מה באמת מניע את המחאה בטורקיה? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מחאת הכל כלול

מה באמת מניע את המחאה בטורקיה?

התמונות אולי דומות, אבל להפגנות בטורקיה אין באמת קשר לאביב הערבי. הצעירים החילונים 
לא מוחים רק נגד עליית האיסלאם, השחיתות או יוקר המחיה, אלא נגד הקשר ביניהם

8תגובות

באפריל השנה, חודשיים לפני שהמונים זועמים יצאו לרחובות והחלו למלא את כיכר טקסים באיסטנבול ואת הרחובות הסמוכים, הקולנוע הוותיק ביותר בבירה הטורקית סגר סופית את שעריו. קולנוע עמק ‏(Emek‏), שבנייתו החלה ב-1884 ושנפתח לראשונה לקהל ב-1924, שכן בבניין אר־דקו יפהפה שעוצב על ידי האדריכל המהולל אלכסנדר ואלורי וכונה במקור "תיאטרון המלאכים", בשל דמויות המלאכים שעיטרו אותו. במשך השנים, מאז ימי אטאטורק, נהפך עמק מסתם בית קולנוע ללבה הפועם של תעשיית הקולנוע הטורקית: דורות של במאים, שחקנים ומבקרים הוקסמו בין קירותיו. רבים מהם בחרו לעסוק בקולנוע ולו רק כדי שיום אחד סרטיהם יוצגו בו. מאז שנוסד פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של איסטנבול ב-1982, שימש עמק כבמה המרכזית שלו. בית הקולנוע נהפך לחלק בלתי נפרד מהשיח התרבותי של טורקיה: הפגנות נערכו בו, תנועות פוליטיות התארגנו בתוכו, ושערוריות - כמו הקרנת "הפיתוי האחרון של ישו" בבימויו של מרטין סקורסזה - התרחשו בין קירותיו.

כל אלה לא מנעו את הריסתו של הקולנוע הוותיק, שהפעילות בו הוקפאה ב-2010 בעקבות מאבק משפטי שנועד להכריע את גורלו. למרות תומכיו הרבים של הקולנוע בקהילת האמנות הטורקית, ביקשו יזמי נדל"ן להרוס את הבניין ולהקים במקומו מתחם בידור וקניות, שבו גם ישכון קולנוע חדש. לבסוף יצאו היזמים כשידם על העליונה, והבניין נהרס. להריסתו קדמו מחאה עממית נרחבת, השתלטות של עשרות צעירים על הבניין ועימותים אלימים עם כוחות המשטרה, שעשו כמיטב יכולתם כדי לדכא את המחאה באמצעות תותחי מים וגז מדמיע.

כמה חודשים לאחר מכן, בשלישי שעבר, הגיעו דחפורים לפארק גזי באיסטנבול במטרה להרסו, ונתקלו בארבעה פעילים סביבתיים שהתנגדו לתוכניות הממשלה להפוך גם את הפארק הקטן לקניון. במהרה התחילה האדמה לרעוד מתחת לרגליו של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן, השולט במדינה כבר יותר מעשור, ואותם ארבעה פעילים בפארק גזי נהפכו למאות אלפי מפגינים באיסטנבול, באנקרה ובערים אחרות.

רויטרס

עוד לפני כן החלה בנייתו של גשר שלישי שיחצה את נהר הבוספורוס - פרויקט שנוי במחלוקת שעלותו 3 מיליארד דולר - ונחשפו תוכניותיו הגרנדיוזיות של ארדואן לבנות תעלה מהים השחור לים מרמרה, שתחצה את איסטנבול ותהפוך אותה בפועל לאי ועוד שני חצאי־איים שמופרדים ביניהם, תוכנית שארדואן עצמו קרא לה "מטורפת". בעיר שבה רק 1.5% מהקרקעות מוקצות לטובת שטחים ירוקים, הרגישו התושבים שחלק גדול מהמורשת התרבותית שלהם, שלא לדבר על הפארקים, הופקרו לטובת פרויקטי נדל"ן מפוארים ומרכזי קניות שלא ברור את מי הם משרתים.

אבל המחאות בטורקיה, שנכנסו אתמול ליומן השביעי, לא נוגעות רק לסוגיות של תכנון עירוני. למרות הפיתוי להכריז עליהן כמחאות נגד האסלאמיזם הגובר של ארדואן ושלטונו, על רקע מגבלות חדשות שהטילה הממשלה על שתיית אלכוהול ועל חופש הביטוי, המחאה בטורקיה אינה באמת נגד האיסלאם. לא מדובר בהעתק מוחלט של ההפגנות בכיכר תחריר או של מהפכת היסמין התוניסאית, למרות הסיסמאות הדומות, הדמיון במסרי המהפכנים והעובדה שחלק ניכר מהתמונות שמגיעות לכאורה מטורקיה ומופצות ברשת בימים האחרונים צולמו דווקא ברחובות תוניס או בכיכר תחריר ב-2011.

בשנה האחרונה חוותה טורקיה כמה הפגנות מחאה: נגד ההידרדרות בחופש העיתונות, נגד המגבלות על חופש הדת ועל הפלות, נגד תגובתה של הממשלה למלחמת האזרחים בסוריה, נגד מעצרים של אלפי פעילים כורדים בטענה שסייעה למפלגת הפועלים של כורדיסטן ‏(PKK‏), שאותה מחשיבה טורקיה לארגון טרור, נגד המגבלות על מכירת וצריכת אלכוהול, נגד תנופת הנדל"ן במדינה ונגד סגירתו של קולנוע עמק. אולם עד לשבוע האחרון, אף מחאה לא הצליחה לגייס את ההמונים, ודאי לא כמו המחאה השבוע. מדוע זה קורה דווקא עכשיו? שהרי התשובה לא נעוצה רק באהבה בלתי מוסברת של הטורקים לעצים שבפארק גזי.

עוד דבר שמטריד את הפרשנים הוא העובדה שמבחינה כלכלית, טורקיה - עד לאחרונה המדינה בעלת קצב הצמיחה המהיר ביותר 
ב-OECD - היא לא מצרים ולא תוניסיה. בעשור שבו היא נשלטת על ידי מפלגת הצדק והפיתוח ‏(AKP‏) של ארדואן, צמחה כלכלתה בקצב שנתי של 5%. התמ"ג לנפש, תחת שלטונו של ארדואן, שילש את עצמו. גם התיירות פרחה, עם 36 מיליון תיירים שהגיעו לטורקיה ב-2012.

עד השבוע האחרון היתה טורקיה אחד מסיפורי ההצלחה הכלכליים הגדולים בעולם. כלכלנים בכירים מכל העולם שרו לה הלל. לפני שבוע, יומיים לפני פרוץ המהומות, כתב הכלכלן הבכיר ג'פרי סאקס מאוניברסיטת קולומביה טור שמשבח את הישגיה הכלכליים של טורקיה. "ביקור שערכתי לאחרונה בטורקיה הבהיר לי את ההצלחות הכלכליות האדירות שרשמה בעשור האחרון. הכלכלה צמחה במהירות, האי־שוויון יורד והחדשנות עולה", כתב סאקס, ששיבח את התשתיות בטורקיה, את האוניברסיטאות שלה, שמושכות סטודנטים מאפריקה ואסיה, ואת השקעותיה של הממשלה בטכנולוגיות ירוקות.

"אין שום דבר ראוותני בעלייתה של טורקיה, שהיתה מבוססת על יסודות כלכליים ולא על בועות או גילוי משאבי טבע", כתב סאקס. "לטורקיה אין את הנפט או את הגז של שכנותיה, אבל היא מפצה על כך בתחרותיות התעשיות והשירותים שלה. אפילו שהות קצרה מאפשרת לראות את חוזקה של הכלכלה. שדה התעופה, הכבישים המהירים והתשתיות האחרות בנויים כולם ברמה הגבוהה ביותר, ורכבת בין־עירונית מהירה מקשרת בין אנקרה לחלקים אחרים במדינה. חברות הבנייה הטורקיות מתחרות בכל העולם, וזוכות ביותר ויותר מכרזים במזרח התיכון ובאפריקה".

על פני השטח, סאקס צודק לחלוטין כשהוא משבח את כלכלת טורקיה. בניגוד לתוניסיה או למצרים, לא עוני נרחב הוא שהוביל למחאה הטורקית. האי־שוויון במדינה עדיין גבוה ‏(מקום 58 במדד ג'יני‏), אך הוא חמור פחות מהאי־שוויון במדינות כמו בריטניה או ישראל והוא נמצא בירידה. הכלכלה הטורקית יצרה 4.2 מיליון משרות בעשור האחרון, יותר מרוב מדינות אירופה, ומספר המיליונרים בטורקיה עלה ב-7.4% מאז 2007. לא הכל היה מושלם כמובן - הצמיחה הכלכלית תלויה במידה רבה בהלוואות חיצוניות, פרויקטי התשתיות המפוארים הם בעצם מופת של מינויי מקורבים - אבל קשה להשוות את טורקיה למצרים או לתוניסיה, לא משנה איך נסתכל על המצב הכלכלי במדינה. אז מה קרה, והאם ההפגנות האלה הן באמת רק המחאה של צעירי המדינה המשכילים נגד השתלטות האסלאם? כן ולא.

פרשת הדרכים של הצמיחה הטורקית

המשבר הפיננסי העולמי היה קשה במיוחד עבור האליטות הישנות של טורקיה. השושלות העסקיות המפוארות ששלטו בכלכלה הטורקית במשך עשרות שנים - בהן שלוש המשפחות החזקות ביותר, קוץ', דואן וסבנג'י - הוכו שוק על ירך במהלך המשבר, שאמנם פגע בכלכלה הטורקית כולה ואילץ את טורקיה לבקש הלוואת חירום מקרן המטבע הבינלאומית, אך פגע במשפחות ההון של טורקיה הרבה יותר. הונם הכולל של 100 האנשים העשירים בטורקיה נחתך במחצית בין 2007 ל-2008, והונו של מי שהיה באותה תקופה האדם העשיר במדינה, איל הפיננסים חוסנו הוזייגין, נחתך מ-4 מיליארד דולר ל-2.9 מיליארד דולר ‏(מאז כבר הספיק הוזייגין לשקם את ההון שאיבד‏). המשפחות קוץ', דואן וסבנג'י, השולטות בקונצרנים התעשייתיים הגדולים במדינה ובין היתר בעיתונות, הוכו קשות. ב-2009 כינתה המהדורה הטורקית של "פורבס" את מה שהמשבר עשה לעשירי טורקיה כ"מיני יום דין".

אלא שמעבר להון שעשירי טורקיה איבדו ומאז החזירו לעצמם, המשבר העולמי הוביל לעוד התפתחות מעניינת: הוא חידד את ההבדלים בין האליטות הישנות של טורקיה, שמתעבות את ארדואן בשל המאבק המר שהוא מנהל כבר שנים נגד שליטתן בכלכלה, לבין האליטות החדשות של ראש הממשלה, בהן אילי נדל"ן ואנשי עסקים שהרוויחו הן מתנופת הבנייה שהביא אתו שלטון ארדואן והן מהרוח החדשה־ישנה שהביא אתו ארדואן לפוליטיקה החילונית־ברובה של טורקיה: רוח השמרנות הדתית של האסלאם.

בשנים האחרונות, הודות לצמיחה הכלכלית, נהפכה איסטנבול למקום שאליו נוהרים טורקים שאפתנים שרוצים לעשות כסף ולהתקדם בחיים. לצד מעמד הביניים הצומח, היא גם נהפכה למקום עלייה לרגל עבור מעמד אחר של אנשים, שגם הוא חב את קיומו לשלטון ארדואן: האליטות החדשות של אילי הנדל"ן מאנטוליה שבמזרח, ששייכת יותר לאסיה מאשר לאירופה בעיני הטורקים, שכינו את המהגרים האנטולים החדשים - עם הדעות השמרניות שלהם והאדיקות הדתית - "איכרים לא מתורבתים". רבים מאותם אנטולים, צאצאיו של "הנמר האנטולי" - הכינוי לכלכלת האזור שפרחה הודות ליזמים שניצלו את ההקלות הממשלתיות כלפי עסקים קטנים ובינוניים - היו עשירים, וחלקם התעשר הודות לקשרים עם שלטונו של ארדואן. כפי שאמר חקן קלקן, מנהל השקעות טורקי, לסוכנות הידיעות בלומברג ב-2010, "זה עוזר להיות אדוק כשאתה עושה עסקים עם ממשלו של ארדואן".

במידה רבה, סיפורה של המחאה בטורקיה הוא הסיפור על מה שקורה כשמערבים קפיטליזם ודת יחד, ועל האופן שבו דת משרתת את הקפיטליזם - וההפך. הגשר השלישי שיחצה את מיצר בוספורוס ושבנייתו החלה החודש, למשל, ייקרא על שמו של סלים הראשון, הסולטאן העות'מאני שבמאה ה-16 כבש את המקומות הקדושים לאסלאם ומונה לח'ליף, וטבח בין היתר במיעוט האלווי הטורקי. בד בבד עם תנופת הבנייה באיסטנבול, שאפילו בסטנדרטים הנדיבים של טורקיה היתה יוצאת דופן, חוותה טורקיה את עלייתו של האסלאם השמרני, עד שרבים הבינו שאלה שני צדדים של מטבע זהה.

אם מחפשים סיבה לפריצתן של המחאות בטורקיה - ובסיפור מורכב כזה קשה למצוא רק סיבה אחת - קשה להתעלם מכך שבשנים האחרונות הקפיטליזם והאסלאם בטורקיה התאחדו לשיטה כלכלית־פוליטית־דתית חדשה, שזכתה לכינוי "קלוויניזם איסלאמי", על שמו של התאולוג והמשפטן הצרפתי ז'אן קלווין שהיה ממובילי הרפורמציה הפרוטסטנטית. הקלוויניזם האיסלאמי, שאחראי במידה לא קטנה לפריחה הכלכלית הטורקית, התעתד להציג את פניהם היפים הן של הקפיטליזם הטורקי והן של האסלאם החדש: דת שהיא פרו־עסקית, פרו־שוק חופשי, פרו־יזמות. שלא במקרה, אנטוליה היתה המוקד שבו נולד הקלוויניזם האסלאמי: ההוכחה שהאסלאם והמודרניות יכולים לשכון יחדיו.

הודות לארדואן, מעמד ביניים חדש, דתי, החל לעבור מאזוריה הכפריים של טורקיה לפרויקטי פיתוח חדשים באיסטנבול ואיים על מה שעד אז היה נחלתן הבלעדית של האליטות הישנות, החילוניות. המאבק בין האליטות הישנות והחדשות של טורקיה התפוצץ השבוע, אך המתח ביניהן נבנה במשך שנים, שעה שהאינטלקטואלים העירוניים והדיירים הוותיקים של איסטנבול פונו מבתיהם כדי לפנות מקום לפרויקטי דיור יוקרתיים ומרכזי קניות שאיכלסו את מעמד הביניים החדש והאסלאמי של ארדואן. תנופת הנדל"ן נהפכה לסמל של מה שנתפס בטורקיה כשאיפותיו האוטוקרטיות של ארדואן. הטורקים רגילים מזה אלפי שנים לפרויקטים שאפתניים של שליטים חדשים שרוצים להטביע את חותמם, אך אפילו לפי הסטנדרטים שלהם ארדואן הגזים, והבנייה המסיבית נהפכה לסמל לא רק לפריחתה של טורקיה, אלא גם, ואולי בעיקר, לשיכרון הכוח של השלטון.

הברוטליות שבה ניסתה ממשלת ארדואן לדכא את ההפגנות, שהובילו בינתיים למותם של שני מפגינים ולמעצרם של יותר מ-1,700 איש, הוכיחה בעיני רבים מהמפגינים עד כמה הדוק הקשר בין האוטוקרטיה המתגברת של ארדואן לבין הפיתוח העסקי הנרחב שהשתלט על העיר. החיבור בין הקפיטליזם לאסלאם, למרבה הפלא, גרם לטורקים חילונים רבים גם לשקול מחדש את עמדתם בנוגע לקפיטליזם. "התוכנית של הממשלה להרוס את כיכר טקסים היא חלק מתוכנית נאו־ליברלית רחבה יותר", טען הסופר והאקטיביסט הטורקי אוזן טקין, ממובילי המחאה, בראיון ל"אל־אהראם". "הם רוצים לדחוק את האנשים הרגילים ולהפוך את טקסים, מרכז העיר, למקום עבור המעמדות העליונים. זאת ממשלה שמרנית, ניאו־ליברלית, ולעם נמאס לא רק מהתוכניות עבור כיכר טקסים, אלא גם מהמדיניות הניאו־ליברלית שהביאה לריבוי מוגזם של קניונים", אמר טקין, שהוסיף: "אנחנו לא נגד הממשלה הזאת כי היא אסלאמית, אלא מפני שהיא שמרנית וניאו־ליברלית. זאת ממשלה נבחרת ולגיטימית, לכן אנחנו לא שואפים להפיל אותה בכוח מזוין, אלא באמצעות תנועה המונית".

אלא שעד כה, המחאות בטורקיה לא משכו את חלקו הגדול של העם הטורקי, אלא את הצעירים החילונים שנאבקים על מה שהם רואים כגניבה של מדינתם, בנוסף לאיגודים המקצועיים שהצטרפו השבוע למחאה ומפלגת CHP (מפלגת העם הרפובליקאית) האופוזיציונית, שניסתה לפרוש את חסותה על המוחים. למרות פוטנציאל ההתפוצצות של המהומות, נהנה ארדואן מבסיס תמיכה רחב ברחבי המדינה, גם כשמעמדו בשפל. "אין בעיות בטורקיה", אמר ספר מקומי באיסטנבול ל"גרדיאן" הבריטי. "לפני שארדואן עלה לשלטון, הרחובות טבעו בזבל. אספקת המים והחשמל לא היתה סדירה. ספרי הלימוד ניתנים בחינם כיום, והכבישים טובים יותר: מקומות שפעם נדרשו לי שעתיים כדי להגיע אליהם נמצאים כיום במרחק של 15 דקות".

כעת, שעה שההפגנות מאיימות להפוך לדבר קבוע ולהימשך לאורך הקיץ, נמצאת הכלכלה הטורקית - הכלכלה ה-17 בגודלה בעולם והמועמדת המובילה לארח את אולימפיאדת 2020 - על סף משבר שעשוי להפוך אותה מהבטחה לתאונה מצערת. המחאה לא יכלה להתפרץ בתזמון גרוע יותר עבור הכלכלה הטורקית, שנמצאת בהאטה עם צמיחה של 2.2% ב-2012: ממש בפתחה של עונת התיירות. הלירה הטורקית נפלה ב-8% בחודשים האחרונים, וב-1% מאז שהחלו ההפגנות. מאז שהחלו המהומות, דיווח "פייננשל טיימס", משקיעים הוציאו יותר ממיליארד דולר מהמדינה.

הקלוויניזם האסלאמי, שהוביל מיליונים באנטוליה ובאזורי הכפר של טורקיה לאמץ את המודרניות ולהבין שהכלכלה המודרנית אינה עוינת את האסלאם, נמצא כעת על פרשת דרכים. מצד אחד, הוא אחראי במידה רבה לצמיחה הכלכלית שממנה נהנתה המדינה בעשור האחרון. מצד שני, הוא גם הוביל למלחמת המעמדות הנוכחית, שמאיימת לדרדר את הישגיו לתהום. בתווך בין כסף, דת ושלטון, אם האליטות החדשות והישנות של טורקיה לא יצליחו למצוא פשרה שתאפשר להן לגור יחד, מעט מאוד יישאר מהכלכלה שעד לאחרונה נחשבה לאחת המבטיחות בעולם.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#