"הרפורמה בנמלים נכשלה כי השרים והמנכ”לים לא יודעים לנהל" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הרפורמה בנמלים נכשלה כי השרים והמנכ”לים לא יודעים לנהל"

השופט בדימוס סטיב אדלר, לשעבר נשיא בתי הדין לעבודה, לא מבין מדוע מתקיפים את בתי הדין: "המדינה מתעלמת מעובדי חברת החשמל ושולחת אותם לשבות" ■ לא מתרגש מהיוזמות להצר את צעדיהם: "זה הגוף היחיד שיכול למנוע את סגירת הנמלים, ולכן הוא מוגן"

3תגובות

"פסקי הדין האחרונים של בתי הדין לעבודה בקשר לעובדי חברת החשמל לא שינו דבר, ואני מתפלא על השאלה” - כך אומר השופט ‏(בדימוס‏) סטיב אדלר, לשעבר נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כשהוא נשאל על התהיות העולות מההחלטות האחרונות של בתי הדין לעבודה בכל הקשור לוועדי המונופולים.

"השינוי הגדול כיום הוא של המדינה, שפתאום לא רוצה להידבר עם העובדים", הוא טוען. "בית הדין הולך באותו קו שבו הלך מעולם - אנחנו לא אומרים למדינה איך לנהל את הנמל, אבל דואגים להתערב כשההחלטה משפיעה על העובדים. לא הבנתי את המדיניות החדשה של הממשלה, שלפיה לא מנהלים משא ומתן עם העובדים. הרושם שלי הוא שבתי הדין מעירים בזמן האחרון למדינה לגבי המדיניות החדשה הזו, שמתעלמת מכך שהעובדים רוצים לדבר - ושולחת אותם לשבות. זה מה שחדש, וזה מה שמפתיע אותי".

הממשלה מדברת עם עובדי חברת החשמל על רפורמה כבר 16 שנה.

אדלר: "יש פסק דין ישן שלי, מלפני 20 שנה, שנוגע לעובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים, שם התמודדתי עם השאלה מה עושים כשהשלטון רוצה לשנות משהו - ורשאי לעשות זאת בלא התערבות של העובדים - אך השינוי עשוי להשפיע על תנאי העובדים. מצד אחד, העובדים לא יכולים להפעיל כוח כדי לשנות החלטה ריבונית של השלטון. מצד שני, ההחלטה משפיעה על תנאי הפנסיה שלהם, למשל. לכן החלטנו אז - ובתי הדין לעבודה פשוט מיישמים זאת כיום - שמצד אחד, המדינה רשאית לעשות מה שהיא רוצה, כמו רפורמה במשק החשמל למשל, והעובדים לא יכולים לשבות נגד חוק כזה של הכנסת. מצד שני, הם כן יכולים לשבות נגד כל מה שקשור להשלכות של אותה ההחלטה".

טס שפלן

נוצר הרושם שבתי הדין מבקשים יותר מאשר להגן על זכות העובדים לשבות כדי להגן על תנאיהם, ופשוט מתערבים בניהול החברות הממשלתיות. למשל, בהחלטה שלא לחבר אתר עבודות לחשמל, חרף הסכנה של תביעת פיצויים מוצדקת.

"הכנסת והמדינה רשאיות לקבוע מה קורה במשק החשמל ובנמלים - והעובדים צריכים לקבל את זה, כי זה בתחום הסמכות של הריבון. מצד שני, אם זה משפיע על תנאי העבודה - העובדים יכולים לדרוש לנהל משא ומתן. זה אלף בית ביחסי עבודה".

אתה יכול להבין את העיקרון הממשלתי שבית דין לעבודה לא מנהל את המשא ומתן?

"עקרונות מולידים עמדות, שמשמשות בסיס למשא ומתן. אבל כדי למנוע סכסוכים, יושבים ולפעמים משנים את העמדות. מה הרי התפקיד של בית הדין? שיהיה מי שיזמן את הצדדים כשלא מצליחים לנהל משא ומתן או כשהוא יורד מהפסים. נראה לי שהמדינה פשוט לא נכנסת כיום למשא ומתן".

אם מבקר המדינה מורה שלא להעסיק חברי ועד בעמדות רגישות בנמל אשדוד, חברת הנמל לא יכולה לנהל משא ומתן גם אם בית הדין מחייב אותה לכך, ובינתיים הוא מונע את יישום ההוראה.

"כשבית הדין מזמן אליו את הצדדים, לפעמים מתבררות עובדות שונות. תתפלא איך בדרך כלל אתם לא מכירים את כל העובדות".

"האוצר יתנגד 
לבוררות חובה"

מעבר להתנגשות בין בתי הדין לעבודה לבין המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים, הרגולטורים והנהלות החברות הממשלתיות - מתחדד באחרונה קונפליקט בין ההגנה על זכויות העובד במונופולים הממשלתיים, לבין האינטרס הציבורי. זאת, כאשר קיימים שני קטבים, שהיענות לאחד מהם עשויה לפגוע בשני. למשל, בהחלטה שלא לחבר את תחנת דוראד לחשמל תוך העמדת המשק בסיכון להפסקות חשמל, או בהימנעות מלהתערב בנעשה בנמל אשדוד - האחראי לפחות למחצית מסחר החוץ של ישראל.

"בית הדין לא נוקט בעמדה לגופו של עניין. המדינה היא שצריכה לדאוג לאינטרסים שלה", משיב אדלר. "המדינה עומדת מול ועדים חזקים יחסית, אבל המפתח לניהול המפעל מונח בידיה - גם אם באופן מסורתי יש לעובדי הנמלים או חברת החשמל מה להגיד".

המדינה יכולה לעמוד לבדה מול מי שמחזיק בשאלטר?

"היא יכולה, כי העובדים יודעים שאי אפשר, למשל, לסגור את החשמל. גם עליהם מוטלות מגבלות. יש כאן מאבק מאוד מסובך, ובית הדין לא יכול לנהל אותו - אלא רק לדאוג לשמירת החוק ולאינטרס הציבורי".

האינטרס הציבורי הוא חשמל בקיץ הקרוב.

"ועובדה שבכל קיץ יש חשמל. צריך לדאוג גם לחוקי העבודה, ולהביא את הצדדים להידברות. יכול להיות שהמדינה מנסה באחרונה להפעיל כוח, אבל בסופו של דבר היא תצטרך להגיע למשא ומתן".

כך או כך, בקרב רשויות המדינה מתחילים באחרונה לאבד את הסבלנות. לנוכח הצורך הגובר והולך בשינויים מבניים שיגבירו את התחרות והפריון במשק, ולצד ההחרפה ביחסים שבין הנהלות החברות הממשלתיות לוועדים העושים בהן ככל העולה על רוחם - ניצבת המדינה חסרת אונים מול הגיבוי שמעניקים בתי הדין לעבודה דווקא למי שלא בהכרח זקוקים לגיבוי הזה.

בתי הדין לעבודה, כך נטען, שתומכים ונתמכים בגל ההתארגנויות הצעירות של העובדים במגזר הפרטי - אינם קשובים בהכרח להלך הרוח הציבורי האחר, שיוצא נגד האטימות לכאורה של המונופולים הממשלתיים אל מול קריאה לצדק כלכלי ולשוויון בנטל.

בין אם בצדק ובין אם לאו, מעורר חוסר האונים הממשלתי פזילה מסוכנת להתערבות במערכת יחסי העבודה הנהוגה עד כה במשק, ואף להטלת מגבלות על הרשויות הפועלות בו. זה החל ב”בלון ניסוי” על צמצום סמכויות בתי הדין לעבודה, שנתקל בתגובה ציבורית נזעמת; המשיך בדיונים אקטואליים על חוק בוררות חובה בשירותים חיוניים - שימנע השבתה אוטומטית של המונופולים 14 יום לאחר הכרזת סכסוך עבודה, לפני דיון בבוררות מוסכמת; והגיע בשבוע שעבר לכדי ניסיון תקדימי לעקוף את פסיקות בית הדין לעבודה בנוגע להתעמרות חברת החשמל במתחריה, באמצעות פנייה במקביל לבית הדין להגבלים עסקיים ‏(ראו טור בעמוד 5‏).

"אני לא מומחה בדיני הגבלים, אבל כבר לפני 100 שנה בארה”ב, הטענה הראשונה שהועלתה נגד ארגוני עובדים היתה לפגיעה בדיני הגבלים", מגיב אדלר בביטול למהלך הראשוני שבו נקטה רשות ההגבלים העסקיים נגד הנהלת חברת החשמל, ועד העובדים וההסתדרות. "הטענה הזו נפלה כבר לפני 100 שנה, כך שזו נראית לי טענה מיושנת במשפט העבודה, ואפילו במשפט המסחרי", מוסיף אדלר, ושולח עקיצה לעברו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ’ דיויד גילה: "נראה לי שהממונה נכנס לתחום שלא מתאים לו”.

ובכל זאת, נדמה שנוצר סנטימנט שלילי, שעלול לסכן בסופו של דבר את מעמד בתי הדין. הדיונים סביב חוק בוררות חובה הם כבר עובדה.

"למהלך כזה יש שני פנים: הגבלת שביתות - שלא מקובלת על ההסתדרות; ופן שני של הפקעת סמכויות האוצר לקבוע את התקציב. הרי ברגע שיש בוררות חובה, המשמעות היא שהבורר קובע לא רק את סמכות הארגון לשבות, אלא גם את התוצאה של אי השביתה. לכן לא נראה לי שהאוצר יוותר על הסמכות שלו לקבוע את התקציב".

הדיונים מתנהלים במשרד ראש הממשלה. ואם יקפוץ למישהו הפיוז בסגירה הבאה של נמל?

"אין סיכוי, כי כל מי שעוסק בדבר - ובעיקר ראש הממשלה - יודע שאם יש משבר, אז הגוף היחיד שיכול למנוע את סגירת הנמלים זה בית הדין לעבודה. אף אחד לא יוותר על כך, ולכן בית הדין די מוגן מפני פגיעה".

"נתניהו מתמחה בנושא"

"בתי הדין לעבודה אינם אנטי־מדינה. הם גוף נייטרלי. בסוף, מי שיחליט במאבקים הגדולים זה ראש הממשלה", מבהיר אדלר. למרות הביטחון שהוא מפגין באיתנות המוסד השיפוטי, הוא דואג להעביר מסר אישי לבנימין נתניהו: "ראש הממשלה מתמחה בנושא, מכיר את בית הדין לעבודה ולא יוותר עליו בגלל סגירת נמל. בדיוני הרפורמה בנמלים לפני עשור ישבנו שעות כל לילה, והוא לא ישכח שתמיד הגענו להסכם - כך שהנמלים היו פתוחים וגם שדות התעופה".

אבל הרפורמה הזו נכשלה. העובדים קיבלו כסף, אבל לא כיבדו את השקט התעשייתי וגם לא איפשרו את ההפרטה החלקית של חברות הנמל ב–2010.

"הסיבה לאי כיבוד ההסכם היתה אי היכולת של הנהלות חברות הנמלים ושל הממשלה לבצע אותו. בית הדין והוועדים הם לא המנהלים - אלא ההנהלות ושרי הממשלה שממנים אותן. לכן, אם יש טענות לגבי חוסר יכולת ניהול, צריך להפנות אותן אליהם. גם אני התאכזבתי מתוצאות הרפורמה, אבל אני חושב שהכיוון היה נכון ושיש עוד תקווה. זה תלוי בממשלה".

איך אפשר לנהל כשכל החלטה להזיז עט כרוכה באישור ועד, והתעלמות מהוועד גוררת התערבות של בית הדין לעבודה?

"שייקחו דוגמה מאלי הורביץ ומדן פרופר. כשהייתי רוצה להדגים ניהול, הייתי לוקח את שופטי בתי הדין למפעלי טבע. הורביץ תמיד אמר שחברה תלויה בניהול שלה. הוא רצה ארגון עובדים והסתדרות, הכיר כל עובד שלו בשם, תמיד הסתדר עם העובדים בין כותלי המפעל - ועובדה שטבע הצליחה מעל ומעבר".

גל ההתאגדויות במשק יכול להיות הפתרון לקיפאון העסקי?

"פסק הדין של פלאפון ‏(איסור על התערבות מעסיק בזכות התארגנות; א”ב‏) שינה את התפישה של ההתאגדויות. עובדים מרגישים שהם יכולים להתאגד. עד כמה זה יצליח? זה תלוי ברצון העובדים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#