"השוק אינו אלוהים - 
הוא לא יכול לפתור כל בעיה" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

"השוק אינו אלוהים - 
הוא לא יכול לפתור כל בעיה"

הכלכלן חתן פרס הנובל אריק מסקין, שמתארח באוניברסיטה העברית בירושלים, מזהיר: בעיית האי־שוויון, שהתנפחה בשני העשורים האחרונים לממדים מטרידים, לא יכולה להיפתר על ידי השווקים

24תגובות

"מדוע השווקים הגלובליים לא הפחיתו את האי־שוויון?" השאלה הזאת, שמעסיקה לא מעט כלכלנים כיום, היתה הכותרת של הרצאה שנשא הכלכלן חתן פרס הנובל אריק מסקין ב–2006. המסקנה שאליה הגיע מסקין, שחקר במשך שנים רבות את שוקי ההון ואת סוגיית האי־שוויון, היא שהגלובליזציה, בצורתה הנוכחית, היא אחד מהגורמים העיקריים לעלייה החדה באי־שוויון שנרשמה במדינות המתפתחות והמפותחות כאחד בשנים האחרונות.

"אני חושב שההרצאה ההיא עדיין רלוונטית", אומר מסקין, כיום פרופסור באוניברסיטת הרווארד, בראיון ל-TheMarker. "מאז 2006 האי־שוויון הרי לא פחת. אם כבר, הוא רק התגבר. במובן מסוים הוא כן פחת: הפערים בין המדינות העניות - לא כולל אפריקה, כי לצערנו אפריקה לא התקדמה - לבין המדינות העשירות הצטמצמו. אבל בתוך המדינות עצמן, הפערים בין העניים לעשירים המשיכו לגדול".

כתבות נוספות ב-TheMarker

סקר השחיתות העולמי: מה קורה בישראל?

לוקחים משכנתא? לא בטוח שתוכלו להחזיר אותה

בלומברג

האי־שוויון, לדברי מסקין, הוא חלק מובנה מהגלובליזציה ומהקפיטליזם בצורתו הנוכחית. "הסיפור המסורתי של הגלובליזציה הוא תיאוריית היתרון היחסי, ששורשיה נטועים כמה מאות שנים לפני כן ושהצליחה להסביר את הגלובליזציות של העבר. הגלובליזציה הנוכחית היא לא הראשונה: בסוף המאה ה–19, למשל, החל סחר נרחב בין צפון אמריקה ואירופה. באופן תיאורטי, הפערים בין עניים לעשירים במדינות מתפתחות צריכים להצטמצם כתוצאה מגלובליזציה, מכיוון שמדינה ענייה תוכל להתמחות בלספק את המוצרים הדרושים בתחום שבו יש לה יתרון יחסי. לרוב, אלה מוצרים שלייצורם דרושים עובדים ללא מיומנויות. הביקוש לאותם עובדים לא מיומנים עולה, ולכן המשכורות עולות, והאי־שוויון פוחת.

כתבות נוספות באתר TheMarker

"בונוס" מיוחד: כך גובות החברות מחירי עתק עבור ביטוח החיים שלכם

הבנקים ייאלצו לחשוף את העמלה 
שמניבה להם 2.7 מיליארד שקל בשנה
 

"אלא שהתחזית הזאת הוכחה ככוזבת בגלובליזציה הנוכחית: הפערים גדלו", אומר מסקין. "התיאוריה שפיתחתי יחד עם מייקל קריימר גורסת שהסיבה לכך שהגלובליזציה הפעם לא הובילה לפיחות בפערים היא משום שלא מדובר רק בגלובליזציה של הצריכה - כלומר, אנשים בישראל יכולים לקנות דברים שמיוצרים בסין - אלא גם גלובליזציה של הייצור, כלומר סחורות רבות נמכרות בישראל ומיוצרות במקום אחר, למשל סין, טייוואן או ירדן.

הייצור הזה טוב לישראל וטוב לירדן, אבל הוא טוב רק לאנשים מסוימים בירדן שמועסקים על ידי החברות הבינלאומיות, ואלה אנשים בעלי מיומנויות. אותם עובדים ללא מיומנויות שהיו אמורים להרוויח מהגלובליזציה נשארים מאחור. במדינות המתפתחות - ישראל, ארה"ב - עלה האי־שוויון בדיוק מאותה סיבה".

כאן מגיע מסקין לנקודה האמיתית שלו: בעיית האי־שוויון, שהתנפחה בשני העשורים האחרונים לממדים מטרידים והובילה לשורה ארוכה של מחאות ברחבי העולם, לא יכולה להיפתר על ידי השווקים. אלא שרובם המוחלט של קובעי המדיניות בעולם מחזיקים באמונה דתית כמעט שהשוק יכול וצריך לפתור כל בעיה. "בשלב מסוים", אומר מסקין,"נוצר איחוד מוחלט בין הקפיטליזם לבין נקודת מבט שרואה בשווקים חזות הכל".

לגשר על פער הידע

הראיון עם מסקין נערך בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם הוא מלמד מדי קיץ במכון הישראלי ללימודים מתקדמים ‏(IIAS‏), שהוקם ב–1975 לצורך פיתוח של כיווני מחקר חדשניים ומקוריים וקידום המדע בישראל. יחד עם עמיתו, זוכה פרס הנובל בכלכלה קנת' ארו, מסקין הוא אחד מעמיתי המכון. מסקין, 63, מתמחה בתורת המשחקים ובשוק ההון. יש לו חוש הומור יבש וניסיון ארוך שנים בחקר האי־שוויון, בעיקר במדינות מתפתחות.

בפרס הנובל הוא זכה ב–2007 עם רוג'ר מיירסון ולאוניד הורביץ, על תאוריית עיצוב המכניזם - שבמרכזה הניסיון לגשר על פער הידע בין קונים למוכרים ולהבטיח פעילות יעילה יותר של השוק. התיאוריה ניסתה לפתור כמה מהפגמים בשוק, וסייעה להבדיל מצבים שבהם השווקים מתפקדים ומצבים שבהם הם אינם מתפקדים כראוי.

"אני מאמין בשווקים", הוא מבהיר, לפני שהוא ממשיך להצביע על פגמיה של האמונה המוחלטת בכוחו של השוק, שהיכתה בעשורים האחרונים שורשים באקדמיה, בממשלות ובמגזר הפרטי. "רוב הכלכלנים הם מאמינים בשווקים, אבל זה לא אומר שהשווקים פותרים את כל הבעיות. אי־שוויון זאת לא בעיה שנפתרת על ידי שווקים. אם התיאוריה שלי צודקת, הסיבה שאנו חווים עלייה באי־שוויון היא מכיוון שלאנשים נטולי מיומנויות, או נטולי מיומנויות מסוימות, אין ביקוש בשווקים הגלובליים. הפתרון לבעיה הזאת היא לתת להם את אותן מיומנויות, לחנך אותם.

"הבעיה היא שלמעסיקים אין תמריץ לעשות את זה, כי אם אתה המעסיק שלי ואתה מעניק לי הכשרה אתה תצטרך כעת גם לשלם לי יותר, כי עכשיו אני שווה יותר בשוק. כתוצאה מכך, חלק מההשקעה שלך ייאבד. מישהו אחר צריך להיכנס ולהשקיע בי - ממשלות, ארגונים בינלאומיים, לא משנה - מישהו יצטרך לעשות זאת. זה דורש התערבות חוץ־שוקית".

את שורשיה של הדוגמה הכמעט־דתית שדוגלת בממשלה קטנה ומייחסת לשווקים את הכוח לפתור כמעט כל בעיה מייחס מסקין לנפילתה של בריה"מ. "עברנו מקיצוניות אחת לשנייה", הוא אומר. "מהכישלון של בריה"מ למדנו שאי־אפשר להסתדר בלי שווקים, וזה היה לקח חשוב. אבל יש גם קיצוניות אחרת, שהיא רעה באותה מידה, האמונה שהשווקים יעשו הכל.

"חלק מהאמונה הזאת נובע גם מכך שהשווקים הצליחו לפתור כל כך הרבה בעיות אחרות והפכו הרבה מדינות למאוד חזקות. סין היום, למשל, לא דומה בכלל למה שהיא היתה לפני 30 שנה, הודות לשווקים הגלובליים. אבל האופן שבו סין השתפרה הוא בממוצע. יש בסין מאות מיליוני אנשים שלא הושפעו בכלל מהקדמה הזאת, וכמוהם יש מיליארדים בכל המערב".

הפתרון, לדבריו, הוא התערבות ממשלתית משמעותית. "הייתי משווה את המצב הנוכחי לשפל הגדול", הוא אומר. "אם היית מסתכל על הכלכלה העולמית בשנות ה–40 לעומת שנות ה–20 ולא ידעת מתי קרה המשבר, לא היית יודע שהיה שפל גדול בין לבין. היתה נפילה, אבל הדברים חזרו לאיפה שהיו אמורים להיות אם לא היה שפל.

"השינוי החשוב בכלכלה שאחרי השפל הגדול היה השינוי שיזמו ממשלות: יצרנו רשתות ביטחון חשובות, ורגולציות שנועדו למנוע הישנות של משבר כזה. בעוד 10 שנים, במונחי מקרו, זה גם ייראה כאילו המשבר הפיננסי לא קרה. אבל אני מקווה שמבחינה פוליטית נבין שעם רגולציה נכונה היינו יכולים למנוע את המשבר הזה. את הלקח הזה אני מקווה שנזכור".

"אי־שוויון", מוסיף מסקין, "הוא חלק אינהרנטי מהקפיטליזם בצורתו הנוכחית. הגלובליזציה מייצרת אי־שוויון. אבל לא צריך להיפטר מהקפיטליזם בשביל לשנות את זה. צריך קפיטליזם פלוס: כלומר, פלוס התערבות ממשלתית. זה מה שפול סמואלסון היה קורא לו 'כלכלה מעורבת' - שימוש בשווקים למטרות מסוימות ושימוש בממשלה למטרות אחרות".

צנע מוביל לאי־שוויון

בטווח הקצר, לפחות, לא נראה שמישהו מקובעי המדיניות בארה"ב או באירופה עשוי להקשיב למסקין. "השיטה השלטת היא עדיין צנע", הוא אומר. "אף שראינו הוכחות שזה לא עובד. צנע הוא חלק מהתפישה לפיה השווקים צריכים לפתור הכל והממשלות לא צריכות להתערב בכלל בכלכלה, שגורסת שהממשלה קיימת כדי להחזיק צבא, לאכוף חוקים ואולי גם כדי לספק כמה שירותים בסיסיים, כמו דואר, ואולי אפילו זה לא. אבל בכל מקרה, לפי התפישה הזאת הממשלה צריכה להיות מופרדת מהכלכלה. אם אתה מתנגד להתערבות ממשלתית בכלכלה, צנע הוא טיעון מאוד הגיוני. זה מגיע מאותו מקום: ממשלה קטנה, שלטון שווקים".

אלא שהמשך התפישה הזאת, אומר מסקין, צפוי להוביל לעלייה באי־שוויון, ובעוד שהמחיר במקומות כמו ארה"ב או מדינות אירופה הוא כבד, בישראל, הוא מזהיר, מחיר האי־שוויון כבד במיוחד. "בארה"ב היתה עלייה באי־שוויון, אבל בישראל המחיר גבוה בהרבה", אומר מסקין. "המחיר הכבד מתבטא באובדן האחידות החברתית. ישראל הוקמה מתוך תחושת מטרה אדירה שגרסה 'כולנו בסיפור הזה יחד'. העובדה שבמצב הנוכחי בישראל יש מנצחים גדולים ומפסידים גדולים מערערת את היציבות החברתית, וחמור מכך, מנפצת את המרקם החברתי".

מסקין מבקר קבוע בישראל כבר יותר משלושה עשורים, וגיבש פרספקטיבה משלו על התקדמותה של הכלכלה הישראלית, לא תמיד חיובית. "התשובה לשאלה 'האם ישראל היא מדינה מפותחת?' תלויה במקום שאליו מסתכלים: בישראל יש שתי כלכלות. אם מסתכלים על האנשים המשכילים, האנשים שאני נוטה לראות כשאני מבקר כאן, היא בדיוק כמו שאר המדינות המפותחות. אבל יש בישראל שיעור גבוה במיוחד של אנשים שאין להם כלום. יש שתי ישראל, והתשובה לשאלה הזאת תלויה באיזו מהן אתה מסתכל".

אם מדינות המערב והמדינות המתפתחות בכללן לא יתעשתו ומהר, מזהיר מסקין, המחיר החברתי של העמקת האי־שוויון ושל האמונה הדתית בשווקים, יהיה כבד. בסין, הוא מציין, כבר מתחילה לאטה התעוררות חברתית מצד מאות המיליונים שמכירים בכך שהצמיחה המואצת של המדינה פסחה עליהם. בשנים האחרונות ראינו תסיסה מוגברת גם במדינות המערב ובישראל.

"אי שוויון וריכוזיות הולכים טוב מאוד יחד", הוא מוסיף. "ארה"ב היא לא רק מדינה עם אי־שוויון גבוה, אלא גם עם ריכוזיות גבוהה מאוד בכל מה שנוגע לחלוקת העושר. וכך גם ישראל. זאת בעיה שחייבים לשים לב אליה ולטפל בה. מספיק להסתכל על מה קרה בפעם הקודמת שנרשמה עלייה חדה באי־שוויון, בשנות ה–30 קיבלנו את עליית הפאשיזם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#