רועי ורמוס, האיש שחשב שהוא יכול לעשות הכל בשוק ההון ונפל - חוזר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רועי ורמוס, האיש שחשב שהוא יכול לעשות הכל בשוק ההון ונפל - חוזר

האיש שניהל את בית ההשקעות הגדול בתולדות ישראל ונאלץ לפרוש בעקבות חקירה שנגעה לחשבון הנוסטרו, היה עסוק בשנתיים האחרונות בעיקר בגידול שני הילדים שנולדו לו ובניהול כספו הפרטי - כעת הוא חוזר

38תגובות

י ום חמישי, דצמבר 2010, ושעת חצות חלפה כבר מזמן במועדון הברקפסט קלאב בתל אביב, שזכה לתדמית של מקום שמעשים אסורים נעשים בו באפלה. בתוך הצפיפות והעומס, איש מהנוכחים, כמעט כולם באמצע שנות ה–20 לחייהם, לא מזהה את הנכנסים, אף שהם שונים למדי מהפרופיל הממוצע של המבקרים הרגילים במועדון.

שלושת הגברים, בני 33 עד 40 דאז, היו לבושים בפשטות והפגינו מצב רוח מרומם. דבר בהתנהלותם לא העיד על כך שמדובר בשלישייה שבשנים האחרונות התוותה את הכיוון של שוק ההון הישראלי: רועי ורמוס, המנכ"ל הפורש של פסגות באותו זמן; ג'רמי בלנק, נציג קרן ההשקעות יורק בתל אביב; וחגי בדש, מנהל קופות הגמל של פסגות.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

ישנים מעט, אוכלים גרוע ומתקשים למצוא זוגיות: כך חיים מאות אלפי הישראלים שעובדים בלילה

שוקלים לתת לילד דירה במתנה? כדאי שתמהרו

עופר וקנין

השלושה ביקשו להרים כוסית לרגל עזיבתו של ורמוס את בית ההשקעות פסגות, בעקבות מכירתו מקרן יורק לקרן איפקס. הרמת הכוסית הזו לא היתה טריוויאלית, ואולי זו הסיבה שהשלושה החליטו להגיע דווקא למקום זה; שכן העזיבה של ורמוס את פסגות לא היתה החלטה שלו, אלא נבעה מהסכם שבו היו מעורבות הרוכשת של פסגות, קרן איפקס, וכן רשות ניירות ערך ופרקליטות המדינה.

ההסכם נולד לאחר שוורמוס ובכירים אחרים בפסגות נחקרו על ידי הרשות, בשל מעורבות בפרשה שבה נחשד כי חשבון הנוסטרו של בית ההשקעות מעורב בהרצת ניירות ערך. הרשות חשדה כי מנהלי חשבון הנוסטרו של פסגות השתמשו בסכומים הגדולים שניהלו כדי להשפיע על מחיריהן של אג"ח ממשלתיות וקונצרניות לפני שביצעו בהן עסקות. משמע, החשד היה כי בפסגות ניסו להוריד את מחירי האג"ח לפני מכרזים שבהם בית ההשקעות עמד להשקיע באג"ח באופן מסיבי, ואילו בעת מכירה גדולה של האג"ח בשוק, ניסו בפסגות להעלות את המחירים כדי למנוע הפסדי הון.

ורמוס ננטש במערכה הזו על ידי זהבית כהן, בעלת הבית החדשה של פסגות. הוא הגיע עד לבג"ץ במלחמתו לשמור על מקום העבודה שלו, אבל הרמת הכוסית לכבוד עזיבתו העידה כי הוא הרפה מקרנות המזבח. לאחר שנפתחה החקירה, העדיפה כהן לשלם קנס של 150 מיליון שקל ולהשאיר את העניין מאחוריה, במקום להילחם על ורמוס.

האיש שרצה הכל

ב–2005–2010 היו ורמוס, בלנק ובדש הפנים הצעירים של שוק ההון. כשייצג את קרן יורק ברכישת בית ההשקעות פסגות היה ג'רמי בלנק בן פחות מ–30. בדש היה אז בן 31, ואילו ורמוס, שמצא עצמו בראש בית ההשקעות, היה ב–2006 בן 36 בלבד.

פני שוק ההון הישראלי היו שונים אז. אותה תקופה החלה בגאות חסרת התקדים שחוותה תעשיית הכסף בישראל, ואיפשרה לברוקרים המקומיים לדמיין, לפחות לכמה שנים, שהם עובדים בוול סטריט ולא ברחוב אחד העם. בהמשך הגיעה הקריסה הפיננסית של 2008. הבורסה ריכזה עניין ציבורי רב, ומנהלים דומיננטים התקוטטו ביניהם על הובלת ענף הפיננסים כשהם מתנגחים מעל ומתחת לפני השטח על האסטרטגיה והתדמית הנכונה שתביא את הציבור לשים אצלם את כספו.

פסגות היה אז סיפור הצלחה של אנשים צעירים, שעשו את זה בגדול והפכו עצמם לגוף הגדול בשוק ההון המקומי, כשהם רוכבים היטב על גלי הגאות, ומצליחים לזהות את נוסחת המיתוג הטובה ביותר: מצליחנות, תשואות גבוהות ויציבות, לצד יושרה והגנה על הלקוח. נדמה היה שהמנכ"ל הצעיר הצליח בכל תחום שאליו פנה עם בית ההשקעות.

ורמוס החל את דרכו בפסגות ב–1998 כאנליסט ומנהל השקעות, אבל במהרה נעשה ברור כי הוא מבין היטב את שוק ההון החדש ואת הדרך הנכונה למכור שירותים פיננסיים לציבור. כמנכ"ל, הוא נהג לפתוח את יומו ב–7:00, בישיבה עם סמנכ"לי השיווק. פסגות עבד עם היועצים הבנקאיים וסוכני הביטוח טוב יותר מכל בית השקעות אחר, וידע לגרום להם למכור את הסחורה שלו לציבור. קרנות הנאמנות של בית ההשקעות זכו לדירוגים גבוהים, והובילו את השוק כשהן מגייסות יותר מכל בית השקעות אחר.

המתחרה הגדול של פסגות דאז היה פריזמה. בעוד שפסגות הוקם על בסיס קרנות שנרכשו מבנק לאומי לאחר רפורמת בכר, פריזמה קם על בסיס קרנות שנרכשו מבנק הפועלים. אלא שבזמן שהציבור מושך את נכסיו במהירות מהקרנות של פריזמה, פסגות צמח עד שרכש את מה שנשאר מהמתחרה הגדול שלו.

פסגות גם היה זריז יותר מכל מוסד אחר בתגובתו לתנאי השוק. כך, כשרשות ניירות ערך החליטה להשיק תחום ניהול כספים חדש, ויצרה את התנאים להשקת מוצר חדש בשוק - קרנות כספיות - פסגות היו הראשונים להשתלט על התחום, ושוב גייסו יותר מכולם.

כשבפסגות זיהו שבית ההשקעות חלש בתחום קופות הגמל, הם רכשו את קופת הגמל הגדולה בשוק שעמדה למכירה - גדיש. אם לא די בכך, גדיש, שבשלוש השנים לפני המכירה היתה בסוף טבלת התשואות, דילגה לצמרת הטבלה מיד עם החלפת הבעלות כשהיא נהנית משינוי הכיוון בשוק ההון.

אייל טואג

מנגד, כשנראה היה שתחום החיתום מושך אש ציבורית מכיוון שהוא בעל פוטנציאל עצום לניגודי עניינים, לפסגות נדרש לא יותר מחודש כדי להחליט לסגור את תחום הפעילות הזה - ולבצע.

בפסגות היו מוכנים להילחם בכל מחיר על הובלת שוק ההון הישראלי, וב–2008 אף זכו בתואר בית ההשקעות הגדול בשוק. מאות עובדים ועשרות מנהלים בבית ההשקעות היו אחראים להצלחה הזו, אבל המנכ"ל הצעיר היה הסמל.

ורמוס אינו מהטיפוסים שמבזבזים את זמנם על גינוני צניעות. כמו שידע למכור את פסגות ליועצים ולסוכני הביטוח, הוא ידע גם למכור את עצמו. הוא הגיע לשיאו בתקופת הסדרי החוב של סוף 2009, אז הוכיח שאפשר להפוך את המושג היבש "אקטיביזם מוסדי" לביזנס, ולא חשש לצאת מול הטייקונים הגדולים בהצהרות לוחמניות הנוגעות לשמירה על כספי האזרחים.

מעל כל במה הכריז ורמוס כי "פסגות לא תיתן יד להסדר שבו בעל השליטה ישמור על שליטתו תוך שהוא נמנע מהזרמת הון"; והזהיר: "לא יהיה מצב שחברה תבצע תספורת למחזיקי האג"ח ולא יינקטו צעדים חריפים מצדנו. אם חברה תתקשה בהחזר כל החוב, אנחנו נדרוש מניות מבעל החברה. נפעל להרמת מסך ונדרוש שבעלי ההון ימכרו את המטוסים שלהם ויעשו הכל כדי להזרים הון פנימה. נגביל את החברות בחלוקת דיווידנד ובשכר. מי שלא יחזיר את הכסף, לרבות ריבית והצמדה למדד, לא יוכל למחזר חוב אצלנו".

הקרבות הבולטים של פסגות היו מול לב לבייב, במהלך הסדר החוב שניהל, ומול קבוצת אי.די.בי בעסקת בעלי העניין שזו ביצעה ובה רכשה מידי בעל השליטה שלה, נוחי דנקנר, את חברת התעופה עמוסת החובות ישראייר.

נראה היה שוורמוס חושב שהוא יכול לעשות הכל: גם להרוויח ערימות של כסף, גם להילחם חזיתית בטייקונים, גם לנצח בקרבות הרחוב שניהל נגד המתחרים בשוק ההון, גם לזכות באהדת הקהל ולגייס הכי הרבה כסף מהציבור, וגם ליהנות מתדמית מושלמת ונקייה של אביר איכות השלטון.

אייל טואג

ואז הגיעה רעידת האדמה. מבחינת המחלקה המשפטית של רשות ניירות ערך, ורמוס נתפס עם המכנסיים למטה. לידי המחלקה הגיעה הקלטה של שיחות בין ורמוס לדוד אדרי, מנהל הנוסטרו של פסגות והגיבור הראשי של הפרשה, שבהן נשמע אדרי מתפאר באוזני ורמוס אודות מהלכים שביצע והשפיעו על שוק ההון כולו. בשיחות נשמעו ביטויים כמו "הרגתי את השוק", והסברים של אדרי כיצד הוריד שערי אג"ח בכך - וכך אחוזים. מבחינת החוקרים, די היה בביטויים אלה כדי להוות אקדח מעשן נגד ורמוס. את ההקלטות, אגב, לא השיגה הרשות בהאזנת סתר. ורמוס הקליט את שיחותיו ‏(חלקן עקב תקנות הרשות וחלקן כיוזמה פרטית שלו‏) ופסגות העבירה לרשות הקלטות שתיעדו כמעט חמש שנים, בהתאם לבקשתה.

הרשות, בהובלתו של היו"ר זוהר גושן, דרשה שוורמוס יעזוב את תפקידו. זה היה תיק הדגל מבחינת גושן והוא ביקש ללכת אתו עד הסוף. הרשות הובילה את המלחמה בוורמוס גם באמצעי התקשורת, וכותרות ענק ב"ידיעות אחרונות" היו חלק מהמאבק הזה.

את התמימות שהפגין ורמוס כאשר העביר הלאה את ההקלטות אפשר להסביר בכך שטיב הנאמר בהן נתון לפרשנות המאזין. בשוק הישראלי מתנהלות בכל יום עשרות שיחות בין פעילי שוק ההון, בעגת סוחרים שלאזרח הרגיל תישמע כשיח גנבים. במקום שבו מאזין מהיישוב ישאל את עצמו איך ייתכן שמנכ"ל של בית ההשקעות הגדול בשוק ישמע את הסוחר שלו מתפאר כיצד גרם לתנועות בשערי מניות ערך ולא יעצור אותו כדי לברר, יימצא מי שיסביר שכל מהלך קנייה ורכישה של בית השקעות גדול, טבעו שישפיע על השוק.

התזמון של המאבק על עזיבת ורמוס היה קריטי מבחינת בעלת השליטה בפסגות, קרן יורק. היא עמדה לפני מכירת בית ההשקעות בעסקה שייצרה עבור יורק רווח עצום של 900 מיליון שקל. למרות ההערכה לוורמוס, האיש שייצר את הערך הזה, הביזנס ניצח. לא המוכר של פסגות ולא הקונה היו מוכנים להילחם עליו - ולהסתכן באובדן העסקה. פסגות שילם לרשות קנס של 150 מיליון שקל והוציא את עצמו מהחקירה. ורמוס זכה למענק אישי של כ–75 מיליון שקל בגין המכירה, והוא, בלנק ובדש יצאו לחגוג בברקפסט.

מוטי מילרוד

הזמן עצר מלכת

שנתיים וחצי חלפו מאז, והזמן פחות או יותר עמד מלכת עבור ורמוס. מי שיפגוש אותו היום יראה שגם בגיל 43, הוא נראה כמעט כמו ילד. עם זאת, מי שניהל מנגנון שחלש על 150 מיליארד שקל מכספי הציבור ועבד מהבוקר עד הלילה, התרגל למציאות חדשה.

נסיך התקשורת הרגיש נבגד. הרעיון שמישהו מסוגל לחשוב שדווקא הוא - האיש שמיצב עצמו כמגן ציבור החוסכים, שהיה גאה ברגולציה הכבדה שהנהיג בפסגות והאמין בטוהר המידות, חשוד בתרמית, לא היה מקובל עליו.

מאז עזב את פסגות נולדו לוורמוס שני ילדים, ותושבי רמת השרון, שבה הוא מתגורר, היו יכולים לחזות במנכ"ל לשעבר של בית ההשקעות הגדול בישראל מגיע לקופת החולים המקומית עם תינוק בזרועותיו. את זמנו הקדיש למערכה המשפטית להוכחת חפותו, וכן לניהול כספו הפרטי - ההון שצבר בפסגות שימש אותו ואת אשתו מיכל לכניסה להשקעות בנדל"ן בארה"ב, בין היתר.

במקביל המשיך ורמוס לעקוב מקרוב אחרי התחביב הגדול שלו - שוק ההון המקומי והעולמי, וליווה גופים פרטיים בהשקעותיהם. הוא נשאר בקשר טוב עם בדש, המנכ"ל הנוכחי של פסגות, כמו גם עם בלנק. הוא היה מעורב במהלך המרכזי שביצע בלנק בשנים אלה - ההשקעה המסיבית של קרן יורק באג"ח של קבוצת אי.די.בי. השקעה זו הפכה את יורק לגורם משמעותי שעמו מתמודד דנקנר במגעים להסדר חוב בימים אלה.

דור חדש הגיע

גם עבור שוק ההון הישראלי, הזמן עצר מלכת עם פרישת ורמוס. הבורסה הישראלית הציגה תשואה אפסית בתקופה זו, והפעילות בה מדשדשת. דור המנהלים הגדולים פינה את מקומו, ועזיבתו של ורמוס סימלה את סופה של תקופת הזוהר.

הראשון שהחליף את ורמוס היה רונן טוב, יוצא חברת הביטוח מגדל ‏(לפני שבדש קיבל את התפקיד‏). את בלנק החליפה אשת העסקים זהבית כהן, מנכ"לית איפקס בישראל - שניים שאין סיכוי לתפוס אותם במועדון לילה בחמישי בערב.

אפילו הטייקונים שנגדם נלחם ורמוס כמנהל פסגות כבר אינם אותם טייקונים. באופן אירוני, סגירת התיק נגד ורמוס התרחשה באותו שבוע שבו החליט היו"ר הנוכחי של רשות ניירות ערך, מחליפו של גושן, שמואל האוזר, להעביר לפרקליטות את תיק החקירה נגד דנקנר בגין חשד לעבירות תרמית בניירות ערך בהנפקה של אי.די.בי.

לפי ההסכם בין ורמוס לרשות, תיק החקירה נגדו ייסגר, ומשלל החשדות והאישומים נותרה טענת הרשות כי ורמוס חטא במה שהיא מגדירה "עבירת מנהלים". משמע, כמנכ"ל בית ההשקעות הוא שמע את אדרי, השכיר שלו, מתפאר במהלכים פיננסיים שהיו אמורים לעורר אצלו סימן שאלה גדול - ולמרות זאת הוא לא חקר ובירר אילו מעשים של אדרי עומדים מאחורי דברי הרהב שלו.

מבחינת ורמוס מדובר בהוכחה מהדהדת לחפותו. ברשות ניסו לצמצם את ממדי הכישלון בתיק הדגל שלהם בשנים האחרונות, ולראות כהישג קנס של חצי מיליון שקל שהסכים ורמוס לשלם, ואת הסכמתו להתחייב שלא לתבוע את הרשות על השנתיים וחצי שבהן ישב בבית.

סימני שאלה רבים נותרו סביב הפרשה. ארבע שנים מאז שהחלה החקירה, ב–2009, הרשות עדיין לא הגישה כתב אישום נגד אדרי ונגד שי בן דוד, שנחשדו בכך שהשפיעו על שערי ניירות ערך. אדרי, אגב, הקים מאז בית השקעות עצמאי ונהפך לסוחר נוסטרו מצליח המעסיק סוחרים רבים. עדיין לא ידוע, ואולי גם לא ייוודע, עבור מה דרשה הרשות מפסגות קנס של 150 מיליון שקל, מדוע התעקשה באופן נחרץ על הדחתו של ורמוס ומה התרחש בשנתיים וחצי שחלפו מאז השימוע שבו הוחלט כי ורמוס יועמד לדין - והוביל לפשרה בתיק?

ורמוס אינו כה יוצא דופן, וההיסטוריה של הקהילה העסקית המקומית רצופה מקרים שכאלה. הדוגמה הרלוונטית ביותר היא זו של קודמתו בתפקיד, גבי רביד, שנאלצה לפרוש בגין חקירה של רשות ניירות ערך. מנהלי פסגות נחשדו אז במתן טובות ליועצי הבנקים כדי שאלה ימכרו את קרנות הנאמנות שלהם. רביד זוכתה בסופו של דבר מכל וכל, אבל לא חזרה למעמד דומה לזה שבו היתה לפני הפרשה. ומה לגבי ורמוס עצמו? סביר להניח שבתקופה הקרובה ישוב לשוק ההון, בין אם בראש פעילות עצמאית שייסד או כמנכ"ל שכיר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#