סין מגלה סימנים של האטה - ובעולם חוששים מההשלכות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הדרקון הצטנן

סין מגלה סימנים של האטה - ובעולם חוששים מההשלכות

הצמיחה מאטה, בועת האשראי העצומה מאיימת להתפוצץ ובוגרי האוניברסיטאות לא מצליחים למצוא עבודה ■ סין נראית כיום פחות כמו מעצמה שעתידה לשלוט בעולם ויותר כמו מעצמה שצריכה קודם כל לדאוג לעתיד של עצמה

21תגובות

ב-8 באוגוסט 2008 צפו מאות מיליוני בני אדם בעולם ועוד 91 אלף איש באצטדיון הלאומי בבייג'ין במה שנראה לרגעים כתחילת סופה של האימפריה האמריקאית. טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ין כלל יותר מ-14 אלף פרפורמרים, מתוכם יותר מ-2,000 מתופפים ומתעמל סיני אחד שריחף באוויר לעבר הלפיד האולימפי, נמשך יותר מארבע שעות והוגדר על ידי רבים, בהם סטיבן שפילברג, כמפגן הראווה הגדול ביותר של שנות ה-2000.

אם המטרה היתה להפגין את עוצמתה הכלכלית והתרבותית של סין - ונראה שזאת אכן היתה המטרה - הרי שהיא הושגה באופן יוצא דופן. רבים סיימו את הערב כשהם מרגישים שאם המאה ה-20 היתה כולה של ארה"ב, הרי שהמאה ה-21 היא ללא ספק המאה של סין.

כתבות נוספות באתר TheMarker

אז מה בדיוק עשה פרנקל בנמל התעופה בהונג קונג?

סיפור מהחיים // הקופאית מהסופר שנהפכה למתווכת מצליחה

העידן האמריקאי היה אמור להסתיים ב-2016, אז - על פי תחזית של קרן המטבע הבינלאומית ב-2011 - סין היתה אמורה להחליף את ארה"ב כמעצמה הכלכלית הגדולה בעולם (במונחי שווי כוח קנייה, PPP, ארה"ב עדיין תהיה גדולה ב-2016 ב-70% במונחים ריאליים), לאחר יותר מ-100 שנה של דומיננטיות אמריקאית וכעשור לפני התחזיות של רוב האנליסטים.

תחזית קרן המטבע, שהפתיעה רבים ועוררה סימני שאלה מאחר שהקדימה כל תחזית אחרת בעשור לפחות, פורסמה לאחר שנים ארוכות שבהן כיכבה "ההשתלטות הסינית" בעיתונים כלכליים, בספרים ובתוכניות טלוויזיה, בדרך כלל לצד מאמרי הספד לכלכלה האמריקאית, שבישרו על שקיעת המערב. היו כאלה שחששו מעלייתה של סין - שער של ה"אקונומיסט" מ-2007 הציג דוב פנדה גדול על גג האמפייר סטייט בילדינג, כאילו היה קינג קונג - והיו כאלה ‏(בעיקר בסין‏) שייחלו לה. היו כאלה שפינטזו על "צ'ינמריקה", מבנה השליטה הדואלי שבו יחלקו ארה"ב וסין את השליטה בעולם, וכאלה שכבר חשבו קדימה, על ימים לא כל כך רחוקים שבהם סין תהיה המעצמה הבלתי מעורערת. אבל הנרטיב השולט היה ברור ומוסכם על כולם: סין היא העתיד, ארה"ב היא העבר.

רויטרס

אלא שבימים אלה נראה העתיד קצת פחות מוטה לטובת סין. לאחר 30 שנה של צמיחה מואצת, שהפכה אותה לקטר הצמיחה שהניע את כלכלת העולם, עם יצוא שגדל בקצב של 20% ויותר מדי שנה - הצמיחה הסינית מאטה, הרבה לפני שהקטר הגיע לתחנה הסופית שלו. ב-2012 צמחה הכלכלה הסינית ב-7.8% בלבד, קצב הצמיחה האטי ביותר שלה מזה 13 שנה, והשנה צפויה ההאטה להחמיר אפילו עוד יותר. ברבעון השני של 2013 צמחה כלכלת סין ב-7.5% על רקע נפילה ביצוא, בדרכה לצמיחה השנתית האטית ביותר שלה מזה 23 שנה. ב-11 מתוך 13 הרבעונים האחרונים הואט קצב הצמיחה בסין.

המאה הסינית נראית קצת יותר רחוקה מכפי שהיתה ב-2008: בחודש שעבר קבע הבנק הצרפתי סוסייטה ז'נרל שסין היא כבר לא מנוע הצמיחה החשוב בעולם. שבוע לאחר מכן קבעה חברת הייעוץ איי.טי קירני - בהתבסס על סקר שנערך בקרב יותר מ-300 מנהלים ב-28 מדינות - שלראשונה מזה 12 שנה סין אינה יעד ההשקעות המועדף על משקיעים זרים. מי שעקפה אותה היא לא אחרת מאשר הכלכלה שכולם מיהרו להספיד לטובת סין, זוכת המקום הרביעי של 2012: ארה"ב.

בשלב זה ברור שמשהו מדאיג עובר בימים אלה על הכלכלה הסינית. בורסת שנחאי נפלה בקרוב ל-14% מאז תחילת השנה, וב-7% מאז 2009, בזמן ששוקי המניות בכל העולם פורחים. לצד ההאטה, שנובעת בחלקה ממשבר החובות באירופה והכלכלה העולמית המקרטעת, בחלקה מגורמים כמו התייקרות כוח העבודה הסיני וירידה בביקוש הפנימי על רקע האטה בשוק הנדל"ן, ובחלקה ממדיניות הרפורמות של ראש הממשלה לי קצ'יאנג והנשיא שי ג'ינפינג, סובלת סין ממה שנראה לפחות כמו משבר נזילות, תוצאה ישירה של בועת האשראי העצומה שגדלה במדינה בשנים שאחרי המשבר הפיננסי העולמי וגובתה בתמריצים ממשלתיים בסך מאות מיליארדי דולרים.

על פניו, בועת האשראי של סין היא בועת אשראי קלאסית ככל הבועות, אלא שכמו כל דבר אחר בסין, הממדים שלה גדולים בהרבה. לפי הערכות, היקף האשראי במדינה עלה מ-115% מהתמ"ג ב-2008 
ל-200% מהתמ"ג. עד 2015 צפוי המספר הזה להתנפח ל-245%, לפי חברת הברוקראז' CLSA סקיוריטיז. בסך הכל צמח היקף האשראי בסין מ-9 טריליון דולר ל-23 טריליון דולר בשנים שעברו מאז קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. לשם השוואה, בחמש השנים שלפני פקיעתה של בועת הסאבפריים גדל היקף האשראי בארה"ב ב-.

החששות מפני גודלה העצום של בועת האשראי הסינית גברו משמעותית בחודש האחרון, לאחר שסוכנות דירוג האשראי פיץ' הזהירה כי מדובר בבועה חסרת תקדים בקיצוניותה בתולדות העולם המודרני. פיץ' הזהירה כי בנקאות הצללים של סין - מערכת סבוכה ולא מפוקחת של בנקים לא רשמיים, שצמחה הודות למגבלות שהטילה הממשלה על הבנקים המסורתיים וגדלה לפי הערכות ל-17-15 טריליון יואן (2.8-2.4 טריליון דולר), כשליש מהתמ"ג הסיני - יצאה משליטה. סין, לפי הסוכנות, תתקשה לצמוח בקצב מהיר מספיק כדי לפתור את בעיית האשראי שלה, כפי שעשתה בזמן משברים קודמים. הסכנה, הזהירה שרלין צ'ו, המנהלת הבכירה של פיץ' בסין, היא דפלציה חריפה, כמו זו שממנה סובלת כלכלת יפן כבר שני עשורים.

"הם שיכפלו את כל מערכת הבנקאות המסחרית של ארה"ב תוך חמש שנים", אמרה צ'ו ל"דיילי טלגרף" הבריטי. "אין שקיפות במערכת בנקאות הצללים, והסיכון המערכתי עולה. אין לנו מושג מי הלווים, מי המלווים ומה איכות הנכסים. זה לא דומה לשום דבר שראינו אי פעם בכלכלה גדולה. אנחנו לא יודעים מה יקרה. חצי השנה הקרובה תהיה קריטית".

החששות החריפו כמה ימים לאחר ההודעה של פיץ', לאחר שהבנק הקטן Everbright נקלע לקשיי נזילות ולא הצליח להחזיר הלוואה בסך 6 מיליארד יואן. אף שמדובר בבנק קטן וחסר חשיבות, קשיי הנזילות שלו הכניסו את המערכת לפניקה. ימים לאחר מכן, הן משרד האוצר של סין והן אגריקלצ'ורל דיוולופמנט בנק אוף צ'יינה (להבדיל מאגריקלצ'ורל בנק אוף צ'יינה), בנק ממשלתי בתוך הבנק המרכזי הסיני שתפקידו לממן פרויקטי תשתיות במדינה, סבלו מהנפקות אג"ח לא מוצלחות שהתאפיינו בביקוש נמוך. הריבית הבין־בנקאית בסין, השיבור, החלה לעלות במהירות: מ-12% ל-17% ועד ל-30% באחד מימי המסחר בסוף יוני. מאז היא ירדה ל-3% אבל הדבר החשוב ביותר שקרה לא היה שהריבית הבין־בנקאית נסקה, אלא שהממשלה סירבה להתערב, בניגוד לפעמים קודמות שבהן היא מיהרה לחלץ את הבנקים ולהזרים נזילות למערכת - סימן אפשרי לנכונותה של ההנהגה החדשה בסין לסבול בטווח הקצר לטובת רפורמות שישרתו את המדינה בטווח הארוך.

השבוע אמר סיה בין, כלכלן במרכז הפיתוח של מועצת המדינה הסינית ויועץ כלכלי לממשלה, את מה שאיש לא רצה לשמוע: כלכלת סין נמצאת באופן רשמי במצב של משבר פיננסי מתקדם שעשוי להחריף אם הממשלה לא תטפל בבעיית החובות של המדינה. הוויכוחים אם סין תצמח ב-7% או ב-7.5% הם חסרי טעם, אמר סיה, וכך גם ההצהרות הממשלתיות על "ייצוב הכלכלה". תשלום הריבית על חובותיה של סין, הוא אמר, מסתכם בקרוב ל-6 טריליון יואן בשנה. "אנחנו צריכים למצוא דרך לתת לבועה לפקוע ולמחוק את ההפסדים שכבר יש לנו בהקדם האפשרי, כדי להימנע ממשבר יותר גדול", אמר סיה לאתר חדשות הפיננסים MNI. סיה הוסיף כי הממשלה צריכה לעשות שימוש ביתרות המט"ח העצומות שלה - 3.5 טריליון דולר - לסגור חברות פושטות רגל ולעודד השקעות פרטיות כדרך לעודד צמיחה.

קרן המטבע מזהירה

שנים ארוכות קינא העולם במודל הצמיחה הסיני, שהביא אותה לצמיחה חסרת תקדים במהירותה בסטנדרטים מערביים, עם צמיחה ממוצעת של 10% בשנה. מכלכלה נחשלת וענייה, הצליח המודל הסיני למנף את חסרונותיה של סין, את העוני של תושביה ואת כוח העבודה העצום שלה, ולהפוך אותו ליתרון שתוך שלושה עשורים מיצב אותה ככלכלה השנייה בגודלה בעולם.

בעשור האחרון תהו רבים אם מודל הקפיטליזם הממשלתי הסיני, שהצטיין בתגובות מהירות, אינו יעיל בהרבה מזה של הדמוקרטיות המערביות, על הקיפאונות הפוליטיים שלהן והאופן האטי שבו הן קיבלו ויישמו החלטות. אלא שיותר ויותר אנשים - הן כלכלנים והן קובעי מדיניות בתוך סין, שמחפשים מודלים חלופיים - מבינים שהמודל הסיני, מודל הצמיחה ששירת אותה היטב 30 שנה, כבר לא עובד. קרן המטבע הבינלאומית הזהירה אתמול שסין חייבת לבצע שינויים יסודיים בכלכלתה - ומהר. "דפוס הצמיחה של סין מאז המשבר אינו בר־קיימא", הזהירה קרן המטבע "וחושף פגיעויות בכלכלה. סין יכולה לספוג טלטלות משמעותיות, אך מרווח הבטיחות שלה מצטמצם".

בחודש שעבר הכריז הכלכלן הראשי של HSBC סטיבן קינג כי "המודל הסיני הישן הגיע לסוף דרכו". מאז החלה סין להיפתח למערב במסגרת הרפורמות של דנג שיאופינג ב-1979, הסביר קינג, הסתמכה הכלכלה הסינית על יצוא, כפי שעשו לפניה יפן, קוריאה הדרומית ומדינות אחרות בדרום־מזרח אסיה, שהפכו את עוניין ליתרון תחרותי ונהפכו מכלכלות נחשלות למעצמות כלכליות. העלות של כוח העבודה הסיני היתה נמוכה, כוח הייצור היה עצום, ובהתאם צמח היצוא בקצב שנתי של יותר מ-20% והביא את הכלכלה לקצב צמיחה חסר תקדים.

אלא שבהדרגה, ככל שהכלכלה גדלה והעלות של כוח העבודה הסיני התייקרה הודות לעליות בשכרם של העובדים הסינים, החל מודל היצוא לחרוק. הכלכלה הסינית ייצרה יותר משהיא צרכה ויותר משייצאה. המשבר הפיננסי של 2008 והמשבר הכלכלי העולמי שפרץ בעקבותיו הפחיתו באופן דרסטי את הביקוש לסחורות סיניות ברחבי העולם, ואילצו את סין למצוא דרך אחרת לצמוח.

הפתרון שהסינים מצאו היה השקעות ממשלתיות - והרבה. הסינים הגיבו למשבר העולמי ולהאטה ביצוא שנגרמה בעקבותיו בתוכניות תמריצים ואשראי ללא גבול. התוצאה של המודל היתה בין השאר גל של פרויקטים ממשלתיים שאפתניים: בשנים האחרונות השיקה סין 108 פרויקטי תשתיות עצומים, מכבישים מהירים שחוצים את המדינה ועד לטלסקופ הרדיו הגדול בעולם. סין בנתה את הרכבת המהירה בעולם, את מחשב העל המהיר בעולם, את הגשר הימי הארוך בעולם ואת הגשר התלוי הגדול בעולם.

בלומברג

תקופה מסוימת זה עבד: אף שהצמיחה הסינית לא חזרה מעולם לרמה של 14%, שממנה נהנתה לפני המשבר, ב-2011 היא צמחה ב-9.3%. התוצאה הישירה של בום ההשקעות הסיני היה זינוק חד בהשקעות - בזמן שהיצוא ירד מ-8% מהתמ"ג ל-2% מהתמ"ג, חלקן של ההשקעות הממשלתיות בתוצר עלה ל- - מה שהביא לזינוק חד בהלוואות. בועת אשראי התפתחה, והובילה גם לבועת דיור גדולה. היקף החובות צמח ל-200% מהתמ"ג.

"הבעיה של חוב רע מלווה את הבנקאות הסינית כבר הרבה הרבה שנים, ונובעת בעיקרה מכך שהבנקים הם ממשלתיים", אומר פרופ' גדי אריאב, ראש המרכז לחקר עסקים גלובליים בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, שמשמש כיועץ לעיריית נאנג'ינג לפיתוח תעשיית ההיי־טק המקומית. "במהלך המשבר ב-2008 יצאה הוראה שצריך לתת הלוואות ולהציף את סין באשראי. רק היית נכנס לעשות פיפי בבנק ויצאת עם הלוואה".

את בהלת האשראי הובילו בין השאר הרשויות המקומיות בסין, שצברו חובות אדירים כדי לממן את פרויקטי התשתיות הממשלתיים. אף שהחוק אוסר על הרשויות המקומיות בסין לצבור חובות באופן ישיר, הן מצאו דרך לעקוף את החוק וללוות מאות מיליארדי דולרים דרך כלי מימון מיוחדים. בהדרגה נהפכו חובותיהן של הרשויות המקומיות בסין לפצצת זמן מתקתקת ולאחד האיומים הגדולים ביותר על כלכלת סין.

"קצת קשה לנו לנתח את בועת הנדל"ן בסין, מאחר שכל המושג הזה של בעלות על רכוש בסין הוא חדש למדי", אומר אריאב. "מאחר שבמשך תקופה ארוכה נמדדו הפרובינציות הסיניות לפי מדדים כמותיים שעודדו צמיחה משתוללת, נוצר משבר אשראי ובועת נדל"ן שיכולה להתפוצץ, עם קיבולת יתר אדירה בנדל"ן מסחרי. המשבר שם הוא רק עניין של זמן".

אחת הבעיות היא שאיש אינו יודע בדיוק כמה גדולים חובותיהן של הממשלות המקומיות בסין - כולל הממשלה המרכזית. הנתון הרשמי האחרון בנושא פורסם ב-2010 וקבע שהחובות של הממשלות המקומיות מסתכמים ב-10.7 טריליון יואן. ההערכות בנוגע לגובה החובות של הרשויות המקומיות נעות כיום בין 15% מהתמ"ג ל-36% מהתמ"ג, לפי קרדיט סוויס. החודש הודה סגן שר האוצר, ז'ו גואנג'יאו, שהממשלה אינה יודעת בדיוק כמה גבוהים חובותיהן של הממשלות המקומיות וכי ייתכן שהוא גבוה מההערכות הקודמות שפורסמו. הבנקים הסיניים, הוא ציין, דיווחו על הלוואות בסך 9.5 טריליון יואן שהעבירו לממשלות מקומיות, אולם אנליסטים זרים מציינים שהלוואות נוספות בסך טריליוני יואן נמצאות ככל הנראה במאזנים סודיים. ב-2011, כשנראה היה שהכלכלה מתאוששת, הורתה הממשלה לממשל המקומי להפסיק לצבור חובות.

אלא שכאשר הכלכלה האטה שוב, כך גם קצב ההלוואות הואץ. לפי ז'אנג מונאן, חוקר במרכז למידע ממשלתי בסין, זרועות ההשקעות של הממשלות המקומיות גייסו כ-637 מיליארד יואן בהנפקות אג"ח לצורך מימון פרויקטי תשתיות בשנה שעברה, עלייה של 150% לעומת 2011. ביוני העריכה מודי'ס שהחובות הישירים של הממשלות המקומיות, אלה שזוכים לערבויות ממשלתיות, עלו ב-13% ל-12.1 טריליון יואן מאז סוף 2010 ועד סוף 2012.

אלא שהממשלות המקומיות, לפי "וול סטריט ג'ורנל", לא הסתפקו רק בהלוואות מהבנקים, שהרגולציה עליהם החמירה כחלק מניסיונותיה של הממשלה לצנן את בועת הדיור, לוו מבנקים פרטיים, מקרנות נאמנות, אפילו מבתי עבוט - העיקר לעמוד בהחזרי ההלוואות לבנקים ולהמשיך לבנות, בכל מחיר.

בועת הנדל"ן היתה אחד מתחומי הגידול המרכזיים של בועת האשראי הסינית. ההשקעות בנדל"ן כאחוז מהתמ"ג כמעט הוכפלו בעשור האחרון הודות לעלייה החדה במחירי הבתים והנדל"ן המסחרי, והגידול המהיר באשראי שנוצר כתוצאה מכך לא התרחש באמצעות הבנקים המסורתיים, אלא באמצעות הרשת הענפה של בנקאות הצללים - שמורכבת מבנקים פרטיים לא רשמיים, חברות פרטיות שמעניקות אשראי כעסק צדדי רווחי ‏(ולא חוקי‏), אזרחים עשירים ובתי עבוט, אינה זוכה לערבויות ממשלתיות ואינה מפוקחת. בזמן שהממשלה ניסתה לקרר את בועת הנדל"ן המתלהטת והגבילה את מתן האשראי לקבלני בנייה, מערכת בנקאות הצללים מיהרה להשלים את החסר. לפי הערכות, גודלה של מערכת בנקאות הצללים הזאת נע בין 15 ל-17 טריליון יואן, כשליש מהתמ"ג הסיני ו-12%-13% ממערכת הבנקאות הרשמית.

אי–פי

אחת מתופעות הלוואי של הצמיחה המהירה בבנקאות הצללים הסינית היתה עלייתם של 
ה-WMP, מוצרי השקעה שמגובים בהלוואות לעסקים קטנים שנמכרו על ידי בנקים בסין למשקיעים תמימים, כשהם מלווים בהבטחות לתשואות גבוהות במיוחד. בנובמבר 2012 נקלע הבנק הסיני הואה שיאה לשערורייה, לאחר שנחשף כי הוא מכר למשקיעים מוצרי WMP בסך 140 מיליון יואן כשהוא מבטיח להם תשואה של 13%. לאחר שההשקעות התבררו ככושלות - לטענת הבנק, עובדת לשעבר מכרה את המוצרים ללא אישור - יצאו מאות אזרחים זועמים לרחובות והממשלה נאלצה להתערב. בסוף 2012 העריך העיתון "פייננשל טיימס" שעבור כל 3 יואן שהפקידו הסינים בבנקים רגילים, הפקידו משקי הבית והחברות הסיניות יואן אחד בבנקי צללים.

במקביל לכל אלה, הסתירה הצמיחה המרשימה של סין והמספר התופח של מיליונרים סינים מציאות חברתית נפיצה במיוחד. אף שהכלכלה הסינית גדלה בעשרות אחוזים, התמ"ג לנפש שלה עדיין נמוך לאין שיעור מזה של ארה"ב. בשנים האחרונות גדלו הפערים החברתיים בין עשירים לעניים משמעותית ואתם גם התסיסה החברתית, שהתבטאה בהפגנות סוערות באזוריה הכפריים של המדינה ובחלק מהערים, הפגנות שלרוב דוכאו במהירות. השחיתות המקומית, שבזכותה צברו פקידים ממשלתיים או אזרחים רגילים עם קרבה למוסדות השלטון עושר רב ולקחו תשלומי שוחד, הובילה גם להחרפת האי־שוויון וגם לשורה ארוכה של שערוריות שהחריפו את התסיסה החברתית.

הממשלה מודעת לנפיצות המצב, ובמקביל לפעילות מוגברת נגד שחיתות ברמה המקומית פירסמה בפברואר מסמך בן 35 נקודות שנועד לטפל באי־שוויון, בין השאר באמצעות העלאת שכר המינימום ל-40% מהשכר הממוצע. אולם גם המעמדות הגבוהים יותר של סין סובלים בימים אלה: למעשה, ייתכן שמצבם של פועלי הצווארון הכחול טוב יותר בהשוואה למיליוני בוגרי האוניברסיטאות בסין, שמתקשים כיום למצוא עבודה ושכרם ירד או נותר ללא שינוי, בזמן ששכרם של עובדי המפעלים, שלא סובלים מאבטלה משמעותית, עלה ב-70% בארבע השנים האחרונות.

לפי "ניו יורק טיימס", שבעה מיליון סטודנטים יסיימו הקיץ את לימודיהם באוניברסיטאות בסין, וייתקלו במציאות שבה לשוק העבודה אין מספיק משרות להציע עבורם. הסיבה לכך פשוטה: בזמן שהכלכלה הסינית מנסה להתפתח ולהתרחב לתחומים אחרים, המנוע שלה הוא עדיין הייצור, ובמצב הזה פועלי הצווארון הכחול נהנים מביקוש יציב, בעוד ש-16% מבוגרי האוניברסיטאות בני ה-25-21 מוצאים את עצמם ללא עבודה. ללא צמיחה של 10%, הכלכלה הסינית אינה מסוגלת לספק את צרכיו של מעמד הביניים המתפתח במדינה.

"כולם מתרשמים מכך שיש יותר ממיליון מיליונרים בסין", אומר אריאב. "אני ממליץ להם ללכת בימי ראשון לפארק המרכזי של שנחאי ולראות את שוק השידוכים שבו הורים מנסים למצוא שידוך לילדיהם, שאין להם זמן להשיג לעצמם דייט. כל יום ראשון אחרי הצהריים אימהות מודאגות ואבות מודאגים מסתובבים עם קורות חיים ותמונות שהם תולים על עצים, מחפשים לילדים שלהם כלות וחתנים, כי הם עסוקים ועובדים מהבוקר עד הערב. אבל המציאות של מעמד הביניים בסין קשה מאוד. אלה לא חיים קלים".

הניתוח של ד"ר לי

"ברוכים הבאים לניתוח של ד"ר לי קצ'יאנג". במלים האלה, שהשוו את ראש ממשלת סין למנתח מומחה, נפתח בחודש שעבר דו"ח שפירסמו כלכלני הבנק הבריטי סטנדרד צ'רטרד בנוגע למצבה הנוכחי של ההנהגה הסינית. הדו"ח, שעסק בהרחבה בהנהגה החדשה, שיבח את מוכנותם של לי ושל הנשיא שי ג'ינפינג להקריב את עיקרון היסוד החשוב ביותר של המודל הכלכלי הסיני ב-30 השנים האחרונות - צמיחה בכל מחיר - לטובת רפורמות שישרתו את הכלכלה בטווח הארוך.

ההנהגה החדשה נכנסה לתפקידה באופן רשמי בנובמבר 2012, אז התמנה שי ג'ינפינג לתפקיד מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית. במארס נכנסו הוא וקצ'יאנג לתפקידיהם כנשיא וכראש הממשלה. שי, 60, הוא נסיך פוליטי, בנו של שי ז'ונגצ'ואן, מהפכן קומוניסטי שסייע למאו טסה טונג לעלות לשלטון ב-1949, שימש כשר התעמולה של המפלגה הקומוניסטית בשנות ה-50, ולאחר מכן הסתכסך עם מאו והוגלה לכפר במהלך מהפכת התרבות. בשלושת העשורים האחרונים הוא התקדם באטיות אך בשיטתיות במעלה ההיררכיה של המפלגה הקומוניסטית, כשהוא מעדיף מינויים בפרובינציות עניות על פני תפקידים יוקרתיים יותר, וצובר לעצמו מוניטין של לוחם ללא חת בשחיתות. בדרך הוא גם צבר לעצמו ולמשפחתו, לפי מסמכים שנחשפו לציבור ב-2012, נכסים בסך 376 מיליון דולר בעסקים הכוללים השקעות בנדל"ן, סלולר ומחצבים.

לי, 57, שכראש ממשלה מופקד באופן רשמי על ניהול הכלכלה, הוא כלכלן במקצועו, ביורוקרט דובר אנגלית שכמו שי התקדם במשך שלושה עשורים במעלה המפלגה הקומוניסטית. הוא נולד במחוז אנהוי העני, שם היה אביו בכיר בסניף המקומי של המפלגה, וכמו בכירים אחרים בגילו במפלגה הקומוניסטית, הוא הגיע לבגרות בזמן המהפכה התרבותית של מאו ונשלח בגיל 19 לעבוד לתקופה כפועל. לאחר מכן הלך ללמוד משפטים באוניברסיטת בייג'ין, ולאחר מכן השלים דוקטורט בכלכלה.

שי נחשב למנהיג מספר אחת בסין ואמור להתוות את דרכה של המדינה, ולי, מספר שתיים, מופקד על ניהול הכלכלה. שניהם נחשבים לתומכי רפורמות שוק חופשי ולמתנגדים לשחיתות, דברים חשובים כשמביאים בחשבון שהם קיבלו לידיהם כלכלה הסובלת מתלות בהשקעות ממשלתיות, מעמד ביניים מתוסכל, בועת דיור מסוכנת, פערים אדירים בין עניים לעשירים וזיהום אוויר. אבל יותר מכך: השניים קיבלו כלכלה שזקוקה נואשות למודל צמיחה חלופי. בהתבטאויות פומביות בחודשים האחרונים רמזו לי, שי ובכירים אחרים בממשלה שהם מבינים את הצורך לא רק ברפורמות, אלא בחשבון נפש ובשינוי מסלול עבור הכלכלה הסינית. ללא גידול משמעותי בביקוש הפנימי, תהיה סין תלויה באחד משני דברים הרסניים: היצוא הפוחת או בועת האשראי ההרסנית.

תצלום: רויטרס

"הפרויקטים המטורפים של 2008 מתחילים להיגמר", אומר אריאב. "הרי כמה גדולה יכולה להיות הרכבת בנאנג'ינג? כבר עכשיו חלק גדול מהשטח מוחשך כי אין לו שימוש. הסינים יצרו מצג שווא של פיתוח, כך שאם היצוא היה חוזר והיתה התאוששות עולמית אז הם היו על הסוס - אבל מאחר שזה לא קורה, הם נשארים עם עודף קיבולת בעייתי".

איריס ארבל, יועצת עסקית לחברות ישראליות וחברות סיניות ולשעבר מנכ"ל קרדן מים והנספחת המסחרית־כלכלית של ישראל בסין, חיה בבייג'ין שמונה שנים עם בן זוגה וילדיה, עד שעזבו את המדינה ב-2012 בגלל זיהום האוויר. היא עדיין מקפידה לנסוע לסין לפחות פעם בחודש. לדבריה, אווירת המשבר בהחלט מורגשת בסין. "מרגישים את זה", אומרת ארבל, שעובדת עם ממשלות מקומיות בסין, עם חברות פיננסיות סיניות ועם חברות ישראליות. "לאנשים אין אמון במערכת הפיננסית. מצד שני, לא היה להם כל כך לפני כן. אבל הבעיה היא שלסינים אין חלופות של ממש. המשק סגור, הם לא יכולים להוציא את הכסף החוצה, אז הם משקיעים בנדל"ן או בבורסה, או בוחרים להשאיר את הכסף בבנק. כל האופציות האלה רעות, אז אנשים מתוסכלים.

בנוסף למשבר, מורגשת פתיחות חדשה מצד הממשלה. "הממשלה שונה, והשיח השתנה אתה. פתאום הממשלה לא רק מכירה בכך שיש משבר פיננסי, אלא גם באסון האקולוגי, שבמשך שנים היא סירבה להכיר בו. במשך שנים אמרו לסינים 'יש לכם ארמגדון סביבתי' והם סירבו להקשיב, ופתאום קם לי קצ'יאנג ואומר 'יש פה מצב חירום'. המטרה של השלטון בסין, מאז ימי הקיסרות, היא לשמר את היציבות השלטונית, והדור החדש של המנהיגים מבין שהדרך לשמר את היציבות השלטונית הוא בפתיחות גדולה יותר לעם. אז הם עדיין לא כותבים פוסטים בפייסבוק, אבל הם הציגו תוכנית למלחמה בשחיתות, שמאוד הציקה לציבור, וכעת הם מכירים בכך שיש משבר פיננסי ואומרים שהם הולכים לטפל בזה. השיח בין ההנהגה לבין הציבור משתנה".

באופן לא מפתיע, האזור שזקוק לרפורמה מעמיקה במיוחד הוא המגזר הפיננסי. הבנקים הסיניים, אומרת ארבל, פועלים בשיטות מיושנות וחסרים את הכלים כדי להעריך את טיבן של החברות במגזר הפרטי, אז הן פשוט לא מלווים להן, מה שגורם דווקא למגזר הפרטי לפתח תלות בגורמים חוץ־בנקאיים. "מערכת בנקאות הצללים מפותחת במיוחד בקרב החברות הפרטיות", אומרת ארבל, "זה לא מפתיע, כי הבנקים לא רואים אותם ממטר ומעדיפים לתת מימון לחברות בבעלות ממשלתית".

הבעיה הכי גדולה של סין היום, אומר אריאב, זו שבאמת צריכה להדיר שינה מעיניהם של קובעי המדיניות, אינה בועת האשראי, אלא היעדר הצמיחה. נכון שמדינות רבות יכולות רק לחלום על צמיחה שנתית של 7%, אבל במונחים סיניים מדובר בהאטה מסוכנת. "בכלכלות של משקים מתפתחים מקובל יחס של 1 ל-4 בצמיחת כוח העבודה והצמיחה של התמ"ג. זה כלל אצבע", הוא אומר. "כוח העבודה בסין צומח ב-2%-2.2% בשנה, בגלל האורבניזציה. לפי הסטנדרט המקובל, זה דורש צמיחה של 8%-9%. אז צמיחה של 7% אומרת שיש פה משהו שיכול ליצור אי שקט שיאיים על המערכת. צמיחה נמוכה מדי היא מקור לאי־שקט וחלילה גם לאי־שקט פוליטי וכל מה שכרוך בזה. קו המפלגה כעת הוא שסין זקוקה לצמיחה של 7% כדי לעמוד בצרכי התעסוקה והחוב שלה, במידה רבה משום שהסיכוי שנראה צמיחה של פחות מ-7% בסטטיסטיקה הוא אפסי, גם אם בפועל הוא יהיה פחות. פעם היו אומרים בסין שצמיחה של 7% שווה למיתון".

בפועל, כל מנועי הצמיחה הסיניים נשחקו בשנים האחרונות. כוח העבודה הזול שלה כבר אינו כל כך זול. גם הגידול בכוח העבודה מתחיל להראות סימני האטה. היואן התחזק, והביקוש הפנימי אינו מפצה בינתיים על הירידה ביצוא. "מבחינה סינית", אומר אריאב, "מדובר בבעיה אמיתית, ובעיה שאין לה פתרון כרגע, כי ההתפתחות של הצריכה הפנימית הסינית מתרחשת לאט, והתלות של סין ביצוא, גם כיום, היא אדירה".

הבעיה היא שלהצלחה יש מחיר משלה: סין היא כיום הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, מה שמעניק לה הרבה פחות חופש לפעול מאשר בעבר, וכוח העבודה שלה מתייקר, כך שהיא כבר לא יכולה לנצל את העוני שלה כדי לצמוח. "הבום הסיני לא צמח בסין, אלא בנכונות של העולם לייצא את האינפלציה לסין במשך הרבה שנים וליהנות ממבנה העלויות הנמוכות של הייצור", אומר אריאב. "כשאמרו שזה לא יכול להימשך לנצח, דיברו על עלויות התעסוקה שלא יוכלו להישאר נמוכות כל כך לזמן בלתי מוגבל. בעלי מקצוע בסין יותר יקרים מבעלי מקצוע בישראל היום. כשאני משוחח עם בעלי עסקים הם אומרים לי שזול יותר לייצר במקסיקו או ברפובליקה הדומיניקנית, אבל הם נשארים בסין כי מדובר בכלכלה הגדולה ובמעמד ביניים מתפתח וכו'".

כדרך לחדש את הצמיחה, מובילה כיום ממשלת סין את תוכנית העיור הגדולה בהיסטוריה: 400 מיליון איש עברו או יועברו לערים בעשר השנים הקרובות, עד שכ-70% מאוכלוסיית המדינה, 900 מיליון איש, צפויים לגור בעיר עד 2025. תוך עשור, לפי חברת הייעוץ מקינזי, יהיו בסין 221 ערים עם יותר ממיליון תושבים. התקווה היא שהאורבניזציה המואצת תוביל להאצה המיוחלת בצמיחה הכלכלית.

התאוששות הצמיחה בסין, אומר אריאב, תלויה לגמרי בהתאוששות העולמית. במהלך המשבר הפיננסי העולמי, כשסין המשיכה לצמוח במהירות למרות הקשיים בשאר העולם, דיברו כלכלנים על ההפרדה בינה לבין כלכלות המערב, תיאוריה שזכתה לשם Decoupling. אלא שכיום, סין אינה מופרדת בכלל מהמציאות הכלכלית העולמית: משבר החובות באירופה פוגע בה, כפי שפוגעת בה ההתמהמהות של ההתאוששות הכלכלית העולמית. "אם לא תהיה התאוששות מדהימה בעולם, לא תהיה התאוששות מדהימה בסין", אומר אריאב.

כל עוד הגשם יורד בזמן, העם מציית

נהוג לומר על עוצמתה הכלכלית של ארה"ב שכאשר ארה"ב מתעטשת, מדינות כמו ישראל חוטפות דלקת ריאות. במידה רבה, הדבר נכון גם לסין, שבעשור האחרון נהפכה לקטר הצמיחה של הכלכלה העולמית. האם יש לעולם סיבה לחשוש? על הנייר - כן. פקיעתה של בועת האשראי במדינה עשויה להוביל פשיטות רגל של חברות בנייה וחברות רבות אחרות, להאט עוד יותר את הצמיחה, להקשות על חייהם של מיליונים ולהשפיע על הכלכלה העולמית. היציבות החברתית העדינה בסין נשמרה ב-20 השנים האחרונות הודות לצמיחה הכלכלית: הציבור הסכים לשליטה הריכוזית של הממשלה על חייו בתמורה להטבות החומריות הנלוות. היעדר הצמיחה הדרושה לסיפוק צרכיו של מעמד הביניים הגדל עשוי להביא גם לערעור היציבות השלטונית.

מנהל ההשקעות המפורסם מרק מוביוס הזהיר החודש כי הבעיות בשוק הדיור הסיני דומות בהיקפן לאלה של שוק הדיור האמריקאי לפני פקיעתה של בועת הסאבפריים. הכלכלן חתן פרס הנובל פול קרוגמן פירסם הערכה דומה בדצמבר. אולם הרוב המוחלט של הכלכלנים והפרשנים מניחים שלמרות נפיצותו של המצב, הוא לא יוביל למשבר פיננסי בסגנון ארה"ב, בשל השליטה העצומה של הממשלה בכלכלה, עתודות המט"ח שלה בסך 3.5 טריליון דולר והיכולת שלה לטפל בכל משבר במהירות.

"הבעיה הנוכחית היא אחת הבעיות הפשוטות שסין התמודדה אתן בחמש־שש השנים האחרונות", אומרת יעל עינב, מנהלת YCHINA, חברה המבצעת פיתוח עסקי וקידום שותפויות אסטרטגיות לחברות ישראליות בסין. "הממשלה בסין מאוד מאורגנת, מאוד מתוכננת. אין פה הפתעות ואין פה מקריות. המצב נמצא תחת שליטה".

אריאב מסכים. "החוזה העמוק שקיים בתרבות הסינית בין האזרח לקיסר - והקיסר לצורך העניין הוא שי ג'ינפינג - הוא שכל עוד הגשם יורד בזמן והמשבר לא נוראי, העם מציית. ההיסטוריה מלמדת שבנסיבות שבהן החוזה הזה לא נשמר והממשל לא ממלא את חלקו, הסינים מדיחים שליטים בברוטליות רבה. הממשל הסיני יודע את זה ומנהל בתבונה רבה את המשבר ולא ייתן לו לצאת משליטה. תהיה אי־נחת, יהיה צמצום, יהיה קשה יותר לחיות בסין לתקופה מסוימת, אבל הסיכוי שהכלכלה הסינית תקרוס? אפסי".

עם זאת, הוא מציין, תהליך העברת השלטון כן הוביל לתקופה של הסתגלות, שתרמה להאטה הכלכלית. "מה שבדרך כלל קורה בשנה הראשונה לכניסת ממשל חדש לתפקיד הוא שיש קונסולידציה של כוח, השתלטות על מוקדי כוח, מינוי נאמנים, תקופת הסתגלות שלא בהכרח שונה מחילופי שלטון כל מדינה אחרת. חוויתי את זה בתפקידי כיועץ לעיר נאנג'ינג: במשך שבעה חודשים לא היה קשר ברמה המקומית. היו לנו תוכניות, אבל הכל נעצר. זאת היתה תקופה מוזרה של דממה".

"היו כמה משברים מאוד מוזרים בזמן האחרון, שיצרו תחושה שהממשלה טיפה מאבדת שליטה", אומרת עינב. "למשל, אלפי החזירים המתים שהופיעו במארס בנהרות סביב שנחאי. הממשלה בדרך כלל יודעת למצוא בדיוק מי אמר מה ואיפה, ועדיין לא יודעים מי עשה את זה. אז כן, יש תחושה של איבוד שליטה, אולי בגלל חילופי השלטון, אולי ניסיון לרפות את הרסן כדי שהאוכלוסיה תירגע ואפשר יהיה להכין את הקרקע לרפורמות".

ליזמים הישראלים, היא אומרת, אין סיבה לחשוש מהדיווחים הסנסציוניים על משבר בסין. להפך. "מה שאנחנו חווים כישראלים הוא תקופה מרגשת ומשמעותית. גם בגלל פריצת הדרך שסיפק הביקור של נתניהו ושל השר נפתלי בנט, וגם מפני שהממשלה התירה את הרסן והתירה גם לחברות פרטיות וסמי־ממשלתיות להשקיע בחו"ל. זאת תקופה נהדרת לישראלים בסין".

אריאב מסכים. "הבעיות של הישראלים בסין הן כל כך ראשוניות, שהמשבר או הסיטואציה הנוכחית אינם פקטור. אנחנו חלק מאוד מאוד קטנטן בכלכלה הסינית, אפילו לא פסיק. יש לנו בעיות הרבה יותר מהותיות, והיכולת שלנו להצליח בסין קשורה יותר לאלמנטים מקומיים. מהבחינה הזאת, המטרייה המדינתית שנתניהו וגם בנט העניקו לישראלים בסין היא חשובה".

גם ארבל רואה במצב הנוכחי הזדמנות לישראלים. "משברים כאלה הם הזדמנות עבור ישראלים. זה לא שבכל מקרה יש להם יכולת לקבל הלוואה בבנקים סיניים. זאת הזדמנות גם לבנקים ישראלים כמו לאומי, שנכנס באחרונה לסין, בבחינת 'אנחנו לא רק מביאים את המוצרים שלנו, אלא גם יכולים לדאוג למימון'". עם זאת, היא מציינת, "אם הלקוח שלך הוא ממשלה מקומית ואין לך מסגרת מימונית, אז היכולת שלהם לשלם מוגבלת. אף אחד לא מוכן לתת היום הלוואות לרשויות המקומיות".

בסך הכל, אומר אריאב, סין, גם לאחר הרפורמות, תמשיך לצמוח. האם היא באמת תשלוט בעולם ותעקוף את ארה"ב? זה כבר סיפור אחר. "ההנחה שהצמיחה הסינית היא לינארית והיא תימשך ללא תלות במה שקורה בעולם היא הנחה מקושקשת. צריך להביא בחשבון את מה שקורה בעולם, ואת האטיות המאוד מתסכלת מבחינת הסינים של המרת הצמיחה שמבוססת על יצוא לצמיחה שמבוססת על כלכלה מקומית. החיוניות האמריקאית היא נכס לא נורמלי. היכולת של המשק הזה להתעורר, להמציא את עצמו מחדש, למצוא מקורות אנרגיה חדשים, היא יוצאת דופן. לסין אין את זה. היא לא שם. מבנה קבלת ההחלטות הסיני הוא אולי אפקטיבי, אבל הוא זהיר מאוד, אטי מאוד, מגושם מאוד".

"כלכלה של 1.4 מיליארד איש היא לא לה־לה לנד", אומרת עינב. "ברור שלסינים יש בעיות קשות, בעיות חברתיות קשות, אבל נהוג לומר בסין שהעני הכי גדול של היום הוא העשיר הכי גדול של פעם. זה לא עם מרדן, וזה לא עם ששובר את הכלים. כל ההספדים נראים לי יותר כמו שיקוף של הפחדים במערב מהעלייה של סין. עם כל הכבוד לכל המספידים, צריך מעט אורך נשימה. אל תספידו את המת לפני שהוא חולה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#