"משפרי הדיור בסכנת פשיטת רגל; הם קנו דירה קטנה, הרוויחו ומתפתים לקנות דירה גדולה יותר" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"משפרי הדיור בסכנת פשיטת רגל; הם קנו דירה קטנה, הרוויחו ומתפתים לקנות דירה גדולה יותר"

כניסתו של לפיד לאוצר סימנה את סוף הכהונה של המנכ"ל דורון כהן לאחר תקופה קצרה ■ כהן אינו מתנצל, מסביר כי כבר הוצאנו מספיק על חינוך ותחבורה ואומר כי המס היחיד שאפשר להעלות הוא מס רכישה על משפרי דיור - וזה בכלל לטובתם

102תגובות

הפרישה של דורון כהן, 53, מכיסא המנכ"ל במשרד האוצר לא היתה קלה או טבעית. כהן מילא את התפקיד שנה וחצי בלבד, והתבקש לעזוב עם כניסתו של השר החדש, יאיר לפיד, בניגוד למסורת הנהוגה במשרד האוצר שבה 
המנכ"לים אינם בהכרח מתחלפים עם השר.

יתר על כן, כהן נושא על גבו שתי חטוטרות כבדות: טענות כי הוא מונה מלכתחילה בגלל קרבתו הפוליטית לשר הקודם, יובל שטייניץ, וכן טענות קשות על תפקוד המשרד בתקופת ניהולו - לאור החריגה העצומה בגירעון ב-2013-2012, שדרשה קיצוצים והעלאות מסים של יותר מ-30 מיליארד שקל.

הגענו לגירעון של יותר מ-40 מיליארד שקל, כמעט 5% מהתוצר. אתה אחראי?

"אני לא רוצה לעסוק בוועדות חקירה. אני כן יכול להצביע על מגמה מסוכנת של לחץ כבד מאוד להגדיל את ההוצאה הממשלתית. בגלל שמצבנו בסך הכל היה טוב ב-2010, בשל יחסי העבודה במשק, בגלל התפישה הציבורית - שגם קיבלה תמיכה מכלכלנים בכירים - שגרסה כי ההוצאה הממשלתית קטנה מדי. זאת טעות. צריך להקפיא את ההוצאה הציבורית. כלל ההוצאה החדש, שאיפשר להגדיל את ההוצאה בתקציב, צריך להתבטל. חייבים לשנות דיסקט ולהסתפק בגידול מינורי בלבד בהוצאה הציבורית. גם ככה ההוצאות שלנו על הזדקנות האוכלוסייה מחייבות להגדיל את ההוצאה כל הזמן".

אמיל סלמן

לבטל את כלל ההוצאה? הוא נחקק רק ב-2010 וזכה לשבחים חובקי עולם.

"ניסו לעשות כלל ההוצאה מתון וחכם, ולכן ביססו אותו על הצמיחה הממוצעת בעשר השנים הקודמות. רק שכחו שיש מצבי תפנית שבהם מה שהיה בעשור הקודם אינו מייצג יותר. הצמיחה שלנו יורדת ובלתי אפשרי להמשיך לפי כלל פיסקלי שמחייב אותנו להגדיל את התקציב ב-3% מדי שנה. זה אומר הגדלת ההוצאה ב-30 מיליארד שקל בתוך כמה שנים, ולשם כך צריך להביא מסים ב-30 מיליארד שקל. שכחו מזה, אין מאיפה להביא כל כך הרבה מס".

האשמה בגירעון: האווירה הציבורית

הטענות כלפי תפקוד משרד האוצר בתקופתו של כהן מורכבות. הוא נכנס לתפקיד אחרי שחלק גדול מהטעויות כבר נעשו - התחייבויות גדולות שהממשלה לקחה על עצמה והערכות שגויות לגבי ההכנסות ממסים. לאלה הוא אינו אחראי. עם זאת, הטענה הקשה נגד משרד האוצר בתקופתו היא היעדר תגובה נמרצת מספיק לטעויות, כשאלו התחוורו.

בפועל, אנשי המקצוע באגף התקציבים ובבנק ישראל החלו להתריע לגבי הבעיה התקציבית המסתמנת כבר באמצע 2011, ובינואר 2012 הודה כבר האוצר באופן פומבי בקיומה של בעיה, אז הפחית את תחזית ההכנסות ממסים בשיעור חד. למרות כל זאת, באותו המועד בוטל הקיצוץ המתוכנן בתקציב הביטחון, ורק ביולי 2012 החלו העלאות המסים הראשונות. האוצר טען אז כי העלאות המסים פותרות את כל הבעיה, אבל זו היתה עוד שגיאה גסה, מכיוון שנדרשו עתה העלאות נוספות של 14 מיליארד שקל.

איך שגיתם בגדול כל כך?

"בגלל האווירה הציבורית הבעייתית. אני רוצה להזכיר שסך הכל המשק שלנו איתן".

אתה מתחיל להישמע כמו שטייניץ.

"נכון, אבל צריך להזכיר גם את ההישגים בתחום הצמיחה, התעסוקה והאמון בכלכלת ישראל. כבר בינואר 2012 הצגנו את התחזית המעודכנת להכנסות ממסים ולגירעון. ההחלטה באותו הזמן היתה לא להעלות מסים, כי חששו מהתפתחות המשבר באירופה. ביולי, אף שכבר דובר על הקדמת הבחירות, הבנו שחייבים להעלות את המסים. חשבנו שזה יפתור את הבעיה, טעינו.

"הבעיה היא שכללי הניהול של התקציב - מתווה גירעון פוחת, מתווה כלל הוצאה חדש ומתווה המסים - לא מתיישבים. האוצר צריך להיות גלוי עם זה: אנחנו חייבים להבין שאי־אפשר לנהל את התקציב בחדרים סגורים. אי ־אפשר להפתיע את הממשלה עם הצעת תקציב סגורה עשרה ימים לפני הדיון, להפך. צריך כבר כיום לקיים דיון תקציבי שקוף לחמש השנים הקרובות. להציג את הטייס של 2015, כדי שהממשלה והציבור יבינו כבר היום את הבעיה, ותהיה להם כבר היום ודאות איך הולכים להתמודד עם הבעיה. כרגע, חייבים לעצור את ההוצאות. השקענו יפה מאוד בחינוך ובתחבורה, אי אפשר להמשיך בכך".

כתבות נוספות ב-TheMarker

סערה במועצת מקרקעי ישראל: השר אריאל הדיח את יו"ר קק"ל

הסכנה שלא הבחנתם בה: 5 גופי ענק מחזיקים 95% משוק חיסכון פנסיוני של 2 טריליון שקל

ההצעה של כהן, להקפיא את המשך ההוצאות הממשלתיות, תהיה בוודאי לא פופולרית בקרב הציבור. במיוחד לא אחרי מחאת קיץ 2011, שקמה על רקע תחושה של הוצאה ציבורית קמצנית ונמוכה מדי. על רקע זה גם קראו תנועות סוציאל־דמוקרטיות, בעיקר מפלגת העבודה, להגדלת ההוצאה הציבורית ומימונה באמצעות מסים. בעיקר מסים על העשירים.

כהן דוחה את הפתרון הזה מכל וכל. "מדברים אתי על לחזור למסים ששילמנו עד 2000. כדאי להזכיר שהמס השולי העליון לא היה אז גבוה משמעותית מה-51% של היום. מה שהיה שונה הוא שהמעמדות הנמוכים ומעמד הביניים הם אלה ששילמו הרבה יותר מס. אז מה רוצים, להעלות עכשיו מסים ב-30 מיליארד שקל על מעמד הביניים?"

אפשר, למשל, לבטל את חוק עידוד השקעות הון, להטיל מס ירושה ולהעלות מס חברות.

"ההטבות של חוק עידוד השקעות הון הן תיאורטיות בעיקרן. האם יש למישהו ספק שחלק גדול מהרווחים העצומים שהחברות הגלובליות מרוויחות פה הוא פשוט הסטת רווחים לכאן מכיוון שפה הן משלמות מס של 0%?"

נו, אז הנה ההוכחה שהמסלול של 0% היה טעות.

"נכון, הוא היה טעות, אבל אם נעלה את המס אז גם לא נוכל למסות את כל אותם רווחים. הרווחים פשוט לא יהיו פה. לכן, צריך למצוא את שיעור המס שהוא מספיק גבוה כדי שנוכל ליהנות ממנו, אבל מספיק נמוך כדי שהרווחים האלה יישארו פה. אפשר להעלות את המס לשיעור דומה לזה של אירלנד, 10%-12%, אבל כמס יחיד, בלי למסות גם את הדיווידנד.

"לגבי מס ירושה, פשוט אין בזה כסף. המדינות הכי מתקדמות מצליחות לגבות מס ירושה בשיעור של שליש אחוז תוצר. זה בערך 3 מיליארד שקל".

גם זה כסף.

"רק שכדי להגיע לכסף הזה נצטרך לשנות את כל שיטת המס. נצטרך לחייב אנשים לדווח לנו על כל המתנות שהם מעבירים לילדים שלהם מיום שהילד נולד. כל זה בשביל סכום שהוא בערך שני שליש האחוז של מע"מ. זה פשוט לא שווה את ההתעסקות, וזה חוץ מהאפשרות שמשקיעים בינלאומיים, כמו תד אריסון, לא היו מגיעים לכן לו היה אצלנו מס ירושה.

"לגבי מס על רווחי הון, בואו נהיה פרקטיים. קל לנייד הון, והמיסוי בישראל הוא כבר לא נמוך, כך שכנראה שחוץ מבריחת הון לא נראה שם הרבה כסף. העלאת מס חברות גרועה עוד יותר, כי היא עלולה לפגוע בהשקעות ובצמיחה במשק, ומה עוד שהמס כבר הגיע ל–27%. להיכן רוצים להעלות אותו, ל–35%? זה יביא לנו אולי 5 מיליארד שקל, מבלי להביא בחשבון את הסיכון של הוצאת השקעות מישראל והסיכון של פגיעה בצמיחה. בכל מקרה, זה ממש לא מספיק כדי להביא את ה–30 מיליארד שקל שחסרים במסים, כדי להמשיך ולממן את הגידול בהוצאה בתקציב. איך שלא תבדקו, אין דרך להביא 30 מיליארד שקל, אלא במיסוי כבד על מעמד הביניים, ובזה איש לא רוצה".

למעשה, המס היחיד שכהן תומך בהעלאתו הוא דווקא זה שספג את הביקורת הקשה ביותר באחרונה - הטלת מס רכישה על משפרי דיור ‏(מי שקונים דירה יחידה המחליפה דירה קודמת שהיתה בבעלותם‏). המס הזה עורר כעס רב, משום שהתקבל כמיסוי מיותר על זוגות צעירים, שכל חטאם הוא שהיתה ברשותם דירת רווקים קודם לכן. כהן טוען את ההפך המוחלט: המס הזה חשוב לא כל כך מפני שהוא יכניס כסף, אלא מכיוון שהוא תרופה נדרשת למחלה הבעייתית ביותר בשוק הדיור.

"משפרי הדיור הם הקבוצה הגדלה ביותר בענף בשנים האחרונות. הם מהווים 38% משוק הדיור, נתח שזהה למשקלם של רוכשי דירה ראשונה. מספר הרכישות שלהם זינק בשיעור חד ב-2012. זה לא סתם שיש כזאת גאות של משפרי דיור, אלא תוצאה של עליית מחירי הדירות וההתפתות של משפרי הדיור להגדיל את המינוף שלהם.

"הם קנו דירה קטנה, הרוויחו עליה הרבה כסף, ועכשיו הם מתפתים להשתמש בכסף כדי לקחת עוד משכנתא ולקנות דירה גדולה יותר. תוך כדי כך הם מגדילים את החוב שהם לוקחים על עצמם. כל זמן שהמחירים ממשיכים לעלות אין להם בעיה, אבל אם חס וחלילה המחירים בשוק יתחילו לרדת, משפרי הדיור עלולים למחוק את כל ההון העצמי שלהם. הם פשוט בסכנה של פשיטת רגל, והם לא מבינים זאת.

"לכן חייבים לצנן את הביקושים של משפרי הדיור. הם לא רק אלה שדוחפים את עליות המחירים בשוק הדיור כיום, הם גם הביקוש הממונף והמסוכן ביותר. מס רכישה הוא בדיוק הדרך לצנן אותם ולמנוע מהם להמשיך ולהסתכן. הוא גם האמצעי הטוב ביותר לטיפול בבעיית הדיור בטווח הקצר, לפני שמדיניות הממשלה בתחום הגדלת ההיצע מגיעה לכדי ביטוי".

לחזור להשקעות עם המגזר הפרטי

התקציב של 2014-2013 כבר לא הוכן בידי כהן. מחליפתו בתפקיד, יעל אנדורן, היא החתומה עליו. כהן, בהתאם, ממעט להתבטא לגבי הצעת התקציב הזו. הוא גם מסרב לחוות דעה לגבי האנשים שמובילים כיום את משרד האוצר: הממונה על התקציבים גל הרשקוביץ, מחליפו המיועד אמיר לוי, אנדורן והשר יאיר לפיד.

ההערות של כהן לגבי התקציב החדש מתמקדות בשתי נקודות בלבד. האחת, בהיעדר יכולת להגדיל את ההוצאה התקציבית, ומאחר שחייבים להמשיך ולהשקיע בתחבורה, הוא ממליץ לחזור לשיטת המימון PPP, שבה המגזר הפרטי הוא שבונה על חשבונו, והממשלה משלמת לו חזרה לאורך שנים.

"אי־אפשר להמשיך ולהוציא כל כך הרבה כסף תקציבי על תחבורה, ושיטת ה-PPP, שקצת נטשנו אותה בשנים האחרונות, מאפשרת לפרוש את ההוצאה התקציבית קדימה. החיסרון של השיטה הוא בכך שאנחנו מסנדלים את התקציב של השנים הבאות, ולכן הכלל המקובל בעולם הוא שכל זמן שההתחייבות בגין PPP אינה יותר מ-0.5% תוצר, זה סביר. ההוצאה שלנו היא עשירית מזה. זה אומר שיש לנו המון מה לפתח בתחום".

עם זאת, PPP מחייבת פרסום מכרזים ממשלתיים, שבדרך כלל אורכים כשנתיים. זה אומר, לדברי כהן, שהזמן דוחק. לדבריו, "ב-2016 אנחנו אמורים לצאת עם תוכנית חומש בתחבורה. מאחר שיקח לנו שנתיים להשלים את המכרזים, זה אומר שחייבים כבר ב-2014 לפרסם את המכרזים, וחייבים עד סוף השנה הנוכחית להשלים את בניית תוכנית חומש לתחבורה ב-2016".

ההערה השנייה מתייחסת לצעד הרגיש ביותר של האוצר בהצעת התקציב - הקיצוץ החד של יותר מ-2 מיליארד שקל בקצבאות הילדים. כהן חולק בעדינות על ההחלטה. "נכון שקיים מתאם ברור בין הקיצוץ בקצבאות הילדים ב-2003 לבין יציאה לעבודה", הוא אומר, "אבל כיום לא ברור כבר שנראה אותה השפעה. אסור להתעלם מהשפעת קיצוץ הקצבאות על מדדי העוני. לכן, אם עיקר המטרה הוא לחסוך בכסף, ולא לעודד יציאה לעבודה, הרי שהקיצוץ המוצע הוא חד ובעייתי.

"משפחות עם מספר ילדים רב יאבדו תמיכה של 800-700 שקל בחודש, ותהיה לכך השפעה גם על הצריכה ועל הצמיחה במשק. לכן, עדיף להימנע מפגיעה קשה במשפחות גדולות. הדרך לעשות זאת היא פשוט לבטל את קצבת הילד הראשון. זה חוסך בערך 2 מיליארד שקל, וממתן את ההשפעה הקשה על משפחות עניות מרובות ילדים".

איך שר האוצר החדש, יאיר לפיד - הוא מתאים לתפקיד?

"אני מעדיף שלא להיכנס לנושאים פרסונליים".

זה מאוד פרסונלי. הוא החליף אותך בתפקיד מיד כשנכנס, אף שמנכ"לים קודמים לא הוחלפו. מספרים גם ששמעת על החלפתך במהדורת החדשות.

"זה לא נכון. הצעתי לשר לפרוש מיד כשהוא מונה לתפקיד. ההחלטה להחליף אותי נבעה מהעדפה אישית שלו, לא בגלל תפקודי כמנכ"ל".

אולי זה נבע מכך שאמרו עליך שהיית מנכ"ל האוצר הפוליטי הראשון.

"מי שאומר זאת, חובת ההוכחה עליו. אני צריך להיבחן רק על העבודה שעשיתי, ונדמה לי שעשיתי עבודה טובה".

"אנחנו בסכנה של אובדן הגמישות הניהולית במגזר הפרטי"

לפני מינויו למנכ"ל משרד האוצר, שימש דורון כהן מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות. מאז פרישתו מהרשות לא טרחה הממשלה למנות לו מחליף, מה שהחריף את המצוקה שבה היא שרויה מלכתחילה. כבר שנים ארוכות שרשות החברות לא מצליחה אפילו לפקח כנדרש על החברות הגדולות והחזקות, שלא לדבר על לקדם בהן רפורמות.

"הגיע הזמן לגמור את הסיפור של רפורמה בכל מחיר", אומר כהן, בהתייחסות לרפורמה היקרה והשנויה במחלוקת שנעשתה בנמלים ב-2005. היא עלתה מיליארדים, אבל לא קידמה כמעט כלל את יחסי העבודה או את התחרות בנמלים. "יצרנו כאן כמה תקדימים רעים מאוד, שהתפרשו כאילו המדינה מוכנה לשלם כל מחיר עבור רפורמה. זה יצר נזק כבד לטווח הארוך - כיום העובדים ניגשים למשא ומתן על רפורמה תוך שהם רוצים לקבל מהמדינה הכל ומראש".

אז מה, לוותר על עריכת רפורמות?

לא, צריך להמשיך להילחם על רפורמות וצריך להגיע אליהן אחרי שמאתגרים את העובדים".

אתה מתכוון שמביאים את חברת החשמל אל סף קריסה פיננסית?

"למשל, או חושפים את הנמלים לנמל פרטי חדש".

נראה לך שזה יעזור? עובדה, חברת החשמל תכף קורסת ועדיין אין הסכמה על רפורמה עם העובדים.

"דווקא עם חברת החשמל נעשתה התקדמות רבה בשנה האחרונה. עקרונות הרפורמה שהוצעו נראים לי סבירים לחלוטין - 40% ייצור חשמל פרטי, ניהול עצמאי של מערכת החשמל, מכירת חשמל וירטואלית, וצריך גם לאפשר שינוי ארגוני והתייעלות בחברה, כדי להביא לשיפור האיתנות הפיננסית".

ויתרו לעובדים על הנקודה הכי חשובה - להשאיר את מונופול הולכת החשמל עצמאי.

"זאת הבעיה של שיטת הסלאמי: כל מה שסיכמנו עם העובדים תמיד היה הבסיס להמשך המשא ומתן אחר כך. ההסתדרות ניצלה זאת לרעה, ראינו כבר שההסתדרות לא מכבדת את המלה שלה. כל ההסכמות איתה תמיד היו רק מקדמה על חשבון הדרישות העתידיות".

ההסתדרות שבויה בידי הוועדים הגדולים?

"להפך. ההסתדרות היא זאת היום שלא מעונינת בעריכת רפורמות גדולות, כאלה שמוציאות מידה את השאלטר. ההסתדרות בעידן עופר עיני היא כבר לא המבוגר האחראי, שמפשר ומגמיש עמדות. להפך, היא זאת שתוקעת מקלות בגלגלים של הרפורמות, מתוך הבנה שמדובר בפגיעה באמצעי הלחץ שלה. בלי רשות שדות התעופה, חשמל או נמלים, ההסתדרות מאבדת את כוחה בסכסוכי העבודה במשק - ולכן האסטרטגיה של עיני היא לא להתפשר שם".

כהן מזהיר כי מגמת ההקצנה של ההסתדרות עלולה לסכן את כל המשק. "אנחנו בסכנה של אובדן הגמישות הניהולית במגזר הפרטי, שהיה הדבר העיקרי שדחף את הצמיחה כאן ב-20 השנים האחרונות", אומר כהן. "התקדים שנקבע באל על מסוכן. מפני שעובדים של חברה פרטית מאוגדים, עופר עיני הלך לדון עם הממשלה על הסכם השמים הפתוחים. אז מה, מחר אם יהיה ועד עובדים בסלקום אז נצטרך לדון עם עיני על הפחתת מחירי הקישוריות? זו סכנה ממשית למשק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#