מנכ"לית IFRS: "יצרנו שפה בינלאומית. לאמריקאים לא תהיה ברירה אלא להצטרף" - MarketMoney - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנכ"לית IFRS: "יצרנו שפה בינלאומית. לאמריקאים לא תהיה ברירה אלא להצטרף"

יעל אלמוג, היא הישראלית הבכירה בענף החשבונאות העולמי ■ ממטה הארגון בלונדון היא מנצחת על פעילותו, שאיפשרה ל-100 מדינות ליצור כללי דיווח אחידים ■ בראיון מיוחד ל-TheMarker היא מסבירה את עקרונות הפעולה 
של הארגון על התפר שבין פרטי לציבורי, ומספרת על האתגרים שעמם הוא מתמודד בימים אלה

24תגובות

יעל אלמוג היא הישראלית הבכירה ביותר בענף החשבונאות העולמי. אלמוג - שהיתה בעבר תובעת בפרקליטות כלכלה ומיסוי ומנהלת המחלקה הבינלאומית ברשות ניירות ערך, ושמוכרת לציבור בישראל גם בזכות קריירה טלוויזיונית מצליחה שניהלה בעבר - מכהנת מאז תחילת 2012 
כמנכ"לית IFRS.

IFRS הוא ארגון המקדם את אימוצם ויישומם של תקנים בינלאומיים אחידים לחשבונאות פיננסית באמצעות מועצת התקנים החשבונאיים שלו, IASB. הארגון פעיל כבר עשר שנים, מעסיק 130 איש והצליח לשנות סדרי עולם בתחום.

אנחנו תופסים את אלמוג, מנכ"לית הארגון, במטה בלונדון, בעיצומו של יום עבודה קדחתני. "זו תקופה די קריטית מבחינת הארגון", היא מסבירה לנו. "לאחר עשר שנים שבהן היינו ארגון סטארט־אפ, שנוצר מלמטה למעלה, ממתכונת וולונטרית שהיתה בשטח ולאט לאט נבנתה - נהפכנו לארגון בינלאומי שצריך לשרת 100 מדינות ויותר".

וולונטרית היא מילת מפתח. "המדינות שאימצו את תקן IFRS עשו זאת לא מתוך חובה, אלא מתוך הכרה בערך הכלכלי של מהלך כזה", אומרת אלמוג, שהגיעה בסוף השבוע לישראל כדי להשתתף בכנס השנתי של לשכת רואי החשבון.

מיכל פתאל

"IFRS פועל כגוף פרטי שמספק מוצר שהוא שירות ציבורי", היא אומרת. "הלכה למעשה אנחנו גוף דמוי גוף ציבורי, אף שאיננו שייכים לשום ממשלה. המאפיינים הם ציבוריים לכל דבר, ולכן אנחנו רואים בעצמנו גוף ששייך למסגרת הרגולטורית העולמית", אומרת אלמוג. "אנחנו חלק מהאג'נדה של G20 ‏(ארגון הכולל את שרי האוצר והנגידים של 19 כלכלות מובילות בעולם ושל האיחוד האירופי - ד"מ וא"ש‏), קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי".

כיצד מתנהל וממומן ארגון פרטי שאמור לשנות סדרי עולם בנדבך כל כך מהותי של עולם הכלכלה והעסקים?

"מבנה המימון שלנו הוא פשוט מאוד, אבל כרגע הוא עדיין לא יציב. התקציב השנתי שלנו הוא 25 מיליון ליש"ט. 
5.5 מיליון ליש"ט מגיעים כהכנסות משירותי תוכן, והשאר מתרומות.

"שני שלישים מאלה מגיעים מהמדינות שחברות ב-IFRS, באופן יחסי לגודל התמ"ג שלהן. האיחוד האירופי נתן לנו מענק לשלוש שנים של 3.3 מיליון ליש"ט לשנה, ובתוספת השלמות ממדינות גדולות באירופה זה מגיע ל-7 מיליון ליש"ט.

"בערך רבע מהתקציב מגיע ממקורות פרטיים - פירמות רואי החשבון הגדולות וחברות גדולות. הוא מוגדר כמימון זמני עד שיושג מצב סטטי. בתחילת הדרך כל המימון היה פרטי".

להרשמה ולתוכנית כנס אשדוד לנשים ועסקים 2013 >>>

זה לא יוצר ניגוד עניינים?

"הלכה למעשה אין שום ניגוד עניינים, אבל התפישה שלפיה הפירמות הגדולות מעבירות לנו כסף לא תורמת לנראות של העצמאות שלנו. אנחנו מתאמצים מאוד לעבוד מול כל הממשלות ומול ארגונים בינלאומיים כמו G20 ו-FSB".

FSB היא מועצת היציבות הפיננסית של ארה"ב, האחראית על תיאום תקינה חשבונאית מקומית ובינלאומית.

"ה-FSB הוא גוף שהוקם בעקבות המשבר", מסבירה אלמוג. "היו"ר שלו הוא מרק קרני - נגיד הבנק של קנדה ולעתיד נגיד הבנק המרכזי של בריטניה. זוהי זרוע ביצועית של ה-G20. אנחנו חברים מהמניין, ומשתתפים בדיונים באופן קבוע. בעקבות המשבר הפיננסי יש רפורמות שמנסים להחיל בכל מדינות המערב. אנחנו חלק אינטגרלי מהאסטרטגיה של ה-FSB".

אבל התקינה שאתם מציעים היא לא רגולציה מחייבת, אלא רק בגדר הצעה.

"זוהי חולשה בסיסית של הדרך שבה מתנהלת הכלכלה העולמית. אין שום גורם שיכול לחייב לאכוף את הסטנדרטים", מציינת אלמוג.

הבעיה היא שבהיעדר הסכמה כזאת, נוצרים פערים ועיוותים שגורמים נזק. "אם אין הסכמה כזאת, ואין הסכמה על ביצוע אחיד, נוצרים פערים - אז פעם אתה בצד שמרוויח מכך ופעם אתה בצד שמפסיד", היא 
אומרת.

אחת הדוגמאות הבולטות היא תחום המיסוי, שבו עלו לכותרות באחרונה חברות כמו אפל וגוגל, שמנצלות את הפערים בחוקי המס כדי להפחית את חבות המס שלהן. הנתונים עוררו זעם ציבורי רב, אבל בהיעדר חקיקה אחידה פעילותן היא חוקית בתכלית.

אלמוג ממהרת לציין שה-IFRS מנותק למעשה מחוקי המס. "הרבה מדינות קיבלו החלטה שמערכת המס לא תהיה מבוססת על IFRS, אלא על רווחים ממומשים - בניגוד לדו"חות כספיים, שמכוונים למשקיעים".

עם זאת, היא מציעה אנלוגיה נוספת: "מה שמנסים לעשות זה למנוע את הארביטראז', כמו במאבק על תגמול מנהלים, למשל", היא אומרת. "שכר מנהלים הוא הגורם מספר אחת לבחירת המקום שבו חברה מתאגדת. מדינות כל הזמן משחקות משחק - הן רוצות לשמר את ההכנסות שלהן, לשמר יתרון יחסי, אבל הן לא רוצות להפסיד במשחק הגלובלי.

"כיום זה אתגר שאני לא יודעת אם ממשלות מסוגלות להתמודד אתו. אם היו מגיעים להסכמה בתחום המס, אולי היינו חוסכים כמה מהעיוותים בתחום".

יותר מ-100 מדינות, בהן מדינות האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, ישראל וכלכלות מתעוררות כמו הודו, מלזיה, פקיסטאן, צ'ילה ורוסיה, אימצו את ה-IFRS. יותר משני שליש ממדינות G20 אימצו את ה-IFRS. הארגון משקיע כיום מאמץ רב בקידום הנושא ביפן, סין ומדינות אחרות באסיה.

"זוהי שפה בינלאומית שאומצה על ידי הרבה מדינות. זה סיפור הצלחה אדיר ביחס לסטנדרטים בינלאומיים אחרים", אומרת אלמוג.

מה בעצם היה גורם המפתח בהצלחה של הארגון?

"אין ספק שגורם המפתח היה ההחלטה של האיחוד האירופי ב-2005, שהגיע למסקנה שאין איחוד כלכלי אמיתי בלי איחוד חשבונאי. היה ברור שאי אפשר לקחת את אחד התקנים של המדינות החברות באיחוד, ומצד שני ברור לחלוטין מסיבות פוליטיות ותפישתיות שהשיטה החשבונאית האמריקאית, US GAAP, אינה אופציה. האירופאים לא היו נותנים את הכוח הזה לארה"ב. ברגע שזה התקבל באירופה הגיעו אוסטרליה, ניו זילנד ומדינות במזרח אסיה.

"בנוסף, וזה משותף לא רק לאירופה, ה-US GAAP פותחה בקונטקסט של הכלכלה האמריקאית, שנחשבת ככזו שצופה פני תביעות משפטיות. כל התפישה האמריקאית מבוססת על כללים ולא על שיקול דעת. חוץ מזה, התקינה האמריקאית משתרעת על רוחב יריעה גדול פי שישה מה-IFRS".

כלכלות מתעוררות רבות אימצו את התקן שלכם.

"מחקרים מראים שהצורך של שווקים קטנים ומתפתחים וכלכלות קטנות ומבודדות להיות אטרקטיביים הוא סופר־קרדינלי להצלחה שלהם. ברור שהמכשול של החשבונאות המקומית הוא מכשול עצום בהבנה ובאמינות שלהם. מחירי ההון היו גבוהים מאוד בגלל זה.

"כשמדובר בכלכלות כמו קוריאה, מלזיה וישראל - ברור שאין שאלה מבחינת האינטרס הכלכלי שלהן לאמץ את ה–IFRS".

האתגר האמריקאי

האתגר הגדול ביותר של IFRS כיום הוא ארה"ב. הכלכלה הגדולה בעולם היא גם יעד ההשקעה גדול ביותר, ולכן לתקינה חשבונאית יש חשיבות רבה עבורה. האתגר טמון דווקא בעובדה שלארה"ב יש מערכת שעובדת מצוין. "GAAP הוא תקן אמין מאוד, שיש בצדו מערכת אכיפה אמינה. כאן המעבר לתקן בינלאומי הוא לא טריוויאלי, ולא ברורה התועלת", מסבירה אלמוג.

בשנה שעברה נעצר תהליך בן שנים שאותו סייעה ארה"ב להוביל מתחילת דרכו של
ה-IFRS - מערכת היחסים הבי־לטרלית בין IFRS לארה"ב הומרה למערכת יחסים שבה ארה"ב נכנסה לקבוצה של 12 מדינות, כולל סין, יפן והאיחוד האירופי, שמולן עומד ארגון IFRS ביחסים מולטי־לטרליים. "ארה"ב הובילה בתחילה, והיתה הרוח החיה בפיתוח של FSB ו-IFRS. היא הובילה את ההחלטה לאמץ את ה-IFRS כתקן המחייב בהנפקות דואליות", מספרת אלמוג.

IFRS עשה את כל המאמצים להביא את ארה"ב לאמץ את התקן הבינלאומי. "עשר השנים הראשונות של קיומנו היו מתועלות להחלטה הזאת. המשימה שלנו היא להיות תקן בינלאומי. ברור שזה לא יתבצע אם לא נכלול את שוק ההון הגדול ביותר בעולם.
"המשבר הפיננסי יצר סדר יום משותף, בשל הצורך לתקן חולשות שהתגלו בשתי השיטות במקביל - כמו למשל מכשירים פיננסיים, שהם אחד הנושאים החמים בחשבונאות בעקבות המשבר", אומרת אלמוג.

בשל כך התמקד הארגון בתקינה שהיתה מכוונת ככל האפשר להגיע לדמיון רב ככל האפשר לסטנדרטים האמריקאיים, "כדי שהמעבר שלהם ל–IFRS יהיה קל יותר", אומרת אלמוג. ההתנגדות נבעה, לדבריה, מחשש של חברות אמריקאיות מכך שלא תהיה להן השפעה על קבלת התקנים ומעלויות נוספות.

ואולם בשנה שעברה נפל דבר, ו-IFRS החליט שלא להמתין עוד למוצא פיהם של קובעי התקנים האמריקאים: "הכרזנו בשנה שעברה שאנחנו לא מחכים יותר. יש מספיק צורך בעולם לספק את השירות. המשימה לא תושלם אמנם כל עוד האמריקאים לא יצטרפו. מצד שני, זה לא כזה נורא שהם לא הצטרפו, כי זה היה דורש מאתנו שינויים ארגוניים עצומים שאנחנו עוד לא ערוכים אליהם".

אלמוג דווקא אופטימית: "ברגע שהתקן האמריקאי יתחיל להיות לוקאלי מדי, לא תהיה להם ברירה. החברות האמריקאיות הן גלובליות. להמון מהן יש חברות בנות בכל העולם שמדווחות לפי IFRS. ככל שהזמן עובר, יותר קשה לייצר דו"חות אמינים ונורמליים כשאין את המומחיות של US GAAP במקומות אחרים".

למעצמה הכלכלית השנייה בגודלה בעולם, מתברר, יש גישה אחרת ל-IFRS. לסין אולי אין מערכת חשבונאית אמינה כמו של ארה"ב, בלשון המעטה, אבל יש לה רצון אדיר להיפתח לעולם, כפי שמראות היוזמות של ההנהגה החדשה - שמנסה לשחרר את הכלכלה ולהביא משקיעים זרים.

"סין זה סיפור מאוד מעניין. בגדול, סין אימצה חלק ניכר מהתקנים באופן מהותי. כרגע הם לא מאמצים את IFRS ככתבו וכלשונו כמו שישראל עשתה - אבל הם עובדים, מתרגמים את התקנים לסינית ומיישמים אותם בשיעור שמוערך ב-80%-95%.
"זה מאוד חשוב לאסטרטגיה הבינלאומית שלהם. האוניברסיטאות בסין מלמדות כיום IFRS".

לא עוסקים באכיפה

עניין האכיפה נמצא מחוץ להישג ידו של ה-IFRS. "אנחנו קובעים את התקן, אבל לא אוכפים - אין לנו הכלים והיכולת לבדוק ולהבטיח שהתקן מיושם בכל המדינות". מי שמשמש בעקיפין כסוכן של התקנים הן פירמות רואי החשבון, כשמעליהן נמצאות רשויות ניירות הערך המקומיות, שארגון הגג העולמי שלהן, IOSCO, מקיים יחסים רשמיים עם IFRS.

IFRS שונה מהותית מהתקן האמריקאי US GAAP, שקדם לו. בניגוד לתקן האמריקאי, שמבוסס על כללים שמפרטים מה צריך לעשות בכל מקרה ומקרה, IFRS הוא חשבונאות מבוססת עקרונות. "הסיבה לכך היא שזהו תקן בינלאומי שצריך להתאים את עצמו לכלכלות מכל מיני סוגים, ולהתאים לכל מיני שווקים", אומר אלמוג.

אחד התקנים הבעייתיים הוא תקן 9 IFRS. התקן מאפשר לחברה שצברה הפסדים מהשקעה פיננסית לנתב אותם לקרן הון ועודפים, ולא לדו"ח הרווח וההפסד. כך ניתן לחמוק מהכרה בהפסד ולהמשיך להתנהל כאילו כלום לא קרה. דוגמה לכך היתה עם חברת אי.די.בי, החברה הבת כור וההשקעה בקרדיט סוויס. באוגוסט 2011 בלמה רשות ניירות ערך את כור, ולא איפשרה לה להשתמש בתקן זה. התוצאה: כור נאלצה להכיר בהפסד של 1.8 מיליארד שקל.

הטיעון העיקרי נגד IFRS הוא שוויתרתם על שמרנות לטובת יצירתיות, וכתוצאה מכך ניתן לנצל לרעה את השיטה כדי לעוות את הדיווח - כמו במקרה של אי.די.בי וכור.

"אני לא רוצה להתייחס למקרה ספציפי, אבל לא ויתרנו על שמרנות לטובת יצירתיות", טוענת אלמוג בתוקף. "אתה רוצה שהדו"חות הכספיים ישקפו כיצד ההנהלה תופסת את הביזנס ומעריכה את הפוטנציאל העסקי, לעומת אוסף של כללי אצבע מאוד טכניים שלא מאפשרים להבין את הסיפור על החברה.

"כשיש חשבונאות מבוססת עקרונות ברור שניתן לנצל אותה לרעה, אך זו לא הכוונה. הכוונה במתן שיקול הדעת היא לאפשר להנהלה להציג את הנכסים והעשייה של החברה לפי האופן שבו הם תופסים את העתיד הניהולי של החברה והעתיד העסקי שלה. תפקיד הרגולטורים בעולם הוא למנוע את הניצול הזה, למנוע הצגה שקרית ומעוותת".

אחד העקרונות שאלמוג מזכירה כדי להבהיר את טענתה הוא מושג ה–Prudence ‏(זהירות‏). "היתה עלינו ביקורת גדולה כשהחלפנו את המונח הזה במונח נייטרליות", היא אומרת. הטענה היתה שבזה אישרנו את הטענה ש–IFRS מאפשר הערכת יתר של נכסים והערכת חסר של התחייבויות. אלא שכשעורכים דו"חות בשמרנות יתר, זה מאפשר לאגור במחשכים כל מיני הפרשות ונכסים, שמאפשרים בתקופות חלשות לשפר את התמונה, ולדחות את הבשורות הרעות".

כך, מסבירה אלמוג, שמרנות יתר הופכת מצעד ראשון של זהירות לגישה שמאפשרת לעוות את התמונה. "לכן, השמרנות הוחלפה בניטרליות - זהירות בנכסים והתחייבויות, ואין העדפה להתחייבויות. הרבה אנשים לא מסכימים עם המהלך הזה שביצענו".

קשה להימנע מהשאלה על הזווית הישראלית. כיצד עובדת היותך ישראלית משפיעה על עבודתך?

"אחד הדברים שמעסיקים אותי הוא השאלה כיצד לחבר את ישראל ל–IFRS. למדינות קטנות יש לכאורה קושי בהשתתפות בקבלת החלטות: ההחלטות הן מאוד קרדינליות, ולמדינות הגדולות יש אינטרס גדול ויכולת השפעה רבה על קבלת ההחלטות. הציבור המקצועי בישראל, וכל מי שה–IFRS חשוב לו, צריך להיות בקשר עם הארגון. מכתבי התגובות וההערות הם המקור העיקרי שלנו לפיתוח התקן. גם כלכלה קטנה כמו ישראל יכולה לדאוג שהאינטרסים שלה יישמעו וישפיעו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#