מיליארד סיבות לא לישון בלילה: מסלול ההתרסקות של יזם שלא מפסיק להמר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מיליארד סיבות לא לישון בלילה: מסלול ההתרסקות של יזם שלא מפסיק להמר

מוטי זיסר מתעקש לשדר עסקים כרגיל ■ הוא אמנם חייב מיליארד שקל לבנק הפועלים, וכפול מזה לציבור, הנכסים שלו כבר לא שווים הרבה והתוכניות הגדולות התפוגגו 
- אך הוא ממשיך להתגורר באחוזה מפוארת ומחפש השקעות במיליארדים

22תגובות

"אתה יודע מה הטעות הכי גדולה שעשה מוטי זיסר, זו שהביאה אותו למצבו הנוכחי? לפני חמש־שש שנים, כשמניית אלביט הדמיה היתה בשיאה, הוא היה צריך למכור 10% מהמניות שלו ולהחזיר את כל החובות. בזמן אמת היו אנשים חכמים שאמרו לו לעשות את זה, אבל הוא לא רצה. הוא חשב שהמניה עוד תעלה, או שלא רצה לרדת משליטה של 52%, לך תדע. אם הוא היה עושה את זה הוא היה יושב היום כמו אפנדי על גג העולם, ולא מתעסק כל היום עם עורכי דין, מחזיקי אג"ח, בנקים וכותרות שליליות בעיתונים".

הדובר הוא אדם המכיר היטב את זיסר ואת פעילותו העסקית, אחד המעטים שבמפגש אתם יכול לזהות שאיש העסקים אכן לחוץ ומזיע, על אף שכלפי חוץ הוא מציג פאסון של אדם רגוע שלא מוטרד מהמצב הקשה שאליו נקלע. "איכות החיים שלי נפגעת יותר מכל הרעש שעולה בעיתונות מאשר מעצם המשבר עצמו", הוא אומר לאנשים ששואלים אותו לשלומו בזמן האחרון.

עופר וקנין

אנושי לא לישון בלילה נוכח חוב של 3.3 מיליארד שקל: כ-2.3 מיליארד לבעלי האג"ח ועוד מיליארד שקל לבנק הפועלים, חוב של החברה הפרטית אירופה ישראל, שבאמצעותה שולט זיסר באלביט הדמיה.

לזיסר בוודאי קשה לישון כאשר הוא חתום על ערבויות אישיות מול בנק הפועלים, שלא ברור מה היקפן. באופן תיאורטי, הבנק יכול לקחת את כל מה שהשיג עד כה, ואף לנשל אותו מביתו. מבדיקה שערכנו עולה שביתו בפתח תקוה רשום על שם מרכזי שליטה, חברה פרטית בשליטתו של זיסר, אך משועבד, כולל השטחים שסביבו, לטובת בנק לאומי, שבעבר ליווה את החברה באופן צמוד.

מניית אלביט הדמיה - ב-5 השנים האחרונות

מניית אלביט הדמיה - ב-5 השנים האחרונות

עוד סיבות לנדודי שינה: בשבועות הקרובים תוגש נגדו ונגד דירקטורים אחרים בחברה תביעה ייצוגית בסך מאות מיליוני שקלים בטענה שקיפחו את בעלי מניות המיעוט, בעת שהשתלט על אלביט הדמיה בסוף שנות ה–90. הבקשה לייצוגית הוגשה כבר ב–1999 על ידי משקיעי קבוצת המיעוט של חברת אלסינט, חברה בת של אלביט הדמיה. בבקשה טענו בעלי מניות המיעוט ששרשרת של פעולות שביצע זיסר גרמה להפסדים של אלסינט, שב–2005 מוזגה לתוך אלביט הדמיה. התובעים הם בעלי מניות שהחזיקו אז ב–7 מיליון מניות שהיו שוות כ–53 מיליון דולר, סכום גבוה בהרבה כיום עקב הפרשי הצמדה וריבית.

לטענת התובעים, מכירת השליטה באלביט הדמיה לידיו של זיסר גררה נסיגה של אלביט הדמיה מכוונתה המוצהרת לבצע הצעת רכש למניות אלסינט שבידי הציבור, ולהפנות את רוב הכספים שבקופת המזומנים לרכישת נדל"ן.

"לפי הפרסומים בתקשורת, זיסר למעשה לא סולבנטי. כנראה שלא נוכל לגבות ממנו את מלוא הכסף ונצטרך להתחלק עם הנתבעים אחרים בתביעה שישלמו", אומרת עו"ד נירה להב, החתומה על הבקשה לתביעה הייצוגית.

בחמישי שעבר, כפי שנחשף כאן עתה לראשונה, הוגשה נגד אלביט הדמיה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, על סך 5 מיליון שקל, על ידי אברהם ‏(רמי‏) גורן, סגן יו"ר אלביט הדמיה לשעבר, שהיה במשך יותר מעשור יד ימינו של זיסר והקים עבורו את הפעילות בהודו. במקרה של גורן, שתובע פיצויים והפרשי שכר גם כדי להבטיח את מקומו בתור הנושים, הפגיעה נובעת בעיקר מעצם הפניית העורף והבעת אי האמון מצד אדם שהיה פעם קרוב אליו מאוד.

רק לפני כמה שנים היה זיסר במצב אחר לגמרי. בדצמבר 2006 הוא סיכם בראיון ל–TheMarker עוד שנה מוצלחת שבה הרוויח מאות מיליוני דולרים, ואמר בשביעות רצון גדולה: "אנחנו רק מתחילים את עבודות העפר, ואני כבר שומע את הסלוט משינס של הקזינו מצלצלות". הוא התכוון בדבריו לפרויקט אי החלומות באי אודובה שעל נהר הדנובה, אחת הקרקעות היקרות בבודפשט. אלביט הדמיה התכוונה להשקיע בפרויקט 1.5 מיליארד דולר, ולבנות 6,000 חדרי מלון, 12 אלף דירות, כפר בידור, פאבים, מרינה וגולת הכותרת - קזינו עם 2,000 שולחנות, "ברמה של לאס וגאס", כדברי זיסר בראיון ההוא.

שבע שנים אחרי, האי ההונגרי נותר שומם, ולמזלו של זיסר הוא השקיע בו 8 מיליון יורו בלבד. לבכירי אלביט הדמיה, המלאים בהסברים ובתירוצים, יש הסבר לכישלון ספציפי זה: הסירוב העקרוני של ממשלת הונגריה הנוכחית, בניגוד לזו שקדמה לה, לאשר את בניית הקזינו, מה שהופך את שאר הבנייה ללא כדאית מבחינה כלכלית.

עופר וקנין

אלא שהאמת הפשוטה היא שיש עשרות, אם לא מאות, קרקעות במזרח אירופה ובהודו, שאותן רכשה אלביט הדמיה, שבניגוד לתכנון המוקדם לא מניבות כסף לחברה - ולכן זיסר לא יכול להחזיר את ההתחייבויות העצומות לבנקים ולמשקיעים בבורסה.

אחד העם הוא המקום שבו זכה פעם זיסר לאמון רב: מניית אלביט הדמיה הגיעה לשיאה בדצמבר 2007, אז היתה שווה 230 שקל, והחברה נסחרה לפי שווי שוק של 5.8 מיליארד שקל. כיום שווה המניה 9 שקלים בלבד, והחברה נסחרת לפי שווי שוק של 225 מיליון שקל. לכן אין פלא שזיסר מכה כיום על חטאי עבר. "אני מודה, זו היתה טעות לא למכור מניות בתקופת הגיאות", אמר זיסר באחרונה בשיחות סגורות. "אם הייתי מוכר את המניות, לא היה לי היום גרוש חוב. הסיבה המרכזית לכך שלא מכרתי היא החשש שצעד כזה משדר מסר לא טוב לשוק ההון, לבעלי המניות ולסביבה העסקית. אבל בדיעבד זו בהחלט היתה טעות".

אלוף העולם בשכנוע

זיסר, 57, הוא איש של ניגודים: מעריציו ומבקריו כאחד מגדירים אותו כיזם בנשמתו, שיודע לזהות הזדמנויות עסקיות באופן בלתי רגיל, גם לטווח של 20 או 50 שנה. מצד שני, הוא מצויד במשקפיים ורודים: את התמשכות המשבר הכלכלי בעולם הוא לא ראה, והיה אופטימי מדי גם לגבי העיתוי שבו חברות אחרות שבשליטתו, בתחום המחקר הרפואי, יתחילו להשיא רווחים.

קסם אישי וחוצפה הם עבורו כלי עבודה. "הוא אלוף העולם בלשכנע אנשים מהדרג הגבוה ביותר לתמוך בו - נשיאים, ראשי ממשלות, בנקאים, ראשי עיריות", אומר מנהל לשעבר בקבוצה. "בזה הוא פשוט ענק. יודע לכבוש אנשים בחן שלו ובחזון".

בישראל ובחו"ל הוא מוכר כאדם המקושר היטב לשלטון: יש לו יחסים אינטימיים עם ראשי מדינות במזרח אירופה, שבהן צריך קשרים כדי להסתדר בסבך הביורוקרטיה. את הפוליטיקה הישראלית הוא מכיר היטב יותר מ–30 שנה. זה בערך הוותק שלו בפעילות מאחורי הקלעים במפד"ל, בעיקר בדור הוותיק של המפלגה, וגם זמן ההיכרות שלו עם אריאל שרון, שסייע לו במיזם הראשון שלו בבניית ההתנחלות עמנואל ועם אהוד אולמרט, שגם אותו הכיר באותו פרויקט. מצד שני, הוא לא בדיוק חבר של כבוד במועדון הסגור והריכוזי של בנקאים וטייקונים, ויש לו יחסים קשים במיוחד עם ראשי בנק הפועלים, אחד מהשחקנים המרכזיים במועדון זה.

הכבוד חשוב לו מאוד, והוא לא מקפיד על צניעות: במשך שנים הוא משתמש במטוס פרטי, לא רק לעסקים, אלא גם כדי לטוס עם חברים לסופי שבוע באירופה. שיאי הראוותנות נשברים בביתו של זיסר, וילה ענקית היושבת על שטח של כ–3,000 מ"ר בשכונת כפר גנים בפתח תקוה, לשם עבר לאחר שהתגורר שנים בבני ברק. באחוזה הזו אפשר למצוא מכל טוב: מקווה ובית כנסת פרטי, שאליו באים מדי שבת להתפלל החברים מהשכונה, בהם גם החבר הקרוב הזמר דודו פישר, אבל גם בקבוקים יקרים של ויסקי וקוניאק, בריכה, אולם באולינג, שולחנות סנוקר, אולם קולנוע פרטי ומכונות משחק. בסביבתו של זיסר מסבירים שהאבזור הרחב הזה נועד לאפשר לילדים חולי סרטן לבוא כמה פעמים בשבוע ליהנות בביתו.

מחלת הסרטן ממלאת מקום מרכזי בחייו של זיסר: הוא הצליח להתגבר פעמיים על המחלה, ובמהלך השנים נהפך לאחד התורמים הגדולים למאבק בסרטן, בעיקר באמצעות הקמת המאגר הלאומי למח עצם של עמותת עזר מציון, פרויקט שמובילה אשתו, ד"ר ברכה זיסר. גם מי שמרים גבה נוכח אורח חייו הראוותני, לא יכול שלא להוריד את הכובע בפניו על הפעילות הענפה שלו בתחום זה.

הקריירה העסקית של זיסר עמוסה בניגודים אף היא, מעצם העובדה שמדי כמה שנים הוא נופל וקם. זה לא רק הסרטן, אלא גם שתי האשמות פליליות שמהן נחלץ, ומשבר חובות בתחילת שנות ה–2000 שממנו יצא מנצח - אך לשנים ספורות בלבד. המשבר הנוכחי הוא הקשה ביותר, ונשאלת השאלה אם גם ממנו יצליח לקום.

"זיסר הוא אדם מיוחד", אומר בכיר בשוק ההון המכיר היטב את זיסר ואת אלביט הדמיה. "הוא נתן לחלומות שלו להוביל אותו וקיבל החלטות לא שקולות. לפני שישה חודשים קיבלתי טלפון מארה"ב, ומישהו אמר לי שזיסר מחפש השקעות במיליארד דולר. אמרתי לו שהוא בטח צוחק עלי, הרי זיסר כמעט בפשיטת רגל. לא, לא, הוא הבהיר לי - זיסר מחפש עסקות ופורטפוליו להשקיע בו. כשפגשתי את זיסר היה לי הרושם שהוא מתכחש למציאות שאתה הוא צריך להתמודד".

"כל מה שקורה כיום עם זיסר כלל לא הפתיע אותי", אומר גורם בענף הנדל"ן המכיר את פעילותו של זיסר באירופה. "הוא כמו הבית המפואר שבנה - מייצג שואו אוף, גרידיות, אני ואפסי עוד, אמן במכירה עצמית. אם הוא היה לוקח את הדברים קצת יותר לאט, הכל היה נראה אחרת. אני זוכר פרויקט ביוון שנכשל: קניון במיקום מעולה, שלא הצליח להתרומם אף שהחל לפעול עוד בימי השגשוג. בשלב מסוים לעובדים לא היה כסף לקנות קפה, אבל זיסר המשיך להגיע לשם במטוס פרטי.

"הוא זיהה נכון את הצורך בקניון, אבל התעסק במקביל בפרויקטים רבים, וברגע שהיה צריך להוציא עוד כסף מהכיס, הפרויקט נפל. זה, בגדול, הסיפור שלו - תפסת מרובה לא תפסת. רק מעטים ראו את זה גם בימים הטובים שלו".

"זיסר הוא יזם עם יכולות גבוהות ביותר, עוף חול יוצא דופן", מוסיף בכיר בשוק ההון. "הבעיה העיקרית היא שהוא עשה שגיאות באופן שבו מימן את הפנטזיות שלו: התבסס יותר מדי על גיוס כסף באמצעות אג"ח. המצב שבו הוא נמצא לא היה מחויב המציאות".

כמעט עד עוין

זיסר, בן לניצולי שואה, גדל בבני ברק. בצבא שירת כקצין בשריון ולאחר השחרור פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן. במקביל עבד כמורה בישיבת תיכונית בגבעת שמואל. בתקופה ההיא החל להתעניין במה שהלהיב אז את בני דורו בציונות הדתית: ההתיישבות בשטחים. אלא שבמקרה שלו השתלבה האידיאולוגיה עם הרצון לעשות כסף. הוא ושלושה חברים נוספים החליטו להקים בשטחים עיר חדשה לציבור הדתי, ופנו לזלמן מרגוליס, מיליונר בריטי מחסידות גור. כך הוקמה חברת כוכב השומרון, שהקימה את העיר עמנואל.

יום אחד הגיע זיסר רכוב על אופנוע ללשכתו של שר החקלאות דאז, אריאל שרון, פגש שם את עוזרו של שרון, אלי לנדאו, ותיאר לו את חלומו. לנדאו פתח בפניו את דלתות לשכת השר, והשניים נהפכו לחברים טובים, שייפגשו גם בהמשך הדרך.

"היה לו דרייב גדול בעמנואל", נזכר בני גל, מאמן אישי שאז היה הפרסומאי שהופקד על שיווק הדירות בעמנואל. "הוא שיכנע את כולם שזו תהיה העיר הדתית השלישית בגודלה בישראל. נראה כאילו זה מיזם ששותה לו את כל הדמיון".

שנה לאחר מכן פרצה מחלוקת בין זיסר וחבריו לבין מרגוליס והשותף הנוסף, איש העסקים החרדי פנחס ארנרייך, בנוגע לאופי היישוב המתהווה - דתי־לאומי או חרדי, ויכוח שהוכרע כאשר זיסר וחבריו עזבו את החברה. עם זאת, הפרשה רדפה אותו עוד כעשור לאחר מכן: תחילה נטען כלפיו שתרם להתמוטטותה של החברה מכיוון ש–6 מיליון הדולר שקיבלו הוא וחבריו הוצאו מקופת החברה ונרשמו כתשלום עבור אי תחרות בכוכב השומרון. מפרק החברה, עו"ד יעקב נאמן, דרש והצליח לקבל 3 מיליון דולר מתוך סכום זה, שהושבו לקופת החברה.

לאחר מכן הגיש מס הכנסה כתב אישום נגד זיסר, בטענה שדיווח רק על 150 אלף דולר מתוך 1.3 מיליון דולר שקיבל על מכירת חלקו. התיק נסגר רק באוגוסט 1993, לאחר שזיסר שילם כופר של 150 אלף שקל. היה זה שלוש שנים לאחר שזיסר חזר משהות בת חמש שנים בדרום אפריקה, שם עבד כמנהל פרויקטי בנייה בעיר ההימורים סאן סיטי. זה המקום שבו הוא צבר ידע רב וגם קצת הון בפרויקטים של מגורים, מלונות, קזינו ומתחמי מסחר. כשחזר לישראל, התחיל לעבוד כיזם: בין היתר, בנה את המרינה בהרצליה ואת פרויקט סי אנד סאן בצפון תל אביב, מיזמים שעוררו ביקורת חריפה מצד הירוקים שזעמו על הפגיעה בחוף הים.

המרינה בהרצליה הביאה את זיסר כנאשם אל בית המשפט: זיסר נחשד שחברת מרכזי שליטה שבבעלותו היתה מעורבת בהכנת המכרז שפירסמה העירייה ושבו זכתה. בין השאר, נטען שהחברה התערבה כדי שהפרויקט ייבנה באבן זולה יותר, כדי לחסוך בעלויות. גם ידידו הוותיק של זיסר, ראש עיריית הרצליה אלי לנדאו, הואשם, אך שניהם זוכו מחמת הספק.

פרשה לא נעימה זו, לא גרמה לו לנתק את הקשרים האישיים עם פוליטיקאים. דרך לנדאו, הוא נהפך קרוב גם לשרון, שבכהונותיו כשר במשרדי ממשלה שונים היה מעורב בנושאי בנייה. זיסר גם נחשב לבעל קשרים טובים עם אביגדור ליברמן, בעיקר דרך איש אמונו, רו"ח משה ליאון. במפד"ל היה זיסר קרוב במיוחד לזבולון המר המנוח, והמשיך את הידידות עם זבולון אורלב, שהיה עוזרו של המר. עם הדור החדש במפד"ל ‏(שמוזגה לתוך הבית היהודי‏), זיסר מזוהה פחות.

החבר הטוב ביותר של זיסר בפוליטיקה הוא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. החברות עם אולמרט התחילה ב–1981 כאשר הח"כ הצעיר אולמרט סייע לזיסר בהשגת פרויקט לבניית סניף של אחת מקופות החולים בעמנואל. הקשר עם אולמרט גרם לשרבוב שמו של זיסר לפרשת הולילנד. בעקבות מותו של עד המדינה שמואל דכנר, הותרה השבוע לפרסום עדותו של זיסר בבית המשפט. זיסר זומן להעיד משום שאחד מנאשמי הולילנד, מהנדס עיריית ירושלים לשעבר אורי שטרית, הועסק כאדריכל באלביט הדמיה. לפי החשד, אולמרט ביקש מזיסר להעסיק את שטרית בחברה כחלק מיחסי השוחד שהיו לו עם דכנר, כדי שיוכל להפנות פרויקטים לשטרית.

במהלך עדותו כמעט הוכרז זיסר כעד עוין, לאחר שטען שהוא לא זוכר את מועד קיומה של שיחה חשובה בינו לבין אולמרט. במשטרה העיד זיסר שאולמרט המליץ על שטרית בפניו ב–2006, אבל בבית המשפט טען שהוא לא זוכר את התאריך המדויק, ומדובר במועד מוקדם יותר. לעומת עדותו במשטרה, שם טען כי שוחח עם אולמרט פעם אחת בלבד, על דוכן העדים אמר זיסר שייתכן שהיו שתי שיחות. כך, לכאורה, ההגנה היתה יכולה לטעון שאולמרט פנה לזיסר ללא כל קשר לדכנר, אלא כדי לסייע לידידו שטרית, שהיה במצוקה כלכלית.

"במסגרת הידידות בינינו הרבה מאוד מיזמים של מצוות נולדו", תיאר זיסר בעדותו את הקשר עם אולמרט. "זה מאוד טבעי שמישהו שיש לו פרויקטים גדולים ואולמרט רוצה לעזור למישהו, שהוא פונה אליו, אולי הוא רוצה לעזור לו". שטרית, אגב, הופקד לפי עדותו של זיסר על תכנון פרויקט אי החלומות בבודפשט, שעדיין נמצא במגירות בלבד.

זיסר מגלגל הלוואות

זיסר הפנה את מבטו לאירופה כבר באמצע שנות ה–90. במערב היבשת הוא הקים כמה מלונות עם המלונאי אלי פפושדו, אבל מיד לאחר מכן פנה מזרחה. הוא הקים ארבעה קניונים בהונגריה, חלקם עם יולי עופר שאותו הכיר בפרויקט המרינה, שותפות שחיזקה את מעמדו בבנקים, שרק התחילו להכיר אותו אז.

המהלך המשמעותי התרחש ב–1998, כאשר זיסר לווה באמצעות חברת אירופה ישראל הפרטית 150 מיליון דולר מבנק הפועלים, כדי לממן את רכישת אלביט הדמיה הציבורית. החוב הזה מעולם לא הוחזר - הוא רק גולגל שוב ושוב, ובמארס 2008 הגיע לשיא חדש - הלוואה של מיליארד שקל, שהערבויות לה היו 48% ממניות אלביט הדמיה, חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר העולמי.

בסוף שנות ה-90 היתה אלביט הדמיה חברה בת של אלרון, אחת מהחברות של קונצרן אי.די.בי, אז בשליטת משפחת רקנאטי. מה שקסם לזיסר בחברה היה קופת המזומנים הגדולה שלה - כ-370 מיליון דולר, שבאמצעותם היא היתה יכולה להמשיך בפיתוח הנדל"ן במזרח אירופה.

אלא שהעסקה עוררה זעם רב בשוק ההון ובקרב בעלי מניות המיעוט בחברה, שלא אהבו קנייה של חברה כדי להשתמש בקופת המזומנים שלה לצורכי נדל"ן ולא לצורכי הפעילות המקורית בתחום ההיי־טק, תוך התעלמות מכך שאולי גם אנשי המיעוט רוצים חלק במזומן.

למרות המיקוד בנדל"ן, בפורטפוליו חברות הבת נשארו כמה חברות עם טכנולוגיות מעניינות, שמבחינת זיסר היו השקעה שתממש את עצמה בטווח ארוך. מדובר בעיקר בגמידה־סל, המפתחת תרופה חלופית להשתלת מוח עצם בחולים בסרטן דם; ובאינסייטק, המפתחת טכנלוגיה של גלי קול שבאמצעותם אפשר לבצע ניתוחים מבלי לחדור לגוף.

תחילה הבורסה לא האירה פנים לזיסר: בתחילת שנות ה–2000 פרץ משבר כלכלי בעולם בעקבות פיצוץ בועת הדוט.קום, וזיסר מצא את עצמו עם חובות מעיקים ופרויקטים מדשדשים. בנק לאומי, שבתחילת הדרך היה שותף של זיסר באלביט הדמיה, מכר את האחזקות בהפסד גדול, ובנק הפועלים לחץ להחזיר את החוב.

אבל לאט לאט זיסר התרומם. תחזיותיו משנות ה–90, על עשרות מיליוני אנשים בשווקים הצומחים של מזרח אירופה המאמצים את תרבות הצריכה המערבית, התבררו כנכונות, והקניונים הרבים שהקים במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שיגשגו. גם תחזיתו על ירידת ריביות במדינות אלה התגשמה, דבר שהעלה עוד יותר את שווי נכסים.

חלק מהצלחתו של זיסר היתה ההתעקשות של החברה לעבוד במקומות עמוסי רגולציה וביורוקרטיה, שמהם ברחו חברות זרות אחרות. הוא לא היסס להידפק על דלתות הפוליטיקאים המקומיים כדי להזיז פרויקטים. יום אחד הוא הגיע ללא התראה מוקדמת ללשכתו של נשיא רומניה, שכמה חודשים לפני כן השתתף בכנס כלכלי בישראל, ודיבר על הזדמנויות כלכליות ב"רומניה החדשה". זיסר התלונן בפני הנשיא שרבים מעובדי מלון רדיסון בבוקרשט, שאותו רכש, גונבים כספים מהקופה. לאחר שהתעשת מהמבוכה הראשונית שלח הנשיא את זיסר לדבר עם שלושה מראשי הוועדים הגדולים ברומניה. "אם תסתדר אתם, הצלחת", אמר לו. לאחר כמה חודשים של משא ומתן, הצליח זיסר להגיע להסכמה על פיטוריהם של כמעט כל העובדים במלון. הוא חויב להשאיר את משרתיו של הנשיא ניקולאה צ'אוצ'סקו, הרודן האחרון של רומניה הקומוניסטית. לאחר מכן הגיע זיסר לסיכום עם הרשויות בבוקרשט על הריסת המלון, שהתגלו ליקויים בבנייתו, והקמתו מחדש. כיום נחשב המלון לאחד מסיפורי ההצלחה של זיסר באירופה, ואחד הרווחיים ביבשת.

הצלחתו העיקרית של זיסר היתה בתחום הקניונים, שאותם הוא בנה בכמויות ובמהירות גבוהה יחסית. ב–2005 חתם זיסר על העסקה הראשונה למכירת 25 קניונים לחברת קלפר הצרפתית ברווח של 400 מיליון דולר, ולאחר מכן זרמו עוד מאות מיליוני דולרים משתי עסקות נוספות של מכירת קניונים. ב–2006 הונפקה החברת הבת פלאזה סנטרס בבורסה של לונדון לפי שווי של מיליארד דולר, דבר שהעשיר עוד יותר את קופת אלביט הדמיה.

ב–2007 החליט זיסר להיכנס להרפתקה נוספת - השוק ההודי. מבחינתו, שוק זה היה מקביל לשוק המזרח־אירופי: שוק צומח שעתיד לחקות אף הוא את הרגלי הצריכה במערב באמצעות הקניונים. הוא סימן לעצמו תשע ערים ברחבי הודו, שבהן צפוי המעמד הבינוני לצמוח. במקביל הרחיב את חזונו העסקי, והחליט להקים פרויקט גדול של רפתות ומחלבות ענק, וכן בתי חולים.

כך, בחודשים שלפני פרוץ המשבר הגלובלי, השקיע זיסר בהודו ובמזרח אירופה כחצי מיליארד דולר. בשנתיים הראשונות שלאחר המשבר מצבו נראה טוב יחסית, אך לאט לאט התברר שהמדינות ששיגשגו בעבר מתקשות לצאת מהמשבר. המשבר במזרח אירופה השפיע גם על הפעילות בהודו, והוא נאלץ לסגת מפעילות הרפתות ובתי החולים. הקרקעות שנרכשו לנדל"ן עדיין בבעלותו, אך לא ברור מתי הפרויקטים הרבים שתיכנן ייצאו לדרך. כמה מהקניונים צפויים להיבנות בשנתיים הקרובות.

ב–2010 וב–2011 הלך מצבה של אלביט הדמיה והידרדר - תשואות האג"ח עלו, דבר ששיקף את האמון המועט של המשקיעים ביכולתו להחזיר את החוב, בנק הפועלים לחץ על החזר ההלוואה, דבר שקיבל כותרות בעיתונים ופגע בשווי המניה עוד יותר. במקביל התברר שהישועה לא תגיע מחברות הטכנולוגיה הרפואית שהפיתוחים הטובים שלהן עדיין לא הגיעו לידי בשלות מסחרית משמעותית.

מנכ"ל כלל פיננסים יובל בן זאב, שב–2009 הביע אופטימיות לגבי זיסר, מסביר שהוא פשוט לא נערך למשבר ממושך. "ב–2009 נראה שמה שזיסר עשה לפני המשבר יספיק כדי לאפשר לו לעבור אותו בשלום, אבל זה הספיק לתקופה מסוימת בלבד. כדי לצלוח את המשבר גם בשנים שאחרי 2009, היה צורך בצעדים משמעותיים נוספים".

לפני כשבועיים לא שילמה אלביט הדמיה 87 מיליון שקל למחזיקי האג"ח בשתי סדרות ‏(א' וב'‏) לזמן הקצר, דבר שהגביר את הכותרות השליליות על עוד טייקון שלא מסוגל או לא רוצה להחזיר חובות. דירוג החברה ירד בהתאם, ו–S&P מעלות הצמידה לאלביט הדמיה את הדירוג D, שמשמעותו חדלות פירעון. לאור המצב הזה, המשקיעים והנושים בוודאי לא פיספסו את דמי הניהול הגבוהים שזיסר הוציא מאלביט הדמיה במהלך השנים. לפי דו"חות שזיסר אולץ להגיש לפני כשבועיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשלוש השנים האחרונות הוא משך מאלביט הדמיה, באמצעות החברה הפרטית אירופה ישראל, 108 מיליון שקל כדמי ניהול. ב-2009, כשהחברה הפסידה חצי מיליארד דולר, נמשכו דמי ניהול של 60 מיליון שקל. בשנים הטובות, יש להניח, נמשכו דמי ניהול בסכום גבוה יותר, מעצם העובדה שהחברה ניהלה יותר פרויקטים.

כעת ייתכן שזיסר יעשה היסטוריה: הוא עשוי להיות הטייקון הראשון בסדר הגודל הזה שמוותר על השליטה בחברה ומעביר אותה למחזיקי האג"ח. צעד זה בא בעקבות פעילותן של הקרנות האמריקאיות יורק ו–DK, שביצעו בחודשים האחרונים רכישה מסיבת של אג"ח והגיעו לאחזקה של 35% מהחוב, המוערך בסך הכל ב–2.3 מיליארד שקל.

האמריקאים פנו לזיסר לפני ארבעה חודשים, והסבירו לו שבחנו את החברה, סבורים שנכסיה טובים ולכן הם רוצים להגיע לשליטה בה. לפי המתווה המוצע, שתי הקרנות ייהפכו לבעלות השליטה בחברה, ולאחר מכן תנפיק אלביט הדמיה סדרת אג"ח חדשה על סך 300 מיליון שקל, בקרן שתיפרע בעוד חמש שנים בריבת שנתית של 8%. זיסר יישאר המנכ"ל, עם 7% בלבד מהמניות, אך עם אופציה ליהפך לבעל אחזקה של 43% בתנאים מסוימים, הקשורים לעליית ערך המניה.

זיסר העדיף את המתווה הזה על פני הצעה אחרת שקיבל, הנחשפת כאן לראשונה: הקרן הזרה TPG הציעה לזיסר להזרים לאלביט הדמיה 400 מיליון דולר ‏(כ–1.5 מיליארד שקל‏), דבר שהיה מאפשר לו להחזיר חלק ניכר מהחובות שלו. במקרה זה היה זיסר נשאר עם השליטה בחברה, אך אג"ח חדשות, בסכום גבוה מההצעה של יורק, היו מונפקות לחמש שנים נוספות, בתוספת של 2%–3% ריבית. זיסר העדיף את ההצעה של יורק ו–DK למרות אובדן השליטה, בעיקר מפני שחשש לעמוד שוב בפני איום החובות.

באחרונה הודה זיסר בשיחות סגורות שלמעשה הוא יכול להחזיר את החוב, לפחות לבעלי האג"ח, גם ללא עזרת יורק או TPG. "אלביט היתה יכולה לעמוד בתשלומי האג"ח בשנתיים הקרובות, אבל בכך היא היתה מחסלת את הפרויקטים הכי יפים שלה, כי היתה מוכרת אותם ב–30%–40% מהערך שלהם בתקופה שבה העולם עדיין נמצא במשבר", אמר זיסר. "מכירה חפוזה היתה גורמת נזק בלתי הפיך לחברה. התחברתי להצעה של יורק ו–DK, והיא נכונה לחברה, לבעלי האג"ח והמניות. היא נכונה גם לי אישית, אף שאני משלם מחיר יקר של דילול".

יחסים קשים עם הפועלים

אבל לפני שהאמריקאים יצילו את זיסר, הוא צריך לעבור מכשול אחד גדול: בנק הפועלים. בשבוע שעבר פנה הבנק לבית המשפט המחוזי בדרישה למנות כונס נכסים ל–48% מהמניות ששעובדו לבנק. הפנייה הגיעה לאחר פרסום מתווה הסדר החוב בין זיסר לקרנות, שיפגע משמעותית בבנק, משום שכבעל מניות הוא ידולל בחלקו. כיום עומד החוב של אירופה ישראל לבנק הפועלים על מיליארד שקל, בעוד ששווי המניות של אלביט הדמיה הוא 128 מיליון שקל בלבד. בנוסף, למחזיקי האג"ח יש עדיפות בהחזר החובות על פני הפועלים, כבעל מניות. בשבוע שעבר נפגשו הצדדים, והשופטת ורדה אלשיך שלחה אותם למצוא הסדר במשותף.

הרומן של זיסר עם בנק הפועלים החל כבר בשנות ה–90, כשהבנק, לצד בנק לאומי, סייע לו במימון מיזמי הנדל"ן בישראל ובאירופה. זיסר טיפח יחסים מצוינים עם יו"ר הבנק שלמה נחמה ועם ראש החטיבה העסקית שי טלמון. השניים עזבו את הבנק ב–2007 וב–2008, וזיסר הסתדר הרבה פחות טוב עם ההנהלה החדשה שהתגבשה בבנק בסוף 2009, בעיקר עם המנכ"ל ציון קינן וראש החטיבה העסקית שמעון גל. זיסר איחר בתשלומים, ובתקשורת החלו להופיע ידיעות על יחסים מתוחים בין זיסר להנהלת הבנק, שגלשו גם למישור האישי. עד היום לא ברור אם יש מניע אישי לסכסוך, אך לפי דברים שנאמרים מאחורי דלתיים סגורות, כיום היחסים קשים במיוחד. בסביבת הבנק מדברים על כך שהתגלו אצל זיסר בעיות של חוסר אמינות, ואילו בסביבת זיסר מאשימים את הבנק ביחס נוקשה וכפוי טובה.

"בנק הפועלים פשוט תלה אותו בכיכר העיר, בלי בושה", אומר בכיר לשעבר באלביט הדמיה. "היה כאן אלמנט של מלחמה אישית, לא מוטי בבנק, אלא הבנק במוטי. אבל גם מוטי עשה טעות נוראית: מוטי חשב שהוא ילך לבנק בשחצנות, ולא הפנים את המשמעות של ההנהלה החדשה".

באחרונה נשמע זיסר אומר למקורבים בנוגע לבנק הפועלים כי "20 שנה הייתי לקוח נאמן ומאוד מוערך בבנק הזה עם אנשים כמו עמירם סיון, שלמה נחמה, שי טלמון וצבי זיו. לא באתי מבית עם הון, ולכן את כל הפרויקטים הגדולים שלי עשיתי בסיוע של הון עצמי שהועמד לי על ידי הבנק הזה. פתאום מתחלפת לה הנהלת הבנק ואני לא אמין? הם יכולים לפגוע בשם שלי, במוניטין שלי, במשפחה שלי, והם פגעו בה, אבל באלביט הדמיה הם לא יפגעו ולא יוכלו לפגוע בה, כי זו חברה טובה, בריאה, עם ליבה עסקית מהטובות במשק".

בסביבת בנק הפועלים דוחים את הדברים. "זו הסתה מכוונת וברורה", אומר גורם המקורב לבנק. "כשאין טענות ענייניות להעלות, נוח להיאחז בטענות על דברים אישיים, שאין להם אחיזה במציאות. זיסר קיבל הכי הרבה הזדמנויות בבנק, לפני ההליך של כינוס הנכסים שנפתח נגדו".

אחת הנקודות המסקרנות בהסדר בין זיסר לקרנות היא ההצעה שזיסר ימשיך להיות מנכ"ל החברה, הצעה שבבנק הפועלים, ובוודאי גם חלק ממחזיקי האג"ח, לא אוהבים. הם מתקשים להאמין שזיסר, איש עם אגו גדול ככל טייקון, יקבל הוראות מבעלי בית אחרים, אפילו אם הצילו אותו מתהום.

"מוטי הוא יזם לעילא ולעילא, אבל הוא מנהל גרוע", אומר מקור שעבד אתו בעבר. "דברים אצלו לא מאורגנים, ההחלטות מתקבלות מהרגע להרגע, הוא לא מקבל עצות ולא שומע מה שאחרים אומרים". זיסר דוחה בשיחות סגורות את הניתוח הזה, אבל מבין שההסדר המוצע הוא ההזדמנות האחרונה ששוק ההון ייתן לו. "אני בטוח ביכולת החברה לצאת מהמשבר וכך יהיה, אם יאושר ההסדר עם הקרנות האמריקאיות", אמר באחרונה בשיחות עם מקורביו. "השנים הבאות יקבעו אם אני מנהל טוב או לא, אפילו שיש לי קבלות על 20 שנות עשייה בישראל ובאירופה. אבל אם אכשל, אדע להניח את המפתח על השולחן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#