבין, אחרי שהוא לא סבל אותי, ובצדק. הרבה ישיבות נגמרות בהסמכת ראש הממשלה להחליט וכו'. אני לא הסכמתי לזה אף פעם. הוא היה נעלב ושואל 'מה, אתה לא סומך עלי?' עניתי במשפט שאמר פעם זלמן ארן על בן גוריון: 'אני הולך אחריו בעיניים עצומות, אך מדי פעם אני פוקח עין כדי להיות בטוח שבן גוריון עצמו איננו הולך בעיניים עצומות'. אני לא הולך אחרי אף אחד בעיניים עצומות.

"הצלחתי להתגבר על הרבה מכשולים, אבל לא על אהוד ברק. זו היתה גם השגיאה הנוראה של גבי אשכנזי. אני מבין מה קרה לו, כי עברתי את זה בעצמי. ברגע מסוים אתה לא יכול לשאת יותר  את הגיהינום הזה, ומוכרח לנצל את זכותך וחובתך להגנה עצמית. הוא היה צריך לעשות את מה שעשיתי ולהתפטר. עבורי זה היה מוקדם מדי, ואני רואה בזה כישלון גדול.

"הרבה יותר קל לטפל ב'מערכת' ולא באנשים. גם מדינה קל מאוד לנהל, רק שאזרחיה מפריעים לפעמים. אני מעולם לא ראיתי שום 'מערכת' - זה מושג ערטילאי ומי שרואה אותה לא רואה כלום. המערכת מבחינתי היו מורה אחד או אחת, וכיתה אחת. הם עמדו כל הזמן לנגד עיני.

"אבא שלי היה מורה אגדי, אבל הפרנסה לא היתה מצויה. טיכסו עצה אמי ואחותי ואמרו לו 'תהיה מורה פרטי'. שמע אבי את הרעיון ואמר משפט שהוא צוואה פדגוגית: 'שיעורים פרטיים? אם אני נותן שיעור פרטי לילד הוא לא ישלם לי, אלא אני לו. הרי אני זה שנכשלתי בלימודו'".

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

למנוי למגזין, חייגו: 5200*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#