"יש כיום ריכוזיות אדירה של עושר - ולכן הדמוקרטיה כל הזמן צריכה להיות על המשמר" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האורקל מאומהה: ראיון מיוחד ל-TheMarker

"יש כיום ריכוזיות אדירה של עושר - ולכן הדמוקרטיה כל הזמן צריכה להיות על המשמר"

וורן באפט, המשקיע הגדול בעולם, מספר בראיון מיוחד 
ל-TheMarker מדוע החליט להשקיע עוד 2 מיליארד דולר 
בישקר הישראלית, ולהפוך אותה ל-100% שלו ■ "במונחים של מוח, אנרגיה ומחויבות לעסק - הצוות של ישקר הוא מהטובים בעולם"

28תגובות

דקות ספורות לאחר שחתם על עסקה לרכישת 20% ממניות ישקר תמורת כ–2 מיליארד דולר - וורן באפט נראה, כמו תמיד, כדוד החייכן מאומהה שמדבר על כסף, במיליארדים, כאילו שהכל זה רק משחק.

עבור ברקשייר האת'וואי, החברה שמנהל באפט מאז 1964, 2 מיליארד דולר הם כסף קטן. למעשה, ברקשייר כלל לא היתה צריכה לדווח על העסקה הזאת שכן היא אינה מהותית לעסקיה. לבקשתו של בעלי ישקר, איתן ורטהיימר, ניתן דיווח מלא לציבור עם כל הפרטים הכספיים: בימים הקרובים יוזרמו כ–2 מיליארד דולר לחשבונות הבנק של החברה המשפחתית של משפחת ורטהיימר - כ–7.25 מיליארד שקל.

הפעם הראשונה שבה ביקרתי באומהה, נברסקה, היתה במאי 2007 - כאשר באפט רכש 80% ממניות ישקר תמורת 4 מיליארד דולר. הגעתי אז לעיר שעה לפני שהתכנסה האסיפה הכללית השנתית של בעלי המניות של ברקשייר - אירוע מדהים, עד ביזארי, שבו 30 אלף בעלי מניות מהציבור, בעיקר אמריקאים, מגיעים מדי שנה לעיר כדי להקשיב במשך שבע שעות רצופות לבאפט ‏(83‏) ושותפו הקשיש צ'רלי מאנגר ‏(88‏) שעונים לשאלות של עיתונאים, מספרים בדיחות ומהגגים על עולם ההשקעות.

הרושם שקיבלתי על אומהה נברסקה בביקור הראשון היה קצת מוטעה. כאשר לא נמצאים בעיר 30 או 40 אלף משקיעים של ברקשייר האת'וואי - העיר הזו נראית כמעט נטושה. התוכנית המקורית שלי היתה לחצות את העיר ברגל, מהמלון עד למשרדי ברקשייר ברחוב פארנם 3555, ולראיין בדרך את תושבי המקום. אך כשיצאתי מוקדם בבוקר, גיליתי שהרחובות של אומהה ריקים לא רק מאנשים אלא גם ממכוניות.

בלומברג

באמצע הדרך חלפתי על פני בניין גדול שעליו כתוב Omaha World Herald - העיתון המקומי שבאפט קנה בסוף 2011 תמורת 150 מיליון דולר. גם כאן הכניסה והאזור נראים נטושים. אלמלא קראתי בבוקר את העיתון - על פי מראה הבניין הייתי מוכן להישבע שהעיתון הזה סגור.

הכי עשירה והכי 
אי־שוויונית

אין ספק שהמשקיע המצליח ביותר בעולם בחר להתגורר באחת הערים המוזרות יותר בעולם. בניסיון נואש אחרון למצוא את תושבי האזור נכנסתי לסטארבאקס הצמוד לאחד הבנקים המקומיים הגדולים. גם הסטארבאקס נראה נטוש, למעט לקוח אחד, תמהוני למראה, שישב עם המחשב הנישא שלו ועבר על אתרי חדשות אלטרנטיווים. על החולצה שלו היה כיתוב מעניין. "עץ, חבל, עיתונאי - דרושה קצת הרכבה".

מתברר שקוראים לו דיוויד טארווטר, שעבד הרבה שנים בתחום הציוד הרפואי ושכיום הוא קונה ומשכיר נדל"ן. הכיתוב על החולצה שלו משקף בדיוק את מה שהוא חושב על העיתונות האמריקאית בכלל, וספציפית על עיתונאים ליברליים: לחסל את כולם.

אם הייתי מאמין ביד אלוהים, הייתי אומר שטארווטר נשלח אלי כהכנה לראיון עם מנכ"ל ברקשייר. מאז שקיבלתי מבאפט אישור לראיון, ניקרה בי שאלה אחת שוב ושוב לשאול את באפט: כיצד עשרות מיליוני אמריקאים לא יוצאים לרחובות נוכח אי־השוויון העצום במדינה והצטברות עושר אדירה בידי מעטים ב–20 השנים האחרונות.

רויטרס

אנשים כמו דיוויד הם התשובה: הוא מגדיר עצמו שמרן, הוא רחוק מלהיות מהאלפיון או המאיון העליון - אבל הוא משוכנע ש"השיטה האמריקאית" מצוינת, ושאם צריך לעשות בה שינויים זה רק לכיוון של כלכלה חופשית יותר, עם פחות ממשלה ופחות מ"זיבולי השכל" של הליברלים.

כאשר אני שואל אותו על 50 מיליון אמריקאים שאין להם ביטוח בריאות, הוא נותן לי הסבר כמעט מופרך שרובם אנשים שבחרו לא לרכוש ביטוח בריאות ושהתוכנית של אובמה להרחיב את ביטוח הבריאות הממשלתי - רק תפגע עוד יותר במערכת הבריאות ובאנשים כמוהו: "כאשר אנשים יתקשרו לרופא שלהם - ויגלו שהוא הפסיק לעבוד - הם יבינו את הנזק בתוכנית הבריאות של אובמה", הוא קובע.

דיוויד תומך נלהב של שרה פיילין, וכאשר הוא רואה על פני שאני נדהם, מיד מסביר: "התקשורת הממסדית מפחדת ממנה - לכן עשו ממנה בדיחה". אני מנסה להתקיל את דיוויד בשאלות כלכליות, מספרים ונתונים על העיוותים בכלכלה האמריקאית - אבל נכונה לי הפתעה: הוא שולט בכל הנתונים ויש לו נימוקים לכל עיוות - מדוע הוא עדיף על כל רעיון של הקטנת האי־שוויון או מעורבות ממשלתית.

דיוויד הוא החומר שממנו עשויה המדינה המוזרה הזו - הכי עשירה והכי אי־שוויונית במערב. מדינה שבה מולטי מיליארדר שיודע לבחור ולנהל הכי טוב השקעות - יכול להיות גיבור לאומי אהוב גם ב–2013 - אחרי משבר פיננסי, מיתון ואבטלה כרונית הולכת וגדלה.

"אין סיבה להשתגע"

אפליקציית המפות של גוגל אומרת לי שהכתובת של ברקשייר האת'וואי נמצאת 500 מטר משם. אבל בהליכה ברחוב אני לא מבחין בשום בניין בולט, למעט בניין אפור שעליו שמה של חברה אחרת בשם Kiewit Plaza.

אני נכנס פנימה ללובי לשאול איפה כאן הבניין של ברקשייר, והשומר בקבלה מסביר לי שזה כאן, בקומה 14. חברת ההשקעות הגדולה בעולם - בשווי של 254 מיליארד דולר, יותר מכל הבורסה בתל אביב - יושבת בחצי קומה בבניין משרדים שבו יש עוד שורה ארוכה של חברות אחרות.

בכניסה למשרדים של ברקשייר אין אבטחה, ולמעשה אין אפילו פקידת קבלה. יש חדר קבלה, אבל איש לא יושב בו. המזכירה של באפט מקבלת את פני, ובאותה הזדמנות מציעה לי הסברים על המוצגים הרבים שתלויים על הקירות ונמצאים בארונות זכוכית: כולם מתנות, גביעים ומזכרות שקיבל באפט לאורך השנים.

CBS

מכל המוצגים היא מחליטה לעניין אותי באחד מסוים. היא פותחת ארון זכוכית ומוציאה נעל ספורט בגודל של ילד קטן. "אתה יודע מי זה שאקיל אוניל?" היא שואלת, "זאת היתה אחת מהנעליים שלו. מישהו קנה את זה במכירה פומבית ונתן את זה מתנה לוורן".

לא רק לשאקיל אוניל יש נעליים גדולות מאוד שקשה למלא, גם לבאפט יש כאלה - והעיסוק בשאלה מי יחליף אותו הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות. אחד השמות הוא טוד קומבס, וכמה דקות לאחר מכן אני נתקל בו במסדרון, בדרכו לאכול בחדר האוכל של העובדים.

מתברר שמשרדי ברקשייר הם 20 או 30 חדרים שנמצאים לאורך מסדרון ארוך וצר בצורת מלבן. אני צועד לבדי לאורכם, עד לקצה שבסופו חדרו של באפט. האווירה במסדרונות ביתית - ושום דבר לא מזכיר או מסגיר שבכל שנה נחתמות במקום הזה עסקות בעשרות מיליארדי דולרים.

בכל המטה עובדים 24 אנשים, החולשים על השקעות במאות מיליארדי דולרים, או כמו שכתב באפט במכתב האחרון שלו לבעלי המניות: "קנינו השנה חברות בעשרות מיליארדי דולרים - אבל מספר העובדים במטה נשאר 24 - אין סיבה להשתגע".

אני מקיף את כל הקומה המרובעת, ומגיע כמעט בחזרה למקום שאליו נכנסתי. בפינה נמצא חדרו של המנכ"ל, שגודלו הוא חצי או רבע מגודלם של כמה מחדרי המנכ"לים של חברות ההשקעה הישראליות - אלה שפעם היו ידועים כטייקונים לפני שנהפכו לספרים.

השקעה מוצלחת 
מכל כיוון

באפט, חמישה ימים לפני האסיפה הכללית של בעלי המניות שאליה צפויים להגיע יותר מ–35 אלף איש, נראה רגוע וחייכני כפי שמצאתי אותו בשלוש הפעמים הקודמות שבהן ריאיינתי אותו. אני מתנצל שהוא נאלץ לשרוף שעה מזמנו על עיתונאי ישראלי, בימים שבהם הוא צריך להיערך לאסיפה הכללית, אבל הוא עונה בביטול: "אין לי מה לעשות, אין לי מה להתכונן, הרי אני לא יודע איזה שאלות ישאלו אותי".

אחד ההרגלים המרגיזים שלי הוא לענות על השאלה מה שלומי ב"מעולם לא היה טוב יותר". כנראה שאני אשמור עליו - מתברר שהאיש שמעיד על עצמו כבר עשרות שנים שהוא "רוקד סטפס לעבודה כל בוקר", משתמש גם הוא בקלישאה הזאת.

וורן באפט וביל גייטס

מה שלומך הבוקר, וורן?

"מעולם לא היה טוב יותר".

ואיך אתה מוצא את איתן ורטהיימר היום?

"מצוין. היום השלמנו את הרכישה של יתרת מניות משפחת ורטהיימר בישקר, 20%. כמה שנים חלפו מאז שביצענו את הרכישה הראשונה, איתן?"

ואיתן עונה: "שבע שנים".

כאשר אתה משווה בין הביצועים של ישקר בשבע השנים מאז הרכישה לביצועים של שאר החברות בתיק שלך - איך היא?

"מעולה. היו לנו ציפיות מאוד גבוהות מישקר כאשר קנינו אותה - והיא עברה אותן. זאת היתה השקעה מוצלחת מכל כיוון: הביצועים, מערכת היחסים שלנו עם משפחת ורטהיימר, עם ההנהלה, היותה חברה ישראלית".

עכשיו כשמשפחת ורטהיימר מחוץ לישקר - האם אתה רואה אפשרות שבעתיד הרחוק - המטה של ישקר או פעילותה או הנהלה ייצאו מישראל?

"הסיכוי הוא אפס".

אתה חושב שתצליח למצוא, בבוא העת, יורש ישראלי ליעקב הרפז ‏(המנכ"ל שהוביל את ישקר ב–30 השנים האחרונות‏)?

"למצוא נפט בישראל - זה לא המקום. אבל אני לא יכול לחשוב על מקום טוב יותר למצוא כישרונות נוספים מאשר ישראל".

אחרי שבע שנים של שותפות עם הורטהיימרים בישקר - מה אתה יכול לסכם על הניהול הישראלי?

"יש לנו צוותים מעולים של ניהול בחברות של ברקשייר. אבל במונחים של מוח, אנרגיה ומחויבות לעסק - הצוות של ישקר מהטובים בעולם. הציפיות שלנו היו גבוהות - והביצועים גבוהים יותר. זה עסק מדהים. תחשוב על זה: עסק שהוקם ב–1951 באזור גיאוגרפי שרחוק אלפי מיילים מהספקים של חומרי הגלם, רחוק אלפי מיילים מהלקוחות - והוא מצליח להפוך לחברת ענקית. זה דבר מדהים".

כאשר רכשת את ישקר זו היתה הרכישה הראשונה שלך מחוץ לארה"ב ודובר בזמנו שזו אולי יריית פתיחה להשקעות נוספות מחוץ לארה"ב. מה קרה מאז?

"למעשה לא עשינו השקעות גדולות מחוץ לארה"ב ישירות, אחרי ישקר. היו לנו רכישות שנעשו על ידי החברות המוחזקות בתיק שלנו, אפילו כמה השקעות קטנות בישראל. אבל לא השקעה ישירה שלנו. אז בעצם גם בדבר הזה ישקר היא חברה נדירה. אם נהפוך את ישקר לסטנדרט הרכישות שלנו - לא נבצע רכישות".

איתן ורטהיימר עדיין צעיר, הוא מוכר את מפעל חייה של המשפחה שלו, יש לך רעיונות בשבילו מה הוא צריך לעשות עכשיו כדי להמציא את עצמו מחדש?

"לא תמצא את איתן בכיסא נדנדה במרפסת - אני מבטיח לך. לאיתן יש ראש שלא מפסיק לעבוד, גם בעסקים, ונראה לי שהוא ימשיך בפעילות הפילנטרופית שלו".

"לאמריקה יש 
רוטב סודי"

הגעתי אתמול לארה"ב דרך שדה התעופה קנדי בניו יורק. חיכיתי בתור של הדרכונים כמעט שעתיים ונאמר לי שיש בשבועות האחרונים ימים גרועים יותר בגלל המשבר התקציבי שאילץ את הממשל לחתוך בתקציבים של חלק מהרשויות הפדרליות - ובהן רשות ההגירה. לפעמים נדמה לי שיש שתי מדינות בארה"ב: הסקטור העסקי שלכם - שהוא מהמצליחים ביותר, ומולו כל דבר ממשלתי וציבורי - שלפעמים נראה כאן כמו עולם שלישי.

"השוק הפרטי האמריקאי הוא הסיבה שאמריקה הגיעה לאן שהגיעה. לגבי המערכת הציבורית - היא לא מושלמת. למרות התופעות כמו שראית עכשיו בקנדי, לאורך זמן המערכת משתפרת.

"כאשר אתה מסתכל על זה ברמה היומיומית אתה עשוי להיות מתוסכל, אבל כאשר אתה בוחן מה המערכת השיגה לאורך השנים - שלטון החוק - מערכת חזקה, אבל לא מושלמת, השוק החופשי - לא מושלם, שוויון הזדמנויות - לא מושלם, אבל טוב - אבל ההישגים במאתיים השנים האחרונות היו מדהימים.

"אם תסתכל על הגל העיקרי, המתמשך, של כלכלת ארה"ב, בהשוואה לאדוות שציינת - אתה רואה התקדמות אדירה ואתה תראה עוד התקדמות אדירה בעשורים שיבואו. לאמריקה יש באמת רוטב סודי שעובד. יש לנו את המאבקים הפוליטיים בוושינגטון וגם יהיו לנו עוד 100 שנה. אבל נמשיך להתקדם".

אתה מדבר על תקופות מאוד ארוכות. במכתב השנתי שלך למשקיעים אתה חוזר ומדבר על ההתקדמות הגדולה של כלכלת ארה"ב ב–60 השנים האחרונות, מאז שאתה התחלת לבצע השקעות. אבל זו אולי תקופה מטעה קצת - וכאשר מסתכלים על 20–30 השנים האחרונות רואים שהאמריקאי הממוצע לא ראה שיפור כה גדול במצבו. השכר החציוני בארה"ב עומד במקום כל התקופה הזאת.

"בתחילת שנות ה–80, אם אתה זוכר, היתה פסימיות אדירה בארה"ב, היתה אינפלציה גדולה ותפישה שלא נוכל להתחרות ביפן ובגרמניה, ועוד רגע אנחנו רק נחתוך אחד לשני את השיער ונכין אחד לשני המבורגרים. ואז אמריקה הוסיפה 20 מיליון מקומות עבודה חדשים בעשר השנים שבאו לאחר מכן. המערכת הזאת עובדת! תראה אנשים כמו סטיב ג'ובס, ביל גייטס או לארי אליסון, והחברות שהם הקימו שמייצרות מיליוני מקומות עבודה. אני לא יכולתי לחשוב על אפשרויות כאלה לפני 30 שנה. המדינה הזאת ממציאה עצמה ומחדשת עצמה בדרכים מפתיעות".

במכתב האחרון שלך לבעלי המניות, אולי גם בקודמים, אתה מציין שהתוצר בארה"ב גדל מאז שהתחלת להשקיע בשנות ה–40 של המאה הקודמת פי ארבעה. זה יפה, אבל האמריקאי הממוצע לא מרגיש את כל הצמיחה הזאת ב–30 השנים האחרונות.

"אתה מדבר על אי־השוויון. אי־השוויון תמיד הטריד אותי והוא מטריד אותי כיום והוא החריף בשנים האחרונות. אבל יש לנו כלכלה שמספקת הזדמנויות, יש לנו כלכלה עם תוצר לנפש של 50 אלף דולר שמאפשרת לרוב האזרחים לחיות טוב ולחלק מהאזרחים לחיות טוב בצורה קיצונית.

"אי־השוויון הוא בעיה, ובאמת כאשר מודדים את השכר החציוני מנוכה אינפלציה הוא לא עלה כמו שציינת - אבל תראה איזה דברים יש כיום לכל אמריקאי - האייפון ועוד הרבה דברים שלא היו מעולם. אני הייתי רוצה לראות ירידה באי־השוויון בהכנסות של אנשים".

ואיך זה יקרה?

"בעיקר על ידי שינויים בשיטת המס, שינויים בכלכלה שיגרמו לכל האנשים ליהנות מהשגשוג הכלכלי במדינה הזאת. אבל יש גם התפתחות חיובית: תראה את השיפור הדרמטי בתחום המגדר. הנשים, השחורים, עשו התקדמות אדירה מבחינת הזכויות שלהם. המדינה הזאת מתקדמת, אולי לא בקצב שאתה רוצה, אבל מתקדמת. תחשוב רק על התקופה של החיים שלי, על 82 השנים האחרונות. אם הייתי יכול לבחור איפה להיוולד היום - הייתי בוחר ללא ספק באמריקה".

ועדיף להיוולד היום או לפני 50 שנה?

"ברור שהיום. היום הרבה יותר טוב. תחשוב על נושאים כמו רפואה - ועל ההתקדמות האדירה שלהם".

אני רוצה עדיין לשאול אותך על השיטה הכלכלית של 30 השנים האחרונות. חבר שלך, ביל גייטס, אמר לפני כמה שבועות משהו מעניין: קפיטליזם, הוא אמר, גורם לכך שפיתוח תרופות להתקרחות גברית יקבל יותר מימון מפיתוח חיסונים למלריה. ואני רוצה להרחיב את האמירה הזו ולהגיד שברור שהקפיטליזם עובד הרבה יותר טוב מהכלכלות המתוכננות והריכוזיות - אבל הקפיטליזם עדיין מקצה את ההון בתחומים רבים בדרך שאינה מקדמת את הרווחה האנושית.

"לאורך זמן אנחנו בכיוון הנכון. לפני 70 שנה לא היה לנו את מערכת הרווחה בכלל. זה דברים שהממשלה והעולם הפילנטרופי צריכים להתמודד עמם".

אלו משימות של הממשלה והפילנתרופיה, או גם של עולם העסקים? או שעסקים צריכים רק לדאוג לבעלי המניות וללקוחות.

"בחלק מהמקרים לעסקים יש תמריצים לפתח תרופות כמו שתיארת. לא תמיד. כמו למשל במקרה של המדינות העניות, כמו בדוגמה של גייטס על מלריה באפריקה. אלה דברים שצריכים להיעשות מחוץ לשווקים החופשיים".

אבל גם בתחום השוק החופשי אנחנו רואים הרבה כשלים. אנחנו רואים חברות שיש פער גדול בין הערך שהן מייצרות לבעלי המניות או ללקוחות שלהן - לבין הערך שנוצר לכלל החברה. למשל, המערכת הפיננסית לעתים מייצרת ערך לבעלי המניות שלה - אבל לעתים אני שואל את עצמי אם יש באמת צורך בכל הפעילות שהמערכת הפיננסית מייצרת - אם העולם באמת זקוק לכל השירותים האלה.

"מערכת בנקאות מתקדמת עוזרת לחברה, אין ספק לגבי זה. יש כמובן את הניצול לרעה של המערכת, כמו למשל בניפוח בועת הנדל"ן. לקפיטליזם יש מגרעות, הוא מגיע לבועות, אבל בסופו של דבר הוא מקדם אותנו על אף שגם בעתיד יהיו בועות וניפוחים. יש לך ספק שחברות ההיי־טק והאינטרנט משפרות את העולם והחברה שבה אנחנו חיים? וזה למרות בועת הטכנולוגיה שהיתה בתחילת שנות ה–2000, זה חלק מהעסקים".

אני מסתכל על חברות שמצליחות מאוד בשווקים. כמה מהפעילות העסקית לדעתך היא rent seeking, כלומר, לקיחת ערך קיים - וכמה היא ייצור ערך חדש?

"הרוב הוא יצירת ערך חדש. בכלכלת שוק אתה חייב להגיב לצורכי השוק. אם אתה לא מייצר ערך לצרכנים, ללקוחות - הם לא יבואו. אתה חייב למלא את צורכי הלקוחות. אם חברת הביטוח גייקו שלי לא היתה מייצרת ערך ללקוחות שלה - היא לא היתה מגדילה את נתח השוק שלה. האינטרנט חולל מהפכה ב–10–15 שנים האחרונות, הוא מייצר ערך וזה רק ההתחלה. תחשוב מה צפוי לנו בתחום הרפואה והחינוך למשל".

אתה מרבה לדבר במשך שנים על ה"חפיר" - תעלת המים שאתה אוהב שמקיפה את העסקים שלך - שקשה להתחרות בהם. ה"חפיר" הזה הוא המצוינות, המותג והניהול של העסקים - או לפעמים מעמד מונופוליסטי.

"לקוקה קולה יש 'חפיר' סביבה - במובן שלאנשים יש בראש את הרצון הזה לשתות את המוצרים שלה, הם מוכנים להחליף את התמורה מכמה דקות עבודה שלהם במוצרים של קוקה קולה".

ועסקי הביטוח שלך? איזה חפיר יש שם?

"אתה מתכוון לגייקו?"

כן.

"יש לנו נתח שוק של 10%, יש לנו הרבה מתחרים, ואנחנו צריכים לקחת מהם את העסקים כדי לגדול".

"בדרך לפלוטוקרטיה"

אני רוצה לחזור ברשותך לקפיטליזם האמריקאי. אתה מדבר על הניצחונות שלו כאן ב–100–200 השנים האחרונות - אבל אני רואה שיש 50 מיליון אמריקאים בלי ביטוח בריאות וזאת על אף שההוצאה לבריאות בארה"ב היא כמעט כפולה ממדינות רבות במערב. איזו מין שיטה יש לכם כאן?

"כלכלת השוק אכן לא עובדת כמו שצריך בתחומי הרפואה. הממשלה מנסה לתקן את זה, אני לא יודע אם המערכת תהיה טובה יותר בעוד חמש שנים - אבל אני בטוח שהיא תהיה טובה יותר בעוד 50 שנה".

עד למשבר הפיננסי, הרווחים של הבנקים היוו נתח אדיר מהרווחים של הסקטור העסקי האמריקאי. האם אתה לא סבור שיש לכם כאן באמריקה הרבה מדי פיננסים ומערכת ריכוזית מדי?

"לא, ברוב המדינות המערביות - קנדה, גרמניה, אנגליה - הבנקים מהווים נתח גדול יותר מהתוצר מאשר בארה"ב. אני חושב שיש לנו את מערכת הבנקאות הטובה ביותר. המצב אינו כמו שהיה לפני חמש שנים, הבנקים הגדילו את ההון שלהם ונפטרו מהנכסים הרעים שלהם. קניתי עכשיו את חברת הקטשופ היינץ, הייתי צריך למימון העסקה 12 מיליארד דולר - ולמערכת הבנקאות שלנו לא היתה בעיה לממן את זה".

כאשר ריאיינתי אותך לפני שנתיים שאלתי אותך אם ארה"ב היא דמוקרטיה או פלוטוקרטיה ‏(מדינה שבה שולטים העשירים‏). אתה זוכר את התשובה שלך?

"כן, אני זוכר את השאלה והתשובה. עניתי לך שאנו בדרך להיות פלוטוקרטיה. זו עדיין התשובה שלי. אני לא חושב שזה כיום גרוע יותר, אנו לא יותר פלוטוקרטים ממה שהיינו לפני שנתיים כששאלת אותי את זה לראשונה - אבל אין ספק שהכסף נמצא בקונגרס שלנו ומשפיע עליו, ושיש כיום ריכוזיות אדירה של עושר - ולכן הדמוקרטיה כל הזמן צריכה להיות על המשמר, כדי להימנע מלהפוך לפלוטוקרטיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#