"ליברמן? היה צריך להגיש כתב אישום חמור בהרבה; אולמרט - זיכוי תמוה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ליברמן? היה צריך להגיש כתב אישום חמור בהרבה; אולמרט - זיכוי תמוה"

אביה אלף, עד לאחרונה ראש המחלקת הכלכלית בפרקליטות, מבקרת את היועץ המשפטי לממשלה ■ היא גם בטוחה שהחשדות נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, קשים בכל קנה מידה

61תגובות

חמישה חודשים בדיוק חלפו מהיום שבו נאלץ אביגדור ליברמן להיפרד ממשרת שר החוץ הנחשקת, בגלל כתב אישום שהגישה נגדו פרקליטות המדינה בחשד שקידם את השגריר בבלארוס זאב בן אריה, לאחר שזה מסר לו מידע שנגע לחקירתו בפרשת חברות הקש. בזמן שעבר מאז, הוא נאלץ להתמודד עם טענות קשות של מי שהיה יד ימינו, דני איילון, ושל בכירים אחרים במשרד על שלטון הפחד שהנהיג, ולדאוג שמא ייאלץ לוותר באופן סופי על כיסאו.

ובכל זאת, בהשוואה לחשדות הראשונים, לעובדה שהחקירה בעניינו נמשכה יותר מ–10 שנים ולתהיות שעולות מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לסגור את התיק המרכזי נגדו, נראה שליברמן - בלי קשר לתוצאה הסופית - יצא בזול. החשדות המקוריים נגדו, שהתמקדו בהעברות כספים לחברות קש בקפריסין ולחברה בבעלות בתו מיכל, היו חמורים הרבה יותר מהחשדות בפרשת השגריר. אבל וינשטיין החליט שלא להאשים את ליברמן בתיק זה, וכעת צריך שר החוץ לשעבר להתמודד עם האשמות חמורות פחות.

ההערכות האלה נשמעות כיום בקול גדול גם בקרב בכירים בפרקליטות. הדוברת הנחרצת ביותר נגד החלטת וינשטיין היא לא אחרת מאשר אביה אלף, עד לאחרונה ראש המחלקה הכלכלית בפרקליטות. בראיון ל–Markerweek היא מתנסחת במלים חריפות כאשר היא נשאלת על ההחלטה לסגור את תיק חברות הקש: "חשבתי שהתיק הזה צריך להגיע לבית המשפט, חד וחלק", היא אומרת. "יש סיכוי סביר להרשעה, ומבחינת האינטרס הציבורי אין מקרה ברור מזה. אני חושבת שהשילוב של רף ראיות גבוה מדי, חקירת משטרה לא שלמה בגלל לחצים ושיקולים נוספים בדרך גרמו לכך שכתב האישום לא יוגש. יש בעייתיות בכך שלוקח שלוש שנים להגיע להחלטה".

אלף, שעמדה בראש המחלקה תשע שנים, מכירה את תיקי ליברמן לפני ולפנים, ומודה שסגירת תיק החקירה בפרשת חברות הקש מתסכלת אותה וכי היא פגועה מההתנהלות סביב העניין. אלף סברה בתחילת הדרך כי הראיות נגד ליברמן מצדיקות הגשת כתב אישום בעבירה חמורה של שוחד, אך במהלך הדיונים הסכימה לדעה שיהיה קשה להוכיח עבירה זו. ביתר העבירות, לדבריה, לא היה מקום לוותר. "חשבתי מההתחלה שצריך להגיש כתב אישום. אני חושבת שאם מנהלת המחלקה הכלכלית מציגה עמדה שלפיה יש להגיש כתב אישום בתיק, צריך לתת לעמדה הזו משקל סגולי רב יותר. לא כי זו אני, אלא בגלל הניסיון שיש בתיקים האלה לי ולמחלקה. אני בעד פלורליזם, אבל קבלת החלטות אינה דמוקרטיה.

"כאשר אתה בודק עוד פעם ועוד פעם, חלוף הזמן מרע את המצב. לא צריך להתעלם מעובדות נסיבתיות בתיק וצריך לבדוק כל דבר בזהירות, אבל השלם גדול מסך חלקיו. אם התמונה הכללית שעולה היא מסקנה מסוימת, אז צריך ללכת אתה".

כתבות נוספות באתר TheMarker

איך בדיוק הגענו לאוברדראפט של 40 מיליארד שקל?

שבע סיבות להעמקת הפערים בין עשירים לעניים

פרשת חברות הקש התמקדה בחשד כי בהיותו שר החוץ קיבל ליברמן מאנשי עסקים סכומי כסף גדולים, שהגיעו אליו דרך חברות קש בקפריסין וחברה בישראל שהיתה רשומה על שם בתו מיכל. חקירת הפרשה החלה ב–2005 כתוצאה מהסתעפות של פרשות אחרות, וחומר החקירה הועבר לפרקליטות ב–2009. במהלך החקירות בעניין ליברמן התברר גם כי השגריר בבלארוס, זאב בן אריה, חשף בפני ליברמן מסמך סודי הקשור לבקשת חיקור דין שהעבירה הפרקליטות לשלטונות בלארוס. כמה חודשים מאוחר יותר מונה ליברמן לשר חוץ, ולאחר זמן מה פעל לקידומו של השגריר.

אמיל סלמן

וינשטיין החליט בדצמבר לסגור את תיק חברות הקש מחוסר ראיות. לעומת זאת, היועץ החליט להעמיד את ליברמן לדין באשמת מרמה והפרת אמונים על פעולותיו לקידום השגריר בן אריה, אף שידע שהוא מסר מידע סודי שלא כדין.

השתלשלות ההחלטה בפרשת חברות הקש גרמה למבוכה רבה בלשכת היועץ: בשלב הראשון וינשטיין דווקא החליט להעמיד את ליברמן לדין, בין היתר בעבירה חמורה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. אחר כך התקיים שימוע לסניגוריו של שר החוץ, שנמשך כמה פגישות וכלל גם השלמות בכתב. וינשטיין התלבט בעניין, ולבסוף נסגר התיק הגדול והוגש כתב אישום בתיק השולי יחסית. עם השלמת החקירה התעוררה מבוכה נוספת, כשהתברר שסגן השר דני איילון ובכירי משרד החוץ כלל לא נחקרו.

חילוקי הדעות בפרקליטות התנהלו בין דור הוותיקים, שרובם סברו שיש מקום להגיש כתב אישום בפרשת חברות הקש, לבין הדור הצעיר שהיה מסויג. פרקליט המדינה משה לדור, למשל, סבר שאפשר להגיש כתב אישום בתיק אף שהוא גבולי, וחשב שסגירת התיק סבירה גם היא.

אלף מותחת ביקורת על האופן שבו ניהל וינשטיין את הליכי השימוע: "נראה לי תמוה מאוד שלאחר השימוע שולחים לסניגורים מכתב עם שאלות נוספות בעניינים שהם עצמם לא העלו. דבר כזה לא קרה באף שימוע שאני השתתפתי בו בעבר".

אלף גם לא היתה מרוצה מהחלטתו של וינשטיין למנות פרקליט שידמה את תפקיד הסניגור בתיק ליברמן. "במחלקה הכלכלית חושבים תמיד על כל טיעון נגדי, ולא מרשים שום טעויות בעניין הזה. יש לי תחושה שמה שנעשה בתיק הזה נעשה ביתר. אני מבינה שרוצים לבחון תיק לא פשוט, אבל כך לוח הזמנים התארך עוד ועוד. מה שקרה כאן לא קרה בשום תיק אחר".

וינשטיין לא הלך עם עמדתה של אלף: בין השאר, הוא פיקפק בעדותה של דניאלה מורצי, עובדת במשרד הקפריסאי שבו התנהלו לכאורה חברות הקש. עדותה הראשונית של מורצי במשטרה קישרה בין ליברמן, עורך דינו יואב מני והחברות שקיבלו מיליוני דולרים בקפריסין, אך ככל שחלף הזמן קטנה נכונותה של מורצי לספק עדות מפלילה. באופן חריג, וינשטיין הורה לשלוח חוקרים לתשאל את מורצי פעם נוספת בקפריסין לפני שיכריע בתיק, אך היא לא שיתפה פעולה. זה הספיק ליועץ כדי לסווג אותה כנימוק נוסף לסגירת התיק.

היה נכון לשלוח חוקרים לראיין שוב את העדה הקפריסאית?

"לא. ידענו בדיוק מה העדה תגיד, ואני יצאתי מתוך הנחה שהעדה הזו תהיה עדה עוינת. יש לזה פתרונות פרוצדורליים, במשפט הישראלי וגם במשפט הקפריסאי".

האם מצדו של אביגדור ליברמן חיבלו בחקירה?

"בהזמנה לשימוע נכללה גם הסוגיה של הטרדת עדים. הרי כל סיפור השגריר נולד מתוך חשדות לשיבוש חקירה. התחושה היתה שמישהו תמיד נמצא צעד אחד לפנינו בחקירה הזו. במהלך החקירה ליוותה אותי תחושת בטן כבדה מאוד".

ההשפעה של תיק 
אולמרט על תיק ליברמן

אוליבייה פיטוסי

הזיכוי החלקי של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית המשפט המחוזי בירושלים והביקורת שספגה הפרקליטות בעקבותיו היו גם הם חלק מהשיקולים לסגירת תיק חברות הקש של ליברמן. "אני מניחה שגם פסקי דין שניתנו באותה תקופה, כמו פסק הדין של אולמרט, השפיעו על קבלת ההחלטה", אומרת אלף. בכך היא רומזת לספקות שעלו בדיונים הפנימיים בדבר יכולתם של בתי המשפט לחבר את הנקודות בפרשת ליברמן לתמונה מפלילה.

האם משמעות ההחלטה בעניין אולמרט היא ששופטים לא מצליחים לגבש הכרעה נכונה בעבירות צווארון לבן?

"עבירות צווארון לבן הן מטריה ייחודית בגלל המורכבות, האינטרדיסציפלינריות, עורכי הדין המעולים, היח"צנים והעבריינים עצמם, מפני שלא ברור מה הנזק, מי נפגע, מה העבירה ומה היסוד הנפשי. ובכל זאת, עובדה שהיו פסקי דין מרשיעים. אני חוששת שיש לפעמים נטייה לחשוב שלאנשים נשואי פנים יש יסוד נפשי אחר. הם לא תמיד מפנימים, הם לא תמיד יודעים, לא תמיד ברור להם".

אלף נזהרת לא להיכנס לעובדות בתיק אולמרט, אבל מבהירה: "להבנתי המקצועית, לא ברור מדוע בית המשפט הגיע לזיכוי לאור הממצאים העובדתיים. אני מדברת על פרשת טלנסקי, הקופה הסודית, הידיעה שאורי מסר מנהל לו את הכספים ומטפל בלקוחות מול מרכז ההשקעות, ועוד עובדות שלא מביאות למסקנה שבית המשפט המחוזי הגיע אליה. אני חשבתי שלאור זאת שפסק הדין בעניין אולמרט לא נכון, וגם מאחר שהוא לא נוגע בעניין ליברמן, ההחלטה בעניין אולמרט לא היתה צריכה למנוע הגשת כתב אישום בתיק חברות הקש של ליברמן".

לא כל האשמה מונחת על כתפיו של וינשטיין: חלק מהביקורת של אלף מופנה גם לקודמו, מני מזוז, שהעדיף לא להכתיב החלטה בתיק ליורשו. "התיק הועבר מהמשטרה לפרקליטות ב–2009, ומזוז ביקש ממני להכין חוות דעת תוך חודש. אמרתי לו שחודש לא יספיק, אבל תוך שלושה חודשים היתה חוות דעת ראשונית שלנו עם המלצה להגיש כתב אישום וטיוטת כתב אישום מוכנה. חשבתי שנכון יהיה שמזוז יקבל את ההחלטה הראשונית בתיק, כי ליועץ משפטי חדש ייקח זמן ללמוד את התיק, מה שהתברר בדיעבד כנכון. אני לא יודעת מדוע מזוז נמנע מקבלת החלטה בתיק, ובעיניי זו תחילת הפורענות בתהליך, אם כי ייתכן ש'פורענות' היא מלה קשה מדי. לאחר מכן החל תהליך שסופו סגירת התיק, והיו חילוקי דעות בתוך הפרקליטות. אני חושבת שהתחושה שהיתה לי ב–2009, של דחיפות בקבלת ההחלטה, היתה מוצדקת, והגשימה את עצמה בדיעבד".

הניסיון לגלגל את העיכוב בקבלת ההחלטה לפתחה של המחלקה הכלכלית הוא כנראה הקש ששבר את גבה של אלף. "ממה נפגעתי? מכך שאנשי תקשורת מסוימים מרשים לעצמם להשתלח בי ללא רסן, בשעה שלא זו הכתובת הרלוונטית, ועושים זאת כי זה נוח, כאשר ידי כבולות ואני לויאלית למערכת. הם עשו זאת בלי לטרוח לקבל תגובה ובהיעדר מענה של הדובר, שמדברר גם את היועץ ואת פרקליט המדינה".

יש תחושה שבעידן מזוז התנהל מאבק גדול בשחיתות, ואצל וינשטיין זה נדם. התחושה הזו נכונה?

"מזוז התחיל את הקדנציה בסגירת תיק האי היווני ‏(חשדות השחיתות בעניין ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ובניו, ע"ב‏) וסיים באי קבלת החלטה בליברמן. בין לבין היתה פרשת רשות המסים והחלטות נוספות. בסך הכל, בחלק מתקופתו התנהל קו תקיף יותר. בעיניי, תחילת הקושי היא בכך שמזוז לא קיבל החלטה בעניין ליברמן.

"לגבי וינשטיין, הוא היה מנוע מלקבל החלטות בחלק גדול מהסוגיות בגלל ניגוד עניינים. התיק הגדול נגד ליברמן נסגר, ובעניין תיק השגריר היתה התעקשות גדולה שהוא יגיע לבית המשפט".

ביולי ידון בג"ץ בעתירה שהוגשה נגד החלטת היועץ לסגור את תיק חברות הקש, בטענה שסגירתו לוקה בחוסר סבירות קיצוני. בג"ץ אינו נוהג להתערב בהחלטות היועץ לסגור תיקים מחוסר ראיות, במיוחד לא לאחר שהיועץ קיים הליך בדיקה מקיף. העובדה שפרקליטה בעלת היכרות מעמיקה עם התיק - אולי אפילו המעמיקה ביותר - רומזת שההחלטה אינה סבירה, היא בעלת חשיבות.

"בשורה התחתונה אין בחינה שווה לנשואי פנים ולפשוטי פנים. הציבור מאשים את הפרקליטות שהאצבע קלה על ההדק, אבל זה ממש לא נכון. מצד שני, להכביד ביתר על ההחלטה זה גם לא נכון. וינשטיין אמר בעבר שהפרקליטות לא תילחם בשחיתות השלטונית בזיכויים. קודם כל, אני לא חושבת שהפרקליטות היא קבלן הצלחות. שנית, אני חשבתי שנכון יהיה שבית המשפט יבחן את הראיות בתיק הזה. החלטת היועץ מנעה מבית המשפט את ההזדמנות לבחון את הראיות בתיק".

"לא תמיד הכלי הפלילי נכון"

אלף, 53, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב בבית ייקי עם רוח סוציאליסטית. גרעין הנח"ל שלה היה מראשוני קיבוץ מצפה שלם, ליד ים המלח. בשלוש השנים הראשונות בשירות המדינה נסעה מדי יום מהקיבוץ לפרקליטות בירושלים. היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית והתמחתה אצל שופט העליון משה בייסקי המנוח, בעת שעמד בראש הוועדה לוויסות מניות הבנקים. לימים היתה אחת מצוות הפרקליטים שהוביל משה לדור במשפט הבנקאים.

היא עשתה שנת התמחות נוספת אצל מישאל חשין, שהיה אז עורך דין פרטי. בפרקליטות טיפלה במגוון תיקים, ממיסוי ועד אונס, וכן בבקשותיו של עמוס ברנס למשפט חוזר. ב–1998 הגיעה למחלקה הכלכלית, וב–2004 החליפה את מנהלה, עו"ד שמעון דולן. לדבריה, המחלקה הכפילה מאז את כוח האדם שלה וריבעה את מספר התיקים שבטיפולה.

המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה מטפלת במשך שנים במגה־תיקים ובתופעות פשיעה כלכלית ייחודיות. פרקליטי המחלקה ניהלו את המשפטים בפרשת רשות המסים, שהסתיימו בעונשי מאסר למנהל רשות המסים ג'קי מצא ולאנשי העסקים יורם קארשי וקובי בן גור; את המשפט בפרשת "הפנסיה הגרמנית", שבו הורשע עו"ד ישראל פרי בהונאה ונידון לעשר שנות מאסר בפועל; את התיק בעניינו של ראש עיריית רמת גן צבי בר, שהגיע באחרונה לכתב אישום; ואת פרשת החניונים בתל אביב, שהספיח האחרון שלה היה הטלת קלון על סגן ראש עיריית תל אביב לשעבר נתן וולוך. המחלקה מטפלת במשפטם הפלילי של נושאי משרה בחברת חפציבה שקרסה עקב מעשי ההונאה של בועז יונה וגם במשפטם של גד זאבי ומיכאל צ'רנוי, הנאשמים שרכשו את מניות בזק בעסקת קש, שבה לפי הטענה הסתיר זאבי את זהותו של צ'רנוי כרוכש האמיתי.

המחלקה טיפלה בשניים מתיקי פרשת אולמרט. הראשון הוא תיק פרשת בל"ל, שייחס לאולמרט ניגוד עניינים בעניין מכרז הפרטת בנק לאומי על רקע קשריו עם המיליונר פרנק לואי ועם עורכי דין שהיו מעורבים בעסקה שלא קרתה. פרקליט המדינה משה לדור סגר את התיק. במקרה השני בחנה המחלקה את החשדות למינויים פוליטיים של אולמרט. תיק זה נסגר על ידי המשנה לפרקליט המדינה יהושע למברגר.

המחלקה מטפלת בתופעות פשיעה כלכלית חדשות, כמו היבטים פליליים של הימורים באינטרנט. אלף היתה חברה ב"שולחן עגול" של גורמי אכיפה שמתמקד במאבק בפשיעה מאורגנת על ידי התמקדות בתוצרים הכלכליים שלה.

תתמודדי על תפקיד פרקליט המדינה שיתפנה בקרוב?

"למיטב ידיעתי, ועדת האיתור עדיין לא הוקמה".

זו תשובה דיפלומטית: אלף התמודדה על תפקיד פרקליט המדינה בסיבוב הקודם, והיא בהחלט סבורה שהיא ראויה לתפקיד, אך מזוז העדיף את לדור על פניה. יש להניח שווינשטיין יעמוד בראש ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה הבא בעוד פחות משנה, ואלף היא ממש לא כוס התה שלו. למעשה, בצמרת הנוכחית של משרד המשפטים מתייחסים אל אלף באיבה, אם כי הדברים אינם נאמרים לייחוס. גורמים שהיו ממונים עליה בפרקליטות אומרים שהיא "לא סיפקה את הסחורה. חוות הדעת של המחלקה שלה לא ברורות, לא חד־משמעיות, אי אפשר להבין מה היא רוצה". גורם בכיר במשרד המשפטים גם מייחס לה את האחריות לחוסר שלמותה של החקירה בפרשת השגריר, טענה שאלף דוחה בתוקף.

בשנים האחרונות נראה כי לדור נמנע מלהעביר למחלקה הכלכלית תיקים שבאופן טבעי היו אמורים להיות מטופלים על ידה. תיקי החקירה בעניין אולמרט, למשל, היו יכולים לקבל ממד עוצמתי אילו טופלו ביחידת פרקליטות אחת והוגשו יחד. לדור בחר להעביר את פרשות טלנסקי וראשונטורס לפרקליטות מחוז ירושלים, וצירף אליהן את פרשת מרכז ההשקעות, שטופלה אצל אלף מראשיתה. תיק הולילנד הועבר לפרקליטות מיסוי וכלכלה בתל אביב. לדברי אלף, "משיקולים לא ברורים נמנע פרקליט המדינה מלהעביר תיקים משמעותיים לטיפולה של מחלקה מצטיינת. לא ברור לי למה".

מנגד, אלף יכולה להציג שני עיטורי עובד מצטיין שקיבלה בשירות הציבורי, המעידים על חריצותה יוצאת הדופן וגם קבלות על יזמות. חלק ניכר מתיקי המחלקה הכלכלית נולדו ביוזמתה. היא קוראת לזה "חשיפה". המקרה הבולט ביותר הוביל לכתב האישום נגד יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, המואשם בעבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בתאגיד. במשפטו, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מיוחסת לדנקנר קבלת הלוואות מבנק הפועלים על סמך הצהרת הון כוזבת. כמו כן נטען כי דנקנר העמיד את עצמו בניגוד עניינים בעת הטיפול ברכישת בנק פוזיטיף הטורקי, כאשר לא דיווח על הלוואות שקיבל ועל קשרים עסקיים שהיו לחברה המשפחתית אלרן השקעות עם צדדים שנהנו מהעסקה שערך בנק הפועלים לרכישת בנק פוזיטיף.

בפרשה זו נחקר גם מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, שטיפל בבקשתו של דנקנר לקבל הלוואה מבנק הפועלים. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד קינן לאחר שהתעורר ספק אם ידע כי הצהרת ההון שמסר לו דנקנר כוזבת לכאורה. הטיפול בעניינו של קינן הועבר למפקח על הבנקים, והסתיים בהערה של המפקח לקינן.

"המקרה של דנקנר מספק הצצה מסוימת לאופן שבו מתנהל התאגיד הפיננסי שהוא אחד הגדולים במדינה ותקופה מסוימת היה הגדול במדינה", אומרת אלף. "הוא התנהל בצורה מאוד לא טובה".

קו ההגנה בתקשורת היה שזה עניין של ממשל תאגידי, אבל לא עניין פלילי.

"לא אתייחס ספציפית לדנקנר כי התיק תלוי ועומד. זה מסוג הדברים שאתה רואה שהם אופייניים למרמה ולהפרת אמונים בתאגיד. אדם נמצא בניגוד עניינים עמוק: מצד אחד הוא מאשר הלוואות ומצד שני מקבל הלוואות מאותו גוף. אני חושבת שזה חמור. תוסיף על זה אישום בהלבנת הון וקבלת הלוואה על סמך הצהרת הון לא נכונה, לפי כתב האישום. אני לא חושבת שזה עניין של ממשל תאגידי. זו התנהגות שעל פי כתב האישום היא חמורה. אני חושבת שזה כתב אישום חמור".

למה נסגר התיק נגד קינן?

"לגבי קינן נדונה השאלה עד כמה הוא עזר לדני דנקנר לקבל את ההלוואה בידיעה שהצהרת ההון אינה נכונה. אני לא בטוחה שהיו מספיק ראיות להוכיח שהוא ידע את זה. זה מצב עדין".

אפשר לומר שההחלטה על סגירת התיק התקבלה על חוט השערה.

"היתה התלבטות גדולה מאוד. ההחלטה הסופית היתה של המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, אבל היא היתה על דעתנו. חשבנו שזה מסוג המקרים שבהם נכון יותר שבנק ישראל יטפל בו בכלים שלו".

השורה התחתונה היא שקינן קיבל הערה מהמפקח על הבנקים. את רגועה כשהאיש ממשיך לכהן כמנכ"ל הבנק?

"כשמעריכים שמנכ"ל בנק לא אומר אמת לדירקטוריון שלו - זו בעיה. מצד שני, היה פה קושי ראייתי. אני לא אדם רגוע ככלל, אבל אני אדם אופטימי. תראה, העניין של קינן אינו בולט כמו מה שהיה בעניינו של דנקנר. בכתב האישום של דנקנר פירטנו לאן הלכו כספי ההלוואה שהוא לקח. תקרא את החלק הזה ואידך זיל גמור. במקרה שלו הייתי הרבה פחות רגועה. בעניין של קינן, לא תמיד הכלי הפלילי הוא נכון. יכול להיות שדווקא ההערה מהמפקח על הבנקים תגרום לכך שהדברים לא יחזרו על עצמם".

"המדינה הזו היא שלנו"

משפטו של דנקנר ממשיך את קו האכיפה שאלף הובילה במשך הקריירה המקצועית שלה: הטלת אחריות על דירקטורים ונושאי משרה בחברות. כך לדוגמה הובילה אלף את התביעה בתיק חברת הביטוח לה נסיונל, שבה הורשע מנכ"ל החברה משה פרג בניפוח שווי החברה ובהונאת המשקיעים, ולאחר ערעור נידון ב–2006 לחמש שנות מאסר. אלף המליצה בעת ניהול המשפט להגיש כתב אישום גם נגד הדירקטורים בחברה, ובהם דמויות בולטות כמו כוכי ‏(בר כוכבא‏) בן גרא שהיה מנכ"ל הפניקס, פרופ' חיים בן שחר ויוסף חכמי. פרקליטת המדינה עדנה ארבל החליטה לעכב את כתב האישום עד לקבלת פסק הדין בתיק העיקרי, אך לדברי אלף, חלוף הזמן גרם לכך שבסופו של דבר נסגר התיק נגד הדירקטורים.

אלף שקלה גם להגיש כתב אישום נגד דירקטורים בבנק למסחר בגין אחריותם לאי מניעת המעילה של אתי אלון. במקרה זה התיק נסגר לאחר שימוע, בין היתר בגלל חלוף הזמן. בתיק זה היה קושי נוסף, והוא העובדה שהחקירה לא התמקדה מלכתחילה בהיבט אחריות הדירקטורים ומנהלי הבנק אלא במעגל שסבב את אלון.

כיום מנהלת המחלקה הליכים פליליים נגד נושאי משרה בכירים בחברת חפציבה, שקרסה לאחר המעילה של בועז יונה. "אני חושבת שאחריות על נושאי משרה בתאגיד היא סוגיה חשובה מאוד, כי פעמים רבות היא מתייחסת לחברות שחולשות על הכספים שלנו שמושקעים בבנקים, חברות גדולות שמגייסות אג"ח מהציבור. השורה התחתונה היא שקורה כשל. אני לא מתייחסת לחברה ספציפית, אבל אני לא מבינה איך קורה שנותנים כל כך הרבה כסף לאדם אחד. אני לא מבינה איך זה קורה מבחינה עסקית".

אולי חולשת האכיפה בתחום הפלילי בעבירת הפרת אמונים בתאגיד תורמת לכך שמנהלים מצליחים למנף עסקים וליצור על חשבון הציבור פירמידות שקורסות לאחר מכן?

"יכול להיות שחלק מאי הטיפול בתחום הפלילי הוביל לכשל הזה. שיהיה ברור, אני לא חושבת שכל מי שכשל בעסקיו עבר עבירה פלילית. אני חושבת שבשילוב הזה, של אי הטלת אחריות פלילית מספקת ואי בדיקה מלאה בזמן אמת, יכול להיות כשל רגולטורי".

כדי להבין את המניעים מאחורי גישתה של אלף, צריך לשמוע את ה"אני מאמין" שלה. "אני שואלת את עצמי של מי המדינה הזו. המדינה הזו שלנו, וזה משפיע על ראיית העולם שלי גם לגבי אחריות פלילית של תאגידים, גם לגבי אחריות שלטונית, וגם לגבי הציפייה שלי מאנשי ציבור שלא ישתקו כדי להגן על עצמם. המדינה הזו היא של האזרחים שלה, כולל המשאבים, כולל הגז, כולל החינוך העתידי של הילדים. נציגי הציבור והנציגים שלנו בעולם הפיננסי והתאגידי צריכים לפעול לטובתנו.

"בכל מה שקשור לאנשי ציבור, אין אצלנו אתיקה או דין משמעתי או מסורת של לקיחת אחריות. לכן אני חושבת שלא צריכה להיות קונקרטיזציה של עבירת המרמה והפרת האמונים, כי עם ישראל הוא עם שוחר קומבינות. אם נגיד שרק מעשה מסוים הוא הפרת אמונים, אז יגידו לנו - למה הגשתם כתב אישום על משהו אחר? להבנתי, עבירת מרמה והפרת אמונים היא עבירה שקובעת נורמת התנהגות, וככזו היא צריכה להיות רחבה.

"בוא נרחיב לרגע את היריעה. מה זה הסיפור של הפירמידות? אלה לא הכספים של בעלי ההון. אלה בעלי הון ממונפים. אם החיבורים לא עובדים טוב בחברה הדמוקרטית, אז פתאום הכל מתפוצץ. תראה מה קרה ברוסיה: גורמים עוינים משתלטים על המשאבים של המדינה. אני לא רוצה להיות אפוקליפטית. לכן האחריות הפלילית נכונה בעיניי, כי מי שמנהל כספי ציבור הוא כמו נבחר ציבור".

אולי בתי המשפט לא מבינים את ההקשר הזה, ולכן ראינו זיכויים כמו זה של אולמרט בפרשת טלנסקי וכמו זה של עו"ד יעקב וינרוט, שהואשם במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה וזוכה. ייתכן שאנשי ציבור מרגישים שהם לא ישלמו מחיר על הסטת החלטות לטובת בעלי הון?

"אני לא יודעת. אפשר לומר שיש החלטות שגרמו למסר בעייתי. התיק בעניין הנשיא עזר ויצמן המנוח, למשל".

אלף היתה הפרקליטה שליוותה את החקירה בחשד שלפני שנבחר לנשיאות, קיבל ויצמן תמיכה מאנשי העסקים אדוארד סרוסי ורמי אונגר. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין סגר את התיק מחוסר ראיות ומהתיישנות, לאחר שוויצמן הודיע על פרישתו מהנשיאות.

"לקבוע שאין ראיות בעניין של ויצמן - זה בעייתי. לא חייבים להגיש כתב אישום. בעניין של סרוסי נקבע שלא היו ראיות, ובעניין של אונגר נקבע שיש ראיות אבל יש התיישנות על העבירה. זה מקרה של איש ציבור שנתמך ומתוחזק על ידי אנשי עסקים. אני לא רוצה להגיד לך איזה מקרה של איש ציבור ידוע מהעת האחרונה זה מזכיר לי. אתה רוצה שנבחר הציבור יפעל רק לפי האינטרסים של טובת הציבור. יכול להיות שזה נשמע צדקני, אבל כך אני חושבת. אם אני לא מאמינה שיש שוויון, ואני חושבת שמישהו מחליט משהו כי הוא קיבל 100 שקל מהצד - זה פוגע באמון הציבור".

יש תיקים שבהם הרגשת שהיתה קומבינה ופשוט אי אפשר להוכיח עבירה פלילית?

"יש תיקים שבהם אתה אומר - זה כשר אבל מסריח. אני חייבת לומר שהמחלקה הכלכלית מגלה בסוף את העבירה בזכות עבודה קשה ויצירתית. לפעמים אני מודה שגם אני לא יודעת היכן עובר הגבול בין משהו פלילי למשהו שהוא קומבינטוריקה של הליכה על הסף. איך מונעים את המצב הזה? בדיני מכרזים טובים יותר, בסגירת פרצות בחוק, בחקיקה מונעת, בהחלת דיני עונשין באופן תכליתי, בתגובה לתהליכים דינמיים כמו הפרטה, בסנקציות כלכליות במקרה של שחיתות, בחיזוק האתיקה".

לדעת אלף נחוצה גם החמרה בענישה. "אני חושבת שגם שם יש כשל. יש מגמת החמרה ויש חלקים מסוימים בעבירות צווארון לבן שהוחמרה בהם הענישה. לגבי היתר, בעיקר בעבירות שנתפשות כרכות יותר, צריכה להיות החמרה בענישה. למשל, בעבירות הגבלים עסקיים. אם נשווה את מצבנו למה שקורה בארה"ב, הענישה שם חמורה ביותר".

בשנתיים האחרונות יוצאים לרחובות בגלל הפערים החברתיים, אבל בעבר התקיימו הפגנות תחת הכותרת "מושחתים נמאסתם". האם צריך להרים שוב את השלט הזה?

"אני לא יודעת אם הגענו שוב למצב של 'מושחתים נמאסתם', אבל אני כן יודעת שהיו כמה פסקי דין לא נכונים, ואת כתב האישום נגד ליברמן היה צריך להגיש. יכול להיות שזו התשובה לשאלה שלך".

האם הפוליטיקאים בישראל מושחתים יותר מפוליטיקאים במקומות אחרים?

"אני לא יודעת לומר אם הפוליטיקאים בישראל מושחתים יותר, אבל אני יודעת לומר שהיו החלטות שלא משרתות את המאבק בשחיתות. זו לא סתם שחיתות, זו שאלה של מי המדינה הזו. אני מצפה מנבחר ציבור שיפעל לטובת הציבור, ואם הוא לא פועל כך - אז יש לנו בעיה כמדינה. שחיתות מכרסמת בחברה הדמוקרטית, בהשקעות, בדירוג האשראי, בהמון דברים. אני מצפה מאישי ציבור שיהיו נקיים. מדינה מושחתת היא מדינה שלא טוב לחיות בה. יש קשר בין עבירות כלכליות לשחיתות ביחסי הון־שלטון ועבירות עובדי ציבור, וצריך לטפל בזה".

"כל הפרקליטים מהמחלקה הכלכלית המליצו לסגור את התיק"


דובר משרד המשפטים משה כהן מסר בתגובה:

לגבי התיק נגד ליברמן: "בדיונים אצל היועץ הושמעו דעות שונות מקרב גורמי המקצוע שעסקו בתיק. כל הפרקליטים מהמחלקה הכלכלית של אביה אלף, שהיו אמורים לנהל את תיק ליברמן, המליצו פה אחד בפני היועץ לסגור את התיק. עובדה זו מדברת בעד עצמה, ואין מקום להצגה חד־צדדית ומגמתית של הדברים. השאלות לסניגורים בבקשות השימוע נשלחו בתיאום ועל דעת צוות התביעה כולו, ונוסחו בידי המחלקה הכלכלית".

לגבי טענותיה של אלף על כך שתיקים לא הועברו ליחידה הכלכלית: "הטיפול בפרשות מורכבות מועבר ליחידות שנמצאו מתאימות ביותר לכך לדעת פרקליט המדינה והממונים, בשים לב לשיקולי מקצועיות ויעילות. אלף היתה פרקליטה צנועה במשך כל כהונתה בפרקליטות, ויש לה את כל הסיבות להיות כזו גם לאחר פרישתה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#