"הקודים האתיים של הבנקים הם קוסמטיקה - אין בהם אתיקה" - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הקודים האתיים של הבנקים הם קוסמטיקה - אין בהם אתיקה"

"הבנקים הביאו על עצמם את החמרת הרגולציה" - אומרת פרופ’ רות פלאטו-שנער, שחוקרת את ההתנהלות האתית של הבנקים ■ לדבריה, הניסיונות למקסם את הרווח על חשבון הלקוחות גורמים שוב ושוב לעימותים עם הציבור, ומובילים לחקיקה שמגבילה את הבנקים ופוגעת בהם

12תגובות

"הציבור בישראל יכול וצריך להיות גאה בבנקים שלו, ברמת האתיקה, במחירים ובמגוון השירותים" - כך טען בשבוע שעבר יו"ר בנק לאומי, דוד ברודט, בראיון שהעניק לאחד מכלי התקשורת.

אלא שבעוד ברודט מתפאר ברמת האתיקה של המערכת, פרופ’ רות פלאטו-שנער, החוקרת את תחום האתיקה בבנקים, סבורה שיש להם עוד כברת דרך ארוכה לעבור לפני שיהיה אפשר לצאת בהצהרות שכאלה. לדבריה, "הקודים האתיים של הבנקים הם בעיקר קוסמטיקה, ולא אתיקה".

פרופ’ פלאטו-שנער היא ראש המרכז לדיני בנקאות במכללה האקדמית נתניה. היא חיברה ספר בשם "דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאית" וערכה מחקרים בתחום. היא טוענת שהבנקים פועלים ברמה אתית ירודה כלפי הלקוחות. לדבריה, בהתנהלותם הבנקים למעשה מביאים על עצמם את החמרת הרגולציה, ולכן היא קוראת להם להקדים תרופה למכה ולשדרג את רמת השקיפות וההוגנות כלפי הלקוחות.

מוטי מילרוד

לכאורה הבנקים מפעילים היגיון עסקי. הם מעדיפים לשמור על רמת שקיפות נמוכה כלפי הלקוחות ולהתנהל ברמת אתיקה ירודה כדי להגדיל את הרווחיות. אלא שפלאטו שנער סבורה שהם פוגעים בעצמם.

"מחקרים מראים שכדאי לתאגיד לפעול באופן אתי", היא מסבירה. "התנהלות לא אתית גוררת תביעות, פגיעה במוניטין, אובדן לקוחות, תחלופה גבוהה של עובדים והיווצרות קבוצות לחץ הפועלות באופן ציבורי נגד הארגון. לכן, בסופו של דבר, לאורך זמן פעולות אתיות יניבו לבנקים רווחים גדולים יותר. יש מחקרים ברורים שמראים שגופים אתיים הם רווחיים יותר לאורך זמן".

עם זאת, פלאטו-שנער מסבירה שמדובר ביחסים מורכבים: "במחקר שערכתי לפני שנה עם הפרופ’ לאתיקה אביבה גבע, אנחנו מראות שהקשר בין אתיקה לרווחיות הוא לא פשוט. בהתחלה התאגיד מציית לכללי אתיקה, המוניטין משתפרים, הלקוחות מרוצים ולכן יש קשר ישיר בין אתיקה לרווחים. אלא שבנקודה מסוימת, הגברה נוספת של הדרישות האתיות עלולה - לפחות בטווח הקצר - לפגוע ברווחים.

"למרות זאת אנחנו קוראת להחמרת כללי האתיקה במערכת. צריך לדרוש מהבנקים להעלות את הרף האתי, גם במחיר של פגיעה מסוימת ברווחים. בסופו של דבר, בטווח הארוך זה יועיל להם".

"להסביר ללקוח על 
מה הוא חותם"

פלאטו-שנער מספקת כמה דוגמאות לאופן שבו התנהלות הבנקים הובילה לפגיעה משמעותית בפעילות העסקית שלהם. דוגמה בולטת היא בתחום המשכנתאות. "בחוק ההוצאה לפועל יש הגנה לחייבים שלקחו משכנתא בבנק על בית המגורים", היא אומרת. "חוק ההוצאה לפועל קובע שהבנק צריך לדאוג לחייב ולמשפחתו לפתרון מגורים חלופי אם הוא רוצה לממש את המשכנתא.

"מה עשו הבנקים? במסמכי המשכנתא הכניסו סעיף שהלקוח מוותר על הגנת החוק. הבנקים לא הסבירו ללקוחות ולא הפנו את תשומת ליבם לסעיף - אלא רק אמרו ללקוחות תחתמו פה, פה ופה. כשהחייב לא שילם את החוב, והבנקים רצו לממש את המשכנתא, הם לכאורה היו רשאים לדרוש מהחייב ומשפחתו לפנות את הדירה כי הם חתמו על הוויתור.

"הנושא הגיע לבתי משפט, שבדקו כל מקרה לגופו. בכל המקרים, והיו הרבה מקרים, כשהתברר שהבנק לא הסביר לחייב שהוא מוותר על הגנת החוק ולא הסביר לו על מה מחתימים אותו, בתי המשפט ביטלו את סעיף הוויתור. המשמעות המעשית של ההחלטה היא שאי אפשר לפנות את החייב מהדירה".

פלאטו-שנער מציינת כי במרבית המקרים שהגיעו לבתי המשפט, מדובר היה בהורים מבוגרים ששיעבדו את דירת המגורים שלהם כדי לסייע לילדיהם לקבל אשראי מהבנק. "הבנק לא הסביר להם שמשמעות החתימה עלולה להיות פינוי שלהם מדירת המגורים", היא אומרת. "במקרים האלה בסופו של דבר הבנק לא יכול היה לממש את המשכנתא. אם הבנק היה מסביר - ואני טוענת שהבנק גם צריך לוודא שהלווה מבין את המשמעות של החתימה - ואם הורים כאלה היו מבינים, וכך גם קבעו בתי המשפט, הם לא היו ממשכנים את דירת המגורים שלהם.

"בעקבות המקרים האלה הכנסת תיקנה את חוק ההוצאה לפועל, כך שהתוצאה מבחינת הבנקים היא דרסטית. "כיום הבנקים לא רשאים לפנות את החייב ומשפחתו מבית המגורים אלא אם הם מעניקים להם דיור חלופי למשך תקופה של שנה וחצי ברמה דומה לרמה של בית המגורים המקורי".

גופים מעין-ציבוריים

דוגמה נוספת שמספקת פלאטו-שנער להתנהלות הלא-אתית של הבנקים היא בתחום הערבויות. בשנות ה-90 הבנקים דרשו מנוטלי הלוואות ומשכנתאות להביא ערבים. לרוב הערבים היו בני משפחה, חברים ומכרים. מה עשו הבנקים? הם סיכמו עם הערבים על סכום ערבות מסוים, אבל החתימו אותם על ערבות ללא הגבלת סכום - או שלא הגבילו את הערבות להלוואה הספציפית.

"לבנק ולערב היה ברור בדיוק בגין מה ניתנת הערבות - בגין ההלוואה הספציפית. אבל הבנקים החתימו את הערבים על טפסים שלא שיקפו את ההסכמה האמיתית שלהם. זו היתה התנהלות לא אתית בעליל".

בנוסף, מספרת פלאטו-שנער, "בהרבה מקרים הבנק בכלל לא ניסה להיפרע מהחייב, אלא הלך ישר לערב. הערבים, שהסכימו לסכום מסוים, מצאו את עצמם נתבעים גם על הלוואות נוספות של החייבים.

"כתוצאה מכך החלה להיווצר תהודה ציבורית לכך שההתנהלות של הבנקים כלפי הערבים היא בעייתית, והחלה מחאה ציבורית בנושא הערבויות. לכאורה לא היה חוק שאסר את זה, אבל ברור שהיתה כאן בעיה אתית.

"בסופו של דבר, חברי כנסת פופוליסטים הובילו תיקון לחוק ערבות המגן על הערבים עם הגנות רחבות מאוד. זוהי עוד דוגמה לכך שהבנקים הביאו על עצמם את החמרת הרגולציה.

"כיום הבנקים כבר לא מבקשים ערבים בהלוואות טובות, כי הערב כל כך מוגן שקשה מאד לגבות ממנו את הכסף. החוק גם מטיל סנקציות משמעותיות אם הבנקים לא מגנים על זכויות הערבים".

"כמובן שלפני התיקון הזה הבנקים ניסו בכל דרך לבטל את רוע הגזירה - כולל שימוש בלוביסטים. הבנקים טענו - ורואים את זה בפרוטוקולים בכנסת - שאם החוק יעבור הם לא יוכלו להסתמך על ערבים, ובסופו של דבר זה יפגע בשוק האשראי. הם טענו שאיך אפשר להעניק אשראי בלי ערבים והשמיעו שורה של איומים. והנה החוק עבר, והבנקים ממשיכים לחלק הלוואות. אם הבנקים היו מתנהגים כמו שצריך, לא היה צורך בחוק הזה".

בנקאים טוענים פעמים שבבנק, כמו בכל עסק, מי שבקי ויודע להתנהל ישיג תנאים טובים יותר ומי שחותם על מסמך, שייקרא קודם על מה הוא חותם. השאלה היא אם באמת מערכת הבנקאות צריכה לדאוג ללקוח יותר ממה שהלקוח דואג לעצמו.

"מערכת הבנקאות והבנקים הם לא כמו כל עסק אחר. הבנקים נותנים שירות שהוא חיוני לציבור. הבנקים הם גופים מעין-ציבוריים - כך לפחות הפסיקה כינתה אותם. בהרבה מקרים הם הצינור שמזרים את הכספים הממשלתיים לציבור הרחב. מוטלים עליהם תפקידים שונים להגשמת המדיניות הממשלתית.

"הבנקים מחזיקים פיקדונות ציבור, ולכן צריך להחמיר ברמת האתיקה שאנחנו דורשים מהם לעומת גופים אחרים".

הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאות כבר פירסמה את דו"ח הביניים שלה. האם זה לא מאוחר מדי עבור הבנקים לתקן את התנהלותם האתית?

"השאלה היא אם המפקח והנגיד יאמצו את ההמלצות בדו"ח הסופי. חלק מההמלצות בכלל דורשות התערבות של הכנסת, כך שחלק מההמלצות הן בכלל לא בידי המפקח. אנחנו יודעים שתהליכים לוקחים זמן. כשמחליטים לאמץ הדברים לוקחים עוד זמן. הליכי החקיקה ארוכים, ולכן אני רוצה לקוות שבנקים שינהגו בצורה אתית ראויה יצליחו למנוע החמרה של הרגולציה ושל הגזירות הפיקוחיות".

מה רואים בתקנוני האתיקה של הבנקים כיום?

"עד לפני כמה שנים חלק מהבנקים בכלל לא פירסמו את הקוד האתי שלהם באתר האינטרנט. אני זוכרת שכשערכתי מחקר בנושא היו בנקים שלא פירסמו את הקוד האתי. היו בנקים שהסכימו לשלוח לי את הקוד האתי, אבל עם דרישה שהמסמך יהיה לעיניי בלבד. כיום כבר מבינים שאי אפשר לנהוג כך.

"הקודים האתיים מפורסמים כיום והם נשמעים יפה, אבל בחלק מהבנקים מופיע סעיף שלפיו אם הבנק הפר את הקוד אין לכך שום תוקף משפטי ולקוח לא יכול להתבסס על הדבר הזה. צריך להקפיד שהקודים האתיים מקבלים משמעות אמיתית, ולא סתם מייפים את אתר האינטרנט של הבנק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#