איש העסקים היהודי מארק ריץ' שמת היום מכר לישראל נפט איראני - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איש העסקים היהודי מארק ריץ' שמת היום מכר לישראל נפט איראני

ריץ', שהקים את ענקית המסחר בסחורות גלנקור, היה בעל פעילות פילנתרופית ענפה בישראל ותרם לוועידת הנשיא שהתקיימה בשבוע שעבר; הונו מוערך ב-2.5 מיליארד דולר

23תגובות

איש העסקים מרק ריץ', שמת אתמול בשווייץ בגיל 78, יובא היום למנוחות בישראל. ריץ' מת בבית חולים בסמוך לביתו בעיר לוצרן משבץ מוחי. לפי פורבס, הונו של ריץ' עמד על כ-2.5 מיליארד דולר, נכון ל-2012.

דמותו של ריץ' היתה שנויה במחלוקת. מצד אחד, עד לחנינתו ב-2001 הוא היה עבריין נמלט שהואשם בארה"ב בהעלמת המס הגדולה בהיסטוריה ובסחר עם איראן תחת שלטון חומייני, בניגוד לסנקציות שהטילה ארה"ב. מצד שני, למרות שהואשם בסחר עם מדינות עוינות לישראל, הבכירים ביותר בשלטון בישראל, מוסדות ציבוריים ועמותות, חלקו לו כבוד ואף לחצו על נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, לחון אותו. ריץ' היה אחד מחברי הנאמנים בוועידת הנשיא האחרונה, ובשאר ועידות הנשיא. הוא תרם מאות מיליוני שקלים לגופים ישראלים ובהם מפלגת העבודה, ועידת הנשיא, סינמטק תל אביב, המרכז הבינתחומי הרצליה, מוזיאון ישראל לאומנות, התזמורת הפילהרמונית ועוד.

התמיכה שקיבל ריץ' מנבחרי ציבור, כמו הנשיא פרס, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ועל פי קלינטון גם בכירים בליכוד, יוחסה לתרומות שהעבירה הקרן שהקים יחד עם שותפיו העסקיים ושקרויה על שמו לאנשי ציבור ומוסדות ישראלים - כסף שחלקו הגיע כתוצאה מעסקות שביצע עם מדינות עוינות לישראל.

רויטרס

בשנים האחרונות התפזר הערפל סביב התמיכה הגורפת בריץ'. על פי ראיון שהעניק ב-2009 לעיתונאי השווייצי דניאל אמאן ושפורסם בביוגרפיה שכתב עליו -"מלך הנפט", שתורגמה גם לעברית ואומצה על ידי ריץ', הוצג צד אחר בחייו, צד שמקורביו דואגים להבליט בשנים האחרונות. שמו של הספר המקורי היה "חייו הסודיים של מלך הנפט", ובעברית הוא תורגם משום מה ל"חייו הסודיים של ידיד ישראל".

ריץ', שאינו מרבה להתראיין, הודה בספר כי רכש נפט מאיראן גם אחרי המהפכה האיסלאמית, בתקופת שלטונו של חומייני וגם במהלך משבר בני הערובה האמריקאיים ב-1979, ועד לאמצע שנות ה-90.

חלק מרכזי מהנפט האיראני זרם בשנים אלו, לדברי ריץ', לישראל - שרכשה למעשה נפט איראני בתקופת הסנקציות, בתיווכו של ריץ'. על פי גרסתו של ריץ' שהובאה בספר, הוא היה ספק הנפט המרכזי של ישראל ודאג לאספקה שנתית של 15-7 מיליון חביות נפט איראני לישראל, ובכך שמר על אספקת נפט סדירה למדינה, שמסתבר שהיתה תלויה בנפט האיראני, גם אחרי ניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות.

לדברי ריץ', הוא החל את קשריו העסקיים עם איראן לפני המהפכה, בידיעת בכירי הממשל באיראן, ופשוט המשיך לבצע עסקים למרות הסנקציות האמריקאיות. הוא סיפר כי האיראנים פשוט המשיכו "לכבד את החוזים. אנחנו קנינו את הנפט, טיפלנו בהעברה שלו ומכרנו אותו. הם לא יכלו לעשות את זה בעצמם, אז עשינו את זה עבורם". "אנשי המקצוע בעסקי הנפט באיראן לא היו מוטרדים. הם רק רצו למכור נפט. כיהודי לא היה אכפת לי לעזור לישראל, ההפך הוא הנכון".

על משבר בני הערובה הוא אמר: "זה היה לא נעים מאוד וטראגי לבני הערובה וזאת היתה השפלה עבור ארה"ב, אבל זה לא השפיע על העסקים". ריץ' אמר בספר גם כי אי אפשר לנהל חברת מסחר שמבוססת על סימפטיה.

בלומברג

כאשר ניסה קלינטון להסביר מדוע החליט לחון את ריץ' ושותפו פינקוס (פינקי) גרין, ביומו האחרון כנשיא, הוא ציין כי אחת הסיבות החשובות היתה הפניות הרבות שקיבל ממנהיגים ישראלים בכירים בשתי המפלגות הגדולות (הליכוד והעבודה), כמו אהוד ברק ושמעון פרס.

לדבריו הם הסבירו לו ,ש"'ריץ' תרם לעמותות ישראליות, וגם למאמצי המוסד לחלץ יהודים ממדינות עוינות, וכן לתהליך השלום - באמצעות מימון תוכניות חינוכיות ותוכניות בתחום הבריאות בעזה ובגדה המערבית". מבקריו של קלינטון טענו כי חנן את ריץ' לאחר שאשתו דאז, כוכבת הפופ דניס ריץ', העניקה תרומות נדיבות למפלגה הדמוקרטית ולספריה על שם קלינטון בארקנסו. בראיון לניוזוויק ב-2002 אמר קלינטון שהוא מתחרט שנתן את החנינה, ושהיא פגעה בתדמית שלו.

ריץ' טען בספר שהיה למעשה סייען של המוסד. הוא אמר שסיפק מידע למוסד על הנעשה באיראן, סוריה ורוסיה כדי לסייע לישראל ושאכן סייע להעלות יהודים מאתיופיה, תימן ומדינות אויב. לפי דיווחים, ריץ' איפשר לאנשי המוסד להשתמש במשרדי החברה שלו בפעילויות מסווה.

ב-2009, כאשר ריץ' הוזמן לארץ לקבלת תואר כבוד נוסף, הפעם ד"ר של כבוד מאוניברסיטת תל אביב "על הישגיו החלוציים ויוצאי הדופן בעולם העסקים הבינלאומי", יחד עם השופטת בדימוס ומבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת, וראש עיריית תל אביב רון חולדאי, הוא הסכים לחלוק כמה מילים עם TheMarker. "אני אדם של פרופיל נמוך", הוא אמר. "אני אוהב שזה ככה, דיסקרטי. אני לא אוהב את תשומת הלב. זה האופי שלי".

רויטרס

בתשובה לשאלה אם הוא מצטער על עברו ענה ריץ': "הייתי יכול לעשות יותר בשביל המדינה". באותה שנה נודע כי הפסיד 14.5 מיליון דולר בהונאת הענק של ברנרד מיידוף. "לא מדובר בהפסד קטן בכלל, זה בלתי אפשרי להגן על עצמך", הוא אמר. על מיידוף הוא אמר: "הוא רע, רע מאוד".

תרומותיו של ריץ' לארץ בוצעו באמצעות הקרן הפילנתרופית על שמו. הוא תרם לבניית הבניין החדש של סינמטק תל אביב, ושמו שונה למרכז מרק ריץ' לקולנוע ישראלי, הוא תרם למרכז הבינתחומי והספריה הראשית במכללה נושאת את שמו, למוזיאון ישראל, למוזיאון תל אביב, לבית ברל, ולאוניברסיטאות נוספות בארץ. ריץ' גם תרם באופן קבוע לוועידת הנשיא שעורך מדי שנה בית הנשיא, ביוזמת נשיא המדינה שמעון פרס, וכן היה מדי שנה בחבר הנאמנים של הוועידה.

כל מקבלי התרומות הקפידו להסתיר את עברו של ריץ', כמו העסקים שביצע על פי דיווחים בכלי התקשורת עם עיראק תחת שלטונו של סאדם חוסיין, עם איראן, ועם דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד - ולהדגיש את תרומותיו לארץ שזרימתם התגברה אחרי שקיבל את החנינה מקלינטון ב-2001. הקרן לא מדווחת באופן שקוף על פעילותה בארץ, ורק אחרי החנינה היא החלה להדגיש את שמו של ריץ', שלכל אורך התקופה שמר על פרופיל נמוך וסירב להתראיין.

למרות זאת, על פי הערכות מדובר באחת הקרנות הגדולות והנדיבות שפועלות בארץ, ומוסדות ציבוריים רבים פונים אליה לקבלת תרומות. הקרן הוקמה על ידי ריץ', אשתו לשעבר כוכבת הפופ דניס ריץ', ושותפיו העסקיים אלקה אקל ופינקוס (פינקי) גרין, שנמלט איתו מארה"ב, תרמה לפי דיווחיה יותר מ-135 מיליון דולר בשני העשורים האחרונים.

ריץ', שנולד בבלגיה, החל את הקריירה שלו בפיליפ ברדרס, אחד מבתי המסחר הגדולים באותה תקופה, ועזב ב-1974 ביחד עם עמיתו פינקוס (פינקי) גרין, כדי להקים בשווייץ את חברת המסחר בסחורות מארק ריץ' אנד קו. ריץ' וגרין היו הסוחרים הראשונים שהקימו וביססו את שוק הספוט (סחורות למסירה מיידית), וניצלו אותו לעשיית רווחים מהירה. הצלחתו הרבה של ריץ' בתחום העניקה לו את הכינוי "מלך הסחורות".

החברה של ריץ' נהפכה ברבות השנים לענקית הסחורות גלנקור, אך ריץ' מכר אותה ב-1993 ועבר להקים חברה חדשה, מרק ריץ' אנד קו הולדינג, גם כן בשווייץ. מלבד ההשקעה בסחורות, גיוון ריץ' את השקעותיו בשנות ה-80 למגזרים נוספים, ורכש את אולפני פוקס המאה ה-20 ביחד עם התעשיין מרווין דיוויס ב-1981. ואולם, ב-1984, לאחר שריץ' ברח מארה"ב, דיוויס מכר את הנתח שלו לרופרט מרדוק ב-250 מיליון דולר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#