איך איבדה גדות של יוסי מימן שני שלישים משוויה בשבע שנים? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך איבדה גדות של יוסי מימן שני שלישים משוויה בשבע שנים?

החברה שמייבאת 75% מהכימיקלים הנוזליים לישראל, ואחראית על אחסון 90% מאותם כימיקלים - חברה עם מחזור של 2 מיליארד שקל בשנה - עומדת להימכר בימים אלה תמורת מה שנראה כמו נזיד עדשים

37תגובות

רק לפני שנה המצב נראה טוב יותר. קרן ההשקעות הפרטית קרטיז'ן ניהלה מגעים ממושכים לקניית שליש מחברת המיכליות גדות לפי שווי של 220 מיליון דולר. היא עשתה זאת חמש שנים לאחר שבעלי החברה הנוכחיים, יוסי מימן, רכש אותה לפי שווי של 550 מיליון שקל - כך שהצעתה גילמה הצפת ערך מרשימה. מרבית סכום הרכישה אמור היה להיות מוזרם לתוך גדות מיכליות, כך שהמכירה היתה מחזיקה את מונופול שינוע הכימיקלים הישראלי, שאחראי ל-75% מייבוא מהכימיקלים לישראל, וכנראה גם את מימן, הרחק מעל הקו האדום - אך המגעים לא הבשילו לעסקה.

מימן קנה את החברה בנובמבר 2007, לאחר משא ומתן קצר יחסית. במקביל למימן הביע גם איש העסקים צדיק בינו, בעל השליטה בבנק הבינלאומי, בחברת פז ובבתי הזיקוק ‏(בז"ן‏) עניין ברכישתה. במשך חודשים ארוכים ניהל בינו גישושים חשאיים מול בעלי החברה - אחד משני האחים שייסדו אותה - משה יוחננוף, אך העסקה לא יצאה אל הפועל, ומימן זכה בגדות.

בימים אלה מתנהל מכרז נוסף למכירת החברה, הפעם עם מימן בצד השני שלה, ואתמול החלה ההנהלה במפגשים עם ארבע הקבוצות שהגיעו לגמר המרוץ. השבוע העריכו מעורבים במכרז כי בהצעות המוקדמות שהוגשו עבור החברה נקבו לה שווי של כ-200 מיליון שקל ואף למטה מכך. המחיר יכול עוד לעלות, אך קשה שלא לקבל אותו בתמיהה רבה.

אבישג שאר־ישוב

אם צריך עוד ראיה לכך שהמחיר נמוך במיוחד, ניתן לציין כי לפני פחות משנתיים, בנובמבר 2011, ניהלה גדות מיכליות תהליך שהוביל בנק ההשקעות הבינלאומי גולדמן סאקס, למיזוג עם ענקית המיכליות הגרמנית לנקרינג. אם המיזוג היה יוצא אל הפועל - הוא היה יוצר ענקית אירופית עם מכירות של 1.5 מיליארד דולר בשנה. השווי שדובר במגעים האלה לגדות, בניטרול החוב של החברה, נע סביב 250 מיליון דולר. בסופו של דבר זכתה בעסקה חברה דרום אפריקאית, שהציעה מחיר גבוה יותר.

איך קרה שמונופול הפריקה, השינוע והאחסון של הכימיקלים הנוזליים חווה צניחת שווי כזו? מדוע החברה שמייבאת 75% מהכימיקלים הנוזליים לישראל, ואחראית על אחסון 90% מאותם כימיקלים - חברה עם מחזור של 2 מיליארד שקל בשנה - עומדת להימכר בימים אלה, מתחת לרדאר התקשורתי, תמורת מה שנראה כמו נזיד עדשים?

מדוע הגיעו רק ארבעה מועמדים לקו הגמר לרכישת החברה? מדוע בקרב הרביעייה הזאת ניתן למצוא רק מועמדת אחת מהענף שבו פעילה גדות - המתחרה כימוביל? אמנם ישנה מועמדת נוספת מתחום קרוב, חברת שפיר הנדסה, אך רכישת גדות עדיין תהווה עבורה כניסה לתחום חדש; וכיצד נוצר מצב שבו שתי החברות הבולטות ברשימה - חברת הטכנולוגיה אמבלייז, הנסחרת בלונדון, וקרן השקעות פרטית אמריקאית לא גדולה, שאינה מוכרת כלל בישראל - אינן קשורות כלל לתחום הפעילות של גדות?

השאלות האלה קריטיות לא רק משום שהתעשייה הישראלית מבססת את פעילותה על הכימיקלים שמספקת גדות. הן קריטיות גם מאחר שהסכום שבו תימכר החברה יקבע אם ציבור בעלי האג"ח הישראלי של החברה האם של גדות, אמפל, שלו היא חייבת 800 מיליון שקל, יזכה לראות תמורה כלשהי מהמכירה - או שרק בנק דיסקונט, הנושה שלו משועבדות מניות גדות וזה שאחראי לתהליך המכירה הנוכחי, יזכה בהחזר החוב שלו.

צינור המזומנים 
 של מימן התפוצץ

גדות מיכליות הוקמה בסוף שנות ה-50 על ידי איש העסקים סמי יוחננוף. יוחננוף, שנודע כ"מר פנול", על שם הכימיקל שייבא לתעשיית הנשק, החל את דרכו ביבוא כימיקלים בחביות לחקלאות ולתעשייה. בהמשך הוא צירף אליו את אחיו משה, היה חלוץ ביבוא באמצעות מיכליות ונהנה בתחילת דרכו מזכיונות בלעדיים ליבוא חלק מן החומרים. בשנות ה-80 מכר סמי את חלקו לאחיו, לאחר סכסוך ארוך ביניהם. משה, בתורו, מכר את החברה לאמפל.

בתוך הסערה הציבורית שבה נמצאת אמפל בשנה האחרונה, בעקבות חוסר יכולת החברה לשלם את חובותיה והעימות שהיא מנהלת עם בעלי האג"ח, ריכזו את מרכז תשומת הלב אחזקותיה של אמפל בצינור הגז המחבר בין מצרים לישראל, ואחזקותיה במיזם לייצור אתנול בברזיל. בשני המקרים דובר על פרויקטים בסיכון גבוה, שמימן העביר בהם את הסיכון הפרטי שלו לציבור בעלי האג"ח.

עופר וקנין

בין השקעותיה התמוהות של אמפל, נחשבה גדות מיכליות תמיד להשקעה הסולידית. זו היתה ההשקעה הגדולה היחידה של מימן בחברה בעלת פעילות ממשית, המניבה תזרים קבוע. אלא שבחינת התנהלותה של גדות תחת שליטת מימן מעלה כי גם על התנהלות גדות בתקופת מימן מעיבים לא מעט סימני שאלה.

מימן רכש חברה שפעילותה ממוקדת בישראל, אך נמצאת על סף יציאה לחו"ל. בסוף 2006 רכשה גדות את חברת שיווק הכימיקלים ההולנדית באקס, והיתה בתהליך בדיקה של רכישת חברות נוספות להפצת כימיקלים במערב אירופה.

גדות שרכש מימן היתה בתהליך של חתימה על עסקת ענק לרכישת ארבע מיכליות ממספנה סינית. עד אז החזיקה החברה שתי מיכליות בלבד, ואת יתר המיכליות היא חכרה ‏(נכון להיום, החברה משתמשת בתשע מיכליות‏). מימן השלים את החתימה על העסקה שלפיה תרכוש החברה את המיכליות בעלות של 27 מיליון דולר כל אחת. כיום, עסקת המיכליות היא אחד האיומים המרכזיים על גדות.

בסוף 2008 הביא מימן לחברה את מכרו הוותיק ארז מלצר. מלצר הגיע לחברה לאחר שניהל את החברות סאיטקס, נטפים ואפריקה ישראל. הוא הגיע רק לאחר שגדות נמחקה מהמסחר בבורסה, בעקבות הצעת רכש של מימן. החל ממועד זה, פעילותה של גדות מתנהלת ללא שקיפות - ואין מידע פומבי בנוגע לתוצאותיה.

מלצר ניצל את העובדה שהמספנה לא עמדה במועדים שבהם היתה אמורה למסור את האניות, והחליט לנסות לבטל את העסקה. נכון להיום, אנייה אחת הושלמה, אך לא נמסרה לגדות. אנייה נוספת נמצאת בתהליך בנייה, והנוספות טרם נבנו. המספנה שהיתה אמורה לבנות אותן לא קיימת.

גדות מצאה עצמה בהליך בוררות יקר, שיעלה 3-2 מיליון ליש"ט - 17-11 מיליון שקל במונחים של היום. לא ידוע אם בסופו של התהליך עשרות מיליוני הדולרים שכבר השקיעה בבנייה יחזרו אליה, או שבתסריט קיצוני יירדו לטמיון, מבלי שהחברה קיבלה אף לא מיכלית אחת.

בשנים הבאות לקחו מימן ומלצר, שכיהן גם כסגן יו"ר גדות וחבר בדירקטוריון אמפל, ונהנה מעלות שכר כוללת של 4.5 מיליון שקל ב-2011, את גדות למסע של רכישות - שהמשיך את מה שהחלה ההנהלה הקודמת. האסטרטגיה היתה להפוך את גדות מיכליות לחברה גלובלית, שמיקודה הוא בחו"ל. שש חברות נרכשו על ידי גדות, בהן חברות לוגיסטיקה והובלת כימיקלים בבלגיה, צ'כיה, סלובקיה ופולין, וסוכנות כימיקלים בישראל. במקביל הוחלפה הנהלת החברה, ומצבת כוח האדם צומצמה ב-15%. חטיבות מוזגו ואתרי פעילות נסגרו.

דודו בכר

בין הרכישות בלטה ב-2010 עסקת בעלי עניין שביצע מימן - כשמכר לגדות את החברה הפרטית שלו, מרחב אגרו, תמורת 108 מיליון שקל. היתה זו אותה מרחב אגרו שרכש מימן רק ב-2008, תמורת 30 מיליון שקל. עסקת מרחב אגרו לא היתה הפעם היחידה שבה מימן ביצע מול גדות עסקות בעלי עניין, שבהן היתה ידועה קבוצת אמפל.

במצב שנוצר באמפל, שבו הפרויקטים האחרים של הקבוצה לא מניבים מזומנים, היתה גדות מקור הכנסה יחיד. כך, שירותי הניהול שעבורם שילמה גדות לאמפל חושבו בצורה שערורייתית כשיעור מהרווח של גדות מיכליות. כך, שילמה גדות לאמפל עבור המשרדים ששכרה ממנה בהרצליה מיליון דולר בשנה - כ-350 אלף שקל בחודש.

הוצאות הנהלה וכלליות והוצאות אחרות הביאו לזליגת כסף מהחברה. הוצאות המכירה, ההנהלה והכלליות של החברה ב-2012 הסתכמו ב-40 מיליון דולר - כ-150 מיליון שקל. לשם השוואה, אותו נתון הסתכם ב-90 מיליון שקל ב-2007. כפי שאומר מנהל ותיק לשעבר בחברה, "מה שפגע בה זה מה שפגע בכל החברות בקבוצת אמפל. גדות נחנקה מהגז באמפל. היו צריכים כסף - ולקחו מאיפה שרק אפשר".

ממונפים עם פוטנציאל

את התוצאה של מהלכי ההתרחבות בתקופת מימן ומלצר עדיין קשה להעריך. הם הביאו לפוטנציאל גדול להתרחבות בפעילות החברה, אבל גם לזינוק בחובותיה ולהידרדרות האיתנות הפיננסית שלה.

את 2007 סיימה גדות מיכליות עם הכנסות של 1.8 מיליארד שקל ורווח נקי של 42 מיליון שקל. תשעת החודשים הראשונים של 2008 - המועד האחרון שלגביו פירסמה החברה נתונים - העידו על קצב הכנסות 2.1 מיליארד שקל בשנה ורווח נקי שנתי של כ-16 מיליון שקל בלבד.

על ביצועי החברה ב-2012 כבר השפיע הסחרור שאליו נכנסה החברה האם אמפל. הבנקים חששו לתת לה אשראי בגלל מצב החברה האם, והכנסות החברה ירדו בכ-10% לעומת 2011. את השנה הקודמת סיימה החברה עם הכנסות של חצי מיליארד דולר ורווח EBITDA ‏(לפני מסים, פחת והפחתות‏) של כ-100 מיליון שקל. לאור העובדה שהחברה אינה ציבורית, ושדו"חות 2012 טרם הושלמו, הרווח הנקי של החברה אינו ידוע - אבל הפחת וההפחתות בגין עסקת האניות עשויים לדרדר אותו לשיעור זניח.

על השפעת הרכישות הממונפות שביצעה החברה בתקופת מימן ומלצר - כשהיא נשענת על הלוואות של כ-90 מיליון דולר מהבנקים - מעידה העובדה שביוני 2012 הורידה חברת הדירוג מעלות את דירוג האשראי של החברה ל-‏+BB עם תחזית שלילית. מעלות פירטה כי היא מודאגת מהנזילות החלשה של החברה, מרמת מינוף גבוהה, ממצב החברה האם ומסביבה מקרו־כלכלית מאתגרת.

החוב המתואם של גדות במועד זה הסתכם ב-1.5 מיליארד שקל. חצי מיליארד שקל מתוכו היו חובות לטווח קצר - העומדים כנגד הון חוזר של 400 מיליון שקל. המשמעות של נתונים אלה, שאותם הדגישה מעלות, היא חשיפה של גדות לאי־מיחזור חובותיה על ידי הבנקים. גורם המעורה במכירת החברה טען השבוע כי הבנקים הנושים של החברה נמצאים בימים אלה בלחץ לגבי ההתחייבויות כלפיהם.

"מדובר פה במותג גדול עם היסטוריה של עשרות שנים. הניהול בשנים האחרונות התחלף, הפעילות בתקופת הבעלות הקודמת היתה שונה, ומבנה הבעלות הנוכחי הביא למצב אחר. משפחת יוחננוף מכרה חברה עם מיקוד ישראלי עם פעילות בשווי מסוים. החברה קיבלה מיקוד חוץ וזה לא עשה לה טוב", אמר השבוע גורם המכיר את החברה.

אבל החוב שהביא את גדות למכירתה במכירת חיסול לכל המרבה במחיר שייך דווקא לחברה האם, אמפל, לבנק דיסקונט. אמפל שיעבדה לבנק את מניות גדות בגין חוב של 244 מיליון שקל.

בגלל היותה חברה הרשומה בארה"ב אך פעילה בישראל, אמפל נמצאת במצב מיוחד. ענייניה מתנהלים הן בבתי המשפט הישראליים והן באלה האמריקאיים. במהלך 2012 החל סחרור סביב החברה, שבו הבנקים ובעלי האג"ח מנסים לגרד ממנה את מה שנותר. באוגוסט הגישה אמפל בקשה לפשיטת רגל לבית המשפט בארה"ב - להגנה מפני נושיה.

בנק דיסקונט נלחץ מהמצב ופנה לבית המשפט המחוזי בישראל, וזה החליט על אכיפת השעבוד על מניות גדות מיכליות. בעלי האג"ח בחרו שלא להתעמת עם בנק דיסקונט, ולא לפנות לבית המשפט האמריקאי כדי שיגן על אחזקות אמפל בגדות, שיכולות להניב להם פיצוי. בנק דיסקונט מינה כונס נכסים לחברה, והבטיח שינסה להשיג את המחיר הגבוה ביותר עבורה, בידיעה שכל תמורה עודפת תגיע לבעלי האג"ח.

בינואר קיבלו מי שהתעניינו בכך אפשרות גישה לחדר המידע אודות פעילות החברה במשך שבועיים. לאחר מכן העביר מלצר מצגת אודות החברה, שאליה התייצבו 17 חברות שהתעניינו. לאחר המצגת ניתנו למי שרצה בכך חמישה ימים כדי להציע הצעה ראשונית של הסכום שהוא חושב שיהיה מוכן לשלם עבור החברה.

כונס הנכסים של החברה, גיל אורן ממשרד עוה"ד יגאל ארנון, אמר השבוע כי "אך טבעי שבמכירה בתהליך כינוס ינסו ללחוץ מחיר למטה. אנחנו ככונסים עושים את המיטב כדי למקסם את התהליך התחרותי, ולשתף פעולה עם המציעים כדי להשיג זאת ככל האפשר". עם זאת, לחברה לא נקבע מחיר מינימום במכרז, וכאילו כדי להצדיק את מדע תורת המשחקים עד תומו - ההצעות שניתנו לא עברו את גובה החוב שרוצה בנק דיסקונט להשיב לעצמו.

כפי שאמר השבוע גורם שהתעניין במכרז, "המחיר שעליו מדברים במכרז הוא השווי של מניות השעבוד. דיסקונט לא מצפה לקבל יותר כסף, כי אין לו שום עניין לקבל יותר. לכן - לאור העובדה שזה מחיר המניות - אף אחד גם לא יציע יותר. אני לא מאמין שבמכרז הסופי המחיר יהיה גבוה יותר. מהמספרים שאני מכיר, גדות מיכליות לא שווה יותר".

ארבע החברות שהגישו את ההצעות הגבוהות ביותר עתידות להיפגש עם ההנהלה. הקבוצה שזכתה לפגישה הראשונה היא אותה קרן קרטיז'ן - קרן לא מוכרת, קטנה במונחים אמריקאיים, המנהלת 900 מיליון דולר. קרטיז'ן ניהלה מגעים להשקעה בגדות במשך כמעט שנה בעבר, ודיברה על שווי של 220 מיליון דולר לחברה. אם תזכה, היא עשויה לזכות בחברה שבה התעניינה בעבר - ברבע מהמחיר. במקרה כזה, ל-900 העובדים של החברה עשוי להיות בעל בית שהוא קרן השקעות פרטית אמריקאית, שחסרת סנטימנטים אליהם או למשק הישראלי.

קשה להעריך מהו השווי הראוי והאמיתי לגדות מיכליות. התקופה הנוכחית אינה תקופה טובה למכור חברות בישראל - נכסים רבים נמצאים על המדף במשק הישראלי, ומספר הרוכשים לא רב.

על החברה מרחף גם סימן שאלה בדמות הבוררות על רכישת האניות. ניצבת גם העובדה שמי שיזכה בחברה יצטרך להזרים לתוכה כסף רב, בנוסף למחיר הרכישה. כך, כשדובר על רכישת 33% מהחברה על ידי קרן קרטיז'ן - מתווה העסקה דיבר על הזרמה של 60 מיליון דולר, מתוך 70 מיליון דולר שהיתה הקרן אמורה לשלם, לתוך גדות.

עם זאת, תג המחיר שניתן לחברה בעבר, העובדה שמדובר במונופול והעובדה שניצבת בפנינו חברה עם הכנסות של 2 מיליארד שקל בשנה, רווח EBITDA של 120-100 מיליון שקל ותזרים של 100 מיליון שקל מפעילות שוטפת - כולם מעידים על פוטנציאל השבחה משמעותי. הוא יגדל עוד יותר ביום שבו תשוחרר החברה מחברת האחזקות מעליה.

עופר שפירא, עורך הדין של נציגות בעלי האג"ח, אמר השבוע כי "חשבנו ואנחנו עדיין חושבים שהחברה ראויה להימכר על ידי בנקאי השקעות בינלאומי, במכירה בינלאומית מסודרת, ולא דרך מודעות בעיתונות הישראלית. עדיף שווקים בינלאומיים". עם זאת, קשה להשתחרר מהתחושה שניתן היה למכור את גדות כך שתיוותר תמורה לבעלי האג"ח - גם בגלל העובדה שבימים שחלפו מתום השלב הראשון נמשכות הפניות לכונס הנכסים מצד גופים נוספים, המתעניינים ברכישת החברה.

בנק דיסקונט סירב להגיב לכתבה. את תגובתו של יוסי מימן לא היה ניתן להשיג. ארז מלצר והנהלת גדות סירבו לענות לפניות Markerweek.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#