הגירה חיובית וצעירים שממלאים את המועדונים - ברוכים הבאים לנתיבות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בנתיב הנכון

הגירה חיובית וצעירים שממלאים את המועדונים - ברוכים הבאים לנתיבות

העיר הדרומית, ששליש מתושביה חרדים, החליטה להוציא את עצמה ממעגל העוני - תעשיית הבאבות עדיין חיה ובועטת, אבל רבים מסתייגים ממנה

36תגובות

פ  עמיים בשנה עולה נתיבות לכותרות: למחרת המימונה שבה מצטלמים עסקנים פוליטיים עם מופלטה ביד ותרבוש על הראש, ובהילולה שעורך הרב יעקב איפרגן, הלא הוא הרנטגן. אז פוקדים את נתיבות סלבריטאי ההון והשלטון - אנשי עסקים, פרסומאים, שרים, קציני משטרה וצה"ל והמון "לשעברים", שזוכים גם הם לאזכורים ולתמונות מחויכות בעיתונים. בשאר ימי השנה נשארת נתיבות בשוליים, כיאה לעיירת פיתוח דתית־חרדית־מזרחית ענייה, שנשלטת על ידי חצרות רבנים, באבות וקמעות. ילידי נתיבות שמדברים על התדמית שנוצרה לעירם אוהבים להתבדח על שתי תעשיות אחרות שתמיד שיגשגו בעיר, בנוסף לחצרות הרבנים: מספרות ואולמי חתונה.

ההילולה של קיץ 2013, שנערכה לפני שבועות אחדים, דווקא לא זכתה לכותרות בולטות. ייתכן שהסיבה לכך היא היעדרותו של המעריץ והתורם מספר אחת של הרנטגן, נוחי דנקנר, שנקלע לקשיים עסקיים. בנתיבות מלחשים על כך, ובאתר חדרי חרדים נכתבה הכותרת: "דנקנר הבריז, כל השאר הגיעו".

רוחו של דנקנר מרחפת גם בפרלמנט של משכימי הקום בבית הקפה "האימפריה של אבי" שבכניסה לעיר. שם מנתחים את מצבו של הטייקון, ומזכירים את ההשפעה הדרמטית שלו על הבחירות שנערכו בעיר לפני חמש שנים בהשוואה לאפס השפעה בבחירות שייערכו בעוד קצת יותר משלושה חודשים.

הסטריאוטיפים על נתיבות מתיישבים היטב גם במרחק כמה דקות הליכה משם, במרכז המסחרי הישן. מסביב למזרקה שאינה פועלת מנמנמים כמה בתי עסק, דוכן פלאפל "אסולין", מספרת סיגל ומכון יופי בצוותא עם בניין העירייה. בחלק הזה של העיר הכל מיושן ומוזנח. כאן נראית נתיבות כמו שהיתה לפני עשר ו–20 שנה - עיר פריפריאלית שהוקמה בשנות ה–50 כדי לפזר חלק מהאוכלוסיה לנגב ‏(כמובן שהמפוזרים היו רק עולים מצפון אפריקה‏), ושסובלת ממחלות לא פשוטות של אוכלוסיות מצוקה.

אלא שזו התמונה הלא נכונה. לנתיבות היו את כל הסיבות שבעולם להיות עוד עיר שמחזרת על פתחי פקידי ממשלה ותורמים, ועדיין יש - היא פשוט בחרה אחרת. אולי זו ההנהגה המקומית והיציבות השלטונית, אולי זו היזמות העסקית של כמה מתושביה והאומץ לפעול היכן שאחרים חששו, ואולי זה שילוב של כמה סיבות יחד. מה שבטוח הוא ש–70 ק"מ מתל אביב מתפתחת בנתיבות כלכלה חדשה. אפילו מרחוק אפשר לזהות בנתיבות ניצנים של סיפור הצלחה מודרני: מרכזי מסחר מפותחים, אזור בילויים שמהווה מוקד משיכה אזורי - אף שאינו פתוח בשבתות, מחירי נדל"ן עולים והגירה חיובית של אוכלוסיה חזקה יחסית. זה בולט אף יותר בהשוואה למצבן של ערים דומות לה בנגב, כמו שדרות, אופקים, ירוחם ודימונה.

אין ספק, את התדמית של נתיבות יש לעדכן: תעשיית הבאבות חיה ובועטת, אבל היא אינה מהווה מרכיב משמעותי בכלכלת העיר, ורבים מתושביה - כולל חובשי הכיפות - מסתייגים ממנה ומחשיבים אותה כשולית. גם המספרות ואולמי החתונות כבר ירדו לנתח השוק המקובל בכל עיר אחרת.

אליהו הרשקוביץ

מכבדים את הדתיים וסוגרים בשבת

אחת התופעות המרעננות בנתיבות, אולי בהשפעת אווירת ההילולות המסורתיות ואולי לא, היא פריחת עסקי הלילה. העיר, ששליש מתושביה חרדים וכמעט כל השאר חובשי כיפה או מסורתיים, משנה בשעות החושך את פניה. לבליינים תושבי העיר מצטרפים מדי ערב מאות מתושבי הסביבה, שעומדים יחד עם המקומיים בתורים למועדונים כמו טרויה, סוגויה, דנדו, המשרד וברלה. המתחם נראה בדיוק כמו כל מרכז בילוי בעיר גדולה: מאבטחים סביב המארחת בכניסה, מוסיקה בפול ווליום, אלכוהול וריקודים. "בימי חמישי מבקרים במועדון שלנו 1,500 בליינים מתחלפים, ובאמצע השבוע מגיעים בין 200 ל–300 איש, רבים מהם מנתיבות אך גם מהערים השכנות אופקים ושדרות, ואפילו מאשדוד, אשקלון, באר שבע וראשון לציון", אומר יובל חדד, מהבעלים של סוגויה.

חדד, שהקים את המועדון לפני ארבע שנים יחד עם שני שותפים, הוא הבעלים של חנות לתכשיטי זהב בעיר. "אני איש עסקים, והבנתי את הפוטנציאל העסקי אחרי שראיתי את כמות האנשים שמגיעה כל ערב. כבר מרגע הפתיחה הצלחנו מאוד, ושנה לאחר מכן החלטנו להרחיב את המקום. שכרנו את החנייה הצמודה ובנינו חצר אחורית בשטח של 300 מ"ר. כיום המועדון יכול להכיל 700 איש, כמעט פי שניים, ועדיין יש ביקוש גדול. הוא תמיד בתפוסה מלאה, ואנשים מחכים בחוץ. בשעות השיא עומדים 150 איש בכניסה. בערב ממוצע בסוף השבוע עובדים במועדון 15 ברמנים ועוזרים, עשרה מאבטחים, קופאית וסלקטורית".ומה לגבי חשש מאלימות? "אנחנו עושים סלקציה ודואגים שלא ייכנסו אנשים שליליים, כדי שכולם ירגישו בטוחים".

בעניין אחד מהותי, המועדון דווקא שונה מהמועדונים של המרכז. בשישי, הערב שנחשב לאולטימטיבי ליציאות ולבילויים, שערי המועדון נעולים. "יש לי המון חברים בתחום חיי הלילה בתל אביב, ברחובות ובבאר שבע. הם אומרים לי שהיום הכי חזק בשבוע הוא שישי. זה היום הכי רווחי, שבו כולם יוצאים לבלות כי למחרת אין עבודה והבליינים מרשים לעצמם לשתות הרבה יותר. מבחינה כלכלית זה היום הכי משתלם".

אף שאינו דתי, חדד שלם עם הסטטוס־קוו. "אני בא ממשפחה דתית, ההורים שלי דתיים, ומגיל צעיר חינכו אותי שאין ברכה בכסף של שבת. זה מולד אצלי. נתיבות מזוהה עם אוכלוסיה שחלקה דתי, והמטרה שלי היא לא ליצור חיכוכים. כמו שהם לא מפריעים לי ולא מונעים ממני לעבוד, לא הייתי רוצה לפגוע בהם בדברים עקרוניים. נתיבות בשבת היא כמו בני ברק, אף אחד מבעלי העסקים לא פותח את העסק שלו, כולם מכבדים את השבת ואת האוכלוסייה הדתית, שהיא הרוב בעיר. זה מושרש. גם בעלי המכוניות שנוסעים בשבת משתדלים לא לנסוע בכבישים ראשיים, והתנועה דלילה יחסית".

גם יחיאל זוהר, ראש העירייה מזה 25 שנה, שומר על הסטטוס־קוו. "זה נובע גם מהרוב הדתי־חרדי במועצת העיר", הוא אומר. אך לדבריו, גם אם היה רוב לכך, לא בטוח שהיה פותח את בתי העסק בשבת. במהלך השנים ניסה זוהר ליצור רוב חילוני בעיר: בשנות ה–90 הוא היה בין ראשי העיריות הראשונים שהבינו את החשיבות של קליטת העולים מבריה"מ לשעבר. "ישבנו בשדה התעופה ימים ולילות", הוא נזכר. בניגוד לראשי עיריות אחרים, שחששו כי אוכלוסיה גדולה כל כך תגרום לאובדן כוחם, זוהר דווקא רצה לשלב את העולים בעיר. "רציתי את הציבור החילוני", הוא אומר על העולים, שנהפכו מאז לחלק חשוב מאוכלוסיית נתיבות.

הרשתות הגדולות נהרו לעיר

לא רק הלילה של נתיבות השתנה בשנים האחרונות: בניגוד לשנים עברו, התושבים כבר לא נוסעים לערים השכנות, באר שבע ואשקלון, כדי לערוך קניות, אלא מגיעים לאזור התעשייה הישן של העיר. במקום שבו ניצבו עד לפני עשור מפעלי תעשייה גדולים ואתר אשפה עומדים כיום שני מתחמי קניות ענקיים, שנפתחו בזה אחר זה. בשניהם פועלות חנויות של המותגים המוכרים, הרשתות הארציות, בתי קפה ומסעדות. היום העמוס ביותר של בתי הקפה באזור הוא דווקא שישי, שעד לפני כמה שנים הוקדש לבישולים ולהכנות לשבת. סניפים של קפה גרג וקפה קפה עמוסים בסתם יום של חול, ובקרוב יצטרפו אליהם סניפים של ארומה וקקאו. "גם מי שמבשל לשבת עושה זאת בשעה מוקדמת יותר כדי לצאת למרכזי הקניות", אומרת תושבת העיר, ומזכירה שיש גם "תופעה מתגברת של קניית אוכל מוכן בימי שישי, כדי לחסוך זמן".

היזם המקומי הצעיר גבי טרבלסי זיהה את הפוטנציאל העסקי הטמון בנדל"ן מסחרי בנתיבות כבר ב–2006, כשהיה בעל פיצרייה קטנה בעומר. הוא סגר את העסק ומיהר לרכוש יחד עם חקלאים ממפוני גוש קטיף קרקע בשטח של שישה דונמים, שעד אז שימשה כאתר פסולת, תמורת 600 אלף דולר. "אני לא אשכח את היום שבו הבאתי את השותף החדש שלי, נסים ברכה, לאתר באזור התעשייה הישן", נזכר טרבלסי. "היו כאן ערימות אשפה, והאחים שלו שהגיעו אתו נבהלו. הם אמרו לו שהוא מתאבד. גם אמא שלו התקשרה אליו בבכי, כי היא חששה שיפסיד את כל כספו על האשפה הזו. שלוש שנים אחר כך, היא הגיעה לערב הפתיחה ולא האמינה למראה עיניה".

כבר בשלב ההקמה החלו השניים לשווק את החנויות לרשתות הגדולות. הרשת הראשונה שאליה פנו היתה אייס. "הם רצו לשכור 1,000 מ"ר, אבל בשלב מסוים חברת מרכזי הקניות ביג החליטה שהיא רוצה לבנות פה מרכז מסחרי, ואייס ביטלו את ההסכם אתנו. מיד הבאנו הנה את אייל פישמן, מנכ"ל פישמן רשתות, שבבעלותו נמצאת רשת הום סנטר. הראינו לו את ההסכם עם אייס, ועוד באותו יום הוא חתם על הסכם חליפי אתנו. ההתחלה שלהם היתה אמנם קשה, אבל היום מרוצים בהום סנטר".

כשה"גלובוס סנטר" של טרבלסי נפתח ב–2009, רבים הרימו גבה: האם כוח הקנייה של התושבים יספיק כדי להחזיק את כל הרשתות האלה? הספקות התחזקו כאשר שנתיים אחר כך נפתח בעיר מתחם קניות נוסף, "צים סנטר", שמשתרע על 12.5 אלף מ"ר וכולל 40 חנויות של הרשתות המובילות, שיחד סוגרות מחזור חודשי של 16 מיליון שקל. למרות החששות העסק עובד לא רע, וכיום מסמלים שני המרכזים המסחריים האלה אולי יותר מכל את פריחתה של נתיבות בשנים האחרונות.

"החנויות הקטנות שהיו כאן בעבר לא התאימו לנו מבחינת גודלן", אומר עדי דייכובסקי, מנהל השיווק של קסטרו. "כשנפתח מתחם קניות שיכול לאכלס חנות בשטח 400 מ"ר ערכנו בדיקות, וראינו שהרבה לקוחות מנתיבות הגיעו אפילו עד לתל אביב כדי לקנות בקסטרו. לכן פתחנו כאן סניף. הגענו עם ציפייה מסוימת והופתענו לטובה, כי המכירות עברו את המצופה בהרבה. נתיבות חווה סוג של פריחה, וגילינו בעיר פוטנציאל גבוה ממה שחשבנו". לדבריו, הקולקציה שנמכרת בנתיבות זהה לזו שנמכרת בתל אביב.

אצל טרבלסי ושותפו התבטאה ההצלחה באקזיט גדול בשלב מוקדם למדי: ב–2011, שנתיים לאחר הקמתו, הם מכרו 75% מהמתחם לקרן ריט 1 תמורת 56 מיליון שקל. בהמשך, בעקבות הביקוש לחנויות נוספות, הם הגדילו את המתחם ובנו עוד יותר מ–10,000 מ"ר. באחרונה נפתח במתחם שלהם סניף של רשת המזון יוחננוף, המשתרע על פני 5,000 מ"ר. "לפני שהגענו הנה לא היו חסרים סופרמרקטים בנתיבות", אומר איתן יוחננוף, הבעלים של הרשת. "שחקנים גדולים היו כאן לפנינו, אבל אנחנו הבאנו משהו חדיש ומתקדם - את תחום המזון המוכן. באזור לא היו עד היום מעדניות טריות ומוצרי בריאות. בנתיבות, כמו במרכז, יש לזה ביקוש, ואין הבדל בין הצרכנים במרכז לצרכנים בפריפריה". לדבריו, עולם העסקים שינה את יחסו לפריפריה בשנים האחרונות. "הרשתות הגדולות מבינות כיום שיש בה כוח קנייה".

הקרקע שעליה הוקם מרכז הקניות השני, "צים סנטר", נרכשה על ידי יזם מקומי - משה דמרי, המתגורר ביישוב מעגלים, הסמוך לנתיבות. דמרי רכש את הקרקע שעליה שכן מפעל ישן לייצור רסק עגבניות, שנסגר ונותר נטוש במשך יותר מעשר שנים. את השטח, שהשתרע על כמעט 30 דונם, הם רכשו בכ-2.5 מיליון דולר. "התדמית של נתיבות כיישוב פריפריאלי מוכה אבטלה אינה נכונה, ועושים לה עוול. שיעור האבטלה בנתיבות נמוך מבתל אביב. זה יישוב פורח, משגשג, שמאופיין במשפחות צעירות שעובדות וצורכות", אומר דמרי.

בשלב הבנייה, הצטרף אליהם איש העסקים רני צים, הבעלים של כמה מיזמים מסחריים ובעבר מהבעלים של רשת כמעט חינם. בבניה הושקעו  כ-80 מיליון שקל. "אחרי שחקרתי את כוח הקנייה באזור הדרום, וראיתי כי גם דוחות צ'מנסקי בן שחר, מראים כי יותר מ-60% מכוח הקנייה באזור נתיבות פונה לערים באר שבע ואשקלון. עקב חוסר במרכזי קניות באזור, בחרנו לנצל את כוח הפוטנציאל של הרשת לצד רשתות מובילות, ולהקים את המרכז הגדול ביותר באזור נתיבות", אומר צים על ההחלטה להקים את מרכז הקניות בנתיבות.

לדבריו, הוא לא חשש ממיקומו של מרכז הקניות בפריפריה, אלא דווקא ההפך. "מדינת תל אביב" נהייתה עמוסה מדי ובזמן שכולם הזניחו את הפריפריה, אנחנו כן מזהים את הפוטנציאל הכלכלי שכבר הוכיח את עצמו בעבר. בכל מקום שיש בו ריכוז אוכלוסיה יש גם ביקוש וצורך למותגים מסוימים ושירותים מסויימים ולכן אנחנו נותנים מענה מושלם לכך". הוא אומר. לדבריו, בהתחלה היה קצת קושי לשכנע את המותגים הגדולים לקחת חלק אבל "עם הזמן כל החברות המובילות ראו את ההצלחה והפוטנציאל והם ממשיכים לרוץ איתנו לאורך כל הדרך. כיום עוד לפני שנחתמת עסקה לרכישת קרקע, אנו מקבלים פניות מרשתות לשיריון סניפים". צים מוסיף כי גם התושבים המקומיים אוהבים את מתחם הקניות: "אנו דואגים גם לבידור ופנאי ומשקיעים המון באירועים חינמיים לטובת התושבים".

רני צים
תומר אפלבאום

כל אלה הפכו את נתיבות למעין עיר מחוז המשמשת כמרכז עסקים ראשי ליישובי הסביבה - שדרות, אופקים ועוד כ–50 ישובים ומושבים מהמועצות האזוריות שדות נגב ומרחבים. היא עתידה ליהפך למרכז השני בגודלו במטרופולין באר שבע. "העיר היא מוקד לפעילות מסחרית־כלכלית למרבית תושבי האזור, ומייצרת ביקושים הולכים וגדלים בתחום הקניות והבילוי", אומר דמרי.

בעבר היתה נתיבות אחד היישובים העניים בישראל. כשהוקמה היא היתה מיועדת לאוכלוסיה דתית, בעוד ששדרות היתה מיועדת לאוכלוסיה חילונית ואופקים לאוכלוסיה מעורבת. כיום מסייעת הפריחה הכלכלית־מסחרית למשוך אוכלוסיה, והיא גדלה בשיעור ממוצע של 5% בשנה - גם על חשבונן של ערי הסביבה. בעיר מתגוררת אוכלוסיה מעורבת של 32 אלף תושבים - יותר מאופקים ושדרות, על אף שבעבר היתה קטנה משתיהן. "כל הזמן יש מחסור בדיור", אומר דמרי.

ההבדל בין נתיבות לשכנותיה שדרות ואופקים ניכר גם במחירי הדירות. בעוד שמחירה של דירת 4 חדרים חדשה בנתיבות הוא כ–820 אלף שקל, בשדרות עולה אותה דירה כ–700 אלף שקל. זהו פער מחירים חדש יחסית, שכן בעבר היו מחירי הדירות בנתיבות דומים מאוד.

ליגאל דמרי, הבעלים של חברת הנדל"ן י.ח דמרי שבונה בנתיבות, יש תחזית אופטימית גם בנוגע לשדרות ולאופקים: "אני מאמין שגם הן יתפתחו, ושמסילת הרכבת שתקשר אותנו לתל אביב ותתחיל לפעול ב-2014 תשפר את מצב האזור כולו".

חדד, הבעלים של מועדון סוגויה, הוא גם בעלים של שתי חנויות תכשיטים, האחת בנתיבות והשנייה בשדרות, והוא מכיר היטב את ההבדל בכלכלת שתי הערים: "בנתיבות אני משלם שכירות של 1,000 דולר בחודש ובשדרות - 600 דולר. בנתיבות יש עשר חנויות תכשיטים, ובשדרות רק שתיים - והמחזור דומה. אני מאמין שנתיבות מושכת אנשים חדשים כי היא נהפכה למוקד עסקי אזורי. הפתיחה של המתחמים המסחריים גורמת לאנשים חדשים לבוא. לחנות שלי, למשל, באים לקוחות מכל האזור. כשאני מוציא את הפירוט של חיובי כרטיסי האשראי, מתברר ש–40% מהם תושבי חוץ".

אך האם מתחמי הקניות האלה יצליחו לשרוד? האם תושבי העיר והסביבה מסוגלים לשמש כוח קנייה מספק? האם אין פה עודף של שטחי מסחר? צביקה שווימר, מנכ"ל דלתא ישראל שגם היא פתחה חנות בנתיבות, מביע חשש מהגידול המסיבי במסחר בעיר. "מה שקורה כיום בנתיבות קצת חסר פרופורציה ביחס לכמות התושבים בה", הוא אומר. "ההיצע גדול מהביקוש. אני חושב שבטווח הארוך המרכזים לא יהיו מלאים, ותהיה תחלופה. גם קניון חדש בבאר שבע ישפיע בטווח הארוך על נתיבות".

עם זאת, שווימר מציין כי דלתא מתכוונת להישאר בעיר, ולפתח את הפעילות בחנויות בפריפריה. הוא מוסיף כי פער הפדיון למ"ר בין חנות בקניון במרכז לבין חנות בנתיבות יכול להגיע אף לפי שלושה לטובת החנות במרכז, אולם עלויות השכירות בנתיבות נמוכות באופן משמעותי, "ולכן גם עם מחזור קטן נתיבות יכולה להיות רווחית".

הסניף הגדול של יוחננוף מצטרף לשוק רווי של סופרמרקטים בנתיבות, שכולל את יש חסד של רשת שופרסל שבשליטת דנקנר ואת יינות ביתן, היפר כהן, מגה בול ועוד. "זה הולך להיות בית הקברות של יוחננוף", מעריך קובי יפרח, מנהל סניף רשת יינות ביתן שפועל בסמוך. "יוחננוף מציע ללקוחות חוויית קנייה, אבל בנתיבות חשוב המחיר. כשהוא פתח את הסניף הלקוחות שלנו ברחו אליו, והיתה לנו ירידה גדולה במכירות, אבל הם מתחילים לחזור לאט לאט, וכבר כמעט הגענו למחזור שלפני הפתיחה של יוחננוף".

יוחננוף לא חושש: "במקומות רבים בארץ, חדש מחליף ישן כדרך הטבע. אנחנו לא יכולים לעמוד במקום. זה אחד מהדברים שאמרו על בנייה באזור המרכז, וזה לא נכון. העם זקוק למחירים נמוכים. אני חושב שהתחרות ברוכה".

גם משה דמרי ממהר לפוגג את החששות: "נכון שנראה שיש בעיר עודף של מסחר, אבל זה עודף זמני, מכיוון שתוכנית המתאר העירונית מציגה תוספת של אלפי יחידות דיור ותוספת של יותר מ–20 אלף תושבים בעשור הקרוב. אין לי ספק שאזורי המסחר יענו לביקושים, ואולי אפילו נצטרך עוד מרכזים כאלה בעתיד הקרוב".

אייל טואג

פותחים דלת לכוחות השוק

ראש העירייה זוהר מגדיר את המצב בנתיבות "ניצני הפריחה". הוא משתמש בביטוי הזה כדי לגלות זהירות, וכדי להזכיר שבעיר עדיין חיה אוכלוסיה ענייה שסובלת מבעיות חברתיות. "אנחנו מדורגים באשכול כלכלי־חברתי נמוך, אשכול 3. אמנם כשאתה מסתובב ברחוב אתה לא מבין למה, אבל אפשר בכל זאת להבין זאת כשזוכרים שיש כאן אוכלוסיה חרדית ועולים חדשים במצב סוציו־אקונומי נמוך יחסית. כמעט בכל דבר שאני עושה בעיר, החלשים בולטים בחוסר שלהם. לפי הנחיה שלי, אי אפשר להוריד תלמיד מהאוטובוס לטיול השנתי ואי אפשר למנוע תעודה מתלמיד שהוריו לא יכולים לשלם את התשלומים לבית הספר".

זוהר, יליד מרוקו שעלה ארצה בגיל 5, החל את דרכו הפוליטית עם שחרורו מצה"ל. "היינו חבורה של צעירים חילונים, רצינו לעשות מעשה, והלכנו לאותם מוסדות מוכרים. ממפלגת העבודה זרקו אותנו, אז הלכנו לליכוד. מצאנו את עצמנו מנקים את הסניף ומכינים קפה, אבל לאט לאט השתלטנו על העיר". איך הוא מסביר את ההצלחה המסחרית? "כשכוחות השוק מגיעים הנה, צריך לפתוח בפניהם את הדלת. אני חבר ועדת בניין ערים הרבה מאוד שנים, ולמדתי שצריך להתאים ולהכין את עצמך לשנים הבאות. לפני יותר מעשור הלכנו על תוכנית מתאר שמקדמת מסחר. איש לא הבין את זה אז, אמרו לי 'מי יבוא לכאן?', אבל רצינו להוציא את התעשייה החוצה. זה מה שקרה. המקומות שהחזיקו מעט מאוד אנשים בשכר נמוך התחלפו במקומות של מסחר שמעסיקים הרבה מאוד אנשים".

לדברי זוהר, "העיר חווה התפתחות מסיבית של בנייה למגורים בשכונות החדשות. בשלוש השנים האחרונות שיווקנו 2,000 דירות, והמחירים עולים כל הזמן". השכונות החדשות של נתיבות, שהולכות ונבנות, כלל לא נראות כאילו הן שייכות לעיירת פיתוח טיפוסית, ויש בהן גם בתים צמודי קרקע מפוארים.

נתיבות היא עיר של קבלנים: י.ח דמרי, בוני התיכון, האחים אוזן ועוד רבים יצאו מכאן. לדברי יגאל דמרי, מחירי הדירות בנתיבות מאמירים ללא הרף. לפני כמה שנים עלתה דירת 4 חדרים כ–650 אלף שקל, ואילו כיום היא נמכרת ב–800–900 אלף שקל. מגרש בשטח חצי דונם נמכר ב–500–600 אלף שקל, בעוד שלפני שלוש־ארבע שנים היה מחירו 200–250 אלף שקל בלבד. דמרי מעריך שהמחירים ימשיכו לעלות. "יש כיום ביקוש גדול, ועל כל מכרז מתחרים רבים", הוא אומר.

דמרי, 56, גם הוא תושב נתיבות, התחיל את דרכו כיזם קצת לפני העלייה הגדולה. "באותה תקופה קיבלנו מהממשלה מענקים על בנייה מהירה, ועל כל יחידה שסיימנו לבנות תוך שבעה חודשים קיבלנו בונוס", הוא נזכר. לדבריו, יותר מ–25% מהדירות בנתיבות נבנו על ידו. "אנחנו בונים מאז 1989, ובכל רגע נתון אנחנו נמצאים בתהליך בנייה של 100 יחידות בנתיבות", הוא אומר. בשנתיים האחרונות הם אף התחילו לבנות לגובה. "עד עכשיו בנינו בניינים בני ארבע־חמש קומות, ובשנתיים האחרונות נבנו בניינים בני שמונה קומות".

ההבדל בין רב אמיתי לבאבא

תעשיית חצרות הרבנים בנתיבות עדיין מעוררת בה שיחות. "אנשי נתיבות לא רואים בעין יפה את תופעת הבאבות", אומר תושב העיר יעקב ביתאן, עורך המקומון "שופר" שמופץ בקרב האוכלוסיה הדתית והחרדית בנתיבות ובסביבתה. "הם באים לעשות כסף קל מצרות של אחרים ומוכרים אשליות לאנשים במצוקה". ביתאן, חובש כיפה בעצמו, מדגיש כי בנתיבות קמו הרבה שחקנים חדשים ש"משחקים אותה באבות". "לא יכול להיות שבעיר כל כך קטנה יש כל כך הרבה באבות. הם יוצרים לעיר סטיגמה לא טובה, ולא מסייעים ליצירת תדמית טובה". הוא אומר כי תושבי נתיבות מבדילים בין באבא לרב אמיתי.

בעבר ישבו בעיר הבאבא סאלי והרב שלום איפרגן, שקבריהם מושכים אליה מדי שנה עשרות אלפי מאמינים. התופעה התעצמה ונהפכה למכרה זהב ללא מעט רבנים נוספים, שחלקם מנהלים ביניהם מאבקי שליטה. הבאבות הקודמים, שבעבר עטו לבוש מסורתי, התחלפו בחדשים, מחוברים יותר לטכנולוגיה, שאף מפעילים אתרי אינטרנט. הם עשירים יותר, ומקושרים יותר לצמרת העסקית והפוליטית במדינה. באתר האינטרנט של הרנטגן, למשל, מופיעים סיפורי פלאות על נכה שקם על רגליו, גידול סרטני בשד שנעלם לפני הניתוח ואפילו חזרה לחיים ממצב של מוות קליני. באתר אפשר לקבל סגולות לפרנסה טובה ולהצלחה, ואפילו לשלוח בקשה לברכה אישית מאיפרגן.

הרנטגן סחף אחריו פוליטיקאים ואנשי עסקים רבים, אבל את הקשר עם דנקנר כולם מנתחים: "נוחי היה מבאי ביתו, נהג לפקוד את ההילולות באופן קבוע, תרם לו מאות אלפי שקלים והתייעץ אתו בכל נושא - לא יודע אם תמיד בהצלחה", אומר ביתאן. "עכשיו היחסים צוננים. כנראה שהעצות לא קלעו, ומצבו של נוחי כיום אומר דרשני".

במהלך השנים רכש הרנטגן יריבים רבים, ביניהם הבאבא ברוך - בנו של הבאבא סאלי, העומד בראשה של חצר מתחרה. "הבאבא ברוך והרנטגן היו מסוכסכים במשך תקופה", מספר ביתאן. "הבאבא ברוך אמר שהרנטגן מקבל את כל התהילה ומחקה אותו, ואפילו קרא לו נביא שקר". ביום הכיפורים האחרון ערכו השניים סולחה.

לא רק עם הבאבא ברוך הסתכסך הרנטגן, אלא גם עם זוהר. בבחירות 2008 החליט הרנטגן להריץ רשימה משלו למועצת העיר, בעקבות סכסוך עם ראש העירייה בנוגע לקרקע שעליה עומדים המוסדות שלו. הוא חבר לאייל מסיקה, יריבו של זוהר, והיה הפתעת הבחירות כאשר הצליח להכניס ארבעה נציגים למועצת העיר, לעומת הרשימה של זוהר שזכתה לשלושה מקומות בלבד. כיום, לדברי ביתאן, יש ניצני אחדות בין השניים. "זוהר רוצה לקרב אליו את הרנטגן כדי שיתמוך בו בבחירות הבאות, אך היחסים ביניהם קורקטיים". באחרונה, מספר ביתאן, אישר זוהר לקרוא לרחוב שבו מצויה חצרו של הרנטגן קריית שלום, על שם אביו. "ערכתי סולחה אתו ועם אנשיו, אני לא רב אתו ולא שום דבר. אני לא נחשב לאוהבו ולא לשונאו", אומר זוהר.

לדברי זוהר, "כניסתם של לעיר בעקבות הבאבות עוזרת מבחינה כלכלית רק בשוליים. זה מוסיף לעיר, אבל גם עלות הטיפול בהם לא קטנה, כי אנחנו מוציאים כסף על אחזקת המקומות ועל סדר וניקיון. אם אתם שואלים אותי אם זה עוזר להתפתחות של העיר, התשובה שלילית. כל האנשים שנכנסים לפה מגיעים ועוזבים כבר באותו יום, ולא משאירים כסף בעיר".

בבחירות הקרובות, שייערכו באוקטובר, יתמודד זוהר על ראשות העירייה מול שני מתמודדים. הוא זוכר היטב את הבחירות הקודמות, אז הקרב היה צמוד והוא כמעט והפסיד. "קיבלתי רק 52% מהקולות בגלל המעורבות של דנקנר והסיוע שלו לרנטגן. הכסף דיבר, ולא היה פשוט להתמודד עם זה", הוא אומר. "המצב של זוהר הרבה יותר טוב שבפעם שעברה", אומר מנכ"ל העירייה משה מימון. "הכסף הגיע מתרומות, ושמעתי שהיו שם ארגזים של כסף. הרנטגן נכשל כי הוא הבטיח לבנות 400 יחידות דיור, שיושכרו ב–300 שקל לחודש, ולא עמד בזה. הוא הבטיח מוקד רפואי ללא תשלום - ואין".

לזוהר, שנחשב מחובר לצמרת הפוליטית בליכוד, קשה להסתיר את האכזבה מהנהגתו הנוכחית של ראש הממשלה בענייני פנים. הוא פיתח שיטה משלו להיאבק בפקידי הממשלה: "אני עובד עם משרדי הממשלה, ואם אני לא מקבל מהם משהו, אני פונה לבית משפט. ככה אני מנהל את העסקים. בשנים האחרונות הגישה העירייה עשרות עתירות לבית המשפט. אין לי דרך אחרת. הפקידות היא איומה. כרגע, לדוגמה, אני מנהל שש־שבע תביעות".

לדברי זוהר, התקציב החדש וקיצוץ הקצבאות פגעו קשות באוכלוסיה החרדית. "ראש הממשלה, שאני אוהב מאוד, ושר האוצר פגעו בעיקר בילדים. אם מונעים מהם את המעט שיש להם, אנחנו נשלם על זה. עם ישראל ישלם על זה. אלה לא רק חרדים, אלא גם משפחות עניות וחלשות כלכלית ממגזרים אחרים. מדברים רק על הקצבאות, אבל בין לבין מתקבלות הרבה החלטות שפוגעות באוכלוסיה הזו. מחיר הדלק עלה, מחיר המזון עלה, מחיר החשמל עלה, והכל צריך לצאת מאותה קופה. אנחנו לא מקבלים הכנסות מארנונה מהאוכלוסיה הזו, מפני שהם לא יכולים לשלם".

אחד הניסיונות של המדינה לסייע לנתיבות היה בהקמתו של אזור התעשייה נעם ב–1995 תחת הסיסמה "שמים את הפריפריה במרכז". נעם אמור לספק כ–3,000 מקומות תעסוקה לתושבי הדרום, אך מאז שהוקם הוא לא סיפק את הסחורה. רק לפני שנה הוקם בפארק המפעל הראשון - מחלבת טרה. "אזור התעשייה הזה משרת כל מיני יזמים שנכנסו ועלו על הקרקע ומקבלים הטבות יפות מאוד, אבל רק שתיים מתוך הבקשות שקיבלתי הן ממש תעשייה חדשה", אומר זוהר. "השאר סתם מחליפים גרביים, מעבירים את המפעלים לאזור שלנו בגלל ההטבות שהם מקבלים. אנחנו מדינה קטנה, מפעל שעובד באשדוד או עובד בנתיבות הוא אותו מפעל, למה להעביר? גם ככה העובדים באים מאשדוד לעבוד כאן".

זו לא הביקורת היחידה שלו: "טרה מעסיקה כאן 480 עובדים, אבל רק 40 מתוכם מגיעים מנתיבות, ואילו השאר הם מאשדוד ומבאר שבע. עשינו טעות כשאיפשרנו להם לקבל השתתפות בהסעה של עובדים - 5,000 שקל על כל עובד שמקבל הסעה. לכן הוא מביא את המזכירה מירושלים ואת מנהלת כוח האדם מיבנה. משתלם לו".

גם למשה דמרי יש לא מעט ביקורת על התנהלות ממשלות ישראל לדורותיהן בכל הנוגע לעיירות הפיתוח. "יישובי הנגב בכלל ונתיבות בפרט סבלו בעשורים האחרונים מחוסר השקעה ממשלתית ממשית בפיתוח תשתיות חברתיות וכלכליות", הוא אומר. דמרי מתייחס לעלייה הגדולה ממדינות בריה"מ לשעבר ומאתיופיה בשנות ה–90. לדבריו, הממשלה רצתה ליישב את העולים החדשים במהירות, ושלחה אותם לעיירות הפיתוח ללא תכנון וללא חשיבה מוקדמת. "במקום ליישב את העולים במקומות חזקים כדי שייטמעו כמיעוט באוכלוסיה חזקה, העדיפה הממשלה את הפתרון הקל - ליישב את האוכלוסיות האלה בעיירות הפיתוח שממילא היו חלשות וללא תשתיות חברתיות, כלכליות ותעסוקתיות. זה למעשה הביא לקריסה של הרשויות האלה. כך קרה לאופקים ובמידה מסוימת גם לשדרות".

דמרי לא התחיל את הקריירה שלו כיזם: בתחילת שנות ה–90 הוא שימש כמנהל פרויקט שיקום שכונות מטעם הסוכנות היהודית ביישובי הנגב, ובהמשך מונה למנכ"ל שירות התעסוקה. "שני התפקידים האלה העניקו לי נקודות מבט שונות על ההתפתחות הכלכלית והחברתית בנתיבות בפרט ובעיירות הפיתוח בכלל. במשך השנים התמודדו עיירות הפיתוח עם בעיות סוציו־אקונומיות קשות, כמו חוסר תעסוקה, היעדר נגישות למקומות עבודה ומצב חינוכי וחברתי ירוד", הוא אומר.

אייל טואג

לדברי זוהר, פיתוח חיי התרבות בעיר, אפילו ללא סיוע ממשלתי, משפר את יכולתה למשוך אליה אוכלוסיה חזקה. "אם מישהו יודע שיש כאן מערכת חינוך מושקעת ושיש לו מה לעשות פה בערב, הוא גם יחשוב לעבור לגור כאן". מימון מצטרף: "יש פה היכל תרבות שמצוי בבנייה, חדר כושר, מרכז עולם הילד, מרכז מדעים וקונסרבטוריון, שכולם מתקיימים בניהול מקומי ומכספי העירייה. אנו לא כמו קריית ארבע, שקיבלה כסף מהמדינה".

"הקונסרבטוריון עלה לנו הרבה כסף, והאופזיציה תקפה אותי בטענה שהמבנה נבנה עבור העולים. האמת היא שהם צדקו, אבל רק בהתחלה. בשנה־שנתיים הראשונות 90% מכלל התלמידים היו יוצאי בריה"מ לשעבר, והיום הם רק 10%. הם משכו את שאר האוכלוסיה ללמוד לנגן. הקליטה של העולם מבריה"מ לשעבר היטיבה אתנו מאוד".

"אחד מהסממנים של הפריחה הכלכלית שלנו היא צריכת תרבות הולכת וגדלה", אומר חן דהן, מנהל רשת המרכזים הקהילתיים בעיר. "נתיבות מיתגה את עצמה כעיר מחוז שנותנת שירותי מסחר לכל יישובי האזור, ואותם תושבים מגיעים לעיר גם כדי לצרוך שירותים של תרבות ופנאי, כולל הצגות של הבימה והקאמרי".

שיעור האקדמאים בעיר עדיין נמוך. בעירייה מבינים את החשיבות של רכישת השכלה גבוהה, ומעודדים את הצעירים להירשם ללימודים. על שלטי החוצות בעיר מוצגות תמונות מתחלפות של אקדמאים בוגרי העיר ומתחתן הכיתוב "נתיבות - סטטוס להצלחה". "בשנים הקרובות תתמקד ההתמודדות שלנו במציאת תעסוקה לאקדמיים תושבי העיר", אומר זוהר. "אנחנו בונים על ההתפתחות של אזור התעשייה נעם. בכל מפעל שמשתלב בו, 10%–15% מהמועסקים הם אקדמאים".

נעמה אלענקרי, רכזת ההשכלה הגבוהה במרכז הקהילתי, מספרת כי המרכז מציע קורסי פסיכומטרי מסובסדים, בעלות של 2,200 שקל. "אנחנו דואגים שהקורסים יתקיימו בכיתות קטנות יחסית, ואף מספקים שיעורי עזר ללא תשלום", היא אומרת. המרכז משתף פעולה עם בית הספר ברליץ ללימוד אנגלית, ומציע תושבי העיר קורס אנגלית מסובסד בעלות של 1,000 שקל בלבד. יש בו גם סדנאות ייעוץ והכוונה ללימודים גבוהים, המיועדות לצעירים ולחיילים משוחררים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ–2011, רק 46.3% מתלמידי העיר היו זכאים לבגרות. "הנתונים האלה כוללים את החרדים, שכלל לא לא ניגשים לבחינות הבגרות", מדגישה אלענקרי. "אין להם בכלל 12 שנות לימוד. בעיר יש 11 מוסדות של חרדים. אני מעריכה ששיעור הזכאים האמיתי הוא 70%–80%".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#