מיהו השופט איתן אורנשטיין שגורלם של אי.די.בי ונוחי דנקנר נמצאים בידיו? - Markerweek - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיהו השופט איתן אורנשטיין שגורלם של אי.די.בי ונוחי דנקנר נמצאים בידיו?

במהלך הדיונים שהתקיימו השבוע על עתידם של קבוצת אי.די.בי ונוחי דנקנר, השמיע השופט איתן אורנשטיין ביקורת נוקבת על התנהלותה של המערכת הפיננסית בכלל, וזו של אי.די.בי בפרט, שהפתיעה בעוצמתה את הקהילה המשפטית ואת שוק ההון. אלה שמכירים את השופט הופתעו הרבה פחות

45תגובות

השופט איתן אורנשטיין צעד בבטחה לעבר כס השיפוט באולם הדיונים העמוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב השבוע, כשפניו קורנים ולבושו מוקפד עד רמת העניבה המיוחדת. הדיון בעתידה של קבוצת אי.די.בי, שנשלטת על ידי נוחי דנקנר, עורר סקרנות רבה, ולצד בעלי עניין, עורכי דין ויועצים, מילאו אותו גם עיתונאים וצלמים רבים.

לאורנשטיין, כך נראה, זה לא הפריע. להפך, הוא התקשה להסתיר את החיוך וההתמוגגות שלו לאורך כל הדיונים בתיק. לפרקים הוא נשען לאחור בכיסאו הרחב, ובקלות אפשר היה לדמיין אותו יושב כך גם בחלקים מסוימים של משחק כדורגל.

עורכי הדין שיחקו לפניו את משחק חייהם, והוא נהנה מכל רגע. ניכר היה שהוא הופתע מכמות הנוכחים באולם בית המשפט הגדול ביותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב - אולם הנשיאה, דבורה ברלינר. ואולם, בניגוד לסגנית בית המשפט המחוזי, שעומדת כיום בראש מחלקת הפירוקים והכינוסים בבית המשפט, השופטת ורדה אלשיך, שנוהגת לפתוח כל דיון מתוקשר בהוצאת אנשים שאינם קשורים ישירות לדיון המשפטי מחוץ לאולם המשפט, אורנשטיין פתח בדיון כרגיל. מדי פעם הוא היסה את הקהל וביקש שקט, אך נדמה שכמות האנשים באולם נסכה על פניו חיוך שלא מש לאורך כל הדיון.

דודו בכר

זו אינה הפעם הראשונה שאורנשטיין ודנקנר נפגשים. אורנשטיין סיים את לימודי המשפטים בחוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב ב-1981, לצד סטודנטים שנהפכו לימים לבכירים בעולם המשפט, כמו עוה"ד עודד ערן מגולדפרב-זליגמן ומיה ליקוורניק ממיתר. ד"ר דורי קלגסבלד, אז סטודנט לתואר מתקדם, היה המתרגל.

באותם ימים הסתובב במסדרונות הפקולטה גם צעיר מבריק אחר, ילד שמנת מהרצליה פיתוח ושמו נוחי דנקנר, שהמרצים שלו צפו לו קריירה מזהירה בתחום המשפטי, לאור פעילותו ב"עיוני משפט" - כתב העת הנחשב של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. דנקנר סיים את הלימודים שנה אחרי אורנשטיין, אך בחר במסלול עסקי פתלתל, וכך פגש השבוע בבית המשפט את עמיתו לפקולטה, שעשוי להיות האיש שיחרוץ את גורלו העסקי.

במהלך שני הדיונים שהתקיימו השבוע - בראשון ובשלישי - השמיע אורנשטיין דברים נוקבים על התנהלות המערכת הפיננסית בכלל וזו של אי.די.בי בפרט, שהפתיעו בעוצמתם את הקהילה המשפטית ואת שוק ההון. מי שהופתע קצת פחות היו אלה שמכירים את אורנשטיין ופועלו באולם בית המשפט. "כששמעתי שדנקנר יבוא בשלישי לדיון אצל אורנשטיין, אמרתי לבן שיחי שלא כדאי לו להגיע - כי הוא עלול לחטוף", אומר אחד מעורכי הדין המופיעים בפני השופט באופן קבוע. "הוא באמת שופט עם סולם ערכים ברור, אין דבר כזה אצלו מערכת משפט אחת לטייקונים ולעשירים ואחרת לשאר העם. מה שהוא עשה השבוע זה רעידת אדמה - איתות חזק, במיוחד לבנקים, בכל הנוגע למתן ערבויות לבעלי ההון".

"זו אינה שליפה מהמותן", אומר אחד ממקורביו של אורנשטיין במערכת המשפט. "הוא מבין לעומק איך צריכה להתנהל ועדת אשראי בבנק, מהי ועדת ביקורת ומה הן אג"ח ומניה. יש לו אג'נדה המבוססת על ידע והבנה עמוקה של הדברים. אף מלה שהוא אמר בדיונים השבוע לא נאמרה במקרה. בתיק הספציפי הזה, הוא האיש הנכון במקום הנכון".

מוטי מילרוד

"לא התפלאתי ולא דאגתי שהוא יושב בתיק דנקנר, כי בסוג כזה של תיקים, זה לא רק ידע משפטי - אלא כושר יצירתי", אומר נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, אורי גורן, שאורנשטיין נחשב לבן טיפוחיו במערכת. "הרעיון שהוא העלה שם - שמצד אחד, הוא לא פוגע בחברה ומצד שני ממנה לה מפקח - זה פתרון יצירתי שבו שני הצדדים מרגישים שניצחו".

אין ספק כי ההחלטות שקיבל אורנשטיין בתיק אי.די.בי פיתוח עד עתה מצביעות על בקיאות רבה בתיק ובדין, אך גם על שינוי תפישתי שעבר עליו. יחסית לשופט שהעדיף תמיד את הפורמליזם המשפטי, ההחלטות של אורנשטיין בתיק אי.די.בי פיתוח מצביעות על גמישות ויצירתיות מחשבתית. לראשונה במשפט הישראלי, מינה אורנשטיין משקיף להנהלת חברה ציבורית שבהתנהלותה מצא פגמים.

בנוסף, אורנשטיין מרמז כי בכוונתו להתייחס לפירמידת אי.די.בי בכללותה. אחד הסימנים הבולטים לכך הוא מינויו של איל גבאי, שמונה בעבר למומחה כלכלי שנועד לבדוק את אי.די.בי אחזקות בתיק אחר שנידון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, גם כמומחה כלכלי לחברת הבת, אי.די.בי פיתוח.

עם זאת, יש הסבורים שדווקא השבוע, על אף חריפות הדברים, אפשר היה גם להבחין בחיסרון של אורנשטיין. "הוא מרובע במובן החיובי של המלה, אך לעתים תכונה זו עומדת בעוכריו", אומר עורך דין ותיק המכיר את אורנשטיין גם כשופט וגם מהתקופה שבה שימש עורך דין במגזר הפרטי. "בהחלטה האחרונה הוא אמר דברים נוכחים ונכנס חזק באי.די.בי. זאת החלטה שבנויה לתפארת, אבל התוצאה חלשה - הוא לא דחה את הבקשה של המבקשים, אבל נתן להם מעט מאוד. מצד שני, יכול להיות שאולי הוא נתן כאן לאי.די.בי הזדמנות אחרונה, לקראת הדיון בתיק העיקרי שייערך בסוף מאי".

מכוון לבית המשפט העליון

אורנשטיין נחשב לשופט חריף וחרוץ מאוד, שעובד משעות הבוקר המוקדמות עד הלילה. "מבחינתו, זה חלק מהתפישה שלו - לתת פסקי דין מהירים, כשירות לאנשי עסקים. הוא יודע שפסק דין שניתן באיחור של שנה או שנתיים כבר לא עוזר לבעל חברה", אומר מקורב לשופט.

תומר אפלבאום

המקורב מודע לביקורת המרכזית הנשמעת על אורנשטיין במסדרונות המערכת, שטוענת כי הוא מרובע מדי, פורמליסט המקובע בחשיבה צרה. "אומרים את זה עליו מכיוון שהוא פשוט לא סובל שטויות", אומר המקורב. "הוא מקפיד על הדין. מה רע בזה? הוא לא באמת מרובע - הוא רק עובד מסודר". כדוגמה מציין המקורב את הביקורת שמתח אורנשטיין על בנק לאומי, שלא הגיש בקשה לבית המשפט בטענה שלא הצליח לפתוח את דיסק המסמכים. "דבר כזה פשוט מטריף אותו", הוא אומר. "הוא לא סובל דברים כאלה".

"השופטת אלשיך מנהלת את הדיונים בהמון אמוציות, רעש וצלצולים. מבזבזת המון אנרגיה על דברים שהם לא לעניין", אומר עורך דין שצבר קילומטראז' רב אצל שני השופטים. "מנגד, אצלו האולם תמיד רגוע ושקט. הכל לעניין וסופר-מקצועי. ברמה המשפטית, הוא לא נופל מאלשיך".

ההשוואה לאלשיך אינה מקרית. בשנה האחרונה, ודאי מאז פרשיית הפרוטוקול שבה ספגה ביקורת על כך שערכה שינויים בפרוטוקול דיון שהתקיים לפניה מבלי ליידע את עורכי הדין שטענו בדיון, ובגינה כמעט הודחה, מוזכר שמו של אורנשטיין בתכיפות גבוהה כמי שעתיד לרשת אותה בתפקידה, ולאחר מכן לכהן בתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. מנגד, יש החוזים לו כהונה בבית המשפט העליון. אחד ממקורביו סבור שזה הכיוון שאורנשטיין מסמן. "מה שייפתח בפניו, הוא ייקח את זה", מסביר מקורבו במערכת המשפט. הוא רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר. לכן, הוא יעדיף לשבת בעליון על פני התפקיד המכובד של נשיא בית המשפט המחוזי".

בן הטיפוחים של ורדה אלשיך

אורנשטיין, 57, מתגורר בבית צמוד קרקע בשכונת תל גנים ברמת גן. הוא נשוי בפעם השנייה, ויש לו ארבעה ילדים - שניים מכל מערכת יחסים. אחד מהם משחק כדורגל בקבוצת הנערים של בני יהודה-תל אביב. בשבתות מגיע השופט למשחקים, גם למשחקי חוץ במגרשים נידחים, כדי לעודד את בנו. בן אחר, מנישואיו הראשונים, הוא רואה חשבון במקצועו.

אורנשטיין הוא בוגר תיכון קלעי בגבעתיים. לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים, ולאחר מכן החל לעבוד כמתמחה במשרד עורכי הדין של ד"ר יוסי שגב. במשרד טיפל בעיקר בתיקי פירוקים וכינוסים, וב-2001, לאחר כ-20 שנה במשרד, שבהן הגיע לעמדת שותף בכיר, מונה לשופט בבית משפט השלום בראשון לציון. ב-2007 מונה לרשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכעבור שנתיים קודם לתפקיד שופט באותו בית משפט.

משרד שגב ושות' ידוע בברנז'ה המשפטית במזגו הססגוני של השותף הראשי, בתיקים הסנסציוניים שבהם מטפל המשרד ובעיקר בהתבטאויתיו החריפות של שגב. אורנשטיין הסולידי היה ניגוד חירוף לתדמית זו. "הוא היה הדוגמה ההפוכה של משרד שגב", אומר עורך דין בכיר המכיר את אורנשטיין היטב. "הוא לא מחפש את אור הזרקורים, ישר כמו סרגל, ומלה אצלו היא מלה".

לדברי שגב, אורנשטיין התאפיין בכך שהצליח להבין את העמדה של היריב המשפטי, ולכן פעמים רבות תיקים שבהם טיפל הגיעו לסיומם בהסכמה של שני הצדדים. "לא פעם הייתי אומר לו 'עזוב את הצד השני, אנחנו לא מייצגים אותם', אבל הוא התעקש על הדרך שלו", הוא אומר. "אני, אחרי שהייתי תובע מישהו, הוא לא היה רוצה לדבר אתי עד סוף ימי חיי. אצל אורנשטיין, הוא היה תובע ולאחר מכן הנתבע רצה אותו כעורך הדין שלו. כמעט בכל תיק שהוא נגע בו - הנתבעים או הצד מנגד לו - נהפכו להיות הלקוחות של המשרד", הוא אומר.

יעל אנגלהרט

"הוא לא מתפעל מהשמות הגדולים בעולם העסקים שמופיעים בפניו, וחלק גדול מזה קשור למשרד שממנו הוא בא", מציין עורך דין אחר המופיע בפני אורנשטיין. "כשהוא היה במשרד הוא הכיר את המילייה הזה, ולכן הוא יודע שלא צריך להתרגש מהמפורסמים".

מי שהכניס את אורנשטיין לתחום השיפוט הוא אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, וגיסו של שגב ‏(אשתו המנוחה של גורן היא אחותו של שגב‏). גורן ושגב היו שותפים, עד שב-1976 עזב גורן את המשרד לטובת כס השיפוט.

"הוא התבלט אצל שגב, אך בשלב מסוים היה לקראת פרישה משם", אומר גורן. "הכרתי אותו באופן אישי וגייסתי אותו לבית משפט השלום בראשון לציון. לאחר מכן העבירו אותו, בהמלצה שלי, להיות רשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בסבלנות רבה הוא פילס את דרכו. ברגע ששמת אותו במקום המתאים - הוא לא צריך עזרה מאף אחד. הוא הוכיח את עצמו גם כקולגה טובה לשופטים אחרים. מה אני יכול להגיד עליו? עוד עשרה כאלה והיינו נראים אחרת. אני מקווה שיום אחד הוא ימלא את התפקיד שבו אני כיהנתי".

בתחילת דרכו נחשב אורנשטיין לשופט פורמליסט ושמרן, כזה שמעדיף לדבוק בלשון החוק ולמעט בפרשנות יצירתית ורחבה. הוא לא מיהר להצטרף לרוח הפרשנות המרחיבה והאקטיביסטית, ששררה בעיקר בעידן של נשיא בית המשפט העליון בדימוס פרופ' אהרן ברק.

אפשר להניח כי בוויכוח העקרוני שהתגלע בין הנשיא בדימוס ברק לבין שופט בית המשפט העליון ד"ר יורם דנציגר בנוגע להלכת אפרופים, שעסקה בפירוש חוזים, אורנשטיין תמך בעמדתו המצמצמת של דנציגר. בעוד שהנשיא ברק סבר כי יש לבחון חוזה גם בהתאם לכוונת מנסחי החוזה, דנציגר עמד על דעתו כי יש לפרש חוזה לפי לשון החוזה.

דנציגר סיים את לימודיו בפקולטה בתל אביב שנה לפני אורנשטיין. שניהם עבדו כעורכי דין מסחריים במשך שנים רבות לפני שמונו לשיפוט. כעורכי דין, סבלו מחוסר הוודאות שהשרתה גישתו המרחיבה של ברק ומתן שיקול דעת רב לשופטים בפרשנות של חוזים. כעורכי דין שמונו לשיפוט, הם חיפשו להשיב ודאות ויציבות לחיי המסחר ולחייהם המקצועיים של מנסחי החוזים - עורכי הדין.

לאחר קידומו של אורנשטיין לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוא הידק את קשרי הידידות וההערכה המקצועית שלו עם השופטת אלשיך. הוא מונה לסגן שלה במחלקה, ובהיעדרה נותבו אליו תיקים שבהם טיפלה או תיקים חדשים שהוגשו למחלקה. אלשיך גם הצליחה להלהיב את אורנשטיין בנוגע לעשייה לטובת תנאי עבודתם של השופטים. עד לפני כמה חודשים שימשה אלשיך יו"ר נציגות השופטים, תפקיד שאליו נבחרה פעמיים ברציפות לאחר שגברה על השופט יוסף שפירא, כיום מבקר המדינה.

יו"ר נציגות השופטים משמש מעין יו"ר ועד עובדים של כ-700 השופטים ברחבי הארץ. לפני כמה חודשים נאלצה אלשיך להתפטר מתפקיד יו"ר הנציגות בהמשך לסיכום שלה עם נשיא בית המשפט העליון ד"ר אשר גרוניס, בעקבות פרשיית הפרוטוקול. עם פרישתה, מונתה להחליפה שופטת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט-ליבנה. הסגן של וירט-לבנה הוא השופט אורנשטיין, שנכנס לרוח העשייה למען תנאי עבודתם ותנאי פרישתם של השופטים.

למעשה, תיק אי.די.בי פיתוח נותב לשולחנו של אורנשטיין מאחר שאלשיך, שכונתה "מלכת הפירוקים והכינוסים", נמצאת בשבתון לצורכי לימודים בניו יורק עד יולי. בעבר נתנה אלשיך החלטות בתיקים גם בהיותה בחו"ל, והיו מי שהימרו כי היא תחזור לישראל במיוחד כדי לדון בתיק של הקונצרן הגדול ביותר שהגיע אי פעם לשולחן של שופט.

אלשיך החליטה להותיר את התיק, שמגלם בחובו אפשרויות מגוונות לקבוע תקדימים משפטיים חשובים שישליכו על כל דיני החברות ודיני חדלות הפירעון, לאורנשטיין, בן טיפוחיה בשלוש השנים האחרונות. אלשיך ומומחים רבים בדיני חדלות פירעון סימנו את אורנשטיין ליורש שלה בממלכה הקטנה והקריטית הזו.

לא מתרגש מסלבריטאים

ניכר שאורנשטיין לא מתרגש מהסלבריטאים שהגיעו לאולם הקטן שבו הוא יושב בדרך כלל. ב-2009 הוא דן בבקשת עיקול בסך 5 מיליון שקל שהגיש מנכ"ל קשת, אבי ניר, נגד דודו טופז המנוח, לאחר שהתגלה כי טופז הוא זה שהורה להכות את ניר. אורנשטיין שמע את עדותו של ניר על חששותיו והנזקים הכבדים שנגרמו לו בעקבות התקיפה. בתום דיון מלא אמוציות הציע אורנשטיין להמיר את העיקול שהוטל על חשבונותיו של טופז לעיקול על דירתו בצפון תל אביב - הצעה שתחילה התקבלה על ידי הצדדים, ולאחר מותו של טופז התייתרה.

בשנה האחרונה הוא עוסק גם בהליך פשיטת הרגל של דוד דודאי המנוח, הגרוש של אתי דודאי מהתוכנית "מעושרות", שצבר חובות בסך 143 מיליון שקל. לפני כמה חודשים הסמיך אורנשטיין את הנאמן שמונה לדודאי למכור יצירות אמנות כדי לשלם את חובות הבעל לנושיו. אורנשטין גם מינה כונסי נכסים למימוש נכסיו של ערן מזרחי, מנהל השקעות מסביון שהורשע לפני כשבועיים ב-84 עבירות גניבה בהיקף של 57 מיליון שקל.

לצד פסיקותיו הכלכליות, עסק אורנשטיין גם בתביעות נזיקין. 
ב-2011 הוא קבע כי עופר גלזר, בעלה לשעבר של בעלת השליטה בקבוצת אריסון, שרי אריסון, ישלם 250 אלף שקל פיצויים לאחות שהורשע בהטרדתה המינית ובמעשה מגונה. בעקבות ההרשעה, הגישה האחות תביעה אזרחית בסך 5 מיליון שקל נגד גלזר, ובה דרישה שיפצה אותה על נזקים שנגרמו לה. אורנשטיין פסק כי לאחות אין נכות נפשית לצמיתות וכי היא אינה סובלת מהפרעה פוסט-טראומטית. הוא כתב כי "לא ניתן לשלול כי ביסוד אלה קיים מניע של השגת רווח משני בתביעה הכספית נגד נתבע 'בעל כיס עמוק'".

בהמשך ציין השופט כי "לתובעת היו גם שיקולים כספיים, כבר בשלביה הראשונים של הפרשה". הוא הוסיף כי "לדאבון לב, התובעת בחרה להאדיר, להפריז ולהגזים במצבה ובנזקים שנגרמו לה, וכי לא כצעקתה". באופן חריג, הוא הביע צער על כך שהמרכזים לתמיכה בנפגעי תקיפה מינית, שהצטרפו להליך, הוטעו בנכונות גרסת התובעת. מתנדבים במרכזים אלה גינו את עמדתו והביעו תרעומת על התוספת, שמבחינתם היתה מזיקה ולא נכונה.

לפני כשנתיים הוא דן בבקשה של עובדת בבית משפט השלום בהרצליה לאסור באופן גורף על פרסום תלונה שהגישה העובדת נגד סגן נשיא בית משפט השלום בהרצליה לשעבר, השופט מאיר שנהב. העובדת טענה כי השופט שנהב הטריד אותה מינית וביקשה לאסור כליל את פרסום הפרשה. היא ציינה כי בחרה לא להגיש תלונה למשטרה כי רצתה "להתנתק לחלוטין מהעניין". אורנשטיין, שנקלע במקרה זה למשבר תדמיתי של מערכת המשפט, אסר לפרסם את הפרטים המזהים של העובדת, אך לא אסר את פרטי הבקשה.

מקרה מעניין נוסף שבו התבלט אורנשטיין היה בפרשת קווי אשראי. זהו תיק סבוך, הנמשך מסוף שנות ה-90 ובו מנסה מפרק החברה, עו"ד יצחק מירון, להשיב כספים בסך כחצי מיליארד שקל לבעלי האג"ח, תוך שהוא טוען שראשי החברה, קובי מימון וחיים צוף, השתלטו על החברה שלא כדין ב-1997.

בספטמבר האחרון הובאה לאישורו של אורנשטיין הצעה להסדר חוב, על ידי הנאמן של קווי אשראי. אורנשטיין פסל את ההצעה, ובכך קבע שתיק הפירוק העיקרי של קווי אשראי ימשיך להתנהל, בניגוד לרצונם של צוף ומימון.

הפסילה נעשתה על אף שההסדר אושר ברוב קולות באסיפת נושים שהתקיימה חודשיים לפני כן. אורנשטיין עשה זאת לאחר שחשף במהלך הדיון כמה פגמים מהותיים בנוגע לרכישה של איגרות חוב של קווי אשראי, שנעשו על ידי אנשים הקשורים בצורה זו או אחרת למימון וצוף. כך, למשל, נחשף במהלך הדיון שמאמן הכדורגל אברהם גרנט, הידוע כחבר קרוב של מימון עוד מילדותם בפתח תקוה, רכש אג"ח של קווי אשראי בסך 6 מיליון שקל באמצעות חברה מפנמה בשם בלומיס, וכך היתה לו עמדת השפעה באסיפת הנושים בתחילת הדיון ניסה רואה חשבון מטעמו של גרנט למנוע את חשיפת שמו, אך אורנשטיין התעקש. "אם לא תחשוף את השם... המסר שעובר לבית המשפט שאותו בעל חברה כנראה קשור למי מהנתבעים", הזהיר אורנשטיין את רואה החשבון.

לאחר שנחשף שמו של גרנט, אמר אורנשטיין לנוכחים שהוא עצמו קשור למאמן הכדורגל: "למען הגילוי הנאות, בני נמצא בקשרי חברות עם בתו של מר גרנט ועם מר גרנט. אישית, אין לי הכרות עם מר גרנט ואיני סבור שיש בכך כדי לפסול אותי מלדון בתיק". ככל הידוע, בנו של אורנשטיין לומד עם בתו של גרנט באותו בית הספר, ואכן, עורכי הדין לא ביקשו את פסילתו. "הוא ניהל את הדיון באופן חד ועניייני, וידע לשים את האצבע על הנקודות העיקריות", אומר מפרק קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון, "בסוף הדיון, הוא גם נתן החלטה אמיצה ותקדימית".

לא חושש לבקר את הבנקים

גם בעולם העסקי יש לאורנשטיין ניסיון רב. לפני כחודש, למשל, הוא מינה את עו"ד גיורא ארדינסט לנאמן מטעם בית המשפט על מניות השליטה בחברת אלביט הדמיה, המוחזקות על ידי חברת אירופה ישראל הפרטית של מוטי זיסר ומשועבדות לבנק הפועלים. המניות שועבדו לבנק כנגד כמיליארד שקל שחייבות חברות פרטיות של זיסר לבנק. אורנשטיין מינה את ארדינסט לפי בקשת בנק הפועלים, והסמיך אותו להשתתף באסיפות הנושים של אלביט.

ב-2010 הסדיר פסק דין של אורנשטיין לראשונה סוגיה שעד אז לא זכתה להתייחסות של הפסיקה. השופט פסק כי בעלי מניות מיעוט אינם יכולים לבצע באמצעות הסדר נושים הצעת רכש עוינת לחברה בעלת כושר פירעון שבה הם מחזיקים במניות.

פסק הדין עסק בניסיון של חברת אספן, שהחזיקה ב-0.0074% מהון המניות המונפק של סלע קפיטל, להשתלט על חברת סלע קפיטל באמצעות הצעת רכש עוינת. אספן ניסתה לעקוף את המנגנון המיושן שקבוע בסעיף 336 לחוק החברות, ולהשתלט על סלע קפיטל באמצעות שימוש בסעיף 350 לחוק החברות, העוסק בהסדר או פשרה עם נושים ועם בעלי מניות של החברה. הבעיה מבחינת המבקשים ומבחינתו של אורנשטיין היתה שחברת סלע קפיטל היתה חברת כשרת פירעון, והניסיון להשתלט עליה באמצעות סעיף 350 היה מלאכותי.

אורנשטיין, שסיכל את ניסיון ההשתלטות, ציין כי לא מצא תקדים בפסיקת בתי המשפט בישראל או בחו"ל במקרה שבו ננקט הליך של הצעת רכש עוינת באמצעות הסדר נושים. הוא הזהיר אז כי "שומה עלינו להיות ערים לסכנות הטמונות בקבלת עמדת אספן, והשלכת הרוחב החמורה העלולה להיגרם כתוצאה מקבלת הגישה הנטענת, שכן משמעותה היא שניתן יהיה בקלות יחסית להשתלט על תאגידים בניגוד לרצון בעלי השליטה תוך הפקעת קניינם". השופט הוסיף כי "קבלת עמדת אספן משמעה אחד - הבאת מנגנון רכש כפוי לפי הסעיף העוסק בכך ‏(סעיף 336 לחוק החברות‏) בחוק החברות ל'אות מתה' בספר החוקים". עורכי דין שמתמחים במיזוגים וברכישות הביעו אז חשש מהאפקט המצנן של פסק הדין על שוק ההון הישראלי, אך מאחר שכמות ההשתלטויות העוינות בישראל נמוכה ממילא, לפסק הדין לא היתה השלכה משמעותית.

גם הבקשה של מחזיקי האג"ח בענין אי.די.בי פיתוח הוגשה לפי סעיף 350, והתייחסה לחברה שכיום היא עדיין כשרת פירעון והציעה מנגנון חדשני בדין הישראלי להשתלט על החברה. הפעם אורנשטיין לא סתם את הגולל: הוא לא דחה את הבקשה, אלא אימץ מנגנון חדשני ויצירתי שבמסגרתו מינה לאי.די.בי פיתוח משקיף מטעמו.

אחד מפסקי הדין שבהם אורנשטיין גאה יותר הוא פסק דין שנתן ב-2010, שבו פסק כי אשה שצורפה כמלווה להסכם משכנתא שלקחה בתה לא תפונה מדירה אחרת שבה היא מתגוררת, אף שדירת האם שועבדה לטובת הבנק והבת לא עמדה בהחזר ההלוואה.

עוד לפני פרוץ המחאה החברתית והביקורת הציבורית שהושמעה כלפי הבנקים בישראל, מתח אורנשטיין ביקורת על בנק טפחות, שהחתים את האם על הסכם ההלוואה שלקחה בתה. לדבריו, ההסכם היה "פיקציה פסולה שנועדה לעקוף תופעה שהמחוקק סבר שיש לעקור אותה מהשורש", וכי "בנק המתמחה במתן משכנתאות לציבור מצויד בצבא כלכלנים, משפטנים ויועצים, נהיר ומודע שאין להתקשר בחוזי הלוואה עם לווה נוסף, אלא באמצעות המתווה של חוק הערבות".

הוא פסק כי הבנק היה מנוע מלצרף את האם כ"לווה נוספת" להלוואת בני הזוג, מכיוון שמעמדה היה ערבה, והוסיף כי הבנק הפר הוראות של חוק הערבות ואת חובת תום הלב בקיום חוזה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#