מפץ ההיי-טק של 2013: אקזיטים ב-4.9 מיליארד דולר מתחילת השנה - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפץ ההיי-טק של 2013: אקזיטים ב-4.9 מיליארד דולר מתחילת השנה

רכישת ווייז וטראסטיר בסכומים הקרובים למיליארד דולר מסמנת שינוי מהותי בהיי־טק ■ "החברות הגדולות נכנסות לישראל כמו שילד נכנס לחנות סוכריות. יש כאן הרבה טכנולוגיות מעניינות ולהן יש את הכסף"

37תגובות

לפני חודשיים נפעם ההיי־טק הישראלי מההכרזה על העסקה למכירתה של ווייז, מפתחת אפליקציית הניווט הפופולרית. 
גוגל ופייסבוק התגוששו ביניהן על הזכות לרכוש את החברה הישראלית, ובסופו של דבר ניצחה גוגל, שהציעה לשלם כמיליארד דולר ונעתרה לדרישה להשאיר את פעילות ווייז בישראל.

רבים טענו אז כי העסקה היא אירוע חד־פעמי שאינו משקף שינוי בתפישת המשקיעים - שלפיה הערכות השווי שמקבלות חברות ישראליות נמוכות מאלה שמקבלות חברות אמריקאיות דומות. אף על פי כן, בחודשיים שעברו מאז בוצעו עוד שלוש עסקות ענק שבהן חברות ישראליות נמכרו ביותר מ–100 מיליון דולר. האחרונה שבהן, מכירת טראסטיר ליבמ בכ–900 מיליון דולר, מחזקת את התחושה כי שינוי מהותי מתרחש בהיי־טק הישראלי.

כתבות נוספות באתר TheMarker

נאמני אג"ח אי.די.בי מעוניינים לעלות להצבעה מתווה שהוסכם מול אלשטיין

למה להשקיע באיטליה וביוון אם אפשר ללכת לבוצואנה ורואנדה?

תומר אפלבאום

נתוני חברת המחקר IVC תומכים בתחושה זו ומצביעים על עלייה משמעותית במספר העסקות הגדולות במיוחד, שבהן קיבלו החברות הנמכרות שווי של יותר מ–400 מיליון דולר. בין 2003 ל–2011, עסקות בסדר גודל הזה נחשבו לנדירות - במהלך תשע השנים הללו נרשמו רק תשע עסקות גדולות. אך החל מ–2012 התמונה התחילה להשתנות. ב–2012 נרשמו שלוש עסקות גדולות, ובשמונת החודשים הראשונים של 2013 כבר נרשמו שש עסקות בשוויים של יותר מ–400 מיליון דולר.

גם שיעור העסקות בשווי של יותר מ–100 מיליון דולר עלה מהותית. לפי נתוני IVC, הסך הכספי של העסקות בהיי־טק הישראלי ששווין עולה על 100 מיליון דולר מתחילת השנה גבוה מסך העסקות הגדולות ב–2012 כולה, אף שנותרו עוד שלושה חודשים עד סוף השנה. ב–2012 נסגרו 13 עסקות בשווי של יותר מ–100 מיליון דולר, לעומת 10 עסקות בסדר גודל כזה מאז תחילת 2013. הנתונים אינם כוללים את מכירת פעילות NDS לסיסקו ב–5 מיליארד דולר, שכן NDS נמכרה כבר כמה פעמים.

מניתוח הנתונים עולה עוד כי השווי הממוצע של עסקה גדולה ‏(יותר מ–100 מיליון דולר‏) גדל מ–321 מיליון דולר ב–2012 ל–443 מיליון דולר ב–2013 - עלייה של 38%. הסך הכספי של העסקות הגדולות ב–2012 היה 4.17 מיליארד דולר, לעומת 4.43 מיליארד דולר מתחילת השנה. סך העסקות, כולל עסקות של פחות מ–100 מיליון דולר, היה 4.9 מיליארד דולר מתחילת 2013. כלומר, יותר מרבעון לפני סוף השנה כבר ניתן לסמן את 2013 
כשנת שיא באקזיטים של 
חברות ישראליות.

את ראש טבלת האקזיטים מובילות ווייז, טראסטיר ואינטוסל - שנמכרה לסיסקו תמורת 475 מיליון דולר. המשותף לשלושת העסקות הללו, מלבד העובדה שבכולן מעורבות חברות הטכנולוגיה המובילות בעולם, הוא מכפילים גבוהים על ההשקעה. בווייז הושקעו עד מכירתה 67 מיליון דולר; באינטוסל הושקעו 6 מיליון דולר בלבד; ובטראסטיר הושקעו 10 מיליון דולר - כמחצית מהסכום על ידי שלמה קרמר. עסקות אלה סיפקו למשקיעים בהן תשואה גבוהה מאוד על השקעתם.

התעשייה מתבגרת

אחד ההסברים להצטברות העסקות הגדולות בשנתיים האחרונות הוא התבגרות של התעשייה. היזמים הסדרתיים כבר לא ממהרים לאקזיטים קטנים, אלא רוצים לבנות חברות גדולות. לדברי מיכל אדם, סמנכ"לית שיווק ופיתוח עסקי ב–IVC, "המצב בשוק מראה על מתווה ניהולי ובגרות. יש מנהלים ומשקיעים שיש להם יכולות אחרות והם רואים לטווח ארוך. הם לא רואים לנגד עיניהם את סדרת הטלוויזיה 'מסודרים'. הם באים לעבוד ולא מחפשים בהכרח לעשות אקזיט, אלא לפתח טכנולוגיה ולבנות חברה. שלמה קרמר הוא דוגמה קלאסית - הוא מפתח, יוצר ומקים. האתגר שלו היה להביא חברה לשלבים מתקדמים יותר".

ארנה ברי, סגנית נשיא ב–EMC ומנכ"לית מרכז המצוינות בישראל של החברה, שביצעה שורה של רכישות והשקעות בסטארט־אפים ישראלים, מצביעה על כמה מגמות בהיי־טק שהביאו לגידול בעסקות. לטענתה, היזמים הישראלים לא מפחדים להיכנס כיום גם לשוק הצרכני, וזה מגדיל את ההיצע שעומד בפניהם. בנוסף, מציינת ברי עליית מדרגה נוספת של היזמים והמנהלים הישראליים בדמות יצירת שיתופי הפעולה הנכונים.

לדברי ברי, "החברות ביססו את עצמן מבחינת שיתופי הפעולה והיחסים האסטרטגיים שיצרו בעולם, בין היתר בעזרת משקיעים בולטים שיודעים להרים טלפון למנכ"לים של חברות כמו גוגל או פייסבוק. יש להן גם נוכחות חזקה מאוד בשווקים המרכזיים והן לא פועלות רק באמצעות שליח. אנשים למדו לשווק את עצמם ברמה יותר גבוהה".

לדברי ניצן הירש, ראש צוות היי־טק במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', שהוביל את עסקת גוגל־ווייז, העסקות בתקופה האחרונה שונות מאוד זו מזו. טראסטיר, למשל, היא חברה שעוסקת באבטחת ארגונים גדולים ואינה פונה לצרכן הסופי ויש לה בסיס לקוחות יציב והכנסות יפות. אמנם יבמ העניקה לטראסטיר שווי המשקף מכפיל גבוה יחסית, אך עדיין, הסיכון שלקחה הוא נמוך יותר מהסיכון שלקחה EMC, למשל, כשרכשה בשנה שעברה את XtremeIO, לפני שזו פיתחה מוצר או החלה למכור".

למרות הסיפור השונה של כל עסקה, הירש מאמין כי יש קו שמחבר ביניהן. לדבריו, "רף המחירים שמשלמות החברות הרב־לאומיות תמורת חברות ישראליות עלה מאוד. הן מבינות שבישראל יש לא מעט חברות שהשווי שלהן הוא כבר באזור מיליארד דולר. עסקות ווייז וטראסטיר הן לא חד־פעמיות. יש עוד שורת חברות ישראליות שמסוגלות לקבל הערכות שווי כאלה.

תומר אפלבאום

"אם בעבר החברות הרב־לאומיות העניקו דיסקאונט לחברות ישראליות, כיום זה כבר לא קיים. רוב החברות הרב־לאומיות מחזיקות כאן מרכזי פיתוח משמעותיים. לאחר שנחשפו ליתרונות שיש לאנשי פיתוח הישראלים, נוח להן לבצע רכישות בישראל. הן כבר מבינות כי גם אם נופלים גראדים באילת או נורים קאסמים מעזה, זה לא משפיע על מרכזי הפיתוח ביקנעם ורמת החייל. עבור יבמ למשל, רכישת טראסטיר היא הרכישה ה–13 שהיא מבצעת בישראל. הם מבינים כי יש הרבה יתרונות בהשקעה בישראל מול חסרונות לא כאלה נוראיים", אומר הירש.

"כבר לא מפחדים מהמצב הביטחוני"

"הרוכשים הגדולים בחו"ל יושבים על הרים של מזומנים ומחפשים הזדמנויות רכישה - וממשיכים למצוא אותן בארץ. החברות הגדולות נכנסות לישראל כמו שילד נכנס לחנות סוכריות. יש כאן הרבה טכנולוגיות מעניינות ולהן יש את הכסף", טוען עו"ד ברי לבנפלד, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון ושות', שטיפל בעסקת יבמ־טראסטיר, לצד עורכי הדין בן סנדלר, דוד רונס ונועם אנק.

לבנפלד, שליווה כמה מהעסקות הגדולות בהיי־טק הישראלי, מציין כי החברות הרב־לאומיות מחפשות הנהלה טובה ושוק גדול. לדבריו, לפעמים הרכישה מתרחשת רק על סמך הטכנולוגיה, עוד לפני שהסטארט־אפ מגיע לשלב המכירות, כי החברה הגדולה מתכוונת להטמיע את הטכנולוגיה במוצריה. במקרים אחרים, כמו טראסטיר, לחברה כבר יש מוצר, לקוחות ולעתים גם רווחים - ואז החברה הרוכשת יכולה למנף את הפעילות ולהרחיב את המוצר לקהל לקוחותיה.

"בדרך כלל רוצים חברה שתמשיך לפעול. באף אחת מהעסקות האלה זה לא היה רק כדי לקנות טכנולוגיה ולהוציא אותה, כי סומכים על המשכיות הצוות", אומר לבנפלד. להערכתו, הגופים שלהם סכומי כסף גדולים כבר לא מפחדים מהמצב הביטחוני, ולכן ימשיכו בפעילות הרכישות שלהם.

דניאל צ'צ'יק

לדברי יואב שלוש, יו"ר משותף ב–IATI ‏(האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות‏), החברות הרב–לאומיות זקוקות לחדשנות הישראלית. "מאז 2008–2009 החברות הגדולות עצרו את המו"פ הפנימי שלהן והתמקדו בהגדלת הרווחיות. כמויות המזומנים שלהן גדלו, וכיום היקף המזומנים הוא הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. עכשיו החברות צריכות לצמצם פערים. מבחינת ניהול סיכונים, קל יותר ומסוכן פחות לרכוש חברת טכנולוגיה מאשר לפתח בפנים. כך נוצר עולם של ביקושים. זה מאפשר לחברות להתרחב, כאשר את הסיכון הראשוני לקחו יזמים. תמונת הראי היא שחברות ישראליות נהפכו בזמן הזה לחברות גדולות", אומר שלוש.

ברי מ–EMC טוענת כי שווי העסקות, הנגזר מהמחיר שהחברות הרב־לאומיות מוכנות לשלם, גדל באזורים שבהן החברות רואות את עצמן כמובילות ומעוניינות לחסום תחרות: "חברות רב־לאומיות רבות מתבססות במידה רבה על רכישות בישראל בתחומים שבהן המדינה מביאה חדשנות ונועזות ומייצרת שוק. החברות הישראליות לא יכולות להגיע לממדי המכירות של החברות הגדולות, ועדיף להן לעשות חבירה אסטרטגית שהרבה פעמים מסתיימת ברכישה". ברי מוסיפה כי "כשהחברות הרב־לאומיות קונות חברות בישראל, זה מעודד את המשקיעים הזרים להשקיע. הם רואים שהן מוכנות לשלם מחירים גבוהים ומבינות שזה נותן להן יתרון יחסי".

לדברי דני כהן, שותף כללי בקרן כרמל ונצ'רס, "העסקות הגדולות של היום הן תוצר של חברות שהוקמו ב–2006 עד 2008. בשנים אלה נכנסו היזמים והמשקיעים הישראלים לעולם הטכנולוגיה המודרני, כלומר האינטרנט, תוכנה כשירות ‏(SaaS‏), המובייל והאד־טק. אנחנו תמיד נכנסים באיחור אחרי החברות האמריקאיות, שנכנסו לתחום כבר ב–2002 ו–2003. עכשיו, החברות הישראליות מתחילות להגיע לבשלות ומוכיחות כי הן מסוגלות לפתח טכנולוגיות ומודלים עסקיים מוצלחים. לקח לישראלים זמן לעשות את השינוי מתחומים מסורתיים יותר כמו שבבים, אבל עשינו את זה".

כמה מחברות הטכנולוגיה הרב־לאומיות, כמו EMC, סיסקו וברודקום, נהפכו לרוכשות סדרתיות של חברות ישראליות. לאחר שביצעו כמה רכישות, הטמיעו צוותים ישראליים והכירו בתרומה של המרכז בישראל לפעילות החברה, קל להן יותר לבצע רכישות נוספות. "ככל שמגדילים את שיעור הרכישות המוצלחות ואת הצוותים שעובדים בארץ, מכירים את התעשייה ומחוברים לסטארט־אפים ולקרנות ההון סיכון, מקבלים לגיטימציה לעשות יותר עסקות במחירים תחרותיים", אומרת ברי.

גם שלוש מצביע על התבגרות התעשייה הישראלית, שהביאה לבניית חברות עם שווי גבוה. לדבריו, "היזמים והמשקיעים הישראלים, בעיקר אצל יזמים שזה לא הניסיון הראשון שלהם, עלו כיתה ומחפשים שווקים והזדמנויות גדולים יותר. כיום לא נרתעים להשקיע בשווקים גדולים - עולם אבטחת המידע, כמו אצל טראסטיר, למשל הוא ענק".

הירש מציין גורם נוסף שמתמרץ את החברות הגלובליות לבצע השקעות בישראל - שיקולי המס של החברות הרב־לאומיות. לדבריו, "לחברה אמריקאית עדיף לשלם פרמיה של עד 30% עבור רכישה שהם מבצעים מחוץ לארה"ב. חלק גדול מהרווחים של חברות אלה צבורים מחוץ לארה"ב. אם הן רוכשות חברה אמריקאית, הן צריכות להכניס את הכסף לארה"ב ולשלם בגינו מס. על כן, לרכישות של חברות מחוץ לארה"ב יש יתרון עבורן".

עם זאת, ב–IVC מנסים לצנן את ההתרגשות. "זה לא שפתאום יש היסטריה של אקזיטים", קובעת אדם. "יש הזדמנויות ויש חברות שבונות את עצמן לגודל הזה. בעבר חברות 'חיפשו את האקזיט'. כיום לא דוחפים לכיוון הזה". אדם מציינת כי בהיסטוריה של ההיי־טק הישראלי נרשמו בעבר עסקות גדולות, כמו מכירת מרקורי או אם סיסטמס. ההבדל לעומת העבר, לדברי אדם, הוא שמרקיורי או אם סיטמס נמכרו לאחר שהיו חברות ציבוריות והתוצאות הכספיות שלהן פורסמו בפומבי.

"למוסדיים יש קשיים להשקיע בהיי־טק"

חוסכי הפנסיה הישראלים לא ייהנו מההישגים המרשימים של חברות ההיי־טק הישראלי. קרנות ההון סיכון הישראליות לא היו מעורבות בחלק מהאקזיטים. במקרה של טראסטיר למשל, המשקיעים היו שלמה קרמר וקרן USVP האמריקאית. במקרים אחרים, כמו ווייז, שבין המשקיעות בה היו הקרנות הישראליות מגמה וורטקס, חלקם של המוסדיים הישראלים בהשקעות היה מזערי. לכן, רוב ההחזרים הגיעו לחוסכים בחו"ל. "כסף ישראלי, בעיקר המוסדיים, לא מספיק שותף בעולם ההיי־טק הישראלי, שמהווה מחצית מהיצוא התעשייתי מישראל. למוסדיים יש קשיים מסוימים להשקיע בחברות הטכנולוגיה הישראליות", טוען שלוש.

הירש מקווה כי הערכות השוויי הגבוהות שמקבלות החברות הישראליות יתקנו את המעוות ויגרמו לגופים מוסדיים מקומיים לבצע השקעות בהון סיכון. "מנהלי השקעות ישראלים יושבים כבר שנים בפלורצנטים, חיים טוב, אך מייצרים תשואה עלובה לעמיתים שלהם. עכשיו הם רואים פעם אחר פעם כיצד החוסכים האמריקאים נהנים מההיי־טק הישראלי. הכניסה של המוסדיים הישראלים להיי־טק המקומי היא מתבקשת. הםיכולים לבקר להכיר את כל החברות המבטיחות, הנמצאות עד שעה נסיעה מהם. כל עסקה חלומית כמו אלה של ווייז וטראסטיר, שבה המשקיעים מקבלים החזרים עצומים, צריכה לעודד אותם לעשות את השינוי התפישתי", אומר הירש.

עופר וקנין

לדבריו, "אין ספק שזהו תחום השקעות עם פרופיל סיכון גבוה יחסית, אבל כשהריביות כל כך נמוכות, אפשר להשקיע בתחום ולנסות להתמודד מול הסיכון באמצעות פיזור נכון של ההשקעות בין תחומי ההיי־טק שונים. יש כאן משאב ידע אדיר ויתרון יחסי בר־קיימא, שהמוסדיים המקומיים לא מנצלים. זה כאילו שמשקיע מוסדי בסעודיה היה מתעלם מתעשיית הנפט המקומית".

לדברי כהן, "מעניין יהיה לשאול מה יקרה עם מחזור החברות שהוקמו ב–2009 עד 2011 ויבשילו עוד שנתיים־שלוש. אני מאמין שיש חברות ישראליות צעירות מאוד מעניינות, שכבר מוכרות ב–30–50 מיליון דולר. הסיכוי שחברות אלה יגיעו למכירות של יותר מ–100 מיליון דולר הוא גבוה להערכתי. האם הן יימכרו במחירים גבוהים? זה כבר תלוי בתנאי השוק. חייבים לזכור שכיום יש בום טכנלוגי שמקפיץ את הערכות השווי. לא ברור כמה זמן הוא יימשך".

כיצד הנפילה של מניית ברודקום קשורה לישראל?

לפני שלושה שבועות דיווחה חברת ברודקום העולמית על תוצאותיה ברבעון השני של 2013. החברה, שמעסיקה בישראל כ–800 עובדים, איכזבה את המשקיעים כשדיווחה על הפסד בשל הוצאה חד־פעמית. אך מה שהדאיג יותר את המשקיעים היו תחזיות ההכנסות הממותנת שסיפקה הנהלת החברה.

מניית ברודקום לא איחרה להגיב. מאז פרסום הדו"חות ועד יום שישי האחרון, התכווץ שווי השוק של החברה בכ–22%. הסיבה לכך היא התלות של ברודקום בשוק הסמארטפונים. המוצר הצומח ביותר של ברודקום הוא שבב תקשורת ‏(connectivity‏) הנמכר לענקים כמו אפל וסמסונג ומשולב במוצרים כמו האייפון והגלקסי. מוצר זה, או לפחות חלק מהותי ממנו, מפותח בישראל. בשנים הקרובות צפויה הצמיחה בשוק זה להתמתן - ולפיכך המשקיעים של ברודקום חוששים.

אך נראה שיש משהו שמפחיד יותר את המשקיעים של ברודקום. ענקיות המכשירים, כלומר אפל וסמסונג, עושות סימנים כי בכוונתן לפתח בעצמן חלק גדל והולך מהמכשירים שלהן, כלומר לצמצם את הרכישות מספקים חיצוניים כמו ברודקום.

כיצד השינויים האלה קשורים לישראל? לפני שבועיים נודע כי אפל, אחת הלקוחות הגדולות של ברודקום, צפויה להרחיב מאוד את פעילותה בישראל ולהעסיק כ–1,000 מהנדסים ישראלים נוספים בבניין ששכרה בהרצליה, שאינו רחוק מהבניין של ברודקום באותה עיר. על פי הערכות, אפל תפתח בישראל שבבי connectivity, כלומר מוצר תחליפי למוצר של ברודקום. כך למעשה, השינויים הגלובליים שמזניקים ומפילים את המניות של חברות כמו ברודקום - מתרחשים אצלנו בהרצליה.

אמיר טייג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#