הוגה התקציב הדו שנתי: "פוליטיקאים הם דווקא אנשים די הגונים" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הוגה התקציב הדו שנתי: "פוליטיקאים הם דווקא אנשים די הגונים"

פרופ’ אברהם דיסקין, חוקר מדע המדינה ויועץ פוליטי, עדיין חושב שהתקציב הדו־שנתי שהציע ליובל שטייניץ היה רעיון טוב ("בסופו של דבר היה פה כישלון בחיזוי ההכנסות") ■ עכשיו הוא רוצה להבריא את השירות הציבורי החולה של ישראל

14תגובות

ב אמצע הראיון עם פרופ' אברהם דיסקין, בעודנו יושבים בפונדק אסא שבצומת לטרון, נכנס פנימה גבר לבוש בבגדי מטיילים. דיסקין מזהה אותו מיד: "פרופ' איתן ששינסקי בכבודו ובעצמו. מה שלומך? מה קורה עם כיל, תגיד לי? נו, להשקיע? להשקיע בה?", הוא צועק בבדיחות הדעת לעמיתו. "כיל? למה, הפסדת עליה כסף?", עונה לו ששינסקי. "אני? אני ברחתי מהמניה בגללך. עשיתי טוב?", תוהה דיסקין ונותר ללא תשובה, שכן ששינסקי, העומד בראש הוועדה לבחינת התמלוגים ממשאבי הטבע, מזהה את נוכחות התקשורת וממהר להמשיך בדרכו.

דיסקין וששינסקי פועלים בתחומי מחקר נפרדים - דיסקין הוא חוקר מדע המדינה ואילו ששינסקי הוא איש כלכלה - אבל שניהם משתייכים לגוורדיה של אנשי אקדמיה שמעורבים בתחומים פוליטיים. דיסקין, שחוקר את יציבותן של דמוקרטיות, אסטרטגיות הצבעה של הקהל הרחב וניבוי הרכבן של קואליציות, שימש כראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית ‏(שם עשה את הדוקטורט שלו‏), כיו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה, כיו"ר ועדת הצוערים של משרד החוץ וכסטטיסטיקאי של ועדת הבחירות המרכזית. באחרונה הוא מונה ליו"ר ועדת המל"ג למינהל ולמדע המדינה. במקביל הוא מעורה במערכת הפוליטית, וייעץ בעבר בתחומים שונים לליכוד ולש"ס. כמו כן הוא ייעץ ליש עתיד ולישראל ביתנו במשא ומתן הקואליציוני בנוגע לחוק המשילות, שעבר לאחרונה בקריאה ראשונה.

כתבות נוספות באתר TheMarker

"מד מן? אלה החיים שלנו" // מדוע עזבו 10 מתוך 16 השותפים בפירמת הייעוץ גיזה-זינגר-אבן?

 

מה השווי הכלכלי של קביעות בשוק העבודה הישראלי?

דיסקין מגדיר את עצמו כאחד מהוגי התקציב הדו־שנתי, שספג ביקורת רבה בשנים האחרונות. "לאחר בחירות 2009 ישבתי על במה של כנס מסוים עם דב חנין ויובל שטייניץ, ושוחחנו בינינו. שטייניץ שימש אז כראש צוות 100 הימים, שהציג לנשיא שמעון פרס את הנושאים שיעמדו על סדר יומה של ממשלת נתניהו כשזו תוקם, ואני אמרתי לו: 'תראו את עניין התקציב. מי קבע ש–12 חודשים הם תקופה קדושה, ואי אפשר לשנות את התקציב לאחר תשעה חודשים או חצי שנה? מצד שני, כולם מכירים את הסחר־מכר שנעשה בכל שנה בוועדת הכספים של הכנסת, כשנציגי המפלגות עומדים במסדרון בכנסת, תופסים את חברי הממשלה וסוחטים אותם רגע לפני שהתקציב עובר.

אייל טואג

"התחלתי לזרוק לשטיייניץ רעיונות בנוגע לדרך שבה אפשר לשנות את המצב, והוא אמר לי 'בחמישי אנחנו נפגשים. בוא וכתוב לי טיוטה להצעת חוק'. כתבתי לו, ושם נולד עניין התקציב הדו־שנתי".

שכיום מוצג ככישלון. רבים גורסים שהוא אחת הסיבות לגירעון שלא הוערך נכונה והפתיע את הממשלה הנוכחית.

"כל דבר אפשר להציג בכל צורה, וכל דבר שאני עושה אפשר להציג כטעות. גם העובדה שאני מדבר אתך כעת היא טעות. אפשר להציג את הגירעון כתוצאה של מחאת 2011, אבל בסופו של דבר היה פה כישלון בחיזוי ההכנסות. בתקציב דו־שנתי אתה יכול לכוון את עצמך תוך כדי תנועה, ודווקא כשהבסיס הוא שנה אין אפשרות לגמישות. מעל הכל, צריך לפתור את בעיית הגרזנים שבהם מנופפים בכל שנה במהלך העבודה על התקציב במארס ובקביעתו בדצמבר. ברגע שלא יהיו גרזנים, לא תהיה סחטנות, ונחסוך את הביזיון במסדרון ועדת הכספים.

"עם זאת, ביצוע התקציב מבחינה משפטית וכלכלית - זה היה שומו שמים. במקום לקבל את רעיון התקציב הדו־שנתי כחוק יסוד: משק המדינה, קיבלו חוק יסוד אד־הוק. אין דבר מגוחך יותר מחוק יסוד שהוא חוק אד־הוק. הרי חוקה היא היסוד של הכל, וכך אתה כאילו אומר שחוקה היא דבר זמני. בינתיים חידשו אותו כבר שלוש פעמים. למרות הגירעון ישראל נמצאת במצב כלכלי הרבה יותר טוב ממה שרבים טוענים. מבחינות אחרות אנחנו דמוקרטיה בבעיה".

לא מודדים נכון 
את העוני

דיסקין אמנם מתעב את הסחטנות של המפלגות הקטנות בתקופת העברת התקציב, אך דווקא מתנגד לחוק המשילות, שכלל את העלאת אחוז החסימה. "נניח שבפרלמנט שלך יש 120 מושבים, שמתחלקים בין מפלגה אחת שמחזיקה 51 מנדטים, מפלגה שמחזיקה ב–59 מנדטים ועוד חמש מפלגות שלכל אחת מהן שני מנדטים. סביר להניח שהמפלגה בת 59 המנדטים תחבור לאחת המפלגות הקטנות ותרכיב ממשלה.

"עכשיו נניח שהעלית את אחוז החסימה. חמש המפלגות הקטנות יתאחדו לאחת שתקבל עשרה מנדטים - ועכשיו יש לה הכי הרבה כוח. אמרתי את הדברים האלה לבית היהודי, לליכוד וליש עתיד, אבל הם בכל זאת רוצים להעלות את אחוז החסימה, כי ליברמן חושב אחרת, וליש עתיד יש התחייבות חסרת היגיון לבוחר שלהם לצמצם את הממשלה".

אוליבייה פיטוסי

למה חסרת היגיון? הרי הממשלות הענקיות האלה, שמונות 30 שרים, צורמות לבוחר.

"ובכל זאת, אם הממשלות הרחבות האלה מייצבות את השלטון - זה שווה את זה. תראה מה עשה נתניהו בממשלה הקודמת: נתן את ליטרת הבשר למי שצריך, והממשלה שרדה. אני יודע שאם המשכורת השוטפת של בני בגין ומיקי איתן, שהיו שרים בממשלה קודמת ונפלטו בנוכחית, היתה הולכת לדיירי הבניין שלי, שחיים בעוני, הם היו מבסוטים והיו יכולים לקנות סמים ווודקה. ועדיין - זה לא נימוק מספק. העלאת אחוז החסימה נהפכה לאובססיה. הצעתי שבמקום זאת, כדי שלא נבזבז את קולות האנשים - ו–7.1% מהקולות הלכו לפח בבחירות האחרונות בגלל זה - נקבע שקולות כאלה יחושבו בהסכמי העודפים, בניגוד למצב היום, שבו הם יורדים לטמיון".

בקצב שבו יש עתיד מאבדת כוח בסקרים, ייתכן שהיא בעצמה תסבול מהעלאת אחוז החסימה.

"כן, זה יכול לקרות - ראה מקרה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הקודמת, קדימה, שבקושי עברה את אחוז החסימה בכנסת הנוכחית. אגב, כשאחוז החסימה הוא 2%, כמו היום, אתה צריך מזל רע במיוחד לקבל שני מנדטים בלבד, כמו שקרה לקדימה".

היית מקורב למשא ומתן הקואליציוני. לאור הנפילה בסקרים, יש עתיד טעו כשהסכימו לקחת את תיק האוצר?

"יש עתיד קיבלו את מה שהם רצו. הם לא רצו את החרדים בקואליציה בשום פנים ואופן, וקיבלו את זה, אף שהלחץ הכי קשה הופעל עליהם בתחום הזה. נכון שלפיד רצה להיות שר החוץ, אבל הלל קוברינסקי הוא מנהל המשא ומתן הכי קשוח שראיתי בחיי - והוא הביא ללפיד את המקסימום האפשרי".

אבל נוכח המצע של יש עתיד לפני הבחירות, הבוחרים שלהם לא אמורים לחוש אכזבה מהתקציב? נדמה שחוץ מהבית היהודי, כל מי שנכנס לקואליציה איכזב את בוחריו.

"אני לא חושב שהרבה פוליטיקאים בהיסטוריה הגשימו את מה שהבטיחו, בטח בתקופת בחירות, למעט ווינסטון צ'רצ'יל, שהבטיח דם, יזע ודמעות והצליח להגשים את זה. בניגוד לאנשים אחרים אני חושב שפוליטיקאים הם אנשים די הגונים. כשאתה רואה את הרכב הקואליציות, ברור שמדובר במפלגות שקרובות אלה לאלה. בקואליציה הנוכחית, לדוגמה, כל מי שנמצא על הרצף בין הבית היהודי לתנועה - יושב בפנים. המסר העיקרי של לפיד לציבור היה מפלגה אנטי־חרדית, והוא הגשים את המסר הזה. החרדים לא בקואליציה והם נפגעים מזה. הוא גם העביר את חוק השוויון בנטל".

מצד שני, הוא העלה את המע"מ, מה שלא מגביר את השוויון בנטל.

"העלאת המע"מ היא אמצעי מעשי למצוא את הכסף שחסר. פוליטיקה היא תמיד משחק של פשרות, ולא מקבלים את כל מה שדורשים. גם הבית היהודי לא הרוויחו הכל: לדוגמה, הם לא היו בעד חידוש המשא ומתן או מסע הדילוגים של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי".

כמה זמן הממשלה הזו תשרוד?

"אמפירית הוכח שככל שהקואליציה קטנה יותר, אם היא לא מקוטבת אידיאולוגית, סיכוייה לשרוד גדולים יותר. בניגוד לטענה הרווחת, הממשלות בישראל יציבות. כל אחד יכול לטעון שממשלה שורדת כאן שנתיים וחצי בממוצע, אבל אנשים שוכחים שהממוצע הזה כולל את הכנסת הראשונה, שפוזרה ב–1950 בגלל משחקי כוח של דוד בן גוריון מול הממשלה, את הקדנציה שבה מנחם בגין פרש מראשות הממשלה, את הקדנציה שבה יצחק רבין נרצח, ויש עוד דוגמאות כאלה".

רצח של ראש ממשלה אינו דוגמה לחוסר יציבות?

"המשמעות של חוסר יציבות ממשלתית היא שממשלה לא מצליחה להחזיק מעמד, בעוד שרצח של ראש ממשלה או פרישה מסיבות בריאותיות אינם מבטאים בעיית משילות. באותו אופן, ממשלה שפועלת על בסיס הסכם רוטציה אינה ממשלה לא יציבה. עד היום נפלה רק ממשלה אחת בהצבעת אי אמון - בתרגיל המסריח של 1990, שבסוף נכשל".

דיסקין הוא טיפוס צבעוני גם מעבר לעמדותיו. תחת שם הבמה שלו, ברטי, הוא מצייר, כותב ספרים לילדים ולמבוגרים ומפסל בברונזה. כפי שדיסקין מבהיר, פיסול בברונזה הוא אחת האמנויות המורכבות שיש. ראשית, הפסל מעצב מודל של הפסל מגבס או חימר, ועל סמך המודל הזה מכין תבנית של היצירה מסיליקון. אל תוך תבנית הסיליקון הוא שופך שעווה, חומר שנוח לעבוד עמו, ועל בסיסו הוא מייצר תבנית מקרמיקה. לתוך תבנית הקרמיקה שופך הפסל ברונזה נוזלית בטמפרטורה של 1,700 מעלות, ומשזו מתקשה הוא ניגש לעבודת הגימור באמצעות כלי העבודה. לבסוף מצפים את הפסל בחומר בשם פטינה, חומצה המוסיפה לו גוון ירקרק.

באחרונה זכה דיסקין להכרה בפן הזה של עבודתו כששלושה מפסליו, שעליהם עבד ארבע שנים, הוצבו בכניסה למכללת שערי משפט שבה הוא מלמד. קשה למצוא קשר ישיר בין פיסול בברונזה לבין עיסוקיו האקדמיים של דיסקין, אבל אפשר לשער שלא מקרי שדיסקין בחר אמנות הדורשת הקפדה על שלבים מתודיים ברורים - הקפדה שנחוצה גם בתחום המדיניות הציבורית, שלפי דיסקין, נמצא במשבר עמוק.

"משהו לא דופק כראוי בשירות הציבורי", הוא קובע. "אנחנו יודעים את זה כבר מימי ועדת קוברסקי שפעלה בסוף שנות ה–80. ועדת דיין־לוקר, שהגישה באחרונה מסקנות, אמרה: 'אין מוביליות. לאנשים אין כישורים מתאימים. אין תחרותיות. התגמול לא ניתן לפי ביצועים', ועוד דברים שקשה שלא להסכים אתם. אני יודע את זה כעובד מדינה לשעבר: את הקריירה שלי במינהל הציבורי התחלתי בשנות ה–70, כשעבדתי עם שמעון פרס שהיה אז שר התחבורה. הייתי איש כוח אדם, שתפקידו להיות שובר שביתות. הייתי מעורב בעימות עם הדוגמה הקלאסית של השובתים - הנתבים בנמלים".

איך התנהל המשא ומתן?

"כל מה שאומרים על מלחים התגלה במשא ומתן הזה כנכון. כל משפט שני שלהם כלל כינוי של איבר המין של אחד מבני משפחתך. בסופו של דבר, פרס העלה קצת את שכרם".

איך צריך להתמודד עם עובדי רשות הנמלים כיום?

"קל לדבר בנושא הזה בסיסמאות. אתה יכול לומר 'חופש השביתה הוא דבר קדוש', אבל אני יודע שזה לא כך, כי לא יכול להיות שקבוצה קטנה של 20–30 אנשים, שבמקרה יושבים על השאלטר ויכולים לגרום נזקים של עשרות מיליוני שקלים בקלות, יגזלו אותך. אני בעד חופש השביתה, ומצד שני בעד חופש תגובה מוחלט - שיוכלו לפטר כל מי ששובת ולמרוח אותו בזפת ולגלגל אותו בנוצות.

"הרי כמעט כל זכות שתחשוב עליה סותרת זכות אחרת. במקרה של הנמלים, האיזון בין הצדדים לא סביר. הממשלה היתה צריכה לשנות את הנהלים הקיימים, לא להחליט 'אני אוציא כך וכך מיליארדים על הקמת נמלים חדשים', אלא למצוא איזון חדש בין זכות העובד לשבות לבין שמירה על זכויות הציבור, שזכאי לקבל שירות ראוי מבלי שקבוצה קטנה תנהל את חייו. אתה חייב להגביל את החופש".

אבל גם אתה לא שברת אותם כשהיית בתפקיד.

"לא, כי שובר שביתות זה שטויות. אי אפשר לשנות דברים כאלה בשירות. זו היתה הסיבה שבגללה פרשתי ב–1974. בזמנו פעל במשרד התחבורה ארכיון שהדבר העיקרי שיכולת למצוא בו הוא עכברושים, שניזונו מערימות התיקים הלא מסודרים. החלטתי שאני אארגן את הארכיון, והייתי צריך לגייס מישהו, אבל אז נכנסתי לקרב בנציבות - כי יש מכרזים, ויש תקנונים, ויש תקשי"ר, ואתה לא יכול לגייס סטודנט שיסדר את הארכיון. בסוף גייסתי מישהו, אבל זה היה פרויקט הפרידה שלי מהמשרד. לא יכולתי יותר. במגזר הציבורי יש אנשים נפלאים, אבל יש גם בעיות קשות, שהכרתי כבר בשנות ה–70. ואני נכנס בנקודה הזו בדיוק".

דיסקין עומד בראש מסלול חדש שייפתח בשנה הקרובה במכללת שערי משפט, שמטרתו להכשיר את הפונים לקריירה במגזר הציבורי, ואמור לספק להם ארגז כלים בסיסי.

האם אתה רוצה להכשיר את האנשים להיות "דון קישוטים", הנלחמים כדי לשנות את המערכת מבפנים, או ללמד אותם לזרום ולתפקד ביעילות במערכת כפי שהיא, על החוליים שבה?

"בין אם הם רוצים לשנות את המערכת ובין אם הם רוצים לעבוד בתוכה כפי שהיא, לאנשים אין כיום כלים לעשות זאת. העובדים שמגיעים לשירות המדינה למדו מדעי המדינה או כלכלה, או שהם חברי מרכז במפלגה זו או אחרת. אני דואג לארגז הכלים הבסיסי והמעשי שדרוש לתפקידים בשירות, והוא יתפרש על חמישה תחומים: מינהל, ממשל, משפט, כלכלה ומתודולוגיה.

"לדוגמה, בישראל מדברים הרבה על מדד העוני. משפחה ענייה מוגדרת כמשפחה שהכנסתה הפנויה היא פחות מחצי ההכנסה החציונית. אבל אין לזה שום קשר לעוני. אם ניקח מדינה שבה כל המשפחות מרוויחות שקל אחד בשנה, נראה שאין במדינה הזו עני אחד. אם ניקח מדינה שבה חצי מהמשפחות מרוויחות 100 אלף שקל בחודש וחצי מהן מרוויחות 700 אלף שקל בחודש - גם כן אין. זה מדד מטומטם.

"זה לא שאני לא חושב שיש עניים מרודים בישראל. בבניין שבו אני גר בירושלים, שתי דירות מאוכלסות על ידי דרי רחוב. יש עניים, ובוודאי שיש אי־שוויון שאפשר למדוד. אבל למה לעשות זאת באמצעות חצי מההכנסה החציונית? אפשר במקום זה למדוד סטיית תקן, שאינה מדד שרירותי. אפשר לבדוק שונות, מדד ג'יני, עקומת לורנס.

"ברור לי שבקרב החרדים ובקרב הערבים יש כלכלה לא מדווחת. כשאני נוסע בוואדי ערה אני רואה וילות מפוארות וג'יפים חדישים, ובכל זאת המגזר הזה מציג מדדי עוני מהגרועים שיש. זה לא מביא בחשבון שיש שם הרבה כלכלה שחורה. למה עוצמים עיניים נוכח הבנייה הלא חוקית במגזר הערבי? הם אפילו לא מוכנים לעשות שירות לאומי של חצי שנה. ואחרי זה יגידו שמדדי העוני קובעים שהם מקופחים.

"לכן חשוב שעוזר של מנכ"ל משרד ממשלתי או יועץ לשר יידע מהו מדד העוני ומה המשמעות שלו. מה שמפריע לי במגזר הציבורי הוא צרות האופקים: העובדים רואים חלק אחד מהספקטרום וחושבים שהם מכירים את כל התמונה. אני רוצה שמנהל בדרג ביניים בשירות הציבורי יידע מהם חוקי יסוד, מתי חל שינוי במעמד שלהם, מהי זכות העמידה וכולי".

"הכוח של הרשות 
השופטת אינו מוצדק"

זכות העמידה נוגעת לדעה נחרצת אחרת שבה דיסקין מחזיק, בנוגע לתפקיד מערכת המשפט אל מול המערכת הפוליטית. דיסקין חולק על אלה התופשים את תפקידה של מערכת המשפט כשומרת סף, ורואה בכוחה הרב דווקא גורם הפוגע ביציבות. "כששרים רוצים להשתעל, היועץ המשפטי אומר להם 'זה לא בגיץ' ‏(לא ניתן להגנה בבג"ץ, ח"ע‏)".

מה זה להשתעל?

"תחשוב על מה אביגדור ליברמן עמד לדין: על זה שהוא אמר על זאב בן אריה שהוא בחור נחמד לפני מינויו לשגריר בבלארוס. אני לא מהחסידים הגדולים ביותר של ליברמן, אבל יש המון אנשים שמניחים מראש שאם מישהו פוליטיקאי, אז הוא לא כשר. פוליטיקאי הוא אדם שמחייך יפה, שהציבור מאמין לו, שיש לו כריזמה - ואין עם זה בעיה. זה מה שהוא אמור להיות. זו הדמוקרטיה. זה לא שלטון הפילוסופים של אפלטון. אבל מכאן עד המצב הנוכחי בשירות המדינה, שבו האנשים הכי חזקים הם היועצים המשפטיים ואחריהם החשבים של המשרד - שניהם לא כפופים לשר ויכולים להטיל וטו על כל דבר - המרחק גדול. אין אף מדינה בעולם שבה לרשות השופטת יש עוצמה כלפי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת כמו בישראל".

מה רע בזה? אחרי הכל, מטרתם היחידה של הגופים האלה היא שמירה על שלטון החוק.

"אבל מי הם? מה, הם עשו תואר שני בחקר האמת? הם הורסים את שלטון החוק. מערכת המשפט במדינת ישראל היא סיבה גדולה לגאווה. זו מערכת ליברלית שתומכת באנשים חלשים בכל דרך אפשרית, כולל מיעוטים ואנשים עם בעיות ייחודיות על רקע מיני. אני גאה בשופטים שלנו. אבל הם לא המחוקק ולא הרשות המבצעת, וכל מי שמעז לומר שהוא נגדם, מיד מסמנים אותו כחבר של אולמרט שרוצה שהוא יגנוב מעטפות. אני לא חבר של ש"ס - ועדיין חושב שהכוח של הרשות השופטת אינו מוצדק".

איך יכולה ש"ס להתמודד עם הסיטואציה הקואליציונית שבה היא נמצאת כיום?

"אני לא מתומכיו הנלהבים של אריה דרעי, אבל הוא הפוליטיקאי הכי מנוסה ופיקח שיכול להיות. מצד שני, ייתכן שתוצאות הבחירות מראות שהכריזמה של דרעי נמוגה. אני חייב לומר שהאמירה 'שוויון בגיוס' היא עוד סיסמה. אני רוצה שפעם אחת יסבירו לי מה זה שוויון. הרי לא כולם עושים את אותו שירות: יש אנשים ששמים נפשם בכפם וחותמים קבע במשך שנים כדי שיוכלו להסתכן, יש אנשים כמו קוברינסקי שמשרתים במילואים 150 יום בשנה כדי להיות תא"ל במיל', ויש את האחרים.

"נכון שכשמדובר בחרדים יש אי־שוויון קיצוני ולא סביר, וכל הסכרים נפרצו. כולם מבינים את זה, כולל ש"ס. עכשיו השאלה היא האיזון: איך אפשר לעשות את זה נכון ומבלי לעורר מרד. הניסיון להפוך את זה לעניין פלילי הוא טיפוס על עץ גבוה ומיותר: תכניס שלושה חרדים למעצר ותקבל הפגנה של שלושה ימים, ו–200 אלף איש ברחובות יסגרו לך את ירושלים. הדרך הנכונה היא לעשות את זה באופן הדרגתי ובאמצעים כלכליים - ויש הרבה כאלה. לדוגמה, לשלם לחיילים קרביים שכר מינימום.

"בנוסף, יש להבדיל בסוגיה הזו בין יהדות התורה לבין ש"ס. רוב, אם לא כל הח"כים של ש"ס, עשו איזה שהוא שירות צבאי. הציבור של ש"ס אינו חרדי. הם רק שיכללו את השיטה הישנה של מפא"י, של חלוקת תגמולים על ידי השלטון. חלק גדול ממצביעי ש"ס הם אפילו לא שומרי מצוות. אפילו אני רציתי בעבר להצביע לש"ס, ואני אשכנזי שלא שומר מצוות".

למה רצית להצביע לש"ס?

"אני אפגע במישהו שאני אוהב ומעריך - נתן שרנסקי. כשישראל בעלייה יצאו ב–1999 עם הסיסמה 'ש"ס קונטרול? נאש קונטרול!', זה העלה לי את הדם לראש. אני נגד גזענות, וכשמדובר בגיוס - אני מטבעי לא בעד פתרונות מוחלטים. בשום תחום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#