השופט הכלכלי שמשנה את כללי המשחק בשוק ההון - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השופט הכלכלי שמשנה את כללי המשחק בשוק ההון

בשנה אחת כתב שופט בית המשפט המחוזי בת"א שורת פסקי 
דין חדשניים ויצירתיים, ששינו את פני דיני החברות וניירות הערך: החמרת הענישה בעבירות כלכליות, זכות תביעה לארגונים הפועלים בשם הציבור, חיזוק הממשל התאגידי ומינוי מומחה שיחליט מה טוב לחברה כשרוב בעלי המניות מסוכסכים

20תגובות

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב מחולל מהפכה בתחום התאגידים בישראל. זה קורה לאחר שנתיים של למידה כשופט במחלקה הכלכלית, ובעת שמאחורי הקלעים הוא משלים עבודת תיזה בתחום.

כבוב מונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לצד השופטות דניה קרת מאיר ורות רונן, עם הקמת המחלקה לפני כשנתיים וחצי. לפי החלוקה הפנימית ביניהם, הוא מרכז בידיו את התחום הפלילי והן את התחום האזרחי. ואולם, מיעוט כתבי האישום בתחום העבירות הכלכליות, לצד העלייה המטאורית במספר הבקשות לתביעות ייצוגיות ונגזרות, הובילו לכך שגם תביעות אזרחיות מנותבות אליו.

לכתבות נוספות על השופט כבוב באתר TheMarker

המרכז האקדמי למשפט ועסקים צורף כידיד ביהמ"ש לתביעה נגזרת

מישאל חשין במכתב לשופט של רפי פלד: "אדם צנוע וביישן"

הוחמרה הענישה על עבירות מידע פנים: סמנכ"ל נשלח לכלא

העליון במסר לעבריינים: הענישה בעבירות כלכליות תוחמר

בחודשים האחרונים כתב כבוב, בזה אחר זה, שורת פסקי דין והחלטות תקדימיים בהיבטים קריטיים של דיני החברות וניירות ערך. שטף ההחלטות היצירתיות של כבוב זוכה על פי רוב לשבחים מפי מומחים בתחום. כבוב מסמן את עצמו בעקביות כשופט הכלכלי המשפיע ביותר בתחום דיני התאגידים בשנה האחרונה, וסולל את דרכו לבית המשפט העליון.

כבוב, 55, החל את דרכו בחוג להיסטוריה ואיסלאם באוניברסיטת תל אביב, ורק לאחר שסיים תואר ראשון בתחומים הללו פנה ללימודי משפטים, שאותם סיים באוניברסיטת תל אביב. אחר כך עבד כעורך דין פרטי עד למינויו לשיפוט בבית משפט השלום בנתניה לפני 16 שנה.

לפני כעשור הוא קודם לכהונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולפני כשנתיים וחצי נבחר למחלקה הכלכלית היוקרתית. הוא המשיך להתמקצע בתחום המשפט הכלכלי, וכיום הוא שוקד על עבודת תיזה בהנחיית פרופ' שרון חנס, מומחה לדיני תאגידים מאוניברסיטת תל אביב. כבוב מתעתד להמשיך לדוקטורט בתחום המשפט הכלכלי.

עופר וקנין

ההעמקה שלו בפן האקדמי של דיני החברות סייעה לו לגבש ראיית עולם מוצקה ומנומקת יותר. לצד הניתוח המשפטי האנליטי שבפסיקותיו, ניתן לראות שהוא מחובר לפן הפרקטי של עולם העסקים ומבין כיצד הוא פועל ואיך אמור לפעול שוק הון משוכלל ותחרותי.

כבוב מרבה להופיע בכנסים מקצועיים שאליהם הוא מוזמן, ולרתק אליו את קהל המאזינים בפתיחות שאינה אופיינית לשופטים אחרים. ניכר שהוא נהנה מהמפגש עם עורכי הדין, אנשי האקדמיה והקהל, שיכול לנהל אתו שיח פתוח יחסית מחוץ לכותלי בית המשפט. בהרצאותיו הוא אינו נרתע מחשיפת טפח נוסף מהמניעים שהביאו אותו לקבל החלטות משפטיות, ומוכן להסביר בחופשיות מה גרם לו לקבל החלטה מסוימת.

"דעתן, עצמאי, 
נבון ומקורי"

מומחה בדיני תאגידים מהאקדמיה שביקש שלא להזדהות בשמו מגדיר את כבוב כ"שופט דעתן, עצמאי, נבון ומקורי". לדבריו, "מצד אחד, ניתן לזהות בפסיקה של כבוב אסרטיביות גדולה בטיפול בניגוד עניינים והצרת הצעדים של בעלי שליטה כשהמקרה המשפטי מחייב זאת. מצד שני, הוא עומד בפרץ בפני לחץ של תביעות נטולות הצדקה שלא צריך לתת להן יד. הוא יודע לרמוז לתובעים מתי התיק שלהם לא חזק, להציע הצעות פשרה ונסיגה. הפסיקה שלו הוגנת".

אף שכיום נחשב כבוב לשופט שמחמיר עם עברייני צווארון לבן, עד לפני כמה שנים מתחו עליו עורכי דין ביקורת על כך שהוא מקל מדי עם עבריינים אלו. כבוב זיכה מחמת הספק את חמשת הנאשמים בפרשת הלבנת ההון בדסק הצרפתי של סניף הירקון בתל אביב של בנק הפועלים. החמישה, בהם שני פקידים בכירים בבנק, הואשמו כי העבירו מידע כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון. בהכרעת הדין ציין כבוב כי החליט לזכות את הנאשמים מאחר ש"הטמעת החוק בקרב עובדי הבנק היתה אך בחיתוליה".

פרופ' עמיר ליכט, מומחה לדיני חברות מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מאפיין את גישת הענישה של השופט כבוב כעניינית. לדבריו "כאשר הטלת האחריות הפלילית היא חדשנית, הוא הקפיד להקל". ליכט מזכיר את פרשת פסיפיקה, שבה הורשעו מנהלים מאחר שלא וידאו שהחברה הציבורית אינה מפירה את חובת הדיווח שלה, על אף שפעלו בסבירות ובשקדנות. ליכט מסביר כי "ההרשעה היתה מחויבת לפי לשון החוק, אך בשלב הענישה הוא אישר הסדר מקל יחסית".

במקרה של בכירים בחברה ציבורית אחרת, שכשלו ביודעין ובמכוון ורכשו מניות על בסיס מידע פנים, החמיר כבוב בענישה והעלה את הרף. בהתאם לגזר דינו נקבע כי לראשונה ירצה אדם מאסר של עשרה חודשים בפועל לאחר שהורשע בעבירות של שימוש במידע פנים. בגזר דין שנתן השופט בספטמבר 2012 בעניינו של סמנכ"ל חברת אלספק, אפרים קדץ, כתב השופט כי "יש להעדיף את האינטרס הציבורי, תוך העברת מסר חד וברור שלשם שמירה על שוק מסחר הוגן וראוי, יש להקפיד על קיום הכללים שקבע המחוקק להבטחת קיומו של שוק הון".

כבוב נימק את ההחמרה בעונש בתפקיד הבכיר שמילא קדץ בחברה. לגישתו, "הדעת איננה סובלת שסלחנות יתר והעדפת אינטרס אישי, כגון שיקום הנאשם, יאפילו על האינטרס הציבורי של הרתעת היחיד והרבים, שנועדה להחריף את הדופי המוסרי הנלווה לעבירות כלכליות בכלל ולעבירה של שימוש במידע פנים על ידי אנשי פנים בכירים בפרט". לפני כמה שבועות אישרר הרכב שופטי בית המשפט העליון את פסק הדין בעניין ואת מגמת ההחמרה בענישה, והרחיב אותה כך שתחול גם על עבירות כלכליות.

"ההחמרה אינה 
באמת החמרה"

חרף הרטוריקה הלוחמנית של השופט, ליכט סבור כי "ההחמרה אינה באמת החמרה. הדבר מעיד בעיקר על ההתמודדות הרפה של בתי המשפט עם הבעיה עד כה. שוק ההון בישראל משווע לצעדים נמרצים לשמירה על יושרתו מפני מניפולציה ושימוש במידע פנים. העונש שהוטל על קדץ היה על הצד המקל, והוא אושר פה אחד בבית המשפט העליון, תוך הבהרה שהעתיד צופן ענישה מחמירה יותר".

תומר אפלבאום ועופר וקנין

ביקורת נוספת על פסק הדין בעניין קדץ נוגעת למה שנעדר מפסק הדין. לכבוב ניתנה הזדמנות נדירה יחסית להסדיר סוגיה משפטית חשובה בתחום מידע הפנים, הנוגעת למבחן המהותיות. זהו מבחן שנקבע בפסקי דין, ולפיו חברת צריכה לגלות למשקיעים מידע מהותי, כלומר מידע שמשקיע סביר חושב שאי גילויו משנה בצורה מובהקת את מכלול המידע שהוצג בפניו. פסקי הדין בישראל שעסקו בגילוי מידע יצרו אנדרלמוסיה, והם נחשבים מיושנים ולא מתאימים לתנאי שוק ההון כיום.

המקרה המשפטי של קדץ איפשר לכבוב להצעיד את המשפט הישראלי בתחום קדימה וליישר קו משפטי עם הנעשה בכלכלות המפותחות. ליכט מקונן על כך שכבוב החמיץ את האפשרות לשינוי, ובכך הותיר את התחום מיושן, מסורבל וכזה שאינו תואם את ההתפתחויות הבינלאומיות שחלו, ופסחו על המשפט הישראלי.

שלושה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 2012, חתם השופט כבוב על הכרעת דין שנושאת כמעט 500 עמודים ומסכמת את "פרשת פלד־גבעוני" הסבוכה. בהכרעת הדין הורשעו אנשי העסקים טל יגרמן, אריה גבעוני ודוד הבי בשורת עבירות: גניבה בידי מנהל, מרמה והפרת אמונים ועבירות דיווח בניירות ערך. כבוב קבע כי השלושה השתמשו בכספים של חברות ציבוריות כדי להחזיר הלוואות פרטיות שלקחו. נאשם בולט בפרשה היה מפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד, שהורשע במרמה והפרת אמונים בניהול קבוצת פלד־גבעוני.

פלד הורשע בעבירות חמורות פחות יחסית ליתר הנאשמים, אך השופט כבוב הוקיע את התנהלותו וקבע כי "פלד כשל באופן קולוסלי במילוי חובותיו כיו"ר דירקטוריון, כבעל שליטה וכחלק מקבוצת שליטה, וביטל את שיקול דעתו מול אחרים".

בהכרעת הדין הרחיב השופט את הגדרת המונח "נושא משרה" גם למי שאין לו תפקיד בחברה. לאחר שהנאשמים הודו כי נתנו ליגרמן, שהיה יועץ חיצוני, לשלוט בקבוצה, ולאור עדותו של מנהל הכספים הבכיר בקבוצה, שלפיה יגרמן ניהל את הפיננסים בפועל והיה לו עניין אישי בהחלטות שהתקבלו בקבוצה, פסק כבוב כי יש לראות בו נושא משרה בפועל. מקביעה זו נגזר כי החברות פעלו בניגוד למתחייב בחוק כאשר לא אישרו את הסכמי ההעסקה עם יגרמן בהליכים מיוחדים ולא דיווחו עליהם לבורסה.

"פסק דין ארוך מקשה על הקהילה המשפטית"

ליכט רואה בהכרעת הדין המקיפה הפגנת יכולת לחריצות ורוחב היריעה שהפגין כבוב. לדבריו, "המחקר המשפטי והתיאור של המקרה היו טובים. יחד עם זאת, צריך לזכור שפסקי דין ארוכים כל כך מקשים על הקהילה המשפטית ללמוד מהם. קל יותר לזכור פסק דין קצר יותר, גם אם כל מה שמופיע בהכרעת הדין חשוב".

בצד התיקים הפליליים "הכבדים" שהיו על שולחנו יצר כבוב שרשרת תקדימים בעניינים אזרחיים. בצעד שעשוי לקדם משמעותית את האכיפה הפרטית בשוק ההון, קיבל כבוב החלטה שפתחה את שערי בית המשפט הכלכלי בפני קליניקות משפטיות ועמותות בתביעות ייצוגיות ונגזרות בעלות היבט ציבורי.

בפברואר 2013 אישר לעמותת הצלח"ה להגיש תביעה ייצוגית נגד קבוצת דלק ומשפחות כהן ותדמור, בטענה כי בעסקה שבה רכשה קבוצת דלק את השליטה בחברת כהן פיתוח היא קיפחה את בעלי המניות מהציבור. בהחלטה תקדימית בעניין הגשת תביעה ייצוגית על ידי עמותה התווה כבוב כיצד יוכל ארגון לפעול כשומר סף בתביעה ייצוגית בשוק ההון.

בשבוע שעבר הוא פתח צוהר נוסף לגופים ציבוריים, כאשר אישר לקליניקה לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ועסקים להצטרף כצד בתביעה נגזרת שהוגשה נגד חברת בזק ונושאי משרה בה בנוגע לחלוקת דיווידנדים.

ליכט סבור כי "ההחלטה להתיר צירוף עמותה כידיד בית המשפט בתביעה הנגזרת בעניין בזק היא מעניינת במיוחד, ויש בה חדשנות ניכרת. עם זאת, יש היגיון עמוק בהליך משפטי שבו לתובע יש עילה ואת הטענות המשפטיות טוענים עורכי דינו, ולא מישהו אחר. השופט כבוב מציין, בצדק, שבבוא היום יהיה מקום להעריך עד כמה המסגרת החדשה תורמת או מכבידה על בית המשפט".

החלטה פורצת דרך

החלטה פורצת דרך נוספת של כבוב התקבלה לפני כשבועיים בעניין החברה הציבורית כמיפל. החברה נדרשה לאשר עסקת בעלי עניין, אך נקלעה למבוי סתום לאחר שנקבע כי 98% מבעלי המניות בחברה נגועים בעניין אישי בהצבעה על אישור העסקה. הבעלות במניות החברה מחולקת כך שאיתן גל מחזיק בכ–84.8% ממניותיה. חברת ניאופרם, שהיא מתחרה ישירה של כמיפל, מחזיקה בכ–10.2%, והציבור בכ–5% מהמניות. גל ביקש לבצע עסקה עם חברת פרטית שבה יש לו מניות. העניין האישי שלו הוא ברור, ולכן הוא נדרש להביא את העסקה לאישור מיוחד. השופט קבע כי מאחר שניואפרם היא מתחרה של כמיפל, היא בעלת עניין אישי שלילי, ולכן קולותיה לא ייספרו באסיפת בעלי המניות כקולות אובייקטיביים.

כדי למנוע מצב שבו ההחלטה תתקבל באסיפה על ידי מיעוט זניח של בעלי מניות שאינם מתמצאים בנעשה בחברה, החליט כבוב בצעד תקדימי על מינוי של מומחה כלכלי מטעם בית המשפט. המומחה הכלכלי הוסמך לקבל החלטה בשם כל בעלי המניות, שתתמקד באופן בלעדי בטובת חברת כמיפל. כבוב הבהיר כי "זה אינו פתרון אידיאלי", והסביר כי מדובר "באותם מקרים נדירים בהם נדרש בית המשפט להפשיל שרוולים ולמלא לקונה באופן שמבטא בצורה הטובה ביותר את כוונת המחוקק והערכים אותם הוא התכוון לקדם".

לדעת ליכט, "זו ההחלטה החדשנית ביותר שלו השנה, ואולי בכלל. ההחלטה משקפת גמישות מחשבתית של שופט - בדיוק מה שנדרש משופטים בתחום התאגידים, לצד בקיאות בהלכות הפסוקות. היא משתלבת במגמה בחקיקה ובפסיקה להגביר את המעורבות של בית המשפט בתוככי התאגיד". ליכט מסתייג ממגמת המעורבות הגוברת של שופטים בתאגידים, אך במקרה של כמיפל, הוא מסביר, מדובר בחברה ציבורית שמוגדרת כך בעיקר מבחינה טכנית. כמיפל מצויה ברשימת השימור לקראת מחיקה אפשרית מהמסחר, עקב שיעור אחזקות נמוך מדי של הציבור.

לכן, לדבריו, "המנגנונים של חברות ציבוריות לפי החוק לא מתאימים לה. יש לקוות שבהדרגה חברות דומות ייהפכו לחברות פרטיות, ואולי מינוי מומחה כמו בהחלטה של השופט כבוב יעודד אותן לכך".

המבחן האיכותי של קרב השליטה

עוד קודם לכן, ביולי 2012, נדרש כבוב להכריע בקרב שליטה בחברת אולטרה שייפ, שלד בורסאי שבקופתו היו 12 מיליון דולר. על הכף עמד ניסיון להשתלטות עוינת על החברה, ועלתה השאלה אם הקצאת 24.99% ממניות אולטרה שייפ לאחד מבעלי המניות, יוסף גורביץ, העניקה לו שליטה בחברה אף שהחוק נוקב ב–25%. כבוב פסק כי המבחן לקביעת השליטה הוא ראשית איכותי, מבחינת היכולת של בעל המניות לאשר או למנוע מהלכים בחברה, ורק לאחריו מגיע המבחן המשני, שהוא כמות המניות שמחזיק בעל המניות.

משמעות הרף של 25% בחוק, סבור כבוב, היא שכאשר החברה מקצה למשקיע פחות מכך - מי שטוען שהדבר מקנה שליטה, עליו מוטל נטל ההוכחה. הוא הוסיף כי ככל שההקצאה מתקרבת ל25% יהיה נטל ההוכחה קטן יותר.

כבוב בחן עוד כיצד על דירקטוריון להתנהג בעת השתלטות עוינת. לשיטתו, כגודל ניגוד העניינים שבו מצוי הדירקטוריון, כך רמת ההוכחה שתידרש ממנו לגבי הוגנות פעולותיו. פסק הדין בעניין אולטרה שייפ חייב את כבוב להתגבר על החלטת ביניים של שופט בית המשפט העליון ניל הנדל. השופט הנדל קבע כי היה חשש סביר שדירקטוריון אולטרה שייפ איפשר לגורביץ לרכוש נתח מהחברה שלא במחיר השוק וללא אישור אסיפת בעלי המניות. לכאורה נועד המהלך לסכל השתלטות על החברה מצד קבוצת חברות בהובלת סוחר השלדים הבורסאיים ירון ייני.

כבוב יצא מהמלכוד המשפטי בקובעו כי עובדות המקרה מפוגגות את החשש של השופט הנדל, וכי דירקטוריון אולטרה שייפ פעל באופן מקצועי וטוב לחברה. החלטתו של כבוב, שהכריע את התיק בכיוון שונה מזה שהתווה בית המשפט העליון, מלמדת על ביטחונו של כבוב בצדקת החלטותיו ועל העצמאות המחשבתית שמאפיינת אותו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#