כך תפרידו בין הקריירה המקצועית לחיים הפרטיים ברשת

הגבולות בין האסור למותר בכל הנוגע לשימוש ברשתות החברתיות לצורכי עבודה ולקידום פעילות מסחרית, פוליטית או עיתונאית היטשטשו מאוד בשנים האחרונות ■ "אנחנו מסתגלים לעולם חדש שבו אין יותר סביבה פרטית - אבל ברוב הארגונים עדיין לא ניסחו קוד אתי להתמודדות עם המציאות החדשה", אומר אבי שניידר, יועץ ארגוני ומרצה במכללה למינהל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

מה עושים כשהבוס מבקש ממך לצייץ בטוויטר תמונה של הקעקוע החדש שלו? במקרה של נמרוד קמר, עיתונאי ויוצר סרטים שעובד בסוכנות מדיה, היה מדובר בדילמה לא פשוטה. מצד אחד, המעביד ביקש, ולא נעים לסרב. מצד שני, כל חבריו של קמר הציגו בפניו כלל אצבע ברור - אם לא מדובר בציוץ של סלב, אין טעם להפיץ אותו הלאה.

קמר החליט לפתור את הדילמה בדרך יצירתית. הוא קנה לבוס שלו 10,000 עוקבים מזויפים בטוויטר, שיענו לכל ציוץ שלו בהערות משתאות. הסיפור נגמר לא טוב: קמר רכש עוקבים פעילים, שהפיצו מחדש לא רק את תמונת הקעקוע, אלא גם כל ציוץ שאי פעם שלח הבוס, מה שיצר מבוכה לא קטנה.

ציוץ תמונה אישית של קעקוע היא אמנם בקשה חריגה, אבל ציפייה מעובדים להלאמה של הנכסים הדיגיטליים שלהם, חשבונות הפייסבוק, הטוויטר, האינסטגרם והווטסאפ לטובת עבודה שוטפת, אינה דבר חריג. ככל שהתקשורת האישית עוברת לרשת, נוצרים אזורים "אפורים" שבהם יחסי העבודה, או יחסי נותן השירות מול הלקוח, אינם ברורים.

מחקר של מרכז למשאבי אתיקה ‏(Ethics Resource Center‏) שפורסם לפני כשנה מצא כי 42% מהעובדים שפעילים במיוחד ברשתות החברתיות ‏(שגולשים בהן במשך שליש מיום העבודה‏) חשים בנוח עם ציוץ או פרסום פוסט שלילי הנוגע למקום העבודה - לעומת 6% מאלה שאינם פעילים ברשתות החברתיות באותה מידה. 59% מבין העובדים הפעילים ברשתות סברו כי הצעת חברות בפייסבוק ללקוח היא התנהגות נאותה. 46% השיבו שמקובל להעלות לרשת החברתית הפנים־ארגונית תמונות מחופשה.

מציעים חברות ללקוחות

עובד, מה הסיסמה שלך

במה שנוגע לרשתות החברתיות ומקומות העבודה, הגבולות בין האסור למותר היטשטשו מאוד בשנים האחרונות. ארה"ב היא כנראה המובילה בפלישה לפרטיותם של עובדים או מועמדים לעבודה באמצעות הרשתות החברתיות. במארס 2012 סערה אמריקה סביב סיפורו של ג'סטין באסט, סטטיסטיקאי שהתבקש לספק בראיון עבודה את שם המשתמש וסיסמת הפייסבוק שלו.

באסט הפגוע והנדהם החליט לוותר על העבודה ובמקום זאת לחשוף את הנוהג הבזוי בעיניו. מומחים שהתייחסו למקרה טענו כי בקשה כזו ממועמד לעבודה "היא כמו לבקש מאדם את המפתחות לביתו".

במקומות עבודה רבים מתייחסים לפטפוט ברוח שלילית בפייסבוק על התנאים במקום העבודה כעילה לפיטורים. אבל בינואר האחרון הכריזה השדולה ליחסי עבודה בארה"ב כי פיטורים כאלה אינם חוקיים. בגרמניה חוקק חוק הקובע שאסור לקבל החלטות בנוגע למועמד על בסיס מידע שנמצא עליו ברשת חברתית.

עשה ואל תעשה ברשתות החברתיות

אלא שנראה כי יותר ויותר מעסיקים, בארה"ב וגם אצלנו, בוחנים דרך קבע פרופילים של מועמדים לעבודה ברשתות חברתיות, בגלוי או לא. יש מעסיקים, למשל, שפשוט מבקשים מהמועמד כי יאשר אותם כחברים שלו. בישראל, לפי סקר של מרכז הכשרות העובדים 76% ,HRD מהמעסיקים בוחנים פרופילים של מועמדים לעבודה - מחציתם באופן קבוע והיתר רק לעתים רחוקות.

הערבוב בין האישי לציבורי מייצר גם לא מעט תהיות אתיות בתוך מקומות העבודה, ומשפיע על היחסים בין עובדים למנהליהם. במקומות עבודה רבים, עובדים הם חברים של המנהלים ברשת, מה שהופך אותם לחשופים בפניהם גם בשעות הפנאי.

האם עלולות להיות השלכות להתבטאויות של העובדים ברשתות - התבטאויות פוליטיות למשל - על אופק הקידום שלהם? עד כמה מצופה מהעובדים לגבות ולאהוב את הפרסומים של המנהלים שלהם ברשתות? האם לגיטימי להגיב על פרסומים או תמונות אישיות שהופיעו ברשת?

אבי שניידר, יועץ ארגוני ומרצה בתוכנית לייעוץ ופיתוח ארגוני במכללה למינהל, מסביר כי ברוב הארגונים עדיין לא נתנו לשאלות אלה מענה במסגרת קוד אתי. "בוודאי שזה לא לגיטימי לצפות מעובד שיעשה 'לייק' לסטטוס של הבוס שלו. מצד שני, בואו לא נהיה נאיביים - הבוס יודע מי עשה לייק ומי לא, והוא עשוי בהחלט לבוא בחשבון עם מי שלא גיבה אותו.

"השורה התחתונה היא שאנחנו מסתגלים לעולם חדש שבו אין יותר סביבה פרטית וכולם יודעים הכל על כולם, בין אם הם חברים ברשת ובין אם לא. רוב המנהלים והעובדים יודעים איך הצד השני נראה בבגד ים", מפרט שניידר.

יועצת הקריירה נורית אגמי מספרת כי היתה עדה לדיון סוער שהתקיים באחרונה בפייסבוק בשאלה אם לאשר הצעת חברות מהבוס: "הדעות היו חלוקות - ההחלטה אם לאשר או לא תלויה בנסיבות. אם העובד יודע שגם בפייסבוק הוא נדרש לעשות רושם, אז אין בעיה. אבל אם אנשים נזהרים פחות ומקטרים על מקום העבודה, אז כמובן עדיף להימנע".

נורית אגמיצילום: שרון ושלר

נניח שעובד החליט לא לאשר את הצעת החברות של הבוס. כיצד הוא מונע אי נעימות?

אגמי: "אני ממליצה להסביר למנהל בשיחה בארבע עיניים שההחלטה נובעת מרצון להפריד בין העבודה לחיים הפרטיים".

אגמי מדגישה כי בכל הנוגע ללינקדאין - רשת חברתית למטרות מקצועיות גרידא - אין סיבה לחשוש מאישור קולגות ומנהלים: "בלינקדאין יש מעין חוק בלתי כתוב, שלפיו חייבים לאשר קולגות לעבודה, כולל את הבוס, ואין שום סיבה לא לעשות זאת".

"שירות לקוחות זה השיווק החדש"

הדילמה האתית לא נוגעת רק ליחסי עבודה, אלא גם ליחסים של חברות מסחריות עם לקוחותיהן, שרואים ברשת החברתית ערוץ שירות לקוחות. חברות רבות פותחות עמודים ברשת חברתית לצורכי שיווק ומיתוג, אבל בגלל היעדר הפרדה ברורה בין תחומי שירות לקוחות, יחסי ציבור ומיתוג בפייסבוק - העמודים האלה הופכים במהרה לערוץ תלונות.

אז מה עושים כשלקוח משמיץ חברה בדף הפייסבוק שלה, האם כדאי למחוק תגובות שליליות, וכיצד לענות לטענות של צרכנים? "אם הלקוח פנה בפייסבוק, הוא מצפה לקבל שם את השירות - לכן, לא שמים קישור ל'צור קשר' באתר אינטרנט או מפנים אותו לטלפון", מסביר אדם שוב, מנכ"ל ומייסד סוכנות המדיה החברתית Refresh, המנהלת בין השאר את פעילות המדיה החברתית של HOT, רכבת ישראל ורולדין.

"אם אינך מתכוון לנהל שם דיאלוג, זה מיותר. צריך להבין שכמטפלים בלקוח במדיה החברתית לא רק הוא רואה את הטיפול בו, אלא גם אחרים. שירות לקוחות זה השיווק החדש. להתכתש עם לקוח זה אף פעם לא בריא, על אחת כמה וכמה בערוץ פומבי".

האם מומלץ למחוק תגובות שליליות מהעמוד?

שוב: "אני ממליץ ללקוחות שלי שכשיש ביקורת, חריפה ככל שתהיה, אסור למחוק אותה וצריך להתמודד איתה באומץ. מצד שני, אם מדובר בהכפשה או דיבה - אסור לאפשר זאת, כמו שבאתרים לא מאפשרים טוקבקים כאלה. הגבול עובר בתחום שבין ביקורת ללשון הרע ושקר גס. כך שבמקרים קיצוניים אני אומר שזה בסדר גמור למחוק, אבל לומר למה מחקת. לומר לגולש: 'הגעת למקום שיש בו כללי התנהגות, והחלטנו שהתגובה לא ראויה להישאר'".

שוב מדגיש כי ישנם מקרים שבהם לקוחות עושים שימוש לא אתי ברשת החברתית משום שהם יודעים כי החברות חוששות מפגיעה במוניטין. "יש לקוחות שמשתמשים במדיה הזו כאמצעי סחיטה. היה מקרה של לקוח ברשת מזון שעקף את התור בגסות, התיישב, קילל ואחר כך כתב שהרשת מתעללת בחיילים ושחיילים צריכים להתרחק ממנה.

"לרוע מזלו, היו שם מצלמות וההתנהגות שלו תועדה. הבחור הבין כי הוא עלול להסתבך משפטית. המלצתי ללקוח לא לוותר רק משום שיש 5,000 שיתופים ו–800 הערות לפוסט. אם אתה נכנע במקרים שהצדק אתך, אתה פותח פתח לסחטנות", מדגיש שוב.

צורת התנהגות נוספת שחורגת מכללי האתיקה, לדעת שוב, היא כשמנהלי מותגים פותחים פרופילים פיקטיביים של לקוחות, לצורך פרסום תשבחות בעמוד המותג או הכפשות בעמודים של מתחרים. "בשנים הראשונות של הפייסבוק זה היה נפוץ. עכשיו כבר לא עושים את זה. התחזות לגולשים זה דבר מזיק שאבד עליו הכלח".

במה חופשית לפוליטיקאים

סוגיית האתיקה ברשתות החברתיות היא משמעותית ביותר גם כשמדובר בעמודים של פוליטיקאים. בעוד שבעבר פרסום מידע פוליטי נעשה בהדלפות לאמצעי התקשורת המסורתית, כיום כל מסר פוליטי - לעתים גם מדיונים סגורים - עולה במהירות האור לרשתות. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הודיע לפני שנה בטוויטר על פיטורים ומינויים של שרים לפני העדכון לעיתונאים.

בישראל, שלי יחימוביץ' הפיצה מייל שהגיע מנתן אשל; יאיר לפיד ונפתלי בנט מנסים לצבור תמיכה באמצעות שחרור גרסאות אישיות בפייסבוק של הנעשה במגעים הקואליציוניים; סתיו שפיר הזמינה חברים שלה לסייע בכתיבת נאום ההשבעה לכנסת, והיא מעלה תמונות לאינסטגרם מהמשכן.

פוליטיקאים רבים מפרסמים בעמוד שלהם קוד אתי הנוגע לכללי ההתנהגות של הגולשים בשיח בפייסבוק, אבל מהם הכללים שחלים על הפוליטיקאים ברשתות החברתיות? "הפוליטיקאים מרגישים שיש להם במה חופשית - מסננים של חברות המדיה או עיתונאים לא קיימים ואפשר לפזר לכלוך", אומר קובי גמליאל מסוכנות המדיה החברתית iSocia, שניהלה את עמוד הפייסבוק של מפלגת קדימה, של אריה דרעי, ושל גופים כמו התאחדות התעשיינים.

"אם יאיר לפיד הצהיר שהוא לא מוכן לשבת בממשלה עם שר בלי תיק והדביק את הפוסט על הקיר של השרים - האם הפנייה הזו מכוונת לשרים או לציבור? זהבה גלאון וניצן הורוביץ פירסמו בעמוד שלהם על פרשת האסיר X. עולה השאלה אם כללי הצנזורה חלים עדיין במרחב הפוליטי.

"פוליטיקאי חייב להבין שזו במה ציבורית שמגיעה לתקשורת - לשים לב שהוא משתמש בשפה נאותה ולא עובר על כללים אתיים, צנזוריים ורגולטוריים.

"פוליטיקאים יכולים למחוק תגובות אם יש נאצות וגידופים, אבל חשוב להגדיר את כללי השיח בעמוד, כך שאנשים לא יופתעו מהמחיקה. פוליטיקאים גם צריכים להיזהר לא לפרסם פרטים אישיים שעלולים ליצור סיכון ביטחוני", מוסיף גמליאל.

פלירטוטים בטוויטר

תחום נוסף שבו לאתיקה ברשתות החברתיות יש משמעות רבה הוא העיתונות. בגופי מדיה מסורתיים מתלבטים כיצד ואיזה תוכן לאפשר לעיתונאים שעובדים בשורותיהם להעלות לרשתות החברתיות. רשת Sky, למשל, הצהירה לפני שנה כי לא תאפשר לעיתונאים שלה לצייץ בטוויטר דברים שאינם קשורים לעבודה או לדווח על חדשות קודם כל בטוויטר. הכלל האחרון תקף גם בגופי עיתונות אחרים, כמו AP.

ה"ניו יורק טיימס", לעומתם, נקט צעד מקורי לפני כחצי שנה כשמינה עורך לציוצים ולסטטוסים של ראש הדסק בירושלים, ג'ודי רודורן. לאחר שרודורן עשתה כמה צעדים שנויים במחלוקת כמו "לפלרטט" עם אקטיביסט פלסטיני בטוויטר ולפרסם הערות חסרות רגישות לגבי המאבק הישראלי־פלסטיני - הוחלט שעורך מטעם העיתון יעבור על הציוצים והפוסטים שלה, לפני פרסומם.

השימוש שעושים עיתונאים במדיה החברתית מעלה שאלות אתיות רבות: האם לגיטימי לאשר או להציע חברות למקור? מהו אופי הפוסטים שעיתונאי רשאי להעלות לרשתות החברתיות ועד כמה הוא מחויב לגייס את הפרופילים האישיים שלו לצורכי עבודה?

לפי תקנון האתיקה במדיה חברתית של סוכנות הידיעות רויטרס, למשל, מותר לעיתונאים להשתמש בחופשיות ברשתות החברתיות כשהדבר נוגע לחייהם האישיים, אבל עליהם "לשקול את ההשפעה שעשויה להיות לפרסום דעה בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, על עבודתם ועל רויטרס". לפי התקנון, על העיתונאים להזדהות בפייסבוק ובטוויטר כעובדי רויטרס ולזכור כי כל ביטוי ברשת החברתית עלול לשמש נגדם בבית המשפט.

ישנם גם עיתונים שבוחרים לפתוח לכתבים שלהם חשבון פייסבוק, כדי להפריד בין הזירה הפרטית למקצועית. "בפייסבוק הפרטי אני רוצה להתבטא באופן פתוח יותר עם פחות מחסומים, כי יש לי יותר שליטה על מי רואה את זה", אומר עופר אדרת, כתב ההיסטוריה של "הארץ", שלפני כחודש פתח עבורו העיתון חשבון פייסבוק רשמי. "בפייסבוק של 'הארץ' לא אשתף בחוויות מהיום־יום האישי שלי שלא קשורות לעיתון".

בדף הפייסבוק המקצועי משתמש אדרת כדי לשתף את הגולשים בחוויותיו ככתב ולתת טיזרים לכתבות. "לפני שבועיים ריאיינתי אלמנה של היסטוריון בכיר. לא רציתי לחכות כמה שבועות עד שהכתבה תתפרסם כדי לשתף את הגולשים, אז צילמתי את הספרייה שלו ופירסמתי בפייסבוק. אחרי זמן מה, בעיצומה של הכתיבה, נתקלתי באנקדוטה מחייו ופירסמתי פסקה קטנה מתוך הכתבה. זה הוכיח עצמו כטיזר שהביא תגובות רבות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker