האשה החזקה בפייסבוק מסבירה: נשים אשמות באפלייתן - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פמיניזם אחר

האשה החזקה בפייסבוק מסבירה: נשים אשמות באפלייתן

בתוך מבול הספרים על פמיניזם והגשמה עצמית ששוטף את העולם, הצליח הספר של שריל סנדברג, "להישען קדימה: נשים, עבודה והרצון להנהיג", לעורר סערה

10תגובות

שריל סנדברג מילאה תפקידים רבים במהלך חייה. הסמנכ"לית התפעולית של פייסבוק והאשה הראשונה בדירקטוריון של הרשת החברתית הגדולה בעולם היתה ראש הסגל במשרד האוצר האמריקאי. לפני כן היא הייתה סגנית נשיאה בגוגל. לפני כן היא הייתה ממקימי הזרוע הפילנתרופית של גוגל, Google.org. שני דברים שהיא לא הצטיינה בהם היו ספרות ויצירת פרובוקציות - עד השבוע. כיאה לאחת הנשים המצליחות בעולם, סנדברג לא נרתעה מהאתגר ויצרה את הפרובוקציה הספרותית הגדולה ביותר שהיתה יכולה.

הדבר שהפך את סנדברג מאשת עסקים אלמונית יחסית לאחת הנשים הנערצות, השנואות והמדוברות ביותר בארה"ב ובעולם כולו הוא הספר Lean In ("להישען קדימה: נשים, עבודה והרצון להנהיג"), "סוג של מניפסט פמיניסטי" כלשונה, שיצא לאור השבוע, זינק למקום ברשימת רבי המכר של אמזון ביום הראשון למכירתו ועורר דיון סוער בנוגע למקומן של נשים במקום העבודה.

ספרי עצות לנשים על פמיניזם והגשמה מקצועית מתפרסמים כל יום, אז מדוע הספר של סנדברג הצליח לעורר מהומה? משום שבמקום לשבח את כוחן של נשים לשנות את העולם או לקונן על אי יכולתן של נשים "להשיג הכל" (To Have it all), כפי שעשתה בשנה שעברה אן מארי סלוטר, סנדברג בחרה מטרה מקורית לצאת נגדה: הנשים. "האמת הבוטה היא שגברים עדיין מנהלים את העולם", היא אמרה בשבוע שעבר בראיון ל-CBS. "מהפכת הנשים? היא מתמהמהת. אנחנו התמהמהנו. ואם לא נכיר בכך, לא נוכל לשנות זאת".

בלומברג

הספר של סנדברג הוא קריאה לפעולה וניסיון מוצהר להתניע תנועה חברתית נשית, שתוביל את נשות העולם מהמשרדים שהמהפכה הפמיניסטית הקודמת נתנה להן היישר אל כס המנכ"לים וחדרי הדירקטוריונים. העובדה שהוא התפרסם בסמוך ליום השנה ה-50 לספרה המונומנטלי של הפמיניסטית בטי פרידן, "המסתורין הנשי", אינה מקרית.

סנדברג, 43, היא אחת הנשים הבודדות שנמצאות בצמרת העולם התאגידי האמריקאי, ודאי בסביבה הגברית של עמק הסיליקון. היא עשירה, נערצת והגיעה למקום העשירי ברשימת הנשים החזקות בעולם של המגזין "פורבס". אז מה גרם לה לרצות להצית מחדש את המהפכה הפמיניסטית וליהפך לגרסת המדיה החברתית של בטי פרידן?

"כשאשה מנסה להנהיג, היא מוגדרת לרוב כשתלטנית", היא כותבת בספר, שבו היא טוענת שנשים לא מגיעות לעמדות הנהגה וכוח משום שהן לא מרשות לעצמן לשאוף להגיע אליהן, מחשש שאשה מצליחה היא אשה שאף אחד לא מחבב. "בנים נחשבים לשתלטנים לעתים נדירות, כי גבר שלוקח על עצמו את תפקיד הבוס לא מפתיע או פוגע באף אחד".

הספר, חצי מניפסט וחצי ספר עצות אוטוביוגרפי לנשים, עם סיפורים אישיים על התקדמותה של סנדברג במעלה הסולם התאגידי ונתונים סטטיסטיים על מספרן הזעום של נשים בדירקטוריונים, קורא לנשים להתעורר מהתרדמת, "להישען פנימה" ולהיות אסרטיביות יותר בקריירה ובחייהן. בראש 4% בלבד מהחברות הכלולות במדד S&P 500 עומדות נשים, וביותר משליש מהחברות הציבוריות בארה"ב יש אפס נשים בתפקידים בכירים.

בלומברג

"ככל שנשים מצליחות יותר, כך מחבבים אותן פחות. אני רואה נשים שמרסנות את עצמן בגלל זה", היא אמרה בשבוע שעבר בהשקה החגיגית של ספרה, בנוכחות סלבריטאים כמו קייטי הולמס. בספרה טוענת סנדברג שנשים נוטות להימנע ממטלות קשות ומאתגרים חדשים, וקוראת להן להיות פתוחות יותר לסיכונים, לוותר על הרצון שכולן יאהבו אותן, להעז לשאוף למשרות הבכירות ביותר ולטפח מעגל של 8–10 נשים קרובות שאתן ייפגשו מדי חודש לצרכי עידוד ופיתוח רעיונות. "מעגלי ההישענות", כפי שסנדברג קוראת להם, הם אמצעי מרכזי בתורה הפמיניסטית שהיא מנסה לקדם.

הספר עורר שערורייה לא קטנה. המבקרים טענו שסנדברג מתעלמת לחלוטין מקיומו של הסקסיזם השריר עדיין ברוב מקומות העבודה, ומטילה את האחריות על הנשים שמתקשות לשבור את תקרת הזכוכית. מורין דאוד, הפרשנית הארסית של "ניו יורק טיימס", כתבה ש"לסנדברג יש תוכנית גרנדיוזית להיות חלילנית הפאוור פוינט במגפי פראדה", וכינתה אותה "נערת הפונפון של הפמיניזם". הסופרת והאקטיביסטית מליסה גירה גרנט טענה ב"וושינגטון פוסט" שסנדברג היא אשה עשירה שנולדה למשפחה אמידה ונהנתה מכל יתרון בחיים. "התנועה שסנדברג מתיימרת להוביל דומה לתנועה חברתית רק בכך שהיא תומכת בגדילת המותג של סנדברג כמנהיגה", כתבה גרנט. מבקרים רבים אחרים ציינו שסנדברג, עם הון שמוערך ב-500 מיליון דולר ורקע מבוסס, לא נמצאת במעמד המתאים כדי להרצות לנשים אחרות כיצד להיאבק.

לסנדברג יש גם לא מעט תומכים, רבים מהם גברים. הכלכלן חתן פרס הנובל פול קרוגמן נחלץ השבוע להגנתה וטען שהספר שלה מוכיח ש"המדינה שלנו עדיין לא מוכנה לנשים שמתייחסות בשווה לנשים במקום העבודה... הדיון מלמד כמה לא מוכנים אנחנו לקבל נשים כחלק שווה בחברה שלנו".

סנדברג נהנית מהסקנדל שיצרה, שמדיף לעתים ריח של שערורייה מוזמנת. המטרה שלה הרי היתה ליהפך למנהיגה פמיניסטית - כל הכנסות הספר, למשל, ייתרמו ל-LeanIn.org, ארגון ללא מטרות רווח שהקימה עם רייצ'ל תומס כדי לעודד נשים להיות פעילות במקום העבודה, אפילו אם הן אמהות טריות. המגזין "טיים" הקדיש לה כתבת שער בת 15 אלף מלה, שכותרתה "אל תשנאו אותה כי היא מצליחה: שריל סנדברג והמשימה שלה לאתחל את הפמיניזם".

המודלים: אמא וצוקרברג

סנדברג נולדה בוושינגטון וגדלה בדרום פלורידה לאב רופא עיניים ולאם שוויתרה על משרת הוראה כדי לגדל את שריל ושני אחיה. היא היתה תלמידה מצטיינת, אבל אנשים נהגו לקרוא לה "שתלטנית". אחרי התיכון היא למדה כלכלה באוניברסיטת הרוואארד וסיימה בהצטיינות. היא הצטיינה כל כך, שכאשר לארי סאמרס, אחד המרצים שלה בהרווארד, עבר לעבוד בבנק העולמי, הוא לקח אותה אתו. כשסאמרס מונה לאחר מכן לשר האוצר של ביל קלינטון, הוא הפך אותה לראש הסגל שלו. ב-2001 היא עזבה את המגזר הציבורי לטובת גוגל, עד שנחטפה על ידי צוקרברג שפגש אותה במסיבת חג המולד - בדיוק כשחיפש סמנכ"ל תפעולי.

חצי שנה לאחר שהצטרפה לפייסבוק, סיפרה, ערך לה צוקרברג שיחת הערכה ראשונה ואמר לה: "שריל, אכפת לך יותר מדי להיות אהובה. את מנסה לרצות את כולם כל הזמן. אם לא תאמרי שום דבר שמישהו לא מסכים אתו, את לא תגידי כלום". צוקרברג, אמרה סנדברג באחרונה, הוא המודל לחיקוי שלה בחייה המקצועיים - לצד אמה.

צירופה של סנדברג נחשב לנקודת מפנה בתולדותיה של פייסבוק. סנדברג המנוסה – וחשוב מכך, אשה – נחשבת לגורם שהפך את פייסבוק ממועדון שתייה של בוגרי קולג' טריים שהתעניינו רק בבנייה של אתר מגניב לחברה אמיתית. היא זו שהגתה את מודל הפרסום שהפך את פייסבוק לרווחית, ועד היום היא היד המנווטת שאחראית על הפיתוח העסקי, השיווק והמכירות של החברה. כיום היא נשואה בשנית לדיוויד גולדברג, מנכ"ל SurveyMonkey, ויש להם שני ילדים.

אז האם סנדברג, עם חייה הקסומים, היא האדם המתאים להרצות לנשים כיצד עליהן להתנהל בחייהן המקצועיים? ברור שהיא תאמר לנשים שעליהן "להישען פנימה" ושהן יכולות להיות אסרטיביות בעבודתן ובמקביל לגדל ילדים. הרי לה יש צבא של אומנות שיטפלו בילדיה, ואם היא רוצה לעזוב את העבודה כל יום ב-17:30 כדי להיות אתם – כפי שהצהירה בעבר שהיא עושה - גם זה בסדר: היא הרי הבוסית. במגזין "ניו ריפבליק" כונה הפמיניזם של סנדברג "פמיניזם של דאבוס".

התגובות לספרה של סנדברג חושפות יותר על מצבן הנוכחי של נשים בעולם מאשר הספר עצמו. רוב מבקריה של סנדברג תוקפים אותה על הצלחתה ופוסלים אותה כמועמדת ריאלית להנהיג את הפמיניזם לשלב הבא שלו משום שהיא עשירה, מצליחה וכן, נשואה באושר, ולכן הבעיות שהיא מתייחסת אליהן אינן בעיותיהן של כל הנשים באשר הן. רובם המוחלט של המבקרים טוענים שהיא אליטיסטית יהירה, שמנסה לחזק את המוניטין שלה באמצעות הטלת האחריות על חוסר יכולתן של נשים להתקדם עליהן עצמן.

מבקרים אחרים טוענים שהספר של סנדברג מלא בעצות סותרות. בפרק אחד של הספר היא אומרת לנשים לא לבכות, אך בפרק אחר היא אומרת שזה בסדר לבכות בעבודה. בפרק אחד היא קוראת לנשים לזייף ביטחון עצמי בעבודה ו"לחייך בכוח במשך שעה", אך בפרק אחר היא אומרת להן "לתקשר באופן אותנטי". באחד הפרקים היא כותבת ש"נשים צריכות לשלב נחמדות עם עקשנות, להיות נעימות ללא הפסקה ולהיראות נחמדות, דואגות לאחרים ונשיות 'מספיק'", אחרי שהיא מודה שאנשים מגיבים בשליליות לאשה שעומדת על שלה, כל זה כמה פרקים אחרי שהיא קוראת לנשים לא להאמין שאשה מצליחה היא לא אהובה וגבר מצליח כן. נשים, לפי הספר, צריכות לעמוד על שלהן, אבל לא ברגעים מכריעים. באחד מהפרקים בספר מספרת סנדברג על בכירה בפידליטי שבניסיון לגרום לחבר שלה להיות גמיש יותר ביקשה ממנו להיפגש אתה לסוף שבוע בסאו פאולו: לא בדיוק דוגמה שתדבר לרוב המכריע של הנשים בעולם, שצריכות לחיות בעולם האמיתי.

סנדברג מודה שהספר שלה כנראה לא יסייע לנשים שמתקשות לסגור את החודש, ויהיה רלוונטי יותר לנשים שכבר זכו להצלחה מקצועית ומעוניינות לעלות לשלב הבא בסולם התאגידי. "אני מודעת לכך שהרוב המכריע של הנשים נאבקות לסגור את החודש, ושחלקים בספר הזה יהיו רלוונטיים יותר לנשים שהיה להן את המזל להיות מסוגלות לבחור מתי והיכן לעבוד", כתבה סנדברג בספר. "הרבה יותר קל לי להישען פנימה, משום שהמשאבים הפיננסיים שלי מאפשרים לי להרשות לעצמי כל סוג של עזרה שלה אזדקק".

וכאן טמון הסיפור כולו: בין אם תעורר את המהפכה הפמיניסטית הבאה או רק תמכור כמה מיליוני עותקים, החיים של סנדברג הולכים להיות קסומים יותר מכאן והלאה. וגם אם הצלחת הספר לא תתרום יותר מדי למעמד האשה, היא בהחלט תשדרג את מעמדה של אשה אחת, שלראשונה בחייה יצאה ממשרד הסמנכ"לית האפרורי אל אור הזרקורים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#