"אין דור המשך לחקלאות - זו עבודה קשה ולא רווחית" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"אין דור המשך לחקלאות - זו עבודה קשה ולא רווחית"

שר החקלאות, יאיר שמיר, מוטרד מהגיל הממוצע של החקלאים ומציע פתרון: "נגיע להסכמות עם המינהל על הרחבת היתרי העיסוק על קרקע חקלאית, במרכז ובפריפריה, למשל, בית בד לשמן זית, יקב, קדרות או צורפות עבור בנות הזוג"

12תגובות

"באנו לחזק את ההתיישבות בקו הירוק ומעבר לו", הודיע שר החקלאות, יאיר שמיר ‏(ישראל ביתנו‏), בתחילת הראיון הראשון שלו בתפקיד. "נייצב את ההתיישבות הכפרית ונעשה כל מאמץ שנשאיר משהו יותר טוב אחרינו".

שמיר מתייחס לחקלאות קודם כל כאמצעי ביטחוני, של תפיסת קרקעות במקומות רגישים, בגבול הצפון, בנגב ובשטחים. לכן, מעבר להצהרה הפרובוקטיבית מבחינה מדינית על השקעה בהתנחלויות, אחת הבעיות המרכזיות שאתה מתכוון שמיר להתמודד היא היעדר דור המשך בחקלאות, שיבטיח את ההתיישבות באותם שטחים רגישים. לפי שמיר, התרוקנות היישובים מתושבים תיהפך לא רק לבעיה כלכלית, אלא גם לבעיה ביטחונית.

"אני נפגש עם חקלאים, והגיל הממוצע שלהם הוא 60", אומר שמיר. "אין דור שני ושלישי שממשיך, למעט חריגים. זו עבודה קשה ולא ממש רווחית. השינוי המרכזי שאני מביא הוא פיתוח ההתיישבות לשמירה על אדמות המדינה. צריך להרחיב כמה שאפשר את גבולות השטחים המעובדים ולהגדיל את היישובים החקלאים; לכבוש את המדבר דרומה ולעבד כמה שיותר שטחים פתוחים. צריך להגדיל את מספר התושבים במושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים. צריך לוודא שהדור השני והשלישי ירצה להישאר ביישוב, או לחזור למושב ולקיבוץ, ושאנשים נוספים יחפשו מגורים בהתיישבות החקלאית".

הפתרון של שמיר לחיזוק היישובים כולל אישור עקרוני לשינוי ייעוד הקרקעות של היישובים הכפריים. באופן מפתיע, לגישתו אין הבדל בין פריפריה למרכז, ושינוי הייעוד צריך להיות גם ביישובים במרכז, "מכיוון שגם במרכז יש יישובים חלשים. נחזק את היישובים האלה באמצעות הוספת אפשרויות תעסוקה, שיגדילו את ההכנסה".

"ההגדרה מה מותר לעשות על אדמה חקלאית מאוד מוגבלת. צריך לשנות את זה", אומר שמיר. "אני רוצה להגיע להסכמה עם המינהל על כמה עיסוקים שיוגדרו כמותרים על קרקע חקלאית, לשימוש בקרקע. למשל - בית בד לשמן זית, יקב, קדרות, או צורפות עבור בנות הזוג. אם רוצים להביא זוג למושב, בת הזוג לא חייבת להיות רפתנית. אנחנו בתהליך בניית הרכב עיסוקים שהמינהל יצהיר שהם מותרים. אני מקווה שנגיע להסדרים, כך שבחצר אחורית אפשר יהיה לעשות משהו. לכל יישוב נגדיר שטח למסחר ולעיסוקים אחרים, בצורה שתאפשר להם להתפתח".

אמיל סלמן

למעשה, שטחים רבים ביישובים כפריים כבר משמשים לשימושים שלא אושרו להם, בייחוד למסחר - למורת רוחן של רשויות התכנון. עם זאת, שמיר אמר באחרונה כי בכוונתו לאכוף את החוק, ולא לאפשר פעילות לא חוקית על קרקע חקלאית.

לספק שירותים לצה"ל

לדברי שמיר, בעקבות תוכנית ירידת צה"ל לנגב יש לאפשר ליישובים חקלאיים תעסוקה נוספת, במתן שירותים לבסיסי צה"ל, כמו שירותי איחסון, מכבסה וקייטרינג.

נושא נוסף ששמיר ימקד בו את הטיפול הוא הלוואות לחקלאים להון חוזר. המנגנון שנבחן הוא שימוש בקרן לנזקי טבע של משרד החקלאות, קנט, שמעורה בתוכניות העסקיות של כל חקלאי מבוטח ‏(רוב החקלאים מבוטחים בקרן שנצבר בה הון לפיצויים‏). שמיר בודק אפשרות להשתמש במידע שבקרן כדי להעביר לבנקים מלווים חוות דעת על יכולתו של החקלאי לעמוד בהחזר ההלוואה. בנוסף נבחן מסלול שבו הקרן תעמיד חלק מההלוואה. לצורך זה בוחן שמיר הכנסת משקיע פיננסי פרטי לקרן.

"לחקלאים אין מקורות להון", אמר שמיר. "חקלאי במושב שרוצה להחליף טרקטור - אין לו מאיפה. אין לו נכס לשעבד כנגד ההלוואה, והוא תקוע. צריך לדאוג שיהיו לו מקורות כדי ללוות כסף", הוסיף.

שאלת העובדים הזרים לחקלאות לא צפויה לרדת מסדר היום, אף שבתקציב משרד החקלאות ל–2014-2013 נכתב כי על פי החלטות הממשלה, יש להמשיך במתווה הורדת מספר העובדים הזרים בחקלאות. לצורך זה אף מוקצים בתקציב 45 מיליון שקל, לתמריצים להעסקת עובדים ישראלים ב–2009–2015, ואולם שמיר סבור שיש לפתוח את הנושא מחדש.

לדבריו, "הגענו למקום לא טוב, וכיום יש מעט מדי עובדים זרים. יש חממות שלא קוטפים בהן פרחים וכרמים שלא בצרו בהם ענבים מחוסר ידיים עובדות. אנחנו עושים פעילויות להגדלת מספר הישראלים שיעבדו בחקלאות. המספרים גדלים, אבל לא בהיקפים שצריך. הבעיה היא שכר נמוך ותנאי עבודה מאוד קשים. אם החקלאים יעלו את השכר, הם יפסיקו להרוויח".

לא ממהר להסתער

שמיר, ששותף זה יותר מעשור בקרן ההון סיכון קטליסט, מעוניין לקדם את תחום המחקר והפיתוח ‏(מו"פ‏) החקלאי. עם זאת, בתקציב המשרד לא ניכר שינוי משמעותי בהקצאת משאבים לתחום, ולכן לא נראה שהוא ממהר להסתער על היעד. לדבריו, המהלכים בשנה הקרובה לא יהיו עתירי תקציב, וניתן יהיה לממן אותם מסעיפים קיימים.

יתר על כן, אפילו את התקציב למינוף המו"פ החקלאי על בסיס תוכנית שגיבש יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, הסכים שמיר לדחות. בנובמבר 2012 אישרה הממשלה את תוכנית קנדל לחיזוק המו"פ החקלאי, בתקציב של 311 מיליון שקל לחמש שנים, וב–2013 אמור היה משרד החקלאות לקבל 45 מיליון שקל מתוכה.

התוכנית כוללת מימון של ארבעה מוקדי ידע מחקריים, שיתוקצבו על ידי המדען הראשי במשרד החקלאות; הפעלת קרן למינוף המו"פ החקלאי העסקי, המשותפת למדענים הראשיים במשרדי החקלאות והכלכלה; הרחבת פעילות סיוע חוץ־חקלאי במדינות מתפתחות, שתופעל על ידי משרדי החוץ והחקלאות; וחיזוק תשתיות המחקר במינהל המחקר החקלאי ‏(מכון וולקני‏), תוך פיתוח יכולות הפיתוח העסקי שלו.

"נקטתי גישה של לסגור תקציב עם האוצר לפני כולם", אומר שמיר. "הייתי מוכן בתמורה לדחות את יישום התוכנית בשנה־שנה וחצי, כי בשנים הראשונות צריך יותר להקדיש זמן לחשיבה".

שמיר ממחיש את ההחמצה של המו"פ החקלאי בדוגמה ממטע זיתים בפרו. "זוג ישראלי עובד במטע, שכולל 6,000 דונם זיתים מזן ברנע, שפותח במכון וולקני. גרוש לא קיבלנו מזה. הגיע הזמן להתחיל לעשות דברים אחרת, לקבל תמורה על הדברים. שנים ישראל שיווקה את יכולותיה בחינם. החוקרים ראו את יעדם בשיפור החקלאות ובמחקר מעניין. החקלאים בישראל לא משלמים על זה, ומקבלים כמובן מאליו שזה שלהם. אני אומר בסדר - שזה כך בישראל, אבל לא בשוק העולמי".

היצוא החקלאי מהווה כיום 2% בלבד מכלל היצוא. "אין סיבה שלא נגיע ממכירות ידע ותוצרי ידע ל–20% מהיצוא, ואפילו די מהר", אומר שמיר. "לאו דווקא משיווק עגבניות, אלא ממוצרים יותר מתוכננים ומתוחכמים, כמו בתי גידול, שתילים שנבטו, שותפים בהקמת חוות, מוצרים כמו מערכות השקיה, חממות ממוחשבות ושיטות של הדברה ביולוגית. הכישרון פה אינסופי, צריך רק מישהו שיממן וישתתף בסיכון הכספי. אי־אפשר לקחת הכל מתקציב המדינה", הוסיף.

שמיר מתכנן להקים קרן השקעות משולבת ממשלתית ופרטית, כדוגמת קרן יוזמה, שהוקמה בשנות ה–90 לחברות ההיי־טק, ובעקבותיה הוקמו קרנות הון סיכון פרטיות. "בחקלאות צריך הרבה פחות כסף מאשר בהיי־טק. אנחנו בתהליך ראיונות עם גופים זרים, בניסיון לראות מה מעניין אותם ומה היה מביא אותם להשקעות. אפשר להתחיל עם קרן בהשקעה ממשלתית של 30–40 מיליון דולר, ואם אתה מביא שותף הסכום יכול לעלות ל–60–70 מיליון דולר. זה המון לחקלאות. לא נמצא מספיק השקעות לסכום כזה". מדענים ראשיים לשעבר מסייעים ללא תשלום לגבש את התוכנית להקמת הקרן.

תוכנית נוספת של שמיר כוללת הקמת פארק חקלאי בשטח הגדול שעליו ממוקם משרד החקלאות, באזור בית דגן. הפארק ייועד לחברות חקלאיות וטכנולוגיות חקלאיות, שיוכלו ליהנות מתשתית קיימת של רפתות, לולים ומדענים. חברת הניהול וההקמה תיבחר במכרז.

התעללות בבעלי חיים

באחרונה הפתיע שמיר פעמיים, כשהתנגד להצעת החוק האוסרת יבוא כבד אווז מפוטם, ולהצעת חוק נוספת, שנועדה להחיל את חוק ההגבלים - שאינו חל כיום על ענף החקלאות - על משווקים שאינם חקלאים.

הצעת החוק לאסור יבוא כבד אווז מפוטם נועדה להשלים את החקיקה האוסרת פיטום אווזים בישראל, מכיוון שמדובר בהתעללות בבעלי חיים. שמיר נימק את התנגדותו בכך שאיסור היבוא עלול לפגוע ביצוא הישראלי כמהלך תגובה מצד האיחוד האירופי, שיבוא כבד אווז מתבצע מאחת מחברותיו במזרח אירופה. בעקבות לחץ ציבורי שכלל הפגנות ליד ביתו הושגה פשרה, שלפיה ייאסר סחר משיא רווחים בכבד אווז, במקום יבוא. הסעיף יחול גם על מסעדות, שייאסר עליהן למכור כבד אווז.

החלת חוק ההגבלים נועדה למנוע תיאום מחירים במוצרי חקלאות טרייה, הכוללים ירקות, פירות, בשר, עופות ודגים. חלק מהיישובים הכפריים משתף פעולה ביבוא מזון לבעלי חיים, או במכירת מוצרים באמצעות חברות משותפות לאריזה ושיווק. משרד החקלאות מתנגד להחלת החוק באופן מסורתי, ושמיר הודיע שלא יאפשר החלה גורפת שלו.

בימים אלה בוחן שמיר עם הממונה על ההגבלים, דיויד גילה, מהן הנקודות הבעייתיות בשוק, הפוגעות בתחרות, שיש להחיל את החוק עליהן. ככל הנראה, המשחטות יהיו הגופים הראשונים שייכנסו לתחולת החוק. "יש 50–60 גופים שמשתפים פעולה כמשווקים, סיטונאים ומועצות ייצור, אז למה להחיל את החוק בצורה גורפת? צריך לראות מה מפריע ומה לא", אומר שמיר.

"ישבתי לפגישה ראשונה עם הממונה על ההגבלים וניתחנו איפה אנחנו לא מפריע לו ומה נרצה להגביל כדי לאפשר תחרות ומחיר אופטימלי לצרכן הסופי. לא מפריע לנו שהמגדלים ימכרו בתיאום לסיטונאים, ולא מפריע לנו שסיטונאים ומגדלים יהיו אותו גוף. כן מפריע שסיטונאי וקמעונאי יתחברו. לכן, סיטונאי וקמעונאי לא יהיו בבעלות משותפת. סיטונאים שהם רק פיננסיירים יוגבלו יותר מסיטונאים שהם גם מגדלים", הוסיף.

לגבי מחירי ירקות ופירות לצרכן, הגבוהים במאות אחוזים מהמחיר שמקבל החקלאי, אומר שמיר כי יש למצוא צעדי פיקוח שיצמצמו את הפער. "ההיגיון מחייב שרשרת נורמלית. לא ייתכן שחקלאי מכר שזיפים בשקל והצרכן קונה ב–19 שקל. זה אומר שאין תחרות בעסק, כי יש הרבה מגדלי שזיפים. אולי נצטרך ליזום מכשירים אחרים", אמר.

"המונופולים במשחטות"

באחרונה עלו בשיעור ניכר ובצורה מתואמת מחירי העופות והבשר. לצרכן לא ברור מהו חלקן של היצרניות, המשחטות, או הרשתות בעליות המחירים. שמיר נשמע נחוש להילחם במשחטות לא פחות מהממונה על ההגבלים.

"במשחטות רואים את המונופולים. לא נאפשר את זה", מדגיש שמיר. "יתבצע ניתוח של השוק, כדי לראות מי הבעלים. תפקידה של המשחטה בשרשרת מכריע. לדוגמה, רפתן שמגדל עגל חייב לשחוט אותו כשהוא מגיע למשקל של 500 ק"ג. משלב זה מדובר מבחינתו בהוצאה ללא רווח. לכן, הוא חייב לקבוע מראש תאריך שחיטה. אם המשחטה לא נותנת לו בפועל את השחיטה בתאריך שנקבע ומכריחה אותו להיות תקוע עם העגל, הוא מפסיד - ואז המשחטה קונה את העגל במחיר לא ראוי. המשחטה היא זו שמוכרת הלאה, והיא סיטונאי וקמעונאי".

לדבריו, מעבר לבעיית הריכוזיות, שוק המשחטות פרוץ, יש הרבה משחטות "שחורות" שאינן בפיקוח ומשרד החקלאות נדרש לאכוף את החוק ולעשות סדר בענף, כולל בחינת אפשרות לסבסד משחטות תקינות.

1,777 משרתי ציבור ל–36 אלף חקלאים

תקציב משרד החקלאות ל–2013–2014 הוא 1.66 מיליארד שקל לשנה, שמהם כ–1.46 מיליארד שקל הוצאה נטו וכ–201 מיליון שקל הוצאה מותנית בהכנסה. ההרשאה להתחייב לשנים הבאות מסתכמת בכ–812 מיליון שקל 
ב–2013 וכ–787 מיליון שקל ב–2014. תקציב התמיכות בחקלאות הוא כ–941 מיליון שקל בשנה, בנוסף להרשאה להתחייב של כ–762 מיליון שקל ב–2013 וכ–730 מיליון שקל ב–2014.

בתקציב המשרד בולט החלק הגדול שמוקצה לשכר, שיגדל ב–36 מיליון שקל ב–2013 ביחס ל–2012 - ויגיע ל–188 מיליון שקל. במשרד החקלאות מועסקים 1,777 עובדים. מספר העובדים גבוה מאוד ביחס למספר החקלאים שהמשרד אמור לטפל בהם - 36 אלף חקלאים, שמהם 13 אלף עצמאים והשאר שכירים. בנוסף מועסקים בענף 24 אלף עובדים זרים.

תקציב התמיכות בחקלאות גדל ב–2013 
ב–73%, והגיע ל–940 מיליון שקל. בתקציב בולטת הקצאה חדשה ליישום מתווה לוקר לרפורמה בענף הרפתות, בסך 150 מיליון שקל ל–2013 ובסך הכל כ–200 מיליון שקל עד 2016. עד כה נוצלו 100 מיליון שקל על ידי רפתנים שהשתלבו ברפורמה, אלה שמכרו רפתות קטנות ואלה שרכשו אותן כדי להגדיל את הרפתות שלהם. תמיכה משמעותית נוספת ניתנת לענף הלול ביישובי הגליל, על פי חוק הגליל, בהיקף של 114 מיליון שקל. בנוסף מוקצה תקציב רב־שנתי לרפורמה בלולים, בסך 340 מיליון שקל. ענף הלול צפוי לעבור שינוי, מפיקוח מחירים לסבסוד המגדלים.

תוספת גדולה יחסית ניתנת להסכם המים, 75 מיליון שקל. בהסכם מתחייבת המדינה לפצות את החקלאים בגין התייקרות המים באמצעות מענקים למעבר לשימוש במערכות חוסכות מים ולגידולים שאינם צרכני מים גדולים.

כ–200 מיליון שקל מתוך התקציב מוקצים למכון וולקני, המעסיק 757 חוקרים. התקציב למכון כולל תוספת של 12 מיליון שקל 
ב–2013. סעיף משמעותי נוסף הוא ביטוח אסונות טבע, שמתוקצב ב–146 מיליון שקל בשנה.

משרד החקלאות נהנה מגידול משמעותי בסעיף "שונות", הכולל אוסף רב של פעילויות. בתקציב המשרד קיבל הסעיף תוספת של 87 מיליון שקל ובתקציב התמיכות קיבל תוספות של 131 מיליון שקל נטו ו–115 מיליון שקל בהרשאה להתחייב. הסעיף כולל פעולות מגוונות, שבהן שימור שטחי מרעה, פיצוי בגין השמדת בעלי חיים והפחתת שימוש בחומרי הדברה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#