"המסים שמטילה ישראל על דלק הם מדיניות חכמה יותר משל ארה"ב" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המסים שמטילה ישראל על דלק הם מדיניות חכמה יותר משל ארה"ב"

ארנסטו סדיו, שהעביר רפורמות חשובות כשהיה נשיא מקסיקו, הוא כיום מומחה לגלובליזציה שרואה את כלכלת השוק החופשי בצורה שונה מחבריו לאליטות הגלובליות ■ הוא חושב ששי אגסי נאיבי ושהוויכוח על כן־יצוא-לא־יצוא של גז מחמיץ את הפואנטה

6תגובות

הוא חושב ששי אגסי נאיבי, שהוויכוח על כן־יצוא, לא־יצוא של גז מחמיץ את הפואנטה, ושמדיניות המיסוי על הדלק של ממשלת ישראל חכמה יותר משל ארה"ב ושל מקסיקו. פרופ' ארנסטו סדיו פונס דה לאון סיים זה עתה דיון פסקני בפאנל על אנרגיה ירוקה עם כמה נכבדים אחרים, בהם אגסי, והוא פוסק נחרצות: "אם לא נטיל מסים על פליטות פחמן וגזי חממה, לא תהיה לנו את החדשנות שלה אנו זקוקים ואת המעבר ההכרחי לאנרגיות נקיות".

סדיו הגיע לישראל כדי לקבל תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה העברית ולהשתתף בוועידת הנשיא. הוא עשה את שמו ככלכלן רפורמטור, שהגיע עד כס הנשיאות במקסיקו ב–1994–2000, כשהעביר כלכלה במשבר והוביל רפורמות שסייעו להצעיד את מקסיקו, עשור לאחר מכן, לרשימת 11 הכלכלות המבטיחות ‏(11 Next‏). כיום הוא מכהן כראש המרכז לחקר הגלובליזציה באוניברסיטת ייל.

נושא האנרגיה מעניין אותו לא רק בגלל השפעותיו הרבות על הגלובליזציה, אלא גם בשל החשיבות הרבה של הענף לכלכלת מולדתו. לדבריו, "אגסי נמצא בעסקי הפקת האנרגיה הירוקה, והטיעון שלי פשוט: העסק שלך יהיה בן קיימא רק אם הממשלות - כולן - יסכימו שבארצות שלהן הן צריכות למסות את פליטות הפחמן ברמה הראויה. יש לו ראייה מיקרו־כלכלית ולי יש נקודת מבט מאקרו־כלכלית עולמית.

"מי שמתנגדים להטלת המחיר הנכון על פליטות פחמן הם 'בעלי האינטרסים המיוחדים' - אלה שמדברים על 'פחם נקי'. אין כזה דבר פחם נקי. בכל פעם שמפיקים חשמל מפחם או מפחמימנים אחרים אנחנו פולטים פחמן לאטמוספירה, ומחמירים את בעיית שינוי אקלים. היכולת לשנות את זה לא קשורה רק לרצון טוב או לנאומים נחמדים, אלא לבחירות קשות ולקבלת החלטות שלא יהיו פופולריות מבחינה פוליטית".

או מבחינה עסקית. דעות כאלה בטח לא הופכות אותך לפופולרי בקרב הלובי העסקי בארה"ב, מול אנשים כמו האחים קוך או לובי האנרגיה, שלא רוצים שיטילו עליהם מסים.
"האנשים האלה בכלל לא אוהבים מסים, נקודה. הם לא אוהבים את הממשלה; לא אוהבים את המדינה - אבל הם צריכים להבין שאין קפיטליזם טוב בלי ממשלה טובה ובלי מדינה חזקה. אי אפשר ליהנות מיתרונות הקפיטליזם אם אנחנו לא מוכנים לשלם את המחיר כדי שיהיה שלטון חוק וממשלה טובה, שתדאג לאינטרסים של כל האנשים".

רויטרס

אתה חושב שצריך להוסיף גם את הפחמן הדו־חמצני לאלכוהול ולטבק ברשימת "מסי החטאים"?

"אני חושב שאנחנו צריכים להפנים את ההשלכות שעלולות להיות לצעדים כאלה. צריך להטיל מס ספציפי על פליטות פחמן, וככל שאתה מגיע קרוב יותר למקור הפליטות - יותר טוב. כמובן שאתה לא יכול להטיל מס על כל פעילות שפולטת פחמן ‏(כמו מישהו שמשתמש במוצרי חשמל ביתיים‏), אבל במקרה של הפקת חשמל קל מאוד למסות את זה.

"אתה יכול למסות גם דלק. זה קל מאוד. זה משהו שאנחנו עושים עכשיו, אבל לא ברמה הנכונה. בישראל אתם עושים את זה יותר טוב מאשר במקסיקו או בארה"ב. הרי מה מחיר הדלק בישראל? כפול מאשר בארה"ב. כשמדברים על חדשנות בישראל, חלק מהחדשנות הזאת נובעת מכך שיש לכם תמחור נכון יותר שמתמרץ חדשנות. החדשנות בישראל היא לא מקרית, זה לא רק בגלל שיש לכם אנשים אינטליגנטים פה - מערכת המחירים פה עוזרת לאנשים אינטליגנטים לקבל את ההחלטות הנכונות".

"אוקיופיי G20"

סדיו בהחלט מתאים לקריטריונים של "מועדון דאבוס", כפי שמכונים באופן לא רשמי חברי האליטה הפוליטית־כלכלית־עסקית של העולם החדש והגלובלי של העשור האחרון. מלבד תפקידו הבכיר בייל, הוא מכהן כחבר בדירקטוריונים של כמה מהחברות הגדולות בעולם, כמו סיטיגרופ, אלקואה ופרוקטר אנד גמבל. סדיו הוא מסוג האנשים שהיו מתקבלים בברכה בכל מסיבה של פיננסיירים, כתבה העיתונאית כריסטיה פרילנד, שפירסמה בשנה שעברה את הספר "הפלוטוקרטים: עלייתם של הסופר־עשירים הגלובליים החדשים ונפילתם של כל השאר".

בהתחשב בכך, הוא מחזיק בדעות יוצאות דופן על הממסד הכלכלי. "הביקורת על מפגיני 'לכבוש את וול סטריט' - שאין להם אג'נדה, שהם מציגים רק בעיות ולא פתרונות לא מוצדקת", אמר סדיו ב–2011 בפאנל פומבי. "הם אזרחים והם בעלי הזכות להציג בעיה רצינית ואמיתית ‏(...‏) ככלכלן, הייתי טוען שלא מדובר רק בוול סטריט. הם צריכים להקים אוקיופיי G20", הוסיף סדיו, שמדינתו חברה בפורום G20.

אתה חושב שהגלובליזציה, כמו הקפיטליזם, עוותה על ידי אנשים שיכולים להשתמש בה לטובתם? שהיא לא מיושמת כפי שהיא צריכה להיות מיושמת?

"לכל מערכת כלכלית, ודאי לקפיטליזם - שהיא המערכת הכי טובה שיש לנו, כי האחרות יותר גרועות - יש יתרונות וחסרונות. אני חושב שהיתרונות של קפיטליזם ושל הקפיטליזם הגלובלי הם חיוביים בצורה יוצאת דופן. לא נוכל להסביר את השגשוג של המאות האחרונות בלי כלכלת השוק, לא ברמה המקומית, לא ברמה הלאומית ולא ברמה הגלובלית. תמיד ידענו גם שלכלכלת השוק יש חסרונות.

"יש מנצחים ויש מפסידים. כשאתה ממציא טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לך לחסוך בעובדים - מישהו סובל. אבל השאלה היא האם יש לנו את האמצעים למתן את החסרונות של הקפיטליזם. לפחות מבחינה אינטלקטואלית, אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל לפעמים לא עושים זאת בשל כישלון מדיניות.

"עלינו להכיר בכך שלא תמיד מדובר במצב של רווח לכל הצדדים. לפעמים נוצר מצב שמישהו מנצח ומישהו מפסיד. בגלל זה צריך שלטון חוק ומדיניות טובה, שתיצור מערכת הוגנת. אחרת קורה שאנשים מרגישים שהם לא חלק מהמשחק. אז נוצרת טינה, ואז יש כוחות שיכולים להתנגד באופן שליו, או לפעמים באלימות, לשיטה הכללית או אפילו לדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה לא מצליחה ליצור צדק.

"הגלובליזציה היא כוח חיובי אדיר, אבל אנחנו נכשלים בטיפול בחסרונות שלה. אבל החסרונות האלה לא אינהרנטיים לגלובליזציה, אלא תוצאה של כישלון מצד הממשלות. פעמים רבות אנחנו מטילים את האשמה בגורם הלא נכון. זאת לא הגלובליזציה, אלא הממשלות שצריכות להיות יותר אחראיות, ולעזור לאנשים להתחרות בכלכלת השוק".
אתה לא חושב שגלובליזציה בפני עצמה מקדמת אי־שוויון? לתושבי אפריקה לא היו את המיומנויות להתמודד בכלכלת השוק העולמית, לכן הם נותרו מאחור. אותו תהליך קורה גם בתוך מדינות בעולם המערבי - מי שהחזיק במיומנויות ניצח, והשאר הפסידו ונותרו מפסידים.

"בכל תהליך כלכלי יש מנצחים, ולכן בהכרח יש גם מפסידים. כלכלת השוק מטפחת ומקדמת חדשנות טכנולוגית, וזה כוח שבטווח הקצר יכולות להיות לו השלכות שליליות, אבל האם נעצור חדשנות טכנולוגית רק בגלל שהתפוקה לשעת עבודה תעלה ולכן נזדקק לפחות עובדים? התשובה היא לא.

"מה שצריך לעשות הוא דבר אחר: צריך להכשיר אנשים להסתגל לכלכלה החדשה. צריך להגדיל את השוק, כדי שתהיה לך יותר עוגה לחלק, אבל צריך להיזהר מתופעות לוואי שליליות כמו פגיעה בסביבה. חוקרים מצאו שהדבר שמשפיע על אי־השוויון יותר מכל הוא שינוי טכנולוגי וחדשנות טכנולוגית.

"ואז אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם זה מה שאנחנו רוצים לעשות? לעצור את התפתחות הידע ואת התקדמות הטכנולוגיה? זה יהיה טיפשי. דמיינו שהיינו מקשיבים ללודיטים במאה ה–19 ואומרים 'אי אפשר לעשות מהפכה תעשייתית, כי זה יוביל לאובדן משרות'? זה היה אסון לאנושות. צריך למצוא דרכים לשתף את כולם בקדמה, אבל זה לא יקרה בלי יד חזקה של הממשלה, שתעזור לאנשים להתחרות בכלכלת השוק".

לגבש מדיניות מס בינלאומית

לטענת סדיו, יש גם צורך להגיע להסכמה בינלאומית על מיסוי של תאגידים, אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת. הוא היה שותף לפני כעשור בצוות עבודה של האו"ם - שכלל את בוב רובין, שר האוצר לשעבר של ארה"ב, ומנמוהן סינג, כעת ראש ממשלת הודו - שטען כי מנהיגי המדינות צריכים להסכים על מדיניות מס מתואמת.

"כשאמרנו את זה לפני 11 שנה, אמרו שאנחנו משוגעים ושזה לא יקרה - ועכשיו אני שמח לומר שזה מתחיל לקרות. OECD פועל במרץ ודורש ממדינות לשתף מידע, לפעול נגד מקלטי מס, ולאתר פרצות בחוקי המס במדינות מפותחות שנותנות תמריץ למשחקים האלה, שהם אגב חוקיים. לתאגידים יש אחריות למקסם את הערך עבור בעלי המניות, ולכן הם מוצאים דרכים במסגרת החוק להפחית את תשלומי המס שלהם. התפקיד של ממשלות הוא לסגור את הפרצות האלה".

זה לא יגזול ממדינות מסוימות את היכולת שלהן להתחרות במדינות אחרות? יש מדינות כמו אירלנד, שמסי החברות הנמוכים שלהן סייעו להן להתאושש ממשברים כלכליים.

"זה נושא שהאירופים יצטרכו להתמודד אתו. אולי מערכת המס התאגידית העולמית צריכה להיראות כמו זו של אירלנד, אבל זה התפקיד של המנהיגים להחליט על כך - ואז כולם יעשו את מה שצריך. אבל רואים יותר ויותר תהליך שבו מדינות נאלצות לציית לסוג של משמעת גלובלית. אפילו שווייץ, עם חוקי הבנקאות שלה, משתנה, כי הם מבינים שזה לא צודק ליהנות מיתרון תחרותי כזה, זה לא הוגן".

את התזה שלך בדוקטורט כתבת על חובות ציבוריים במקסיקו. האם אתה מאמין שהחוב של ארה"ב מאיים עליה?

"בטווח הקצר יש מחסור בביקוש בעולם ובארה"ב, וממשלות צריכות באופן מתואם בטווח הקצר לתמרץ את הכלכלה. מה שחסר הוא תוכנית לטווח הבינוני והארוך, לתיקון פיסקלי. לרוע המזל, הדיון מאוד מקוטב כרגע: מצד אחד יש כלכלנים שאומרים 'לא אכפת לנו מהטווח הארוך, מה שחשוב זה צמיחה מהירה יותר כדי לצאת מהבור שבו אנחנו נמצאים, אז בואו נזרים יותר תמריצים לכלכלה ולא נדבר על מה קורה אחר כך', ומהצד השני יש את הכלכלנים האולטרה שמרנים שאומרים 'זה רע, צריך לדאוג רק לבריאות פיסקלית, לא משנה מה קורה בטווח הקצר בכלכלה, כי כל עוד נוריד מסים תהיה צמיחה'. אני חושב ששתי העמדות האלה שגויות. צריך לתמרץ את הכלכלה ובמקביל לנסח תוכנית רצינית שתסביר לאנשים איך לתקן אחר כך את המצב ואיך להפחית את החוב לרמה בת קיימא".

האם בעיית חוב היא אקוטית יותר עבור כלכלות קטנות יותר כמו ישראל, או אפילו מקסיקו?

"ישראל ומקסיקו בשנים האחרונות בגדו במובן מסוים במורשת ההיסטורית שלהן - של ניהול כלכלי גרוע", מתבדח סדיו. "עכשיו אנחנו החבר'ה הטובים. ישראל במצב טוב, וגם מקסיקו. האירוניה היא שהמדינות המפותחות, בין השאר ארה"ב, הן אלה שסובלות מקשיים תקציביים. כמובן שעלינו לדאוג שאם הן לא יטפלו בזה הדבר יחזור לפגוע בנו, אבל בשלב הזה אנחנו לא חלק מהבעיה".

טייקון אחד מחזיק 63% מהבורסה

מקסיקו היא הכלכלה השנייה בגודלה באמריקה הלטינית, אחרי ברזיל. בעשור האחרון שמרה המדינה על שיעור צמיחה יציב יחסית, מלבד נפילה בתקופת המשבר הפיננסי בארה"ב - שותפת הסחר העיקרית של מקסיקו, שהפילה את הכלכלה ב–6% ב–2009. מקסיקו נחשבת לאחת הבולטות בכלכלות ה–Next 11 - הכלכלות שבנק ההשקעות גולדמן סאקס זיהה כאלה שייהפכו למובילות בעולם עד 2050.

לפי HSBC, מקסיקו תהפוך לכלכלה השמינית בגודלה בעולם עד 2050. עם תמ"ג של 1.7 טריליון דולר ב–2011 במונחי שווי כוח קנייה ‏(PPP‏), מקסיקו בולטת גם כאחת המדינות עם מספר הסכמי הסחר החופשי הגדול בעולם, כולל הסכם עם ישראל שנחתם ב–2000. עם זאת, המדינה ממשיכה לסבול מפשיעה גבוהה, בעיקר בתחום הסמים, אלימות יומיומית הפוגעת באיכות החיים של האזרחים ושלטון מונופולים במגזר העסקי, בין השאר בתחום המדיה, התקשורת ותחומים תעשייתיים. קרלוס סלים, המיליארדר המקסיקאי המככב תדירות בראש רשימת עשירי העולם, מחזיק בחברות ששוויין 63% משווי הבורסה המקומית, וכמעט אין פעילות כלכלית במקסיקו שלא נוגעת לעסקיו.

כלכלת מקסיקו צומחת במהירות בשנים האחרונות. למעשה, הפריחה שלה כל כך גדולה שבקרוב האמריקאים יתחילו להגיע למקסיקו כדי לחפש עבודה. ההגירה הואטה בגלל המשבר בארה"ב והשיפור במקסיקו, אומר סדיו - אך גם בגלל גורם חשוב אחר: "הפרופיל הדמוגרפי שלנו משתנה מאוד מהר. כוח העבודה שלנו צמח בעבר במהירות רבה, אבל אנחנו מגיעים לבגרות דמוגרפית. בעוד 10–15 שנה נמצה את מה שנקרא הבונוס הדמוגרפי שלנו. לכן, הגורמים שמובילים להגירה גם הם פוחתים.

"אבל הכלכלה המקסיקאית לא צומחת מהר מספיק. היא צריכה לצמוח מהר יותר, ולכן לנשיא החדש שלנו יש אג'נדה רפורמיסטית שאפתנית. הבעיה היא שהפוליטיקה שלנו, כמו זו הישראלית, היא מאוד מורכבת, אבל עד כה אפשר לומר שההתחלה שלו היתה חיובית. הרפורמה הכי חשובה שאנחנו עושים היא רפורמת האנרגיה שלנו, שתכריע איך ננהל את המשאבים שלנו ומה תהיה הדרך שבה אנחנו נמקסם את התגמולים מהמשאבים הטבעיים שלנו ואיך נעשה זאת ביעילות. אנחנו לא יעילים במיוחד בגלל השימוש במונופלים ממשלתיים. הנשיא טוען לכן שצריך להשתמש בחברות פרטיות, אבל עדיין לוודא שהשקעות פרטיות יניבו תגמולים מספקים שיוכלו לשמש לפיתוח המדינה".

בישראל מתנהל דיון דומה בימים אלה על יצוא הגז הטבעי ועל האיזון בין שליטה ממשלתית לבין מעורבות המגזר הפרטי.

"זה לא חשוב אם המגזר הציבורי או הפרטי מנהל את המשאבים, מה שחשוב הוא שזה נעשה ביעילות, שהעלות נמוכה והטכנולוגיה בטוחה, ושיש משטר מס שממקסם את התגמולים שמדינת ישראל תגבה. מה שצריך לוודא הוא שאתם ממקסמים את התועלת הכלכלית של המשאבים. בין אם רק מייצאים או רק משתמשים בגז לצרכים פנימיים, אף אחת מהחלופות האלה לבדה לא תעשה את זה לדעתי. אין היגיון כלכלי בלבחור רק אחת".

קודמו בתפקיד נרצח

סדיו, 62, קיבל תואר דוקטור בכלכלה מאוניברסיטת ייל ב–1981. בחירתו לשלטון הגיעה לאחר שנים סוערות - ולאחר רציחתו של קודמו בתפקיד. הוא מתואר כמי שקידם את פיתוחם של מוסדות דמוקרטיים בארצו, עד כדי כך שהפסיד בבחירות דמוקרטיות ב–2000. הודאתו בהפסד עוררה זעם במפלגתו, PRI, ששלטה במוסד הנשיאות במשך 70 שנה ברציפות. ב–2002 הוא התמנה למנהל המרכז לגלובליזציה בייל, והתמקד בהשפעת הגלובליזציה על העולם השלישי.

סיסמת הבחירות שלך ב–1994 היתה "רווחה למשפחה".

סדיו מגחך, "נכון. רק שלעשות את זה במהלך משבר כלכלי ענקי זה לא פשוט. לך תסביר לאנשים שלהילחם במשבר זה לדאוג לרווחה האישית שלהם, כי לא תמיד הם רואים את הקשר. במהלך כהונתי פיתחנו תוכנית כדי להילחם בעוני שנהפכה למודל גלובלי למלחמה בעוני. כיום קוראים לזה CCT - מענקי מזומנים מותנים. לברזיל יש תוכנית כזאת, וגם ליותר מ–40 מדינות שמשתמשות בשיטה שפיתחנו. זה היה תמריץ כלכלי למשפחות העניות ביותר, והצלחנו להפחית את מספר האנשים שסובלים מעוני קיצוני. יותר מכך, האי־ שוויון במקסיקו פוחת. הוא אמנם מאוד גבוה, אבל פחת בצורה דרסטית ב–13 השנים האחרונות".

הכלכלה המקסיקאית נהנית מפריחה ונקשרים לה כתרים. תומס פרידמן כתב שג'ון קרי צריך לא להסתכל על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, אלא להסתכל על מקסיקו, שממנה ארה"ב יכולה ללמוד.

"לא הייתי מתרגש. בכל פעם שעיתון מצביע על מדינה ואומר שהיא 'התקווה הלבנה הגדולה' של הכלכלה העולמית, צריך להיזהר. לפני שלוש שנים אמרו שברזיל היא גן העדן החדש. ואז אמרתי לחברי 'ברזיל היא מדינה טובה, היא תצליח. יש לה אנשים טובים ומשאבי טבע רבים, אבל לחברים הברזילאים שלי יש הרבה עבודה לפני שיצליחו להתאים את עצמם לתמונה שמציגה העיתונות'. אם הם אומרים משהו נחמד מאוד על המדינה שלך, ייתכן שהמדינה שלך תאכל אותה בעוד שנתיים־שלוש. אז זה שעכשיו אומרים דברים נחמדים למקסיקו, אני אומר לנשיא שלי ולחברים שלי במדינה 'אל תתרגשו, יש לנו הרבה שיעורי בית לעשות והרבה רפורמות מתוכננות. כיום אנחנו צומחים  ב–3%–4% - אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים לצמוח ב–6%–7%–8%, אבל בשביל זה צריך רפורמות: רפורמות מס, רפורמת אנרגיה. והכי חשוב: שלטון חוק. בלי שלטון חוק אתה לא יכול לצמוח מהר".

האם זאת בעיה חשובה יותר מהמונופולים של מקסיקו, בעיניך?

"לא מדובר בשתי בעיות נפרדות. זו אותה בעיה. אם אתה רוצה שלטון חוק אתה צריך שוויון בפני החוק, אבל כשיש מונופולים אין שוויון בפני החוק. העיקרון של שוויון בפני החוק הוא העיקרון החשוב ביותר של שלטון החוק. ואם העיקרון הזה מיושם, המונופולים האלה, ציבוריים ופרטיים, לא יהיו לגיטימיים. כיום הם חוקיים, אבל זאת חוקיות שמקורה בעיוות, שהוא חלק ממערכת שאינה כוללת שוויון בפני החוק".

מה עמדתך על המחאות בעולם בשנתיים האחרונות? אפילו במקסיקו היו הפגנות סוערות ב–2012 שכונו בתקשורת העולמית 'האביב המקסיקאי'.

"האביב המקסיקאי? לא שמעתי על זה. בכל שנה יש לנו הפגנות במקסיקו, אבל מה שחשוב הוא מערכת פוליטית שמסוגלת לעבד את הביטויים האלה. שמעון פרס אמר בוועידה 'מנהיגים צריכים להיות מונהגים על ידי העם'. זה לא אומר שאתה תעשה בדיוק מה שאנשים רוצים, כי אנשים לא בהכרח רוצים לשלם מסים ולא מבינים שבלי מסים בתי החולים לא יעבדו.

"צריך להגיב באופן דמוקרטי למחאות, צריך להיות סובלני למחאות ולא אלים, כי כשמדינה מחליטה להשתמש באלימות כדי לדכא מחאה - כמו מקסיקו ב–1968 - זה אסון. צריך להיזהר מאוד, לתת לבעיות להתעכל ולהציע פתרונות לא פופוליסטיים. אם תעשה משהו פופוליסטי בכל פעם שיש מחאה - תהרוס את הסדר החברתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#