המצוד אחר אוסף האומנות בשווי 10 מיליארד דולר שבזזו הנאצים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המצוד אחר אוסף האומנות בשווי 10 מיליארד דולר שבזזו הנאצים

במהלך מלחמת העולם השנייה בזזו הנאצים אלפי יצירות אמנות, בשווי של כ-10 מיליארד דולר ■ אוסף האמנות שנשדד מפול רוזנברג, מסוחרי האמנות הגדולים בעולם בשנות ה-30, כלל מאות יצירות של גדולי האמנים, שהתפזרו בין מוזיאונים ואספנים ■ באמצעות תביעות משפטיות, שיתוף פעולה עם האינטרפול ותיעוד מפורט, הצליחו הוא ובני משפחתו להשיב חלק מהיצירות, ואומרים: "אנחנו לא מוכנים לשכוח או לעבור הלאה"

4תגובות

לוטננט אלכסנדר רוזנברג מצבא צרפת החופשית דפק בחוזקה על קרונות הרכבת. "חדל אש", אמר לחייליו, כי חשש שנותרו אסירים בתוך קרון הרכבת שהם עצרו מחוץ לפאריס באוגוסט 1944. כמה מדלתות הרכבת נפתחו באטיות, ושטף של חיילים גרמנים תשושים החל להשתרך החוצה.

בתוך הרכבת, הצרפתים מצאו את המטען שהגרמנים איבטחו - ארגזים עמוסים ביצירות אמנות: פסלים, רישומים וציורים ממוסגרים, חלקם דחוסים זה לצד זה כמו פרוסות לחם, כשהחתימות עליהם בולטות: פיקאסו. רנואר. בראק. סזאן.

הקצין לא היה צריך לקרוא את שמות האמנים על העבודות. הוא ראה רבות מהן בעבר במו עיניו, תלויות על קירות ביתו של אביו, פול רוזנברג, שהיה אז אחד מהסוחרים הגדולים בעולם האמנות המודרנית. מאז אותו יום, שלושה דורות של משפחת רוזנברג היו עסוקים בחיפוש מדוקדק של מאות יצירות אמנות שנבזזו ממשפחתם על ידי הנאצים.

בלומברג

המרדף הוביל אותם החודש לנורווגיה, שבה המשפחה מנהלת משא ומתן על יצירה של מאטיס שהיתה תלויה ב–45 השנים האחרונות במרכז האמנות הני אונסטד. המרכז הוקם על ידי המחליקה האמנותית הנורווגית סוניה הני ובעלה, איל הספנות ואספן האמנות נילס אונסטד.

"אנחנו לא מוכנים לשכוח או לעבור הלאה", אמרה מריאן רוזנברג, בתו של אלכסנדר רוזנברג ועורכת דין מניו יורק. "אנחנו מתייחסים לזה כמסע צלב".

מצבור האמנות של המשפחה מהווה חלק מזערי בלבד מסך שמומחים מעריכים בכ–100 אלף יצירות - בשווי מוערך של כ–10 מיליארד דולר - שעדיין נעדרות מאז שנבזזו על ידי הנאצים, אך מעטים הקורבנות שהיו כה נחושים וכה מוצלחים בשיקום המורשת התרבותית כמו משפחת רוזנברג.

הרוזנברגים סרקו בקפידה קטלוגים של מכירות פומביות, עבדו בשיתוף פעולה עם האינטרפול, גררו מוזיאונים לבתי משפט ואף הסכימו לקנות חזרה את רכושם כדי להשיב יותר מ–340 עבודות מתוך כ–400 שאיבדו. מעטות המשפחות שאוספי האמנות שלהן נבזזו שנחלו הישגים כה גדולים. "הם חלק ממיעוט של 5% שהצליחו", אמר מארק מסורובסקי, מייסד פרויקט השבת יצירות אמנות שאבדו בשואה. "הם מהווים דוגמה לאופן שבו צריך להשיב יצירות".

המרדף לא היה פשוט. למרות ההישגים שלהם, מאמציהם של משפחת רוזנברג, כמו אלה של אחרים שניסו להשיב לעצמם רכוש שנעלם בתקופת הרייך השלישי, סוכלו לעתים על ידי תסכול והונאה, אמרה הבת מריאן.

אף שעשרות מדינות חתמו על הסכמים בינלאומיים ב–1998 ושוב ב–2009, שהתחייבו לפתור במהירות תביעות של משפחות כמו הרוזנברגים, אין כל מנגנונים לאכיפתם. כתוצאה מכך, ניסיונות רבים להשיב אמנות גנובה היו כרוכים בשנים של מאבקים קשים, פעמים רבות בלתי מוצלחים, מול מוסדות, ביורוקרטיה ובתי משפט.

עושר, מזל והמון ניירת

במובן הזה, המקרה של משפחת רוזנברג הוא בעת ובעונה אחת חריג ואופייני, אמר ג'ונתן פטרופולוס, לשעבר מנהל מחקר האמנות בוועדת הייעוץ הנשיאותית לנכסי שואה בארה"ב. "הם יוצאי דופן משום שפול רוזנברג היה סוחר אמנות חשוב ביותר, וחלק גדול מיצירות האמנות הנחשבות שלו היו קלות יחסית לאיתור", אמר פטרופולוס. "מצד שני, הרוזנברגים מהווים דוגמה מייצגת משום שהם לא הצליחו לאתר יצירות רבות באוסף שלהם. מרבית ניצולי השואה או צאצאיהם של קורבנות שואה לא הצליחו להשיב את הרכוש הגנוב שלהם".

הצלחתם של הרוזנברגים נעזרה בעושרם, במזלם - ובשובל ארוך של ניירת. פול רוזנברג, אדם קפדן ואלגנטי, שמר על תיעוד מפורט באופן יוצא דופן לא רק לגבי עסקיו, אלא גם בנוגע לתפקידו בטיפוח ההתפשטות של האמנות מודרנית לאחר מלחמת העולם הראשונה. פיקאסו ומאטיס בחרו ברוזנברג להיות נציגם הבלעדי, והמבקרים בגלריה שלו ברחוב רו לה בוטי 21 בפאריס יכלו להתבונן בעבודות של רודן, סזאן, מונה ומודליאני. כתובת זו אף שימשה כותרת לספר הזכרונות שפירסמה בשנה שעברה נכדתו של רוזנברג, אן סינקלר, עיתונאית צרפתית ואשתו לשעבר של דומיניק שטראוס קאהן.

פרוץ המלחמה בסתיו 1939 האיץ בזוג רוזנברג לעזוב את פאריס, ולאפסן חלק מאוסף האמנות שלהם בכספת בבנק ובבית ליד בורדו. עבודות אחרות נשלחו לחו"ל, בעיקר לארה"ב. בתוך חודשים הם עזבו את המדינה, ימים ספורים לפני פלישת הצבא הגרמני לצרפת, חצו את הגבול לספרד - ועשו את דרכם לניו יורק.

מציאת חלק מ–400 היצירות של רוזנברג באותה רכבת ב–1944 שימשה השראה לסרט "הרכבת" בכיכובו של ברט לנקסטר, שיצא לאקרנים ב–1964. יתר העבודות אותרו בעבודת נמלים.

חלק מהמאמצים הסתיימו באכזבה. לפני שמת ב–1959, פול רוזנברג איתר ציור של מאטיס בדרום צרפת, והגיש תביעה נגד בעליו כביכול. השופט, אמר רוזנברג, פסק לטובת הנתבע - שהיה אחיו של השופט.

המשפחה זכתה לסיוע בחיפושים באמצע שנות ה–90, כאשר כמה ספרים על פשעי האמנות של הנאצים יצאו לאור. ב–1997, למשל, נכדתם של זוג שתרם את ציורו של מאטיס "אודליסק" למוזיאון סיאטל לאמנות, יצרה קשר עם הרוזנברגים אחרי שראתה את הציור בספר "המוזיאון האבוד" של הקטור פליסיאנו. מוזיאון סיאטל הסכים להשיב את הציור ב–1999, לאחר שהגישו נגדו תביעה.

בקיץ האחרון הצליחה המשפחה להשיב עוד יצירה בולטת - "אישה בכחול מול האח" של מאטיס, לאחר שהציור הושאל למרכז פומפידו בפאריס ממרכז האמנות הני אונסטד. לפי מנהלת המרכז, טון האנסן, המוזיאון בוחן את מקורותיהן של 18 עבודות שנוצרו טרם המלחמה כתוצאה ממקרה זה. לגבי היצירה של מאטיס, היא אמרה כי "אנחנו לא מוכנים להסיק מסקנות סופיות מהמקרה".

לגבי שאר היצירות שעדיין אבודות, סינקלר אומרת המטלה כנראה תיפול על כתפיו של הדור הרביעי לרוזנברגים. "אני חושבת", היא אמרה, "שהנכדים שלנו יצטרכו למצוא אותן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#