תור הזהב של אוסטרליה מתקרב לקצו - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תור הזהב של אוסטרליה מתקרב לקצו

ההאטה העולמית והתלות בסין גרמו לשוק נדל"ן מנופח ובועה שעלולה להתפוצץ

4תגובות

תור הזהב של הקריקט האוסטרלי הסתיים לפני עשור. בתחילה היה קשה לזהות את ההידרדרות, אם כי היו סימני אזהרה: היעדר תחליפים הולמים לשחקנים טובים שפרשו והתמקדות גדולה מדי במשחקים של יום אחד על פני חמישה ימים. עכשיו חווה אוסטרליה סיפור דומה עם הכלכלה.

אוסטרליה היתה אחת הכלכלות המפותחות הבודדות שיצאו מהמיתון העולמי כמעט ללא שריטה. הצמיחה היתה טובה במשך רבע מאה, החוב הציבורי נמוך, מערכת הבנקאות הוכיחה את עצמה כיציבה במהלך המשבר הפיננסי - והיא אחת מקומץ מדינות שעדיין שומרות על דירוג אשראי מושלם ‏(AAA‏).

ההצלחה התבססה בתחילה על רפורמות מבניות חשובות בשוק העבודה ובמדיניות רווחה, בשילוב מדיניות מקרו־כלכלית שהשתמשה ביעדי אינפלציה כדי שהעלייה ביוקר המחיה תהיה בפיקוח. מצב ההון בבנקים באוסטרליה היה טוב יותר משל אלה באירופה או בארה"ב עם פרוץ המשבר.

הרפורמות בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 התחוללו במקביל להפיכתה של סין למעצמה כלכלית עולמית. לצורך התרחבותה התעשייתית המהירה נזקקה סין לחומרי גלם - פחם, עפרות ברזל, אלומיניום - ולאוסטרליה היו חומרי גלם כאלה בשפע. כיום מקבלת סין 40% מהיצוא האוסטרלי.

בלומברג

כתוצאה מכך, אוסטרליה היתה האירלנד של חצי הכדור הדרומי. שתי המדינות יישמו רפורמות בתחום ההיצע שנועדו לעודד את הצמיחה, ולשתיהן היתה גישה לשוק עצום. את 20 שנות ההתרחבות של אירלנד ניתן לחלק באופן גס לשתי תקופות: העשור הראשון, שבו הצמיחה היתה תוצאה של יישום הצעדים הבסיסיים הנכונים בתקופה שבה תאגידים רב־לאומיים חיפשו בסיס באירופה; ועשור בועה של התנהגות ספקולנטית בשוק הנדל"ן והלוואות פזיזות.

לפני ששואלים מדוע אוסטרליה עלולה ללכת באותה דרך, שווה לבחון את הדרך שבה הכלכלה העולמית התפתחה בחמש השנים האחרונות. בימים שקדמו למשבר הפיננסי היו שלוש קבוצות של מדינות. קטגוריה אחת היתה של מדינות המתמקדות בייצור תעשייתי, אלה שייצרו מכוניות, בגדים, ציוד מכני, מקלטי טלוויזיה וצעצועים. מדינות שבהן הייצור זול כמו סין שייכות לקטגוריה הזו, אך גם מדינות יקרות יותר כמו גרמניה.

קטגוריה שנייה היא של מדינות בעלות חוב. אלה המדינות שקנו את כל המוצרים שהרכיבו מדינות הייצור, ותוך כדי כך הגיעו לגירעונות גדולים. ארה"ב ובריטניה הן הדוגמאות העיקריות למדינות כאלה: רמות החוב הציבורי שלהן התנפחו כדי לאפשר לצרכנים בהן לחיות מעבר לאמצעים שברשותם.

ולבסוף, קבוצת המדינות עתירות משאבי הטבע, בהן מדינות הנפט של המזרח התיכון, רוסיה ועוד שתי מדינות מפותחות חשובות - קנדה ואוסטרליה. כל המדינות האלה הסתדרו לא רע בכלכלה העולמית בתקופה שבה סין צמחה בקצב של 10% בשנה וארה"ב נהגה בבזבזנות. בארבע השנים לפני שהשמים נפלו, הצמיחה הגלובלית הממוצעת היתה כ-5% בשנה - החדה ביותר מאז שנות השגשוג שלאחר מלחמת העולם השנייה.

ואולם המודל הזה קרס, וצמיחה עולמית של 5% נשמעת כעת בלתי מציאותית. בארה"ב הצמיחה מתקשה לעלות ליותר מ-2% למרות תמריצים יוצאי דופן שסיפק הבנק הפדרלי. בוול סטריט צופים שהבנק הפדרלי יתחיל לצמצם את רכישות האג"ח של תוכנית ההרחבה הכמותית כבר בחודש הבא, וכבר יש לכך השפעה על חלק מהשווקים המתעוררים, כמו הודו. הציפייה לכך שארה"ב תתחיל לצמצם את הדפסת הכסף חיזקה את הדולר והחלישה את הרופי לשפל. הדבר אינו מקל על מקבלי ההחלטות בניו דלהי במאבקם בלחצים האינפלציוניים, היות שזה הופך את היבוא ליקר יותר.

הבסיס התעשייתי התרוקן

לא רק הודו מתקשה להסתגל למצב "הנורמלי החדש", גם סין חווה קשיים. בשעה שבארה"ב כבר לא קונים כל דבר שהמפעלים הסיניים מייצרים, ההנהגה החדשה בבייג’ין מבינה שכנראה לא הגיוני שהשקעות יהיו 50% מהתוצר של המדינה. אך המעבר לכלכלה שפחות תלויה בהשקעות וביצוא עלול להיות אטי ולא סדיר. דבר אחד בטוח: הימים שבהם השווקים המתעוררים צמחו בקצב של 9% בשנה, כפי שהמדינות האלה עשו בשיאן ב-2010, חלפו עברו. ניל שרינג מחברת קפיטל אקונומיקס מעריך שהכלכלות המתעוררות צומחות כעת בקצב שנתי של 4%.

לכל אלה יש השלכות ברורות על המדינות שתלויות מאוד ביצוא אנרגיה וחומרי גלם, כמו אוסטרליה, שבה תעשיית הכרייה הכפילה את הנתח שלה בתמ"ג ל-10% בתוך פחות מעשור. יצוא הקשור לניצול משאבי טבע מהווה 60% מסך היצוא, ואף שמגזר הכרייה רשם צמיחה של 7.5% בעשור האחרון, כלכלת אוסטרליה צמחה בכ-2.5% בלבד.

אוסטרליה נושאת כעת את כל המאפיינים של מדינה שהבסיס התעשייתי שלה התרוקן. החלטתה של פורד אוסטרליה לסגור את מפעלי הייצור שלה בברודמדווס וגילונג היא עדות למה שכלכלנים מכנים המחלה ההולנדית: שגשוג של משאבי טבע שמניע מעלה את שער החליפין והופך את כל שאר היצוא ללא תחרותי. היות שהתחזית לכלכלה העולמית הרבה פחות ורודה מכפי שהיתה, גם מגזר הכרייה נאלץ לקצץ בהשקעות. לכלכלה נותר להיתמך על מקור אחד לצמיחה - שוק נדל"ן מנופח.

כפי שציין הכלכלן ג’ון לוולין, חובות משקי הבית באוסטרליה עלו בחדות בשנות ה-90 ותחילת ה-2000, וכעת הם 150% מהתמ"ג. בעודו מוסיף כי שוק הנדל"ן ככל הנראה כבר נמצא בבועה, הוא אמר כי "תלות בעלייה חדה במחירי הבתים כאמצעי לשמירה על הצמיחה ולאיזון הכלכלה עלולה להיות מסוכנת. הסכנה היא של בועה שתתפוצץ ותגרום נזק משמעותי למאזנים של המגזר הפרטי הפיננסי והלא פיננסי כאחד".

הבנק המרכזי של אוסטרליה מוריד כעת את הריביות ומחליש את המטבע בניסיון לאזן את הכלכלה. קל להגיד וקשה לעשות, כשהכלכלה שלך דומה לבור גדול באדמה מוקף בנדל"ן יוקרתי. הסכנה היא שתתרחש קריסה אוסטרלית פתאומית, כמו זו שראה ענף הקריקט במדינה בקיץ הנוכחי.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

AFP


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#