הקריירה של אבי בניהו: "לערבב זו התכונה המרכזית שלו" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חיל הקשר

הקריירה של אבי בניהו: "לערבב זו התכונה המרכזית שלו"

דובר צה"ל לשעבר, הוא אשף ביצירת קשרים אבל הוא לא מסתפק בזה, ודואג שלפחות חלק מהדור הבא של העיתונאים יעבור דרכו ■ בניהו: "אני איש מקצוע בתחום האסטרטגיה, הדוברות והתקשורת. לתפישתכם, הכל ‏(חוץ מכם כמובן‏) הוא מניפולציה ו'ערבובים'"

80תגובות

ב נובמבר האחרון החל אבי בניהו, מפקד גל"צ ודובר צה"ל לשעבר ובעל משרד לייעוץ אסטרטגי בהווה, לכהן כמנהל התוכנית ללימודי עיתונאות, דוברות וניו־מדיה במכון מגיד מייסודה של האוניברסיטה העברית. התוכנית מתנהלת בשיתוף פעולה עם זכיינית הטלוויזיה רשת ועם רשת המקומונים של "ידיעות אחרונות", והלימודים בה מתקיימים בשיתוף עם החוג לתקשורת באוניברסיטה העברית, האחראי על התכנים התיאורטיים. מטרת התוכנית, כפי שהסביר נציג מכון מגיד שאליו התקשרנו כדי להתעניין בפרטים, היא לסייע לבוגרי התוכנית להשתלב באמצעי התקשורת - והמשימה הזאת היא באחריותו של אבי בניהו.

"בסיום התוכנית מפנים ל'משרד ההשמה' של אבי בניהו והוא מנסה למצוא תעסוקה לבוגרים. בגדול, זו המטרה של התוכנית", הסביר הנציג, שככל הנראה התכוון למשרד הייעוץ התקשורתי של בניהו. "כל סטודנט נדרש לעבור סטאז' בהדרכתו של בניהו, כדי שיוכל להתנסות בעריכה ובהפקה של מוצר עיתונאי. תוך כדי, בניהו ינסה למצוא להם עבודה. הבוגרים מקבלים תעודה שמראה על זיקה לאוניברסיטה העברית". בניהו, שבמהלך הקריירה שלו בצבא היה ממונה על כ–300 איש שעובדים כיום בכלי תקשורת שונים, גם במשרות בכירות, לא מסתפק רק ברשת הקשרים שלו בקרב דור העיתונאים הנוכחי - אלא מקפיד לטפח אותה גם בדור הבא.

כתבות נוספות ב-TheMarker

פרשנות // רקפת צדקה: אדוארדו אלשטיין הוא סוג של הודיני

בדרך למטה // שבע השנים הרעות 
של דיוויד פדרמן

"שיתוף הפעולה של המחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית היא בכך שהתלמידים מקבלים רקע תיאורטי, באמצעות קורסים של המחלקה", מסבירה ראש החוג, פרופ' אסתר שלי־נוימן, את שיתוף הפעולה. "ההסכם שלנו הוא עם מכון מגיד, לא עם בניהו. המחויבות שלנו היא לרקע התיאורטי שנלמד".

ממכון מגיד נמסר בתגובה: "בניהו שותף מלא בתוכנית, ועוסק בעיקר בהנחלת ניסיונו לתלמידי התוכנית ובבניית מתווה ההכשרה. המכון וסגל המרצים מסייעים דרך קבע לתלמידים במציאת עבודה, ואנו גאים ושמחים בעובדה שבוגרי התוכנית זוכים לסיוע צמוד בהשמה ומשתלבים בגופי התקשורת השונים".

בניהו הוא אחד האנשים המרתקים בנוף התקשורת הישראלית. יש הרואים בו אדם כוחני, אובססיבי ואגרסיבי, אבל גם הם לא יחלקו על כך שהוא אשף תקשורת שיודע לעשות את העבודה מצוין - להחדיר סיפור, למסגר אותו בכותרת הולמת, לגרום לעיתונאים לרדת מסיפור ולשנות סדר יום באמצעות ספינים מתוחכמים. "הוא הרמב"ם של עולם הדוברות", אומר עופר לפלר, דובר רשות שדות התעופה, שעבד עם בניהו בדובר צה"ל. "את מה שכולנו עוד נלמד, הוא כבר שכח".

בניהו ידע במשך השנים לטפח את תדמית הקיבוצניק הצנוע - האיש שגדל ביד אליהו, עבר בנעוריו לקיבוץ להבות חביבה וממשיך להיות חבר קיבוץ עד היום; אחד שהולך עם סנדלים תנ"כיים, וכסף לכאורה לא כל כך מעניין אותו. אלא שבניהו גר בקיבוץ מופרט והיום עושה לביתו בקיבוץ. אחת התכונות המאפיינות אותו היא יכולתו המעולה לטוות קשרים ולטפח חברויות עם אנשי מפתח בענפים שונים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה והצבא. לפי הערכות שפורסמו, הוא מרוויח 20–50 אלף שקל בחודש רק עבור ייעוץ ללקוח החדש שלו - נוחי דנקנר. המשרדים שלו שוכנים במגדלי עזריאלי, ממתחמי המשרדים היקרים ביותר לשכירות בתל אביב ‏(בשכירות משנה מאי.די.בי‏).

מוטי מילרוד

הוא אמנם גר בלהבות חביבה, אך לפני כעשור רכש בית בשכונת אנשי הקבע בראש העין. בכירים לשעבר בצבא מספרים שבניהו נסע יותר פעמים לחו"ל בליווי הרמטכ"ל, יחסית לקודמיו בתפקיד ולזה שבא אחריו. נסיעות אלה אושרו כדין, אך הן עוררו ביקורת בקרב גורמים בצבא. "לדעתי אין שום סיבה שדובר צה"ל ייסע לנסיעה שלא נועדה להתפרסם", אומר בכיר בצבא.

עקרון הרצף

את תפקידו כדובר צה"ל סיים בניהו באפריל 2011, אחרי ארבע שנים. הוא לא עזב מיד את הצבא אלא נשאר בשירות פעיל עוד כמה חודשים, כפרויקטור בתחום התודעה והתקשורת. רק בנובמבר 2012 הוא שוחרר באופן רשמי, אחרי ניצול ימי חופשה שצבר וחופשת פרישה. כך יוצא שהפרויקט גרם להגדלת הפנסיה הצבאית של בניהו.

עצם זכאותו לפנסיה היא סיפור מעניין בפני עצמו. בניהו הצליח לשמר רצף של 20 שנות שירות בצבא, החל ב–1992, אז גויס לצבא מתפקידו ככתב צבאי ב"על המשמר" ‏(לפני כן היה בניהו עיתונאי ב"מעריב"‏). בתחילת נובמבר 1995 עבר לעבוד כמתאם התקשורת בלשכת שר הביטחון דאז, יצחק רבין. במעבר נקבע שבניהו ימשיך להיחשב כאיש צבא קבע, על אף שהוא "הושאל" למשרד הביטחון, ולכן ימשיך לשמור על כל זכויות הפנסיה שלו מהצבא. ארבעה ימים לאחר מכן נרצח רבין. בניהו נשאר בתקן גם תחת שרי הביטחון הבאים - שמעון פרס, שעזב את תפקידו במאי 1996, ויצחק מרדכי, שהיה בתפקיד עד תחילת 1999. הוא עזב יחד עם מרדכי, ועבר לעבוד במשרדו של יועץ התקשורת אייל ארד בקמפיין הבחירות של מפלגת המרכז של מרדכי, שזכתה בשישה מנדטים בבחירות 1999. בתקופה זו היה בחופשה ללא תשלום מהצבא.

לאחר הבחירות חזר בניהו לשירות הצבא, הפעם לתפקיד פרויקטור בגלי צה"ל ופרשן בתחנה. ב–2001 מונה לתפקיד מפקד גלי צה"ל. רוב המפקדים של גלי צה"ל ב–20 השנים האחרונות שירתו כאזרחים עובדי צה"ל, אבל בניהו נשאר במדים - תחילה כאל"ם ולאחר מכן כתא"ל.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, בניהו היה זכאי לזכויות הפרישה גם ביום סיום תפקידו כדובר צה"ל. לאור ניסיונו עתיר השנים מונה בניהו לבצע עבודת מטה בתחום התקשורת והצבא, שתהווה נדבך נוסף להמשך עבודת דובר צה"ל. לאחר סיום העבודה פרש בתנאים המקובלים, וקיבל את זכויותיו בהתאם לשנות שירותו".

בימים אלה מתבצעת בדיקה על ידי הרשויות בנוגע לטענות שהגיעו לידי מבקר המדינה כנגד בניהו, במהלך עבודתו על דו"ח הרפז. הטענות קשורות ליחסיו של בניהו עם חברו הטוב איש העסקים עזרא לאטי, בעל מפעל מעדני הטלה והעגל שבקריית מלאכי. לפי המידע שנבדק, כאשר היה בניהו מפקד גלי צה"ל ולאחר מכן דובר צה"ל, הוא נהג להגיע למפעל של לאטי, שם היה מקבל בשר בחינם מחברו. כמו כן, לפחות פעמיים במהלך תפקידים אלה בניהו גם נסע לחו"ל על חשבונו של לאטי. במקביל, באמצעות קשריו בצבא, ניסה בניהו לקדם את ענייניו של לאטי במערכת הביטחון.

הבדיקה החלה לאחר שהאחראי על מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה, אלוף במיל' יעקב אור, העביר את העניין לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה. אור, האיש שכתב את דו"ח הרפז, קיבל את המידע במסגרת כתיבת הדו"ח. מי שהעביר אליו את המידע היה דני בורוביץ', לשעבר דובר מפלגת העבודה. בורוביץ' יצר קשר עם ברק סרי, שהיה באותו זמן יועץ התקשורת של שר הביטחון אהוד ברק, וסיפר לו על העניין.

בשבוע שעבר, במהלך דיון של הוועדה לביקורת המדינה בכנסת בדו"ח הרפז, עלתה גם סוגיה זו. במהלך הישיבה ניתנה סקירה על ידי אור, ולאחריה דיבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי. בסוף דבריו העיר אור לנזרי: "‏(סעיף‏) 14ג' שהעברנו בשעתו בעקבות דבריו של בורוביץ' אלינו נגעו בפעילויות אחרות שהזכרת כאן... בתחום של אדם כזה או אחר, קצין בכיר, ועוד אנשים אחרים שלא קשורים למערכת הביטחון... אינני יודע מה קורה עם זה, בזה ביקשנו לבדוק חשש לפלילים". לפי סעיף 14ג' לחוק מבקר המדינה, אם בעת עבודה על דו"ח ביקורת נתקל המבקר בעניינים הראויים לבדיקה פלילית, הוא רשאי להעביר אותם ליועץ המשפטי לממשלה. נזרי השיב לאור שהוא יודע במה מדובר והוא יעדכן.

אמיל סלמן

לטענת בניהו, "עזרא לאטי הוא חבר אישי קרוב שלי מזה שנים וידיד משפחתי. עובדה זו ידועה לרבים בתקשורת, במערכת הביטחון ובכלל. גדלנו באותה שכונה, יד אליהו, ואין לי אתו כל קשר עסקי. מזה זמן ידוע לי שגורמים שונים המנסים להכפיש אותי מפיצים ידיעות כוזבות בעניין קשריי עם לאטי. בדו"ח מבקר המדינה העיר המבקר לבכירים בלשכת שר הביטחון על כך שפעלו בחשאי כדי לנסות לאסוף חומר מכפיש כנגדי בהיותי קצין בכיר בצה"ל - טענות שקשורות לקשריי עם לאטי. בכיר לשעבר במשרד הביטחון אף הועמד באחרונה לדין משמעתי בשל כך. חשוב לי להדגיש כי דובר צה"ל לא עוסק ברכש בצה"ל: הרכש נמצא באחריות משרד הביטחון ומתנהל באמצעות מכרזים כדין".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "לא נוכל להתייחס לפנייה. אין בכך לאשר או להכחיש דבר". מהמשטרה נמסר: "איננו מתייחסים לפניות מסוג זה".

מעזרא לאטי לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.

דובר צה"ל מודיע, דרך הוצאה פרטית

בינואר 2011 יצא לאור ספר אלבום מהודר בשם "דובר צה"ל מודיע". הספר, הכולל יותר 
מ–200 עמודים, מאגד בתוכו הודעות היסטוריות של דובר צה"ל לצד תמונות מאותם האירועים, ונמכר בחנויות תמורת 168 שקל. חודש לאחר ההוצאה לאור קיבל בניהו כתבת שער במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ובראיון נרחב ומפרגן דיבר על גרסתו לפרשת הרפז ועל הספר החדש. עילת קיום הראיון היתה הוצאת הספר, בדומה לראיונות יח"צניים אחרים המלווים הוצאה לאור של ספר או יציאת סרט לאקרנים. בניהו נשא דברים בערב השקה רשמי לספר, שבו הופיעו סמלי צה"ל ויחידת דובר צה"ל לצד הלוגו של הוצאת ידיעות ספרים. הערב כלל גם הופעה של להקה צבאית.

כפי שעלה בביקורת שערך מבקר מערכת הביטחון, חגי ארז־טננבאום, הספר הוא פרי שיתוף פעולה בין דובר צה"ל לבין הוצאת ידיעות ספרים. הספר יצא לאור בהוצאה הפרטית, אף שלמערכת הביטחון יש הוצאות ספרים משלה - הוצאת מערכות - ומבלי שנערך הליך של מכרז הפתוח להוצאות ספרים אחרות.

חיילי דובר צה"ל עמלו לא מעט שעות בארכיון כדי לאתר את אותן הודעות ותמונות היסטוריות. כפי שבניהו עצמו כתב בעמודי ההקדמה, שהופיעו על רקע סמל יחידת דובר צה"ל: "אספנו את ההודעות מתוך תיקים מצהיבים וארגזים מרופטים, מתוך יומני קרב מרופטים ומתוך תיקי מלחמות ומבצעים".

הדו"ח, שמתח ביקורת על יחידת דובר צה"ל בראשות בניהו, הופץ בספטמבר 2012, ופרטיו מתפרסמים כאן לראשונה. לפי הביקורת, דובר צה"ל השקיע בפרויקט שמונה וחצי חודשי עבודה באיסוף ואיתור חומרים, וארכיון צה"ל השקיע בספר 100 שעות עבודה. כמו כן הוציא הצבא בעבודה על הספר 10,000 שקל, ולא גבה תשלום מהוצאת ידיעות ספרים עבור התמונות. עם זאת, מבחינת דובר צה"ל, יש בספר תועלת - בהיותו אפיק נוסף שבו אפשר להציג לציבור את צה"ל וערכיו בצורה אמינה.

לפי הביקורת, היתה בפרויקט השקעה מרובה של משאבי כוח אדם ומשאבים כלכליים מצד דובר צה"ל, מבלי שהדבר תואם עם משרד הביטחון וללא היתר של גורם מוסמך. כמו כן, התנהלות דובר צה"ל העידה על חוסר הבחנה בין סיוע לגורם חיצוני לבין שיתוף פעולה מסחרי, המחייב התקשרות כדין ובמכרז.

גרסת בניהו ועורכי דינו, בהתכתבויות עם המבקר, היתה שונה בתכלית: ראשית כל, בניהו טען שהביקורת נועדה לנגח אותו אישית. "קשה להשתחרר מהרושם שהמניעים לביקורת אינם ענייניים", כתבו עורכי דינו למבקר. לגופם של דברים, טענו עורכי הדין שלא היה מדובר בשיתוף פעולה אלא בסיוע של דובר צה"ל להוצאות ידיעות, שהיא זו שיזמה את הרעיון להוציא את הספר. עורכי הדין טענו שבניהו פעל בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל מהפרקליטות הצבאית, בנוגע לכללי סיוע לגוף חיצוני, והוסיפו שעבודת החיילים לאיתור התמונות נעשתה כדי להעלות אותן בהמשך לארכיון של דובר צה"ל באינטרנט.

עופר וקנין

ואולם, בהמשך המכתב הם הודו שלמעשה הפרויקט זירז את הקמת הארכיון. "פניית ידיעות ספרים אמנם שימשה כזרז להקמת הארכיון, אך השקעות השעות נדרשו ממילא והיו מבוצעות, לפחות ברובן, בין אם ידיעות ספרים היתה פונה לחטיבה ובאין אם לאו", כתבו עורכי הדין.

יחידת דובר צה"ל סירבה להגיב והיפנתה אותנו לתגובת משרד הביטחון, שמסר: "ככלל, משרד הביטחון אינו נוהג להתייחס לדו"חות ביקורת פנימיים מסווגים".

מידיעות ספרים נמסר בתגובה: "הוצאת ידיעות אחרונות, כחלק מחזונה לתרומה לחברה הישראלית, הגתה את הרעיון, השקיעה בו ופנתה לדובר צה"ל לקבלת עזרה".

בניהו יודע להשתמש בבמה התקשורתית הניתנת לו ביד רחבה כדי להאדיר את עצמו. במהלך 2012, ובמיוחד לקראת סוף אותה השנה, שבה השתחרר באופן רשמי מצה"ל, הוא נתן ראיונות רבים לתקשורת, שבחלקם גם קידם את המשרד החדש שפתח - שבו תלויות תמונות של בניהו עם שועי עולם ובכירים ישראלים. כשנכנס לחופשת הפרישה שלו, בסוף 2011, קיבל מיד פינה בתוכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10 - אף שאין לו ניסיון או הכשרה פורמליים בכלכלה (לבניהו תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה). כיום ממשיך בניהו לעבוד בתוכנית, אף שהוא מייצג לא מעט אינטרסים כלכליים: מלבד אי.די.בי נמנים עם לקוחותיו גם חברת שמן, החברה המרכזית למשקאות קלים ‏(קוקה קולה‏) וחברות אחרות. בניהו, אגב, הוא חבר טוב של רוני קוברובסקי, מנכ"ל קוקה קולה.

רבים מאנשי הממסד הצבאי שבניהו הכיר בשנות שירותו השתלבו בעמדות בכירות בעולם העסקים, ובניהו מכיר אותם היטב. עמם נמנים מנכ"ל אל על אליעזר שקדי, מנכ"ל תדיראן אבי זמיר ומנכ"ל נשר משה קפלינסקי. לבניהו יש קשרים עמוקים גם בשדה הפוליטי: הוא מיודד עם אריה דרעי, משה גפני, בנימין בן אליעזר ונחמן שי. הוא מכיר היטב גם את יו"ר ההסתדרות עופר עיני, וכחבר קיבוץ יש לו קשרים טובים עם איציק באדר, האיש החזק בתנועה הקיבוצית שמייצג 23% מבעלי המניות בתנובה. בניהו מקושר היטב גם בענף התקשורת. בין חבריו הבולטים בתחום זה: העיתונאי בן כספית ומו"ל "סופשבוע" אלי עזור, שהוא אחד מלקוחותיו. לבניהו יש טור קבוע בעיתון זה.

תכונה חשובה נוספת של בניהו היא מילת סלנג שאין לה פירוש מילוני מדויק - "מערבב". יועץ תקשורת שמכיר אותו היטב מנסה להסביר: "לערבב זו התכונה המרכזית שלו. הוא מרבה להתעסק ברכילויות, באיסוף חומרים, במי אמר מה או עשה מה ליריבו. בגלל זה העיתונאים מאוד אוהבים אותו - הוא מספק להם לא מעט חומרים".

זאב שרוני, דובר התאחדות התעשיינים ששירת עם בניהו בדובר צה"ל, הוא חבר קרוב שלו עוד מימיהם המשותפים בלהבות חביבה. "הוא גאון בתחומו, מבין איך וקטורים עובדים, עם מי צריך לעבוד ואיך לפתוח פקקים", אומר שרוני. לדבריו, לבניהו יש דרייב מיוחד להצליח. "לילד שהגיע מיד אליהו ללהבות חביבה נורא חשוב לקבל את אהבת הציבור", הוא אומר. "הוא מת מזה שמחזיקים ממנו, ומאוד חשוב לו להראות שהוא מכיר שועי עולם. זה יותר חזק אצלו מכל הדברים האחרים, דרגות צבאיות או כסף. אני מכבד את זה".

צלו של הרפז

את הקריירה בשוק הפרטי התחיל בניהו בצלה של פרשת הרפז. הוא אמנם לא ידע על מסמך גלנט לפני פרסומו, אך לפי דו"ח המבקר בפרשת הרפז היה לו חלק בהתנהלות הרעילה והמסוכסכת בין לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון ברק. תזכורת קצרה: מסמך גלנט, שפורסם באוגוסט 2010 בערוץ 2, ובו קווי פעולה לקידום מועמדותו של האלוף גלנט, חביבו של ברק, לתפקיד הרמטכ"ל, התברר כמזויף. בפרסום הראשוני נטען כי יועץ התקשורת ליאור חורב, יחד עם עמיתו אייל ארד, הם אלה שיצרו את המסמך. בחקירת המשטרה, שנפתחה לאחר הפרסום, התברר שהמסמך זויף. מאוחר יותר התברר שהדבר נעשה על ידי מקורבו של הרמטכ"ל, בועז הרפז, והודלף לתקשורת כחלק מהמאמצים לפגוע בגלנט, ומכאן גם בברק. מבקר המדינה פתח בבדיקה שכללה הן את פרשת המסמך והן את מערכת היחסים העכורה בין לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון.

חורב היה אחד מהרבים שהעידו בפני מבקר המדינה בפרשת הרפז. "בניהו הוא המניפולטור התקשורתי הגדול בישראל", העיד חורב בפני אנשי המבקר. "איש מקצוע יוצא דופן, מקושר בצורה אינסופית. הוא יועץ פוליטי, לא תקשורתי". חורב מקורב ליוני קורן, ראש לשכתו לשעבר של שר הביטחון ברק ואחד מיריביו הגדולים של בניהו ‏(גילוי נאות: בניהו מנהל תביעה נגד עיתון "הארץ" בנוגע למודעה שפירסם משרד הפרסום מקאן אריקסון בעיתון, ובה ביקורת על בניהו בהקשר לפרשת הרפז‏).

דניאל בר און

במהלך הזמן התברר שאשכנזי ועוזרו דאז, ארז וינר, ידעו על קיומו של המסמך. כנגד השניים מתנהלת כיום חקירת מצ"ח בעניין חלקם בפרשה. בין בניהו לבין שני נאמניו של ברק - ראש המטה קורן ויועץ התקשורת סרי - זרמו נהרות של דם רע, כפי שעולה מדו"ח המבקר שפורסם בינואר האחרון. הדו"ח הטיל את מרב הביקורת על אשכנזי וסביבתו. לפי הדו"ח, בסביבת אשכנזי התנהל הליך איסוף של מידע מכפיש על שר הביטחון ברק וסביבתו, "בידיעה ולו חלקית" של הרמטכ"ל לשעבר. עם זאת, הדו"ח מתח ביקורת גם על ברק ואנשיו.

מהחומרים שהגיעו לידי המבקר עולה שבניהו נקט עמדה לטובת אשכנזי. כך לדוגמה עלה בשיחה של הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, עם יעקב אור, האיש שכתב את הדו"ח. אור אמר בשיחה: "האם יכולים לצטט שבניהו דיבר אתך והשמיץ ודיבר סרה נגד שר הביטחון?" פישמן ענה: "כן, ודאי". עם זאת, המבקר לא התייחס לעדות זו בדו"ח הביקורת הסופי.

החומרים שהגיעו לידי המבקר כללו גם שיחות שהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל. באחת השיחות בין בניהו לאשכנזי אומר בניהו: "אהוד ברק מינה את חיים מנדל ‏(ראש לשכתו לשעבר, ש"ש‏) לנספח ברומא... זה גניבה. מינה את המזכירה שלו, אילנה, להיות קצינת ניהול בוושינגטון, הוא מינה את יוני קורן להיות קצין המינהלה בוושינגטון, גם זאת גניבה. כל מי שעבד אתו, מינה אותו". בהמשך השיחה, כאשר אשכנזי שואל שאלות ספציפיות, בניהו יודע לפרט עבורו את הנסיבות של המינויים.

במבט לאחור נראה שבניהו היה מעדיף, כמו יתר המעורבים, שפרשת הרפז תיעלם מהעולם. "בניהו כנראה מתוסכל מכך שלא ידע מראש על המסמך", אומר זאב שרוני. "אבל אני לא חושב שיש לו רגשות אשם בנוגע לפרשה. עם זאת, אני מניח שיש הפקת לקחים. היתה אווירה מסוימת, ותחת האווירה הזו אין גיבורים".

הבחור החדש של נוחי

בניהו פתח את המשרד בעזריאלי במאי 2012, כשהיה בחופשת פרישה ‏(דבר שמותר לפי הכללים‏). אחת הלקוחות הראשונות שלו היתה חברת חיפושי הנפט והגז שמן. בעלי השליטה דאז היו חיים ליבוביץ', ג'קי בן זקן ואברם נניקשווילי. אל הלקוח הגיע בניהו בזכות היכרות רבת שנים דווקא עם ליבוביץ', המיליארדר החרדי. הוא הכיר אותו בשנות ה–90, כאשר היה יועץ התקשורת של שר הביטחון מרדכי.

"ליבוביץ' הסתובב בלשכת נתניהו עוד ב–1996. בתקופה ההיא הוא היה מסתובב בכל הלשכות", אומר איש עסקים חרדי. בניהו מונה להיות יועץ של חברת שמן, ולאחריו מונה הבוס שלו לשעבר, גבי אשכנזי, לתפקיד יו"ר החברה. מדוע ליבוביץ', שבינתיים עזב את השותפות, רצה את אשכנזי בתפקיד? על כך אולי מלמדת טיוטת תשקיף שפירסמה החברה בראשית נובמבר 2011, וממנה עולה שאשכנזי יעסוק ב"ייעוץ בתחומים אסטרטגיים, תכנון אסטרטגי של פעילות החברה, זיהוי הזדמנויות עסקיות בתחום חיפושי הנפט והגז, וייצוג החברה מול רשויות ממשלתיות ומול משקיעיה". אחת הרשויות הממשלתיות החשובות שהחברה עבדה מולן היא מערכת הביטחון, שממנה בניהו זה אך יצא.

מערכת הביטחון סירבה לאשר את קידוח "ים 3", בשל הסמיכות לשטחי אש שבהם מתבצעים ניסויים בירי טילים. במסגרת טיוטת התשקיף כתבה החברה ש"משרד הביטחון הערים בעבר קשיים על ביצוע הקידוח". כעבור כמה חודשים אשכנזי הצליח לרכך את הקשיים: לאחר משא ומתן שהחברה ניהלה עם מערכת הביטחון היא קיבלה את האישור המיוחד לביצוע הקידוח, המתבצע בימים אלה.

מחברת שמן נמסר בתגובה: "משרדו של בניהו מעניק לנו שירותי ייעוץ, אסטרטגיה ותקשורת מזה כשנה וחצי. להעסקתו של אשכנזי אין כל קשר לקבלת אישור ממשרד הביטחון לפרויקט. יודגש כי בניהו מונה לתפקיד בשל נסיונו וכישוריו בתחום מתן השירות, ולא בזכות היכרותו עם בעלי החברה".

לפני כחודש הצטרף בניהו ליועצי התקשורת רני רהב וניר חפץ בניסיון לחלץ את נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, מהבוץ שבו הוא שרוי בחודשים האחרונים. בניהו הגיע בסמוך לשיא נוסף של המשבר המתמשך בחברת האחזקות: כאשר נציגי מחזיקי האג"ח של חברות אי.די.בי. פיתוח ואחזקות - שתי החברות שבראש הפירמידה - התאחדו והכריזו על רצונם להשתלט על החברה. בסמוך להודעה על המינוי, קשה היה שלא להבחין בכמה צעדים תקשורתיים חדשים של הקונצרן: כך לדוגמה, תקיפה חזיתית של קרן יורק, תוך ניסיון לנגן על רגשות ציוניים אל מול "הזרים הרעים שעלולים לקחת עבודה מהישראלים שעובדים באי.די.בי".

מהלך אחר היה הדגשת חלקו של דנקנר בתרומות שונות, אך לא היה ברור כמה כסף בדיוק תרמה החברה הציבורית אי.די.בי במהלך השנים וכמה כסף תרם דנקנר מכיסו הפרטי. בניהו, באחד מראיונות הרדיו שהעניק, אמר ש–7 מכל 10 שקלים של תרומות יצאו מכיסו של דנקנר. במסיבת העיתונאים של ראשי ערים שהביעו תמיכה בדנקנר נאמר, מנגד, ש–150–200 מיליון שקל יצאו מכיסו של דנקנר, כלומר כמחצית מהסכום שבו נקבו דוברי החברה באותה העת כסכום הכולל של תרומות שאי.די.בי העניקה - 400–500 מיליון דולר.

בשבוע שבו פורסם המינוי של בניהו הוא נתן ראיונות בלא מעט כלי תקשורת, מה שנתפש בברנז'ה המקצועית כניסיון של בניהו להיבנות מהפרופיל התקשורתי הגבוה של הפרשה. כמו כן, קולגות של בניהו סבורים שחוסר ניסיונו ואי הבנתו בסוגיות כלכליות עומדים בעוכריו בתפקיד החדש שיקבל. לדברי שרוני, חוסר ההבנה של בניהו בכלכלה לא אמור להפריע לו בתפקיד החדש. "נכון, הוא לא מבין בכסף. אבל הוא מבין בחברה הישראלית, הוא מבין במדינה, הוא מבין איך אנשים חושבים ויודע איך לשקף את הדברים ציבורית. זה מה שהוא טוב בו - להגיש את התבשיל התקשורתי".

בראיון לגלי צה"ל, מיד אחרי שנודע דבר המינוי, אמר בניהו שלא החליט לעבוד עם דנקנר בגלל הכסף. "זו תחושת שליחות. מלחמה על הבית. אני חושב שיש כמיהה בציבור שנוחי דנקנר יצלח את המשבר הזה", אמר. כמה ימים לאחר מכן נחשף ב"כלכליסט" שבניהו היה בכלל מועמד לדברר את הצד הנגדי: לפני כמה חודשים הגיש בניהו הצעה לנציגות מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פיתוח, שחיפשה יועץ תקשורת. "זה פשוט מגוחך", אומר גורם שהכיר את המגעים. "בניהו איש מקצוע ולגיטימי לבחון הצעות, אבל שלושה חודשים אחרי שהיה מוכן לעבוד עם היריבים, הוא הולך ומוכר סיסמאות של עבודה עבור דנקנר מתוך ציונות".

ועוד עניין קטן מלמד משהו על בניהו. אף שהספיק לעבוד לצדו של יצחק רבין ארבעה ימים בלבד, זה לא הפריע לו לומר לא פעם, גם בראיונות, שהוא היה יועץ התקשורת של ראשי הממשלה רבין ופרס. כשפתח את המשרד שלו פירסם בניהו באתר החברה את קורות חייו, שלפיהם ב–1995 הוא היה יועץ התקשורת של רבין. גם בסרטון שנועד לעודד הרשמה לתוכנית של מכון מגיד מזכיר בניהו את היותו "יועץ התקשורת של ראשי הממשלה רבין ופרס". "אנשים פשוט שכחו את הפרט הזה - כמה מעט זמן הוא באמת עבד עם רבין", אומר אחד הקולגות של בניהו. "זה מוכיח מצד אחד את היכולות התקשורתיות המדהימות שלו, אבל גם את היכולת שלו לקדם את עצמו".

"אני מודה שיש לי חברים"

מאבי בניהו נמסר בתגובה: “עיתונכם מנסה מזה זמן, וביתר נחישות בשנתיים האחרונות, לפגוע בי דרך הצגתי כ’בעל קשרים’, כ’מחובר לפוליטיקאים’ ולאנשי משק וכלכלה, ופחות כאיש מקצוע בתחום האסטרטגיה, הדוברות והתקשורת. לתפישתכם, הכל ‏(חוץ מכם כמובן‏) הוא מניפולציה ו’ערבובים’. לפני כמה שבועות, כשקיבלתי עלי את הייעוץ האסטרטגי לאי.די.בי כלקוח נוסף של משרדנו, הערכתי באוזני בני משפחתי וחלק מחבריי כי הדבר יביא להאצת ‘תחקירים’ נגדי בעיתונכם.

“פרשתי מצה”ל לאחר 20 שנות שירות מאתגרות במגוון תפקידים ואני גאה על כך מאוד. זכאותי לפנסיה צבאית היא על פי חוקי המדינה והכללים המקובלים. לא קיבלתי שום הנחה או העדפה. אגב, היתה לי זכאות לפנסיה גם אחרי עשר שנות שירות.

“עם סיום תפקידי כדובר צה”ל הטיל עלי הרמטכ”ל רא”ל בני גנץ לבצע פרויקט מקצועי בתחום ‘השתנות אופי שדה המערכת במזרח התיכון והשתנות הטכנולוגיה התקשורתית והאתגר למדינת ישראל ולצה”ל’, וכך עשיתי עד למועד יציאתי לחופשת הפרישה. כל שירותי הצבאי היה בצה”ל, ומעולם לא ‘הושאלתי’ לשום גוף אחר. גם את תפקידי במשרד הביטחון ביצעתי כקצין צה”ל ‏(בתקן קבע ייעודי‏) ולא ‘מושאל’ כמו קצינים נוספים במשרד הביטחון.

“בתקופתי סייעה יחידת דובר צה”ל להפקת הספר, לאור פניית הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות ובהתאם למדיניות הכללית, שלפיה צה”ל מסייע לספרים ופרסומים המביאים את דבר צה”ל לציבור בצורה אמינה. הפרויקט נעשה בליווי משפטי צמוד של הפרקליטות הצבאית ושל עובדת בכירה ‏(בדרגת ראש אגף‏) ממשרד הביטחון. יודגש כי זמן קצר קודם לכן הנחיתי לכלול באתר הרשמי של היחידה את כל הודעות דובר צה”ל לדורותיו, על מנת שיהיו נגישות לכלל הציבור ויהוו חלק ממורשת צה”ל. הספר כלל רק הודעות דובר צה”ל לאורך השנים שממילא פורסמו לציבור, ולכן כל הטענות בעניין זה מגוחכות. גם הביקורת וגם ממצאיה הדלים באו לעולם מסיבות לא ענייניות.

“לפני יותר משנה נעניתי לפנייה המחמיאה של האוניברסיטה העברית ומכון מגיד לייסד ולעמוד בראש התוכנית המעשית ללימודי עיתונאות, דוברות וניו־מדיה. חשבתי כי יהיה נכון מצדי, לצד עיסוקיי האחרים, לחלוק מהידע והניסיון שרכשתי בעשורים האחרונים עם הדור הצעיר של הסטודנטים. ייעוד המכון הינו ‘להפוך תואר לקריירה’. סגל המרצים, ובהם אני, עושים כל שביכולתנו כדי לסייע לבוגרי התוכנית להשתלב בתקשורת, במשרדי ממשלה וכיוצא בכך, ואני גאה בכך. למען הסר ספק, אינני בעל חברת השמה ואינני מופקד על ההשמה.

“דובר צה”ל אחראי על הקשר עם הקהילות היהודיות בעולם, הארגונים היהודיים, ארגוני זכויות אדם, מכוני מחקר, שדולות יהודיות, וכמובן על התקשורת הבינלאומית. התלוויתי לחלק מביקורי הרמטכ”ל שבהם עסק גם בתחומים שבאחריותי. בנוסף, יצאתי לבדי לביקורים בצבאות זרים בשליחות צה”ל. מיותר לציין כי כל הנסיעות אושרו כדין והיו במסגרת תפקידי. קציני דובר צה”ל בדרגות השונות יוצאים לא מעט לחו”ל למשימות הסברה, לליווי משלחות ומפקדים ולסיוע ולימוד בצבאות זרים, ואין בכך כל פסול.

“חברת שמן היא לקוחת משרדי מיומה הראשון. חיים ליבוביץ’ הוא חברי זה עשרות שנים. טענותיכם לגבי העסקתי והעסקתו של אשכנזי בחברת שמן על מנת לקבל אישור ממשרד הביטחון מגוחכות, ודי אם אזכיר לעניין זה ששר הביטחון באותה העת היה אהוד ברק.

"אני גאה בכל לקוח של משרדי, ובטח בלקוח מכובד כקבוצת אי.די.בי. כל לקוחותיי משלמים כמקובל עבור שירותי הייעוץ, ואינני רואה צורך להתנצל על כך. אני מודה בעובדה שיש לי עשרות ומאות חברים בישראל ומעבר לים. אלו באים מן העיתונות והתקשורת, מן הממשל, ממערכת הביטחון וצה”ל, מהתעשיות הביטחוניות ומהתנועה הקיבוצית וביניהם דתיים וחילונים, ערבים ויהודים. אני גאה בכך.

“באשר לטענותיכם על התבטאויות כנגד שר הביטחון, מדובר בטענות שקריות שמהוות לשון הרע. כפי שוודאי ידוע לכם, הסוגיה נמצאת במרכז תביעה משפטית שהגשתי כנגד ‘הארץ’, מקאן ואחרים. בנסיבות העניין, השאלות שלכם בנושא לא מועלות בתום לב. במהלך ארבע שנות כהונתי כדובר צה”ל ניהלתי אלפי שיחות עם הרמטכ”ל כמתחייב מתפקידי. אין לי כל כוונה להשיב לכם על שיחות שהיו או לא היו לי עם הרמטכ”ל רא”ל גבי אשכנזי בתקופת כהונתי.

“אני מציין בכבוד ובגאווה את העובדה שהייתי המינוי האחרון של יצחק רבין ז”ל כראש ממשלה וכשר הביטחון. רבין החליט למנות אותי, על סמך היכרות רבת שנים בינינו, לתפקיד יועצו לענייני תקשורת, ונעניתי לכך בשמחה. נכנסתי לתפקיד באופן פורמלי ומלא רק לאחר שנמצא לי מחליף בתפקידי הקודם. למרבה הצער האישי והלאומי, זכיתי לכהן רשמית בתפקיד ארבעה ימים בלבד. במסגרת תפקידי הייתי לצדו של רבין בליל הרצח. פרק קצר וכואב זה נכלל בקורות חיי, אני גאה בו ומצטער על כך שלא נמשך תקופה ארוכה יותר.

“אני מוזמן באופן שגרתי כפרשן וכמומחה אורח לתוכניות טלוויזיה ולתוכניות רדיו בנושאים ביטחוניים, צבאיים, מדיניים וכלכליים־חברתיים. העובדה שאני מייצג לקוחות - לא כדובר ולא כאיש יחסי ציבור - אינה פוסלת אותי מהיות פרשן כלכלי, בדיוק כשם ש–TheMarker משתמש מדי פעם בעורכי דין שמייצגים לקוחות כפרשנים משפטיים. במקרים המעטים שבהם עלו בתוכנית עניינים שלגביהם קיים חשש לניגוד עניינים, נמנעתי מהתייחסות לנושא ונתתי גילוי נאות. כעיתונאי וכעורך ראשי לשעבר, אני אמון היטב על כללי האתיקה העיתונאית”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#